בתשובה לארז לנדוור, 30/10/02 1:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשוב להדגיש כי הבמאי, מייקל מור, תומך בתיקון השני לחוקה האמריקאית 1, כלומר בזכותו של כל אדם לשאת כלי-נשק. (למעשה, בחוקה האמריקאית כתוב כי זו זכותה של כל "מיליציה", ולא כל אדם) מבחינה זו, המצב בארה"ב שונה במקצת מהמצב בישראל, ומעניין לבחון דווקא את עמדתו של איש שמאל מובהק כמו מור לעניין זה, שעל פי רוב נחשבת דווקא עמדת הימין המסורתי. תמיכתו זו היא גם, ככל הנראה, אחד מהמרכיבים שגרמו לו להתמקד בסרטו ב"אלימות המדינית" (קרי: טרור) של ארה"ב, ולא, למשל, בזמינות של כלי נשק בקרב האזרחים האמריקאיים. אין לי כמובן שום התנגדות לחשיפת האמת בקשר לאלימות הבינלאומית שמפעילים הממשלים האמריקאיים מזה עשרות שנים, אך ההקשר הזה הוא משונה קצת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהוא עזה את הסרט Roger and Me(על בגידתה של חברת המכוניות GM בתושבי העיר פלינט, עירו של מור, ועל נסיונתיו של מור לראיין את יו"ר החברה), למייקל מור הייתה סידרת טלויזיה חתרנית ברשת Fox בשם TV Nation. בסדרה הזו הוא ניסה לחשוף את פרצופם האמיתי של כל מיני אנשי ציבור, ולהסיר את המסווה מעל הצביעות (כפי שהוא רואה אותה) של כל מיני מקובלות חברתיות. בתוכנית אחת הוא ראיין את יו"ר פורד ושאל אותו - אם סיסמת החברה שלך היא "איכות היא מטרה מספר אחת" אז מהי המטרה מספר שנים? היו"ר כמובן גימגם אבל אח"כ התרצה למור והראה לו שבתור מנכ"ל חברה שמייצרת מכוניות הוא יודע להחליף שמן. בתוכנית אחרת הוא יצא לשוח בפארק רגוע עם רופא המוות (כך הוא קרא לו בתוכנית) ד"ר קבורקיאן וצילם את הדוקטור מנגן נעימות פסטורליות על עוגב חשמלי ישן (סצנה שהזכירה כמובן את דרקולה). אשר לתמיכה של מור בתיקון, אני לא יודע מזה, אבל באחת התוכניות הוא שכר חברת לוביסטים שתארגן לו, דרך חבר קונגרס אחד, שהקונגרס האמריקאי יכריז על יום חג רשמי מיוחד - יום TV Nation - אחרי כמה חדשים ו5000 דולר הוא צילם אספה של הקונגרס בה הכריז אותו חבר קונגרס בפאתוס על חשיבות התוכנית והמסר שהיא מביאה לעם האמריקאי, והכריז על יום חג מיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטעים מתוך הספר "זריחה שקרית" מאת בכלכלן הבריטי ג'והן גריי: "עבור כל הפשעים האלימים, מלבד רצח, בארה"ב קיים שיעור גבוה יותר מאשר זו של רוסיה הפוסט-קומוניסטית....רצח ילדים הוא דבר נפוץ יותר בארה"ב מאשר בכל מדינה אחרת, למעשה, כמעט 3/4 ממקרי רצח של ילדים בעולם המתועש מתרחשים בארה"ב, שבה גבוהים בהרבה גם שאר המדדים - התאבדויות של ילדים ורצח והריגה כתוצאה מנשק חם. הסבר חלקי לכך נעוץ בערכי החברה הבלתי-ניתנים לתיקון בכל הנוגע לנשיאה ושימוש בנשק. סיבה נוספת נעוצה בכך ששני ההורים מפרנסים וכמעט שלא שוהים עם ילדיהם, מה שמותיר אותם ללא פיקוח ראוי."(*) בספר הוא גם מזכיר את מדיניות הענישה של ארה"ב, שמשמת נדבך עיקרי במלחמתה בפשיעה (כ-25% אחוז מהאוכלוסיה בארה"ב הואשמה בהליך פלילי, לפי מה שאמרו ברדיו לא מזמן, זה נשמע אבסורד!). * וסליחה על התרגום הצולע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה של מט לבאש ב"דיילי סטנדרט" שיורדת על מור, כפי שניתן ללמוד מהכותרת: Jackass, The Documentary וכותרת המשנה:Dishonesty. Tendentiousness. Blubber. Michael Moore's "Bowling For Columbine" is even worse than what we've come to expect from him. ספק אם מור תומך בזכותו של כל אדם לשאת נשק, שכן מי שיצליח להגיע לסופה של הכתבה הארוכה של לבאש ימצא שמור התעלל בצ'רלטון הסטון נשיא ה-NRA (איגוד הרובאים הלאומי האמריקני), ולא הפריע לו שמדובר באיש זקן שלקה ככל הנראה באלצהיימר, שעה שניגח אותו בעניין החזקת הנשק בידי אזרחים באמריקה, והפעיל עליו לשם כך טריק נלוז ובלתי הוגן, לדברי לבאש.הכתבה המלאה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצפייה בפרק הראשון של "האמת העירומה" הלילה,בעקבות המלצתך,עולה בבירור כי מור יוצא נגד התיקון השני לחוקה. הסרקאזם ע"ח תעשיית הנשק והלוביסטים שלה חוגג על רקע נתונים קשים המוצגים לצופים, כגון: ילדה בת 6 שנורתה למוות ע"י בן כיתתה, ואח"כ בסוף התוכנית מובא הנתון כי תוך 10 שבועות ממקרה זה נפגעו 936 ילדים מנשק חם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה, אני חושב שיש להבדיל, גם ברמה הבסיסית של הדיון בכלי-נשק, וגם במקרה הספציפי של מור, בין תמיכה בזכות האלמנטרית לנשיאת כלי-נשק למטרות הגנה-עצמית והגנה על השלטון, ובין המצב הנוכחי של ארה"ב, בה כל אדם יכול לקנות רובה או אקדח ללא בעיות מיוחדות, ובאופן מיידי. מייקל מור היה (הוא?) חבר לכל החיים בארגון הרובאים הלאומי NRA 1, ועל פי מיטב ידיעתי וזכרוני, הוא תומך בתיקון השני לחוקה האמריקאית 2. האם הוא אמר בתוכנית כי יש לבטל את התיקון השני, כמו שטוענים רבים מחוגי השמאל המתנגדים לכלי-נשק, או שהוא דיבר על "הגבלות" שיש ליישם? הנתונים שהוא מביא הם אמנם מחרידים, אך שים לב כי אין בהם משום טענה כי כלי-נשק כשלעצמם הם דבר מסוכן ופסול. הטענה שלו היא גרסה מתוחכמת במקצת של "Will someone please think of the children" הידוע. יש פה טריק רטורי מעניין - הוא גורם לניכור בקרב קהל הצופים, בעיקר באמצעות שימוש בטריקים דמגוגיים למדי, ובהיטפלות לאנשים ספציפיים, במקום לבחון את הבעיה בצורה שקולה ורצינית. זה גם מאפשר לו להכניס את הדעה האמיתית שלו בשער האחורי: כלי נשק זה דבר לא-טוב, בידיים הלא-נכונות. מכאן קל מאוד לחבר את זה לביקורת האנטי-תאגידית ואנטי-אימפריאליסטית החזקה שלו, אבל גם לשמור על העיקרון הבסיסי של תמיכה בזכות לנשיאת כלי נשק בתנאים מסוימים. 1 ראה מאמר זה מהגרדיאן הבריטי: 2 פה הוא אומר "אני לא רוצה לבטל את התיקון השני [לחוקה]": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות הטבח בטוקסון, למארגנים לא היה ספק ש"תערוכת הירי" השנתית בלאס ווגאס תתקיים. "ים של רובים, אקדחים וסכינים", כולל רובי אוויר לבני נוער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהעיר נקראת ''טוסון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זה לא התרגום הרשלני הראשון שלי. תודה. בתור נחמה, אני מציע מעבר זריז בתופת של דנטה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |