בתשובה לש. ברקובר, 11/10/00 16:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באיזה שלב בדיוק שאלת את הבת שלך אם היא מעוניינת לקיים עמך יחסי מין? זו הבעיה המוסרית העיקרית שיש בגילוי עריות בין הורים לילדים (אם נתעלם מהסלידה המושרשת ביולוגית). הרי האב הוא דמות סמכותית. למעשה, הילדה (בעיקר אם מדובר בגיל מוקדם כמו 12) לא מסוגלת להתנגד לדרישתו של האב, ותקבל אותה בהכנעה. המצב דומה למצב של מפקד ופקודה, רק הרבה יותר חמור, משום שסמכותו של האב היא הרבה יותר בסיסית עבור הילדה מאשר סמכותו של מפקד בצבא. העיסוק שלי באי קיומו של גילוי העריות בטבע בא משום שניתן, כמובן, ללמוד רבות - בעיקר מאותם בע"ח שקרובים אלינו ביותר. אורח פעולתם מרמז על הדחפים הביולוגיים שמניעים אותם. אבל באמת - למה ללכת רחוק? גילוי עריות הוא דבר אסור בכל תרבות ששמעתי עליה. אוניברסליות שכזו חייבת להצביע על כך שיש כאן יותר מאשר איזה לחץ חברתי, אלא פשוט סלידה טבעית של בני אנוש מהרעיון הזה. אם אינך מקבל בין כה וכה את משלי התורה, אז אין טעם שנדון בהם - אני לא מאמין ביהדות גם כן. בוא נדבר שניה על המושג "טבעי". טבעי הוא דבר מה שהתפתח בצורה טבעית. דברים לא מתפתחים בצורה טבעית אם הם מזיקים לבעל החיים (במקרה זה - האדם). מכיוון שכבר הסכמת שגילוי עריות הוא בעייתי מבחינת התרבות, הרי שתסכים איתי שמין שיפתח נטייה טבעית לגילוי עריות לא יהיה מין מצליח במיוחד. עד כן, הנטייה שלך היא אינה טבעית. עד כאן - ניחא. גם הומוסקסואליות אינה תורמת הרבה להתרבות המין. הבעיה היא שהנטייה שלך היא חד צדדית. אינך שואל את ביתך האם היא נמשכת אל אביה (כלומר, חולקת את נטייתך הבלתי טבעית), אלא פשוט בועל אותה תוך ניצול תמימותה ויחסי הילד-הורה ביניכם. הדבר זהה לאנס שבועל אישה וטוען כי היא בטח תהנה מזה בכל מקרה, אז למי אכפת מה היא רוצה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דובי שתי הערות. אחד היא בקשר שלא שמעת על שום חברה... גם אני לא שמעתי על שום חברה שלא מאמינה באיזו שהיא ישות רוחנית וכדומה דרך אל או אלים ועד מעשי ניסים מכשפים ומה לא האם זה אומר שיש ישויות מסוג זה. דבר שני שיותר מעניין אותי למרות הסלידה העמוקה מהרעיון שהעלה אותו אדם השוכב או שאינו שוכב אם בנותיו הוא כן העלה רעיון מעניין. האם יתכן כי החברה יכולה להחליט כי מעשה כל שהוא הוא אינו מוסרי למרות שלא אמורה להיות בעיה איתו? אני מדבר על נושאים אחרים למשל כדוגמה האם יתכן והחברה הייתה יכולה להגיע למצב שבו טענה כי אין אל הייתה מעוררת בנו את אותן תחושות שמעורר בנו איש זה? ולהחליט בשבילנו כי אי אמונה באל הוא מעשה כה נורא שאנו פוגעים בילדינו במידה ואנו מעבירים להם חשיבה מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הבודהיסטים אינם מאמינים באף אל. יתר על כן - האתאיזם המודרני אינו מאמין באף אל. גם אנחנו חברה. בכל מקרה - הוריאציות בין התרבויות השונות והניגודים הרבים בין מערכת אלים אחת לשניה, מעלות ספק לגבי נכונות אי אלו מהן. לא כך הדבר באשר לגילוי עריות, שהן לאו חמור בכל התרבויות שאני מודע להן. כדאי, אגב, לציין עובדה מעניינת - גילוי עריות כן מותר, בחלק מהמקרים, למגזר השליט (אצילים, מלכים וכד'). הסיבות משתנות - או מכיוון ששליט לא יכול "לערבב את דמו" עם אחד מפשוטי העם, והמאגר הגנטי, מה לעשות, מצטמצם עד מהרה, או פשוט מכיוון שבא לו, והוא יכול להתנגד לקונבנציות. מכאן אפשר אולי לקבל רמיזה לכך שאכן אנשים דוגמת ברקובר יקירנו אכן היו נפוצים בהיסטוריה, ואף הגיעו לדרגת שליטים בחלק מהתרבויות, אך מרבית החברה בכל זאת רואה בכך דבר שאינו ראוי לבני אדם רגילים. ב. האם חברה *מסויימת* יכולה לשלול דבר שהוא לחלוטין לא בעייתי? בוודאי! הדת היהודית אוסרת על אוננות ועל אכילת מאכלים מסויימים. הדת ההינדית אוסרת על אכילת (או הריגת) פרות. ישנו ספר בשם "פרות קדושות וחזירים משוקצים" שמעלה תאוריות למה בשלב כלשהו בהתפתחות החברות הללו, הכללים הללו היו הגיוניים. בין אם נקבל את טענותיו ובין אם לא, נאלץ להודות שתרבות מסויימת בהחלט עשויה לשלול פעולות שאינן מזיקות כלל. ההבדל, כמובן, הוא בכך שהאיסור על גילוי עריות הוא אוניברסלי, והתפתח בכל תרבות בנפרד. זה אומר שהאיסור הזה טבוע בנו כחלק מטבענו. לא כל מה שנטוע בנו מטבענו, כמובן, חייב להשמר בקנאות. אמהות, באופן גורף, מחזיקות אל עולליהן כאשר אלו נשענים על יד ימין. הדבר נכון גם לגבי נשים ימניות וגם לגבי נשים שמאליות. הן בדרך כלל יתנו רציונליזציה לכך, אך כצפוי - נשים ימניות יתנו רציונליזציה ("אני רוצה להחזיק אותו ביד החזקה שלי, שלא יפול") הפוכה לנשים שמאליות ("ככה אני יכולה להמשיך להשתמש ביד החזקה שלי כדי לעשות דברים"). כמובן, אין להסיק מכך שאישה שתחזיק את תינוקה ביד שמאל צריכה להיות מוקעת מהחברה כפושעת נתעבת. העניין בסוגיית גילוי העריות הוא שיש כאן חשש סביר מאוד לכפיית היחסים על הילדה, כתוצאה מסמכותו הטבעית של האב עליה. כשם שלמפקד אסור לשכב עם פקודה שלו, גם אם זו מעוניינת בכך, כך אסור לאב לשכב עם ביתו, גם אם היא באמת ובתמים נהנית מכך. הייתה, בזמנו, כתבה של גדי טאוב במוסף הארץ על נשים שחוו גילוי עריות כשהיו ילדות. התיאורים שם הם די מזעזעים. אם מר ברקובר מאמין באמת ובתמים שהטראומה הזאת נוצרה רק משום שהחברה סולדת מכך, אני מזמין אותו לקרוא את עדויותיהן. ויותר מכך - מר ברקובר היקר, אם אתה יודע שיש סיכוי שבנותיך יסבלו מהחברה בגלל שאתה נהנית לתנות איתן אהבים, איפה הרגש האבהי שלך שימנע ממך לפגוע בהן כך? האם לא חששת לרגע שסודך יתגלה יום אחד, ובנותיך יאלצו להתעמת עם אותו יחס מהחברה עליו דיברת? איזה מין אבא אתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה מקדימה: לתומס ריד יש הגדרה יפה למושג "אדם מוסרי": נניח שאני מוכיח לך באותות ובמופתים שרצח ילדים הוא הכרח מוסרי (אני יודע, זה נשמע דבילי, לא סביר, וכו'. אבל נסו לדמיין אפשרות כזו). מה אתה עושה? אתה יכול לומר "וואלה!" וללכת לרצוח בני אדם. אתה יכול גם לומר "עומר, אני לא יודע מה הבעיה. אולי אתה עובד עלי, אולי אני לא מספיק חכם כדי להבין מה הולך כאן, אולי הלוגיקה עצמה דפוקה, ואולי הנחות היסוד שלי מוטעות לחלוטין, אבל אני לא מוכן לקבל את המסקנה שרצח הוא טוב". אם בחרת באפשרות השניה, אתה מוסרי. לענייננו. 1. מותר לך לומר "אני לא יודע". הטיעונים שהועלו כאן נגד גילוי עריות הם ברובם המכריע קשקוש. העלתם את הטיעון שגילוי עריות נחשב פשע בכל תרבות. ובכן, עד לפני 200 שנה, להיות אתאיסט נחשב הרבה יותר גרוע מגילוי עריות - בכל תרבות - והטיעון הזה נופל. בנוסף, אני מניח שבכל חברה מצויים אנשים שמחטטים באף. האם מכאן אתה מסיק שחיטוט באף הוא תכונה נושית הכרחית? בכל תרבות היו מקרים של גילוי עריות, אתה יודע... טיעון "האיסור מן הטבע" הוא מטופש ואפילו מסוכן. יש הרבה דברים שבהם לא הייתי רוצה להיות "כמו בטבע". למשל, בטבע אסטמטיים כמוני לא היו שורדים דקה. אז מה, אתה מציע להרוג אותי כי קיומי כאן "לא טבעי" מספיק? ברור שלא. לקח לך הרבה זמן לנסח שני טיעונים רציניים נגד גילוי עריות. הצרה היא, שהטיעון לגבי הנזק החברתי הוא טיעון בעייתי: לגדל ילד מחונן גם יפגע בו חברתית. לפי הטיעון הזה לחברי כתות נרדפות (עדי יהווה, למשל) אסור לגדל ילדים כי הילדים יסבלו מרדיפות... מה בדיוק ההבדל? לצערי, אני מוצא רק טיעון אחד סביר נגד גילוי עריות: יש פה חוסר סימטריה מוחלט בין ההורה לילד. הבאת כדוגמה ניצול מיני בצבא. דווקא האיסור על יחסים בין פסיכולוג ומטופל מתאימים יותר כדוגמה. אבל משהו חסר לי כאן. האם זה הכל? האם הבעיה היחידה עם גילוי עריות היא שיש כאן חשש למניפולציות וליחסי כח לא שוויוניים? אם כן, למה לא ייתכן מקרה של גילוי עריות שיהיה טוב לכל הצדדים הנוגעים בדבר? האם בעתיד לא תתכן חברה שבה גילוי עריות יהיה נורמה חיובית? (אני מקווה שברור שהשאלות הללו הן תיאורטיות לחלוטין...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, דובי, אז בוא נדבר על המושג 'טבעי'; אתה טוען שדברים לא מתפתחים בצורה טבעית אם יש בהם להזיק לבעל-החיים, אז אם כן, מחלות נוצרו באופן מלאכותי? הפרונקל שצומח לי תחת העין ומסתיר לי לראות, אינו טבעי? 'טבע', ואני מצטט מאבן שושן: "הוא שם כולל לכל הבריאה, תולדה, עולם ומלואו, כל הדברים הקימים בעולם, עולם הצומח, החי, הדומם". מתוך כך אנו למדים שאין דבר בעולמנו שהוא לא טבעי- על כל החומר והרוח שבו. המושג- "לא טבעי" בעצם שגור רק בשפתנו ואין לו כל חזקה במציאות; האדם בא מן הטבע ולכן כל מעשיו טבעיים הם; בניית מכונות זה טבעי, שדיים מסיליקון זה טבעי, הפרונקל הטבעי שהוסר עם לייזר- הוסר טבעית, הומוסקסואליות זה טבעי, ביסקסואליות זה טבעי, סאדו-מאזו זה טבעי, פדופיליה זה טבעי וגילוי עריות זה טבעי... איך אתה יכול להגיד לי שאתה טבעי ואני לא? המקסימום שאתה יכול לטעון הוא שכמוני לא ראית הרבה - ואם אתה לא ראית זה לא אומר שבאמת התופעה לא שכיחה, ונניח שכן- מה זה מוכיח? לאשש טענות רק בלומר שהצדק עם הרוב- מגוחך וחסר כל שחר והתנפץ כבר עם התגובות של רועי ועומר (שחבל שהרגיש צורך להתנצל על סקרנותו הטבעית בסוף דבריו) ואפילו שלך, דובי; אתה צדקת כשאמרת שגילוי עריות היה מקובל במשפחות מלוכה, האבסורד הוא שאתה התייחסת לכך כעניין טפל בעוד שבזה בלבד יש את כל ההוכחות לצדקתי; אותה בית-מלוכה שלטת: אנשים המורמים מעם שכולם היו סוגדים ומשתחווים להם, מעריצים ואף מוכנים למות למענם, אלו שקבעו מה טוב ומה רע, מה נכון ומה שגוי, מה עלבון ומה ראוי, היו רואים בהם כמין המובחר מתוך מיליוני אנשים, ושרק בני-אותו-דם יכולים להביא לגאולה - בעצם נולדו מגילוי-עריות! לא רק שגילוי-עריות לא הביא לנזק הוא אף יצר 'מין מובחר' יותר. מה יותר מזה כדי להוכיח ולבסס שאין כל רע בגילוי-עריות? מה שהיה לך לומר זה רק - הרוב לא עושה את זה, אז כנראה שזה לא ראוי להיעשות.. ראוי או לא ראוי נקבע עפ"י עובדות ולא סתם בגלל שהרוב קובע, ובינתיים העובדות מוכיחות שגילוי-עריות ראוי. כשכולם הקניטו והרביצו לילד החדש בכיתה גם אתה הצטרפת? הגרמני בתקופת השואה היה צריך לשרוף יהודים רק בגלל שרוב עמו עשה כך? אני מקווה שנקודה זו ברורה. לא הסכמתי עם 'בעיית ההתרבות' בגילוי-עריות אלא רק אמרתי שאני מעוניין בהנאה בלבד. אומנם חושדים שיש סיכויים גדולים יותר להפרעה תורשתית בגילוי-עריות אבל הם משתנים בין משפחה למשפחה ולעתים קרובות המדע בכלל לא יודע להצביע על הליקויים, ועדיין לוקה בחסר רב בתחום זה. הנקודה הבאה מתייחסת ל'ניצול הסמכות האב על הקטינה', שכולכם הצגתם כעיקרית וכחסרת מענה, כשבעצם היא טפלה מאין כמוה; כל הרעיון שאני מנסה להעביר הוא שאם תפתחו את הראש כמעה, תווכחו לראות שאין אנו צריכים ליחס למין חשיבות או משמעות גדולה יותר משתיית קפה בבוקר או כל דבר שגרתי ולא מזיק אחר. איפה ההוכחה שיש לפחד ממין, להתבייש בו או אפילו לא לדבר עליו? רק שנים של אטימות גרמה לנו שהפוביה המינית תושרש במחשבתנו ותגרום לנו לשווא להזדעזע כשאנו שומעים סיפור כשלי. בתור הורים אנו כופים על ילדינו מיליון ואחת דברים ואף אחד לא מוחה על כך, כי הם נראים לנו כדברים טריויאליים. אבל גם מין הוא, כאמור, טריויאלי ואין בו כדי לפגוע, אדרבא, יחסי-מין עם מבוגר יכולים לפתח את הקטין ולהכין אותו טוב יותר לעולם. כך שאין פה ניצול סמכות, יותר מלהגיד לילד שיכין שיעורי בית. ובעניין הטלת הספק בתפקודי כאב; אחרי שנים של עבודה במקצועי, קניתי לעצמי מידע לא בטל על חינוך נכון. השיטות שהנחו אותי בחינוך בנותיי מנעו מהן להידבק בפוביה המינית של החברה, וכצפוי פרחו לתפארת. בקרוב יצא ספר שלי, ובו אני מוכיח, בין השאר, את אותן שיטות חינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם נוספת אנו רואים שבסוף כל דיון באייל משתרבבת השואה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחכה בכליון עיניים לראות ספר מאת סמכות פסיכולוגית מכובדת כמוך שידגול בגילוי עריות כדרך חיים. אני אפילו מבטיח לקנות אותו מיד אחרי שתכנס לכלא על הסטה לעבירה על החוק. עסק? באשר לדבריך הראשונים - אתה מעוות ביודעין את דברי. כשאמרתי שדבר אינו מתפתח באופן טבעי אם הוא מזיק לבע"ח, כמובן שהתייחסתי להתפתחות גורפת בתוך המין עצמוץ נהיר לכל שיצורים אחרים שפוגעים במין נוטים להתפתח עד מהרה. ככה עובדת האבולוציה. אבל במין עצמו - תופעות מזיקות יעלמו עד מהרה. ברור שלפעמים נולדת אישה עקרה, אבל אם כולן היו כאלו, הרי שלא היה נשאר מין אנושי. ההסבר המדעי לסיבה שגילוי עריות יוצר עיוותים הוא פשוט וברור לכל מתעניין - בכל אדם יש מספר גנים רצסיביים מסוכנים, שאינם באים לידי ביטוי, שכן הגן הדומיננטי שמולם מונע זאת. מספיק לראות את כמות הוולדות המעוותות בקרב אוכלוסיות הנוהגות בנישואי בני-דודים, כדי לראות עד כמה הדבר קיים. כדאי להזכיר ששושלות מלכים נטו לשרוד מספר מועט למדי של דורות - אולי בגלל הנטייה הזו לגילוי עריות (ואולי סתם בגלל שנסיכים נטו להיות מפונקים וטפשים). בכל מקרה - הסקת המסקנות שלך היא מעט, איך לומר, רעועה. אגב, סתם כדי שתדעו - זוהי התגובה הראשונה שאני כותב מהלפטופ החדש שלי. אגרות מזל טוב יתקבלו בשמחה. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר אינו עוסק בהסטה אלא מציג נוסחאות, מחקרים ועובדות בנושא חינוך ומין באופן מדעי נטו. אבל יש עניין בדבריך כשאתה אומר שיכלאוני, לא אתפלא אם גם על פרסום מחקרים אובייקטיבים, פרי עבודה של שנים מקצועיות רבות, מדינתנו הפשיסטית והעקרה תשים אותי מאחורי סורג ובריח, ואולי אף תעלה אותי על מוקד. אני רואה כל הזמן צורך בלחזור ולהדגיש טיעונים קודמים שלי שכנראה לא הובנו מקריאה ראשונה; גם אם הסיבה המדעית הגורמת להפרעה בוולד של גילוי-עריות פשוטה וידועה לכל, עדין (ואני ממש עושה כאן קופי פייסט) הם משתנים בין משפחה למשפחה ולעתים קרובות המדע בכלל לא יודע להצביע על הליקויים, ועדיין לוקה בחסר רב בתחום זה. וגם אם נניח במאה אחוז, שהוולד ילקה בעיוותים חמורים, אין זה פוסל גילוי-עריות עם אמצעי מניעה. ושוב, אם הכל טבעי אז אי אפשר לפסול התופעה רק בלקרוא לה 'לא טבעית'. את כל הטיעונים הללו חרשתי וחקרתי בשקידה רבה ולא מצאתי ולו חשש אחד לגרימת נזק בגילוי-עריות ללא כוונות הריון. שיהיה ברור שאין אני באמת חושב שבני משפחות האצולה אכן היו ממין מובחר יותר (לכן צירפתי את הגרשיים כשכתבתי "מין מובחר"), אלא הכוונה היתה שמיליוני אנשים ראו בהם ככאלה, מה שמוכיח שלא היה בהם כל פגם הנגרם מגילוי-העריות. עוד לא שמעתי על שושלת בית מלוכה שנפלה עקב צאצא מונגולואיד. לסיכום: טענות 'סתם אני לא מאמין לך', 'הרוב יודע מה טוב', 'כי ככה זה בטבע', 'אבל אח"כ יש טראומות' ו'ניצול הסמכות' אינן רלוונטיות. ומכיוון שאיני רואה עוד טענות-נגד חדשות אני מסיק שהבנתם את הדרך לעולם טוב ומהנה הרבה יותר. אני מקווה שתאירו את עיני קרוביכם ותרפאו אותם מפוביית-המין ובכך תעזרו לי במלחמה לסלול בעולמנו את הדרך הנכונה. ועד שזה יקרה נקראתי להלחם במלחמה אחרת בגדוד מילואים ולעזור לאחינו היקרים בשטחים, כך שיתכן שלא אוכל להשיב על תגובות חדשות- בסליחה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני פסיכולוג מומחה, אבל קיבלתי את הרושם שגילוי עריות גורם נזק נפשי אדיר לטווח ארוך. זה ידוע לא רק בחברה שלנו: תקרא קצת ספרות יפנית ואפריקאית, למשל. גילוי עריות היא תופעה כלל עולמית, והנזקים שלה כנראה חמורים בכל חברה שהיא. ועכשיו להסתייגות: אין חוקים פסיכולוגיים. אין. בני אדם הם דברים מורכבים עד כדי כך, שלכל כלל פסיכולוגי תמיד ייתכן מישהו שאצלו זה אחרת. כלומר - לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. אבל גם לכלל הזה ("לכל כלל יש יוצא מן הכלל") יכול להיות יוצא מן הכלל (היינו, כלל שאין לו יוצא מן הכלל). בנתם? לענייננו, יש לי שתי שאלות: 1. גילוי עריות גורם נזק נוראי. זו עובדה. קשה לי להאמין שהסיבה היחידה שהוא גורם נזקים כאלה היא יחסי כוחות לא שוויוניים. אילו עוד סיבות יכולות להיות לנזק כזה? 2. האמנם יש לפנינו יוצא מן הכלל (בדמותו של מר ברקובר)? מן הסתם איש לא יוכל לדעת זאת בבטחה, זולת בנותיו. אני יכול רק להעיר כאן, שיש מרחק רב בין הנטיה הברוכה של מר ברקובר לנהל חיי משפחה פתוחים שבהם מין אינו טאבו, ובין קיום יחסי מין ממש עם הילדות. זהירות אינה מילה גסה, וגם איפוק במקומות הנכונים עשוי להשתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מהיכן יכולת לקבל את אותו רושם עז לגבי נזקו של גילוי-העריות, אלא אם כן אתה נוהג להתרשם רבות משמועות בטלות או דעות קדומות, לפי שאלתך הראשונה כנראה שאני מנחש נכונה; אתה שואל אותנו איזה נזק יכול לגרום גילוי-עריות, כך שלך עצמך אין כל מושג, ועם זאת אתה דואג להדגיש שזו עובדה- "גילוי-עריות גורם לנזק נוראי"... אינך מבחין באבסורד? אך אם כבר שאלת אענה: אם יצא לך לעלעל בספרי חוק בארץ ובעולם או בכל אנציקלופדיה מצויה בנוגע לגילוי-עריות תיווכח לראות שברוב מדינות העולם חוק גילוי-העריות מופיע רק כשמעורב בו קטין, גילוי-עריות בלבד אינו עבירה על החוק. איני יודע על אילו ספרי פרוזה ורומנים ביפאנית ואפריקאית אתה מדבר, אך דע שלא נחסך ממני ולו ספר מקצועי אחד בנושא, מכל ארץ שהיא, ולא זאת בלבד, אלא גם ביקרתי רבות בכל אותם מקומות לשם סמינארים והשתלמויות. האבסורד השני הוא שהזכרת בדיוק את שני המקומות בהם גילוי-עריות עם קטינים היה לתופעה בלתי נפרדת מההווי היום יומי שלהם ואף החל מופץ משם; מממצאים שעלו בשלהי המאה ה- 18 מחקר אפריקה ע"י דויד ליוינגסטון, מונגו פרק, הינריך ברט, הנרי מורטון סטנלי, סר ריצרד ברטון, גון הנינג ספיק, גימס גרנט ועוד סיירים וחוקרים, תעדו את המנהגים המקובלים באותה יבשת, שבניהם נכלל גם גילוי-העריות עם קטינים. ברישומם טוענים שהמנהג מושרש במסורת האפריקאית מאות בשנים ומצוין בבירור שלא נראו כל סימנים המעידים על נזק כלשהו שיכל להיגרם עקב כך (יש לציין שבין החוקרים היו דוקטורים, פסיכולוגים ומומחים למדעי החברה). בזמן הגירתם הכפויה של האפריקאים לארה"ב, ראתה ארה"ב כהזדמנות פז, להפיץ את המנהג שהתגלה בהציגם את האפריקאים כחיות חסרות מוסר, בעוד שאת דוחות החוקרים גנזה. הקונספירציה נמשכה גם במלחמת ויאטנם, וכאן אנו מגיעים למזרח הרחוק שמסורתם הנפלאה ועתיקת היומין כללה גם את גילוי-העריות, מה שהיה ידוע לאמריקאים ובכך מצאה עוד הזדמנות להוציא דיבה על הגזע השחור. הרי ידוע לכל שארה"ב שגרה רוב שחור למלחמת ויאטנם, ובכך בקשה לחבר בין שתי התרבויות בעלות המנהג המשותף. אם היתה בגילי היתה לבטח זוכר הדים מהצהובונים האמריקאים הטוענים שהגזע השחור חזר למנהגו האפריקאי המסורתי עם ילדות אסיאתיות, בעיקר היה פופולרי משפטו הדו-משמעי של העיתונאי האמריקאי "גרג פורסטר" שהפך למטבע לשון בפי האמריקאי הלבן: "The big blacks screwed the little yellows". מי שמקשיב לבלוז יוכל לשמוע רמיזות פדופיליות רבות, בעיקר בשיריהם של מאדי ווטרס וקינג. חשוב לציין שבמזרח הרחוק אין חוק האוסר לא גילוי-עריות ולא יחסי-מין עם קטינים. לסיום אצטט בית משירו של ווטרס "school girl" מאלבום- got my mojo working"": "Good morning little school-girl
Can i go home with you? Tell your mother and your father I once was a school boy too". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני דוגל ביחסי מין עם קטינות, אך אני תוהה על שום מה ולמה אתה קושר בין פדופיליה לבין גילוי עריות. שני הדברים שונים לחלוטין, מטעמים שכבר הסברתי למעלה, וגם מטעמים שהועלו ע"י קוראים אחרים. עכשיו כבר קשה לי לדעת על מה אתה מדבר שם. האם מדובר על גילוי עריות (אב-בת? אח-אחות? אם-בן? סב-נכדה? איזה?) או על בעילת קטינות? אנא פרט והסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעיקרון גילוי-עריות הוא עניין אחד ופדופיליה הוא עניין אחר אך לעתים הם נעשים בו זמנית, למשל כשאב מקיים יחסי-מין עם בתו שעוד לא מלאו לה 18, כך שאיננו יכולים להתעלם מיחסה הבעייתי של החברה לגבי שני המנהגים, ולכן ראיתי לנכון להסביר את חפותם של השניים גם יחד. במזרח-הרחוק ובאפריקה קיימו את שניהם, אם בנפרד ואם בו-זמנית, כשכתבתי "גילוי-עריות עם קטין", צדתי שתי ציפורים במכה אחת - כך הראיתי שקיימו שם גם גילוי-עריות וגם פדופיליה. בפירוש אין להתייחס אליהם רק כיחידה אחת. ואם הנקודה עוד לא הובררה אז גם זה וגם זה לגיטימיים בעיניי, אם ביחד ואם כל אחד לחוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גורם שיכול לסייע לטיעוניו של מר ברקובר, והוא לא העלה אותו. כאשר הוא מסביר למה לרוב גילוי עריות גורם לנזק נפשי (אך לא אצלו), הוא מעלה את עניין היחס השלילי של החברה. אבל יש עוד גורם אפשרי, לדעתי משמעותי הרבה יותר (במיוחד אצל ילדים קטנים). ברוב המקרים הורה אחד (נאמר, האב) הוא המקיים יחסים עם הבת או הבן, והוא מסתיר זאת מהאם (נאמר). זה כרוך במסכת של שקרים, ובשכנוע הבן או הבת לשקר לאם, או לפחות לא לספר לה. כך מוגדר המעשה מראש כאסור, והנזק מכך הוא נורא, אני מנחש. בתיאוריו המלבבים של מר ברקובר (למי שתוהה אם אני סרקסטי או לא - אני לא יודע בעצמי), ככל שהבנתי אשתו שותפה מלאה בעניין. במצב זה קל יותר גם להגן על הבנות מהיחס של החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט צודק, חינוך הוא עניין מורכב ומסוכן, במיוחד כיום כשהסביבה כה רגישה לנושא. אני בהחלט מאמין שבימינו לא כל הורה המקיים יחסי-מין עם ילדיו גם ידע לחנכם כפי שאישתי ואני חינכנו. אין ספק כי העובדה שאישתי שותפה לעניין (יש לציין שגם היא פסיכולוגית) היתה חלק אינטגרלי מהחינוך הנכון שקיבלו בנותינו, אך העולם שאני מדבר עליו הוא עולם שלא מתבייש במין ולא רואה בו כדבר חריג ולכן לא יהיה צורך להסתיר ולשקר בו, והורה שמקיים עם ילדיו יחסי-מין לא יצטרך להיות פסיכולוג מומחה כדי לגדל את ילדיו נכון, מהסיבה הפשוטה שלא יהיה מי שיראה בזה כמזיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטיה קלה מהנושא, אבל... סוקרטס הוצא להורג בשל כך שהוא עורר הרהורי כפירה בדור הצעיר. הנה לך חברה (דמוקרטית, אגב), שהחליטה כי טענת ''אין אל'' (למעשה - טענת ''עליך לחשוב בעצמך אם יש אל או לאו'') היא מעשה נורא של פגיעה בנוער המצדיק עונש מוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית לפי הבנתי דובי כבר אמר פעם כי מותר לסטות מהנושא. שנית בדיוק בגלל זה העלתי והדגשתי מה שאמר מי שאמר לפני. למעשה הרבה פעמים החברה מחליטה החלטות מוזרות בעליל ואנחנו מקבלים אותן אוטומטית כיוון שקיבלו אותן אחרים. דרך הורינו מורינו וכדומה. למעשה כרגע הטיעון היחיד הוא כי זה לא טוב שהחזק ישלוט על החלש. אב על ילד מפקד על חייל ואילו ינצלו את החלשים מהם. אבל פה הטבע הוא המתנגד, אולי לא בנושא מהסוג הזה אבל מוכרים מקרים רבים שבהם החזק משמיד את החלש (אריות למשל) או מחייב אותו לעשות כרצונו. למה אנחנו חושבים כי זה לא מוסרי שהחזק יחליט? חזק יכול להיות בכוחו או במוחו. או בסמכותו. דובי העלה כי למפקד אסור לשכב עם פקודיו. אבל המפקד יכול להשתמש בסמכותו גם בדברים רבים נוספים. משום מה החברה שלנו רואה במין איזה שהוא סוג של פשע ואולי לכן היא החליטה להדגיש כי פה אסור "לחזק" לנצל את מרותו. אולם בדברים אחרים לחזק בדרך כלל לא מפריעים לנצל את מרותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקביעה החברתית היא שלפרט יש את הזכות המלאה לא לקיים יחסי מין במקרה שבו הוא אינו מעוניין בכך. הזכות הזו היא מוחלטת. האיסור על קיום יחסי מין בן הורים לילדים (כשמדובר בקטינים בלבד כמובן, אם הורה וצאצא בגילאי 45 ו25 למשל יחליטו לקיים יחסי מין, אני לא חושב שהחוק יוכל לעשות משהו בעניין חוץ אולי מלהקיא בשקט בצד) הוא תולדה של הזכות הזו. במקרה של יחסי מרות, חייל ומפקד, מנהל ועובד וכו', יכול הבכיר להפעיל את כוחו כדי לכפות קיום יחסי מין נגד רצונו של השותף במקרים האלו לרוב סומכים על שיקול דעת של השותפים והאיסור הוא לרוב לא גורף (האיסור הוא על לחץ לקיום יחסי מין, הטרדה על רקע מיני, העדפת עובד על רקע מיני. בצבא האיסור הוא רק על קיום יחסי מין בין מפקדים וחיילים באותה שרשרת פיקוד ולא באותה יחידה וגם במקרים שיש עבירה על חוקים אילו המערכת לרוב מעלימה עין מקיום יחסי מין). במקרים קיצוניים יותר (הורה וילד, פסיכולוג ומטפל, מורה ותלמיד) שבהם לא מדובר רק ביכולת להפעיל לחץ אלא גם ביכולת לשכנע את הנתון למרות שהוא בעצמו מעוניין לקיים יחסי מין, חל איסור גורף על קיום יחסי מין אפילו בהסכמה מכיוון שלא ניתן לדעת אם הילד (או התלמיד או המטופל) מעוניין באמת בקיום יחסים או שההסכמה שלו היא תולדה של השפעות ההורה (או המורה או המטפל). ילדים בגיל המדובר אינם בעלי בשלות רגשית ואישיות מינית מוגדרת מספיקות כדי ש*ירצו* לקיים יחסי מין, יש בהם סקרנות לגבי מיניות (שלרוב מוצאת את פורקנה במשחקי אבא ואמא וחקירה עצמית) שהאב אולי פירש כרצון לקיים יחסי מין ולכן די ברור שקיום יחסי המין הוא רצון שנטע בהן ע"י הוריהן ולא רצון אמיתי שנבע מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתו של רקובר היתה שאין ביחסי מין דבר החורג מהפעולה הפיסית, ולפיכך החוק המעניק לפרט את הזכות שלא לקיים יחסי מין ללא הסכמתו, דומה לחוק המעניק לפרט את הזכות שלא להכין קפה ללא הסכמתו. אם נמשיך בקו מחשבה זה, המסקנה הבלתי נמנעת היא שלא צריכה להיות הגדרה מיוחדת בחוק ל''אונס'', שכן זוהי תקיפה רגילה, שעליה להימדד רק בחבלות הפיסיות שהיא גורמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי לחוק אלא לנורמה חברתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק. החברה מייחסת למין יותר חשיבות מאשר להכנת קפה. מין דורש יותר מעורבות פיזית ואצל כל האנשים שאני מכיר (למעט חיילת אחת שהכרתי שכשהיו מבקשים ממנה להכין קפה היא הייתה מגיבה כאילו ביקשו ממנה משהו אחר לגמרי) גם יותר מעורבות נפשית. אדם שתפיסתו את המין שונה כל כך מזו של החברה שמחנך את ילדותיו על סמך תפיסה זו, פוגע בהן (להבדיל מהורים להומואים או לסביות שמקבלים את הנטייה המינית של ילדיהם ומעודדים אותם לחיות את חייהם על פיה כאן מדובר בהורה שמשכנע את צאצאיו מגיל צעיר לחיות אחרת מהמקובל). קשה לי להאמין למשל, שמי מהן תוכל למצוא בן זוג שיהיה שותף לגישה שלה בנושא קיום יחסי מין של סב עם נכדותיו. בעניין היותו של הדובר איש חינוך ופסיכולוג, קשה לי לקבל את העניין כטיעון רלוונטי בהתבסס על היכרותי האישית עם כמה ילדים של פסיכולוגים ופסיכולוגיות שיצאו, איך לומר זאת, לא ממש בריאים בנפשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היתה הילדה אומרת לאבא שהיא רוצה לעשות איתו כמו שעושים בערוץ "בלו", אז זה היה בסדר שהוא היה נענה לבקשותיה? ברקובר רוצה לשנות את החברה, לבטל מוסכמות ישנות שאבד עליהן הכלח, בעיניו. דמה זאת לאב המחנך את ילדיו לאתיאיזם, בימי הביניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים רוצים הרבה דברים. לאכול רק שוקולד, לעוף כמו סופרמן (או רק לנסות) להרוג את אחיהם הקטן. לא כל מה שילד מבקש נותנים לו. כל עוד הילד לא מבין מה התוצאות והמשמעות של אכילת שוקולד בכמות מופרזת תפקידו של ההורה למנוע ממנו להגזים. הוא לא מבין מהן המשמעויות של מין מבחינה חברתית וזוגית, הוא לא יודע על מחלות מין ועל סיכויי כניסה להריון בגיל מאוחר יותר. בקיצור אין לו את הכלים לדעת שהוא באמת רוצה לקיים יחסי מין יותר ממה שהוא רוצה לעשן, לשתות בירה או לשחק רולטת כביש או לאכול חצי קילו שוקולד. לדעתי גם אין מקום ללמד ילד בגיל צעיר עניינים כמו כפירה או אמונה בניגוד לדעת החברה שבה האדם חי. לפני שהוא מגיע לגיל שבו יש לו את הכלים המחשבתיים להתמודד עם הרעיונות הללו, עם ההשפעות שלהם על חייו הפרטיים. אתה חי בימי הביניים ואתה כופר, אם אתה רוצה ללמד את ילדיך את מה שאתה מאמין בו, חכה עד שיוכלו להבין מהי עליה למוקד או נידוי חברתי ואז למד אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם שיעורי המין שמעביר מר ברקובר לבנותיו ילוו בהסברים על מקום המין בחברה השמרנית, ודרכים להתמודדות איתו? במילים אחרות, האם יש תנאי כלשהו שעל מר ברקובר למלא, כדי שתראה את מעשיו כלגיטמיים, או לכל הפחות לא תראה בו פושע מסוכן שעליו להיות מושלך לכלא לעשרים שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מר ברקובר היה לחכות עד שבנותיו יגיעו לבגרות מסוימת ורק אז כשיש להן את הכלים להחליט אם הן מעונינות לשכב עם אביהן להציע את עצמו כמאהב (אני גם יכול לתאר לעצמי איזו תשובה הוא היה מקבל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שאם הן היו מסכימות בגיל ארבע עשרה, נניח, זה היה בסדר מבחינתך? או אולי תקבע גיל אחר? בינתיים, כמובן, הוא יכול רק להסביר להן את המשמעויות בעזרת ערוץ בלו, כדי שבהגיען לגיל ארבע עשרה לא ירתעו ויתנו תשובה שלילית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאנהג בצורה כזו עם ילדי העתידיים אבל לפי תפיסת עולמי, להורה יש זכות להחליט לאילו תכנים הוא רוצה לחשוף את ילדיו ואין לחברה זכות לאסור על הורה לחשוף את ילדיו לפורנוגרפיה בגיל צעיר כשם שאין לחברה זכות לאסור על הורה לחשוף את ילדיו לדת או לאתאיזם. אני אישית חושב שזה לא נכון אבל זה מבוסס אל הערכים שאני מאמין בהם ואין לי זכות לאכוף אותם על אנשים אחרים. אם הדבר נעשה לצורך סיפוק הנאותיו המיניות של האב (כמו במקרה ברקובר) ולא אמונתו בטובת הילד עומדת לנגד עיניו הדבר פסול לחלוטין בעיני. אבל אם הורה מאמין שילדיו צריכים להיחשף לפורנו כדי שיהיו בני אדם שלמים ומאושרים בחייהם, אני לא מסכים אתו אבל זו זכותו. אם נאמר ביתו של ברקובר תבקש ממנו לקיים עמה יחסי מין. ללא הכוונה שלו אלא רק מכיוון שהיא מוצאת את אביה מושך מבחינה מינית ולקיום יחסי מין אין שום משמעות יותר מאשר עיסוי גב בעיניה. והוא יענה לבקשתה מתוך ידיעה ברורה שהדבר נעשה לטובת התפתחותה ולא לסיפוק צרכיו המיניים, הדבר יהיה סביר בעיני. בכל אופן קשה לי להאמין שהוא יוכל לשכנע אותי שזה באמת המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אכחיש שחלק ממניעיי הם לשם הנאה, איני רואה בזה פסול אלא אם כן זה היה בא על חשבון בריאות בנותיי, ומכיוון שאני דוקטור ומומחה בנושא, איני חושב שמישהו יודע יותר ממני מה טוב להן. זאת ועוד, מחקרים וניסויים רבים, שנערכו בעיקר בגרמניה, השוו בין שתי קבוצות ילדים: קבוצה א' כללה ילדים שקיימו יחסי מין בגיל צעיר מאוד (בכל נסיבות שהן) וקבוצה ב' כללה ילדים "תמימים". תוצאות המחקר הביאו לפריצת דרך, הפירוט המלא מופיע בספרי אך אשתף אתכם במסקנות; קבוצה א' אינטליגנטית יותר, חברותית יותר, עצמאית יותר, רגישה פחות להתמכרויות, רגועה יותר ומסתבר גם שיציבה יותר נפשית והראתה פתיחות גדולה יותר למין; המחקרים הראו שיש קשר הדוק בין פתיחות מינית לבגרות נפשית כוללת והוכיחו שילדיי קבוצה א' הגיעו לבשלות נפשית מוקדם מאלו שבקבוצה ב'. לבנות בקבוצה ב' אף נטייה גדולה יותר לפתח מחלות מין ובעיות התעברות. כפי שאתה יכול להבין, לא רק שהמנהג מהנה, הוא גם תורם רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוי חסר משמעות, דווקא בגלל המשפט "בכל נסיבות שהן". אותם צעירים כנראה חוו חיים שונים לגמרי מהצעירים בקבוצת הביקורת, ולכן אי אפשר לטעון כי דווקא קיום יחסי המין תרם להתפתחותם. הלאה. החוקים נגד פדופיליה ויחסי מין בקרב קטינים מתבססים על משענת עיקרית אחת ויחידה - יחסי מין הם אחריות. יחסי מין, משום מה, מובילים לתינוקות צרחניים שמסתובבים בין הרגלים. כמה בני 12 אתה מכיר שהיית מפקיד בידם אחריות לחיים של מישהו אחר? כמה בנות 12 אחריות מספיק לגופן? כמה בני/בנות 15? או אפילו 20? בחוק קיימת מגבלה ראלית - גיל 18, נדמה לי. אולי 17. מספר שרירותי בכל מקרה, אבל מתקבל על הדעת. ברור שהחוק הזה לא נאכף בין צעירים, אבל הוא נועד כדי לספר הגנה על קטינים מפני פדופילים - פדופילים כמו הדמות שאתה מנסה לצייר כאן, אולי בהתבסס על המציאות, אולי סתם מתוך הומור חולני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ברקובר הנכבד, ממחקרים שונים בנושא, אשר נערכו בשנים האחרונות ברחבי גרמניה, הוברר מעל לכל צל של ספק עד כמה מזיקה והרסנית התופעה - אשר בה הינך לוקח חלק פעיל עם ילדותיך. אינני מכיר ולו מחקר אחד גרמני בנושא האמור, אשר הצביע ולו על כוון המסקנות, אותן הינך מיישם בשטח. החוק הגרמני בתופעת הפדופיליה וקיום יחסי מין עם קטין/נה הינו מהחמורים באירופה, והעונשים הקבועים לכך בחוק בהתאם. במידה והינך מתעקש, כי על סמך מחקרים בנושא הגיעו אי אלו חוקרים גרמנים למסקנות אופרטיביות כשלך - אשמח לבדוק את מקורותיך. כדוקטור לפסיכולוגיה משוכנע אנוכי כי יש בידך להמציא - כאן ועכשיו - מקורות, סימוכין, ומאמרים מגרמניה לטענותיך אלו, וזאת ללא המתנה מיותרת עד לפירסום ספרך בנדון. הכדור בידך. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות: במקום 'כדוקטור לפסיכולוגיה....וגו' - צריך להכתב: 'על המחבר - המגדיר עצמו כדוקטור לפסיכולוגיה - להמציא....וגו'. עימכם הסליחה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לפני מספר ימים הגבתי כאן כנגד הכיוון שאילו התפתח הדיון הזה. אך מכיוון שהוא אכן כבר הגיע לאן שהגיע אינני חושב שאוכל לטעון שהוא מוטע. אני מניח שמוקד הדיון הוא מתירנות למיניות ולכך היו מועדות פני בתחילה ולשם גם מועדות פניו של מר ברקובר. אך במקום לגלות כאן קריאות עניניות לחזיתות הדיון אני נוכח לגלות שהנושא נדד לכיוון של "אמת" "שקר" וחיוו של מר ברקובר. עם כל הכבוד למר. ברקובר אינני חושב שנוהל חיו ואורח מנהגיו רלוונטים לדיון, ורחוק ממנו לנושא הוא עובדת חיו כפיקציה או ממשות. אני באמת מתפלא למצוא הערות כמו אלו של מר. מאן שמנסה ל"גרד" פיסות שקר מה"אמיתות" שמר בקרובר מספר עליהן וזאת מבלי להתייחס כלל לנושא. מה זה משנה בכלל איפה נעשה הניסוי ועל ידי מי? מר ברקובר טוען שילדים שקיבלו חיוך מיני שונה, גדלים להיות נערים מפותחים יותר מבני גילם, האם מישהו יכול לסתור אותו? גם אם מחקר שכזה כלל לא נעשה, הוא מענין ומאחוריו עומדות כוונות רציניות ורמת דיון גבוהה ותרבותית שראוי שנגיב אליה ככזאת. אני מאמין שיש בדבריו של ברקובר הגיון רב וענין גדול ובהחלט הייתי רוצה לראות את הדיון הזה עובר לפסים רחבים יותר של האוכלוסיה. ובכלל שיפור ופיתוח השיח על המין הינו אקט מבורך בו לעולם , יש לתמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר עמית הנכבד, הרשה נא לי בזאת להביע את תמיהתי לתגובתך בדבר התבטאויותיי בסוגיית מר ברקובר; דרישתי האקדמאית היחידה ממר ברקובר הוירטואלי מתמקדת בחובת ההוכחה לטענותיו בדבר הנסויים אשר כביכול נערכו בגרמניה, ותו לא. מן המקובלות הוא שטענות שונות מתחום המחקר והאקדמיה חייבות לעמוד במבחן ההוכחה המדעי, וזאת על מנת למנוע אויפומיזם וסופיזם כאחד. במסגרת חובת הוכחה שכזו יש על הטוען להציג בבירור ובשיטתיות את מקורותיו וסימוכיו כלפי תיזה אותה הטוען גורס. כהיסטוריון החי בגרמניה וכחוקר תרבויות גרמנו-לותראניות עלי לקבוע בצער כי מר ברקובר בדה 'ניסויים ומחקרים גרמניים' שכאלו מליבו. למותר לציין כי מטיל אנוכי ספק כי אדם זה כלל קיים. מעבר לכך - וזאת ללא שום קשר למר ברקובר הנכבד - רואה אנוכי במאמרך הוכחה נוספת לבעיית הערייה בתרבויות היהודו-קלוויניסטיות, תרבויות המקדמות בברכה את הטלת המום בעובר הזכרי (ברית מילה), ואשר במסגרתן הצגת נושא המין בכללותו בעייתי אלפי מונים מאשר בקבוצת ההתייחסות הגרמנו-לותראנית. הרשה נא לי גם בזאת להפנותך לתגובתי 'מדוע הבלונדיניות עירומות?' שם פניתי אל מר א. דרעי בנסיון כללי ביותר להסבר מהו השוני בין אותן בלונדיניות נורדיות לבין גיבורי סיפור 'שיר השירים'. אשמח להרחיב את היריעה על כך פעם נוספת, במידה והדבר עשוי לעניין אותך וקוראים/מגיבים נוספים. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר. מאן, הנח לי תחילה להסתייג מן הטון הזועף שמושמע כאן וכן מהאשמות השונות שהועלו . כאדם שעוסק בשפה וטקסטואליות אינני מחפש נקודות אחיזה "מוחשיות" בתיזות וב דיעות. לא תקפתי אותך ולא ביקרתי את רצון הקוראים "לדעת" ולקבל הכוונה "ממשית" בעולם הטקסטים המפורסמים. אך בהחלט הבעתי את מחאתי כנגד העיסוק המוגזם בו שנעשה לא רק על ידך ושהפך את הדיון כולו לטפל. אשמח לראות תגובות פרי עטך שיבהירו את בעיית ההערייה היהו- קלוויניסטית שלטענתך אני מחזק. אני לא חושב שיש במאמרי ובדעותי בכדי לגרום לבעיה ואף אינני מאמין כי פיתוח השיח ה"אסור" או ה"מיותר" הינו דבר רע. אתה כותב כי בקבוצה הגרמנו- לותרנית נושא הצגת המין הינו בעייתי פחות, הייתי שמח אם תוכל לפרט מדוע יש בנושא מסוים מטען אשר יקלט באוכלוסיה מסוימת בצורה יעילה יותר או פחות. וכמו כן האם יש בנושא מסוים מטען שכזה אשר מונע את התמססותו ה"טבעית" בקבוצה בכדי למנוע את הפצתו החופשית והתחלת תהליך של דה- ליגיטמציה ושינוי חברתי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לי כמובן שגרמניה אוסרת פדופילה, הרי מי כמוה מבינה בדיכוי והרס המין האנושי (דרך אגב, החוק הנוקשה נקבע עקב ריבוי התופעה בגרמניה). ועם זאת, אין זה פוסל פעילות אינדיווידואלית בתוכה של אנשי-רוח ומדע התרים אחר האמת, ללא בושה. בכל אופן, המחקר "השפעות יחסי-המין על הגיל הרך" ([?]Der Geschlechtsverkehr einfluss uber Kinder und Gungen) פורסם ב- 1969 וערך אותו הפסיכולוג היהודי-גרמני "ג'ייקוב ויסר", שהיה מושפע רבות מאסכולת פרנקפורט ומפועלה "הרברט מרקוזה", ששניים מספריו הידועים: "מארקס, פרויד והמונוטאיזם", "אירוס והציוויליזציה" עסקו בנושא ובנפתולי המין בכלל.מחקרים בכל רחבי העולם (לא רק בגרמניה) אכן הוכיחו את השפעותיה השליליות של הפדופיליה, אך לכולם מכנה-משותף אחד מכשיל- חסרה ההתייחסות האנתרופולוגית והחברתית; המחקרים מראים שהתסביך הפסיכולוגי נוצר עקב הדחקת המקרה לתת-המודע ואני בהחלט מסכים עמם: גירויים לא רצויים, מכאיבים, משפילים, מביישים - יורדים אל תת המודע, משתקעים שם ועם הזמן מפתחים הפרעות נפשיות, לכן גם ברוב המקרים הקורבן כלל לא זוכר את פרטי המעשה. אך בחברה המגנה את התופעה, הפדופיל נאלץ להשתמש באותן פעולות לא רצויות מפני שאחרת יבוא על עונשו ופה שורש הבעיה. בחברה מתירנית הפדופיל לא יצטרך לפעול בסתר, לשקר, לכפות את עצמו, כדי להשיג את מבוקשו, והתופעה תהפוך לנורמטיבית. הקטין אף ילמד ליהנות מהדבר וכך גם ימנע ממכניזם ההדחקה. בכלל, העולם המודרני יצר ריחוק אדיר ביחסים הליבידינליים בין ההורים לילדיהם, מה שגורם לגידול משמעותי בתסביכים הנפשיים ובסינדרומים הסכיזואידיים, לכן אני מאמין שלגיטימציית המין היא הפתרון היחידי להחזיר ולחזק את היחסים הליבידינליים, שהם מרכיב בלתי-נפרד מהתפתחותו התקינה של הקטין; ואם אינכם מאמינים לי גם בנידון זה, אז הנכם רשאים לעיין במחקרים וספרים של סילבאנו ארייטי, באלאק, ברזה, בלוילר, קרצ'מאר, אדלר, פנישל, אריקסון וסוליבן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריכים לכתוב "Jungen" ולא "Gungen" סליחה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר שאלות. א. האם ילדותיך שיתפו בפרטים הללו את חברותיהן בבית הספר? או במילים אחרות כיצד משפיע העניין על חיי החברה שלהן? ב. האם לבנותיך היו מערכות יחסים רומנטיות עם בני גילן? האם הן סיפרו לבני הזוג שלהן על כך שהן מקימות יחסי מין עם אביהן? כלומר כיצד זה משפיע על חיי האהבה שלהן? ג. בעתיד, כאשר בנותיך תרצנה להינשא (או להיכנס למערכת יחסים קבועה ומחייבת עם בן זוג אחד) בהתאם למודל המשפחתי שבו הן גדלו, האם הן תוכלנה לשתף את בן זוגן בפרטים הללו? מה תהיה ההשפעה של העניין על חיי המשפחה העתידיים שלהן. ד. כיצד משפיעה העניין על האספקטים האחרים של יחסי אב בת (מלבד אידיאל גברי) מה יקרה למערכת היחסים ביניכם כאשר ייווצר מצב שבו הן לא חושקות בך יותר? בכל מקרה, מכיוון שאני מטיל ספק בכך שאתה אכן מבצע את המעשים שאתה מייחס לעצמך ושאתה באמת דוקטור מומחה ויודע הכי טוב (לפי דבריך), הייתי שמח לו היית יכול להפנות אותי לאיזשהו מראה מקום ולא למחקרים ערטילאיים (אתר או שם של ספר ומחבר יספיקו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |