 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית שתי הגדרות מהמילון הטוב של אמברוז בירס: "פאגאני" הוא בער המעדיף אלוהות תוצרת בית וטקסים טבעיים. לעומתו, "דאיסט" הוא זה שמאמין באל אבל שומר לעצמו את הזכות לעבוד את השטן. האב ווילהלם שמידט כתב ספר שפורסם לפני כמאה שנה על מקורותיו של רעיון האל. על פי מה שקראתי, הוא הניח שהיתה אמונה מונותאיסטית הרבה לפני האמונה הפוליטאיסטית. האנשים עבדו "אל שמים" שגר למעלה, ובשברא ומנהל את העולם והאדם. עם הזמן, האל העליון הוחלף באלילים יותר מובנים וקרובים, היכל האלים הפגניים, ואילו האל היחיד הלך והתרחק לו, נהייה פחות נגיש ומובן. המעבר מרעיון של "האל הנסתר" לאמונה באלוהויות רבות, ואח"כ בחזרה לאמונה באל אחד מראה אולי שגם לדת יש אופנות. אי אפשר להוכיח דבר כזה, ממרחק של עשרות אלפי שנה, אבל ברור שאמונה מסוימת, בסיסית, היתה קיימת מזה עשרות אלפי שנים. טקסי המוות, קברים, קבורה של חפצים ועוד, שאותם קיימו רק חיות מסוג הומו סאפיינס. זה אולי מראה שתפיסת המוות היא עתיקה מאד. תפיסת מוות כרעיון שכורך בתוכו (קבר לעומת חיות שלא כ"כ שמות לב למוות של פרטים בעדר) תפיסות כמו "עולם הבא", "נשמה", "גלגול", ואולי אפילו "אלוהים" או "אלוהימים". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת מי זה החוקר הזה שמערב רגשות אישיים ברעיונות שלו, אבל תיאורית התפתחות האלוהות ברוב התרבויות היא כדלהלן: בהתחלה האלים היו התגלמויות של תופעות טבע. ניקח למשל את נינורטה, אל בבלי קדמון. הוא פעם היה הרעם. כששמעו רעם בשמים, אמרו היי, הרעש הזה *זה* נינורטה. מאוחר יותר, עם התקדמות הציווליזציה קיבלו האלים הקדמוניים תכונות אנתרופומורפיות של בני אנוש. נינורטה מיודעינו הפך לסבא עם זקן ארוך, ומטה שבעזרתו הוא מחולל רעם. במקביל החלו להיווצר אלים חדשים יותר, שתחום אחריותם קשור להתפתחות התרבות האנושית: למשל אל החקלאות, אל הכתב, אלת האריגה וכולי. התפיסה הפגנית היא שלכל תופעה בטבע יש אלוהות, מפני שכל תופעה בטבע היא אלוהית. לפי התפיסה הזאת אלוהות "נולדת" כל הזמן עם התרבות מגוון התופעות והאלוהות גם משתנה כל הזמן עם השתנות המגוון שבטבע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |