בתשובה לאדם קלין, 22/11/99 20:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמת ויציב. אני מתעלם מקיומם של כללי מוסר לגבי כל דבר שאינו אנושי, היות וכללים כאלו יהיו, יותר מכל דבר אחר, עניין של אמונה ולא הגיון. אולם הנקודה החשובה לי ביותר היא זו: *אינני מוכן כי בשל שיקולי מוסר זה או אחר תקבע המדינה או החברה אילו מאכלים (שמקורם אינו בגוף האדם) יכולים לעלות על צלחתי ואילו אסורים* באשר לחיות מוגנות - לדעתי שמורה עם המדינה הזכות להגביל את הציד, אך לא את האזרח האוכל. באשר לאכילת חיות בית - כל עוד אין אני לועס את כלב שכני או חומד את דולפין ידידי, אינני רואה בעיה. הנסיון לקבוע אילו חיות מותרות לאכילה ע"פ רמת המשכל שלהן מוביל, לדעתי, למבוי סתום. נגסתי בדולפין, לעסתי תנין, ועכשיו אני כאן, בבית הדין! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ענית בנחרצות, ניר יניב, לאתגרים של אדם קלין. הרשה לי להציב לך קושיה מכיוון אחר קצת: מה באשר לעינוי חתולים וכלבים למטרות סאדיזם גרידא (כזכור, אין זה עניין היפוטתי בלבד)? רוב המענים לא טרחו לאכול את קורבנם אחר-כך; מדובר בגרימת סבל לחיות לשם תענוג בלבד (שזה, ניתן לטעון בחוסר דיוק מסוים, בדיוק מה שנעשה בפיטום אווזים, נאמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קושיה לא פשוטה. כאן מתנגשים בי שני רצונות. האחד: כי לא יעונו בעלי חיים סתם כך - או אפילו למטרות קולינאריות (דבר שאינו סותר את דברי מלמעלה, אגב), והשני: כי לא יוגבלו אזרחי המדינה מעבר למגבלות ההכרחיות על מנת להתקיים יחדיו בשלום ורווחה. זה האחרון הוא בעל המשקל הכבד יותר בדרך כלל. כשלעצמי - הייתי מעוניין בחוקים האוסרים עינוי בעלי חיים סתם כך (בניגוד לשימוש בהם בניסויים מדעיים, בו אני מצדד) - אולם איני בטוח כלל כי נתן לאכפם באופן מתקבל על הדעת ללא הטרדה בלתי נסבלת של כלל האוכלוסיה. אשמח לדעת מה דעתך בנושא. ואשר לפיטום האווזים, אליו אנו תמיד חוזרים - העינוי נגרם כאן לשם מטרה מסויימת, ולא מטעמי סאדיזם גרידא. אם בעינויים אמיתיים חפצך, לך וצפה בשחיטה כשרה. אני אוכל פתיתים, של תירס עם גריסים, בקערת חלב, בישלתי לי גם צב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שעינוי האווזים בפיטומם אינו מטעמי סאדיזם, אלא למטרת תענוגות החך, שהיא אכן מטרה נעלה (ואני לא סרקסטי כאן). אלא שזה מתנקז למטרת העל שהיא גרימת תענוג ואושר, ולא יותר מכך. על עינוי חתולים אמרנו ''מטעמי סאדיזם גרידא'' - שזה לא פחות מגרימת תעונג ואושר, לאלו שזה גורם להם תענוג ואושר (אולי, בעצם, הם לא נהיים באמת מאושרים - אבל זה לא משנה, הרי אם הם יעמדו למשפט הם לא ינסו לטעון לחפותם בטענה ''כבוד השופט, הייתי באמת מאושר מזה''). יש חוקים נגד עינוי בעלי חיים - ככל הידוע לי, חוק אחד, ''צער בעלי חיים'', שבעקבותיו אכן ניסתה המשטרה לפעול בזמנו נגד האופנה שהייתה אז של ''כתות שטן'' למיניהן להתעלל בחתולים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |