 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שכתוב כאן: בית המשפט העליון צפוי לקבוע האם סרסרות היא סחר בבני אדם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ראיתי את זה ורציתי לפתוח דיון, להשוות את זה לאמרגנים וכו'. יאללה, תתחילו בלעדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני כבר אחכה לך :-) אלא אם מישהו יאמר דבר חדש בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר "הדרור" (The Sparrow) של מריה דוריה ראסל מציג רעיון אחד מעניין הרלוונטי לדיון. (הספר כשלעצמו הוא ספר מד"ב מצויין ומומלץ בחום). ע"פ הספר, ניתן יהיה "להשקיע" בבני-אדם: בחר לך בן-עניים, "אמץ" אותו ע"י כך שתממן את לימודיו ואת קיומו עד לסיום הלימודים, ואז - הוא "שייך" לך, מכמה בחינות חוקיות. מקצועו של ה"צמית" (אני חושב שזה התרגום הראוי) אינו זנות חלילה, אלא מקצוע אקדמי מכובד (הוא יכול להיות, למשל, משפטן, או פיזיקאי, וכו'. אחת מגיבורות הספר היא צמיתה, ומקצועה הוא "Vulture" - מומחה AI שתפקידו "לדלות" מידע מאנשים ואז לתכנת מחשבים כך שיוכלו לבצע את פעולתם של אותם אנשים). ישנם כמה הבדלים בין סרסרות זו לבין עבדות: ראשית, יש סוף לחוזה; תאריך פקיעה. אלא שבד"כ מדובר על עשרות שנים. שנית, יש ערך כספי לחוזה, והוא סחיר. לא רק זאת, אלא שהצמית יכול לקנות בעצמו את החוזה, כלומר, לשחרר את עצמו. זאת הוא יכול לעשות ע"י הכנסת רווחים גבוהה מעל המינימום שהוא מחוייב לו. להבדיל ממכירה לאחר (שכמובן שלא ניתן לחייב את הסרסור להסכים לה), צמית שירוויח יותר (כלומר, "יחזיר את ההשקעה בו" מהר יותר) ישוחרר מוקדם יותר, ואין לסרסור שיקול דעת בנקודה זו. עבדות? בערך. מוסרי? בספק. ובכל זאת, רעיון מעניין על פתיחת אופק לצעירים מבריקים לברוח ממעגל העוני. ואולי זו סתם הקצנה של המצב הקיים כיום, בו חברות מעניקות לסטודנטים מלגות לימודים בתמורה לחתימה על חוזים המחייבים את אותם הסטודנטים לעבוד מספר שנים באותה החברה לאחר סיום לימודיהם (בד"כ בשכר נמוך ממה שהיו יכולים לקבל אם היו מסיימים את לימודיהם "חופשיים"). הפרת החוזה ע"י הסטודנט כרוכה בד"כ בהחזר כל שכר הלימוד בתוספת לקנס מרתיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, הדרור! אני משתייכת לחוג אוהבי הספר הזה בארץ, למרות שיש לו גם הרבה מתעבים. גם קניתי את ההמשך שלו, שיצא באנגלית, ומשום מה עצרתי באמצע. אכן, רעיון מעניין. בספר, הגיבורה שנמכרה ל"עבדות אינטלקטואלית" שימשה קודם לכן כזונה לכל דבר, והצורה המיוחדת הזו של עבדות שחררה אותה משם. להיות משועבד לסרסור של לימודים, לפחות לפי הספר, זה מצב שיש בו מן הגאווה (כי בחרו בך בגלל כישרונותיך) ומן ההשפלה (כי אין לך אפשרות להחליט מה תעשה, עבור מי תעבוד, וגם לא אפשרות להתקדם). אאל"ט יש לה גם סימן פיזי או חפץ שהיא נושאת על גופה, שמסמן אותה כשייכת למעמד זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיכת טכניון על תג-היחידה, אולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) כמעט. צמיד מיוחד על היד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ואחרי זמן פשוט חטפתי גועל מ''הדרור'', משום מה. הפורנוגרפיה והאלימות שבסיפור עשו לי רע, ומכרתי אותו חזרה לחנות. מוזר, כי בהתחלה מאוד אהבתי אותו והייתי נכונה להתעמק ברעיונות הנוצריים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד ספר שקראתי עד הסוף והצטערתי מאוד על כך הוא "ויקטוריה" של סמי מיכאל. מצטרף ל"דרור" ול תגובה 91411 . והאחרון (בינתיים) ברשימת "חבל שקראתי" הוא "אשר אהבתי" של סירי הוסטוודט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |