![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"Call me Jonah. My parents did, or nearly did. They called me John." (Cat's Cradle, Vonnegut) as a tribute to "Call me Ishmael" (Moby Dick, Melville) וכל הבלוג של פופק הוא בהפוכה אחת גדולה לבן ארצו (האמנם?) מאיר שלו, שפתח את "רומן רוסי" בקריאה הנרגשת: "אני דופק את הבת של ... " ** - שכחתי את הבת של מי הוא דופק במשפט הפתיחה. פדיחה. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נחמד, אבל זה לא היפוך מושלם - זו מחווה, או אולי פרפרזה. כאלה יש כמובן רבים מספור. כמובן שגם ההיפוך המושלם של נבוקוב מול טולסטוי הוא פרפרזה, אבל מיוחד בניגוד שהוא מציג. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא רק את השם שכחת, שכחת שהוא דופק את הנכדה, לא הבת. הנכדה של ליברסון. תתבייש. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לירוחם? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כל הכפר נחרד לצעקות הללו, ומדובר בנכדה של אליעזר ליברסון. ספר דגול, לדעתי. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תגובה 103469 | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הפתיחה הגאונית ביותר היא זו: "שנים רבות לאחר כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח". |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אחת הגאוניות ביותר. עובדה ששכחתי שהוא לקח אותו לראות קרח, דווקא. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |