בתשובה לאח של אייל, 11/04/25 11:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד מכתבים בעקבות מכתב הטייסים. יוצאי מוסד סופרים ומשוררים |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולתחזית מזג האוויר, היום: מעונן חלקית עד מעונן. עד שעות הצהריים צפוי גשם מקומי, ברובו קל מצפון הארץ ועד לנגב. הטמפרטורות תהיינה נמוכות מהרגיל לעונה. הלילה: מעונן חלקית, ייתכן גשם מקומי, ברובו קל בצפון הארץ ובמרכזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתב של 150 בוגרי תוכנית תלפיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתב של 3000 אנשי רפואה ושל חתני פרס נובל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתבים נוספים. - 1600 יוצאי צנחנים וח"'ר - לוחמי שייטת 13 - בוגרי סייבר התקפי ויחידות מ"מ """ התקפלות? פני צה"ל להידברות: בצבא החליטו להקדיש את הימים הקרובים, חול המועד פסח, לשיח עם המשרתים שחתמו על מכתבי המחאה, שבמסגרתם הם קוראים לשחרור החטופים גם במחיר עצירת המלחמה, ועדיין לא הדיחו אותם משירות. בסופו של דבר, בצה"ל לא מעוניינים להתעמת עם המשרתים החתומים על המכתבים, בטח בזמן שיש למפקדים מלחמה מורכבת להמשיך לנהל ברצועת עזה. כעת, בצבא מעריכים כי הקרע כבר קיים, וחוששים שהוא עשוי להתרחב גם למחאות מצד משרתים מהצד השני של המפה. בצה"ל מנסים בשלב זה לגדר את האירוע ככל הניתן ולמזער נזקים, ומקווים שהפוליטיקאים לא יוסיפו קיסמים למדורה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתב הטייסים - סיכום ביניים """ בתוך פחות משבוע מאז פרסום מכתב הטייסים פורסמו כבר מכתבים דומים מטעם בוגרי ומשרתי יחידות 8200, חובלים, שריון, תלפיות, חיל הרפואה, חי"ר וצנחנים, תותחנים, דובר צה"ל, שייטת 13, יחידה למשימות מיוחדות וסייבר התקפי, תצפיתניות וסמלות מבצעים, תותחנים וביטחון לאומי. בנוסף, הופצו מכתביהם של יוצאי מוסד, שב"כ, בוגרי המכללה לביטחון לאומי ושגרירים לשעבר. לצד כל אלה, ל-ynet נודע כי מכתבים נוספים נמצאים כעת בתהליכי גיבוש מטעם יוצאי יחידת שלדג, מורן, 669, מטכ"ל, חי"ר כללי (ללא שיוך יחידת מילואים), גולני ואגוז. ... לפי הנתונים שבידי המארגנים כיום, אלפי בוגרי יחידות כבר חתמו, בהם כ-20 אחוזים בשירות מילואים פעיל. המטרה "היחידה והברורה של המכתבים", תיאר אביב: "לשחרר את החטופים כולם באופן מיידי - והיא מתיישבת עם רצון העם. כל הסקרים מראים תמיכה של לפחות 70% בהחזרת החטופים כערך עליון גם במחיר הפסקת הלחימה. כל המכתבים מבטאים את רצון העם בצורה ברורה. הממשלה מבטאת דעת מיעוט ולא את דעת העם, אפרופו עשבים שוטים" """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה התאורטית איני מוצא בדעותי משהו שיכול לתמוך ביזמת המכתבים. איני חושב שה"עם" צריך להנהיג את המדינה, לא בהפגנות ולא במכתבים, ובפרט שהעם הזה כבר אינו קיים. מצד שני, ברמה הפראקטית איני מוצא שום צידוק לצאת נגד המכתבים. לא תמיד אפשר לבחור את העיתוי והקרב הרצוי בזמן מלחמה (כמו מלחמת האזרחים שאנו מנהלים נגד האוייב מבית). במלחמה אתה בוחר צד או יושב על הגדר. במצב הנוכחי, אני לא חושב שהייתי מייעץ לחותמי המכתבים להימנע מכך. בין לא כל כך הרבה אמצעים שיש בידם, זה אינו אמצעי שקל לשמוט. א. ברמה האסטרטגית ניתוח המהלכים חייב להתחיל בתאוריית שלושת המגזרים. ביחס למחלוקת האידאולוגית מדינית, האזרחים מתחלקים לשלושה מגזרים. בית השמאל, בית הימין והמגזר השלישי הא-פוליטי. ב. ממש בימים אלו קבלנו הוכחה לקרדינליות של המגזר השלישי. מפלגתו של בנט, המפלגה שהביאה לנו את שקלי וסילמן ושאך לפני חודשים ספורים נדחקה מתחת ל-% החסימה, לפתע מתגלה בסקרים כמפלגה הגדולה ביותר ויש המעריכים את מספר מנדטיה בכ-30. אלו הם הקולות של המגזר השלישי, ומתברר באופן די מפורש, שהקולות האלו נוטים באופן אידאולוגי לימין. להערכתי אנשי הבית שלנו, בית השמאל, מתקשים מאד להבין ולהשלים שחלק גדול ממחנה האופוזיציה (שנאמד בסקרים אלו אפילו כ-70%) הם אנשי המגזר הזה ולא באמת אנשי שמאל. המאבק על נשמתם וקולותיהם של אנשי המגזר הזה, הוא הוא הקרב הגדול על העתיד של המקום הזה. מנהיגי בית הימין, באופוריה של בחירת ה-64 ובשגעון הגדלות והשחיתות שבא בעקבותיו, הצליחו ליצור נתק בין אנשי הימין הרבים במגזר השלישי לבינם. נכון לעכשיו, נראה שמנהיגי השמאל לא הצליחו לנצל את הטעות הזאת. ג. בעוד הנהגת הימין והמדינה מתגלה כמטורללת, נכלולית, ומושחתת, הרי הנהגת השמאל מתגלה ככלי ריק וכחדלי אישים. בעיני הכשל של הנהגת השמאל ליטול את היזמה וההובלה, היא כשל לא פחות חמור (לפחות מבחינת העדר הכישורים הנדרשים) מאשר מחדל הפקרת הגבולות בצפון ודרום והביטחון הכולל. בזמנו חשבתי שהמהלך בשמאל שיוביל ליצירת גוש פוליטי משמעותי של מרכז ליברלי הוא ריכוז מאמץ ואיחוד השורות מאחורי מועמד מוסכם שיציג אלטרנטיבה פרסונלית ברורה לתפקיד רוה"מ. ד. אביב היה בין הבודדים שהתיחסו באופן עקרוני לאיסטרטגיה הזו, אבל הוא ייחס לה מה שכלל לא היה בה, כמו פולחן אישיות ואח"כ פופוליזם. מה אם כן, האג'נדה שכן היתה? היו בה שני מרכיבים. ראשית בחירת הנהגה פחות פולמוסנית,מקטבת ומסיתה, הנהגה כזו שתרחיק את הרדיקלים מכל הכיוונים ממרכז הבמה ותתמקד על פשרות, הסכמות והנמכת גובה הלהבות. המרכיב השני היה, שאם יצליחו ליצור מומנטום וצייטגסט המנבאת ניצחון של השמאל בבחירות, נצליח להביא הרבה מקולות המגזר השלישי למחננו. ה. איני יכול לדעת מה היה קורה אילו מה שהצעתי היה קורה. כולנו רואים מה קרה, כאשר זה לא קרה. קולות המגזר השלישי עורקים למפלגה של בנט, סילמן ושקלי, והאלקטורט של גנץ ולפיד הולך ומצטמצם, כאשר יאיר גולן הרדיקלי מקבל קולות כמו שניהם ביחד. ו. אני מתאר לעצמי שרוב שלושת הקוראים שלי מגחכים כאשר אני מתאר את יאיר גולן כרדיקלי. ואכן הרדיקליות הזו היא תדמית במדיה ולא אידאולוגיה, מכיון שקשה לומר שגולן מציג אידאולוגיה סדורה כלשהי. רדיקלית או לא. הוא מציע להחזיר את עטרת מפא"י ליושנה? בעצם גם זאת אינו מציע. הבעיה שלי אינה איתו, אלא עם פשיטת הרגל הפוליטית של המרכז הפוליטי הליברלי. ז. אם יש השלכה חיובית של "צונאמי" המכתבים, היא בכך שאולי החותמים יקיצו אל המציאות. הם יגלו שהם לא מייצגים רוב אלא מיעוט קטן או גדול. מספר הטייסים הפעילים שחתמו היה כזה שאיפשר לתומר בר ואייל זמיר להדיח אותם מבלי להכריז על פשיטת רגל. חבריהם של החותמים, אלו שמשכו את חתימותיהם ואחרים, לא זו בלבד שלא הצטרפו לחתימה, הם אפילו לא מצייצים ורומזים על סולידריות עם המפוטרים. במקום זאת הם מתמסרים לפיקודם של בר וזמיר, עושי דברם ועוזריהם של האוייבים מימין. הנקודה החשובה כאן היא שמספר החותמים הפעילים, אפילו בין הטייסים, אינו משמעותי. ח. כאן המקום להכניס אבחנה אחרת בדבר סוגי המחאה הפוליטית. האבחנה היא בין מחאה פוליטית פעילה שיכולה להגיע גם עד גבולות המרי האזרחי, לבין מה שמתחיל משם: מרי אזרחי הנפרש בין סרבנות אידאולוגית, אי שיתוף פעולה עם השלטון ופירוק ההסכמה החברתית היוצרת את הגוף הפוליטי המאוחד. המחאה הפוליטית בנוייה על אימון בשלטון. המוחים סבורים שהשלטון טועה במהלך כזה או אחר והם מוחים כדי שהשלטון יתקן את דרכיו בכיוון דרישותיהם ויכניס אותם בחזרה אל מתחת לכנפי הקונצנזוס וההסכמה החברתית השולטת. היפוכה, במרי אזרחי מלא, השלטון הוא האוייב. אין שום אמונה בשלטון הזה והמטרה היא להפריד את הפורשים והמורדים מן ההסכמה החברתית המאפשרת את הלגיטימציה של השלטון הקיים. ט. אני מניח שהמחאה משמאל נמצאת כרגע בין קרני הדילמה של האבחנה בין מחאה פוליטית למרי אזרחי. הכל תלוי בתוצאות הבחירות הבאות. אם בבחירות הבאות השמאל יפסיד, הוא שוב יתפרק בין המיואשים העריקים לבין אלו שידחקו למעמד של דיסידנטים ומרי אזרחי. אופציה נוספת שיש לשקול היא ניצחון האופוזיציה בהובלת 30 מנדטים של ימין לא ביביסטי. ניצחון כזה יהיה בבחינת דחיית הקץ (וגם זאת בהנחה שבנט לא יעביר את קולותיו לצד השני ויממש את האג'נדה האמיתית שלו להחליף את BB בראשות הימין). בתי היולדות יגבירו את הפיריון וממשלת השינוי תהפוך לממשלת ביניים לפני חזרת שלטון הימין. י. באופן פראקטי איני מוצא שומדבר רציני נגד כותבי המכתבים ומכתביהם. זו זכות ויש שיאמרו אף חובה, של אזרחים פעילים להיות מעורבים בחיים הפוליטיים של מדינתם. גם השימוש בעברם הצבאי הוא לגיטימי, או שאולי מותר להשתמש בזה רק אם יש לך גם כיפה על הראש? העובדה שהמכתבים האלו מפרקים את השקר של מכונת הרעל כאילו כל החיילים הלוחמים הם מתנחלים עבדקנים ועוטי כיפות, לא צריכה להפריע לנו. אי אפשר לצפות מציבור של משרתי מילואים, אוהבי המולדת ומניפי הדגל הכחול-לבן, להפוך ביום אחד לחרדים החדשים. אני מבין שקשה מאד למגזר הזה להצהיר שאין זה מעניינם איך הממשלה תשחרר חטופים ואיך היא תנהל את המלחמה בחמאס. האינטרס הבסיסי שלהם הוא שהממשלה תנהל את מדיניותה על קברי הילדים של מצביעיה ולא על קברי הילדים שלהם. יא. קשה לי להזדהות עם התוכן של המכתבים. יש כאן עניין נוסף שלא הערכתי מספיק בעבר והוא סוג של סולידריות של ניצולים ופליטים המתעקשים לדבוק בהבטחת הביטחון הכוזב שמספק להם השלטון. זה מצריך מחשבה עמוקה ומפורטת בפני עצמו ויקצר המצע כאן לדון בו. די לציין שזהו המצע האידאולוגי של הפרוגראמה לשחרר את החטופים קודם ואח"כ להמשיך במלחמה. יב. אני חושב שהמכתבים האלו מתגודדים סביב אג'נדה שהיא מפורטת וספציפית מדי. זה שהרוב הרגעי, המשתנה כמו הרוח בערבי הנחל, תומך בה, אינה סיבה מספקת לתמוך בה. העניין הוא שהתכנית הזו היא אלטרנטיבה לאג'נדה הממשלתית שהיא סוס עם שני ראשים. האחד נוכל והשני אוכל מוות. הראש הראשי של הממשלה, השקוע עד צואר בהסתבכויות משפטיות ומלחמה בחוק, מציג תוכנית לגיטימית של לחימה אינסופית בחמושי החמאס, משטר צבאי ושליטה צבאית ישראלית. הראש השני, של סטרוק, סמוטריץ והבנחמין, מגלה את האמת. התכנית היא טרנספר של עזתים או לפחות התנחלות של חובשי כיפות ברצועה. מדוע אני אומר אמת? מפני שכולנו יודעים איך הדברים מתנהלים. צה"ל, מטעמים צבאיים כמובן, "ינקה" שטחים הרצועה. לפתע תצוץ התנחלות של כמה עשרות מתנחלים.מערכת הדיפ סטייט תעשה קולות של פינוי, בעוד שרים בממשלה עושים את הנדרש כדי להכשיל את הפינוי. כל הסיפור יתקע במערכת המשפט האימפוטנטית והזחלנית ועד שיצא פסק דין חלוט, יצוצו עוד שלוש התנחלויות חדשות. והנה אנו עם "מצב בלתי פתיר" חדש כמו ביו"ש. יג. מי יכול לבוא בתלונות לאזרחים-מילואימניקים-מודאגים שמביעים דעתם בענייני תכנון המדיניות, כאשר הממשלה שתפקידה לעסוק בזה, מציגה תכנית שהיא בעצם מסווה למשהו אחר: הזיות אמוניות משיחיות. מי יהין לומר לאזרחים שאסור להם להתנגד לזה? יד. כותבי המכתבים אינם חוסמים כבישים, אינם מציתים צמיגים ואינם מפריעים לאזרחים אחרים בשגרת יומם. לעומת זאת הם יוצרים מצב שבו משרתיו ועושי דברו של השלטון עושים טעויות החושפות את ערוותם (כמו הדחת הטייסים). גם "הסרת הספק" היא מטרה ראוייה בדרכו הארוכה של המרי האזרחי. נראה שבר וזמיר היו מעדיפים להימנע מהדחות של אנשי צוותי אויר, שכן עצם המעשה עשוי לצמצם את חופש הבחירה שלהם בקריירה האזרחית העתידית שלהם. קשה לי לראות אותם בעתיד בשורות השמאל הפוליטי. עצם זה, שמכריחים את הקרייריסטים הללו לנקוט עמדה, גם היא תגמול ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ד. אביב היה בין הבודדים שהתיחסו באופן עקרוני לאיסטרטגיה הזו, אבל הוא ייחס לה מה שכלל לא היה בה, כמו פולחן אישיות ואח"כ פופוליזם." יצוג די לא מדויק למה שאמרתי. לטענתי נגד האסטרטגיה של ״לשים איש על סוס״ היו שני ענפים ולא אחד. טענתי היתה ש: 1) או שינסו לנצח באמצעות פולחן אישיות/פופוליזם שזה גם לא ראוי וגם יוביל לכשלון (כי במחנה הביביסטי עושים זאת טוב יותר ובמחנה שלהם יש לכך יותר קהל/ביקוש). תואם ביבי זה הדבר האחרון שישראל צריכה. 2) או שסתם ינחיתו (שוב) איזה עב״מ דפוק (כמו גדי אייזנקוט) עקב איזו החלטה של ועדה להכתרה מאולצת של חרצוף תורן לתפקיד מנהיג מחנה, למרות שלא צמח לתפקיד באופן אורגני, לצורך אסטרטגית-פרטצ׳ לנצחון בבחירות בהסתמך על סקרי דעת קהל. אסטרטגיה שחוקה ונכשלת של המחנה שהיא כל כך רעילה למבנים הפוליטיים של מפלגות המחנה שהיא כבר גרמה למפלגות שלטון להעלם מהמפה הפוליטית (אז בואו ננסה שוב כי What can go wrong?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בארץ תואם-ביבי. זה טיעון אולי סביר היפותטית אבל מופרך מציאותית. המשחק מול ביבי הוא לא שש-בש, הוא שח-מט. ברגע שנתניהו ירד מעל במת ההיסטוריה/הפוליטיקה הישראלית, השינוי הפוליטי שזה יגרור יהיה שקול לזה של השינוי העולמי בעקבות התפרקות ברית-המועצות. מהצד השני אין אף אחד שמחזיק כל כך הרבה כח ציבורי ופוליטי + מכונת רעל אגרסיבית, ומהצד הליכודי/פאשיסטי לא נראה שיש מישהו כזה שיכול להשתמש באופן יעיל בתשתית שנתניהו הקים. בין השאר בגלל שנתניהו מקפיד מזה עשורים לכסח את הדשא סביבו כדי שיישארו שם רק גמדים עלובים ואימפוטנטיים שלא שווים כלום בלי הגב שלו. מי שחושב שאיזה יריב לוין (שלא לומר גדעון סער או אבי דיכטר) מסוגל להיכנס לנעליים האלה בהצלחה - שיקום. עצם זה שהפוליטיקה הישראלית הגיעה למצב כזה זה אסון דמוקרטי מעצם התהוותו - כי כל המטרה של משטר דמוקרטי היא למנוע מראש היווצרות של גידול מוטציוני כזה שמרכז כל כך הרבה כח אצל איש אחד. נכון שהנצחון המאד זמני בשחמט הלפני קודם הזיז את נתניהו זמנית, אבל הוא עמד על כרעי תרנגולת1 ו(כולנו מקווים) היה לפני מחדל ה-7 באוקטובר הנורא. התנאי לנצחון האמיתי בשחמט הוא שינוי מספיק משמעותי שידאג שנתניהו לא יוכל לחזור להיות ראש ממשלה. למשל - על ידי הקמת וועדת חקירה ממלכתית ואכיפת מסקנותיה. התנאי השני לשינוי בר-קיימא הוא חקיקה מהירה של חוקה/חוקי יסוד שיחזקו לדורות את מעמדה של הדמוקרטיה הישראלית. 1 שלא שווה אפילו את הפיתות שפוזרו ליד ביתה במיצג מחאה מוצלח במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייחוס כוחות העל לפוליטיקאי ממוצע שיתרונו המובהק והיחיד לדעתי הוא הידע הנכון באיך ״משחקים טוב״ עם הקלפים הפוליטיים העומדים לרשותו, הוא מן הטעויות הרווחות בציבור הפוליטי של תנועות המרכז הנוטות שמאלה, והרואות בנתניהו - האיש - האגו - את הסיבה היחידה לאי עליית השמאל לשלטון ובכך מחזקות -אולי מבהירות-את הדבקות בתאוריות האגוצנטריות למיניהן ובכללן התיאוריות ההיליוצנטריות גרסת האייל הקורא. הימין ללא נתניהו ישאר אותו ימין, פרישת המנהיג המיתולוגי של הליכוד ככל הנראה לא יהיה זה שיגרום לאנשי ימין או אנשי ליכוד לעבור לצדדים המזוהים עם המרכז שמאל ואם הליכוד יעמיד בראשו את לוין או את כץ יתכן אפילו שגורמים מהמרכז יחזרו להצביע לליכוד שלא בהנהגת נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ימין ושמאל, ואידך זיל גמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם - לקרוא למי שמצליח להישאר ואף לחזק את שלטונו שנה וחצי אחרי המחדל הנורא בהיסטוריה של מדינתו "פוליטיקאי ממוצע", זה בערך כמו לקרוא למנכ"ל שהביא את החברה שלו מפשיטת רגל לחברה של מיליארד דולר "מנכ"ל ממוצע", או לקרוא לכדורגלן שמחסרון 3:0 בדקה התשעים הביא את קבוצתו לנצחון "כדורגלן ממוצע". הזלזול בכוחו של האויב הוא מהגרועים בכשלים, וההיסטוריה העכשווית מראה זאת שוב ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זאת לא חוכמה להיות מנכ״ל מצליח גם אם אתה לא כזה מוצלח כאשר יש לך מוצר שהקהל לא מוכן לוותר עליו. קשה לא להיות מנכ״ל מצליח בחברת קוקה-קולה. אתה חושב שלו נתניהו היה מנהיג השמאל, השמאל היה עולה לשלטון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלו מנהיג(י) האופוזיציה בשנתיים האחרונות היו מפגינים אפילו 50 יחוז מכישוריו הפוליטיים, הוא כבר מזמן היה הפח האשפה של ההיסטוריה. עם אופוזיציה דמויית נתניהו (ולו במעט) הוא לא היה מחזיק חודש אחד אחרי ה-7 באוקטובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מניית קוקה קולה תקרוס ב-80 אחוז בשבוע, צריך מנכ"ל מאד מוצלח כדי להחזיר אותה לגב הסוס. זו האנלוגיה הרלוונטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה זלזול באוייב. יש בעיה הפוכה של הפיכת BB לחזות הכל. יש קבוצה מסויימת של ביביסטים. אבל יש גם קבוצה (להערכתי יותר גדולה) של חרדים, דתיים-לאומנים ומזרחים-מקצועיים שבזים ל-BB ותמיכתם בו אינסטרומנטלית. זוכר את שקרן בן שקרן של סמוטריץ? ברגע שBB ילך הם ימצאו קויזלינג אחר שימלא את המשבצת ומועמדים לא חסרים (כ"ץ, לוין, דיכטר, ברקת, צחי נגבי, גדעון סער, אירית לינור, ...). אני גם לא חושב שBB מאפריל 2025 כזה מציאה. הוא היסטרי, נגרר בקלות לקיצוניות ורדיקליות והעיקר פיתח תסביך של "תמות נפשי עם פלישתים". אם מפקדי צה"ל, השב"כ והמוסד הם בוגדים, מתי יגיע הרגע להפעיל את צפירת ה-SOS ולעלות בהמונינו על הסירות לקפריסין, לסבוס ולמפדוזה? ועוד משהו קטן: BB לא נראה לי אדם מאושר. כמה מרוצה מעצמו יכול להיות אדם אינטלגנטי המגלה שתומכיו הם ואטורי, גוטליב, אלמוג מלרע כהן ומאי גולן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ענין האושר לכאן? סטאלין נראה לך מאושר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה לענות לך. הוא נראה לי מצוברח וממורמר. האם יתכן שבתוך הגוש הזה של סיגרים, טובות הנאה ושומן חזרזירי מסתתר חמוץ אחד הבטוח שהוא הילד ההולנדי עם האצבע בסכר וכל העולם ואשתו נלחמים בו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות מעניינת אותי הפסיכולוגיה הפנימית של רשעים. אני אמפיריציסט. אני יכול למדוד מה אנשים עושים, לא מה הם חושבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבור כמאה אלף ישראלים רגע ה-SOS כבר עבר והם כבר לא פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל זה relocation de lux בתנאים של המהגרים. מתי והאם כל זה יהפוך למנוסת בהלה, כמו יציאת היהודים מבריה"מ? מתי תומכי בנחמין ישתמשו בנשק שהוא חלק להם כדי להבטיח לעצמם מקום בתור לחלוקת הסרטיפיקטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה את אותה טעות שעושים אנשי ימין כשהם מנסים ונכשלים להבין (בכוונה או כטריק רטורי או בטעות) את תופעת הרל״ב. הרל״ב לא ״טוען ש״ ולא קיבל את ״התזה ש״ BB הוא חזות הכל. הרל״ב זה ריאקציה לתופעת הרק ביבי. הרל״ב זה לא הפיכת ביבי לחזות הכל אלא בדיוק ההיפך הגמור מכך. זו האידיאולוגיה (הנכונה, המנומקת, האקוטית והראויה ביותר היום בישראל) שהפיכת BB לחזות הכל זו תופעה שהביאה את ישראל לריקבון מתקדם וללא פחות מאשר למצב של סכנה קיומית. ברור שרבים בימין מתיחסים לתופעת הביביזם באופן אינסטרומנטלי. כאילו דה?! איך זה בדיוק סותר את זה שתופעת הביביזם היא קיימת ומסוכנת? האם דת הופכת להיות לא חשובה או לא באמת מגדירה מבנה חברתי רק בגלל שחלקים מחבריה מקיימים ומתקיימים בתוך סט טקסיה ואמונותיה באופן אינסטרומנטלי? בהתנהגות האנושית אין דבר כזה שאין דבר כזה. אם קבוצה גדולה של אנשים מתנהגים ומתנהלים עפ״י איזם מסוים, האיזם הזה מעצב את העולם. זה לא משנה מה אתה מגלה עליהם כשאתה בוחן כליות ולב. המבנה החברתי הוא מבוסס ביהביוריזם. משפטים כמו ״אני לא ממעריציו הגדולים של ביבי, אבל...״ הם חסרי משמעות אם חברי המחנה ממשיכים לזרום עם הביביסטים כי זה עוזר לשמר שלטון. הביביזם היא תופעה סוציולוגית ולא משהו ששימושי לעסוק בו במונחים של ניתוח פסיכולוגי. ״אני גם לא חושב שBB מאפריל 2025 כזה מציאה״ נו אז? ביביזם וביבי אלו שני דברים שונים. הכת ממשיכה להתנהג ככת שנוהרת אחרי האיזם ואחרי קסמו של הגורו, גם כשהגורו מתחרפן לחלוטין, דעך ביכולות התמרון שלו, איבד מהיכולות שאיפשרו לו בעבר להקים את הכת או אפילו נפל למיטתו בה מאכילים אותו עם כפית. ״כמה מרוצה מעצמו יכול להיות אדם אינטלגנטי המגלה שתומכיו הם ואטורי, גוטליב, אלמוג מלרע כהן ומאי גולן?״ איך האושר של הביבי קשור בכלל לנושא ואיך זה השתרבב לנושא הדיון? המקהלה הזאת של ואטורי, גוטליב, אלמוג מלרע כהן ומאי גולן, שמתרוצצים סביב דמותו (ה-90% לחלוטין מיתולוגית/בדיונית) של ביבי זה לא משהו שקיים לצד הביביזם. זה הביביזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן הרבה דברים שנראה לי שהמשך השיח עליהם יהא התחפרות בזוטי דברים. לעניין הרל"ב, נראה לי שרבים כאן פחות מגוייסים לעניין הרל"ב ממך. אמרו לי כאן שהחלפת BB, תהיה התחלה טובה וקבלתי זאת. הקבלה הזאת הולכת ומתכרסמת כל הזמן. התחושה שלי, ללא יותר מדי עובדות שיתמכו בה, היא שהשיח ה-BB לפחות בחלקו מכסה על מחלוקת אידאולוגית עמוקה שישנה בין קצוות המפה. מצד אחד אגואיזם חסר חמלה ופאשיסטי וכל מה שעומד בדרכנו, יש לדרוס אותו עם D9. ומן הצד השני, עמדה ליברלית, סובלנית הכמהה לאנושיות, קבלה ונורמליות. יותר משהוא מנהיג את אחד הצדדים, BB, מזגזג ביניהם ומנסה לצוד את המגזר השלישי האדיש לדילמה. להערכתי העלמותו האישית של BB וחצרו תשפיע הרבה פחות ממה שהרוב כאן חושב ובודאי פחות ממה שאתה מתאר. הרל"ב מובן לי רציונלית, אבל אני פחות מחוייב לו רגשית. ה"עריקות" של גנץ (בפעם השנייה יחד עם אייזנקוט), אל מחנה ה"ביחד ננצח", נראית לי גם בדיעבד כטעות, אך לא כבגידה או כפירה. השאלה הנכונה שצריך לשאול בבירור ריאלי של מחלוקת ה-BB, היא כמה ביביסטים יש בין מצביעי האגודה, ש"ס, ההתנחלוית ובנחמין. לדעתי פחות ממה שרבים חושבים. אבל אני כמובן מסכים שדעתי בעניין זה אינה טובה יותר מכל דעה אחרת. בעיקר מפני שהסוגיה של המפלגות הללו ללא ה-BB, היא עד עתה, היפותטית בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה משום מה בטוח שאנחנו לא מסכימים על דברים שמהקריאה שלי אותך נראה לי שאנחנו כן מסכימים. רק למשל, האמירה שיש לא מעט לא מעריצי ביבי בין מצביעי האגודה, ש"ס, ההתנחלוית ובנחמין. אם תקרא את מה שכתבתי למעלה קצת יותר בזהירות תגלה שזו בדיוק הנקודה שלי - לא צריך להיות ביביסט / מעריץ ביבי מושבע כפרט כדי להיות חלק מתופעת הביביזם כתופעה בהביוריסטית / סוציולוגית. ברור שמבנה הקואליציה איננו על טהרת המאמינים האדוקים בביבי. כת הביביסטים הארד-קור היא בהחלט מיעוט בישראל, אבל כוחה של הכת הביביסטית הוא כה משמעותי שהיא הפכה את מפלגת השלטון על הראש (עד כדי שאי אפשר לזהות היום את הליכוד בהשוואה למפלגה שהיא היתה בעבר) ומפלגת השלטון אספה סביבה שותפים טבעיים שנהנים מתופעת פולחן האישיות והכוח הפוליטי שהיא נותנת להם (בלי הביביזם, תופעת בן-גביר/כהניזם לא היתה מצליחה להגיע למקום מרכזי כל כך בשלטון הישראלי - הכוחות הסבירים יחסית שהיו פעם בליכוד, לפני עידן הביביזם, היו מונעים זאת). ״הסוגיה של המפלגות הללו ללא ה-BB, היא עד עתה, היפותטית בלבד.״ אחרי יותר מעשור וחצי של קיבעון על אותו חרצוף מאוס (ומושחת), בדמוקרטיות מקובל שזה סביר ונורמלי שאחרי כל כך הרבה זמן רצוי לעשות את הניסוי (גם בלי לדעת מה בדיוק מראש מה תוצאות הניסוי) ולזרוק את הנדבק-מידי לכסאו מכל המדרגות. האם יש עוד שכבות של ריקבון בחברה הישראלית מלבד הביביזם? באארור. אבל צריך להוריד את שכבת הביביזם לפני שאפשר יהיה להתחיל להצליח לטפל בשכבות שמתחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוחו של ביבי לא נובע מזה שיש לו כוחות על. כוחו נובע מזה שיש למצביעיו כוחות תת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון ״יש בארץ תואם ביבי״ לא נטען. כן היו פנטזיות של המחנה (מספר פעמים) להריץ חרצוף, על בסיס פולחן האישיות (יותר ביטחוניסט, יותר מזרחי, יותר אותנטי וכל מיני שטויות בסגנון). ניסיון שכשל שוב ושוב. זה הטיעון (חצי ממנו - זה רק סעיף 1). לא זה ש״יש בארץ תואם ביבי״. לגבי מה צריך לעשות (הקטנת תפקיד ראשות הממשלה למימדים הראויים ע״י חקיקה, חוקה והגנה על הדמוקרטיה מפני כוח מוגזם לאיזה חרצוף) אנחנו כמובן מסכימים. אחד הדברים שכל כך חירפנו אותי בממשלה לפיד-בנט זה שזה לא הדבר הראשון שהם הסתערו עליו אחרי שהם הקימו את הממשלה (זה היה אמור להיות הדבר האמיתי שמצדיק את המפלצת של פרנקשטיין שהם הצליחו להקים). דיברנו על כך באותו פתיל של ה-״I'll be back״ בו לא הבנתי על מה ולמה כולם כל כך שמחים, למרות שרואים שהממשלה הנכנסת לא עושה את הדבר שהיה הכי חשוב, לפני הכל, שהיא תעשה. זאת כמובן תחת ההנחה שהתסריט של הגעה לבחירות לפני שינוי שיטת המשטר בישראל זה משהו שעדיין אפשר להאמין שהוא תסריט סביר. הנחה שאני לא שותף לה. הבלאגן עכשיו בפרשיות בשב״כ זאת עוד לבנה בחומה הזאת. המשחק מול ביבי הוא לא שש-בש ולא שח-מט. אם חייבים להשוות לדינמיקה של משחק מסוים, אני חושב שזה יותר דומה למשחק הקלפים Arkham Horror: The Card Game. משחק שמוטה באופן קיצוני נגד השחקנים (שברוב התסריטים מסיימים את המשחק בכשלון, מוות, יציאה מדעתם או אולי, אם מאפשר המזל, ניצחון פירוס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הנקודה היא שאייזנקוט מתאים לתפקיד ה-BB של השמאל בערך כמו שהוא מתאים לליהוק שלך כ"חרצוף תורן". במסגרת בטיעונים שלי לזכותו מניתי את ה"אפרוריות" שלו. שים לב שקריאות ה"הו הא מי זה בא" מלוות בד"כ כל מיני דמויות מן השורה השנייה. הקריאה הזו יותר משהיא נועדה לתאר מציאות, באה ליצור אותה. אנו נמצאים במלחמת אזרחים נגד אוייב מרושע וזדוני. ככלל אצבע הייתי מציע שביקורת נגד פוליטיקאים מן הצד שלנו צריכה להיות צמודה למעשה או אמירה מסויימת שלהם ולא הטחת בוץ כללית כמו "חרצוף תורן". לא חושב שתמצא מישהו כאן שיחלוק על כך שהמנהיגות הפוליטית של השמאל הפגינה מידה גדושה של חוסר הצלחה במרחב הפוליטי. זה לא מצדיק פסילה מוחלטת שך אישיותם והשרות הציבורי שהם עושים. צריך תמיד לזכור שהדרך היחידה לא לטעות לעולם, היא לא לעשות כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״הקריאה הזו יותר משהיא נועדה לתאר מציאות, באה ליצור אותה.״ הסברתי (ונימקתי) למה אני חושב שתכשלו אם תנסו (שוב) את האסטרטגיה הנכשלת הזאת. נראה לי שההיסטוריה של המחנה (והאובססיה שלו להתרכז ב״להריץ מישהו מול ביבי״) מחזקת את טענתי ואני לא מצליח למצוא טיעוני נגד שמסבירים למה הפעם (ודווקא עם אייזנקוט) זה לפתע פתאום יצליח לכם. ״צריך תמיד לזכור שהדרך היחידה לא לטעות לעולם, היא לא לעשות כלום.״ אני מניח שיש איזה עולם בו להתלונן על המחאה/המפגינים (כי הם לא מישרים קו עם איזה אידיאל טוהר הפגנה שלא קיים בשום מקום בעולם - אף פעם) ולדרוש הנחתת חרצוף בראש המחנה זה ההיפך מ״לא לעשות כלום״. אני לא חושב שזה העולם בו אנחנו חיים. ״זה לא מצדיק פסילה מוחלטת שך אישיותם והשרות הציבורי שהם עושים״ טיעון איש קש קלאסי. הקונטקסט הוא ״לשים איש על סוס בראש המחנה״ ומנטליות ה-״הו הא מי זה בא, ראש הממשלה הבא״ (לא מילים בהן אני בחרתי). לא מדובר בפסילה מוחלטת של האישיות והשרות הציבורי של מישהו. אייזנקוט מוזמן להמשיך לתרום את תרומתו הצנועה והאפרורית במפלגת המרכז הקיצוני (התמיד מזגזגת) בה הוא חבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה צריך לשאול עצמך מדוע לאחר שהכחשתי שיש לי טענות כלשהן כלפי המחאה ואף הודעתי שאני עצמי משתתף בה מדי פעם, אתה שב וחוזר על הטענות האלו. אני חושב שחסימת כבישים והבערת צמיגים לא צריכה לשמח אנשים שלא חושבים שלונדון מחכה להם. זה הכל. אפפעם לא כתבתי על טוהר אידאל ההפגנה או אפילו משהו דומה. כתבתי, מספר פעמים, על סוגים ומטרות שונות של הפגנות. הקוראים לא גילו בכך עניין כלל ולכן אין כל כך טעם לטרוח לחזור ולפרט את הדברים. אסתפק בכך, שאחזור ואבהיר שהפגנות פוליטיות הן חלק מן ההתנהלות הפוליטית התקינה של דמוקרטיה. איני יכול להתווכח עם כדור הבדולח שלך הטוען שמהלך של יצירת מפלגת מרכז מובילה וקוהרנטית היה נכשל (גןוקא לאהוד ברק מול נתניהו, זה די עבד ובלי מפולת קולוסאלית כמו 7.10). אני בהחלט יכול להצביע על מה שקרה ללא המהלך: בסקר חדשות 12- בנט 23 מנדטים, יאיר גולן 13, גנץ ולפיד 8 כ"א (פחות מליברמן). אני לא יכול לנחש את יחסך לממשלה היפותטית שמובילים אותה בנט, גולן וליברמן. אני יכול לנחש שהסיכויים שממשלה כזו תתקרב אפילו להצעות החקיקה שלך הוא אפס. נ.ב. אני מנסה לתאר לעצמי התייחסות שלי אל דדי שמחי למשל כחרצוף. אני מאד מקווה שלא אכשל בכך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |