בתשובה לאסתי, 21/11/02 15:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים בצנעה ובפרהסיא ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג הנחנו את סעודתנו, עכשיו שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש קורא ואומר שוב נהרג יהודי, ושוב נהרגה אשה יהודית, שוב נהרג תינוק מישראל, ואנו יושבים בחיבוק ידים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים, הבלגה הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים ואנו יושבים ומבליגים. . . אי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עשים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תמיהה רבה התמהוני דברייך, וגם הרעימוני לא מעט. איכה עלה בך הדבר הזה ? המצית בדבריי ולו פעם אחת מלים כ "גבב של רפש צר מוחין וערל לב" לתאר בם את דברי חבריי ? כמה "לכו להזדיין" קראת בסיפוריי ? הגם שאין נכבדי האי"ל מקפידין עמו, לא ימעיט אותו ר"ב לשלוח את מילותיו אלה אל חבריו. אין חלקי עמו, ובושה וכלימה עזות יכסוני בחושבי שמישהו חשבני לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 1912 שלח לך ברנר גלויה שממנה עולה שהוא "לא יכול היה לשאת את קנטרונתך ועוקצנותך ואי-הקפדתך על כבוד הבריות" (כותב חיים באר). על צורת עבודתו של ברנר סיפרת "בלשון גסה אמר [ברנר], איני נכנס למיטת אשת איש ואיני נכנס לתוך סגנון של אחר" ועל תקופת כתיבת "מכאן ומכאן" סיפרת "כשהסב את פניו ועטו היה בידו היה כליסטים מזויין". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קילוח סגנונו של ש"י עגנון! איזה פסוקים מובחרים ומתאימים לכל הלך נפשו של הפייטן...מיוחד דווקא בהמבטאים המשונים, המליציים, לכאורה - על עצמו...על סכסוכי נפשו, על *אנחות* נפשו". דברי ברנר (ההגדשה במקור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה נא לי לבחור בעצמי תחתונים, גרביים וחברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה וכמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |