בתשובה לאריק, 14/05/23 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט. אני לא רואה דרך של פיוס בדור הנוכחי בין הקבוצות בנסיבות אלו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אני אומר שצריך לגשר בין החילונים והמסורתיים, ולא בין החילונים לחרדים, במטרה להקטין את ערך בנזף [ויקיפדיה] של החרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה המסורתי שלך ומה הוא רוצה מאיתנו? על מה ואיך מגשרים? על מה חשבת? חוק "מסורתו אומנותו"? Will you defend faith against apostates and heretics?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי. על ידי כבוד הדדי. החילוניים חייבים להפסיק להתנשא על המסורתיים ''מנשקי הקמעות'' ''עדר בהמות''. המסורתיים חייבים להפסיק להתנשא ולהתקרבן בעת ובעונה אחת מול החילונים ''מעולם לא קראתי צ'כוב''. הברית בין החילונים והמסורתיים היתה קיימת בעבר וניתן להשיב אותה. אם אתה מבקש שאפרוט את זה לפרוטות איני יודע איך. יש אנשי מקצוע שוודאי מסוגלים לפרוט על הנימים הנכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה צדדית: "מעולם לא קראתי צ'כוב" היה הרבה פחות בעייתי אם היה מתלווה אליו משהו כמו "לעומת זאת את אבן גבירול קראתי כמה פעמים" או משהו דומה. הגב' רגב כנראה הניחה שכולנו מבינים את זה לבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אומר על האדם שהוא אומר ׳קראתי את א.ב׳ ? הרי שנינו יודעים שאני לא אבחן אותו ואם אני אצטרך להאמין שהוא גם קרא וגם הבין את מה שהוא קורא, הרי שאני אשקר את עצמי. מכל מקום ולדעתי, קריאת ספרים שלא קשורים למדעים או להגות פילוסופית/דתית הם בבחינת ברכה לבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיים הם ברכה לבטלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר אותה! ברכה לבטלה עובדת אצלנו בעירייה, במחלקת חניה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתח תקווה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זורם איתך - כל הייקום הוא ברכה לבטלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו כבר בענייני ברכה, רציתי להעיר ש"ברכו את ה'..." והווריאנטים ממשפחת "ברוך הוא..." הן פסוקיות יומרניות במידה שאין למעלה ממנה. השאלה הרטורית מאיוב ל"ח "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי-אָרֶץ; הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ בִינָה..." תקפה גם לאותם חגבים חסרי ערך שמעזים, בגבוה ליבם, ל"ברך" את בורא הברכות כולן. חושבני שהדרך לגיהנום מרוצפת בברכות האלה, ולידידי המסורתיים והדתיים אומר: ראו הוזהרתם! אלא היו עוד 60 שניות מיותרות על התיאולוגיה של הרשכ"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהברכה היא תפילה ותפילות אומרים בכריעת ברך לפני המלך. לא חושב שאלוהים במקרה זה זקוק שבן תמותה יברך אותו. בכל זאת, הוא אלוהים ולא בבא בובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, לא חשבתי על זה. אם כך ''ברכו את ה' המבורך'' בעברית עכשווית היא ''כרעו ברך בפני מי שהאחרים כורעים בפניו'' ולזה, ברוך השם, אין לי שום התנגדות סמנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו במשחקי הכס! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, תודה. כמו לקדש, שהוא במקור ''לייחד'' והמשמעות המיסטית נטענה בו אחר כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המקור 1 של פרשנות זאת לדעתי כן היה מושפע, ולפחות בתחילתו מהשפעה קבלית של תורת הסוד. 2. חוץ מהביאור של רבנו בחיי, יש עוד כמה ביאורים למילה 'ברכה' שגם הם מושפעים מתורת הסוד והקבלה. אבל בהקשר הדתי, הדימוי הזה שבו בן התמותה כורע ברך לאלוהים נראה לי תואם ל'דיאלקטיקה של האדון והעבד' שהיא הדיאלקטיקה הכללית בכל דת 2 וזאת בשונה מדימויים בהם האדם מתחנן על ברכיו ואוחז בברך בשר ודם שיברך אותו. ---------- 1 בחיי בן אשר [ויקיפדיה] כותב בפרשנות שלו לספר בראשית (דברים ח',י') 'עוד מלשון בריכה וכריעה, מי שכל ברך כורע לו, וכן מצינו בספר הבהיר 3 מאי משמע דהאי ברכה לישנא דבריך הוא, שנאמר (ישעיהו מ״ה:כ״ג) כי לי תכרע כל ברך, מי שכל ברך כורע לו'. 2 העבד/המאמין מצווה על האדון/אלוהים לברך אותו וכלשונו של י.קליין ז"ל - 'מי שאינו עושה פולחן אינו משעבד את האל. המסקנה הפרדוקסלית היא שאם אינך רוצה לפגוע באל אל תהיה דתי..'. 3 ספר הבהיר [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מקור? לא סתם מתחשק לי להתווכח, אני באמת מתעניין. על פניו נראה לי שהמשמעות הפולחנית דווקא הייתה קודם, ואח"כ הופיעה הפרשנות של "לייחד". אני חושב זאת גם בגלל התואר הקשור בשורש ("לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל"), וגם כי חלק מהשימושים במילה במקרא תואמים יותר את המשמעות הפולחנית (למשל "ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם הכוונה שלך ב"לייחד"? (אתה יכול לתת דוגמה לשימוש ב"לקדש" במשמעות הזו, פשוטה/יומיומית ככל האפשר?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קידושין [ויקיפדיה]= אירוסין."מהות הקידושין היא מעשה שבאמצעותו מקדש האיש את האישה ומייחד אותה לו". הרי את מקודשת לי בטבעת זו = אני מייחד אותך בשווה כסף (ואסור לך להתחתן עם אחר). הקדש [ויקיפדיה] "הקדש הוא הקדשת נכסים לטובת נהנה או למטרה אחרת". כתיבת הקדשה בספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים את הקידוש בתנ"ך כפשוטו- ייחוד- מתחוורת משמעותם של פסוקים מסויימים: למשל הביטוי הנפוץ בתורה "קודש לה"'. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהֹוָה מָחָר". הקריאה הרגילה היא [שבת קודש] לה', כאילו השבת קדושה בפני עצמה. אבל אז מה משמעות השיוך? אם קוראים שבת [קודש לה'], המשמעות ברורה: יום השבת יוחד לאלהים. באחת החזרות זה הרבה יותר ברור: "שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת". קל להבין איך המשמעות הנוכחית של קודש נטענה די מהר באותם דברים שקודשו, בעצם הוקדשו, לה', כי הם הפכו לטאבו: "וְאִם-יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן-הַלֶּחֶם עַד-הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת-הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי-קֹדֶשׁ הוּא", ויש גם פסוקים שהמובן שלהם יותר ברור עם המשמעות הנוכחית של קודש. אבל לדעתי המשמעות המקורית של המלה היא הייחוד, והקדושה המיסטית נטענה בה אחר כך. גם המשמעות המקורית של מקום קדוש בתורה היא לדעתי מקום שיוחד לעבודת האל. למשל: "הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד". כך קודש הקודשים הוא המקום העוד יותר מיוחד לעבודת האל. ברור שבגלל הטאבו המקומות המקודשים לעבודת האל מיד הפכו למקומות קדושים במובן holy. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן המפורסמות שנשכחו הן שאין ליהדות בעלות על המונותאיזם הקדום שכן אבות האומה למדו בבית מדרשם שם ועבר. ולמען הדיוק ההיסטורי יובהר שהיהדות מעולם גם לא תבעה מונופול על המונותאיזם. יחד עם זאת היהדות הצליחה לגבש סוג מיוחד של מונותאיזם ש'מוצא את ביטויו במושג יחוד השם' 1. אלכסנדר אלטמן [ויקיפדיה] בראשית מסתו אודות תורת 'יחוד השם', מבהיר כי תורת יחוד השם היא לא יצירה השגתית אלא היא נקודת התגבשות של חוויה דתית. תורת היחוד התגבשה בתקופה מסויימת בימי הביניים ושני הזרמים המחשבתיים הגדולים בתקופה זאת - הפילוסופיה היהודית דתית והקבלה/המיסטיקה הגדירו באופן שונה לחלוטין את מושג 'יחוד השם'. 1. נקודת המוצא הקוסמולוגית היא הנקודה שמגדירה את יחוד השם. הן הפילוסופיה היהודית שהושפעה מהכלאם [ויקיפדיה] והן החשיבה האריסטוטלית ניאו-אפלטונית מובילות לדרך מחשבתית שבסופה 'יחודו של השם הוא בעצם באי־השתייכותו לעולם', וכך כדי לייחד את האלוהים על האדם להניח את העולם בסוגריים (), וזאת כדי שיוכל להתקרב למושג הייחוד ; 'העולם הוא קרש הקפיצה ממנו מתנשאת ההכרה הפילוסופית אל האלוהים'. גם הרמב"ם לא הצליח להקים גשר על פני התהום הפעורה בין מושג יחוד השם לבין המציאות הדתית ורק הכנסת מוטיבים הלכתיים למושג הצליחו למנוע תובנות לא רצויות. אלטמן מציין כי הפסוק מתהילים 'לך דומיה תהילה', מייצג בקרב רס"ג וחכמי אשכנז שהושפעו ממנו שלמעשה את יחוד האל משיגים בשתיקה, בהתבוננות והסתכלות. 2. נקודת המוצא הקבלית-מיסטית בתפיסת יחוד השם היא המציאות הפסיכית ולא הקוסמוס הפיזי. מרכז ההסתכלות המחשבתית של הקבלה היא שגורל העולם הזה ואפילו גורלו של אלוהים תלוי בבן האדם. בקבלה יחוד השם היא מציאות שיש להגשימה כל יום מחדש. כפי שציינת לעיל יש קשר הדוק בין הקדושה ליחוד. כל המצוות הן יחוד כשיש ליחד אותן לפני הפעלתן באמירת 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'. ---------- 1 אלכסנדר אלטמן. פנים של יהדות ( עם עובד) עמ' 82-90 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחש 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה' הוא חסידי בעל שרשים קבליים. קודשא בריך הוא (הקב''ה) ושכינתיה (ושכינתו) אמורים להתאחד או להתייחד או משהו באמצעות התפילה. הלחש הוא הכוונה עצמית של המתפלל להתפלל לשם ייחוד הקב''ה ושכינתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שיחוד הוא הניגוד איחוד בהקשר הפילוסופי. בעוד שהקבלה כן מבקשת לזווג איחוד ויחוד או הפכים. אלטמן מפרט בנושא זה בהרחבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בריאת האדם לוותה בדרמות 'שלא מן העולם הזה', ורק הבנת הגנוסטיות לאור האגדות והמדרשים עושה לנו 'סדר' בהבנת מיקומו של האדם באגדה. 1. בעיקרו של דבר, היו מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם 12. 'בראשית רבה' מייחס את המלאכים התומכים בבריאת האדם למלאכי החסד והצדק ואילו את המתנגדים לבריאת האדם הוא מייחס למלאכי האמת והשלום. הראשונים גורסים שהאדם יעשה חסד וצדק בעולם הזה ומכאן שנתונה הסכמתם לבריאתו של האדם. האחרונים 'מנבאים' שהאדם יהיה כולו שקרים ומריבות ולכן רצוי שהאדם לא יברא. אלוהים מחליט לצדד במלאכי החסד והצדק ולוקח את האמת ומשליכה לארץ. לתדהמת מלאכי השרת לפשר מעשה זה שבו אלוהים מבזה האמת שלו, הוא משיב להם שאמת מארץ תצמח. בספר אדם וחוה [ויקיפדיה] מסופר שלאחר בריאת העולם, השטן - המכונה גם שדיאל או בליעל - 'חמד' את תפקידו של אלוהים, והוא לא היה שבע רצון מכך שכל המלאכים היללו רק אלוהים ואותו לא. בתגובה לכך אלוהים ציווה על המלאכים גבריאל ומיכאל ועוד תשע כיתות של מלאכים לקחת את השטן <ומודגש ולהשליך> אותו לכדור הארץ. הוא הושלך מעל ירושלים - 'מקום המלאכים שנפלו'. לאחר דברים אלו אלוהים החליט להחליף את השטן בייצור אחר ופחות יהיר מהשטן, ולכן ברא את האדם מאדמה כדי שיזכור מהיכן הוא הגיע. הבריאה עצמה התבצעה בירושלים באותו מקום שהשטן הושלך וזאת כדי להשפיל אותו. מקורות אחרים 3 גורסים שהשטן גורש לאחר בריאת האדם וזאת כי השטן לא הסכים להעריץ את האדם. הציווי האלוהי מכל המלאכים - לרבות השטן - להעריץ את האדם כיצירת מופת נמסרה למלאך מיכאל. כצפוי, השטן לא אהב את הציווי הנ"ל, בטענה שהוא נברא לפני האדם ולכן האדם הוא זה שצריך להעריץ אותו. יתרה מכך, השטן הגדיל לעשות ואף פנה לכל בעלי בריתו המלאכיים בזאת הלשון: 'אל תעריצו או תשבחו אותו יחד עם שאר המלאכים. ראוי לו שיעריץ אותי, בראותו שאני אש ורוח ואילו הוא אינו אלא עפר שנוצר מגוש עפר'. המיני מרד הזה נגדע באיבו וביום שיש בשעה השניה הוא ובני בריתו הופשטו והושלכו ארצה. ומאז שמו נקרא שטנא - כי סטה מדרך האלוהים, שדא - כי הושלך ארצה. שנאת נצח השטן לאדם מסוכמת בדבריו אלו: ' אדם, כל איבתי, קנאתי וכאבי מכוונים כנגדך משום שבגללך גורשתי ונטלה ממני תפארתי, שממנה נהנתי לפנים בין המלאכים בשמיים והושלכתי ארצה' המוטיב המעודן שבמדרשים זהים למוטיבים שבספרים החיצונים. מלאך האמת או השטן מושלכים ארצה כי הם מביעים התנגדות לבריאת האדם. האדם תופס את מקומו של השטן שכן האמת תצמח מהארץ. בתוספתא [ויקיפדיה] המלאך שמערער על בריאת האדם הוא המקטרג - הקטגור. בלשון חז"ל הקטגור הוא השטן. בספר חנוך האתיופי/החבשי - ספר חנוך א' [ויקיפדיה], אלוהים מצווה על המלאך רפאל לקשור את השטן - עזעזל - ולהשליך אותו לחושך - ' עשה בור במדבר בדודאל והשליכנו לתוכו. שים תחתיו אבנים חדות ומשוננות וכסהו בחושך. הוא ישכון שם לנצח, ואת פניו תכסה שלא יראה אור'. מהדעה הפילונית-גנוסטית לפיה האדם נברא על ידי הכוחות התחתונים ולא על ידי האלוהים, מוכחשים על ידי המדרשים שמדגישים שהמלאכים התנגדו באופן פעיל לבריאת האדם על ידי אלוהים ומכאן שהאדם נברא על ידי אלוהים. הרעיון בהתנגדות המלאכים לבריאת האדם מובהרת בכך שהם מתנגדים להורדת האור עילאי לעולם התחתון. מה שמזכיר את שבע רשויות הרשע של כוכבי הלכת שמתנגדים להורדת האור לכדור הארץ. 2. מוטיב נוסף וזהה הוא נושא 'הערצת האדם' על ידי המלאכים. בספרות חז"ל מובאות 3 ווריאציות לכך. בראשונה (בראשית רבה) המלאכים טועים ומתבלבלים בין האדם לבין אלוהים. בתגובה לכך אלוהים מטיל על האדם שינה ובכך הוא מאיין את אלוהותו הזמנית של האדם. בשניה (פרקי דר' אליעזר) כל הברואים ובכללן המלאכים התפעמו מגודל עוצמת בריאת האדם ובאו להשתחוות לו. בתגובה האדם מבקש מהם להשתחוות למי שברא אותו. בשלישית (ילקוט שמעוני) מלאכי השרת לאחר בריאת האדם שאלו את אלוהים האם יש מעכשיו שתי רשויות ? ובתגובה אלוהים הנמיך את קומתו של האדם. בכל הווראיציות המלאכים מבקשים להעריץ את האדם ואלוהים בתגובה מנמיך את האדם או מאיין את כוחו. אמנם הטקסטים המקראים מציינים את פיחות האדם מהאלוהים אך במעט - 'ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו'(תהילים ח,ו). בחיבור מדרשי מאוחר מובא הקטע הבא : 'יום שנתקבלה דעתו של אדם הראשון אליו אמר ה"ב למלאכי השרת : בואו והשתחוו לו. באו מלאכי השרת לרצונו של ה"ב. השטן היה גדול מכל המלאכים בשמים, דבר להב"ה, רבש"ע יצרת אותנו מזיו השכינה ותדבר אלינו שנשתחוה לאשר יצרת מעפר הארץ. השיב ה"ב זה שהוא עפר הארץ, יש בו מן החכמה ומין הבינה שאין בך'. בגרסאות הספרים החיצוניים המלאכים שומעים את אלוהים אומר לאדם ' הנה, עשיתך מלך, כהן, נביא, אדון, ראש ומנהיג לכל יצור. הם יעבודך ולך יהיו. נתתי לך ממשלה על כל מה שבראתי' ובהמשך - 'ובשמוע המלאכים את הדברים האלו..כרעו כולם ברך ויעריציהו'. -------- 1 המדרש מרחיב התנגדות זאת גם למתן תורה לעם ישראל ולרצונו של אלוהים בבית המקדש. 2 מעובד בתרגום חופשי ממחקרו של אלטמן אלכסנדר (פנים של יהדות עמ' 31-43) אודות הרקע הגנוסטי שבאגדות על אדם הראשון. גנוסיס [ויקיפדיה] 3 כדוגמת Vita Adae et Evae -חיי אדם וחוה ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחשבה המיסטית אודות האיחוד בין נשמת האדם/מהות האדם לבין אלוהים, היא ההכרה המתבקשת במהות המיסטיקה. בשירתו המיסטית של ג'לאל א-דין רומי [ויקיפדיה], 'בשתי צורות ושתי דמויות אך בנשמה אחת; באופישנדות ההודיות, אטמאן הוא הברה-מאן ; בתאואיזם, היודע את עצמו אחד, הוא עם ; בתומיזם של מייסטר אקהרט, 'הצורך הגדול של האדם הוא שנשמתו תתאחד עם האל'; ואפילו המיסטיקה הצופית צופה פניה למזרח. כל המיסטיקות מובילות לאיחוד האדם עם האלוהים. האמנם כך גם ביהדות? השלב הקלאסי של המיסטיקה היהודית - מיסטיקת הזוהר - לא מגלה פנים לעניין האיחוד וההתעסקות המינורית בנושאי 'צלם אלוהים' לא מפותחים לכלל מחשבה וההנחה היא לרוב כי המיסטיקה היהודית לא חותרת לאיחוד כמו יתר אחיותיה המיסטיות. מאמר אחד בזוהר חורג משתיקתו והוא פרשנות צללי האדם - 'חד רברבא וחד זעירא', יש המפרשים זאת למודע ותת מודע ושם מסתיימת היא. הספירות לזוהר הוא אירוע אלוהי העומד מעל האדם, הוא עוסק בסתירות בין יסודות ולא באיחודים, אין דרך לאחד את מידת הדין עם מידת הרחמים, בין לשמאל לימין, בין טוב לרע. עצמותו של האדם מתוארת לאדם נוסף, כאילו פוצל האדם לשני בני אדם. בתיאור חוויותיהם המיסטיות של תלמידי אברהם אבולעפיה בהדרכות להשגת רוח הקודש של חיים ויטאל, חווית פגישת עצמותו העליונה של האדם היא של פגישה עם מישהו שעומד ומחכה שתדבר. לא חווית אחדות, אלא חווית הרצון להקשיב ולדבר. הדמות הזאת מתוארת עוד בחזון יחזקאל ׳דמות כמראת אדם׳ ויש לה פנים במחשבה האיראנית וגם בחלקים במיסטיקה המוסלמית וגם בקבלת האר״י. זאת האחרונה תפסה יתד במיוחד לאחר גירוש בפרד בשנת 1492 ונחשבת כקבלה-חדשה אשר תוביל בסופו של דבר לחסידות של המאה-18. בקבלת הארי האל עצמו מתכנס אל תוך עצמו וזאת כתנאי בסיסי למעשה היצירה. הגדרות אלו כונו גם ׳המיסטיקה של ההתכנסות לתוך עצמו’ (רודולף אוטו). לשיטתו של שלום גרשם, זאת השתקפות החוויה היהודית של הגלות. התכנסות האלוהים לעצמו ונטישת האומה בטרגדיה היהודית בספרד ומשם לקבלת הארי וכלה בתנועה המיסטית העממית - החסידות. זאת המרפאת, משחררת את עצמותו של האדם. מנטרלת את כבלי האגו ומחברת אותו לאלוהים. לא את נשמתו אלא אותו ממש. ללא ספירות ומושגים והנחות. היא מוצאת את אלוהים במסתרי הלב האנושי, היא לא מבטיחה נצחונות קלים אלא תביעה שעניינה התמסרות מוחלטת של עצמות האדם לאלוהים. אלטמן מניח את סומבילציית היצרים של פרויד, שמקבלת מקום של כבוד במחשבה החסידית, ובפרט בשאלה : איך מתמודדים עם הרוע ? ותשובתה היא שהרוע לא יכול לצמוח בערוגות הספירות. החסידות סללה את המיסטיות לנתיב הישועות. ובנתיבים אלו אלוהים והאדם כבר לא מנותקים, תפילה קטנה והוא כאן לשרותך. תודה אלוהים שבראת אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים בהם סבלנות וסובלנות הם מונחים שכבודם כבר לא מונח ולו בקרן זוית, מתחדדת לה המחשבה כמה סבל עוד יסבלו רבים טובים, על כך שלא נותרה בנו - כולנו קב אחד של סובלנות כלפי האחר. ונתחיל מעצמנו. קווינטוס אורליוס סימכוס [ויקיפדיה], כתב בטוב טעם ״אל ליבו של סוד גדול כל כך, אי אפשר להגיע לעולם בדרך אחת״, דבר המסכם היטב את האבחנה שהסובלנות מוצאת את מקומה בכבוד בחברות פוליתאיסטיות או סינקרטיסטיות. מקום של כבוד תוכל הסובלנות למצוא גם בדתות ההתבוננות, בהינדואיזם. בבהגוד גיטא [ויקיפדיה] - כתבי הקודש ההינדים, ההשקפה אודות ׳שבת אלים גם יחד׳ (גם אם הם אלים נחותים), היא השקפת יסוד בפילוסופיה ההינדית. גם הפילוסופיה הניאו-אפלטונית, אוחזת בספיחי השקפה זו, ומטיב לתארה הניאו אפלטוני היהודי, שלמה אבן גבירול, ״ ולא יחסר כבודך בגלל עובדי בלעדיך, כי כוונת כולם להגיע עדיך״. הכל טוב ויפה, עד ההתגלות הראשונה, עד חזונו של היחיד, עד אותו אירוע יחיד. מנקודה זו הסובלנות לא קיימת ולא תוכל להתקיים. בשאלה - האם המונותאיזם יכול להכיל את הסובלנות, ולעניינו אנו : האם יש במסורת היהודית את היכולת להכיל סובלנות, ואם כן באיזו מידה? לא בקפלן המחאה נולדה, הדת היהודית היא דת המחאה בה׳ הידיעה. אברהם נוטש מולדת ומחריב את סמליה, בכל מקום שהוא מגיע הוא מרסק מיתוסים. צאצאיו המיוסרים במצרים, נוטשים פירמידות לטובת דת המדבר וההבטחה לארץ ישראל. שם הם מתיישבים בטבורה של ההיסטוריה, כובשים ונכבשים, פולשים ונפלשים ובסוף גולים כאחרוני האדם. בנסיבות אלו העם היהודי לא יכול היה להתבונן כמו בדתות ההתבוננות ולקבל אמיתות נוספות, הוא חייב היה להתכנס במונותאיזם העקשן והלא סלחן, זה שלא סופח בין שתי הסעיפים, אין או -או, אין שביל ביניים בין האלוהים לבעל. קנאתו של אליהו היא רוח היהדות בתקופות קשות בהם נדמה היה שהיא גוססת למוות. הארכיבישופ נתן זדרבלום כתב בספרו (אלוהים חיים 1933) שהטרגדיה ההודית היא שלא היה לה אליהו הנביא משלהם. קנאי אחד שיאמר ׳לא׳ לדתות נחותות מבחינה מוסרית. ה׳לאו׳ המקראי לכל הדתות והאלילים הוא ההן שאותו מבינים מכללו של ה׳לאו׳. התנ״ך הוא מסמך מאלף שבו בני האדם קובעים מה טוב ומה לא טוב בעיני האלוהים, וזאת בניגוד לכתבי הקודש הרואים בכל האלים דבר טוב ללא רוע . צידו השני של הדף - התנ״ך כן מתקן את קנאותו של אליהו - ׳ לא ברוח ה׳, לא ברעש ואף לא באש, אלא בקול דממה קלה׳. אותו אברהם, זה שמנתץ מסורות ישנות ואלילים אחרים, מבקש מאלוהים שיציל עמים אחרים שנגזר עליהם כליה. צלם האלוהים המוטבע באדם באשר הוא - כל אלו ועוד מובילים להכללה רבתי שהיא - הדת המקראית היהודית מכילה בחובה הן סובלנות והן אי-סובלנות : הסובלנות היא לכל העמים, האי סובלנות הקיצונית היא לעם היהודי. עורפה לא גונתה או הוכפשה כי הלכה בחזרה לעמה וזאת בניגוד לרות גיסתה. דוד ושלמה לא כפו את דתם על עמים מנוצחים. היהדות המקראית ועד עצם ימיה הנוכחייים לא סובלנית לבני עמה בצורה קשה ורואה בנוטשים את אלוהי האבות ואת הברית כבוגדים במלוא מובן הגדרת הבוגד. גון לוק מרחיב באגרת מ-1689, ׳אגרת בדבר הסובלנות׳ אודות הסבלנות/האי הסובלנות במדינת היהודים : ״ דינם של עובדי האלילים מבחינת חוקי במדינה היהודית מתחלק לשני שיקולים. הראשון עניינו באלו אשר לאחר שהוכנסו בסוד המצוות של תורת משה ונעשו לאזרחי המדינה ההיא, המירו ברבות הימים את דת אלוהי ישראל. כלפי אלה התייחסו כאל בוגדים ומורדים, שעוונם הוא לא פחות מבגידה במלכות.״ לאחר קביעה זו, לוק עובר לקביעתו השניה ״ שנית, בני עם אחר ונכרים שבאו למדינת ישראל לא כפו עליהם בזרוע לקיים את המצוות של תורת משה. אדרבא, באותו מקום עצמו שבו נצטוו בני ישראל ׳ זובח לאלוהים [אלילים], יחרם׳, נאמר ׳וגר לא תונה ולא תלחצנו׳…״. באותו נושא ציין הוגו גרטיוס בספרו דיני מלחמה ושלום מ-1625 שזרים מארצות אחרות לא היו כפופים לחוקי היהודים והיו רשאים להתפלל בבית המקדש בירושלים. ׳ ומעולם לא הורה אלישע לנעמן הארמי ולא יונה לאנשי נינוה, אף לא דניאל לנבוכדנצר, ולא הורו הנביאים לצורים, למואבים,למצרים שאליהם פנו שמחויבים היו לקבל את תורת משה. מוטיבים זהים מופיעים גם בכותב עלום שם שכתב את סנגור המצפון מ - 1673, לפיו שלמה הניח לעמים האחרים לעבוד את אלילם ללא הפרעות. אצל וולטר מוצאים פרקים אודות הסובלנות המופלגת של היהודים כלפי העמים האחרים. מעולם המקרא לעולמם של חז״ל. הסובלנות כלפי החוץ הולכת ומתרחבת, גויים צדיקים זוכים לעולם הבא, פתיחות כלפי דתות מונותאיסטיות, השתאות לנוכח גדולתם של חסידי אומות העולם וקול קורא לכל בני העמים לבוא ולחזות בנו. מהי, אם כן, אותה סובלנות העם היהודי מול כל העולם, אל מול אותה אי סובלנות כלפי בני עמם? ——— אלכסנדר אלטמן, הסובלנות והמסורת היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון - בהגווד גיטא [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שלא השתכנע מוזמן לביקור קצר במאה שערים, רצוי עם אישה בשרוול קצר. אגב, הוחלט כבר אם מותר לחלל שבת כדי להציל חיי גוי, או שהנושא עוד במחלוקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאה-שערים היא שמורת טבע במונחים מערביים 1. בכל מדינה אחרת, הם היו מוגנים מכח חוק העתיקות עם שומרים במדים וכרטיס כניסה בסך 50$ לסיור, כל ההכנסות קודש לבתי תמחוי במאה שערים. כאן בישראל יש פחות מודעות לסמטאות השכונה מהנקודה המתוירת. התושבים עצמם נפגעים שקבוצות מחול עוברות בשכונה ומביטים בהם משל היו קופים לבקניים. אבל כל עוד הם לא מתגרים בהם פיזית או מינית, החיים ממשיכים הלאה. לגבי שאלתך - התשובה היא שמותר. וכמדומני (אחת ל -4 הודעות), שמאה שערים היא לא דוגמא לעניין הסובלנות הדתית. הבעיה יותר חמורה כשמדובר באי-סובלנות מאנשים נורמטיביים שמציגים את עצמם כ'אי'של סובלנות בים של אי-סובלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הדתות המונותאיסטיות בכלל לא סובלניות. היהדות המציאה את הג'נוסייד מצד אחד, אבל המיסיונריות שלה היא רק כלפי פנים. הנצרות והאיסלם הרחיבו את המיסיונריות כלפי חוץ לכל הכופרים והכריזו עליהם מלחמות קודש. הדתות המונותאיסטיות גם יודעות בדיוק טוב ומה לא טוב בעיני האל. ביהדות הרבנית הרבנים אפילו הכריזו על עצמם שהם יודעים מה אלוהים רוצה מאיתנו יותר טוב ממנו עצמו. ההצלחה הגדולה של הקולוניאליזם האירופאי היתה מושתתת לדעתי על המוסכמה שהלא לבנים הם פחות מבני אדם. בדיוק כמו שהדת היהודית טוענת (הרבה יותר בחוזקה אצל הראי"ה, ומאז אצל הד"ל) שליהודי נשמה זכה יותר מאשר לגוי. זה יכול לקרות לדעתי רק בדתות מונותאיסטיות. אולי זה הסבר אפשרי לפריצה הכלכלית קדימה של אירופה ואמריקה על חשבון סין (והודו) שהיתה התרבות המובילה על הכדור מכל הבחינות במשך יותר מאלף שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדויק מאד. עצם ההגדרה של ''כופרים'' שהם נחותים יותר ויש להילחם בהם רשום בקושאן על המונותיאיזם, וקשה לכמת כמה מיליונים שילמו בחייהם על הפטנט הזה לאורך ההיסטוריה. מה שיפה, זה שאחד מעמודי התווך של שטיפת המוח המונותיאיסטית זה שמונותאיזם הוא נעלה יותר מדתות פוליתאיסטיות או פאנתאיסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נעלה רק במובן אחד. המונותאיזם הלך בכיוון הנחוץ הנכון כששלל את הקיום של אלים מרובים או את זה שהכל זה אלוהים. כל מה שנשאר זה רק לשלול אל אחד אחרון ודי. אחרי ששללנו כל כך הרבה וצברנו ניסיון, מה כבר דרוש כדי לזרוק עוד גופה של איזה אל על הערמה? הצעד האחרון נהיה צעד מתבקש - כמעט טריביאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ולא. כשאתה מעניק כח בלתי מוגבל רק לישות אחת ואין בלתה, אל תתפלא שהסגידה העיוורת לה תעבור כל פרופורציה. ויהיה הרבה יותר קשה לוותר עליה ולהמשיך הלאה. רגע, על מה דיברנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״רגע, על מה דיברנו?״ דיון באייל הקורא הוא משולל תארים. אל תחקור במופלא ממך. לגבי מונותאיזם והפוטנציאל לפנאטיות/דוגמטיות/אמונה באבסולוטים - כאילו דה?! אתה מתפרץ למרחבים פתוחים בעניין זה. אבל - הצרה במין האנושי (ראה ערך דוגמאות מהמאה ה 20) היא היכולת לעשות כל זאת עם או בלי אמונה באלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. במבט מרחוק אפשר לחשוב שהאידאלוגיות השונות הן רק תירוצים לעשות את מה שהסאפיאנס הכי אוהב- להתעמר ולהרוג אנשים אחרים. ושלא תעז לצאת מהבית בלי כובע! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בוא נאמר שהשימפנזים לא יותר טובים, אז למה להשמיץ. מחקר יותר רציני יכול היה להביא קורלציה (או לא) בין האידיאולוגיה/אמונה של קבוצות אנשים לבין הקטלניות שלהם. להניח מראש שאין קורלציה כזו נשמע קצת קלוש. אבל באסוציאציה לסדרות הנטפליקס שעלו על שולחני: לאחרונה אני רואה שיש נטייה נפוצה לסדרות מתח, כשפים ואקשן אלים (מדי) שנטועות בסביבה של טירות, מלכים, חרבות, אבירים ושאר ירקות מימי הביניים פלוס. ואני תוהה - מה המשיכה הזו לתקופות ומשטרים שכאלה? הכל עלוב ועני מצד אחד, ואלים, גרפי וכוחני מצד שני. לאדם בן זמננו (שאני כמובן מייצג באופן גורף1), לחיות שבוע בסביבה כזו יהיה גהינום של סבל בל יתואר. ומזה אני נסחף לתחושה, שאם זה אכן מדמה ולו במעט את תקופות העבר, אזי אנחנו נמצאים בתקופה נדירה ביותר שבה, אופן יחסי, רוב רובם של האנשים חי בנחת ולא מפחד להיתקל בחרב של איזה יריב כזה או אחר על בסיס יומיומי. וכמו שכל פיזיקאי יודע - תנאים נדירים נוטים להתכנס חזרה אל הממוצע. בררר. או - ונחזור לטיעון הראשון - אולי בכל זאת אבולוציה של צורות משטר, חברה וכלכלה, מסוגלת לשפר את המצב באופן בר קיימא יחסית? 1 עלק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורלציה בין האמונה לקטלניות: אני חושב שמידת הקטלניות היא פונקציה של שלשה גורמים עיקריים - כמות כח האדם שעומד לרשותך - איכות הכח (כולל איכות טכנולוגית) - הדבקות שלו במשימה הדתות המונותאיסטיות סיפקו לאורך ההיסטוריה כח אדם גדול ותמריץ חזק לדבקות במשימת הקטל. אני חושב שמסעות הצלב הם הדוגמה החזקה ביותר ליכולת של האמונה הנוצרית להניע אנשים להרג לשמו. ברמה הטכנולוגית של המאה ה 12 זה היה הישג חסר תקדים להניע צבא לרוחב יבשות כדי להלחם על פיסת ארץ נידחת שהקשר בין הכח הלוחם לבינה הוא אידאולוגי בלבד. שני רוצחי ההמונים הגדולים של המאה ה 20 - משטרו של סטאלין ומשטרו של היטלר- החזיקו לכאורה באידאולוגיות הפוכות. ר"ל לא האידאולוגיה עצמה היא שמשנה אלא סוג האידאולוגיה והניצול שלה. שני המשטרים האלה נהנו מכמות קטנה יחסית של כ"א אדם איכותי עם דבקות גדולה במשימה, ומתחתם כמות גדולה של כ"א פחות איכותי עם דבקות נמוכה במשימה. יכולות הארגון והמיכון של העידן התעשייתי חיברו את הללו יחדיו לארגונים קטלניים במיוחד. תקופה נדירה ביותר שבה, באופן יחסי, רוב רובם של האנשים חי בנחת: המהפכה החקלאית הרעה בממוצע את תנאי המחיה של בני האדם לעומת הציידים לקטים- הם עבדו יותר שעות, סבלו מתזונה נחותה ובעיות רפואיות שונות ותוחלת החיים שלהם התקצרה. לאורך הדורות חל שיפור קל מאוד בתנאי המחיה הממוצעים עם ההתקדמות הטכנולוגית האטית. גם המהפכה התעשייתית לא שיפרה את תנאי המחיה הממוצעים בתחילה, ורק באמצע המאה ה 19 החלה תוחלת החיים הממוצעת באירופה לעלות, לא מעט עקב השיפור בתמותת תינוקות. למעשה רק האריסטוקרטיה במאה ה 19 הצליחה לחזור לתוחלת החיים המשוערת בגיל 15 של הציידים לקטים. היום אנחנו חיים בתקופה של שפע חומרי, רפואה מתקדמת וידע עצום שמונח בכף ידנו. תמותת התינוקות אפסית וגם הסיכוי שלנו למות מוות אלים הוא הנמוך בהיסטוריה. השאלה הפתוחה היחידה היא האם הנחת שלנו גבוהה מזו של הציידים לקטים. אנחנו עדיין עובדים יותר מהם, ולבטח נמצאים תחת יותר סטרס. תנאים נדירים נוטים להתכנס חזרה אל הממוצע במדעי החברה זה לא אל הממוצע אלא אל הרגרסיה. ואם קו הרגרסיה עולה זו כבר נחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה אני לא מסכים. אני דווקא כן חושב שיש קשר סיבתי בין מונותאיזם לבין ביצוע עוולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהלוגיקה של "אוכלוסית הנהגים יודעת לעשות תאונות קטלניות גם בלי לעבור על המהירות המותרת - ומכאן נובע שמהירות מופרזת לא צריכה להטריד אותנו" מחזיקה מים1. 1 קדושים או כבדים. או גם וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שמונותאיזם זה לא בולשיט מסוכן. אני כן אומר שהאדם מספיק יצירתי כדי להמציא בולשיט מסוכן מסוג אחר, גם בלי צורך במונותאיזם. אני האחרון שתמצא מגן על מונותאיזם (או תאיזם בכלל) אבל האנלוגיה שלך מאוד בעייתית. הקומוניזם/סטלניזם לא היו אידיאולוגיות שהתפלק להן בקטנה בצד גם רצח המונים בלי קשר לאידיאולוגיה (כמו במקרה האנלוגי בו תאונה אפשרית גם בלי המהירות המופרזת, מסיבות אחרות). אני חושב שהדרך הנכונה להסתכל על זה היא שאלוהים זה גם ככה פיקציה / אבסולוט שהוא קונסטרקט לגמרי פרי מוחו של האדם. אין באמת דבר כזה. אז נראה לי טבעי ואף טריביאלי שהאדם מסוגל ליצר אינסוף מושגים מופשטים נוספים (למשל הערצה ופולחן של מנהיג עליון או עליונותה של שושלת) שיכולים להוביל, ממש עם קשרי סיבה תוצאה, לרצח המונים/עם ודיכוי (שלא יכולים לבייש שום אינקויזיציה או דת פונדמנטליסטית). לא צריך את הדתות המונותאיסטיות כדי להביא את האדם למקום הנמוך ביותר שהוא יכול להגיע אליו. על זה אני יכול להסכים: הדתות המונותאיסטיות הן בטוח לא הדבר שיעזור/עוזר לנו להתרחק מהנקודה הנמוכה הזאת (בלשון המעטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה חוזר על אותו כשל לוגי בדיוק שציינתי (או ניסיתי לציין) בתגובתי הקודמת. יש כמה סיבות וצורות לעשות רצח עם, והן לא מקטינות ולו במעט סיבה עיקרית נוספת שהוכיחה את עצמה שוב ושוב לאורך אלפי שנים. לומר שוב נאצים וקומוניסטים לא ישנה את זה. ובינתיים, הדת המונותאיסטית מוכיחה את עצמה כ'מם' תרבותי עיקש וחזק ומתמיד שנדבק היטב למיליארדים במשך אלפיים שנה, בעוד הן הקןמוניזם והן הנאציזם נהנו מתקופות זוהר של עשרות שנים במקרה הטוב. והיא לא רק מוכיחה אמפירית - היא מכילה רכיבים שבפירוש מגדירים אנשים שלא מאמינים בה כנחותים יותר, וכאלה שראויים לביזוי במקרה הטוב ומוות במקרה הדי נפוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וראינו כאן מגיב שקרא לפלסטינים בעקביות ''אורקים'' מתוך אמונתו המונותאיסטית. אני חושב שהשבטיות של ''אנחנו'' ו''הם'' טבועה בנו, וקל לעורר אותה. הדתות המונותאיסטיות השתמשו במנגנון הזה באופן מוצלח במיוחד. גם הנאציזם. הנאציזם פשוט די מהר הפסיד במלחמה והפך לטאבו בעוד שהדתות המונותאיסטיות הפיצו את עצמן ממש יפה לאורך דורות רבים. מבחינה אבולוציונית הנצרות והאסלם הם מימים הרבה יותר מוצלחים מהנאציזם, נגיד כמו ההבדל בין שפעת לאבולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמה שאמרתי הוא כשל לוגי גם אם ניסית לציין שהוא כזה. לא הצלחתי להבין ממך איפה יש כאן כשל לוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדנו לאחרונה שבודהיסטים והינודאיסטים יודעים להיות רצחניים מאוד, ובהחלט עם קשר לדתם. (מסכים עם הניחוש שיש קורלציות בין אמונות דתיות לרצחנות, אבל לא שלמונותאיזם יש מונופול.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונופול ודאי שלא, אבל הכתבה שקישרת אליה לא ממש שכנעה (די אופייני ככלל לכתבות של עפרי אילני, הוא כותב יפה ומבחא הרבה ידע, אבל פעמים רבות מסתכם בהגיגים לא מבוססים שנשמעים טוב ותו לא). זה שקבוצות אידיאולוגיות כאלה ואחרות שמקבלות כוח עשויות להשתמש בו לרעה זה נכון ונפוץ. לא היתה בכתבה עדות מוצקה שהמשטר הרצחני בבורמה הורג אנשים "כי זה מה שהבודהיזם מצווה", אפילו לא בעיני אותו משטר. בודהיסט יכול להיות שליט רוצח המונים - הידד - אבל מסתבר שגם צמחוני יכול. האם הוא הפך רוצח המונים בגלל 'צמחוניותו'? לא נראה לי. אבל במונותאיזם - על העליונות, המיסיונריות (מלבד היהדות) ומושג הבסיס של כפירה באל שטמונים בו, ואפשר בקלות להביא ציטוטים מהתנ"ך והקוראן ישירות - יש רכיב עקרוני, עמוק ושיטתי שגורם להפרדה חריפה בין המאמין לזה שלו. זה כמו לומר 'שוביניזם ופטריארכליות מביאות לאי-שיוויון ואפליה חמורים ומתמשכים' ואז לקבל כתגובה 'אנשים היו מוצאים דרכים להפלות ולשלוט בקבוצות אוכלוסיה גם בלי שוביניזם'. אז מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארחיב ברשותך את הצוהר בעניין - השפעה כלפי פנים והשפעה כלפי חוץ: יש דפוס פעולה בסיסי בכל תקופות העם היהודי ועניינו - השפעה חזקה כלפי פנים, שמהותו הוא 'כפיית משמעת דתית ואי-סובלנות דתית פנימית', ובאותה מידה של אי סובלנות פנימה, הסובלנות כלפי חוץ היא מהגבוהות בדתות המונותאיסטיות. ניתן להסביר את הדפוס הזה כמהלך השרדותי (ולפחות עד המאה ה-18), אבל יש לכפיית המשמעת הדתית כלפי פנים, היבטים נוספים. המיסטיקה והאגדה הוכנסו כתבלין בתבשילי חז"ל בטרם הוצעו על שולחן ערוך ומפורט עם דקדוקי פולחן והלכות חיים. באותה תקופה, חז"ל גם גיבשו את מושג 'התשובה', מה שהכניס גם עבריינים מועדים שאין להם תקנה בחזרה ליהדות, גם אם-הם מבקשים שלא לחזור, זאת ההתראה האחרונה לסגירת המועדון היהודי בטרם קוסטנטיניוס הראשון (328) יחוקק זאת. 'הדוגמות' מפותחות למושגי יסוד שעיצבו את ערכי האמונה שלימים תצמח מהם הדוגמטולגיה היהודית של ימי-הבינים בהשפעתה של 'הפילוסופיה-היהודית'. היהדות התמודדה עם עולם אלילי ברמות עוצמה שונות, אבל החיוב לסגוד לקיסר והסרוב העקשני של היהודים לעשות זאת, יצר התנגשות מסוכנת בה חיי-אדם הוקרבו בשם מהות המונותאיזם ועקרון הבלעדיות של האלוהים על בן האדם. התנגשות זאת הולידה מערכת כללים וסייגים מחמירים שעד עצם היום תקפים ובאים לידי ביטוי בספרות ענק של הלכות ודיני דינים וסייגים וגדרות וכל ניסיון לגעת בהם או לערער אותם מסמן את המנסה כאויב העם היהודי, זה שחובר למסדר הנשר הרומאי, זה שחרבותיו שספו גרונות תינוקות יהודיים. גם הנוצרים הראשונים גיבשו כללים שתכליתן הוא להתרחק מהעולם הרומאי. כללים אלו הם העתק עם התאמות של הכללים שגובשו במשניות במסכת 'עבודה-זרה'. כך למשל אסור לנוצרי לאמר אפילו 'תמצאני במקדש אסקולפיוס'. אבל כללים אלו הופרו כדי להשפיע כלפי חוץ (התנצרות) על חשבון ההשפעה (כפיית הדת) כלפי פנים, מהלכים אלו התחרחשו בעוד היהדות נאלצה בנסיבות הטרגדיות לזנוח את ההשפעה כלפי חוץ (הגיור), לטובת ההשפעה כלפי פנים (כפיית הדת). הכנסייה העתיקה את מלאכת 'הגיור' של היהודים, אבל עם תנאי כניסה קלים ופרשנויות ספרותיות הלניסטיות ולא מחייבות וזאת לעומת אחותה הבכורה היהודית זאת עם תרי"ג המצוות. זניחת ההשפעה כלפי חוץ לא גרמה ליהדות להתנתק מהמציאות, שכן יש עדויות על חיזוק תודעת שבחו של הגוי, גם זה שלא מתגייר, זה שכונה בהמשך 'גוי ירא האל'. הספרות הלטיבית וגם הברית החדשה מספרת שיראי ה', קיימו מספר מצוות של היהודים, וזאת כמו שמספר יוסף פלאביוס - "אין עיר יוונית או ברברית אחת שאליה לא הגיעו מנהגי היום השביעי שבו אנו נחים ושאין מקיימים בה את הצומות, הדלקת הנרות ורבים מאיסורי האכילה שלנו". 'הגוי ירא האלוהים' פותח בהמשך ל'בני נח' ומשם לשבעת מצוותיו. מתוך שבעת המצוות לפחות חמישה מתוכן מצויינות בספר היובלים [ויקיפדיה]. ההגדרה של 'בני נח' או הגדרת 'החוק נוחי', יש בה כדי לתת דגש על החשיבות התאולוגית שחז"ל ניסו לפתח. זאת לא רק הצהרה של העולם היהודי שהוא סובלני כלפי חוץ, אלא יש בה משהו מעבר והוא יצירת גוש דתות עם מכנה משותף שהוא קיום החוק 'הנוחי', וזאת כאשר היהדות היא המובילה את הגוש מכח היותה בכורה. וכך מתרחשת לה מציאות שבה 'בני נח' מול העולם הפאגני או במילים פוליטיות היהדות והנצרות מול היתר. יש כאן מסר מעבר לרצון לבטא סובלנות כלפי חוץ, אלא גם אולי סוג של רצון להתקרב (מפחד?) ולשדר לנצרות שיש לה וליהדות מכנה משותף והוא זיהוי האויב הפאגני, עובד האלילים. החלוקה הזאת נמצאת בחיבורים הכתתים באותה תקופה. האנושות מחולקת בין ישראל לבין עובדי האלילים. במגילות ים המלח החלוקה היא בין 'בני אור' ובין 'בני חושך'. זאת בעצם חלוקה שמבטאת אי-סובלנות מובהקת ובוודאי כשהיא מלווה בתיאורים אפוקליפיטיים שמובילים לרצון לנקום ברשעים ובבני החושך במוות תוך כדי עינויים. החיבורים הנוצריים עוסקים רבות באסכטולוגיה [ויקיפדיה] הרצחנית והנקמנית ביום הדין. משהו בסגנון הישראלי של 'חכה חכה, כל אחד בסוף מקבל את שלו'. חז"ל היו מודעים לעוצמת הרגשות של האסכטולוגיה הנקמנית ונתנה סייג שלפיו אפילו חוטאים בפתח הגיהנום יכולים לחזור בתשובה ויש להם סיכוי לבטל את רוע הגזירה. זהו שינוי קריטי בעלילה שבו למרות הכל אין נקמה, והרי לשם כך התכנסו מבקשי הנקמה. מדרש חז"ל מאוחר שמקורו באגדה, מצייר תמונה בה הרשעים בגיהנום מקבלים כרטיס לגן העדן כי הם ענו אמן כשהם שמעו קדיש; " באותה שעה נוטל הקב"ה מפתח של גיהנום בידו ונותן להם למיכאל ולגבריאל ולכל הצדיקים ואומר להם - לכו ופתחו שערי גיהנום והעלו אותם..', זאת תמונה אופטימית שלפיה גם בגיהנום יש סיכוי לצאת משם. כלומר, תורת הגמול והעונש נזנחת לטובת ערך הסובלנות. הרעיון הזה של 'הדקה ה-91' בעולם שבו המחשבה על הנקמה היא תכלית כל אורך החיים, יש לה ביטוי גם אצל ריש לקיש ש'כל העונה אמן בכל כוחו פותחים לו שערי גן עדן'. עמדה זו מקובלת בכנסיה המזרחית (שהיא עמדה אפיקורסית) שהדבר האחרון באחרית הימים הוא 'נצחון האהבה האלוהית' ושהשטן בעצמו יחזור בתשובה. הדיון התלמודי אודות השאלה האם יש לגויים חלק בעולם הבא, ההלכה קובעת שיש להם חלק מה שבא לתת הבהרה ברורה לכולי עלמה מהי עמדת האורתודוקסיה בעניין הסובלנות כלפי חוץ לעומת הנצרות הקתולית והאיסלאם בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברור שאת היהודי זה לא אמור לעניין שיהדותו היא ליברלית כלפי כל העולם חוץ מאת עצמו. משהו שמזכיר לי ילדות מוקדמת בה לילדי השכנים מותר ולך לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עקרון הבלעדיות" - הוא הוא החטא הקדמון. ולרגע קראתי (בפליאה) 'הספרות הלהטבית' :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופות הקצרות שהיהודים היו ריבונים בארצם הם הרגישו מספיק נוח לגייר בכפיה עמים שכנים. זה מסתדר עם המיתולוגיות המאוד לא סובלניות של שמעון ולוי בשכם, הג'נוסייד בעמלק וכיבושי יהושע תוך השמדה מלאה של התושבים. כשקראתי את פלביוס הופתעתי ממידת האגרסיביות והרצחניות של העם היהודי. זה לא העם היהודי שהכרתי מתקופת הגלות. לפיכך כנראה שהגלות היא זו שאילצה את הקוד הסובלני כלפי חוץ והלא סובלני כלפי פנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סובלני כלפי חוץ" למה לא פשוט להשתמש במילה ״בדלני״ שיותר מתאימה פה? "סובלני כלפי חוץ" נשמע לי כמו תאור מאולץ שחוטא למציאות, רק כדי לבצע את הטריק הרטורי של יחוס איזו מן גישה כאילו ליברלית למשהו שהוא ממש לא ובכלל לא מגיע מהמקום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, נשביתי בכותרת של הפתיל. בהחלט לא היתה לי כוונה ליחס ליהדות הגולה ליברליות, וגם לי נראה שבדלנות מתאימה יותר לתאר אותה. אבל כשההשוואה היא לנצרות ולאיסלאם המאוד לא סובלניות כלפי הכופרים היהדות מצטיירת כסובלנית יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי ההסכמה שלי היא יותר מאי הסכמה סמנטית. אני לא חושב שהיהדות מצטיירת כסובלנית בשום מובן או אופן. זה שימוש לא נכון במילה כשיש מילים טובות יותר כדי לתאר במה היתה היהדות שונה משתי האחיות הצעירות והשמנות שלה. הנצרות והאיסלם היו דתות הגמוניות באימפריות/מעצמות בקנה מידה עולמי באלף פלוס שנים האחרונות ורק מזה אפשר לגזור באופן די טריביאלי את מה שמשתמע מכך. ההיסטוריה של הדת היהודית בתקופה הזאת היא היסטוריה של מיעוט בדלני (ונרדף). אתם משווים תפוחים לתפוזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר כמו להשוות אוכמניות לאבטיחים, אם כבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כשאתה הופך למיעוט זעום ונרדף, ממילא אין לך ברירה אלא להיות 'סובלני כלפי חוץ', כי הכח הרי לא נמצא אצלך. לא תהיה סובלני ויעשו בך לינצ'ים. לייחס זאת לאיזו עמדה ליברלית אידיאולוגית זה בהחלט מוגזם. ייתכן והענווה שנצברה במאות שנים של רדיפות אולי עזרה להקטנת המיסיונריות היהודית. אבל תראה מה קורה אחרי פחות ממאה שנים בעמדת כח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה לא היה ברור מהניסוח שלי אבל אני מסכים איתך ועם הלוקארד. היתה לנו דוגמה כאן עם היהדות של אביר הקרנפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שציין הפונז, 'הסובלנות' החיצונית 1, מתבקשת שכשאתה מיעוט נרדף. כמו אז, כך היום. --------- 1 מה בין סובלנות לבדלנות [ויקיפדיה]? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זאת לא סובלנות ואין סיבה לכנות אותה ככזאת. העיירה היהודית ניסתה להתבדל מסביבתה (ליצור חומה עד כמה שאפשר ולהתנהל מול הגורמים החיצוניים רק כשהחיים מאלצים אותך לעשות זאת ולא משאירים לך ברירה). כשמגיע אלי החייל של המאפיה של המחוז ואני צריך להתנהל איתו בצורה מסוימת כדי שלא יעלה לי את גובה תשלום הפרוטקשן, ההתנהגות שלי כלפיו, שמנסה להמנע מכניסה לעימות, היא לא ״סובלנות כלפי חוץ״ בשום מובן סביר של המושג. זה משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מהי היא אם כן אותה 'סובלנות' שאנחנו מדברים עליה? לעניות דעתי אנחנו מדברים על תקופות שלמיטב הבנתי האופק ממנו אנחנו גוזרים את הערך 'סובלנות', שונה במידה לא מבוטלת מאותו אופק ממנו הם יכלו לגזור אותו. 2. מכל מקום הערך 'בדלנות' לדעתי הוא לא המונח החלופי לערך הסובלנות שאתה מתאר אותו. אולי משהו שמשתלב עם הערך פרגמטיזם ובמיוחד עם הפרמגמטיזם האמריקאי. יש לכך תימוכין בתמצית הרעיונות העומדים מאחורי התרת הריבית, מנגנוני שסתום בהקשר ההלכתי ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתייחסות לנרטיב השלילי הזה לאור הנסיבות השתנה ואני רואה זאת בהתייחסות אליו מצד אישיים די בכירים. האם לדעתך, זהו התימוכין המוסרי והדתי למתרחש בעזה מצד ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאנחנו עושים עכשיו בעזה (או לפחות מה שהעם רוצה) זה מאוד פשוט- נקמה! לא צריך תימוכין דתיים. עקרון ההדדיות הוא בסיסי במוסר האנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳אנחנו׳ יכולים להרוג את ילדיהם במיטתם כנגד הרג ילדנו שלנו במיטתם. אנחנו יכולים אפילו להרוס להם את הבתים כנגד הרס הבתים שלנו. אך מי ינקום את אונס נשותינו ובנותינו ואת הזוועות שקדמו להרצחם? אני בספק אי פעם נוכל לסלוח ׳להם׳ באמת, ובמיוחד לאור הסרטונים המתועדים ומכאן שההדדיות, ולפחות במובנה המלא ו׳ההוגן׳ שלה, עומדת בספק. אולי הטיעון הדתי והתנ״כי ׳מקל׳ על עיכול מהות הציווי שכה אהבנו להדחיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדויק - מעבר לנקמה, אין יכולת להחזיר את בטחון עוטף עזה וכל דרום הארץ בלי לנטרל את החמאס ברצועת עזה. ולגבי נקמה - אם כבר, הייתי מוסיף לעזה את כל ראשי החמאס בעולם באשר הם, שלא ננוח ולא נירגע עד שכל אחד ואחד מהם ימצא את מותו ללא עת, מינכן סטייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאמרתי נקמה התכוונתי לשני דברים- האחד הוא הסנטימנט הציבורי שהתבטא בפי השר האידיוט (לציבור מותר לפנטז, אשתי מפנטזת על איזו ראקציה גרעינית שתמחה את אוכלוסית עזה, ואפילו כאן באייל הסמולני נשמעו אי אלו אמירות). השני הוא מה שקרא הנסיך הירוק טיפול Middle East stile. היינו להשיב את אלמנט ההרתעה כלפי הלבנטינים שסביבנו. בטוחני שצה"ל עושה ככל יכולתו להמנע מפגיעה בחפים מפשע. אבל יש דילמה לגבי הנראות- מצד אחד זה גם צריך להיראות כך עבור המערב, מצד שני זה לא כל כך צריך להיראות כך עבור עמי האיזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מקווה שישראל לא עסוקה כרגע בנקמה, כי זו טעות נוראית הן מעשית והן מוסרית (שבוודאי לא נכפית עלינו מתוך "עקרון הדדיות" כלשהו). למרבה המזל, זה לא נראה ככה. לפחות לא בעזה. בישראל ויהודה, ממלכותיהם של בן-גביר וסמוטריץ', המצב לא טוב. הנה טור דעה ב-CNN מאת ג'ון ספנסר, בו הוא מגן על ישראל מהאשמות נגדה בדבר פשעי מלחמה. הוא לא היה נכתב אלמלא היה ביכולתו לנסח בכנות את מילות הסיום: "...this is not revenge – a gross mischaracterization of Israeli aims – but instead a careful defensive campaign to ensure Israel’s survival."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד רוצה לקוות שזאת לא נקמה, אבל ההצהרות הפומביות של נתניהו (עדיין ראש הממשלה) וגנץ (עדיין שר הביטחון) לא גורמות לי להיות בטוח בכך. גם המעשים של צה"ל לא ממש משכנעים אותי בזה. מה גורם לך לחשוב שזה לא נראה ככה? מה יגרום לך לשנות את דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לו לא הייתי ישראלי, הצהרות חברי הממשלה היו אולי מעוררים גם בי חששות. אבל כישראלי, אני בוטח ביכולתי להבדיל בין רטוריקה פאתטית ריקה לבין הצהרת כוונות, ומרשה לעצמי לפרש אותן בהקשר הפוליטי המקומי. גם את המטרה הלגיטימית "לפרק את החמאס, מטעמי הגנה צבאית" אפשר לנסח במונחים של "נקמה", ולעיתים (קרובות מידי) הפוליטיקאים בוחרים לעשות זאת מטעמים רטורים ואלקטורלים. מטופש? כן. רע? כן. אינפורמטיבי בענייין אופי פעולת צה"ל בעזה? לא. 2. קראת למשל את הטור ב-CNN אליו קישרתי קודם? כל הפרסומים הרישמיים על פעילות צה"ל בעזה מציירים תמונה שמאד עיקבית עם ההיפותזה לפיה ישראל מנהלת מלחמה עם ארגון טרור המוטמע באוכלוסיה אזרחית, בשטח בנוי וצפוף. באותו זמן, התמונה הזו אינה עיקבית כלל עם אף גרסה של הטענה "ישראל משתוללת ומנסה לפגוע כמה שיותר באזרחים עזתיים". 3. היכרות אישית (כללית) עם צה"ל ומערכותיו, והיכרות אישית עם חיילים המשרתים שם כרגע בסדיר ובמילואים (כולל בתוך עזה). שוב, כל מה שאני שומע ויודע על המצב עיקבי מאד עם ההיפותזה "מלחמה בחמאס" ולא עיקבי בכלל עם ההיפותזה "נקמה". 4. מעורבות אמריקאית אינטימית ביותר בכל פעולות מערכת הבטחון כרגע (וגם אירופאית, אבל פחות). הם תומכים ב-"חיסול בחמאס", מתנגדים ל-"נקמה", יודעים בדיוק מה מתרחש כרגע בעזה - ומגבים את ישראל. רק אבהיר שכל האמור לעיל מתייחס להווה. אך לגבי העתיד הקרוב, אני פאסימי. ביבי כבר הבהיר (למי שהיה זקוק להבהרה) שאין בכוונתו ללכת לשום מקום, יהיה אשר יהיה. והישארתו כראש ממשלה תלויה כרגע בתמיכתה של תנועה הרואה בהתיישבות יהודית ברצועת עזה אידיאל שיש להגשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(צ''ל ''הגנת עצמית'', לא ''הגנה צבאית''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ככל שעובר הזמן אני פחות ופחות בטוח שמדוובר ברטוריקה ריקה. וגם אם מדובר ברטוריקה ריקה מבחינתם, אני פחות משוכנע שמדובר ברטוריקה ריקה מבחינת מי שמקשיבים להם. 2. יש הרבה פרסומים רשמיים על מעשי צה"ל. יש גם הרבה פרסומים לא רשמיים. כשאני מסכם את כולם אני מתקשה לגבש דעה נחרצת לכאן או לכאן. איזה מעשה יגרום לך לשנות את דעתך (או, במילים אחרות, איזה מעשים מהם צה"ל נמנע גורמים לך להיות כל כך הרבה יותר משוכנע ממני)? ישראל אולי לא "מנסה לפגוע כמה שיותר באזרחים עזתיים" אבל אני לא לגמרי משוכנע שהיא גם יוצאת מגדרה על מנת למנוע כמה שיותר הרג אזרחים מיותר. 3. יש לצה"ל הרבה חיילים, יכול להיות שההכרות האישית שלך כוללת חתך שאינו מייצג? 4. כמה באמת האמריקאים מעורבים במעשים בשטח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. "פרסומים רישמיים" צ"ל "פרסומים אמינים" (הבדל משמעותי, לפעמים המשמעות כמעט הפוכה). הרבה דברים עשויים יהיו לגרום לי לשנות את דעתי, אני לא חושב שיש טעם להמציא דוגמאות היפותטיות מהאוויר. ואני לא יודע למה כוונתך ב-"יוצאת מגדרה". נאמר זאת כך: אני חושב שאין אף כוח צבאי אחר בעולם שהיה פועל בנסיבות דומות, ונוהג ביותר זהירות (וככל הנראה כל הדוגמאות לכוחות צבאיים שפעלו בנסיבות דומות אכן אינן כוללות דוגמאות כאלה). 3. בוודאי שלא מדובר בחתך מייצג, אבל מה בכך? אלא אם הנקמה הזו הייתה מאד חשאית ומאד ממודרת (ואני מקווה שתסכים שזו אפשרות אבסורדית), היא לא היתה נשמרת בסוד. ואפילו אם היא הייתה מאד חשאית ומאד ממודרת (למרות שזו אפשרות אבסורדית) - יש סיכוי סביר שהיא לא הייתה נשמרת בסוד. 4. למיטב ידעתי, מאד. אפילו אם נתעלם מהמודיעין העצמאי שיש להם ומן הסתם מאפשר להם לקבל תמונה מצויינת ובלתי תלויה על המתרחש בעזה (במיוחד עכשיו, כשהם הסיתו כ"כ הרבה כוחות לאזור). למיטב הבנתי הם מעורבים עד צוואר בכל הדרגים, החל מהקבינט, ועד השתתפות בתכנון המבצעי, וסביר להניח שאף יותר זה (הבהרה: אין לי ידיעה מיוחדת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-פרופו האמריקאים: אני יודע שתמיד התגאנו בכך שאנחנו לא מבקשים שאחרים יילחמו במקומנו, אבל מאחר שהם כבר כאן, ולנוכח האויב המתוחכם מולו כוחות הביטחון שלנו מוכיחים אזלת יד מתמשכת, אולי כדאי לבקש מהם באופן חד-פעמי לטפל בנערי הגבעות. צריך לדאוג רק לאוכל כשר למהדרין בגואנטנמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טושה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. למיטב הבנתי, יש הבדל די גדול בין פרסומים רשמיים לפרסומים אמינים. אני לא יודע איך כוחות אחרים היו פועלים בנסיבות דומות, וזאת הסיבה ש-4 פחות מעודד אותי. 3. למה חשאית, ראש הממשלה מדבר על זה, שריו מדברים על זה, קצינים בצה"ל מדברים על זה... העובדה שאתה מכיר חיילים שלא היו נוהגים ככה לא משכנעת אותי שאין חיילים שנוהגים ככה. 4. אין לי שמץ של מושג. אני מניח שגם חלק גדול מהאמריקאית מרגישים צורך בנקמה ו/או מזדהים עם הרצון הישראלי בנקמה. זה יחד עם מה שהאמריקאים עשו בעיראק ואפגניסטן לא לגמרי מעודד אותי. הם מדברים באופן קצת יותר שקול מממשלת ישראל (אני מכיר ילדים בני שש שמדברים באופן קצת יותר שקול משרי ממשלת ישראל) אבל אני לא לגמרי משוכנע שהם באמת מנסים למנוע מישראל לפעול מטעמי נקמה. השורה התחתונה, יש לי הרבה פחות ביטחון ממה שיש לך. נראה לי שישראל הורידה כמה מהחסמים המוסריים שהיו לה לפני זה (שלדעתי, גם לפני זה הם היו מוגבלים). זה אמנם עדיין לא גינגס חאן, אבל אני לא משוכנע כמה מקבלי ההחלטות הישראלים, והחיילים בשטח, פועלים במנותק מהרצון לנקמה (אני לא בטוח שאפשר לפעול במנותק מהרצון בנקמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרטוריקה קצת מטעה. יש רצון מפורש לנקום במחבלי החמאס באשר הם, ובמיוחד באלה שהשתתפו בטבח ובחטיפות, ורק מיעוט - גדול מדי אבל עדיין מיעוט - רוצה להחיל אותה על כל כל העזתים, בטענה ש''אין בעזה בלתי מעורבים'' שהיא, אם מישהו לא שם לב, תמונת ראי מדויקת של טענות החמאס בדבר פגיעה באזרחים ישראליים. האידיוט עם פצצת האטום שייך, כמובן למיעוט המגעיל הזה, וכל יום בו הוא נשאר שר בממשלת ישראל ייזכר לדראון עולם (או עד יום א' הבא, מה שיבוא קודם). למרות זאת, דומני שההתלהמות של הימים הראשונים שלאחר הטבח שככה למדי (''להפוך את עזה למגרש חניה'' צעקו הפרשנים והפוליטיקאים בכל האולפנים, ואף אחד לא עצר ושאל בשביל מה צריך מגרש חניה כל-כך גדול אם צה''ל ממילא משמיד את כל המכוניות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקוה שאתה צודק ושאם אתה צודק, המגמה הזאת תמשך. (לפעמים אני קורא את התגובות בטמקא. אם אני זוכר נכון, אחת התגובות היותר חוזרות על עצמן בתגובה להצעה של שר המורשת היא הערה בקשר לבעיות מקרינה רדיו אקטיבית... אני לא בטוח שכל מי שהזדעזע מהאמריה שלו הזדעזע מ''הסיבות הנכונות'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לגבי הרישא, זה בדיוק מה שכתבתי. לגבי הסיפא, אתה יכול לברר. אני חושב שלכל מי שבוחן באופן מושכל, ענייני וחסר פניות את פעולות צה"ל בעזה - ניכר שנעשים מאמצים רבים להמנע מפגיעה בבלתי מעורבים, וברור כשמש שלא נעשה כל מאמץ לפגוע דווקא בבלתי מעורבים. 3. חיילים בודדים יכולים לעשות הרבה שטויות, ואתפלא אם אין כלל חיילים בצה"ל שהיו\יהיו מעורבים בפשעי מלחמה בדרגה כלשהי בעזה. ואכן אפשר לנסות להצניע ולחפות על אירועים כאלה, ולפעמים גם להצליח. זה טריוויאלי ולא מעניין. השאלות הרלוונטיות הן האם מיושמת שם איזושהי מדיניות בעייתית, או האם מוצאות לפועל תוכניות שמטרתן "נקמה". התשובות לשאלות הללו אינן תלויות באופי הספציפי של החיילים (שאני מכיר או לא), אלא בתוכניות המבצעיות ובנהלים בשטח. וכל המעורבים חשופים (במידה כלשהי) למידע הזה. 4. אתה רשאי להעלות על דעתך כל תאוריה שתרצה, אבל אני לא חושב שיש אפילו שמץ של בסיס לרמיזות בדבריך. אין שום דבר באקלים הפוליטי בארה"ב ובאירופה, במדיניות של הנהגותיהם, באינטרסים של אף גורם שם - אין כלום - שנותן איזשהי קרדביליות לרעיון שהם ישמחו לגבות מדיניות ישראלית של נקמה עירומה בפלסטינים. ההפך הוא הנכון. יש לי אין סוף ביקורת על ישראל, ואיני מסתיר אותה. ואין לי ספק שיש רבים בממשלה הנוכחית שלו היה הדבר תלוי רק בהם, היו דוחפים לזוועות הומניטריות בעזה. אני מתמקד בדיון כאן רק בעניין המלחמה הנוכחית בעזה, כפי שהיא מתנהלת בפועל, עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה רמיזות? לא חשבתי שאני רומז על משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רבים בממשלה הזו שהיו שמחים לזוועות הומניטריות לא רק בעזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש מישהו שחושב ברצינות ש"ישראל משתוללת ומנסה לפגוע [ב]כמה שיותר באזרחים עזתיים" צריך לתת לו קורס קצר ביכולת ההרס וההרג של פצצה במשקל חצי טון שפוגעת ברב-קומות מאוכלס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לפי נשיא אונ' ת"א,(דעתו האישית) הדברים ברורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטגורית אי אפשר להשוות את חמאס לעמלק, אבל אפשר להשוות את הפלשתינאים לעמלק, ומי שעושה את זה קורא (מטאפורית, כמובן, לא נשכח את האס הזה בשרוולנו) לרצח עם1. פרופ' פורת, שהוא משפטן בהשכלתו ואמור היה לדעת טוב יותר, צריך לעוף ממשרתו ולעמוד לדין בעוון הסתה לביצוע פשע (אני משער שג'נוסייד הוא פשע לא רק מבחינת החוק הבינלאומי). אולי הוא יפעיל את טענת "מטאפורית דיברתי" ובמקום ללכת לבית הסוהר הוא ימונה לנשיא בית המשפט העליון, ובלצ"ג. ______________ 1- ""עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א' ט"ו ג') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, תש"י-1950. ראוי לציון: "העונש על עבירה זו הוא עונש מוות... על פי החוק העונש יחול לא רק על המבצעים בפועל אלא גם על כאלה ש... הסיתו באופן ישיר ופומבי". לו ינסו לאכוף את זה, בתי המשפט יקרסו תחת העומס. ואולי זו בכלל הסיבה שלוין מטפח כעת מחסור בשופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר כבר לפני כמעט שנה לוין העריך לאן פנינו. כבוד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתניהו לא עף על בדיוק אותו הדבר למה פרופ' פורת צריך לעוף על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה מדברי נתניהו אתה מתייחס? אני לא שמעתי אותו אומר במפורש שצריך לקיים את ה"ציווי האלוהי" מספר שמואל, אלא רק ל"זכור את עשה לך..." אבל אולי החמצתי משהו. מכל מקום, אין לי התנגדות להעיף גם נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן או כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהצלחתי להבין מהקישורים שציינת הוא לא הזכיר את הציווי המפורש להשמדת עם שמופיע בספר שמואל1 אלא הסתפק ב"זכור את אשר עשה לך עמלק" מספר דברים. ללא ספק שווה כרטיס צהוב, אבל לא בטוח שאדום. ___________ 1- משום מה ילדים שכבר נגמלו אבל טרם הפכו ל"איש" פטורים שם מעונש מוות, ככל הנראה בזכות שגיאה קלה של הכותב (מן הסתם "מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד־יוֹנֵ֔ק" היה צ"ל "מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד בָּא בַּיָּמִים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ללמד זכות על הנשיא מפאת עיתוי האירוע וההקשר הדתי - טקסי. לעצם העניין - האורתודוקסיה היהודית מזה מאות בשנים דורשת לזכור את אשר עשה לך עמלק. ההדגש הוא על הזכרון ועל מה שעשו לנו ולא על מה שאנחנו עשינו להם. הציווי התנכ״י לביצוע ג׳ינוסייד נדחה על היהדות התלמודית ומכאן גם העמדה המסורתית האורתודוקסית הברורה בעניין. הלימוד התלמודי במסכתות העוסקות בכך, הן על בסיס לימוד של בן סורר ואיוב והעיר הנידחת שלא היו ואם היו הרי שלעולם לא יהיו. המקרא מסביר במפורש למה יש להשמיד את עמלק ; זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׳. מי כאן החלש ומיהו החזק ? האם הם אלו הפלסטינאים המדוכאים או היהודים שרק עכשיו הקימו את מדינתם לאחר השואה? אני סבור שהצמדת הציווי התנכ״י שמחובר חזק לנרטיב הציוני, כן יכול לסייע בחיזוק התודעה הלאומית בזמנים קשים וקיצוניים אותם אנחנו חווים. המשמעות הדתית הנלווית למהות הציווי התנכ״י, היא אולי התפנית המשמעותית שיכולה לשנות את פני החברה הישראלית לשנים הקרובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין הנימוקים, פרשנות נוספת 1, ממקמת את העונש לעמלק כנקמה טהורה 2 בבחינת 'מידה כנגד מידה'. לשאלה - מהו בדיוק מעשהו החמור של עמלק, שבשל כך הוא היה ראוי לעונש כה חמור? היא משיבה שעמלק חרג בצורה ניכרת מכל נורמות בסיסיות של מלחמה צודקת (jus Ad beiium) ולחימה צודקת ( jus Ad bello). לפי פרשנות זאת - עמלק השחית במעשיו כל נורמה של מלחמה צודקת, שכן לא היו לו נימוקים מוצדקים לעצם היציאה למלחמה ויתר על כן, הוא לא ניהל את המלחמה עצמה בצורה הוגנת וזאת בהתאם לכללים המוסריים הבסיסיים של ניהול מלחמה. יצחק אברבנאל [ויקיפדיה], המצדד בפרשנות זאת מפרשן כי לעמלק לא היה סיבה מוצדקת להלחם נגד ישראל, שכן עמלק לא נלחם מלחמת הגנה על ארצו, וגם כי ישראל לא עברו בארצו ולא באו להלחם בו. יתרה מכך, לשיטתו - גם מלחמה לא צודקת יש לנהל אותה בצורה הוגנת, ובכך שעמלק תקף את ישראל בלא התראה מוקדמת, כמו 'גנבים שודדי לילה' ומוסיף בהמשך 'מפחיתות עמלק ופחדו שלא יעצור כח להלחם בישראל פנים בפנים ... נלחם עם החלשים שהם הבאים באחרית המחנה ... וזהו 'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך', כי 'נחשלים' הוא כמו נחלשים', ומכאן שהמניע היחיד של עמלק במלחמתו נגד ישראל היא שנאת ישראל עמוקה. גם יצחק עראמה [ויקיפדיה] מצטרף לצידדו של אברבנאל ומציין את העובדה 'שהוא בא בפתע פתאום ומנהל מלחמה שפלה נגד הנשים והטף מלמדת על רצונו בהשחתת ישראל'. ----------------- 1 אבי שגיא, 'עונשו של עמלק : דרכי ההתמודדות של המסורת היהודית עם הבעיה המוסרית ומעמדה של המוסריות במסורת היהודית', רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית, עמ' 477 2 'כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך' (שמואל א,טו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכל פרשנות כסת"ח בדיעבד. עאלק אגג היה עמלק, אחרי איזה 200 שנה. אני גם לא רואה איך יהושע קיים את אמנת ז'נבה. היהודים שלפני הגלות היו עם די רצחני. התיאורים של פלביוס אולי מוגזמים אבל בהחלט היו שם תגובות לא מידתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני אדם לוקחים דוגמה מבעלי הסמכות. בהתחשב בזה שבעל הסמכות היה יהוה (דמות ספרותית של פסיכופט-נרקיסיסטי-רצחני הגדול בהיסטוריה), בני ישראל (יחסית) היו די ילדים טובים ירושלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך. האדם המציא את אלוהים בצלמו כדמותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל זה לא הפוך. זה משתמע מזה שאמרתי ״דמות ספרותית״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'היהודים שלפני הגלות היו עם די רצחני' - ביחס לאילו עמים ?1 ובאילו תקופות ? ------ 1 מישהי פעם צעקה ברגע טרגי שאנחנו מקריבים את הילדים שלנו למות בצבא כמו פעם שהקרבנו אותם למולך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם יותר רצחניים מהממוצע של התקופה. דווקא לפי המיתולוגיה כן- סיפור לוי ושמעון ואנשי שכם, כיבושי יהושע, מצוות מחיית זכר עמלק. גם פלביוס מתאר את היהודים כרצחניים מהממוצע. אמנם אי אפשר לשכוח לרומא את השמדת קרתגו, אבל זה היה מקרה קיצון. התגובות הלא מידתיות שפלביוס מתאר מראות (אולי בכוונת מכוון) את היהודים כרצחניים במיוחד. אבל הכוונה שלי לא היתה ביחס לממוצע בתקופתם אלא הניגוד ביחס להמשך - לאתוס הלמדני והדגש על הרוחני ולא הפיזי בגלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קל להיות לא רצחני כשאין לך נשק ואין לך צבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או: פאציפיזם הוא מפלטו האחרון של השפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מארקס שוב צדק. האמת, שניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לפרשנות, ציווי אלוהי לרצח עם מתאים לפלגים באיסלם של ימינו וליהדות של ימי המקרא. כל החלה שלו על מה שקורה בינינו לבין הפלשתינאים מקרבת אותנו בעוד צעד אחד לעבר החמאס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |