בתשובה לעמית מנדלסון, 23/10/02 17:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר לומר שהשילוב של אוצרות טבע כבירים ודריסת רגל של המעצמות הם הגורמים לשחיתות, למדינה חלשה ולחברה בלתי יציבה. מלחמת האזרחים ברואנדה מתודלקת כבר עשרות שנים ע''י הנפט והיהלומים. היה מאמר לא מזמן בהארץ שתיאר את הקשר הנורא - ארה''ב מכרה נשק למדינה תמורת נפט, וארצות אירופה מכרו נשק למורדים תמורת יהלומים... בדרום אמריקה זה נראה בברור - ככל שהמדינה היא עשירה יותר במשאבים טבעיים, כך היא מושחתת יותר ואזרחיה עניים יותר (אקוודור, בוליוויה ופרו, צועדות במקום הראשון). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובל נשכח גם את ניקרגואה, שהייתה אחת המדינות העשירות ביבשת האמריקאית לפני כחמישים שנים, והיום היא הענייה ביותר בחצי הכדור הצפוני. חוץ מזה, מאמר נהדר. אבל יש לי שאלה קטנה : האם לדעתכם יש אכן סיכוי שלוצ'ו זה יזכה בבחירות הבאות, או יצבור כוח אלקטורלי ממשי? נדמה כי הדגם הנוכחי של השלטון האמריקאי הקולוניאליסטי על מדינות אמריקה הלטינית מכתיב מצב של שליטה טוטאלית באמצעות שליחים (פרוקסי), ואינו מאפשר רפורמות אגרריות או סוציאליות מרחיקות לכת שכאלו. אחד הכלים החדשים ביותר בדרך שליטה זו הוא מיטוט הכלכלה המקומית באמצעות הערכות נמוכות של עוצמתה בידי הגופים הכלכליים האמריקאיים העוסקים בכך (מריל לינץ' וחבריהם) תקופה קצרה לפני הבחירות, אשר בתורן גורמות להתרופפות תמיכת האוכלוסייה במועמד הסוציאליסטי, ומאפשרות כר נרחב לדמגוגיה של הימין בנוגע ל"התמוטטות הצפויה" באם ינצח אותו מועמד בבחירות. נדמה לי ש"לולה" (בברזיל? אינני זוכר) סבל מטקטיקה זו. יחד עם זאת, דבקים האמריקאים גם בשיטות הישנות והטובות של הפיכה בין-לילה, בתמיכת אוליגרכיות הצבא, התקשורת, הכנסייה ומפלגות הימין. תשאלו את צ'וואז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נמרוד): בנוגע להשפעה של ארה"ב באמריקה הלטינית - יש אנשים שמתחילים לראות סדקים ביכולתה של ארה"ב להשליט את רצונה באופן מוחלט. ניתן לראות בנסיונות ההפיכה הכושלים נגד צ'אווס דוגמה לכך. יכול להיות שבעתיד נראה פחות הפיכות צבאיות גלויות ויותר לחצים כלכליים ופוליטים, כפי שציינת במקרה של לולה בברזיל. (אגב, זה לא "טריק" כ"כ חדש - הם עשו זאת גם בצ'ילה של איינדה, כשביטלו מענק שנתי למדינה הדרומית, כמה ימים לפני חתימת התקציב השנתי של צ'ילה). יש שמפרשים כך את המענק הנדיב מאוד שהעניקה ארה"ב לברזיל לפני הבחירות, כמעין חרב מתהפכת מעל לראשו של הנשיא החדש שיבחר. (דיאנה): אף אחד לא יודע מה יקרה עוד ארבע שנים. לוצ'ו לא יכול לתפקד כאפוזיטור באופן מלא, מכיוון שמאז הבחירות הוא לא שוהה בקולומביה, מפאת האיומים על חייו. בנוסף לכך, כל פעם שמועמד של השמאל או מועמד מהמרכז עמד לזכות בבחירות, הוא נרצח (כמו גאיטן, קרלוס גאלאן, קרלוס פיזארו, פרדו ליאל, חרמיו אוסה..). מצד שני, קולומביה חווה עכשיו את התקופה האלימה ביותר בתולדותיה, והכל מצביע על כך שהמצב רק יחמיר. עם השנים חלה נדידה של הציבור הקולומביאני יותר ויותר ימינה. יתכן מאוד שלאחר ארבע שנות כהונה של הימין הקיצוני בראשותו של אוריבה וולז, יפתח הציבור את עיניו ויחפש דרך חדשה. כבר היום, לוצ'ו מצליח לאסוף תומכים לא רק מקרב האינטלקטואלים, אלא גם מהשכבות הבינוניות של החברה. דבר נוסף שמייחד את לוצ'ו הוא שהוא לא "הולך ם הראש בקיר": חלק נכבד ממסע הבחירות שלו נוהל בארה"ב, ובמהלכו עסק בענינים רגישים ביותר ביחסים של ארה"ב - קולומביה, כמו הלגליזציה של הסמים. הוא מרבה להיפגש עם חברי סנאט ומקיים דיאלוגים עם רבים בוושינגטון. גם בתוך קולומביה הוא מחפש את הדרך לחזק את הסולידריות בין הפלגים השונים בחברה הקולומביאנית. הוא ניסה להתקרב לצבא ולהפוך אותו לצבא העם ע"י כך שניסה להעביר חוק שגם חיילים יוכלו להצביע בבחירות, הוא מנסה למצוא את הדרך הנכונה ביחסים בין המדינה לכנסיה (ע"י הענקה לכנסיה מעמד ממלכתי אך נטול סמכויות פוליטיות, גוף שיאחד את תושבי קולומביה השונים). בנוגע לגרילה ולאיכרים - הוא קורא לרפורמות אגרריות וסוציאליות, שיכולות להביא להפסקת אש, וגם לשמיטת הקרקע מתחת לארגונים המורדים. לוצ'ו לא שייך למפלגות המסורתיות, שמהן הציבור הקולומביאני כבר נואש. בקונגרס הנוכחי גדול מאוד מספרם של חברי הקונגרס העצמאיים, שרובם תומכים בלוצ'ו. הוא מכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה ומקרב עמו הוא בא, ולא ממגדל השן. אך כפי שיש לו אותה כריזמה עממית, הוא יודע גם להתרועע עם מנהיגי עולם. הוא מקובל מאוד באירופה ומנסה לרתום את אהדה זו להגברת המעורבות הבין-לאומית לא באופן "שיעשה סדר", אלא כמשקיפי שלום, מתווכים וגורם ממתן באלימות הפנימית בקולומביה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המעמיקה. אני רואה דווקא תהליך הפוך: האמריקאים נוקטים בשתי גישות משלימות. הראשונה, לחץ כלכלי חריף ותמידי (כמו שהיה לאחרונה בברזיל, ובמקומות אחרים מוקדם יותר), לפעמים גם באמצעות גוף בינלאומי שלישי כמו קרן המטבע העולמית. השנייה, פעולה ישירה. עידוד גורמים פנימיים להפיכות וסיוע צבאי/כלכלי/תעמולתי לגורמים הריאקציונריים. השיטה הראשונה היא חדשה יחסית, והיא יכולה להתקיים אך ורק במסגרת הכלכלית הגלובלית של ימינו. כיום, השיטה הזו פועלת במלוא אונה במזרח התיכון, ואפשר לראות לה סימנים ראשונים ומדאיגים מאוד גם בדרום- ומרכז-אמריקה. השיטה השנייה היא ותיקה מאוד, עוד מראשית ימיו של האימפריאליזם והקולוניאליזם, והאמריקאים כבר השתמשו בה (בהצלחה משתנה) בכל רחבי דרום-מזרח אסיה, ובעוד מקומות רבים אחרים. עד לאחרונה חשבתי כי התהליך הוא חד משמעי לכיוון השיטה הראשונה ולזניחת השיטה השנייה, אשר נדמית כ"גסה" מדי בעולם המתוקשר והעירני של ימינו. כיום, לאור ההתדרדרות המהירה של השיח הציבורי האמריקאי לעבר פשיזם לוחמני (המתבטא בויתור על ערכי יסוד דמוקרטיים בכל התחומים, והן ברדיקליזציה של הצעדים המלחמתיים ברחבי העולם כולו), אני חושש כי הממשל האמריקאי ינצל את "המלחמה הלא-נגמרת בטרור" שהכריז כדי לעשות כמה שינויים עקובי-דם במקומות בהם הוא חפץ. נראה כי דרום אמריקה נמצאת על הכוונת, במובן זה, ואפשר לראות זאת בהתבטאויות האחרונות של כל מיני גורמים אמריקאיים המציירים את ה-FARC כאחת המטרות הבאות במסע הצלב האמריקאי. (יחד עם הפיליפינים) קודם לכן הדגמתם כאן בצורה מופלאה כיצד מסייעת הלכה למעשה "המלחמה בסמים" ל-FARC, וכיצד ארגון זה צובר כוח ועוצמה כתוצאה ממעשיה של ארה"ב. כולי תקווה כי לוצ'ו זה אכן יוכל לקיים את כל ההבטחות הנפלאות שהצגתם כאן, אך אני חושש מאוד כי דבר זה אינו יכול לקרות בתוך מסגרת השליטה האמריקאית הנוכחית, מסיבות רבות. בין היתר, נראה לי כי אין סיכוי ללגליזציה של סמים מסוג כלשהו בארה"ב בתקופה הקרובה. האם יש סיכוי להפיכה חברתית בתוך קולומביה עצמה, אשר לא תסתיים בטבח המוני? במילים אחרות, האם יש ללוצ'ו השפעה בקרב חוגי הצבא? ללא השפעה כזו, נדמה לי שסיכוייו אפסיים לחלוטין. הרי זה היה מה שהציל את צ'וואס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נמרוד): אני דווקא רואה סימני היחלשות מסויימים במדיניות ארה"ב באמל"ט, אבל אני לא יודע אם זה ענין זמני או קבוע. לולה עומד לזכות בברזיל ובכך הוא מצטרף לצ'אווס בונצואלה (ולקסטרו בקובה...) בתור מנהיגים לטינים שלא קיבלו צ'ק מוושינגטון...(אגב, בקרוב יהיו בחירות גם באקוודור וצופים שגם שמה יזכה מועמד שכזה, שמזכיר מאוד את צ'אווס - גנרל לשעבר שעדיין לובש מדים, שניסה לבצע מהפכות כושלות בעבר ומעריץ את סימון בוליבר ודוגל במדיניות חברתית סוציאלית). במידה מסויימת אפשר גם לכלול את טולדו הפרואני ולאגוס הצ'ילאני באותה קטגוריה - מנהיגים שנבחרו למורת רוחה של ארה"ב, אלא ששני אלה הפכו את עורם מהרגע שעלו לשלטון ו"ישרו קו". (דיאנה): בנוגע לאפשרות של מהפכה אזרחית שקטה - אני חושבת שיש אפשרות שזה יקרה, אבל זו לא תהיה מהפכה, כלומר, זה יהיה תהליך שצריך לקחת הרבה זמן. המצב כיום הוא כאוטי, והאנשים זקוקים ליציבות ולקצת סדר ולכן הם מוכנים לפעמים לוותר קצת על זכויות כדי לארגן מחדש את החברה (מבלי להדרדר למצב של דיקטטורה). אפשר לקחת את המקרה של בוגוטה כדוגמה. בבוגוטה חיים כ-7 מיליון איש, מאוכלוסיות רבות ומגוונות. היא מונהגת ביד רמה ע"י אנטנס מוקוס, איש אשכולות בעל תואר דוקטור בסוציולוגיה ופילוסופיה. הוא מצליח לארגן לאט-לאט סדר בתוך הכאוס של בוגוטה, ואף ליצור "לוקל פטריוטיות" בעיר. הוא עוסק בעניינים שלכאורה נוגעים רק בסוגיות שראש-עיר מתעסק בהם, אך הוא מצליח להעניק לפעילויות אלה עומק חשוב מאוד: הוא מצליח (לאט לאט) לטוות קשרים בין האנשים, בתוך האנונימיות של העיר הגדולה. (הוא גם מצליח בפרוייקטים העירוניים שהוא מבצע, כמו מלחמה בתאונות דרכים ועוד, אבל זה כבר לא קשור). האנשים מחפשים את הזהות והרגשת השייכות שאין להם וזה גורם שעוזר בכל הכאוס הזה. ומלבד זאת, אני חושבת שהקולומביאנים כבר עייפים מכל האלימות ואולי במהלך שנות שלטונו של אוריבה וולז הקיצוני, יותר ויותר אנשים יחפשו פתרונות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל הכבוד על המאמר המרתק והדיון האינטליגנטי בהתאמה. לדעתי מאמרים הנכתבים בשניים איכותיים יותר ממאמרי יחיד. מפליאה אותי העובדה שגם לאורך הדיון אתם מוסיפים להגיב כזוג גם כשדבריכם שונים. אם דיאנה אינה כותבת בעברית (הנחה שלי בלבד), מדוע נמרוד לא מפרסם את הודעותיה והודעותיו שלו בנפרד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטעמים של שלום בית... :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואנדה? ברואנדה אין נפט ויהלומים. ודאי התכוונתם לאנגולה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |