בתשובה לאסף דרעי, 16/10/00 11:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד כמה שזה מדהים עבורי להגיד דבר כזה לך, אבל נדמה לי שאתה מעריך את האמריקאים יותר מידי. הפוליטיקאים אולי חושבים על הקול היהודי, אבל תחנות הטלוויזיה מחפשות את הרייטינג, והרייטינג נמצא בהצגת הפלסטינאים, הצד החלש, כקורבן. גם בתקשורת האמריקאית אנחנו יוצאים רע. פחות רע, אני מניח, מאשר בשאר העולם - אבל הרבה יותר רע מכפי שאנחנו מרגישים את עצמנו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שתיבלת דבריך בקורטוב ציניות. כמובן אין לי כל הערכה לאמריקנים, לא לפוליטיקאים ולא לתקשורת. לא לחינם הכנסתי את ה"לטובת" בתגובתי הקודמת לתוך מרכאות. אינני סבור שהנטיה בתקשורת האמריקנית לגלות סלחנות כלפי כל ממשל ישראלי באשר הוא וכלפי פעולותיו עושה טוב לעם היושב בציון. גם לנו עדיף שכל העולם יראה כמה אנחנו לא צודקים, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, אולי, בשמיעה ראשונה. מאחר ועל נטיותיה הימניות של התקשורת האמריקנית, לפחות בעניין זה, אנחנו מסכימים, הייתי רוצה לדעת מדוע אתה חושב שהצגת הפלסטינים כקורבן משתלמת מבחינת רייטינג, ולא כל עמדה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ושוב דרכינו נפרדות, ולו משום שאינני מסכים עם הביטוי "כמה אנחנו לא צודקים". אני חושב שאנחנו נראים רע, אולי, אבל הבסיס המוסרי שלנו מוצק למדי, לפחות באשר לחלק מהמעשים בימים האחרונים. למה הצגת החלש היא יותר רייטינגית מאשר הצגת החזק? כי זה סיפור החלום האמריקאי, רק מימין לשמאל - החלש חסר הכל שקם ומתמרד כנגד הרודים בו, נלחם מעטים מול רבים (כאן גם יש חלק מאתוס הישראלי, כמובן) ויוצא מנצח. דוד וגוליית, ממש, רק שהפעם הפלישתים (פלסטינה, הרי, מוצאה מהמילה "פלישתים") הם דוד, והעברים הם גוליית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש טעם בנימוק שהבאת. ייתכן שבאופן עקרוני הצגת החלש כצודק עולה בקנה אחד עם החלום האמריקני המזויף. למרות זאת, אינני סבור שזהו המקרה כאן. התקשורת האמריקנית איננה מאוזנת ולטעמי נוטה ימינה, כפי שכבר ציינתי, ומקפחת את העניין הפלסטיני. אכן, כדבריך, אנו מתעקשים לשחק את תפקיד גוליית, למרבה הצער וכמו שכבר כתבתי - המלצמות אינן משקרות. אם אתה חושב אחרת, אדרבה, הראה לי כיצד. האם יש משהו שלא צולם? תירוץ ישראלי שלא שודר? איפה בדיוק התרחש הזיוף הגדול? ואנא בטובך, אל תחזור לדוגמה הקודמת. בסדר, קורית טעות פה ושם. חוץ מזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא צולם? מתי ראית בפעם האחרונה בטלוויזיה פלסטינאי יורה בנשק על חיילי צה"ל? אני לא ראיתי אפילו פעם אחת. האם יש לך ספק שיורים על חיילי צה"ל? הפלסטינאים הרי מתלוננים כל הזמן על כך שאנחנו יורים אש חיה על זורקי אבנים, כאשר העובדות הן שאנחנו יורים כדורי גומי על מיידי בקבוקי תבערה וצלפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא יורים כדרי גומי, אלא כדורי מתכת מצופים גומי, כפי שהכתבים הבריטים והצרפתים משתדלים להקפיד. למיטב ידיעתי, צשתמשים גם באש חיה נגד צלפים לפחות, ואולי גם כנגד זורקי אבנים ומשליכי בקבוקי תבערה במקרים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבוע לאחר פרוץ מלחמת עצמאות הפלסטינית התפרסם טור מעניין במיוחד של אביב לביא בעיתון "הארץ" (כתב ופובליציסט אינטילגנטי, מקורי ונטול-פניות. חריג בנוף המקומי, למרבה הצער). לביא עוסק בביקורת התקשורת הישראלית גם בימים כתיקונם אך בטור המדובר הוא דיווח על תופעה שעונה בדיוק על שאלתך. העיתונאים הישראלים, צלמים ככתבים, מדווחים ומצלמים את האירועים מאחורי גבם של החיילים הישראלים. הם אינם נכנסים אל תוך מחנה המפגינים הפלסטינים אלא עומדים מולם. לביא בחר להצביע על כך שאופן דיווח זה יוצר אפקט של המון מתלהם ומפחיד, כאשר החיילים המופיעים בתמונות מצטיירים כבודדים, פזורים ובלתי-מאורגנים. כמובן שלגבי החיילים, לפחות, זה אינו המצב. אולם, אפקט נוסף הוא שהתמונות של הפלסטינים נוטות להתרכז בהמון המפגינים, שכן הם חשופים, מרוכזים ורבים יותר בעוד היורים מוסתרים היטב. כמובן שאין זה מונע דיווח בעל-פה (חוזר ונשנה) על יריות מן הצד הפלסטיני. בתקשורת העולמית, לעומת זאת, ראיתי פעמים רבות צילומים של פלסטינים יורים, שוטרים ואזרחים. כפי שהעיר ערן בילינסקי (וחשוב מאוד לחזור על כך בכל הזדמנות), כוחות הביטחון הישראליים משתמשים בכדורי מתכת מצופים שכבה דקה של גומי, שהם מסוכנים וקטלניים כמעט כמו כדוריים "חיים". ירי באש בכדורים רגילים נעשה גם כן כלפי מפגינים ערבים, לא רק בשטחים אלא גם בישראל. ירי דומה לא נעשה כלפי יהודים, בשום מקרה, לא הפעם ולא בעבר. רבים מ"מיידי האבנים" האימתניים כלפיהם נורית התחמושת הרגילה וזאת מצופת הגומי הם בסך-הכל ילדים חלושים סביב גיל 10, שהאבנים שהם זורקים גם ככה לא מגיעות לחיילים. גם את זה חשוב לדעת. גם את זה לא טורחים להדגיש בתקשורת. הישראלית או העולמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר שטויות. אני נורתי מכדורי גומי מטווח של 10 מטר וזה גרם לי ליפול על הרצפה לנער את האבק מהבגדים ולקום עם כמה סימנים כחולים לא מורגשים. אותם "ילדים חלושים" להזכירך הרגו לא פעם ולא פעמיים אזרחים מאותם אבנים תמימות ובלתי מזיקות (בפעם האחרונה לפני שלושה שבועות) שלמותר לציין לא מצופות גומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התגובה הזו באמת אניח לקורא האינטילגנטי לשפוט בעצמו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי לשאול, סליחה על האיחור. ירו עליך גומי מפורק או בעטיפה (של שלוש או ארבע אני חושב)? עיקר "נפגעי הגומי" הם מאותם כדורי מתכת מצופים גומי שפורקו לבודדים ולא נורו בחבילה לפי ההוראה. פירוק האריזה וירי כדור בודד מעלה את מהירות הקליע (כדור מתכת מצופה גומי) וגורם לפציעות חמורות יותר ולמוות לפעמים. האם כאשר נורית לבשת אפוד? שכפ"ץ? וכן, ילדים פגיעים יותר ממך (אני לא יודע אם אתה בנוי לתלפיות או לא, אבל סביר להניח שאתה חסון יותר מילד בן עשר למשל). אנא אל תגרור את זה לוויכוח על הצידוק של ירי גומי אלא הישאר בתחום הטכני. וחוץ מזה, למה ירו עליך גומי? התנדבת להיות מטרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |