 |
|
 |
||
|
||||
 |
יצא לי די מזמן לקרוא חומר על החיים באחד הגטאות, והיה שם תיאור של גופות שהיו מוטלות על המדרכות, אם מפני שמישהו התמוטט סופית בהלכו ברחוב, או גופות שהוצאו מהחדרים החוצה, וחיכו שם לעגלה שהיתה עוברת ואוספת אותן אחת לעשרה ימים. והיה כתוב איך אנשים עוברים בלי לראות, או כאילו בלי לראות את הגופות. מקסימום מרימים את הבגד קצת כדי לעבור מעל גופה, או אוספים אותו קצת אל הגוף כדי לחלוף לידה. לא הבנתי איך אפשר להגיע למצב נפשי כזה. עם הפיגועים האלה, אחת לכמה ימים, שכבר לא מדברים עליהם, או מדברים קצת, ועוברים הלאה, אני מתחילה להבין. אנשים כנראה מתרגלים לכל דבר שבעולם. יש פיצוץ- אז אוספים את המתים, מפנים את החיים, מנקים ושוטפים, קוברים וממשיכים הלאה. מה הבעיה? אם מישהו היה אומר לי לפני שנתיים שפיגועי התאבדות וכל מה שסביבם עומדים להיות דבר שבשגרה, דבר שכבר לא יתרגשו ממנו, לא הייתי מאמינה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים בצנעה ובפרהסיא ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג הנחנו את סעודתנו, עכשיו שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש קורא ואומר שוב נהרג יהודי, ושוב נהרגה אשה יהודית, שוב נהרג תינוק מישראל, ואנו יושבים בחיבוק ידים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים, הבלגה הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים ואנו יושבים ומבליגים. . . אי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עשים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיהה רבה התמהוני דברייך, וגם הרעימוני לא מעט. איכה עלה בך הדבר הזה ? המצית בדבריי ולו פעם אחת מלים כ "גבב של רפש צר מוחין וערל לב" לתאר בם את דברי חבריי ? כמה "לכו להזדיין" קראת בסיפוריי ? הגם שאין נכבדי האי"ל מקפידין עמו, לא ימעיט אותו ר"ב לשלוח את מילותיו אלה אל חבריו. אין חלקי עמו, ובושה וכלימה עזות יכסוני בחושבי שמישהו חשבני לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 1912 שלח לך ברנר גלויה שממנה עולה שהוא "לא יכול היה לשאת את קנטרונתך ועוקצנותך ואי-הקפדתך על כבוד הבריות" (כותב חיים באר). על צורת עבודתו של ברנר סיפרת "בלשון גסה אמר [ברנר], איני נכנס למיטת אשת איש ואיני נכנס לתוך סגנון של אחר" ועל תקופת כתיבת "מכאן ומכאן" סיפרת "כשהסב את פניו ועטו היה בידו היה כליסטים מזויין". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קילוח סגנונו של ש"י עגנון! איזה פסוקים מובחרים ומתאימים לכל הלך נפשו של הפייטן...מיוחד דווקא בהמבטאים המשונים, המליציים, לכאורה - על עצמו...על סכסוכי נפשו, על *אנחות* נפשו". דברי ברנר (ההגדשה במקור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה נא לי לבחור בעצמי תחתונים, גרביים וחברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה וכמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |