בתשובה לש. ברקובר, 15/10/00 23:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש גורם שיכול לסייע לטיעוניו של מר ברקובר, והוא לא העלה אותו. כאשר הוא מסביר למה לרוב גילוי עריות גורם לנזק נפשי (אך לא אצלו), הוא מעלה את עניין היחס השלילי של החברה. אבל יש עוד גורם אפשרי, לדעתי משמעותי הרבה יותר (במיוחד אצל ילדים קטנים). ברוב המקרים הורה אחד (נאמר, האב) הוא המקיים יחסים עם הבת או הבן, והוא מסתיר זאת מהאם (נאמר). זה כרוך במסכת של שקרים, ובשכנוע הבן או הבת לשקר לאם, או לפחות לא לספר לה. כך מוגדר המעשה מראש כאסור, והנזק מכך הוא נורא, אני מנחש. בתיאוריו המלבבים של מר ברקובר (למי שתוהה אם אני סרקסטי או לא - אני לא יודע בעצמי), ככל שהבנתי אשתו שותפה מלאה בעניין. במצב זה קל יותר גם להגן על הבנות מהיחס של החברה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט צודק, חינוך הוא עניין מורכב ומסוכן, במיוחד כיום כשהסביבה כה רגישה לנושא. אני בהחלט מאמין שבימינו לא כל הורה המקיים יחסי-מין עם ילדיו גם ידע לחנכם כפי שאישתי ואני חינכנו. אין ספק כי העובדה שאישתי שותפה לעניין (יש לציין שגם היא פסיכולוגית) היתה חלק אינטגרלי מהחינוך הנכון שקיבלו בנותינו, אך העולם שאני מדבר עליו הוא עולם שלא מתבייש במין ולא רואה בו כדבר חריג ולכן לא יהיה צורך להסתיר ולשקר בו, והורה שמקיים עם ילדיו יחסי-מין לא יצטרך להיות פסיכולוג מומחה כדי לגדל את ילדיו נכון, מהסיבה הפשוטה שלא יהיה מי שיראה בזה כמזיק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |