בתשובה לדורון הגלילי, 23/10/02 16:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הממ, טוב. התכוונתי שזה לא קרה בהכרח בכל מדינה שסבלה משחיתות ועוני. לא במספרים כאלה ולא בעוצמות כאלה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא בכל מדינה שסבלה משחיתות ועוני, אבל רק. מה שמזכיר לי את הידיעה ששמעתי לפני כמה ימים ברדיו (אין לינק, לצערי), ושעברה בשקט יחסי, שלראשונה מאז שנות החמישים (או אולי מאז ומעולם), ישראל נכללת ברשימת הארצות מוכות העוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק העוני, גם דוחות של ארגוני זכויות אדם מעוררות מחשבות נוגות... גם הכותרות הפוליטיות לא מביאות הרבה נחמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי הגיוני. לעומת ארצות אחרות, אנחנו לא במצב כל-כך גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות: 1. הנתונים לגבי ישראל הם משנת 97. יש לך נתונים מעודכנים יותר? (משנת 97 חלו בישראל שינויים דרסטיים בנושאים אלו). 2. לא נראה שמצבנו כ"כ טוב, גם ע"פ הטבלה שהצגת (מה עוד שאופן איסוף הנתונים הוא בעייתי, אך נשים את זה רגע בצד). דוגמאות מדינות ש"זכו" למדד ג'יני דומה לזה של ישראל: אלג'יר, מרוקו, קמבודיה, חוף השנהב, ירדן, ג'מייקה, אוגנדה, מוזמביק, סין ויש עוד.. דוגמאות למדינות שקיבלו מדד טוב יותר מישראל: פקיסטן, אוקראינה, פולין, רומניה, תימן, סלובקיה, רואנדה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. במבט מדוקדק יותר נראה כי חוץ מארה"ב, שאר המדינות במצב גרוע יותר משלנו הן מדינות עולם שלישי ללא יוצא מן הכלל. אין לי נתונים חדשים יותר, אבל יש לי השוואה של הג'יני הישראלי מאז 1957. הבשורה המדכאת היא כי הוא מעולם לא היה גבוה יותר (אם כי ל-1969 יש לי שני נתונים סותרים, אחד הוא 38.4 והשני 31.95). מדוע אתם צופים שינויים דרסטיים מאז 97? האם חלו שינויים משמעותיים במדיניות הרווחה הישראלית או במשק הישראלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"פ כל מיני כותרות בעיתונים, נראה שהצמיחה הכלכלית המואצת בשנים אלו די פסחה על השכבות הנמוכות (וזאת בשילוב עם החמרת בעית העובדים הזרים, למשל). איננו עוסקים בכך ואין לנו נתונים. (אולי למישהו יש, עוזי למשל?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עוסק בנושאים כלכליים, אבל ידוע שהצמיחה הכלכלית המואצת בישראל בכמה השנים שלפני השנתיים האחרונות נובעת בעיקר מהעליה בפעילות היי-טק, וזו נוטה לדלג על השכבות הנמוכות. בדרך כלל, כל שיפור כלכלי מחלחל במשך השנים לכל השכבות, אבל נראה שהפעם השנים השמנות היו קצרות מדי, וזה לא קרה. התוצאה היתה עליה כוללת ברמת החיים, תוך גידול מקביל של האי-שוויון בחלוקת ההכנסות. בשנתיים האחרונות המשק כולו מתכווץ, וגם כאן אפשר להניח שהראשונים לסבול הם השכבות החלשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסף ספרים של ''הארץ'' משבוע שעבר (באינטרנט כבר התחלפה המהדורה), יש ביקורת של שיר חבר על הספר ''מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום'' מאת שמשון ביכלר ויהונתן ניצן. זהו ספר כלכלה, ומהביקורת נראה שכדאי מאוד לקרוא אותו. בין השאר, הספר מתאר משברים כלכליים כמכשיר של השכבות העשירות להגדיל את הפער בינן לבין השכבות הנמוכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(באתר הארץ אפשר להכנס ליום רביעי ב"שבוע החולף בהארץ" ואז למוסף ספרים http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחשוב שהשכבות העשירות מייצרות משברים כלכליים כדי להגדיל את הפער בינן לבין השכבות הנמוכות. 1. ממשברים כולם סובלים. 2. לשכבות העשירות עדיף שהפערים יהיו נמוכים ככל האפשר (זה מאפשר להוריד מסים ומצמצם מתחים חברתיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. מכיוון שהעושר הוא יחסי, לשכבות העשירות עדיף שהפערים יהיו גבוהים ככל האפשר (זה הופך אותם ליותר עשירים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, העשירים רווים נחת מהכתבות במבט על המקררים הריקים (ובגלל זה משדרים אותן)? נשמע לי מוזר, אבל מי יודע. פעם, כשיעבור איזה עשיר בסביבה, נשאל אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, העשירים אינם רווים נחת מהכתבות במבט על המקררים הריקים (רוב הסיכויים הם שהם אדישים להן), אלא שאותן כתבות במבט על המקררים הריקים אינן הפער בהכנסות (או באמצעים). הן לכל היותר הצגה (דמגוגית בד''כ) שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלו היה דוד עשיר מאמריקה מציע להגדיל את הונם של חברי העשירון התחתון ב- 20%, היו כל העשירים שמחים על כך ולא להיפך (למרות שהפער מצטמצם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו שמחים, ללא ספק, וללא דיחוי היו מתחילים לתכנן איך להעביר את ההון החדש למקומו הטבעי: הכיסים שלהם (ולא שיש לי משהו נגד זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, דווקא לחברי הכנסת ושאר ה''בכירים'' יש אינטרס ברור בהגדלת האבטלה (לא כולל אבטלת היי-טק). הסיבה היא שהשכר שלהם נקבע ביחס לשכר הממוצע במשק, שלא כולל, כמובן, את המובטלים בחישוב. כל עוד הגידול באבטלה מגיע מהשכבה התחתונה של מקבלי השכר, הממוצע עולה, ואיתו שכר הבכירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהקטנת פערים מחייבת מיסוי גבוה יותר של העשירים, הם תמיד יתנגדו לרפורמות שנועדו לצמצום פערים (שלא לציין את עלילת המס על הבורסה כדוגמא משעשעת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצו להטיל מס על הבורסה, העשירים נזדעקו ואיימו שיקחו את הכסף שלהם וילכו לרעות בשדות זרים, לא הטילו מס על הבורסה. (X2) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היוזמה נפלה כתוצאה מלחץ עצום שהופעל מאחורי הקלעים על ראש הממשלה דאז (רבין) ע''י השכבות העליונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, היוזמה ההיא. בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא, הקטנת פערים לא מחייבת מיסוי גבוה יותר של העשירים. זאת צורת מחשבה שגויה שנובעת מהקצנת מדינת הרווחה. פערים נמוכים *אפשר* להשיג ע"י תשלומי העברה ומיסוי, אבל אפשר גם להשיג אותם ע"י אכיפה אמיתית של שכר מינימום, הגבלות שכר במגזר הציבורי, ויצירת תנאים מתאימים לשיעור אבטלה נמוך (2-3 אחוז). במצב כזה, לעובדים יש יותר בסיס להתמקח עם המעסיקים על השכר, ולפחות בקרב העשירונים המרכזיים (נגיד, 3-7), יש אפשרות לשיפור ניכר של מצבם (שיבוא, כמובן, על חשבון הרווחים של העשירונים הגבוהים יותר, אבל בסה"כ, נראה לי, הגאות הזו תשפיע לחיוב על כולם). אפשרות נוספת להקטנת פערים, אגב, היא הסרת הקלות מסוימות שניתנות להון, וכן ביטול קצבאות אוניברסליות וביסוס כל תשלומי ההעברה על מבחן הכנסה (כלומר - משפחה שמרוויחה 20,000 ש"ח לחודש לא צריכה לקבל קצבת ילדים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-ומי ישלם את אותו שכר מינימום? המעסיקים (העשירים) או המדינה (ע"י כספי מיסים, מה שמחייב יותר מיסוי)? -הגבלות שכר במגזר הציבורי לא תבאנה לצמצום פערים. עשירי ישראל משתייכים למגזר הפרטי. -"יצירת תנאים מתאימים לשיעור אבטלה נמוך" - למה הכוונה? אם בעבודות יזומות עסקינן, הרי שמדובר על כספי מדינה, דהיינו - יותר מיסוי. -הסרת הקלות להון - ניסינו, העשירים התנגדו. לצערי, אני חייבת לרוץ עכשיו לעבודה. להשתמע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- כמובן שהמעסיקים (וגם המדינה, במגזר הציבורי, אבל אני פועל תחת ההנחה האופטימית שלפחות במגזר הזה שכר המינימום כבר נאכף). - עשירי העשירים, אולי, אבל בעשירון העליון, זה שיוצר את עיקר הפער לעומת רוב האוכלוסיה, מורכב לא במעט מהבכירים בשירות הציבורי. מה שחשוב הוא לא להוריד את המאיון העליון ממקומו, אלא דווקא את שני העשירונים העליונים, תוך כדי ניסיון להעלות את שניים-שלושה העשירונים התחתונים. מחקר אירופאי השוואתי אחד קטם את ה"זנבות" משני הצדדים כדי לחשב מדד ג'יני ממשי, בלי להתייחס למקרי קיצון. - תנאים לאבטלה נמוכה כוללים יציבות כלכלית של המשק, יציבות מדינית, עידוד השקעות (כן, אני יודע שזה מתנגש עם הסעיף הבא. אל"כ[לכלן]), ביטול מונופולים בתחומי תשתיות (חשמל וטלפוניה, בעיקר - דבר שיביא לירידת עלויות תקורה לעסקים מחד, והתחרות תספק, מן הסתם, מקומות עבודה נוספים) ועוד דברים שאין לי מושג מה הם. - כן, טוב, זה שהם התנגדו לא אומר שלא צריך לעשות. חלק גדול מהאזרחים בישראל מתנגדים למהלך הנוכחי, ולאף אחד לא אכפת במיוחד. אגב, היום ברדיו ראיינו כל מיני אנשים שנפגעים מה"גזירות" (אם חד הורית, סטודנטים), כל מי שהביאו נשמע כמו הדוגמה הגרועה ביותר שניתן להעלות על הדעת. אם חד הורית עם חמישה(!) ילדים, סטודנטית תל-אביבית שמאיימת לעזוב את הדירה בדרום ת"א ולחזור לגור עם ההורים (הו!) וסתם איזה אידיוט אחד שחשב שלצחוק על שמות של חברות אשראי בינלאומיות ישרת את המטרה שלו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כחצי שנה התפרסם מאמר עם עמיר פרץ ובו הוא מציג קווים כללים לרפורמה כלכלית שונה, שתנסה לצמצם את הפערים הכלכליים מבלי לתקוע טריז בגלגלי המשק. היו שמה כמה רעיונות מעניינים, כמו למשל חקיקת חוק שתגביל את הפער בהכנסות בין עובדים שונים במגזר הפרטי, למשל, שסמנכ"ל לא ירוויח יותר מפי 17 מהעובד הכי זוטר בחברה. עוד נקודה מעניינת שהוא העלה הייתה שהגדלת ההכנסה של השכוות הנמוכות תעזור למשק, מכיוון שתוספת של 200 שקל לסמנכ"ל לא תכנס למערכת אלא תשכב בחשבון הבנק של הסמנכ"ל (אולי בבנק בחו"ל), בעוד שתוספת שכזו לעני תתגלגל מיד אל המשק - הוא יקנה בזה מוצרי צריכה, או יקח את הבן שלו לקולנוע וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של פי 17 הוא מעניין, ובזמנו אף חשבתי שחיובי. כיום אני רואה בו רעיון בעייתי וקשה ליישום. אנחנו אפילו לא מצליחים לאכוף שכר מינימום... כסף אף פעם לא "שוכב" בבנק. כסף בבנק הופך להלוואות שניתנות הן לצריכה (במקרה הרע) והן להשקעה בהון (במקרה הטוב). הגדלת ההכנסה לשכבות הנמוכות תביא לעלייה דרסטית באחד מהשניים: מחירים, או אבטלה (או שניהם). אם מחירו של עובד זוטר עולה ב-200 שקלים, צריך להכפיל את הסכום הזה בכמות העובדים, וזו העליה בעלות היצור. את העליה הזו יממנו הצרכנים. כלומר, בעצם, לא הרווחנו כלום (אלא אם מדובר במוצרים שמיועדים לשכבות העליונות, אבל בד"כ אלו לא מוצרים עשירי עבודה, אלא עשירי ידע). לחלופין, מעסיק יכול לבחור לפטר כל עובד חמישי, נגיד, כדי לממן את עליית שכרם של הארבעה האחרים. זה אומר שלארבעה יהיה טוב יותר, אבל החמישי יהיה מובטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהכוונה היא לא לבצע חלוקה פשטנית כ"כ, אלא לאמור שאם חברה מסויימת מצליחה לרשום הכנסות, היא צריכה לחלק את הרווחים באופן קצת יותר שוויוני. (במקום שהמנכל ירוויח 40K ועובד פשוט 4000 במקרה הטוב, צריך לצור מצב שהמנכ"ל ירוויח פחות בהרבה והעובדים שנמצאים בתחתית ירוויחו *קצת* יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שחלק גדול מההשקעות הללו לא מתבצעות בארץ יוצא שהרבה מהסמנכ"לים שמרויח 200 שקל יותר מזרים את הכסף לעידוד הצמיחה הכלכלית של צכיה בכך שהוא קונה דירה בפראג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הגדלת ההכנסה לשכבות הנמוכות תביא לעלייה דרסטית באחד מהשניים: מחירים, או אבטלה" - קביעה זו פשוט איננה נכונה. הגדלת ההכנסה לשכבות הנמוכות תביא בראש ובראשונה להגדלת הצריכה הפרטית במשק. אח"כ זה תלוי באיזה מצב נמצא המשק,ייתכנו 2 אפשרויות : 1) משק באבטלה 2) משק בתעסוקה מלאה במצב 1 תהיה עליה בתוצר במשק והאבטלה תקטן. (אחת "משיטות הטיפול" במשק באבטלה הינה הורדת המס הפרוגרסיבי,אפקט הגדילה של הצריכה הפרטית הוא מקסימלי ולכן AD הצריכה הפרטית הציבורית ווהשקעות יעלו עד לרמה של תעסוקה מלאה). במצב 2 תהיה עליית מחירים. (עליית מחירים זו יכולה להפוך באפקט "מתגלגל" לאינפלציה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. כפי שאת ודאי יודעת, אנשים שחיים על משכורת מינימום מוציאים, בד''כ, יותר כסף משיש להם באמת. עליה במשכורת שלהם לא תגדיל את הצריכה, אלא רק תקטין את החוב שלהם לבנקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי שלום, מצטערת על התגובה המאוחרת אך לצערי שוב אינני מסכימה. מיסוי פרוגרסיבי אינו ''פועל'' רק על העניים ביותר , הוא ''פועל'' גם על המעמד הבינוני ולכן הוא יעיל. לכן,הצריכה הפרטית במצב זה תעלה גם תעלה. יתרה מזו,גם אם פרט,נניח מהמעמד הבינוני מוציא יותר מאשר מרוויח,כאשר ירוויח יותר הוא יעלה את רמת החיים שלו ויוציא יותר. (בניגוד להנחה שהוא ישמור על רמת הוצאותיו אך לא יגדיל את הגרעון האישי , אך זהו כבר משתנה פסיכולוגי התנהגותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא כבר עלה לדיון בעבר: דיון 855 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נמרוד): ההפרטה היא לא צעד פשוט ולא תמיד הוא משתלם, (ולא רק מהיבט כלכלי). קולומביה, פרו וארה"ב הן שלוש מדינות שאני מצליח להיזכר שבהן ההפרטה של חברת החשמל גרמה דווקא למשברים במשק ולא לפיתוחו. בארץ, אני חושב שההפרטה בתקשורת היטיבה מאוד עם המשק (וגם איתי - אני עובד בחברת "ברק"), ומצד שני, אני לא בטוח שהפרטה של חברת החשמל תוכל להועיל (וראה גם את מאמרו של עמית מנדלסון לגבי כביש חוצה ישראל). (דיאנה): מזה שנים שקרן המטבע העולמית לוחצת את אמל"ט לקיר בכל הקשור להפרטה. כל סיוע הותנה באתנן של הפרטות נוספות (זה גם השתלב היטב עם רמת המוסר הנמוכה של הפוליטיקאים, ראה לדוגמה את אקוודור, שמה לפחות שלושה נשיאים גנבו את המדינה, כלשונו, וברחו לחו"ל). המצב כיום בקולומביה, הוא שחוץ מהדגל וההמנון, הפריטו כבר את הכל. במקרים רבים ההפרטה הביאה לתוצאות ההפוכות מהרצוי - הפרטת רשויות הדואר גרמה לעליה תלולה במחירי המכתבים, הפרטת חברת החשמל הביאת לעלית מחירים לצרכנים הפרטיים וכך הלאה. בקולומביה הפריטו גם את הפארקים הלאומיים, וכעט חלקם נמצאים בבעלות ספרד (בחוזה חכירה לזמן ארוך), כלומר, גם חלקים מהמורשת ומהתרבות עומדים למכירה. ועל רקע החברות הבינלאומיות שעטות על "המציאות", מהדהדים דבריו של פידל קסטרו, שחזה שמצבם של שאר ארצות אמריקה הלטינית יהיה זהה למצבה של קובה, אלא שהן יאבדו גם את כבודן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם מוצרי "יסוד" שאכן אין הגיון בהפרטתם. אין הגיון בהקמת תשתית נוספת של חשמל, למשל. כן יש הגיון ב"קניית" חשמל מיצרנים פרטיים ע"י חברת החשמל והוספתו למאגר הכללי (דבר שחברת החשמל התנגדה לו במשך שנים ועכשיו הם טוענים שמנעו את זה מהם). ישראל גם נוטה לעשות הפרטות בצורה מטומטמת - קרי, במקום לפרק את החברה הגדולה לכמה קטנות, מקימים חברה גדולה אחרת, אבל פרטית. או, למשל, במקרה של כביש 6, כפי שציינת. מה שחשוב בהפרטה זה לא רק העובדה שזה הופך לפרטי, אלא יצירת תחרות רצינית, תוך הגנה על הצרכנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביסוס תשלומי ההעברה על מבחן הכנסה הוא מיסוי גבוה יותר של העשירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. כל הקטנת הפרשים יכולה לנבוע מאחת משתי אפשרויות (או שילוב שלהן): 1. הוספת לאגף שבו הכמות קטנה יותר. 2. הפחתה מהאגף שבו הכמות גדולה יותר. במערכת סגורה, חייב כמובן להתבצע השילוב של שתי השיטות: הפחתה מהערמה הגדולה, והעברת *כל* ו*רק* הכמות המופחתת לערמה הקטנה. במערכות פתוחות אפשר להוסיף מבחוץ לערמה הקטנה, ואפשר לסלק החוצה חלק מהערמה הגדולה. הבה נבדוק כעת את שלוש האפשרויות (העברת הון מהעשירים לעניים, תוספת הון מבחוץ אשר יופנה לעניים בלבד, הפחתת הונם של העשירים.): אם אתה מאמין שמישהו מעשירי ישראל ושועיה יסכים להעברה של חלק מהונו לידי זרים, הרי זהו עוד נושא אמוני בו אנו חלוקים. המקרה המעניין יותר הוא המקרה של "הגדלת העוגה". כיוון שהפתרון של דאוס אקס מכינה אשר יחלק שטרי כסף, או יפיל עלינו מן משמים, כנראה שאינו ישים יותר, נשארת השיטה של הגדלת הפיריון. נניח שכל פועל ישראלי יצליח להכפיל את תפוקתו, וימצאו שווקים הששים אלי תוצרת זו ומוכנים לשלם בעבורה מחיר נאה. האם אתה מכיר, ולו מעסיק אחד, אשר יהיה מוכן להעלות את שכרו של עובד כלשהו ב*מלוא* התמורה המתקבלת מהגדלת תפוקתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי כתב שאפשר להקטין את אי-השוויון בלי למסות את העשירים, וזאת על-ידי ביטול קצבאות ילדים לעשירים. אני רק הערתי שזה כן מיסוי, בלי שהספקתי להביע את דעתי בעניין. אני לא מקבל את הנחת המוצא שלך שאם התפוקה הכוללת גדלה אז אי-השוויון גדל בהכרח יחד איתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכל הקטע של קפיטליזם הוא יצירת הון. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצירת הון איפה? בקרב כלל החברה או בקרב חלק ממנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלוקה של ההון הצבור והנוסף היא עניין שאפשר לדוש בו עד אינסוף. אבל הקטע הוא שהון אמור ליצור עוד הון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהון אמור ליצור עוד הון לבעלי ההון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והחלוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלות אלו ידועה: הבעלות על ההון נתונה בידי העשירים (המכונים, כמה מפתיע, "בעלי ההון"). גם החלוקה די פשוטה: לעשירים - הרבה, לעניים - מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובר כאן קודם במערכות פתוחות וסגורות, אלא שבמציאות הגלובלית של היום הדברים הם די מסובכים. ארגנטינה של לפני המשבר גלגלה סכומים נמוכים יותר מאשר חברת IBM העולמית, למשל. מה הדין לגבי מקרים שכאלו, בהם לגופים עסקיים יש כח ממשי חזק יותר מכוחן של מדינות ריבוניות? ולכן השאלה - ההון יוצר הון, אבל למי, ועל חשבון מי? הזכרנו קודם את תאגיד הבננות "צ'יקיטה בננה", ששואב את הונו ממטעי הבננות בארצות הקריביות ואקוודור. לשם שמירה על האינטרסים שלו הוא יזם מהפיכה צבאית (והמציא את המושג הנפלא "רפובליקת בננות", ושילח צבא לטבוח בפועלי קטיף אינדיאנים שהוחזקו כעבדים, לאחר שאלה החליטו לשבות. אז איך מתחלקת עוגת הבננות הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. הגדלת המיסוי משמעותה הגדלה בהכנסות (ומכאן גם - בהוצאות) הממשלה. תשלומי העברה על פי מבחן הכנסה משמעותם צמצום הוצאות הממשלה. מכיוון שהממשלה לא באמת מתכננת לצמצם את הוצאותיה, המשמעות היא פשוט שעם אותה הכנסה ממשלתית בדיוק, ניתן לתת יותר שירותים או תשלומי העברה לשכבות הנמוכות יותר. הגדלת המיסוי תהווה תמריץ שלילי לעבודה בשכבות העליונות. שלילת תשלומי ההעברה מבעלי הכנסה גבוהה לא תהווה תמריץ שלילי, ואולי אף תהווה תמריץ חיובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הביקורת: "הכלכלה המוסדית1 טוענת שהמשבר הכלכלי למעשה נועד לאפשר את הגברת הקיטוב המעמדי". זו אכן נשמע ניסוח קיצוני, ועל פניו לא סביר. יתכן שיש רצון של העשירים לבדל עצמם מן העניים, אפילו במחיר הקטנת העושר האבסולוטי שלהם. בביקורת מובאת כדוגמא (מתוך הספר?) התופעה של קניית חפצים שאין בהם תועלת, פרט להוכחת עושר. אבל במידה שכן, לא סביר שהרצון הזה הוא מודע, ובמבט על תהליכי המחשבה וההחלטה הסבירים של המנהלים, קשה לראות איך הרצון הזה נכנס. אבל נצטרך לקרוא את הספר כדי לדעת. 1גישה נשכחת בחקר הכלכלה, שהספר הנידון מבקש לחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאם כבר, אנשי המאיון השני (למשל) קונים מוצרי מותרות שיבדלו אותם מן המאיון השלישי, ולא מן המאיון השמונים ושבע. קשה לי לדמיין עשיר שמוכן לסבול אישית כדי *להגדיל* את הפערים החברתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... טוב, מכיוון שבכל מקרה אני אמור לקרוא חלקים נרחבים מהספר עבור קורס שאני לוקח השנה ("השלכות פוליטיות וחברתיות של אי-השיוויון בישראל"), נראה לי שאני אוציא אותו מהספריה ואקרא כבר את כולו. אולי גם אכתוב מאמר עליו. נראה. אבל מה שאתה אומר על רכישת מוצרים לשם בידול מהעניים גורם לי להרגיש שאותה כלכלה מוסדית מתעלמת מהעובדה שכסף אינו המטרה. המטרה היא אושר, אותו אנשים מסוימים חושבים (ובצדק!) שישיגו בעזרת הכסף. חלק מהאושר הוא יחסם של אנשים אחרים אליך. כדי שאנשים יראו בך מצליחן, אתה צריך להראות שאתה מצליח (כלכלית). אין מדובר פה על "בידול מהעניים", אלא פשוט בצורך חברתי מסוים, שמוצא ביטוי בפתרון אחד (אינפנטילי משהו, אבל זה מה יש). חוץ מזה, יש אנשים שפשוט לא בטוחים שיצליחו לנצל את כל הכסף שלהם, אז הם זורקים אותו על שטויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא יתכן שבידול מהעניים הוא הדרך אל האושר של עשירים? גם אם לא, האם לא כמעט ברור ש"כדי שאנשים יראו בך מצליחן" אתה צריך להיבדל לפחות מכל מי שפחות עשיר ממך? עוזי ציין, ובצדק, שמרבית סימלי הסטטוס מבדילים את העשיר לא מהעני, אלא מהעשיר-פחות; אני לא חושב שההתנגדות שלך מוסיפה כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכשיר? לא יודע. זה יוצר הרגשה כאילו הם יוזמים את המשברים הכלכליים. אבל אין ספק שהם כן מנצלים הזדמנויות שכאלו. נתון לדוגמא מתוך מאמר של מומי דהן: במהלך שנות ה-90 (בין 90' ל-97') עלה שכרם של מנהלים ואקדמאים מכ-120% מהשכר של עובדים בלתי-מקצועיים באותה רמת השכלה וניסיון1, לכ-180% מאותו שכר. זאת, בזמן שבעלי משלחי-יד אחרים לא שינו (ואף הרעו) את מצבם היחסי. לגבי מדד ג'יני שהוזכר כאן - חשוב לזכור שמדד ג'יני הוא מדד כללי, כלומר - הוא מתייחס לסה"כ, בלי להתייחס ל*אופן* החלוקה. למשל - מצב שבו יש שכבה של 10 אחוזים עניים והשאר מבוססים יקבל אותו ציון ג'יני כמו מצב שבו 90% זוכים להכנסה בינונית ו-10% עשירים במיוחד. 1 מדובר, כמובן, על חישוב רגרסיה. אין עובדים בלתי-מקצועיים עם 16 שנות לימוד ו-20 שנות ניסיון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לומר שהעניים מעוניים להקטין את עוניים והעשירים מעוניינים להגדיל את עושרם, אלא שלעניים אין כח ממשי להגשים את מטרותם ואילו לעשירים יש. אפשר גם לומר שמשברים ו/או אווירת משבר הם בבחינת הזדמנות לשינוי כללי המשחק (חוקים). מספר החלטות של שר האוצר בשנה החולפת יכולות להיות דוגמאות לכך. (ואגב, מישהו באמת חושב שיבצעו את החלטות ועדת וינוגרד,למשל? כלומר נראה שהשינויים קורים רק בכיוון אחד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להזכיר שאין קשר בין מדד ג'יני (לאישוויון בחלוקת הכנסות), לבין הערתו של דורון שישראל נכללת ברשימת הארצות מוכות העוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד על מדד ג'יני - מאוד קל להטות את הסטטיסטיקה ע"י בחירת מדידת דברים שונים: מדד ג'יני שבודק את ההכנסה הכלכלית (כלומר, הכנסה מעבודה), יתן תוצאות קיצוניות מאוד של אי-שיוויון, בעוד שמדד ג'יני של שכר נטו (אחרי תשלומי העברה ומיסוי) יתן תוצאות כמעט אירופאיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |