בתשובה לברקת, 16/11/02 12:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד המשרדים אליו העדפתי לא להתייחס הוא משרד הבריאות. סביר להניח שהרבה מהוצאות המדינה (כיום ובעתיד) על בריאות היו נחסכות לו המשרד לאיכות הסביבה היה מתוקצב בסכום ריאלי, כך שיוכל להתמודד עם מפגעים סביבתיים. בינתיים נחשפות מדי פעם פרשיות כמו זיהום הקישון, או סתם זיהום אוויר הגורם פגיעה חמורה בבריאות הציבור - והוצאות כבדות של המדינה בתחום זה. באופן זה ניתן לדעתי להתייחס למשרד לאיכ''ס כמעודד צמיחה מבוקרת, שעלותה לטווח ארוך קטנה יותר מזו של פיתוח בלתי מרוסן ובעל השלכות בריאותיות חמורות. (אותו הדבר תקף גם, למשל, לשימור מאגרי מי התהום של ישראל ההולכים ונהרסים). לגבי משרד המשפטים אסכים עימך שאין זה משרד ה''מעודד צמיחה'', ולכן זהו אחד המשרדים שלא התייחסתי אליהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו נותר לנו להחליט מה טוב יותר - צמיחה "סתם" או צמיחה מבוקרת... האם שיקום אסירים אינו מעודד "צמיחה מבוקרת"? אם יותר אסירים ישתקמו, יקטנו שיעורי הפשיעות החוזרות, יפחתו הגניבות והרציחות (וגם התביעות לביטוח), הנטל על מערכת המשטרה, המשפט ובתי הסוהר יקטן, יותר אנשים יחזרו למעגל העבודה, יותר משפחות מתוקנות יוקמו (של אסירים שהשתקמו), וילדיהם של המשוקמים לא יכבידו יתר על המידה על מערכת החינוך המיוחד. כאמור, הצמיחה לבדה אינה קריטריון כשבאים לשפוט תקציב מדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נכנס כאן לתחום נוסף שאין לי מושג בו, אך דומני שיותר יעיל להשקיע מראש בחינוך למניעת עבריינות, מאשר לנסות לשקם עבריינים. עד כמה שידוע לי, גנבים ושודדים נוטים לחזור על המעשים גם לאחר ששהו בכלא ואפילו יותר מפעם אחת. הצמיחה לבדה אינה קריטריון, אך היא אחד הקריטריונים המשמעותיים, מתוך הנחה בסיסית שצמיחה במשק תאפשר להפנות יותר כסף בעתיד לתקציבים חברתיים. כאשר המדינה מתחילה להשקיע יותר ברווחה מאשר בעבודה, משהו כאן מאוד עקום - ואין לשכוח שהגידול במספר המשפחות הנזקקות יגדיל עוד יותר את הוצאות הרווחה בשנים הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מסתבך לשווא. אתה יכול להסתכל על תקציב איכות הסביבה כעל "מעודד צמיחה מבוקרת" - השאלה היא מה זה אומר. בהשוואה לתקציב ללא שיקולי איכות סביבה, הוא בהכרח פחות מעודד צמיחה. יכול להיות שהוא חוסך הוצאות בריאות בעתיד - אבל גם הוצאות בריאות אינן נוגד צמיחה1. לכן, המובן הנכון של "מעודד צמיחה מבוקרת" אינו "מעודד צמיחה, אבל במידה מבוקרת", כפי שניתן להבין בטעות. המובן היותר נכון הוא "מעודד בקרה על הצמיחה". אני הייתי מציג את תקציב איכות הסביבה פשוט כתקציב חוסך עלויות (בטווח רחוק)2. ועכשיו הדילמה יותר ברורה, מהי נקודת האיזון הנכונה בין עידוד צמיחה לבין חסכון בעלויות. כמובן שדאגה לבריאות הציבור פירושה לא רק חסכון בעלויות, אלא גם תועלת לחייהם ורווחתם של האזרחים, וגם את זה יש מקום להכניס למשוואה. 1 להיפך: השוק הפרטי ירוויח כאן עוד יצור של ציוד רפואי, עוד בניה של בתי חולים, עוד משכורות לצוות הרפואי. ובגלל החלק הפרטי במערכת הבריאות, לא כל ההוצאות הללו יבואו מהכיס הציבורי. לא, אני לא חושב שכדאי למדינה לעשות את אזרחיה חולים - ר' הפסקה האחרונה. 2 וכמוהו, אם רוצים, תקציב שיקום אסירים, ושאר ירקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהויכוח בינכם (ברקת-עמית) הוא מאוד מסובך ושום צד לא יכול לבסס את טיעוניו באופן מוחלט, מכיוון שבראיה לאופק, כלומר לטווח הרחוק, אפשר למצוא בהחלט השלכות "צמיחתיות" לנושאים שהם לא כלכליים. בזמנו, איזה פקיד באוצר חשב שהטפלת מים תועיל לכלכלה? (ושבעוד 10 שנים יצטרכו לייבא מים)?. אפשר גם לומר שחינוך הוא לא השקעה שמעודדת צמיחה, ובקיצוניות ההפוכה אפשר גם לומר ש"תרבות" זה דבר שאף פעם לא יביא צמיחה כלכלית. והשאלה הבאה היא האם המדינה נועדה אך ורק כדי לעבוד על מזבח "הצמיחה"? מתי הכלכלנים יפסיקו להריץ אותנו במרתון ויחליטו שהמדינה צמחה מספיק, ועכשיו אפשר להשקיע בדברים שלא משרתים את "הצמיחה"? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |