 |
כשקוראים את הקידוש בתנ"ך כפשוטו- ייחוד- מתחוורת משמעותם של פסוקים מסויימים:
למשל הביטוי הנפוץ בתורה "קודש לה"'. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהֹוָה מָחָר". הקריאה הרגילה היא [שבת קודש] לה', כאילו השבת קדושה בפני עצמה. אבל אז מה משמעות השיוך? אם קוראים שבת [קודש לה'], המשמעות ברורה: יום השבת יוחד לאלהים. באחת החזרות זה הרבה יותר ברור: "שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת".
קל להבין איך המשמעות הנוכחית של קודש נטענה די מהר באותם דברים שקודשו, בעצם הוקדשו, לה', כי הם הפכו לטאבו: "וְאִם-יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן-הַלֶּחֶם עַד-הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת-הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי-קֹדֶשׁ הוּא", ויש גם פסוקים שהמובן שלהם יותר ברור עם המשמעות הנוכחית של קודש. אבל לדעתי המשמעות המקורית של המלה היא הייחוד, והקדושה המיסטית נטענה בה אחר כך.
גם המשמעות המקורית של מקום קדוש בתורה היא לדעתי מקום שיוחד לעבודת האל. למשל: "הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד". כך קודש הקודשים הוא המקום העוד יותר מיוחד לעבודת האל. ברור שבגלל הטאבו המקומות המקודשים לעבודת האל מיד הפכו למקומות קדושים במובן holy.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש