בתשובה לחן שפירא, 19/11/02 10:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משהו שכתבתי בהקשר אחר (תגובה 9462): "הרי, כידוע, משכורתו האגדית מגיעה לו בגלל הסיכון שהוא נוטל. שהרי השקעתו עלולה להיכשל, ואז, מסתמא, ימצא עצמו בבית התמחוי, בין כל המוני אנשי העסקים שהשקעתם נכשלה והם הגיעו לפת לחם." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא מדברת על סיכון אישי (כמו הסיכון של לגור בחברון). אבל נניח כל הדפסת והפצת דיסק עולה 10 שקל. ונניח דיסק אחד מ10 מצליח. הרי שמן הסתם כדי לשמור על רווחיות (והסיכוי להפסיד כסף - הוא הסיכון עליו דיברתי) הוא צריך לגבות על דיסק מוצלח 100 שקל, כדי לכסות את כל ההוצאות. לא רק של הדיסק שנמכר אלא גם של הדיסקים שלא נמכרו. ב. אנשי עסקים כושלים מגיעים לפת לחם. לרוב אתה לא שומע עליהם בחדשות, כי משוחרר טרי שלקח הלוואה וניסה לפתוח פאב בת"א והפאב נכשל, זו לא ידיעה סקסית, אבל זה קורה הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. משוחררים שלקחו הלוואה ופתחו פאב בת''א מגיעים לפת לחם. בעלי מפעלים וחברות גדולות, שקיבלו מענק גדול מהממשלה לפתוח חברה באיזור פיתוח ואחרי חמש שנים סגרו את המפעל והלכו הביתה, לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. במצב הזה לא מדובר על סיכון, מצידו של המדפיס-מפיץ. בכל דיסק נתון יש לו סיכון, אבל בראיה כוללת שלו הוא בטוח (וגם הרווח שלו, לפי המודל הזה, לא יכול להיות גדול מדי). ב. משוחרר טרי שניסה לפתוח פאב הוא עצמאי קטן, לא בעל הון. אני לא מנסה לעשות כאן איזו דיכוטומיה מעניינת, אלא לרמוז על סקאלה: נראה שכשעולים במעלה סולם ההון, מפותח הפאבים אל גד זאבי, המשכורות רק עולות, והסיכון (להגיע לפת לחם) רק קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
100 שקל? דיסק הוא מוצר שיכול להימכר לאורך שנים, ואין לו תאריך תפוגה. לזה יש להוסיף את העובדה, שהוצאות ההדפסה (גם של דיסק וגם של ספר) קטנות פר פריט בודד ככל שמספר הפריטים המודפס גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר הדיסקים שנמכרים לאורך יותר משנה הוא הרי קטן ביותר. ולכן ההשפעה שלו על המשוואה מינימלית. הכסף הגדול הרי נמצא בדיסק הבא של בריטני, ואותו דיסק לא ימכר במשך יותר מחודש-חודשיים. אכן ההוצאות על הפריט קטנות ככל שמספר הפריטים המודפסים קטן יותר. לא כל-כך הבנתי איך זה קשור. העלות הגדולה היא על פריטים שמודפסים ולא נמכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה בריטני היא הדוגמה שלך? בריטני נמכרת לאורך מספר חודשים. ברי סחרוף מוכר לאורך מספר שנים. הביטלס מוכרים לאורך מספר עשורים, וכנ"ל כל אמן שנכנס לקלאסיקה (שלא לדבר על "מוזיקה קלאסית" ממש), והתחיל למכור עוד כשהיו תקליטי 78 אינץ'. כדי "להדפיס את הביטלס" (או כל אמן ותיק אחר) פשוט משתמשים בהקלטות קיימות, מקסימום עם מעט עריכה דיגיטלית, וממחזרים עד אין סוף. המחיר לצרכן נשאר אותו מחיר, ואף עולה. כדי לקזז את מה שנראה לך כ"הפסד" על בריטני, אנא זכרי כי היא ואמנים אחרים בז'אנר שלה וז'אנרים קרובים (פופ, דאנס וגם היפ הופ) מוכרים בנוסף לדיסקים גם סינגלים - אותם להיטים שהצליחו במצעד. שיר אחד בודד, או שניים, נמכרים במחיר של שליש אלבום בערך. משתלם או לא משתלם? לגבי מספר ההדפסות - העלות לגבי פריטים מודפסים יורדת, בין אם מכרת אותם ובין אם לא. אבל זה מאפשר לחברות מוזיקה למכור אלבום של הביטלס שהודפס לפני 8 שנים, במחיר של אלבום שהופק והודפס לפני שנה. במקרה הטוב יורידו 15 שקל מהמחיר ויקראו לזה מבצע (ואגב, המבצעים האחרונים של החברות על מוזיקה ישראלית דווקא היו קולעים מאוד - 39 שקל לדיסק לשם ריקון מדפים זה בטח לא מחיר הפסד בשבילן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, היו להם פטפונים גדולים פעם. :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |