 |
הציבור החרדי מחפש מפץ גדול.
מסכים שזה מעניין. הבעיה היא שהתגובה הראשונית שלי אינה רואה כאן את התשובות, אלא יותר את השאלות. אני לא יודע איך להתיחס לדברים שנאמרו שם.
עושה רושם שכולם (רדמן, ביתאן, אריק, אביב, ...) מדברים על אותו מושג שהזכיר אביב Nation Building, רק שכל אחד כנראה מכוון ל-Nation קצת אחר.
אני לעומת זאת חש מנוכר לכל הקונספט. אצלי זה מתחבר למושג שכתבתי עליו בעבר - הנדסה חברתית. לא במקרה המושג הזה מקושר למשטרים טוטאליטאריים אפלים, אבל יש לו גם צד פחות אפל. בכל אומה חדשה, דינמית וצומחת יש משהו כזה הקשור בבסיסו ליצירת זהות קולקטיבית חדשה.
לשתי הפנים של ההנדסה החברתית בונת האומה יש אבות טיפוס ספרותיים.
הספר הלב (באיטלקית: Cuore) הוא ספר מאת אדמונדו דה אמיצ'יס, שיצא לאור בשנת 1886. הספר מתאר את שנת הלימודים בכיתה המסיימת של בי"ס היסודי בעיר טורינו (שהיתה אז לדעתי בירת איטליה). הספר מתאר איך הילדים מחונכים לאהבת הבית, המשפחה והמולדת. סופה של הדרך שהתחילה בספר היה באיטליה הפאשיסטית של מוסוליני.
הספר השני הוא אדם הראשון (בצרפתית: Le Premier Homme) הוא ספר בלתי גמור, אוטוביוגרפי מאת אלבר קאמי. הספר מתאר את שנות חינוכו של קאמי באלג'יר הצרפתית. גם שם החינוך הוא לפטריוטיות צרפתית. אך יש שם ברקע גוון שונה של חברת מהגרים, מעין צרפת השנייה, שמסתכלת קצת מבחוץ על צרפת הראשונה. כאן, אני חושב, טמונים גם הזרעים של האקזיסטנציאליזם של קאמי.
שתי האופציות המאד שונות האלו מתארות הנדסה חברתית של החניך ושתיהן מובילות בטווח הרחוק למפח נפש מוסרי.
אני עצמי איני שייך לאליטה המייסדת של דור הפלמ"ח. אבל איכשהו התחנכנו לדור המדינה שדגלו היה בניית האומה הישראלית. התוצאה שאנו רואים כעבור 50 שנה בדמות ברית ארבעת הפינות של שלטון ה-64 היא טראגית. "עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף".
מה שהיה, כנראה כבר לא יהיה. הבאר יבשה. התשובה היחידה שיש באמתחתנו, גם לאנשים טובים כמו אלי ביתאן היא "אנחנו חייבים לך משהו?". נראה שאנו לא מוצאים בתוכנו את הכוחות להגן על הבית שלנו. מנין יבואו המשאבים הדרושים לבניית האומה עבור האליטות החדשות. בניגוד לאביב אני חושב שאם היה זה שנית, לא היה זה אחרת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש