בתשובה להפונז, 28/06/24 12:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תראה, אני כבר מצטער על התפרצותי הקודמת כלפי אביב, אבל התגובות שלכם פשוט מקוממות. במצבה הקשה של מדינת ישראל, יש מעט מאד שמפלגת אופוזיציה שלטונית יכולה להבטיח לבוחריה באמת ובתמים. דבר אחד כזה הוא מי יהיה רוה"מ במידה ותנצח בבחירות. לציבור שלנו (בו אני כולל גם את מצביעי השמאל ממש) לענ"ד, לא מגיע ללכת שוב למיטה עם גנץ ולהתעורר עם בנט, או ליברמן או סער. מפלגה פוליטית מרכזית וגדולה שתוביל את האופוזיציה היא הכרח קיומי. אם המפלגה לא תזכה במספיק כח ותאלץ ללכת לקואליציה עם נתניהו או יורשיו, אראה בכך כורח המציאות ו/או גזר דינו של הבוחר. נראה שאתה מחמיר עם גנץ הרבה יותר ממני. בעיניי הסיבה העיקרית שצריך להזיז אותו הצידה היא העובדה שאינו מצליח להסתדר עם לפיד. מה שאתה הצבעת עליו, הנכונות החוזרת להזדנב לממשלתו של נתניהו, היא, בעיניי, תערובת מוזרה של entitlement ורצון לשרת. לא זכות גדולה אבל גם לא חטא קטלני בפוליטיקה. בכל אופן מוזר שאתה מסתייג מן הרעיון של החלפתו באייזנקוט. למיטב ידיעתי, אייזנקוט הוכיח ברגעי משבר פוליטי יכולת לפעול בקור רוח ומבלי לאבד את העשתונות. ישנו ספר מקסים בשם נופחי הזכוכית ובו אחד הגיבורים מסביר לתלמידיו, שאי אפשר להרכיב את המולדת על סוס ולתת בידה דגל. מפלגות פוליטיות צריכות להוביל את המערכה הפוליטית (לא בהכרח הציבורית) ובראשן צריך מנהיג פוליטי ולא רעיונות או הבטחות. ואם כבר חזרתי אליך, אם התפיסות הפוליטיות שלך הן הרבה משמאל למרכז הזה, אינבעיה שתתן את קולך לרשימתו של יאיר גולן. אני באופן אישי גזרתי לעצמי חרם על מפלגת העבודה, אבל אין סיבה שיאיר גולן ישא בחטאיהם של מירב מיכאלי או יצחק הרצוג. רק להזכירך, אפפעם אין לתת אמון עד הסוף בגופים פוליטיים. תוכל להצביע ליאיר גולן ולגלות ממשלת קואליציה שלו עם הליכוד. כבר היו דברים מעולם. (עמיר פרץ ויצחק הרצוג אאז"ן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מחרים את מפלגת העבודה כבר הרבה זמן, בין השאר בגלל האופורטוניזם וחוסר האמינות (אנחנו מפלגת שלטון, אז נזחל לממשלה בכל מחיר) עוד מימי אהוד ברק ועמיר פרץ. הבעיה, שלפחות לפי הסקרים, אייזנקוט לא נתפס בציבור כמועמד מתאים לראשות הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אתה מחדש לי ואיני יודע מה להשיב. קשה לי מאד להבין במה יתרונו של גנץ על אייזנקוט? אולי יפתיע אחדים, אבל נראה לי שלגנץ יש יותר נכונות לכתת רגליו בין הסניפים וחוגי הבית וללחוץ ידיים, אבל זהו בערך. בפרשת מסמך הרפז, כאשר אהוד ברק וגבי אשכנזי אבדו את שיקול דעתם ונהגו בחוסר אחריות, התרשמתי שאייזנקוט היה היחיד שנהג בשיקול דעת. (גנץ וגלנט באופן צופה עתיד ישבו על הגדר). אייזנקוט אינו אדם כריזמטי ותקשורתי. הוא למעשה קצת אפור. ולדעתי זה בדיוק מה שנדרש כרגע. אדם שיצנן את להבות הויכוח הפנימי ולא ילבה את התבערות שהתקשורת מפיצה בחמדה גדולה כל כך. גנץ הצליח להבעיר אש אלקטורלית מסויימת. לדעתי הפוטנציאל של האש הזאת מוצה בגלל חיבתו היתרה של גנץ לכסא שרהב"ט ואפילו אם זה בחסות נתניהו. נדמה לי גם שהסייגים האתיים של גנץ קצת רופפים. בתקופה בה השחיתות של נתניהו וחצרו מולכת, נדרש מנהיג ציבור עם נורמות גבוהות וחד משמעיות של יושר ציבורי וניקיון כפיים. גם לפיד לא הוכיח עצמו כפוליטיקאי ממולח בתחום הלאומי והצטיין בעיקר בנאומים לחדשות היום. ברור שאייזנקוט אינו נושא בתיקו את הישועה לה מצפים אנו של התמוטטות הליכוד אל קו עשרת המנדטים. מאידך, שנתי לא תנדוד בלילות אם ש"ס תכריז שהיא תלך רק עם נתניהו האשכנזי ולא עם אייזנקוט המרוקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסך הכל אני מסכים עם הדברים, רק שבסקר של ערוץ 12 לפני מספר שבועות הוא זכה לדרוג נמוך משל גנץ, בנט, לפיד, וכמובן, נתניהו, בשאלת התאמתו לתפקיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קיבלתי את הרושם שהסנטימנט הזה כבר נעלם. או שאולי נדד לגנץ. בפעם האחרונה שפרץ עשה את זה, הוא נבעט משרידי מפלגתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי פרץ בא בוז’י שניסה ולא הצליח להצטרף לממשלת נתניהו (וגם הוא נבעט מראשות מפלגתו, למרות ההישג של 24 מנדטים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שההצבעה הבטוחה יותר היא ליאיר לפיד, שהוכיח שוב ושוב שלא יחבור לנתניהו, ולא לגנץ הסוס הטרויאני שהוכיח שוב ושוב ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כידוע היה קדנציה קצרה בתור שר אוצר בממשלת נתניהו - אבל בממשלה שבגללו היתה ללא חרדים, שזו הצלחה גדולה, גם אם קצרה. ואכן כפוליטיקאי הוא למד כמה דברים ב-11 השנה שעברו מאז ובהחלט שיפר את דרכיו. קשה לי להאמין שב-2013 היה יכול להקים ממשלה ללא נתניהו, למרות מה שהכותרת רומזת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שהוא היה יכול למנוע מנתניהו את ראשות הממשלה בעשור האחרון, או, לחופין, להקים ממשלה עם נתניהו והחרדים אבל בלי בנט - אני לא בטוח שזאת הצלחה יותר מידי גדולה. אני לא מבין למה אדם בן 50, בן של שר בכיר, עיתנאי יותר מעשרים שנה, יושב ראש מפלגה עם הרבה אנשים חכמים לידו צריך "ללמוד" שנתניהו הוא שקרן בן שקרן (אותה שאלה לא ברורה לי לגבי גנץ). לפיד הוא אולי הפוליטיקאי הישראלי עם הכי הרבה אינטליגנציה רגשית, והנקודה העיורת שהיתה לו בקשר לנתניהו (ושיש לו בקשר לבנט) היא פשוט חידה בעיני. אולי הוא לא יכול היה להקים ממשלה, אבל הוא היה יכול למנוע מנתניהו להקים ממשלה (לפחות ממשלה יציבה). בכל מקרה, את אותו הדבר אפשר להגיד על גנץ, לשניהם היה פוטנציאל לגוש חוסם של 60 מנדטים (לאחד מהם היה גם מגיפה עולמית ברקע, אחד מהם הצליח להקים ממשלה בה ראש הממשלה לא יכול לפטר חצי מהשרים, ואחד מהם הכריח את נתניהו להכניס את בנט לממשלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי נתניהו של 2013, לפני כתבי האישום ושאר השערוריות, הוא לא נתניהו של 2019 והלאה. אני לא נוטר ללפיד על הכניסה לממשלה ההיא, בפרט כי הוא לא התחייב לכך לפני הבחירות (בניגוד, למשל, לעמיר פרץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר זאת כך - אם אתה צריך ללכת 11 שנה אחורה כדי למצוא את חטאו הגדול האחרון של פוליטיקאי בכיר, זה כבר שם אותו בקלות מעל כל שאר הפוליטיקאים הבכירים בעשור האחרון. בשביל גנץ מספיק חודש (וארבעה חודשים. וארבע שנים. ויש עוד), ובשביל אייזנקוט גם חודשים. כל 64 המחדלטורים אני מקווה שלא צריך לפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה טובה. לחובתו של גנץ גם אישרור הגדלת הרמטכ"ל הלא חוקית. דואג לבייס בדיוק כמו דרעי, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> בדיוק כמו דרעי הגדה של פסח מכיר? זה כמו שתגיד שהאח התם הוא בדיוק כמו האח הרשע. שניהם שואלים שאלות.. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שלשבת עם נתניהו בממשלה זה באמת חטא, ואני בטוח שגם ללפיד וגם לגנץ היו חטאים הרבה יותר גדולים מזה. כל מה שאני אומר שזה לא נכון להגיד ש''ההצבעה הבטוחה יותר היא ליאיר לפיד, שהוכיח שוב ושוב שלא יחבור לנתניהו'', אם זה השיקול העיקרי שלך, אז אחמד טיבי בטוח בהרבה. (הטעות של גנץ, אגב, לא היה בעצם הישיבה עם נתניהו, אלא בדרך שבה הוא ישב עם נתניהו בפעם הראשונה, לגבי השניה, אני עוד לא בטוח שזאת היתה טעות. הטעות - וזה לדעתי הרבה יתר קרוב לחטא - של לפיד היתה שהוא הכריח את נתניהו להכניס את בנט בפעם הראשונה ושהוא נתן לבנט את ראשות הממשלה בפעם השניה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הטיעון הראשון. אבל "ברית האחים" היתה לדעתי דבר מבורך, בהיותה אנטיתזה מושלמת לקונספצית הפילוג של "אנחנו" ו"הם" מבית היוצר של נתניהו ואב"ח (ומנגד של דודו טופז וגרבוז וקוטלר ושרה נתניהו גם ("אנחנו האירופאים עדינים")) אמנם בנט אשכנזי והייטקיסט, אבל הוא במפורש "הם" עבור השמאל, כפי שמעידה תגובתך. האפשרות לגשר בין החילונים והמסורתיים עד דתיים לייט תמיד קסמה ועדיין קוסמת לי. בנט עם הכיפה הזערורית והרעיה1 החילונית היה מועמד מאוד מתאים לכך. ______ 1 הממ... צריך למצוא שם מקביל לבעל של ראש ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם בנט, לדעתי, זה לא שהוא ''דתי'' או שהוא ''הם'' או בכלל בקבוצת שיוך כלשהיא אלא זה שהוא מנרמל את כמעט כל מה שרע (לדעתי) בפוליטיקה בישראל. החל מה''רסיס בישבן'' דרך פורום קוהלת וכלה בבושם הפאשיזם... בסופו של דבר, ההבדל בינו לבין סמוטריץ הוא לא במטרות או בערכים אלא בסגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל תגובתך זו כדי לחלוק עליך שוב. איני ממליץ על הברית חילוניים-מסורתיים שאתה מאדווקט. לדעתי יש אלטרנטיבה עדיפה. איני מסכים גם להערכתך את בנט. להערכתי צרה צרורה בפני עצמו. לדעתי, לא העמקת במקורותיו הגנאולוגיים של מיסטר בנט ותופתע לשמוע. מוצאו של בנט ממשפחה חילונית לגמרי ואולי גם לא 100% יהודים. אביו, ג'ים בנט, היה מקורב בסן פרנסיסקו לקהילה הרפורמית. משפחת בנט היא משפחה חילונית המפלרטטת עם זרמים שונים של יהדות דתית עוד מן הדור הקודם. אם לגשת למה שקובע, מאחר ומשפ' בנט מתגוררת ברעננה, אני בספק אם ילדיו התחנכו בחינוך הדתי. בכל אופן שניים מארבעת ילדיו קרויים ע"ש יוני נתניהו ועמנואל מורנו מגיבורי סיירת מטכ"ל. זה מצביע על החיבור המרכזי של בנט ליהדות-הישראלית. בראייה זו, נישואיו לאשה שאינה שומרת מצוות אינם מפתיעים. בנט הוא חילוני המפלרטט עם האורתודוקסיה היהודית. לפי הגדרותיך שלך מדובר במסורתי. ככזה ספק אם הוא יכול ליייצג קהל משמעותי של שות"מ. אבל כפי שראינו הבעיה בממשלתו באופן מפתיע לא היתה הוא עצמו אלא מפלגתו. מחוץ לעובדה שאפאחד לא בחר בו לתפקיד רוה"מ (מלבד בנהזוג הפוליטי לפיד), מפלגתו היתה מוקש שהונח בלב ממשלתו שהיתה קואליציה לא נוחה של מפלגות אופוזיציה לעומתיות. שותפתו הראשית היא או מושחתת בעצמה או מה שיותר קרוב לודאי, נטולה לחלוטין סייגים של אתיקה חוקית ומנהלית (ויעידו יחסיה עם אפי נווה). גם ללא גל הטינופת הזה התנהגותה מעידה על פוליטיקאית נטולה לחלוטין גדרים של יושר אישי ונקיון כפיים. מכאן העניינים רק מדרדרים. השותף השלישי מתן כהנא, חברו לסיירת מטכ"ל של בנט, נדחק למקום השביעי (והאחרון שנכנס לכנסת) ובכלל נראה לי שהוא בימים אלו מסתדר יותר טוב עם גנץ וליברמן מאשר עם ידידו מנוער. ועכשיו מגיעים כל מיני עב"מים מאני לא יודע מה (אביר קארה, עמיחי שקלי, ניר אורבך). להשלמת השורות נבחרו כל מיני פעילים זוטרים שבנט מן הסתם לא ממש הכיר (עידית סילמן, שירלי פינטו,יומטוב כלפון ואורנה שטרקמן). כל ערימת החול הזו החלה להתפורר ביום שחובשי הכיפות ושכניהם לספסל ביה"כ החלו להפעיל עליהם לחץ. באחריות למפולת הזו נושא הראש, נפתלי בנט. נושא הדגל של הפארסה הזו היה חה"כ שקלי. חילוני גמור שחבר לבנט את שקד רק משום שלא מצא משבצת אצל בנחמין הגביר או בליכוד. בתור מסורתי הוא לא שווה לך כלום. החיבור שלו עם בנט זה דרך הלאומנות והמיליטריזם. אי אפשר אפילו להאשימו בצביעות. ביום שהוקמה ממשלת לפיד-בנט הוא הודיע שאין לו מה לחפש שם ורץ להתחרות עם בנחמין בהעפלה להר הבית. כנראה לא קיבל את ה-memo על שינוי האג'נדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדברים על מה שקרה בפועל, אז השלטון נמצא כרגע בידי הדתיים. למרות שעל פי הלמ"ס רק כ 20% מהאוכלוסיה היהודית הבוגרת מגדירה את עצמה דתי או חרדי, בקואליצית ה 64 יש יותר מ 32 יהודים דתיים, לא כולל רפורמיים. 7 חרדים ועוד 11 מש"ס, 11 מתוך 14 הקיצוניים הימניים הם ד"ל, ועוד תשעה(!) בליכוד. בסך הכל 38 אורתודוקסים, כמעט 60% מחברי הקואליציה. בל נשכח שגם באופוזיציה יש 5 ד"ל, ובסך הכל יותר משליש מחברי הכנסת הם דתיים. ייצוג היתר הבולט ביותר הוא של הד"ל, 25 ח"כים, בערך פי שלשה משיעורם באוכלוסיה הבוגרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך טבעי שהרכב קואליציוני כזה, עם רוב מוחלט לדתיים, ירצה להעביר חוק שפוטר אברכים מגיוס ומעניק להם זכויות שוות לאלו של יוצאי צבא. למזלנו, כדי להעביר חוק כזה, שמנוגד לסנטימנט של 70% מהציבור, הם צריכים 61 אצבעות ולא מספיק רוב בקואליציה. מאידך, בהחלטות שלטוניות שאינן דורשות חקיקה מיוחדת לא שפר כל כך מזלנו. וכך לא רק שמתקבלות החלטות נקודתיות שמיטיבות עם המגזרים הדתיים, אלא שעובר לו תקציב שאינו מתייחס כלל לצרכי הבטחון החדשים וכלכלת "בעזרת השם" מתקבלת בקואליציה בטבעיות. אנחנו יודעים שבסוף זה יהיה "ירחם השם" אבל הם חושבים שיהיה בסדר, כי הם דתיים, או שהם חושבים שלא יהיה בסדר, אבל אין להם כח להתנגד לרוב הדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דתיים? דתיים הם בפועל בעד גיוס. אבל נציגיהם (הציונות הדתית ועוצמה יהודית, למעט פוגל ואלמוג כהן) בכנסת הם נציגים של הזרם החרד״לי, שדווקא מתנגד לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא ראה את ח"כ סטרוק הזחוחה מתקשה להאמין שכל השפע הזה נפל בחלקה לא ראה טמטום מימיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה פה זדוניות ורשעות, לא טמטום. מה שמזכיר לי ששמעתי השבוע בראיון בבוקר את הח"כ צבי סוכות1 מכריז בריש גלי ובהתלהבות שהמטרה הכי חשובה שלו ושל חבריו עכשיו זה למנוע הקמת מדינה פלסטינית. על ידי כספים להתנחלויות והתיישבות וכן הלאה. והוא פועל עבור זה יומם ולילה. רק שבאמצע הראיון נפלט לו זה ש"בחצי השנה האחרונה חצי עולם מדבר פתאום על מדינה פלסטינית" - ונגד זה הוא וחבריו פועלים בעוז. ואני תלשתי את שערותיי איך המראיין לא שואל אותו - "אבל הסיבה שכל העולם מדבר על מדינה פלסטינית היא התוצאה של המחדל והמלחמה שמנהלת הממשלה שלך, אז אפילו לשיטתך אתם נכשלתם כשלון חרוץ גם בהשגת המטרה העליונה שלכם". בסקלה שלי זה כבר טמטום. 1 כן, ההוא שהיה צריך להסיט חיילים מהעוטף לסוכה שלו בחווארה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ 1 "רע" די פנוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליטיקאים, גם הגונים, עושים מה שהם יכולים ונאלצים לעשות. אני לא חושב שבטחונך בלפיד הצעיר הוא מוצדק מאד. לפיד הרי אמר ב-8 באוקטובר שהוא מוכן להצטרף לממשלת נתניהו. נכון שהוא התנה זאת בסילוק בנגביר. אני לא מתרשם מזה. בנגביר הוא פרחח וליצן. לוין ורוטמן גרועים ממנו. הסיבה שגנץ ואייזנקוט נאלצו לפרוש מן הממשלה לא היתה תעלולי סקאפן-גביר. אלא העובדה שמדיניות נתניהו-גלנט לא משרתת שומדבר מלבד האינטרסים של סמוטריץ, בנגביר, לוין ורוטמן. בסה"כ מרחב האפשרויות מצומצם למדי. הדברים שתעשה ממשלת אייזנקוט (בשאיפה) לא יהיו שונים מאד ממעשי ממשלת נתניהו-גלנט. ההבדל העיקרי יהיה שהם יוכלו לשקול את השיקולים בלי הטרלול הקבוע של ואטורי, מאי גולן, בוטליב, שרה ויאיר, לוין ורוטמן גולדקמפ ומחלקת העבדקנים והבובואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זו היתה דרישה מצוינת. הממשלה הזו בלי בן-גביר היתה הרבה פחות מחושקת מבחינת עסקת חטופים וסיום המלחמה. שלא לומר שאולי גם המשטרה לא היתה ממהרת להפוך לסקוריטטה אלימה כדי לחלות את פני הגביר, שזה בונוס מאד יפה. ''הדברים שתעשה ממשלת אייזנקוט (בשאיפה) לא יהיו שונים מאד ממעשי ממשלת נתניהו-גלנט'' - מזמן לא קראתי כאן משפט יותר רחוק מהמציאות. (או אולי להיפך - אם זו המציאות, אין שום סיבה להצביע לאייזנקוט, שילך כבר עכשיו הביתה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שרבים יסכימו איתי שהמצב הנכחי של ישראל גולש יותר ויותר אל תחום הסוריאליזם. זו לא רק הממשלה בה קול ההגיון נשמע מפי גילה גמליאל ומירי רגב, אלא גם עמדת השמאל (הכוונה בגדול לעמדת האופוזיציה) מסתבכת ברשת של חשיבה אירציונלית ודמוניזציה של נתניהו. אני חושב שהממשלה מצליחה לערפל ולהסתיר את כוונותיה האמיתיות בתוך מסך עשן של מסרים מתלהמים המתכתבים עם ההצהרות האירציונליות של יריבים ותומכים. א. הממשלה מצהירה על מסר של מיטוט החמאס, שזה בסדר. הבעיה היא שהמסר הזה נבלע בתוך מסר אחר ומופרך מעיקרו של "ניצחון מוחלט". מאחר ואיש אינו יודע מהו ניצחון מוחלט אפשר בחסות הכותרת הריקה הזו להימנע מתכנון ונקיטה של מהלכים שיכולים להפיל את החמאס. ב. מאחר והרציונל הסמוי של העבדקנים חובשי הכיפות הוא ביצוע פשעי מלחמה וג'נוסייד, מניעת סיוע הומניטרי מתושבי הרצועה נשמע כמו חלופה "אלוקית" הולמת לשלילת השליטה על חלוקת המזון והאנרגיה מידי החמאס וחיסול מערכת ה"מס=פרוטקשן" שלו. ג. כיעד שני מדברת הממשלה על שחרור החטופים. בכך נענית הממשלה לרחשים האירציונליים של כלל הציבור המזדהה עם משפחות החטופים. למעשה עניין נחטופים כלל לא היה צריך להיות מוגדר כיעד. זהו אילוץ של הנסיבות. אין שום טעם להגדיר יעדים שאינם בתחום יכולתך. כדי שה"יעד" הזה לא יתנגש עם ה"הומאניזם" של תומכי הממשלה, הומצאה האמירה המופרכת כאילו הלחץ הצבאי הוא שיביא לשחרור החטופים. במציאות הקשר הוא הפוך. אם אני צריך להמר, חלק מן החטופים חוסלו ממש בימים האחרונים. ד. נדמה לי שיעד שלישי שנולד בין המטכ"ל לקבינט הבטחוני, הוא יצירת מצב שלא יהיה אפשר להוציא את צה"ל מן הרצועה. במילים אחרות צה"ל אמור לשהות ברצועה לאורך זמן, לפחות במתכונת בה הוא נמצא בשטחי האוטונומיה ביו"ש. היעד הזה לא מפורסם בגלוי מפני שהוא עשוי ללבות את הייאוש של מחנה השמאל. ה. אנו חייבים להסיר מעצמנו את הרסן של הדמוניזציה של הביביזם ולהכיר בכך שמנקודת מבט מסויימת תכנית המלחמה הביביסטית (נתניהו-גלנט- צחי הנגבי-גמליאלי-רגב) היא הגיונית. אם רוצים להפיל את החמאס חייבים לגלות התמדה וסבילות, ולהמשיך בלחימה ולא להרים ידיים מול על מכשול. ברור שחתימה על הסכמים עם חמאס שיחזירו בסופו של תהליך את המצב לנקודת ההתחלה תהיה תבוסה ישראלית (גם אם בתהליך יוחזרו כמה חיילות). לכן באופן אישי איני מאמין בעקרונות של מסע הצלב לשחרור החטופים - ועדת חקירה- הפלת הממשלה. לדעתי צריך לייצר יעד מרכזי וברור של החלפת הממשלה בלי לקשור אותו באופן בלתי מבוסס להתפתחויות חיוביות אחרות. ו. התכנית של נתניהו לא תצליח, לא משום שהיא עצמה לא הגיונית או בלתי מוצדקת. היא לא תצליח משום שגם בהשגה אידיאלית של יעדה, היא לא תהיה "ניצחון מוחלט". מהו המקסימום שאנו יכולים לצפות לו? הכפפת הרצועה למצב של יו"ש. גם שם, לאחר עשרות שנים, איננו מצליחים ל"כבות" את הטרור. מה שיקרה הוא שבמקום לאבד דם מאיבר אחד, נאבד דם משני איברים. הזהו ה"ניצחון המוחלט" שרואה נתניהו בעיני רוחו? ו. כיצד מצליח נתניהו לגלות את העקביות וההתמדה במדיניות הלוחמנית שלו? לדעתי הדובדבן של התכנית הזאת הוא הצטלבותה עם היעד החצי-גלוי של החוגים היותר מיליטריסטים בחזית שלו (בנחמין, סמוטריץ, רוטמן בואכה לוין). להם יש יעד נוסף של התיישבות יהודית ברצועה וטרנספר של תושביה. תנאי הכרחי למילוי היעד הזה הוא השגת היעד של נכחות קבועה בשטח. לכן החוגים הללו תומכים בנתניהו ללא היסוס למרות שלפעמים ההצהרות שלו אינן עולות בקנה אחד עם היעד שלהם. ז. בטווח הרחוק אני חושב שגם ביבי יודע שהקיצוניים שלו צודקים. לדעתי הוא חושב שדיה לצרה בשעתה ובכלל יתכן שזו כבר לא תהיה הבעיה שלו. כאשר תוקם ההאחזות הראשונה של המתנחלים ברצועה, איני רואה באופק את הגורם המדיני בישראל שיהיה מוכן לעשות את המחוייב: להשמיד את ההאחזות "with extreme prejudice". ההאחזות תפונה ותקום למחרת בפינה אחרת. היא תשאר ותצית גל של סרבנות בקרב השמאל וכך תקרב את מדינת ישראל עוד צעד אחד אל חורבנה. ח. הסיבה שאנו צריכים לדרוש את הפלת הממשלה אינה בשל המדיניות הגלויה שלה. המדיניות הזו יכולה להיות אפילו נכונה לזמנה. הסיבה היא שללא הפלת הממשלה הזו, לא ניתן יהיה לשנות את כיוון ההפלגה של ספינת המדינה. ספינה זו שטה כעת אל חזון של רפובליקה איסלמית עם ציציות הדוגלת בחזון חשוך של קנאות ומלחמת דת, אפרטהייד ופשעי מלחמה, בצד דריסה ודיכוי של המיעוט החילוני-ליברלי שלה. ט. לאלו היכולים לשמוע ולהבין, אל נמכור הבטחות שווא וחופי פלא כוזבים. יש לגלות לאלו המוכשרים להבין כי זה אנחנו או הם. המטרה היא הפלת השלטון הנכחי והטיית ספינת המדינה לכיוון חדש של חברה ליברלית וסובלנית יותר. י. הסכמי אברהם ואפילו הבנות עם הסעודים והמצרים, עשויים בתנאים הנכונים, להיות צעד בכיוון הנכון. הם לא יהיו פיתרון של בעיית הליבה: ההסדר עם הפלשתינים בא"י. הניסיונות להגיע לשם היו מאכזבים ולעתים כושלים. אבל פשוט, אלטרנטיבה אחרת אינה קיימת. אידאולוגיות רדיקליות מסוג האידאולוגיות מבית המדרש הלאומני-תאוקרטי של טיפוח הקיצונים האיסלמים במטרה לחסל את הגרעין המתון יותר, הן שהביאו למצב הנוכחי ולא הסכמי אוסלו ודומיהם. תחי ההתנגדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעמה לזימי מזכירה לכל קלישאי ה"דמוניזציה" שהמציאות דמונית מכל דמיון. כל הסיפור כולו מתומצת לעשר דקות. "המדיניות הלוחמנית של נתניהו" - אתה רציני? מדצמבר זו המדיניות המלחמתית הרופסת והעלובה ביותר שהוצגה פה אי פעם. ההישגים מאז בשקלול הזמן שהם לוקחים יכולים להימדד ביחידות מיקרו-רבין או מילי-שרון, תלוי באיזה שישה ימים תבחר להתמקד. וזה עוד לפני שהזכרנו את עשר השנים הרופסות לפני שבעה באוקטובר. והכי רופס אולי בהיסטוריה שלנו - ההישג של פינוי כל הצפון והפיכתו לרצועת בטחון שלילית לכתישת החיזבאללה. "לוחמנית" - הכי שיחדש שהיה לנו החודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשר השנים הרופסות? הלוואי שאפשר היה לסכם את השנים הללו רק כ״רופסות״. ישראל לא סתם ישבה והביטה מהצד. ישראל (עם עזרה של הקהילה הבינלאומית) בייסיקלי השתתפה בחדווה ובששון במערכת מימון תשתית הטירור בעזה ודישון הנהגת החמאס בעזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצוק העתים כבר כמעט שכחנו את האוהלים שחיזבאללה הקים בשטח ריבוני ישראלי ואשר נשארו שם זמן רב. אפשר רק לנחש מה היה קורה לו זה היה בזמן ממשלת לפיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שאתה כותב "לפיד הצעיר" אני נזכר ב Young Mr. Grace | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שבפוליטיקה הבדיחות האלו הרבה פחות מצחיקות: השרה מאי גולן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו - היא אמרה "בכיף" עם כף רפויה! (שם הפסקתי לצפות). כפיים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאום המטורף הזה הוא בדיוק סוג המופעים שגורמים לך צחוק מופרע יחד עם ייאוש ובכי חונק. אותי חנק הסאונד-ביט בו אומרת השרה ''אנו נלחמים עד הסוף''. זה בהחלט עשוי להתגלות כאמת לאמיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי ברעם בהארץ מציג את האלטרנטיבה לפרוגרמה שהצגתי כאן. הוא מציע הליכה ב-3 ראשים: ימין לא ביביסטי (סער, ליברמן), מרכז ליברלי (אייזנקוט, גנץ ולפיד) ושמאל מסורתי (עבודה ומרץ בראשות יאיר גולן). כפי ששמתם בודאי לב לא מדובר בהצעות אקסקלוסיביות (שוללות זא"ז). אבל ההבדל אולי מדגיש חלק שקשה להסביר ב"תכנית" שלי. מלבד העובדה שריצה כפי שמתוארת ע"י ברעם לא בהכרח יותר אלקטורלית משלי, היא בודאי גם תקשה על פעולת הקואליציה החדשה (שמרכיביה יחושו יותר מחוייבות לאג'נדות המוצהרות מימי הבחירות). הבעיה העיקרית היא שתכנית ברעם מתעלמת מפלג חשוב של האלקטורט. אתאר אותו כפלג מתנדנד ולא אידאולוגי. הפלג הזה פחות מתעניין בסלי רעיונות ופרוגרמות עקרות להסדר עם הפלשתינאים או לגיוס חרדים. האלקטורט הזה מתעניין בשאלות כמו מי ינצח או מה יוצא לי מזה. אני חושב שקונקרטיזציה של הבחירה בצורה של: זה נתניהו או אייזנקוט. תבחרו! עשוייה לעבוד יותר טוב בפלח הזה ולתת לקואליציה החדשה בסיס וציר בדמות מפלגת מרכז גדולה. למי שמפקפק בחשיבות של הפלג עליו כתבתי, אחזור על ה"חוכמה" הבאה: בכל סקר שאני רואה, אני תמיד מתפלא על ה-% המזערי של העונים "לא יודע", בזמן שברור לכל בר דעת שברוב השאלות זו התשובה הנכונה והאמיתית. על תקלו ערך בחלקה של קלות הדעת בפוליטיקת ההמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא ברוב הסקרים יש 15-20% של לא יודע. (תסתכל על השאלות של "מי מתאים לראש הממשלה" ולא על סקרי המנדטים, שלדעתי מורידים את ה"לא יודעים" מהספירה, כי אין פתק כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל במשאל הזה נשאלו רק על גנץ ונתניהו. אין אפשרויות נוספות. נדמה לי ששאלת ה-64K היא איך יתפלגו ה'19% הללו בין המחנות בסופו של דבר. לענ"ד, מעניין לא פחות בידיעה זו הבלון שמפריח גלנט. תמיכתו בהכנסת הרשות לעזה היא בלון ניסוי שנועד להנחות את גלנט בין המשך דרכו בליכוד לבין פרישה ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקרים צריכים לקרוא בזהירות. עם השנים אני יותר ויותר משוכנע שסקר כמו "מידת התאמה לראש ממשלה" אמור להיות אך ורק מדד פנימי שמעניין את הפוליטקאי ויועציו. עבורו זה ציון לדימוי הציבורי שלו ומשוב - איך מה שהוא אומר ועושה השפיעו על הציון. המספרים עצמם הם חסרי משמעות - בטח כשהם מפורסמים בתקשורת. הם רק אוכל מהיר לצופים מבלי שום ערך תזונתי. זה לא שה 45 אחוז שענו שגנץ מתאים יותר, בהכרח יצביעו לגוש האופוזיציה. זה לא שמי שענה "לא יודע" בהכרח מתנדנד בין הגושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. כפי שאמר מישהו: הסקר היחיד שנחשב הוא זה שבקלפי. תיקון ברוח הצייטגייסט: ולימדנו הנשיא הקודם והבא (ירחם השם) של ארה"ב שגם זה לא תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בבורסות ההימורים: והשינוי מאתמול) טראמפ 59.6% (0.6%+) ביידן 16.7% (6.0%-) האריס 10.5% (6.1%+) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחזור שנית, הבוחר לא אוהב חולשה ואנשים חולים. וטעמיו עמו. ולכן בלי קשר לסקרים או הערכות 4 חודשים לפני הבחירות, אני לא חושב שביידן יבחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההימורים נותנים בעצם 40% שהאריס תחליף את ביידן כמועמדת הדמ'. כפליים מאתמול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סיטואציה מאוד דומה להתעקשות של הדמוקרטים, שמריצים את ביידן שוב לנשיאות, כבר עשו סרט קולנוע בשנת 1989. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נוטה לסמוך על הימורים כמייצגים שיקולים רציונליים. להבנתי נסיון העבר הראה שיש שם כבר יותר מדי הטיות (שימוש בנתונים הללו גורם לכך שאנשים מהמרים מה שהם רוצים שיקרה במקום מה שהם חושבים שיקרה. אם יש בכלל הבדל בין השניים בגלל הטיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסי ההימורים הם כמו סקר דעת קהל, אבל מדויק יותר. כמו בסקר דעת קהל השימוש הנכון הוא להסתכל על השינויים לאורך זמן. מכיוון שהשאלה בהימורים אחידה, והתוצאות כמעט רציפות בזמן, יש הרבה ללמוד מהנתונים. זה שהסיכויים של האריס הוכפלו ביום אחד והמשיכו לעלות אחרי כן, מראה שהמגמה היא של התחזקות האפשרות להחליף את ביידן כמועמד, ומנבא שכך אכן יקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי לא יקרה. אין לאפאחד דרך להכריח את ביידן לפרוש אלא אם ירצה בכך בעצמו. לא ברור מי הם המועמדים להחליפו מלבד ק. האריס ושמעתי שמות בגבול הביזאר כמו בוטיג'אג' ורוברט קנדי. 3 המועמדים הראשיים ליברליים או די ליברלים ולאיש מהם אין appeal בצד השני של המתרס. אני חושב שכללי המשחק נקבעו. נשיא אינפנטילי וטפש מול נשיא מאד לא בריא. אני גם חושב שטראמפ ינצח. הבוחר צריך נשיא שיטפל בו לא נשיא שצריך לטפל בו. במילים אחרות הבוחר לא אוהב מועמדים חלשים וחולים. דבר אחד שאני מסכים אתך הוא שבמקרה שביידן יוחלף, המועמד בעל הסיכויים היא קאמלה האריס. היא צריכה רק להתגבר על 2 מכשולים: ראשית שביידן יתפטר ושנית תמיכת הסופר-אלקטורים. איך היא תהיה בתור נשיאה בסיכוי הקלוש שגם תבחר? אין לדעת. גם טרומן וג'ונסון (ל"ב) לא עשו רושם גדול כסגני נשיא ויש האומרים שהיו נשיאים מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל להבדיל מבחירה בין ביידן לטראמפ, בחירה בין האריס לביידן לא נקבעת לפי החלטת קהל גדול, אלא לפי מה יחליטו מעט מאוד אנשים (ובעיקר איש אחד). יש הבדל בין יכולתם של מהמרים לחזות מה חושב הציבור כולו (שהם סוג של מדגם שלו) לבין יכולתם לחזות מהלכים פוליטיים בחדרי-חדרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל לנחש זה כיף. כמו הימורים. אם אתה גם מבין שהחיים מפתיעים, זה גם לא מתסכל. בני אדם לעומת זאת לעתים רחוקות מפתיעים. מנהיגים פוליטיים לרוב פורשים כאשר הסקרים מנבאים להם תבוסה משפילה. וזה לא המקרה. יש בארה"ב מספיק מצביעים שמבינים שעדיף שכיב מרע שעשוי להיות "מתחת לקו" כשזקוקים לו מאשר אידיוט מדופלם שאינו מסוגל שלא להזיק (ע"ע צפ' קוריאה וקורונה). קשה לי לראות את ביידן פורש ובפרט שמזומן לו התרוץ המקובל: לא מצאתי מישהו שראוי. אפרופו הפתעות בחיים, ברצוני לשתף "רושם" מוזר. יש לי סלידה מובנית משדרנים בערוצי התקשורת שמקור מחצבתם בערוץ 14. הם תמיד נותנים את הרושם שהם בתחרות שאין לה סוף על פרס הפטריוט המצטיין. אחד כזה הוא אמיר איבגי שמהבהב בערוץ 12 וגם בגל"צ. והנה אני שומע אותו מראיין את השר סמוטריץ ולא זו בלבד שלא שואל אותו "איך אתה כל כך משכמך ומעלה" אלא נותן ראיון עיתונאי עם שאלות קשות ולא נרתע גם כאשר השר מנסה לשחק את המקופח והנרדף. הרגשתי כאילו נקלעתי לאזור הדמדומים. לא זו בלבד שהרושם שלי מאיבגי היה שמדובר בקול אדוניו הממהר לזנק כאשר מישהו מדבר סרה באנשי הימין, גם לא הצלחתי לברר אם מדובר בראיון עדכני מיוני 24 או ש"ח מראיון ישן מלפני מספר חודשים. האם יתכן שגם כלב מאולף יכול ללמוד טריק חדש ולהפוך לעיתונאי של ממש. לצערי, לאחר כמה ימים, הספק התגנב מחדש. האם יתכן שמדובר במשרת מסוג עלוב עוד יותר, שאדוניו אינם מחנה פוליטי מסויים, אלא פלג מסויים בו. האם האיש אינו אלא נער שליחויות של הליכוד החדש שסופסוף הבחין שפוטנציאל הקולות מדלדל? כאשר נציגי הסקטור המזרחי-מסורתי אינם מעיזים/טורחים לצאת נגד צעדים הפוגעים בסקטור שלהם חוקי אי-גיוס והזרמת כספים למערכת החינוך הדתי-אירדנטי ולהתנחלויות, קולות הסקטור שלהם ינדדו למחוזות הש"ס, סמוטריץ ובנחמין ואז שולחיו עשויים לגלות שהפכו לסרח עודף של המחנה, צר המקום ליד שולחן השלטון ואין מספיק מקום לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאד סביר שהוא נשלח על ידי הנתניהוז ועוזריהם כדי להקטין את סמוטריץ' ולרמוז לו שלא יעז לפרק את הקואליציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ובכל זאת היה שם רגע מרשים שהדגים את העיקרון כי עיתונאים אינם עובדים של משרד ההסברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פסיכו-היסטוריונים סובלים מאותה בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא בטוח שיש מספיק נתונים כמותיים שמראים שלהאריס יש סיכוי יותר גדול לגבור על טראמפ מאשר לביידן. ולא, כמה מאמרי עיתונות היסטריים של השמאל האמריקאי הם לא מספיק נתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בכלל לא בטוח שהבוחר האמריקני מוכן לנשיאה אשה ועוד לא לבנה. בפעם האחרונה שהשאלה נבחנה, התשובה היתה לא (טראמפ נ. קלינטון). אידיוטי הימין עשו כל כך הרבה רעש וכנראה גם היה מבצע פוטיני שנועד לחסל אותה, כך שבהמולה נשכח שמעולם לא היתה מועמדת שהיתה כל כך כשירה ומוכנה לתפקיד ובכל זאת הפסידה גם לאובמה וגם לטראמפ. לי אישית אינספק שחלק מן ההפסד מוסבר בכך שהציבור האמריקני עדיין לא היה מוכן לאשה נשיאה. ואם מדובר בקאמלה האריס, אשה שאינה פופולארית במיוחד אפילו בקבוצת המוצא שלה (מז' אסיה וככה), לא כל שכן. סיכוייה להיבחר דומים לאלו של ביידן. הבעיה היא שהמכונה הפוליטחת האמריקנית, בפרט זו של הדמוקרטים, כל כך מסורבלת, שללא התלהבות של ממש (קנדי, אובמה), קשה מאד להזיז אותה. מזכיר קצת את הסנאט הרומאי שבחר בד''כ לקיסר כל מיני זקנים שכיבים מרע כדי שיקראו שוב לבחור מוקדם ככל האפשר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |