 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז ככה : קודם כל ,את השיר הזה כתבתי לפני כמעט כשלוש שנים,לפני שהתחילה האינתיפאדה הנוכחית,ושנית,בניגוד לרמי סערי,לי לא קוסם להגיב בכל מחיר,ולכתוב שירים פוליטיים, מצטער,אבל זה מה שקוסם לי כשאני יושב לכתוב שיר,הדמדומים, שהיא השעה המועדפת עלי כרקע לשירים,ומחוזות רחוקים,מה לעשות. בנוגע לערימות הזבל,משום מה הן לרוב לא משרות עלי השראה, אם כי,פעם,לפני כמה שנים,היה לי שיר שהושפע במידת-מה מערימת זבל דוחה במיוחד,כשעוד פעם היתה שביתה... :-) חוץ מזה,מותר לו לכל אחד האסקפיזם שלו,ולא כל אחד חייב להיות משורר פוליטי. דרך אגב,בנוגע למיסיסיפי,שעושה רושם שדי מפריע לחלק מהמגיבים פה,אז ההשראה למיזורי,מיסיסיפי וכו', באה מביקור בחנות דיסקים,כשראיתי שם עטיפה של דיסק של קית' ג'ארת' וצ'ארלי היידן,בשם- "beyond missouri sky",והצירוף של שמי מיסורי,מאוד קסם לי משום מה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שאף פעם לא היית במיסיסיפי? אוהו.... האמת היא שאת התשובה "לא כל אחד חייב להיות משורר/סופר/אמן/יוצר פוליטי" אני מקבלת מכל האמנים/משוררים/סופרים/כותבים/יוצרים שאני מדברת איתם. ובשנה האחרונה יצא לי לדבר עם הרבה כי אני מנהלת איזשהו פורום באיזשהו פורטל ברשת שקשור לנושא 1. וזה שאף אחד לא רוצה להיות פוליטי 2 (חוץ מכמה מדור הנפילים הקודם שכבר נלעס עד דק כל מה שיש להם להגיד) - זה אומר דרשני. יש לנו דור צעיר של יוצרים שמתרחק מפוליטיקה ואני לא בטוחה אם זה כי הפוליטיקה מגעילה אותו או כי אין לו מה לומר 3. _________ 1 לא נעשה פרסומות סמויות. 2 וכמובן שלא כל דבר צריך להיות פוליטי 3 ההערות שוליים האלו מתחילות למצוא חן בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילן, תיקון קל, התקליט "Beyond the Missouri Sky" הוא בביצוע צ'רלי היידן (באס) ופאט מתיני (גיטרות) ולא קית' ג'ראת. איני יודע אם גם הקשבת למוסיקה או רק התרשמת מעטיפת הדיסק, מכל מקום, זהו תקליט נהדר, שקט מאוד ומרגיע. ולעניין דמדומים, הנה שיר של ח.נ. ביאליק, שנכתב בדיוק לפני 100 שנה, וכותרתו "עם דימדומי החמה": עם דמדומי החמה אל-החלון נא-גשי ועלי התרפקי לפתי היטב צוארי, שימי ראשך על ראשי - וכה עמי תדבקי. ומחושקים ודבקים, אל-הזהר הנורא דומם נשא עינינו; ושלחנו לחפשי על-פני ימי האורה כל-הרהורי לבנו. והתנשאו למרום ביעף שוקק כיונים, ובמרחק יפליגו, יאבדו; ועל-פני רכסי ארגמן, איי-זהר אדמונים, ביעף דומם ירדו. הם האיים הרחוקים, העולמות הגבוהים זו בחלומות ראינום; שעשונו לגרים תחת כל-השמים, וחיינו - לגיהנום. המה איי-הזהב זו צמאנו אליהם כאל ארץ מולדת; שכל-כוכבי הליל רמזו לנו עליהם באור קרן רועדת. ועליהם נשארנו בלי-רע ועמית כשני פרחים בציה; כשני אובדים המבקשים אבדה עולמית על פני ארץ נכריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה,תודה על הציטוט,זה השיר של ביאליק ,האהוב עליי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא אהוב עליך למרות, משום או תוך הכרת הפרשנות הקצת פחות רומנטית עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם-כול, אילן - לא רק ניקדתי את שירך ב"דג אנונימי?", גם אהבתי אותו. אבל: אין כל סתירה בין כתיבה על הקסם של שעת הדמדומים (למשל) - לבין כתיבה על הזוועה/הכאב/הזעם/התסכול (בחר לפי תחושתך) שמכתיבה מציאות חיינו הנוראה. אי-אפשר שלא תכתיב. ואם אינך כותב על פן כל-כך דומיננטי של חיינו - זה אכן אסקפיזם, ובמקרה זה - כזה שאינו נראה לי. לא מכל דבר מותר למשורר לברוח. דפדוף בדפיוצר שלי ב"במה חדשה" "http://stage.co.il/Authors/960" יוכיח לך שאפשר לכתוב גם - וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מעט מוזר לשבת במזרח התיכון ולכתוב על המיסיסיפי דווקא בהשפעת דיסק מינורי של קית' ג'ארת. חובה נעימה להזכיר את הלהיט הקלאסי וההיסטרי של להקת הרוק הכבד Mountain | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |