בתשובה לאביב, 08/01/25 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי. אני לא מתווכח אתך אם מהלך כזה או אחר היה נכון. אני טוען שהדרת היהודים שות"מ מן המערכת של המדינה הציונית מעולם לא היתה אופציה. כאשר קמה התנועה הציונית, רוב היהודים החילונים לא היו ציונים והתנועה קבלה כל מי שרצה להצטרף. חלק מן הרבנים האורתודוקסים היו ממש אנטי-ציונים (ראו בה סוג של שבתאות), אבל חלק אחר ראו עצמם כציונים דתיים. בערך ב-1911 היה משבר בגלל שהחילונים סרבו למסור לדתיים את החינוך בישוב העברי בא"י ורוב הדתיים פרשו מן התנועה והקימו את מה שנקרא היום 'אגודת ישראל'. בקום המדינה הנסיבות השתנו אבל שוב היו מעט מדי יהודים ויהודים מסורתיים עלו ארצה יותר מיהודים חילוניים לגמרי. לעומת ה'מזרחי' (בהמשך המפד"ל) שהיו חלק מן התנועה הציונית, אגודת ישראל לא היתה ציונית. אבל זה לא אומר שכולם שם היו קיצונים בנוסח נטורי קרתא והאדמו"ר מסאטמר. הרוב היו מתונים יותר (בנוסח הרב קוק) והיה אפילו זרם (פאג"י) שהיה מקורב למפא"י. אאל"ט היו אלו רבני פאג"י שחתמו על מגילת העצמאות ואח"כ גם אגודת ישראל השתתפה בממשלה הראשונה של מפא"י (שר הסעד היה יצחק מאיר לוין מנהיג אגו"י). (12 שרים יש לציין) בקיצור הרחקת היהודים שות"מ מן המדינה היהודית מעולם לא היתה אופציה. האם כל מה שהוסכם איתם כדי להכליל אותם בהסכמה החברתית הרחבה היה נכון, זו כבר שאלה אחרת. זה גם לא נכון שדב"ג מנע חקיקת חוקה. חברי האסיפה המכוננת (הכנסת הראשונה) לא הצליחו להגיע להסכמות (בין היתר בגלל ויכוחים בין חילוניים ודתיים וגם מסיבות טכניות. חלקם היו נצורים בירושליים). לדב"ג שאכן לא בער לו הצורך בחוקה שתגביל את סמכויותיו, פיזר את הכנסת והכריז על בחירות חדשות (אוגוסט 1951). וכך נותרנו בלי חוקה. ב"ג לא פיזר את הכנסת כדי שלא תהיה חוקה, אלא מסיבות אחרות. האגו"י פרשה מן הקואליציה די מהר ובכלל היחסים בין דתיים לחילוניים היו קשים למן ההתחלה. כך שלתאר את האבות המייסדים כאילו המטירו חסדים וזכויות על החרדים, זה לא נכון. כרגיל היו ויכוחים קשים מאוד בעניין זרמי החינוך והאפשרות שהממשלה תיזום חקיקה שתרחיק את הממסד הדתי מן הכנסת (כאשר דתיים כאלו ואחרים היו חלק מן הקואליציה) בכלל לא היתה על הפרק. העיסוק היה בהפרדת זרמי החינוך ולא בהפרדת הדת מהמדינה. מה היו אמורים לעשות? לאסור את החינוך הדתי ולשנות את שם החודש לתרמידור, כמו במהפכה הצרפתית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שהדרת היהודים שות"מ מן המערכת של המדינה הציונית מעולם לא היתה אופציה היא איש קש. אף אחד לא טען שהיה צריך להדיר סוג זה או אחר של יהודים מן המערכת של המדינה הציונית. להדיר יהודי דתי מהשתתפות במשחק הדמוקרטי זה לא אותו דבר כמו אי הסכמה לקבל קיומו של חינוך מגזרי ללא פיקוח / ללא לימודי ליבה או לשזור לתוך שיטת המשטר את מוסדות הדת. אולי בהקמת המדינה היה צריך גם לאפשר למליציות שונות להמשיך להתנהל באופן עצמאי ולהשתמש בטיעון ש״אי אפשר היה להדיר את יהודי פלוני או יהודי אלמוני מההגנה על הארץ״? ״האם כל מה שהוסכם איתם כדי להכליל אותם בהסכמה החברתית הרחבה היה נכון, זו כבר שאלה אחרת״ זאת לא שאלה אחרת. זה העניין עצמו. אריק חושב שה-Ettin הדו ראשי שהוא מדינת ישראל והסטטוס קוו זה הדבר הנכון (לא רק כאילוץ, אלא ממש ברמה של נכון מבחינת המהות של מדינת ישראל1) ואני חושב שזה גם לא נכון מבחינת המהות וגם מוביל פרקטית לשבר שאי אפשר יהיה לתקן2. הכניעה הזאת להנהגה של המפלגות הדתיות לא היתה פגיעה רק בציבור החילוני. זאת בעצם ההפרה של החוזה שהיה ראוי שמדינת ישראל תחתום עם כל אזרחיה - כולנו אזרחים באותה המדינה. כולל האזרחים הדתיים. לתת למפלגות פוליטיות לנהל באופן עצמאי מערכות חינוך בלי פיקוח סביר זה לא רק מהלך שהוא אנטי חילוניים. זה מהלך שהוא לגמרי אנטי דתיים. סגירת קבוצה באוכלוסיה בתוך מערכת סגורה של כוח פוליטי אנטי דמוקרטי שמנהל את חיי הקהילה שלהם - נולדים לתוך השטעטל, מנוהלים ע״י הנהלת השטעטל, מכירים רק את ערכי השטעטל וגדלים כדי להצביע למה שנולדו וגודלו כדי להצביע לו. ככה מקבלים מדינה בתוך מדינה / אקס טריטוריות. את הסיפור/נרטיב הזה של מיעוט חילוני שמתקשה להתגונן מפני רצון הקונגלומרט הדתי, אני לא קונה. החילונים היו גם הרוב וגם הקבוצה עם ההגמוניה. אם היו רוצים, היו מצליחים. אבל לא באמת רצו. חילונים גמורים אפשר היה למצוא לאורך עשורים גם בקרב מצביעי הליכוד. חלק גדול מהם אפילו כינה את עצמו ליברלי (זוכרים את הימים בהם ערכי הליברליזם נחגגו מעל דפי המצע הליכודי?). הבעיה של הציבור החילוני היתה בפיצול הפוליטי בנושא המדיני ו/או בשייכות לאחת משתי מפלגות השלטון הגדולות. בשל רצונם לנצח את ״המחנה השני״ הם תמיד העבירו ביקורת על יחסי הדת-מדינה הלא תקינים כשהם ישבו באופוזיציה ומיהרו לעשות בדיוק את הדברים שהם העבירו עליהם ביקורת לאחר חילופי השלטון כאשר הרכיבו קואליציה ״הופה הולה״ משל עצמם. זה לא שהחילונים לא יכלו לנצח את הקרב הפוליטי הזה. זה פשוט היה קרב פוליטי פחות חשוב בעיניהם. לדעתי, הם טעו לחשוב כך (ואנשי ה״יש עדיין מגדלור, אבל לא אתנפץ על הגלים כדי להגיע אליו״ טועים בכך גם היום). ״לתאר את האבות המייסדים כאילו המטירו חסדים וזכויות על החרדים, זה לא נכון״ שוב איש קש. לא אני זה שהאשים את דב״ג בכל צרות הארץ. כתבתי במפורש בדיוק את ההיפך מכך. ״מה היו אמורים לעשות? לאסור את החינוך הדתי״ לאסור את החינוך הדתי? לא. לאסור את החינוך הדתי במתכונת זו ולדרוש משהו כמו ה-national curriculum או רמה כלשהי של פלורליזם בכפיה, כפי שנהוג ומקובל גם במדינות בהן קיים חינוך מגזרי? כן. גם אם לא על ההתחלה, בכלל איזה אילוץ פוליטי נקודתי, אפשר היה לפחות מתישהו במהלך הדרך. שנות ה-50, 60, 70, 80, 90 עברו להן. כל עשור והתירוץ החילוני שלו למה ״אי אפשר וזה פחות חשוב ו/או עזוב אותנו אתה מפיל לנו קואליציה״. ___________ 1 הפיצ׳ר. 2 הבאג. באג שלאורך השנים, בגלל שרבים (גם בקרב חילונים) שוכנעו מתאורו כ״פיצ׳ר״ (בין אם כי הם באמת מאמינים בזה ובין אם כי זה היה נוח להם פוליטית) והוסיפו לבאג הזה עוד ועוד קוד, יותר ויותר עם השפעות שליליות שפוררו את המערכת עד הגעתנו לכאוס שהוא ההווה (והעלטה שהיא העתיד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב הדברים אין ויכוח. סופהדבר שהביא לטירוף המערכות דהיום, מלמד שבודאי היו טעויות בדרך שהובילה לכאן ועכשיו. א. גם העניין של דב"ג הוא באשמתי (כי יותר מעניין אותי לעסוק בו מאשר בדמויות פחות לשובות כמו בגין וארליך). ב. מה שאתה מפספס בדבריי הוא עניין שהוא כנראה כן פיצ'ר של מערכות פוליטיות. הטענה שלי נוגעת ספציפית לנושא גיוס בני הישיבות. בעניין זה, אם אתה בודק כל החלטה פוליטית ו/או מנהלית לאורך תולדות המדינה בנושא גיוס החרדים, בפני עצמה ובהקשר לזמנה, אפאחת מהחלטות אלו לא היתה חסרת טעם או בלתי סבירה. רק צירוף כל ההחלטות החלקיות האלו למצב הנוכחי מבליט את השגיאה שבהן. ג. ברור שסך חובשי הכיפות בשנות ה-50 היה קטן מאד ביחס להיום. אלא שהרוב החילוני היה חילוני רק במובן הנכון של המילה היום (כל מי שאינו חובש כיפה). בתוכם היו רבים שהיו בעלי זיקה למסורת ורובם ככולם לא הצביעו למפלגות דתיות. הטעמה שלי אינה שהיו אז יהודים דתיים רבים. הטענה שלי היא שלא היו כאן מספיק יהודים חילונים כדי להתגבר על אימת הדמוגרפיה של ערביי ישראל, בלי השותפות עם חובשי הכיפות. ד. "יחסו של בן-גוריון ליהדות האורתודוקסית היה עוין ושלילי" ואני מצטט את הויקיפדיה. ה"מסורת" שלו נקטעה עם חורבן ביתר והתחדשה עם הרצל. במקביל ב"ג ובני דורו היו טרודים בשרשרת שלמה של חיכוכים בין דתיים לחילוניים (בעיקר בענייני חינוך, אבל לא רק). לכן, אל תאמין לסיפורי "מניית הזהב" וכו'. זה לא יעלה על הדעת לפחות עד שנות ה-70. ה. האמת הרבה יותר פשוטה והזכרת אותה בעצמך. היריבים של ב"ג, מפא"י ובני דורם היו בגין והרוויזיוניסטים, אח"כ השמאל של אחדות העבודה ומפ"ם ורק אח"כ הדתיים. (ע"ע הקמת המדינה 1949, ב"ג וה'מזרחי' בעד. נגד הרויזיוניסטים ומפ"ם). בעיני ב"ג ובני דורו, חובשי הכיפות היו מאגר לא גדול של מצביעים, שאם אי אפשר להביא אותם להצביע מפא"י לפחות אפשר למנוע את קולותיהם מן הרוויזיוניסטים ומפ"ם. ה. כדי להבין עד כמה מה שאתה מתאר הוא אנאכרוניסטי עד לשנות ה-80, נתמקד לרגע בזרם החינוך הממלכתי-דתי, ששם אין בעיה של לימודי ליבה או פיקוח. כאשר הזרם קם בשנות ה-50, הסוגיה כלל לא היתה אם לאפשר חינוך דתי או לא. בתי הספר הדתיים והישיבות לא תוקצבו מתקציב המדינה ואפאחד לא חשב לאסור אותם. חובשי הכיפות בעיקרון "זממו" להשתלט על החינוך הממלכתי החילוני (דרך נשליטה על לימוד התנ"ך והמסורת). החינוך הממ"ד הוקם גם כתשלום לדת"לים, אבל בעיקר כדי לאפשר לחובשי הכיפות, חינוך שלא יהיה אנטי-ממלכתי, אנטי-ציוני ואולטרה-אורתודוקסי. ו. שינוי המגמה הגדול קרה הרבה אח"כ. בשנות ה60-70 הדת"לים עברו טרנספורמציה אידאולוגית ממתינות מדינית לרדיקליזם לאומני משיחי. בעזרת האופוריה של מלחמת ששת הימים, הדת"לים המתונים אימצו את האידאולוגיה המיסטית-לאומנית של הרב קוק החרדי שתורתו מעולם לא הצליחה להכות שורש בציבור החרדי ממש. הגל השני הגיע בשנות ה-90. גלי העלייה של יהודי אתיופיה הציבה בפני הנהגת המפד"ל מוקש רעיוני מורכב שהתגלה כגדול עליהם. יהודי אתיופיה יכולים להשתלב בקלות בלאום היהודי, אבל הקשר בינם לבין יהדות ההלכה כפי שהתפתחה ב-2000 שנות גלות, קלוש. בשלב הראשון הדת"לים התנגדו לעלייה מכל וכל. אבל אז החילונים וש"ס תקעו סכין בגבם. ז. המפד"ל שנאלצה לקבל את עליית יהודי אתיופיה כ-Fait accompli ניצבה בין שתי אופציות. האפשרות הראשונה היתה לדחוף את האתיופים לחינוך החילוני ולהתיחס אליהם כפי שמתיחסים לשאר החילונים. האפשרות השנייה היתה ליצור עבורם מסגרת נוחה של גיור לקולא ואז ל"אלץ" את הילדים האתיופיים לחינוך הממ"די שיאפשר את המשך גיורם. הדת"לים בחרו באפשרות השנייה הקלה וזו התגלתה כקטסטרופה לאומית. ח. אביב יכול לומר שהסללת האתיופים לחינוך הממ"די מנוגדת לכל רעיון ליברלי ודמוקרטי שאפשר לחשוב עליו, אבל לזמנו נראה שהחילונים שמחו להטיל את הצרה הזו לחצר של מישהו אחר. לא ממש זכורה לי התנגדות ציבורית של ממש למהלך זה, מלבד אולי במר"ץ הקיצוני או בין האתיופים עצמם. ט. ההשלכות של ההחלטה בהיסח הדעת הציבורית הזאת, היו מפתיעות. לצד הבריחה של דת"לים למסגרות פריבילגיות בהתנחלויות (כפי שהיא מתוארת בסרטים של יוסי סידר), נוצר אפיק נוסף שבתורו הוליד הופעת זרם חדש בציבור הדתי, הזרם החרד"לי. הזרם הזה התבטא בהקמת מסגרות של תל"י (תגבור לימודי ישראל) שאפשרה לשכבה החזקה יותר בקרב הדת"לים לחמוק מן ההשלכות הלא נעימות של קליטת החילונים השחורים הקטנים. י. הזרם החרד"לי החדש על גווניו הכהניסטיים, יצר את הבסיס האלקטורלי לברית הלבבית שבין דת"לים לחרדים. הברית החרד"לית אפשרה לתעל את כל האויר הרעיל שנוצר בחיכוכים בין אשכנזים, מזרחיים ואתיופיים, בין דתיים לחרדים אל אסמול החילוני הכופר. והוא בעצם האתר המסתורי באויר שמחזיק את ברית ארבעת הפינות של הימין החדש. הדת"לים הקלאסיים שילמו את מחיר הברית השלטונית החדשה בחורבנה של מערכת החינוך הממ"די, אבל השמאל שילם באובדן הציר של חילוניים- דתיים מתונים. להטיל את הנזק של ההתפתחויות האחרונות האלו על החלטות שנעשו בשלושת העשורים הראשונים של המדינה, זו סתם רשעות של חוכמה שלאחר מעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אני נושף ומתאמץ להסביר למה לא נכון להטיל את כל האחריות לאסונות ההווה על החלטות האתמול והנה מתרגשת עלינו סערת יזמת סער-לוין. זו נחזית להיות לכל הפחות פשרה סבירה שבצוק העתים של מלחמת האזרחים בישראל היא בהחינת ההכרח לא יגונה. אני משפטן כל כך קטן (אמונה), שאפילו לי ברור שאין לי שום יכולת לשפוט אם ההצעה הזו בראייה פרגמטית היא בבחינת פחות רעה מהמשך המצב הקיים. מעניין מאד יהיה לשמוע איך מומחים אמיתיים מנתחים הצעה זו מעלותיה וחסרונותיה. בכל מקרה, הצעה זו היא בעיניי דוגמה מצויינת איך משהו שבראייה היסטורית הוא פתח לאסון, נראה, אמת לשעתה ומשהו סביר ואפילו רצוי. איני יודע לכתוב אם ההצעה החדשה קבילה או לא, אבל ברמת העיקרון אני יכול להצביע על הבעייתיות שלה. המנוולים נווטו את המחלוקת לשאלה הפרסונלית של מינוי יצחק עמית לנשיא ביה"מ העליון. לענ"ד, הענייה באמת, הוא נראה לי משפטן חסר משמעות בדיוק כמו קודמתו ובחירתו לנשיא ההרכב אינה מצדיקה אפילו ויתור שמשקלו כקליפת השום. לעומת זאת אני דווקא מבחין בקלות בנזק העקרוני של קבלת הפשרה. הרי הבעיה העקרונית של המחלוקת, היא הכפפת בחירת השופטים לאותה שיטה אלקטורלית הבוחרת את הח"כים והממשלה. אאל"ט, מאז כתבי מונטסקייה, מקובל שעקרון הפרדת הרשויות דורש את העצמאות הבלתי-תלוייה של השופטים, כך שיוכלו לשמש איזון ובלם של כוח הרשויות האחרות. כאשר אתה מכפיף את בחירת שופטי הבג"ץ לאותה שיטה הבוחרת את הכנסת והממשלה, אתה פוגע בשיווי המשקל של המערכת הדמוקרטית. את התוצאה אפשר לראות במערכת המשפט הפגומה של ארה"ב. שם, אדם, שבי"מ דמוקרטי-ליברלי אמיתי, היה זורק לכלא להרבה שנים, יכול להבחר שוב לראש הרשות המבצעת. הסכמה של האופוזיציה לפשרה זו, טומנת בחובה הטמעה של הרעיון הגרוע של בחירה פוליטית של השופטים. ושוב אדגיש, במבחן הרווח וההפסד, איני יודע לכתוב אם צריך לקבל את היזמה או לדחותה. אני כן יודע להגיד מהו התיקון המיטבי לשיטת בחירת השופטים: במקום להפוך מוסדי ארץ, אפשר להשאיר את השיטה הנוכחית ללא שינוי ולמצוא דרך מנהלית להכריח את כל עוה"ד להצביע בבחירות ללשכה שלהם. בשביל שהצעה זו תתקבל, אפשר מצידי למנות את השופט אלרון לנשיא העליון למשך כמה חודשים, עד למועד פרישתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לממשלת החורבן הכושלת בתולדותינו - לא מעט בזכות אותו לוין והמהפכה שלו שמנעה מהממשלה טיפול באתגרים הבטחוניים - אין שום מנדט לעשות שינויים משמעותיים בחוקי יסוד וקל וחומר במערכת המשפט. המנדט היחיד שלהם זה לשחרר את החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית וללכת לבחירות. אם הן חושבים שמהפכה משפטית זה מה שחשוב להם - שילכו על זה לציבור בבחירות. זה כמו לתת לקמ''ן של אוגדת עזה לעצב את תפיסת המודיעין העתידית של מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לחבריי הכותבים כאן יש איזו עצה והכוונה בדילמה שמעלה הצעת ה"פשרה" של לוין-סער. מצד אחד, ההצעה מקבעת את הפוזיציה של הימין בישראל במשבצת הרוע המוחלט. הרי על מה רעשה ארץ? על הפוליטיזציה של הרשות המשפטית והכפפתה לשתי הרשויות האחרות. נראה כי המחריב לוין מוכן לכל וריאציה ובלבד שישיג את היעד הסופי של חורבן הדמוקרטיה הישראלית. מצד שני, כפי שטענו רבים, הבחירה לבג"ץ ובכלל, היא כבר עתה פוליטית בעיקרה. מה אכפת לנו שלוין מתעקש שזה יוכרז בראש חוצות והנבלה הזו תרשם על שמו ולא על שמם הנפשע של סער ושקד? האם ברמה הפוליטית הפרגמטית, יש טעם להתעקש רק כדי ששמו של לוין לא יחרת על המצבה של הדמוקרטיה הישראלית? איך אפשר להסביר בציבור שהטריק המפוקפק הזה של לשכת עוה"ד הוא הבלימה המונעת את התפרקות הדמוקרטיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> מצד שני.. הבחירה לבג"ץ בכלל היא כבר עתה פוליטית בעיקרה אם היא כבר עתה פוליטית בעיקרה, אז למה לוין כ"כ מתעקש. סליחה על הביטוי, אבל מגישים לנו את אותו חרא. ואפילו את המונח "בהסכמה" הם אונסים. לוין ניסה 4 פעמים בדרכים שונות לשנות את הרכב הועדה למינוי שופטים. כל פעם נכשלת דרך אחת - הוא מנסה אחרת. אז הנה עוד אחד לאוסף. הוא לא הצליח לבחור את הנציג שלו ללשכת עוה"ד - אז ימנו עורכי דין ע"י הכנסת. ואז תגלה שגםנטלי גוטליב ושמחה רוטמן הם עורכי דין - ומעבר לכך לוין לא התחייב שלא לחזור על התרגיל הכושל שלו מ 2023 עם "נציג האופוזיציה" לועדה. ואם אתה אומר, רגע רגע, מה לגבי האבות השכולים ששיזמו את זה! אני בטוח שתגלה שזה בדיוק אותו תרגיל יח"צ כמו "מתווה סולברג". האם זוהי ההסכמה ההיסטורית שהאבות השכולים דימו בעינהם? דיל קואליציוני בין סער ללוין בזמן שחיילים ממשיכים למות והחטופים עדיין נמקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל גולן, החבר שלו ואבא שלו החליטו ''בהסכמה'' מה ראוי לעשות לטאיסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש יותר מידי שאנחנו לא מסכימים עליו. כאמור, אני לא מאשים עשור ספציפי או צעד ספציפי או אדם ספציפי מההיסטוריה. אני מתלונן על העדר החזון, חוסר חשיבה לטווח רחוק והדרישה שלי לגבי העתיד שהיא שהגיע הזמן להודות ולהתיחס אל הבאג כאל באג ולא כאל פיצ׳ר1. בתשובה אתה מתאר לי את האלגוריתם החמדן והצעדים הקטנים בהם כל דמות או קבוצה בהיסטוריה הפעילה שיקול מקומי, שנמצע אי שם בציר בין ההכרח/רע במיעוטו לבין בחירה שהיא לכל היותר מפוקפקת2. אז כן, אפשר לנסות לספק הסבר מכניסטי לאירועים שהובילו אותנו עד המצב הנוכחי. אבל צריך פה עוד כמה הנחות פילוסופיות כדי להוסיף שמההסבר המכניסטי נובע שלא יכול היה להיות אחרת ולכן אי אפשר להעביר ביקורת על הבחירות של האנשים מהעבר. זאת התירוצולוגיה אותה הזכרתי קודם. לי זה נשמע כמו הסתכלות על המצב הקיים ולסכם את סיבת מצבנו כ״מן אללה״. במילים אחרות: סוג של פטאליזם. אם אי אפשר אפילו להודות בטעויות העבר, איך לא נמשיך לעשות בדיוק אותו סוג של טעויות גם בעתיד? אני מניח שה״נחמה״ היא שנראה שעקב הסידרה של הטעויות ה״קטנות״, העתיד של ישראל מתקצר, אז מתקרב הרגע בו ישראל תצליח להפסיק לעשות טעויות קטנות. __________________ 1 בעולם התוכנה יש קטגוריה של באגים, שמחליטים לפעמים לא לטפל בהם (אם אפשר לחיות איתם) והם מקוטלגים עם התוית ״מסיבות היסטוריות״. גם כשמחליטים לא לדעת בהם משיקולי עלות/תועלת, מומלץ להמשיך להתיחס אליהם כאל באגים ולא כאל פיצ׳רים. 2 תאור ההיסטוריה של ישראל בסגנון של סדרת טלביזיה של דייוויד סיימון כמו ״הסמויה״ או ״רצח מאדום לשחור״. מי אשם במצב הביש? כולם, כמעט בלי יוצא מן הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזה שאחרי השנתיים האחרונות אתה עדיין מגדיר את טעויות העבר של ישראל כ'קטנות' - אני מוצא זיק של אופטימיות מצידך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכנה אותן קטנות בכנות. אני זורם עם ההתייחסות אליהן כאל כאלה. המרכאות שם בדיוק בגלל זה. צריך למצוא לתופעה הזאת איזה שם. ״החלטות נכונות לשעתן״ או בחירות שמתורצות ב-״בחירה ברע במיעוטו״, למרות שהן לא היו נכונות גם לשעתן והן אומנם רע, אבל ממש לא במיעוטו. דברים שנמצאים במגירה הזאת הם דברים כמו: ריפוד תשתית הטירור החמtסי בדולרים בשביל קצת שקט / פסאדה של הקניית ביטחון, קונצנזוס ישראלי סביב רעיון החלם שזה סביר לתת לחינוך מגזרי בניהול מפלגות פוליטיות (ועוד במימון המדינה) להמשיך להתקיים באופן אקס טריטוריאלי שכזה ו/או להבריג את מוסדות הדת לתוך שיטת המשטר. לדעתי, לא היה שום רגע בו הדברים האלה היו נכונים, סבירים או ״הרע במיעוטו״. אלו דברים שהיו נוחים לקואליציה זו או אחרת בטווח הקצר וזה הדבר הכי ״חיובי״ שאפשר להגיד עליהן. אלו החלטות שתמיד היו משהו בין החלטה גרועה לבין החלטה פסיכית. זרעו את זרעי הפורענות לאורך עשרות שנים וחשבו ש״יהיה בסדר״. הגיע זמן הקציר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות: אף פעם, אבל אף פעם אל תאשים אותי באופטימיות. זה קצת פוגעני :-) אופטימיות היתה בי בימים בהם הייתי אידאליסט. אני כבר מזמן ציניקן מזדקן וחסר תקנה. “Scratch any cynic and you will find a disappointed idealist.”
-- George Carlin |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט בעניין הפרת החוזה עם המדינה. אבל זו המדינה ששינתה (בשיטת ההנהון והקריצה הכה שנואה עלי) את החוזה עם החרדים, והפכה אותם לאקס טריטוריה שהחוק (ובכלל זה הגיוס) לא חל עליה. וזה הבאג הגדול לשיטתי. אבדן שלטון החוק הוא הבעיה. שיטת ההנהון והקריצה היא הבעיה. מהכשרת מאחזים לא חוקיים ועד צפצוף על הנחיות הקורונה על ידי מגזרים אקס טריטוריאליים. מזלזול בכללי אשר ועד התעלמות מנוהל מעצר חשוד. החלשת בית המשפט, המשטרה והעיתונות הם חלק מאותה מגמה של התנערות משלטון החוק. אני חושב שאלמלא המגמה ההרסנית הזו שלטון החוק היה שומר על האיזון בין יהודית ודמוקרטית והבאג "שלך" לא היה באג. חרדים היו מתגייסים, מתנחלים לא היו עורכים פרעות בפלסטינים ואף אחד בעולם לא היה מאמין שישראל מבצעת פשעי מלחמה. השאלה הבסיסית ביותר מבחינתי היא מדוע לא חוקקה הכנסת מעולם את חוק יסוד: החקיקה? החוק שהוא אבן הראשה של כל ההחקיקה החוקתית, שלא לומר חוקה. התשובה שלי היא: משום שהוא מסדיר ומקבע את כללי המשחק. כל עוד כללי המשחק מעורפלים שיטת ההנהון והקריצה פורחת. זה מאוד נוח לממשלה ולכנסת - לשנות חוקי יסוד לצרכי השעה - לייצר אקס טריטוריות שחוקי המדינה לא חלים עליהן. - לזרוק את תפוחי האדמה הלוהטים על בג"ץ, ולהאשים אותו. - לאחרונה: לנסות לייצר שינוי משטר ברוב של 64 חברי כנסת. ועוד כהנה וכהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, גמזו צורה לתאר את מהלך הדברים. אני לא בטוח בדיוקו של עניין, אבל כמדומני שבגין לא פטר את כל החרדים אלא רק את תלמידי הישיבות. בגין, אני חושב, לא העמיק בהכרת החברה הישראלית, מעבר לנדרש כדי לזכות בבחירות. בראייתו, אני חושב, הפטור לישיבות היה לא הרבה יותר מצעד הצהרתי. רוב הישיבות (באותו זמן) התגייסו במסגרת ההסדר והחרדים ממילא לא התגייסו בנסיבות של ''תורתו אומנותו'' או אי התאמה. מי שהשלימו את המהלך היו ההנהגה החרדית שהכריזה על ''קהילה לומדת'' ורשמו את כל הילדים בישיבות. וכן זהו בהחלט בגדר שדרוג של ''קריצות והנהונים''. יחד עם זאת לא כל קימבון הוא גם שקר. רוב אישורי אי ההתאמה שנתנו פסיכולוגים לחרדים לא היו חסרי בסיס. החברה החרדית בוחרת באורח חיים שהופך את בניה לבלתי מתאימים לשרות בצבא. די להזכיר את ההתבדלות שהיא עיקרון אמונה אצל החרדים. גיוס בתנאים שמאפשר המשך ההתבדלות יוצר פיקציה דו-צדדית. לא זו בלבד שהחרדים בצדק מתקשים להאמין בקיומו, הוא גם מבשר אסון לצד השני, הצבא (ע''ע גיוס השיעים לצבא לבנון). לענ''ד, מחנה השמאל עושה טעות כדולה כאשר הוא מתגייס לגיוס החרדים. הניחו את היוזמה ההרסנית הזו לימין. אין לישראל בעיה עם קהילה קטנה שבניה פטורים משירות. במה שצריך להאבק זה המבנה החברתי-כלכלי המממן את הסרבנות והבדלנות הזו. טרוף המערכות האמיתי אינו פטור לקבוצות כאלו או אחרות משירות צבאי. טרוף מערכות הוא כאשר מעלים את המס ומקצצים את השרותים לשבטים המשרתים כדי לסבסד שבטים בדלנים ואירידנטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלטון החוק אומר- יקבלו כל החרדים צו ראשון, והצבא יחליט מי מהם לא מתאים לו. להחליט מראש שכל החרדים פטורים זו הצלחה של האפולוגטיקה של העסקנים החרדיים. אני רוצה להפנות לשיחה המצוינת של משה רדמן עם העיתונאי החרדי לשעבר אלי ביתאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יקבלו כל החרדים צו ראשון, והצבא יחליט מי מהם לא מתאים לו" - אתה פשוט מעביר את הבור למקום אחר. לו היית חרדי בודאי לא היית מסכים להסדר כזה מבלי לדעת מראש כמה יגוייסו וכמה לא. אם הצבא לא מתכוון לגייס מספרים משמעותיים של חרדים, על מה המהומה? הסינון של לשכת הגיוס זה בירוקרטיה לא הסכמה חברתית. עד שהחברה הישראלית הכללית לא תגיע למסקנה שהפיתרון אינו גיוס חרדים אלא שיהיו הרבה פחות חרדים בישראל, לא נתקדם קדימה. ולפיתרון הזה לא נגיע בהסכמת החרדים. החרדים צריכים להשתלב במערכת הסוציו-אקונומית הישראלית ואז הגיוס שלהם יבוא מאליו. "להחליט מראש שכל החרדים פטורים זו הצלחה של האפולוגטיקה של העסקנים החרדיים" - אז זהו שזו לא החלטה בעיניי אלא מציאות קיימת. מה תהיה התועלת מחיילים שיש להם מפקדים מחוץ לצבא, יש להם בעיה בכל מגע עם אנשים מחוץ לקהילה שלהם ומשפחות שתלויות בהם ואין להם הכנה או כישורים נדרשים בעולם הצבאי. גיוס רפול של אברכי משי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מענה מסוים לשאלות שלך בקישור שהבאתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציבור החרדי מחפש מפץ גדול. מסכים שזה מעניין. הבעיה היא שהתגובה הראשונית שלי אינה רואה כאן את התשובות, אלא יותר את השאלות. אני לא יודע איך להתיחס לדברים שנאמרו שם. עושה רושם שכולם (רדמן, ביתאן, אריק, אביב, ...) מדברים על אותו מושג שהזכיר אביב Nation Building, רק שכל אחד כנראה מכוון ל-Nation קצת אחר. אני לעומת זאת חש מנוכר לכל הקונספט. אצלי זה מתחבר למושג שכתבתי עליו בעבר - הנדסה חברתית. לא במקרה המושג הזה מקושר למשטרים טוטאליטאריים אפלים, אבל יש לו גם צד פחות אפל. בכל אומה חדשה, דינמית וצומחת יש משהו כזה הקשור בבסיסו ליצירת זהות קולקטיבית חדשה. לשתי הפנים של ההנדסה החברתית בונת האומה יש אבות טיפוס ספרותיים. הספר הלב (באיטלקית: Cuore) הוא ספר מאת אדמונדו דה אמיצ'יס, שיצא לאור בשנת 1886. הספר מתאר את שנת הלימודים בכיתה המסיימת של בי"ס היסודי בעיר טורינו (שהיתה אז לדעתי בירת איטליה). הספר מתאר איך הילדים מחונכים לאהבת הבית, המשפחה והמולדת. סופה של הדרך שהתחילה בספר היה באיטליה הפאשיסטית של מוסוליני. הספר השני הוא אדם הראשון (בצרפתית: Le Premier Homme) הוא ספר בלתי גמור, אוטוביוגרפי מאת אלבר קאמי. הספר מתאר את שנות חינוכו של קאמי באלג'יר הצרפתית. גם שם החינוך הוא לפטריוטיות צרפתית. אך יש שם ברקע גוון שונה של חברת מהגרים, מעין צרפת השנייה, שמסתכלת קצת מבחוץ על צרפת הראשונה. כאן, אני חושב, טמונים גם הזרעים של האקזיסטנציאליזם של קאמי. שתי האופציות המאד שונות האלו מתארות הנדסה חברתית של החניך ושתיהן מובילות בטווח הרחוק למפח נפש מוסרי. אני עצמי איני שייך לאליטה המייסדת של דור הפלמ"ח. אבל איכשהו התחנכנו לדור המדינה שדגלו היה בניית האומה הישראלית. התוצאה שאנו רואים כעבור 50 שנה בדמות ברית ארבעת הפינות של שלטון ה-64 היא טראגית. "עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף". מה שהיה, כנראה כבר לא יהיה. הבאר יבשה. התשובה היחידה שיש באמתחתנו, גם לאנשים טובים כמו אלי ביתאן היא "אנחנו חייבים לך משהו?". נראה שאנו לא מוצאים בתוכנו את הכוחות להגן על הבית שלנו. מנין יבואו המשאבים הדרושים לבניית האומה עבור האליטות החדשות. בניגוד לאביב אני חושב שאם היה זה שנית, לא היה זה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים1. שיטת ההנהון והקריצה, הכה שנואה עליך, זו השיטה בה מתנהלים מוסדות דת באופן כללי. לא רק בישראל. ככה זה. אתה זה שרוצה את המוסדות הלא דמוקרטיים הללו כחלק בלתי נפרד משיטת המשטר. הרי אני מניח שאתה לא רוצה ועדות כנסת בהם מנסחים הצעות לפסקי הלכה, הוספת מחלקה חדשה בבית הדין הגבוה לצדק שהוא סוג של סנהדרין ו/או בחירת רבנים ראשיים בהצבעה של חברי כנסת או משאלי עם, נכון? אלו מוסדות שהפוליטיקה (וגם הנהלים והחוקים!) הם אקס טריטוריה על פי הגדרה. שום דת לא תסכים להכניס למנגנונים שלה ולהתנהלות המוסדית שלה את המדינה הדמוקרטית. זאת בדיוק הסיבה למה צריך להפריד דת ממדינה - השעטנז הזה הוא אף פעם לא יחס הדדי. הדת מחזיקה את המדינה קצר, אבל המדינה לא יכולה לעשות את אותו הדבר למוסדות הדת. אז מקומות נורמליים עושים אחד משניים - או שמפרידים דת ממדינה או שמנהלים את החתונה הלא בריאה הזאת עם מנגנונים שמבטיחים את צמצום הכוח הפוליטי שיש ל-"המושל העליון של כנסיית אנגליה" והפיכת התפקיד לסמלי בעיקרו. מקומות נורמליים שבוחרים להשאיר דת ומדינה, דואגים להשאיר זאת רק ברמת הכזה כאילו (כי יודעים שזה רעיון רע). הבאג שאתה לא אוהב (שחיקה בשלטון-חוק) נובע ישירות מהבאג של הסטטוס קוו והוא לא איזה משהו אחר שהגיע למערכת ככה פתאום במקרה. ברגע שעירבבת בשיטת המשטר דת-מדינה, אתה יצרת משטר Ettin שיש לו ראש אחד חילוני-פוליטי עם מנגנונים פורמליים על בסיס השיטה הדמוקרטית והחלטות רוב של נציגים שנבחרו על ידי כלל ציבור הבוחרים (ובו אפשר ״לריב״ פוליטית ולמשוך לכאן או לשם עפ״י המערכות הפוליטיות) וראש נוסף שהוא אקס-טרירטוריה מובנה בשיטת המשטר (כי אתה לא הולך להכניס מנגנון הצבעה בכנסת שיוציא פסקי הלכה, שיקבע את כל תכני הלימוד בבית ספר חרדי או שיחליט למי יש יותר כוח פוליטי ברבנות הראשית). ומה עשית בזה? במקום לשים את כל עם ישראל תחת אותה מטריה, יצרת בהקמת המדינה מזרם מאוד מסוים של היהדות (האורתודוקסיה האשכנזית שכבר ביססה את כוחה הפוליטי במוסדות הדת עוד בשנות ה-20 תחת המנדט הבריטי) והפכת את הדבר הזה להדת היהודית ואין מלבדה. זו פשוט תועבה. מההחלטה הזאת לזרום עם הסטאטוס קוו של הישוב גם אחרי הקמת המדינה מפא״י בעצם קבעה את מפלתה כמפלגת שלטון בשנות ה-70 ויצירת האקס טריטוריה הנוספת של ש״ס בשנות ה-80. בדיוק הסטאטוס קוו הזה בו בראשית שנות המדינה, רוב המפלגות הדתיות נשלטו על ידי הציונות הדתית האשכנזית (מפד"ל) או החרדיות האשכנזיות (אגודת ישראל). יהודים מסורתיים שעלו מארצות ערב לא חשו שמפלגות אלו מייצגות אותם או את ערכיהם ואת אמונתם הדתית. לא רק שהם היו צריכים להתמודד (כמו שעולים תמיד צריכים להתמודד וזה נורמלי) עם אליטה שיש לה כוח פוליטי שלהם אין, הם ממש היו צריכים להתמודד עם ממסד דתי אשכנזי שהוא גם חלק בלתי נפרד משיטת המשטר ושהם גם לא יכולים להשפיע עליו באמצעות כלים דמוקרטיים רגילים של התארגנות דמוקרטית ופוליטית. מי יספור את הידיים המצביעות שלהם ואת הפתק שלהם בקלפי כשהרבנות הראשית לא נתנה משקל מספק למסורות ולמנהגים של יהדות ספרד והמזרח. שהניכור של המוסדות הדתיים האשכנזים לא הכירו במנהגים שלהם? (למשל ביחס להלכות שחיטה, כשרות, תפילה ומנהגים ייחודיים אחרים). אז מילא קיבלת את המהפך הסביר והמוצדק של שנות ה-70. זה היה חיובי וזו טבעה של דמוקרטיה בה מפלגות השלטון צריכות לעשות נד-נד מידי פעם, כי ישיבה ממושכת מידי בממשלה גורמת לפוליטיקאי לשכוח מי שם אותו שם. אם זה היה נגמר בזה, מצבנו היה טוב. אבל לא. יש ל-Ettin שלנו עוד ראש ואי אפשר לברוח מהבאג שהוא הסטאטוס קוו והשעטנז המזיק שהוא הדת-מדינה. ככה קיבלת בשנות ה-80 עוד צעד שהיה תוצרה לסטטוס קוו והוא המהלך המתבקש הבא: הולדתה של מפלגת ש״ס. הם הבינו את שיאת המשטר, אז הם הוסיפו עוד אקס טריטוריה אחת לעסק. משום הערבוב בין דת-מדינה, האקס טריטוריה הזאת אפילו לא סחפה אליה רק את הדתיים הכבדים. גם במוסדות הדתיים המקומיים, כמו מועצות דתיות, מונו לרוב רבנים אשכנזים, גם באזורים שבהם רוב האוכלוסייה הייתה ספרדית. כשיש דת-מדינה, לא רק חילונים סובלים מכפיה דתית. הכפיה הדתית מגיעה גם אל הדתיים והמסורתיים שהם מהזרם הדתי לא נכון עפ״י הזרוע הדתית של המשטר. תנועת ש"ס, שהוקמה ב-1984, נתפסה כתגובה ישירה לתחושת הניכור של המסורתיים והמזרחים כלפי הרבנות הראשית והמוסדות הדתיים האשכנזיים. המפלגה שילבה בין מסורתיות ספרדית לבין פלטפורמה חברתית-פוליטית שדרשה ייצוג ושוויון. אז גם הם העתיקו את המודל של דרישת אקס טריטוריה וה-Ettin שלנו עשה עוד צעד נוסף לגידול עוד ראש (עוד כמה צעדים ויש לנו הידרה). תארת את הרצון שלך להחזיר את הברית עם הציבור המסורתי. אז אתה רוצה. בהצלחה בללכת נגד רוח הזמן והמקום. התהליך בו הסטאטוס קוו דחף אותם לזרועות המפלגה המתועבת והאקס טריטוריה ש״ס הוא תהליך שהוא באופן ישיר תוצאה של הסטאטוס קוו ואלו כבר חדשות ישנות מהמאה הקודמת. מדובר כבר בכמה דורות של תינוקות שנשבו והחינוך שהם גדלים עליו (והזליגה שלו גם לציבור המסורתי הקצת יותר חילוני שצופה בערוץ 14, צם ביום כיפור אבל גם הולך למשחקי כדורגל בשבת) כולל את כל הערכים שמהם נולד התהליך שהגיע להבשלה ב״ההפיכה המשטרית״ שאתה רואה היום. הפרדת דת ממדינה אף פעם לא היתה ולא היתה אמורה להיות אנטי-דת או לעקור את עם ישראל מהמסורת שלו. זאת פרשנות עקומה למה שמציעים אלו שדורשים הפרדת דת ממדינה. נהפוכו. מוסדות הדת (ברבים, כי כל קהילה, על פי מנהגיה, צריכה לקבל את היכולת לחופש דת במדינה היהודית שהיא הבית לכל העם היהודי על כל זרמיו) יכולים להמשיך להתקיים (רק) תחת המטריה של מדינת לאום חילונית. החילוניות היא היחידה שיכולה להיות ניטרלית בנושאי חופש דת וחופש מדת. שום זרם דתי לא יכול להיות דבר כזה. יותר מכך, לא ממש ברור לי, למה זה חשוב לך לצמצם את ההגדרה של היהודית לאורתודוקסיה? רק האורתודוקסיה היא יהדות? למה? היהדות היא עשירה ומגוונת יותר (כדת, כתרבות, כקבוצה אתנית) וההיסטוריה שלה ארוכה מידי, מכדי שניתן לאיזה זרם ספציפי (ממקום מסוים ובזמן מאוד מסוים) מונופול לגבי מי הוא ״היהודי הנכון״. השעטנז דת-מדינה - זה בדיוק מה שהוא עושה. איזה אינטרס יש לך (למשל) לגרום ליהודי אתאיסט, ליהודי דתי-מאמין שחושב שהרבנות הראשית זה לא פחות מאירגון פשע או ליהודי רפורמי לחיות במדינה בה יש מוסדות דת שהם לא רלבנטיים לא בחייו הפרטיים ולא ברמת השייכות שהוא מרגיש כלפי הלאום היהודי? אני ואתה מסכימים שישראל היא מדינה יהודית. אין לי שמץ של מושג למה אתה חושב ש״יהודית״ זה יהודית-אורתודוכסית או שזה מחייב שהרבנות הראשית (מוסד מפגר ומושחת עד העצם שנולד בשנות ה-20 באיזה סטאטוס קוו שעודדו הבריטים ולא איזו כי המוסד הזה הוא אבן פינה ביהדות מקדמת דנא) צריכה להיות חלק משיטת המשטר. ___________ 1 נכון שהופתעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצל על מספר טעויות הקלדה, אבל נראה לי שקל למצוא בכל טעות את המילה הנכונה ע״י החלפת האות הלא נכונה בזאת שלידה במקלדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך כאן טיעונים מאוד משכנעים. תאורטית אני לא מעוניין לצמצם את ההגדרה של היהדות לזו האורתודוקסית, אבל מעשית אני כן, וההצדקה שלי (מסורת?) לא משהו. יוצא שאולי אני קושר את הנוסטלגיה שלי למדינה שבה גדלתי (סולידריות!) לדברים הלא נכונים, ומחפש לשמר מבנה חברתי שהיה נכון רק לזמנו ולא ישוב עוד. רק כדי להשלים את המבנה הלוגי אתה צריך להסביר כיצד הסטאטוס קוו הוא אם כל חטאת. כיצד הוא דחף את המזרחיים לזרועות ש"ס. האם המזרחיים המסורתיים לא חיו בשלום עם הסטאטוס קוו הדתי במדינה? האם הנהיה שלהם אחרי בגין חייבה גם שינהו אחרי דרעי? לדעתי התרופפות שלטון החוק היא שאפשרה לש"ס להפוך מקיקיון סקטוריאלי שמגרד את אחוז החסימה לכח משמעותי באמצעו אל המעיין ושאר העמותות. לא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרט לגבי המשפט האחרון- הכח הגדול של הרב עובדיה איפשר למי שהיה רב ראשי, כלומר בשר מבשרה של המערכת, להשתלח בבג"ץ ולצאת נקי. מבחינתי, ובדיעבד כמובן, זה היה אחד המבשרים1 להתדרדרות הנוכחית. לו היה נענש, כלומר ששלטונחוק היה נעמד על רגליו האחוריות, אולי הדברים היו מתפתחים אחרת. לא פלא שה feud2 המתמשך שלו היה עם שולמית אלוני ויוסי שריד ולא עם יוסי ביילין, למשל. אלוני נתפסת אצלי בין היתר כאנטיתזה לקריצה וההנהון המפאיניקים. ______ 1 ראש וראשון מבחינתי הוא שמעון פרס בפרשת קדום/סבסטיה. 2 במובן ה WWE שלו- מתוזמר ותאטרלי3 3 אתה ודאי קיבלת ישר את האסוציאציה, כתבתי את הערת הרגל עבור הקוראים האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שקרא (בעניין אני מוכרח לומר) את ספר הדוקטורט של אבישי בן חיים על הרבעובדיה, אני יכול להעיד שאתה ככל הנראה מצביע על האיש הלא נכון. הרבעובדיה ייחד את הקנאות והקטנוניות שלו לויכוחים ים רבנים אחרים, בפרט אשכנזים ובפרט עם הרב הראשי השני גורן. השתלחות בבג''ץ ובמדינת ישראל בכלל, זה לא הסגנון שלו. הרבה פעמים בני ביתו (הרב דרעי ובניו שלו) השתמשו בשמו לצרכיהם העסקיים. הרבעובדיה נהג לתבל את דרשותיו בדברי חידוד וגנאי כלפי עולם ומלואו, כדי לשעשע את שומעיו ולכן קל היה לדלות ''פנינים'' כאלו. הלכתית, הרבעובדיה היה חסיד גדול של דינא דמלכותא דינא. הוא גם ראה עצמו מחוייב לשלומו של כל יהודי באשר הוא ופסל התבטאויות קיצוניות כלפי הגויים מחשש ''התגרות באומות''. אני זוכר אותו זועק בחמת זעם שגם פסק דינו של הבג''ץ הוא דין, כאשר הבג''ץ פסק לטובת דרעי באחד מן התיקים שלו. הרבעובדיה גם לא הוביל את מסע הצלב של ''אריה זכאי'' ובפועל מנע מש''ס לשבור את הכלים כאשר דרעי נכנס לכלא. אתה צריך לזכור כי הרבעובדיה לא קרא חומר לא דתי וכל הידע החילוני שלו היה מפי בני ביתו. כך שהיכולת שלו למדיניות עצמאית לא היתה רבה. זכור גם שהרבעובדיה היה קרוב במיוחד לח''כ אלי ישי ובכל זאת נאלץ להזיזו ממקומו לטובת האסיר המשוחרר אריה דרעי שהרב ידע ששיקר לו. וכל האירוע הזה היה על רקע חיכוך בין בניו שתמכו זה בדרעי והאחר בישי. לא צריך להסחף בכתרי הקדושה והגאונות שעוטרים אנשי ש''ס לרבעובדיה. הרבעובדיה לא טמן ידו בצלחת כאשר מדובר בהצהרות נגד גיוס ונגד מרץ, אבל ביחס לרבי מגור, הרב ש''ך או קנייבסקי (הסטייפלר) היה יונה צחורה. צריך גם לזכור שהוא אינו אשם בכל דבר שנעשה בשמו. חוצמזה, אלי ביתאן, שהפנית לפודקסט של רדמן איתו, אני מבין שהוא פרי רשת החינוך של ש''ס, אל המעיין וכאלו. אם אלו פרות העץ, אז העץ לא כזה נורא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |