|
לא יודעת מי זה החוקר הזה שמערב רגשות אישיים ברעיונות שלו, אבל תיאורית התפתחות האלוהות ברוב התרבויות היא כדלהלן: בהתחלה האלים היו התגלמויות של תופעות טבע. ניקח למשל את נינורטה, אל בבלי קדמון. הוא פעם היה הרעם. כששמעו רעם בשמים, אמרו היי, הרעש הזה *זה* נינורטה. מאוחר יותר, עם התקדמות הציווליזציה קיבלו האלים הקדמוניים תכונות אנתרופומורפיות של בני אנוש. נינורטה מיודעינו הפך לסבא עם זקן ארוך, ומטה שבעזרתו הוא מחולל רעם. במקביל החלו להיווצר אלים חדשים יותר, שתחום אחריותם קשור להתפתחות התרבות האנושית: למשל אל החקלאות, אל הכתב, אלת האריגה וכולי. התפיסה הפגנית היא שלכל תופעה בטבע יש אלוהות, מפני שכל תופעה בטבע היא אלוהית. לפי התפיסה הזאת אלוהות "נולדת" כל הזמן עם התרבות מגוון התופעות והאלוהות גם משתנה כל הזמן עם השתנות המגוון שבטבע.
|
|