בתשובה לalucard, 23/03/23 13:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ספציפית בנושא הריקבון הליכודי: בייבי סטפס. צריך קודם להסכים מה הבעיה לפני שאפשר לדבר על לפתור אותה. קודם כל אני חושב שצריך לעבוד על שינוי השיח. לדעתי יש התחנפנות ועצימת עיניים למידת הרקבון שאחזה במפלגת הליכוד ודגש יתר על תיקי האלפים של נתניהו. אני מתקשה אפילו למצוא אנשים שמסכימים עם דעתי שמשהו מאוד (מאוד) רע קרה למפלגה הזאת ואנשים עדיין מאמינים שאפשר למצוא גשרים אל המתונים בין הפוליטיקאים של הליכוד. מתיחסים עדיין למפלגה הזאת כאל אירגון אידיאולוגי שאפשר לפנות אל הפוליטיקאים שבו במישור הרעיוני ולא כאל האירגון הפשע המאורגן שהוא באמת. עד שלא (לכל הפחות) ניראה בעצמנו ונראה לאחרים את הקשר בין הפשע המאורגן בישראל לבין מפלגת הליכוד, לא יהיה אפשר לחשוב על לעשות משהו נוסף בנושא. אם היתה הסכמה אצלנו, היה אפשר לדבר על הצעד הבא שהוא קמפיינים בלתי מתפשרים על הזוהמה הליכודית. משהו שמתנגדי ה-Brexit הבינו בבריטניה שעובד על ההמון שנמצא בטראנס התמיכה הוא חזרה בלתי מתפשרת ושלא מרפה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב על האמת הקוהרנטית והמוסכמת של המחנה שלך, בלי להתבלבל ובלי החשש ל״פגיעה ברגשות״ ואז דברים יכולים לזוז קצת בראש המוסת של חלק מההמון (וחלק זה כל מה שצריך). אם נמשיך לפחד ולדבר עם גמגומים מהוססים (או בכלל לא) על הקשר בין מפלגת הליכוד לבין הפשע המאורגן בישראל, מתוך איזו תקוות שווא שנצליח לגייס בין פוליטיקאי הליכוד הנקיים-יחסית איזו אוזן קשבת, אנחנו חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. אז מה לעשות? לשנות את השיח זה לגמרי לעשות. הצעד הראשון הוא שאנחנו צריכים להפוך את המילה ״ליכוד״ למילת גנאי. כתם. משהו לא לגיטימי, לפחות בצורתו הנוכחית בו מירי רגב עונה את התשובה המגעילה הבאה כשעיתונאי שואל אותה ״גם את היית שם?״: "כן, גם אני הייתי. רפי קדושים הוא פעיל ליכוד מרכזי ששילם את חובו לחברה. הוא עושה היום הרבה מאוד חסדים, מעורב חברתית וקהילתית, נשוי ואב לילדים מקסימים. זה קורה, שאנשים נופלים וקמים". ״מדובר על אדם שריצה עונשי מאסר.״ ״"בסוף אדם שעשה טעות שילם עליה על פי חוק וחזר למוטב. התפקיד שלנו לחזק ולעודד את מי שחזרו למוטב. רפי קדושים עשה את זה בצורה טובה וראויה". ומה עושה העיתונאי פח זבל אחרי התשובה הזאת שבמקום נורמלי עיתונאי היה חוגג על עד כמה היא תשובה מרתיחת דם? זהו. כלום. אין מה להגיד בנושא ועובדות נוספות להציג. באווירה הציבורית של היום ובאופי השיח של המחנה צמחוניים שלנו הוא כנראה חושב שהוא קיבל תשובה סבירה ולגטימית מפוליטיקאי. נעבור לשאלה הבאה על סדר היום - נאומי נתניהו בטקס יום העצמאות... אבל להתלונן על התקשורת זה לא לעשות. אז צריך לעשות. למה צריך בכלל לסמוך על התקשורת? למחנה שלנו אין כסף? חשבתי הייטקס. להשתמש בכסף שלנו כדי לעבוד על שינוי השיח זה בהחלט לעשות וזה משהו שזכות הדיבור מאפשרת לנו כמחנה לעשות (כנראה זמני, אבל עדיין). למה התמונות הללו של שר משפטים מפזז בבית של עבריין לא מתנוססות בשלטי ענק במרכז תל אביב ועל שלטי חוצות ובמקום זאת הם נמצאים באיזו כתבה צדדית במדור פלילים, בלי שעברו אפילו 24 שעות אחרי שזה היה כותרת ראשית? מאבק על התודעה זה *לעשות* לא פחות מכל דבר אחר שאפשר לעשות. חסימת ציר ולחטוף זרנוק מים לפרצוף במת״ם חיפה? דווקא אלו הדברים שנחשבים במחנה הצמחונים שלנו כ-״לעשות״? בעולם דמיוני בו לי ולאריק יהיה Say לגבי עיצוב מדינת ישראל והכללים בה, ברור שאתמוך ברעיונות שלו לניסוח כללי אתיקה לפוליטיקאים ואף סנקציות אוטומטיות ללא צורך בעמידה ברף הפלילי כנגד פוליטיקאים סוררים. אבל זה לא צעד ראשון. זה הצעד ה-143 בדרך ארוכה שיש לנו עוד לעשות. זה פשוט נשמע לי מאוד תלוש מהמציאות בה אנו חיים בשלב זה. לא התנגדתי לרעיון המד״ב הזה מבחינה עקרונית. הוא סתם נשמע לי לא רלבנטי. מי יקדם את הרעיון הזה? ליברמן? המפלגות הערביות? ברית פנטזיה של לפיד והליכוד-העברייני? זה לא יקרה בשום תסריט שאני יכול לדמיין. לגבי מה לעשות באופן כללי: אין פתרונות קסם. אנחנו באופוזיציה. מה אפשר לעשות? להפגין, למחות ואם נגיע למצבים של מרי אזרחי אחרי שינוי המשטר המתוכנן, So be it. איט איז גוינג טו בי אה דוזי. וזהו, הלכתי להביא לאריק עוד בננה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לקשר את הכיוון (המוצדק שלך) לשני עקרונות שאני מדבר עליהם כאן כבר שנים: 1. כל שיח הימין-שמאל אבד עליו הכלח מזמן. הוא לא רק מיותר - הוא מזיק כי הוא מסווה את הבעיות האמיתיות. (בכוונת מכוון). 2. השלטון הארוך מדי של נתניהו הוא מוטציה שגרורותיה ותופעות הלוואי שלה משחיתות כל חלקה טובה בפוליטיקה, התקשורת, השיח ומה לא. שאלת למה ואיך יכולה מפלגה להפוך לארגון פשע? היא יכולה רק כי היא יודעת שהשלטון שלה מובטח. וגם כי היא כבר לא מפלגה במובן של פעם (למרות החזות הפורמלית של בחירות דמוקרטיות פנימיות). היא חצר מלוכה של שליט יחיד. וככה היא מתנהגת. כי כמו שאמרת - כח משחית. וכח מוגזם ומתמשך משחית באופן חמור ומתמשך. הכח המתמשך הזה כבר מרעיל ומשחית את התקשורת הישראלית מזה 15 שנה. עם עיתון משלו וערוץ משלו וסוכני רעל בכל ערוץ אחר. ולכן גם העיתונאי שדיברת עליו לא מתפלץ. ומכאן, למשל, שהגבלת כהונת ראש ממשלה היא חיונית, ולא פרסונלית1. וכנ"ל הגבלה חוקתית נוקשה על כוחה של הקואליציה. *כל* קואליציה. 1 פחחח, אתה זוכר את הזמנים הטובים ש"זו חקיקה פרסונלית" היה טיעון תקף למשהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן. 2. נכון. אבל פה אני מאבד אותך. ב״מכאן, למשל...״. לא כי אתה טועה. אלא כי זה לא קשור לעולם האמיתי ומה שקורה בו. זאת אותה טעות של אריק עם האתיקה לחברי ממשלה. דיבורים בתאוריה על הראוי הם לא תשובה לשאלה ״מה צריך לעשות״ כשאין לך שום כוח לעשות דברים כאלה. אלו תשובות טובות לשאלות ״מה עושים אחרי שחוזרים לשלטון״. אבל מה שלטון עכשיו? התעוררו מהחלום אנשים והריחו את מגפי העור שהולכים לצעוד איתם על פרצופכם. אלו הצעות מסוג ״ממשלת צללים״, אבל אין ממשלת צללים. יש בקושי צל חיוור באופוזיציה המסכנה הזאת. אלה צעדים 144 עד 213 בעתיד ולא ״הצעד הראשון״. המחנה הזה צריך להתאפס על עצמו ולהבין איפה הוא נמצא. מה שצריך לעשות עכשיו הוא מאבק רעיוני ומאבק על השיח ואם אנשים לא ישימו על זה אירגון וכסף או לכל הפחות ישנו את האופן שבו הם מדברים וחושבים, זה לא יקרה. גם אם לריב עם מכתזיות זה משהו, זה לא יכול להיות *ה*משהו. הליכוד היא תנועה אנטי ציונית. חיים לצד וביחד של יד רוחצת יד עם ארגוני פשיעה זה לא פוליטיקה לגיטימית. זה משהו אחר. זה מתועב. פסול. אין מה לדבר עם אנשים כאלה. צריך לדבר רק *על* אנשים כאלה. אני אפילו לא רואה שכולם מסכימים במחנה שלנו מה כל כך גרוע במפלגת הליכוד. יש איזו אשליה מוזרה שהם החלק המתון בממשלה הזאת. מדברים מהשוונג את הדיבור הזה של שמאל וימין כאילו אנחנו לא בשנת 2023 ושר המשפטים שלנו לא יושב ביחד עם מירי רקב ועמסלם-קריוקי ומתרועעים עם עבריינים לפני שהם ממשיכים אל הכנסת כדי להשתלט על הועדה למינוי שופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף בשתי ידיים לקריאה להגבלת הכהונה. שמעתי ורסיה מתונה יותר של הטיעון1 שכבר קנתה אותי: ראש ממשלה שכהונתו אינה מוגבלת ישאף לשוב ולהבחר כל הזמן, ולכן לא ימנה אנשים חזקים וטובים שעלולים להתחרות בו על הכהונה לתפקידים בכירים, והיכולת הביצועית של הממשלה תלך ותדרדר. הדברים הדחופים- בראשם להשאר בשלטון- לעולם ידחו את הדברים החשובים כי לעולם יהיה זמן לדברים החשובים אחר כך. ראש ממשלה שכהונתו מוגבלת - השיקולים שלו יהיו שונים לגמרי. הוא ירצה להזכר לטובה ולהטביע חותם ארוך טווח בזמן המוגבל שיש לו ולכן ימנה דווקא אנשים חזקים וטובים (אותם הוא גם יטפח כמחליפים שלו בבוא העת כדי שימשיכו את דרכו). כיוון שאינו יכול להשאר בשלטון הוא יעסוק בדברים החשובים. ____________ 1 ועוד ממישהו ששקל לפני הבחירות להצביע לבן גביר "כי צריך קודם להקצין לצד השני כדי לחזור לאמצע" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם עוסקים במד״ב, אז גם לי יש מה להוסיף. הגבלת כהונה זה טריביאלי, אבל צריך יותר. למשל, לבטל את החוק הארור שמפזר את הכנסת בגלל הפלת/החלפת ראש ממשלה. מה מכניסים מערכת פוליטית שלמה לבלאגנים ומציקים לבוחר כי הנציגים הנבחרים החליטו לערוף את הראש או כי איזה איש הסתבך באיזו סנסציה? הרי אף אחד לא שאל את הבוחר מי יהיה ראש ממשלה גם בסבב הקודם. העם לא בוחר ראש ממשלה. שיחליטו המפלגות בינן לבין עצמן איך מחליפים את הראש, שיהיה מנגנון לסבב המלצות חוזר לנשיא שוב ושיעזבו את ציבור הבוחרים בשקט. בחירות לפרלמנט לא צריכות להיות תוכנית ריאליטי לבחירת פרצוף פופולרי על ידי הציבור. לכו לראות טופ מודל או משהו אם זה מה שחסר לכם בחיים. העם צריך להפסיק להתעסק בשטויות הללו. את תפקיד ראש הממשלה צריך להחזיר למימדים הראויים לו - מינוי מיניסטריאלי לתפקיד זמני לאדם מסוים בזמן מסוים והופ יאללה מישהו אחר בהקדם האפשרי, בלי להתרגש וכאילו לא קרה כלום. לצאת מנקודת ההנחה שאף אחד לא ראוי לתפקיד. בעיקר אלה שממש רוצים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזור הכנסת עם הפלת הממשלה נועד לתקן מצב גרוע שהיה לפניו: ראש הממשלה היה נתון לסחיטה מתמדת של מפלגות הקואליציה שלו, ומה שערער את יציבות הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא תיקן והוסיף נזקים. לבטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסח זאת אחרת: עם צמצום כוחו וחשיבותו של תפקיד ראש הממשלה, אין שום משמעות לסחיטת ראש הממשלה. סחטנות תמיד תהיה (קוראים לזה פוליטיקה) אבל היא תהיה מפוזרת בין הכוחות המרכיבים את הקואליציה. תרצה הקואליציה שתחליף 20 פעם במהלך הקדנציה את הראש שלה (חוץ מ PR גרוע לקואליציה, לא תהיה לכך שום משמעות וכל הקואליציה תפסיד מזה). אין סיבה שזה יפריע ליציבות הממשלה - הקואליציה היא בין מפלגות ולא איסוף של ילדים תחת השגחה של איזה אבא משגיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אין סיבה שזה יפריע ליציבות הממשלה'' - אתה אולי צעיר מכדי לזכור את אלכס גולדפרב, המיצובישי והתרגיל המסריח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליתר דיוק: אי אמון קונסטרוקטיבי, שבו רוב חברי הכנסת מציגים קואליציה חלופית, עדיין אפשרי. לכן אין מניעה חוקית להצעה של אלוקארד. ראש הממשלה הוא יושב הראש בישיבות ממשלה. נראה לי שזו סמכותו העיקרית. בעיקרון איד גם מניעה שהוא יוותר וולונטרית על חלק מסמכותו הזו בצורות שונות בלי לשנות את החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זקן מספיק. התיקון למצב ההוא צריך להיות החלשת תפקיד ראש הממשלה (עד כדי שאין משמעות לסחיטתו) ולא חיבור פצצה לראש הממשלה שמפילה את הקואליציה אם סוחטים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגבלת כהונה יש גם חסרונות. אם ראש הממשלה הוא צעיר, הוא יכול לנצל את סיום הכהונה שלו לדאוג לתפקיד הבא שלו (אולי דירקטור באיזה חברה שצריכה טובה באיזה בעיה רגולטורית). אם אין לו שום אינטרס להבחר שוב הוא יכול להתעלם מהרצון הציבורי. אם הוא יודע שהוא בא לתפקיד לתקופה מוגבלת הוא יבחר להתרכז בנצחונות מהירים על פני תיכנון לטווך ארוך ולהתעלם מבעיות מבניות. לקראת סיום הקדנציה שלו חברי המפלגה הבכירים שלו עלולים להעדיף את האינטרס האישי שלהם (=להחליף אותו) על פני טובת המדינה וכו'. תחשוב על הקדנציה השניה של ניקסון לעומת הקדנציה השניה של רוזוולט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הצצתי לתוך חדר השינה והיה שם משהו. לא יודע מה, כי סגרתי את הדלת מהר וברחתי. לגבי מה אפשר לעשות- אני חושב שהקואליציה הנוכחית כבר הפסידה את הבחירות הבאות (אותם שלשה מנדטים קובעים כבר עברו לצד השני. more to folow ככל שהקואליציה תמשיך בנתיב הזה), והשאלה החשובה היא מי יתפוס את מקומה. לשאלה אם יהיו "הבחירות הבאות" או שיהיו, אבל not as we know it- התשובה שלי היא שאין ולא יהיה בכח הממשלה לחבל בבחירות עד הבחירות הבאות. כיוון שהמחאה כבר הגיעה למסה קריטית היא רק תתעצם. כל ניסיון לחבל בבחירות יתקל במשבר חוקתי שבו בית המשפט ינצח. בכל זאת השלטון בידי פוליטיקאים, והם תכלס שפנים. הליכוד מבין רק כח, ולמחאה יש את הכח, על כן הם לא ילכו למשבר חוקתי. אפילו אם החוק האלק מרוכך לבחירת שופטים יעבור (אני לא רואה סיבה טובה שבג"ץ יפסול אותו, אבל מה אני מבין) אין לקואליציה לאן להמשיך משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. זה התסריט האופטימי ואני עדיין לא רואה את מה שאתה מצליח לראות. התחזית שלי (כבר אחרי תוצאות הבחירות, עוד לפני שלוין נאם את נאום הרפורמה שלו) נשארת בינתיים כפי שהיא ולי נראים שהשלבים של מעבר אל משטר הכלאיים הצפוי אחרי תוצאות הבחירות הללו, עדיין פועלים על פי התוכנית ושאנחנו עדיין רק בשלב א׳ ולגמרי On track. ההתנגשות עם בית המשפט העליון זה לא באג של התוכנית שלהם אלא הפיצ׳ר. זה צעד שח מט די פשוט וצפוי מצידם. זה לא מה שהם חוששים ממנו אלא בדיוק הכיוון אליו הם רצו להגיע מההתחלה. Its a trap! 1. החקיקה תמשיך בכל הכוח. צפה לכל מיני דיבורים ריקים על הצורך להקשיב לצד השני, תוך כדי זה ששמים פס אחד גדול על הצד השני. 2. זה שעל חלק מהחוקים בג״צ כנראה יצטרך להעביר ביקורת או לעשות לכל הפחות צפצופים של פרפורי סחבת זה By design של החקיקה הזאת ולא בעיה שהם לא חשבו עליה. זה הכלי שבעזרתו הם יצדיקו את ה-D9. הביקורת השיפוטית שיפעיל בג״צ, אלו יהיו רק הפרפורים האחרונים של הרשות השופטת העצמאית בישראל. לא ה״ניצחון״ אליו אתה מיחל. 3. כל זה זה רק שלב א׳ של התוכנית. את הכאוס שיתגבר פה והקרע בצבא העם האויבים סביבנו (שגם רוצים ישראל עם משטר לא יציב) ינצלו כדי להוסיף משבר ביטחוני על המשבר החוקתי. וזה יהיה הממתק האמיתי אליו הקואליציה ממתינה. 4. המשבר הביטחוני הצפוי לא יהיה משהו שיפריע לשינויי שיטת המשטר אלא זאת בדיוק הרוח הגבית שהארדואניזציה/פוטיניזציה של מדינת ישראל צריכה ומחכה לה. שכח מהפוליטיקה הרגילה אליה התרגלת של מאבקים סביב הסטטוס קוו וצעד קדימה צעד אחורה סקובידו. אש, כאוס ותמרות עשן זה לא הסיוט שלהם. זה הדלק איתו הם יבנו את מדינת יהודה. זה מה שהדיקטטורה העממית העולה ברשות העבריינים תשתמש בו כדי לבצע את מהלך ההפרד ומשול במחאה ורק אז תתחיל לראות את ההסתה האמיתית כנגד השמאלנים האנרכיסטים הבוגדים. בינתיים ראית רק את קצה המזלג לשנאה שתשפך פה בחודשים הקרובים כלפי המחאה. אני מנחש שתחת האיומים החיצוניים רוב עם ישראל *כן* יצופף שורות, כן ירכין ראש וכן תתחיל לשמוע מיותר ישראלים שעומדים לידך היום בהפגנות ועושים איתך שרירים משפטים כמו ״אני מסכים, אבל לא שווה להתאבד על זה, אין לנו ארץ אחרת. זאת לא השעה״. כנ״ל לגבי המילואמניקים שעושים היום שרירים. חלק אמנם יממשו את האיום וצה״ל יהיה חלש יותר בגלל זה, אבל צה״ל לא יתרסק כי מספיק אנשים יעדיפו את האחדות על הסכנה הקיומית (בין אם היא מדומינת או אמיתית). בבקשה תחזור להגיד פה אמרתי לך עוד מספר חודשים, כי גם לי נמאס לחיות בתוך הראש המבאס שלי ואני גם רוצה שהתסריט שאתה מתאר יהיה נאמן יותר למציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי לך1 עכשיו נהיה מעניין. האם עצירת החקיקה תחליש את המחאה? תכלס המחאה היא נגד השליטה של החרדים והחרד"לים הפרזיטים בקואליציה והניצול שלהם (בעזרת הנאשם, שסיבותיו עמו) את השליטה הזו לכפיית הערכים שלהם על המדינה. זאת היתה הקזוס בלי, ומאחר שצצה אל פני השטח היא לא תלך לשום מקום. מה יקרה בליכוד? האם יצליחו להפוך את גלנט ואדלשטיין ל"סמולנים" ויעיפו אותם (לזרועותיהם המצפות של סער וגנץ) או שסימני חולשה של נתניהו יציתו קרב ירושה של הכל בכל (יש שם המון מועמדים בעיני עצמם לראשות התנועה). בכל מקרה נראה כמו מט בשניים-שלשה מהלכים2. החרדים והחרד"לים הולכים להפסיד כי הענק הרדום התעורר.3 ______ 1 אולי קפצתי מוקדם, בלי לבדוק אם יש מים בבריכה, אבל העובדות הן 1. שלמחאה יש כח להשפיע על פוליטיקאים מהליכוד. 2. שנראה כאילו נותרו בכירים בליכוד שהמדינה מעניינת אותם. 2 בהסתייגות האוטומטית שהאופוזיציה לא תתקע לעצמה כדור ברגל כהרגלה. 3 לא היה להם מושג. הם חשבו שהם מובילים רוב מוצק, אחרת היו ניגשים להפיכה המשטרית עם הרבה יותר זהירות וערמומיות. עוצמת המחאה מצד הרוב האמיתי היתה הפתעה מדהימה עבורם. רק כשהענק התעורר התגלו המימדים האמיתיים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״תכלס המחאה היא נגד השליטה של החרדים והחרד"לים הפרזיטים בקואליציה״ אני יודע שחלק גדול של אנשים יוצא להפגין כשהוא חושב שמשם הסכנה, אבל (לדעתי) הם טועים והם חיים באשליות שהליכודניקים הם פרטנר לעתיד שאיבד קצת את הדרך כי הם חברו לקיצוניים. זאת טעות. הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל היא הליכודניקים ולא החרדים/חרד״לים. את ההפיכה הזאת מובילה קודם כל האידיאולוגיה של הליכוד ושל מצביעי הליכוד. להציג את זה כאילו הליכוד נגררת אל תוך האירוע זה להתעלם מהתמורות האידיאולוגיות (והאירגוניות-עברייניות-והקשרים-עם-הפשע-המאורגן) שהליכוד ומצביעי הליכוד עברו ב-10 עד 15 השנים האחרונות. אנשים כמו אמסלם, יריב לוין, קרעי וידידי המפלגה כמו משפחת קדושים הם לא נטע זר במפלגה הזאת. הם הם המפלגה וביבי הוא רק ראש המאפיה ולא המאפיה עצמה. יש סיבה למה ליכודניקים שמרנים כבדים כמו בגין, לימור ליבנת, מרידור וכו׳ הסתכלו על הליכוד ולא האמינו שזה מה שנהיה מהמפלגה שלהם. גם אם נניח שיהיו מורדים בליכוד (לא נראה לי. לדעתי אלו שמצפצפים כרגע יבחשו קצת אבל יצביעו עם המשמעת הקואליציונית כמו טטלה) ההפיכה המשפטית אפילו לא צריכה 61 אצבעות כדי להמשיך קדימה בתוכנית. העברת החוקים עם פחות מ - 60 אצבעות זה משהו שיכול לעבוד עבורם כדי להגיע לשלב שלהם של התוכנית בו מגיעים למשבר החוקתי בו הם מעוניינים. זה אפילו יכול לעזור להם כי במקרה כזה יהיה יותר קל לבג״צ לפסול חוקים שלא עברו עם 61 אצבעות. ״בכל מקרה נראה כמו מט בשניים-שלשה מהלכים״ אין לי מושג על מה אתה מדבר. אם בשלב הזה אתה רואה מט בשני מהלכים של המחנה שלך, אתה בנאדם הרבה יותר אופטימי ממה שחשבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני אופטימי. קרה כאן מפץ גדול שהוציא בעיות גדולות שטואטאו מתחת לשטיח אל האור. הציבור משלם המיסים והמשרת במילואים התעורר ונמאס לו להיות פראייר. אלקין סער בנט ושקד לא פחות ימניים מכל אחד בליכוד ובכל זאת הם לקחו את הצד השני והשתתפו בקואליציה נגדו. אני רוצה להאמין שזה משום שהם הסתכלו על טובת המדינה. כעת בליכוד יש עוד כמה בכירים שלא יכלו להשתיק עוד את קול מצפונם. אם יוקאו החוצה (כמו רבים וטובים לפניהם) לליכוד לא יישארו עלי תאנה. זו תשאר מפלגת המטורללים. האגף הפופוליסטי בליכוד יהפוך לליכוד כולו. ברור שתמיד ישארו לו מצביעים מכביסטים, סליחה, ליכודניקים שרופים. אלו שווים לדעתי גג 20 מנדטים. וזה מה שהליכוד יקבל בבחירות הבאות.אם הוא יסיר מעליו את כל עלי התאנה. נתניהו במלכודת - הוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד אותם כי בלי עלי התאנה האלה הוא יאבד טונות של מצביעים. הוא גם לא להחזיק אותם (כי אז הוא חלש ותתחיל מלחמת הירושה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד רוצה להידבק באופטימיזם שלך. בינתיים השיירה עוברת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו התמונות שטמקא בחרו היו מייצגות, היה לי יותר קל להידבק. גיבורי היום נראים שם כאילו קיבלו זה עתה ידיעה שפצצת אטום איראנית התפוצצה בקריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האידיאולוגיה המטורללת שאנחנו חיים בדיקטטורת בג״צ, הדיפסטייט ואנשי לטאה שווה הרבה יותר מ-20 מנדטים והיא איננה רק אידיאולוגיה של ליכודניקים שרופים. הליכודניקים חובבי הדמוקרטיה הליברלית שהם פרטנר לאיזו ברית-אחים עתידית אלו דיבורים על חדי קרן ופיות. אין דברים כאלה בעולם. השלבים בהם עפו שבבים של מתונים מהמפלגה הזאת הם שלבי עבר והתהליך הדבולוציוני של המפלגה הזאת אל מפלגת פח הזבל של פשע מאורגן שאנחנו רואים היום הוא תהליך שכבר הגיע אל סיומו. הכוח האלקטורלי שיש לאנשים כמו גלנט לליכוד הוא במקרה האופטימי איזה 2 מנדטים וגם 2 המנדטים הללו הם בעד ביצוע ההפיכה1, אבל בכל מקרה הדיון בשלב זה על תוצאות הבחירות הבאות או מה הרכב הכנסת בסיבוב הבא הוא לא סתם אופטימיות אלא רתימת העגלה לפני הסוסים וניתוק מוחלט מהמציאות בה אנחנו חיים. המציאות היא שלוין המתרועע עם עבריינים ומשפחת קדושים עדיין על הגה שינוי המשטר בישראל. בינתיים השיירה עוברת. ____________________ 1 הם אולי לא מסכימים עם הדרך הלא זהירה בה עושים אותה והיו רוצים בישול פרגמטי וארוך יותר של הצפרדע בסיר, אבל המקום אליו הם רוצים להביא את מדינת ישראל הוא בדיוק אותו המקום שלוין, רוטמן וקרעי רוצים להביא אותה אליו. במובן מסוים גלנט, אדלשטיין, דיכטר וביבי הם מסוכנים יותר לשיטת המשטר מאשר לוין, רוטמן וקרעי. אם הם היו מובילים את הליכוד, אותה החקיקה היתה עוברת יותר לאט, עם טונים פחות לוחמניים ויותר בשקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ברור שביבי הוא סכנה עצומה לשיטת המשטר. הוא הוא ראש פירמידת הרעל, השחיתות, הדורסנות והשאיפה לדיקטטורה. הוא ולא אחר. בלעדיו, השמות האחרים שם שווים הרבה פחות מנדטים וכוחם להשחית קטן הרבה יותר משלו. וגם המוטיבציה שלהם להשחית קטנה יותר - סה"כ הם לא נאשמים בשלושה תיקים פליליים חמורים וצריכים דיקטטורה כדי לחמוק מאימת הדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקרים מראים אחרת. וגם אנקדוטלית אנשים שאני מכיר שהצביעו ליכוד ועכשיו מתבישים. וגם חיים ביבס ופנחס עידן שהבינו לאן נושבת הרוח. אם הליכוד נשאר רק עם האגף הפופוליסטי שלו אין לו אפילו 20 מנדטים (כי בן גביר לוקח לו 4-5) מה שחסר עכשיו זה רק פוליטיקאי עם ביצים שיהיה מנהיג המרכז. רצוי קצת מסורתי, קצת ימני, לא תל אביבי ולא מרחביה, ושיודע להתבטא בחריפות. והכי טוב שיהיה לו כינוי כמו ביבי בוז'י והרצי. אולי בוגי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לגבי הסקרים, הייתי מציע להמתין לסקר הערב של פילבר בעניין 1. 2. לגבי הקצת מזה וקצת מזה ולא מזה וגם מזה - זה כמו להדפיס מנהיג בתלת מימד. ---------- 1 שעד כה היחיד שדייק בסקריו האחרונים בבחירות האחרונות ולראות באמת אם יש מגמה שכזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 סקר עכשיו 14: הליכוד 30 המחנה הממלכתי 23 יש עתיד 19 שס 10 יהדות התורה 7 הציונות הדתית 6 ישראל ביתנו 6 עוצמה יהודית 5 חדש תעל 5 רעמ 5 מרצ 4 גוש נתניהו 58 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה, אם אני מבין נכון, כשהעבודה לא רצה עם מר"צ ובל"ד לא רצה יחד עם חד"ש תעל ושתיהן לא עוברות את אחוז החסימה? אם זה נכון - נראה לי שאפשר להגדיר את זה כקריסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פניו מהסקר הנוכחי יש שינוי כיוון משמעותי מצד לצד בחלק הרך. צריך לראות איך זה יבוא לידי ביטוי בהמשך אם המחאה תדעך או בנסיבות פוליטיות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סוקר הבית של הקואליציה מוציא סקר שבו בקונפיגורציה מקסימלית לקואליציה וקונפיגירציה מינימלית לאופוזיציה הקואליציה מפסידה 10% בתקופת ירח הדבש של הקואליציה (אנחנו עדיין ב-100 הימים הראשונים, לא?), זה פשוט קריסה. זה נשמע לי כמעט לא סביר. מן הסתם זה ישתנה, אבל אם הסקר אמיתי, זה יכול להסביר למה נתניהו שינה את דעתו בקשר לקידום הרפורמה/מהפכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יכול יותר להסביר גם למה אב''ג כבר לא מאיים יותר על נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, הטענה שלהם היא שלא מדובר על הפסד של 10%, אלא 5% שהחליטו לא להצביע. אם זה נכון1 אז הסקר הזה חסר משמעות לחלוטין. 1 על סמך התוצאה השניה שלהם (שבמירוץ תלת ראשי נתניהו מקבל 44% ול-7% אין עמדה2) אני לא בטוח שזאת כל התמונה. 2 הדרך שהם בוחרים להציג את התוצאות היא פשוט מעצבנת. זה לא יחודי למכון הזה, אני חושב שזה מאפיין את כל המכונים הפוליטיים בישראל. אם אני לוקח פרסום של סקר אמריקאי אקראי אני מוצא שם את כל השאלות, את התפלגות המשיבים לפי אחוזים ולפי המפלגה בה הם תומכים ועוד מליון פרטים. וזה לא מאפיין של מכון אחד, גם הם, וגם הם מביאים הרבה יותר נתונים. וזה לא רק בארה"ב, זה גם בבריטניה. העובדה שכל מה שהם נותנים זה מנדטים, במיוחד בהתחשב באחוז החסימה הגבוה, הופכת את הסקרים האלה לכמעט חסרי חשיבות. היכולת שלנו להסיק מהם מסקנות היא מאד מצומצמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתרגיל בהיסטוריה ניסיתי לאייש את ממשלת Pierre Waldeck-Rousseau [Wikipedia] בפוליטיקאים ישראליים. זוהי ממשלת האחדות והפיוס הרפובליקנית שנסתה לאחות את צרפת לאחר פרשת דרייפוס. הכי קרוב למקורצריכים להיות יאיר לפיד בתור רוה"מ עם יואב גאלאנט בתפקיד שרהב"ט. הממשלה הזו, מלבד המרכז צריכה לכלול גורמים שמרניים מתונים מן הליכוד, את ליברמן, מפלגת שמאל ואולי מפלגה ערבית. יש שתי בעיות בתסריט הזה א. ולדק-רוסו היה פוליטיקאי מקצועי לא מאד כריזמטי. הוא הצטיין במו"מ והסכמים בחדרים האחוריים בין פוליטיקאים ובעלי עניין. יאיר לפיד מצטיין בינתיים בנאומים "ספרותיים" ולא מגלה כישרון או חשק רב לעיסוק בפוליטיקה של יומיום. ב. קיומן של מפלגות דתיות. בצרפת היו חוגים דתיים חזקים מאד, אבל היתה גם הפרדה בין דת למדינה שלא אפשרה כהונה של אנשי דת בפרלמנט. הדתיים יוצגו בפרלמנט ע"י שמרנים ומלוכנים חילוניים. דבר זה איפשר לדתיים גמישות רבה יותר (כיון שהם עצמם לא נאלצו לחתום על שום הסכם). טעות קריטית עשה בן גוריון כאשר אפשר השתתפות מפלגות דתיות. הוא פעל בסביבה שונה מאד. החרדים הקיצונים בכלל לא השתתפו בבחירות, ה"מזרחי" היתה קטנה ומתונה והיו מפלגות דתיות שהיו מפלגות לויין של מפא"י. המודל הזה אפשר אפילו הקמת מפלגת חזית שכללה את כל המפלגות הדתיות. בקיצור הדתיים היו שותף טוב שאפשר איזון מול מפלגות קיצוניות יותר בשמאל ובימין. אני מניח שאילו בן גוריון היה מקבל הצצה לתקופתנו, הוא היה מתעקש על הפרדה בין דת למדינה. ברגע שאלוהים נכנס לפוליטיקה, מתחילות הצרות הידועות מקדמת דנא של הכנסייה מול המלכות. מבחינה זו יכול להיות שהמודל הערבי-איסלמי עדיף. בעולם האיסלמי לא יעלה על הדעת משטר כופרים, וחכן הממסד הדתי הוא תמיד נפרד ומשלים לשלטון האזרחי. כלומר לא יתכן שהממסד הדתי יהיה לעומתי לשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסריט חדש של פיוס או אחדות (מה שנקרא לפני היות הליכוד, ממשלת ליכוד לאומי) עשוי לעלות בין פוליטיקאים. המעבר של מנדטים מן הליכוד לרשימה הממלכתית מחזק את המרכיב של אנשי ליכוד לשעבר במפלגה ומעלה על הדעת ממשלה פריטטית חדשה שמרכיביה יהיו הקואליציה הקיימת ומנגד הרשימה הממלכתית. נראה שחלקים בליכוד סבורים שתבשיל הימין המלא מלא כבר הקדיח. עם שרה ויאיר נתניהו לא הולכים לקלפי וכדאי לשנות הילוך אם לא רוצים להמשיך להזרים מנדטים אל הצד השני. בצד השני, בני גנץ הרבה יותר ימני ממה שנוטים לחשוב. אפפעם לא היתה לו סבלנות למושבי האופוזיציה ומרץ, מפלגת העבודה ורע"ם, זה לא ממש כוס התה שלו. מבחינה זו, טובה עשתה עמו המחאה, שהזיזה אותו אל השוליים. הוא לא ממש השתתף בה ובאופן רשמי הוא לא חייב לה דבר. הברית הפריטטית החדשה כמו קודמתה תבנה על שחיתות פוליטית. דרעי יחזור לממשלה, נתניהו יקבל עסקת טיעון וגנץ יקבל סופסוף את ראשות הממשלה. המכשלה בתסריט הזה היא שזה כבר סיבוב שני. בינתיים נתניהו לא נעשה אמין יותר (בלשון המעטה) וקשה לראות בני אדם שוכחים מהר כל כך את ה"בגידה" הטרייה כל כך. אלא שהפוליטיקאים אינם ככל האדם. אנשים כמו גנץ ואייזנקוט עשויים למצוא את הפיתוי של השררה כהצעה שאי אפשר לסרב לה. ההנחה היא שממשלת האחדות החדשה תאלץ לאשר את כל ההטבות הסקטוריאליות של המפלגות הדתיות כך שלא יהיה להן אינטרס לפרוש מברית גנבי הסוסים הזאת. כנגד זאת כבר ראינו שהימין היהודי מונע ע"י אנרגיות של "אזרחים סוג ב"' (בלשון הגזמה) ועשוייה להתפתח תחרות של הקצנה ימינה בין שולי הליכוד לאיזור הבן סמוטביר. מה הסיכוי של התסריט הזה? קשה לנחש. כל מה שאפשר להגיד הוא שמי שמוכן להסתופף בממשלה עם אוחנה, אמסלם, בן גביר, דיסטל, סטרוק, סמוטריץ ורוטמן, ראוי לכבוד הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שגנץ. הרי סער ואלקין ימניים פאר אקסלנס. אחרת לא היה יושב איתם ביחד. המ"מ הוא בעצם בן דמותו של הליכוד של פעם. אין לגלנט ברקת ואדלשטיין שום מניעה אידאולוגית לחבור אליהם ולהשאיר בליכוד רק את האגף הפופוליסטי שיילחם עם בן גביר על קולות לה פמיליה. מצד אחד - בדיעבד קואליציה עם המ"מ במקום בן גביר וסמוטריץ' היתה חוסכת מאיתנו את הטרלול של החודשים האחרונים. מצד שני - יצא כל כך טוב מהטרלול הזה שבדיעבד לא הייתי מוותר עליו: 1. הרוב הדומם קיבל קריאת השכמה ונענה לה. 2. כל בעיות העומק צצו אל פני השטח ודורשות התייחסות מהציבור ומהפוליטיקאים, שכבר לא יכולים לטאטא אותן מתחת לשטיח כי 1. 3. נתניהו נכנס לפינה האחרונה על הלוח המשובץ (לא ראיתי עדיין מכתב פיטורין לגלנט) והפיראנות מרחרחות את המים. (כן כן, ערבוב מטאפורות) 4. ציבור משלמי המסים ראה שיש לו כח שלא היה לו מעולם. סוג של פלא- הכלבים נבחו מספיק חזק כדי לעצור את השיירה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. הכלבים נבחו מספיק חזק כדי להשהותע̶צ̶ו̶ר̶ את השיירה! משום מה אני מתקשה להבין את גודל ההישג. אני מסכים איתך שיש סיכוי קטן שמהעז1 הזה ייצא מתוק, אבל יש סיכוי הרבה יותר גדול שכל מה שהושג עד כה הוא האטת הקצב, והתהליך יימשך כפי שקרה למשל בהונגריה. __________ 1- או מהעִיזים שהוכנסו כדי להוציאן מאוחר יותר, תרגיל שהתפוצץ בפנים של רוטלוין כאילו היה רימון הלם בידיו של מאיר סוויסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסימיות הזו, או שמא ראיית המצב המפוכחת, היא הדלק שממשיך להניע את המחאה. לכן טוב שכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שלפחות במקרה הזה הפסימיות מכילה מנגנון של השמדה עצמית, ואני יכול רק לקוות שאתה צודק. בדרך כלל יתרונה העיקרי של הפאסימיות הוא שהמציאות מוכיחה שהיא היתה מוצדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם מישהו צריך עוד קצת שמן במדורה: "לדברי דרעי, "אבל אם מישהו ינסה לנצל את הרצון הטוב שלנו ואת האחריות שלנו, הוא ימצא קואליציה מאוחדת, חזקה, מגובשת וצודקת בכנס הקיץ, שתפעל בחכמה, בלי טעויות, כדי להעביר שלב אחר שלב את כל השינויים". דרעי ציין כי "בוא לא נשכח - החוקים כבר מוכנים לקריאה שנייה ושלישית, לא צריך לחכות עוד חודשים. ברגע שנרצה אפשר להיכנס למליאה ולהעביר את החוקים"." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אכן אלו פני הדברים ושום דבר לא נלמד בשבועות האחרונים, עולה שוב שאלת יום הזיכרון ויום העצמאות המתקרבים. ודומה שרצוי הפעם לדייק את התגובה. השתתפותנו בטקסים עם אבירי הממשלה והקואליציה הזאת פשוט לא תעלה על הדעת. דומה עלי שסיסמת ה"אין לי ארץ אחרת" פוסלת את כל מיני הטקסים האלטרנטיביים. לא בטוח שכולנו מסכימים איזו ארץ אנו רוצים, אבל ברור לכולנו שאין זו ישראל של קואליציית הימין המלא מלא. נראה לי שההגיוני ביותר הוא שננהג ע"פ מסורת בית אבא ונשב הפעם לבדנו בחושך ונניח לעדת הנבלים המשתמטים והשוטים שהמליכה עצמה עלינו, לחגוג את יום העצמאות שלהם בקרב חסידיהם. יתמלאו המושבים מלא מלא בחובשי כיפות ובובואים, יתבשמו להם בדחיית כל מה שאינו הם וישירו לעצמם שירי מה יפית. כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם-הַכְּסִיל, לְעוֹלָם: בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים, הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם, עִם-הַכְּסִיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני שומע ומעריך, המשפחות השכולות ימחו על דעת עצמן ולא צריך שהמחאה תדחוף לשם את האף. לגבי הטקס - עוד חזון למועד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מליעץ למשפחות השכולות מה יעשו. כל אחת מהן תעשה לפי הבנת. המחאה בודאי אין בכוונתה לבזות את החללים, אבל גם ביום הזכרון ואולי בעיקר ביום הזיכרון אין שום רשות לכבד את שלטון הפשע, מחריביך ומהרסיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמשיך לחגוג את יום העצמאות. סבא שלי מצד אבא, על שמו אני קרוי, נפל במלחמת השחרור. הדודים שלי, מצד אמא, לחמו במחתרות, בפלמ''ח ובמלחמת השחרור. אבא שלי לחם בששת הימים וביום כיפור. אני חוגג את המדינה שהם לחמו ובנו בשבילי ובשביל הילדים שלי. מחובתי לדאוג שאף אחד לא יהרוס את המדינה במשמרת שלי. אני לא אתחבא בבית. זאת המדינה שלי ואני גאה בה. אני לא גאה בממשלה, אז ביום הממשלה אני לא אחגוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה, לית דין ולית דיין? ואפאחד לא מהרס ומחריב את המדינה בדרך ההסתה והשחיתות? אין אחריות אישית? זה הכל עניין של אידיאות ואמיתות אלטרנטיביות ועולם כמנהגו נוהג? מתפרעים קצת, מניפים דגלים קצת, חוסמים לבני אדם את הדרך ובליל הפסח שוכחים הכל מתחבקים ולוחצים ידיים וזובחים בשר ותוקעים בשופרות? אפאחד לא אמר לא לחגוג את יום העצמאות. איני רואה שום היתר לכבד, על הדרך, את מנהיגי המדינה הזאת, לא במעשה ולא בשתיקה. נכבד את יום העצמאות בכך שנשמור על השקט. יתכבדו בקלונם מנהיגי המדינה הנפשעים ויבזו את יום העצמאות ברהב ובדברי הכיבושים שלהם. יום העצמאות חי וקיים בינתיים. מה שכבר אינו קיים זו מנהיגות אחראית ושפויה. תחי ההתנגדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לא כתבתי, אפשר להשתתף בכל ארוע של יום העצמאות ובלבד שלא ישתתפו בו נציגי הממשלה והכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראשית, מוקיר ומעריך את גאוותך להיות שייך לדור הלוחמים, אלו שכולנו חייבים להם כל כך הרבה. אני כל כך מזועזע מהרעיונות שגורסות שהגיע העת להוציא את סכיני הגילוח מהפה מבלי לבדוק האם באמת הגיע העת. יש כללים בעניין. אם נכנס לעולם הדימויים, הרי שאנחנו נמצאים ממש במהלך מתגלגל שמביא עד כה למשחק מצוין שיש בו את כל המרכיבים להיות משחק היובל. נכון לעכשיו התוצאה היא 1:0 לטובת גוש המרכז-שמאל (לצורך הנוחות - להלן: השמאל). ללא ספק גוש השמאל 'שיחק אותה' במחצית הראשונה. הוא עלה בהרכב חסר של שחקנים ולקח לו לפחות חודש כדי להתארגן. אבל הוא התארגן כמו שצריך והתכונן היטב וממש עם פתיחת המחצית הראשונה הפעיל לחץ חברתי מוגבר ועיקבי עם כל המרכיבים שכותבים את התודעה המנצחת. קשה להתמודד מול גלי הדף של המונים ודגלים משולהבים באקסטזה חברתית נוכח ההיסטוריה המצטיירת לפתחם וכך ממש לקראת סוף המחצית החלה לחלחל בלב שחקני הימין ושות' התובנה שכדאי להם לקבל שער עכשיו ולצאת לפסק זמן מיידי או לקבל מט סנדלרים. 1:0 לשמאל, שאפו. הפסק זמן הזה, חשוב כדי לקבל מסקנות ולהפיק לקחים, כשגולת הכותרת היא: הפגנות המוניות שיאפילו על הפגנות השמאל. ההפגנות יהיו במזג אוויר מצוין, אביבי ולא חורפי כמו במחצית הראשונה. במחצית השניה הרכב המפגינים יהיה שונה. בעוד שבמחצית הראשונה, רוב המפגינים (ובמיוחד בהעדר הפגנות מימין) היו מדור ה-X השמאל-חילוני 'הרציונלי', הרי שבמחצית השנייה, רוב המפגינים יהיו מדור ה Y-Z מהמגזר הדתי לאומי 'המשיחי'. הפעם לא יהיה אפקט, שלט, סיסמא, נאום, דרמה, רשת חברתית, ערוץ, עיתון, דרשה, הפגנה, עימות, אלימות, או הגיג כלשהו שלא יוקצן - שלא ינוסה - שלא יתואר, לא יהיה טיקטוק שהאמת לא תתגלה בו ב-20 שניות. באווירת החג והנקיונות השקט מטעה. אבל הפעם יש רצון לנקום לא רק בגלל השער אלא גם בעיקר בגלל ההתנתקות / הפנקס האדום / הוצאה לשמד של אחינו בית ישראל - (מחק את המיותר), שכן הפעם 'אנחנו ' יודעים ש'אתם' - כולכם - עשירים ופריוולגיים וטייסים ושמונה מאתיים ורופאים ואנשי תרבות ואנשי אקדמיה ואנשי כלכלה אנשי הבטחון צה"ל, השבכ והמוסד וכל מי שיש לו מילה כאן במדינה. 'אתם' מוכנים למכור אותנו בשביל האויב. 'אתם' מעדיפים את הבני-דודים על האחים. 'אנחנו' עוד נראה לכם מה זה. ובניגוד לשוטה, אני לא רואה שום דבר מתוק שיוצא מעז. העזות מולידה רק צרות וצרעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה בטעות, אבל זה נשמע כאילו אתה מתאר תסריט של 2:0. יש סיבה למה נהוג במדינות (שהן לא צפון קוריאה) שהאופוזיציה היא זאת שמארגנת יציאה של אנשים לרחובות להפגין. הסיבה היא שהפגנות המונים, אפילו כאלו שמאוד מנסות להיות מסודרות ומנומסות, תמיד באות יד ביד עם מעטים שמתנגשים (לפעמים קצת, לפעמים יותר) עם רשויות החוק או עם חיי השיגרה של האזרחים האחרים. הפגנה מטבעה היא תמיד הפרת סדר וערעור השלטון. הפגנות הן משהו שמקרין חוסר יציבות שלטונית והאינטרס של כל ממשל היא השיגרה והשקט ברחובות ולא המוני אדם עם ״רצון לנקום״ ששואגים ברחובות ומחפשים אקשן. המחשבה שיש כאן סימטריה (מי שיוציא יותר אנשים לרחוב ינצח) היא מנותקת מהמציאות וסימן לכך שהמחנה שלכם לא מבין את האינטרסים של עצמו. אם הלקח של הימין משלושת החודשים האחרונים הוא להמשיך עם החקיקה בכל הכוח ולגבות את זה בהפגנות תמיכה של ההמונים, אז זה הדבר הכי מעודד והכי אופטימי ששמעתי בשבועות האחרונים. אתם מוזמנים להצטרף למאמץ, לצאת לרחובות ולעשות כמה שיותר בלאגנים. בואו בהמוניכם ותנו גם ללה פמיליה ואוהדי בן גביר להתבטא. קולם חייב להשמע (המצלמות מחכות ופתיחת המיקרופונים במרחק לחיצה). זה רק יעזור לזרז את הנפילה של ממשלת הכאוס המתועבת ביותר שהיתה אי פעם לישראל. בהצלחה ותודה על הצטרפותכם למאמץ תנועת המחאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עד כה האופוזיציה לא יצאה למחאה. זאת פעם ראשונה שאני 'שומע' זאת ממך. ככל שהבנתי כל העם יצא למחאה מימין ומשמאל דתיים וחילונים כאחד. אם נכונה הטענה שהאופ' על בסיס קבוע מפגינה וחוסמת עורקים ראשיים, זאת תובנה אחרת. חשוב להבהיר האם המחאה היא נגד הממשלה או נגד הרעיון. מכל מקום, ההפגנות הנגדיות כבר לובשות אידיאולוגיית אד-הוק ומבחינתם זה 'בעד הרפורמה' וכל הנגזרות עם המוטיב הלאומי. 2. לא מן הנמנע שיהיה גם 3:0. אם כי השאיפה של הפוליטיקאים כעת לדעתי היא לבטל בכלל את הליגה. 3. השתדלתי לכתוב אנחנו והם 'במרכאות' כהנחה מוסכמת לכתיבה של 'משקיף'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עד כה האופוזיציה לא יצאה למחאה? זאת פעם ראשונה שאתה שומע זאת ממני? רגע, מה? ברור שהמחאה מעוניינת בנפילת הממשלה הזאת. כאילו דה? תגובה 758002. ההתרחשות היא מאבק פוליטי במדינה (עדיין) דמוקרטית ולא מועדון ויכוחים עם שלטים ודגלים. המטרה היא הכרעה פוליטית ולא ניצחון בדיבייט. כמה פעמים אפשר לכתוב ״כאילו דה״, כדי שיפסיקו לגלות את האמת הפשוטה הזאת כל פעם מחדש? הגילוי תמיד מגיע גם עם פוזה של שרלוק הולמס, כאילו מדובר בפיצוח איזו תעלומה שרב היה הנסתר בה על הגלוי. התשובה היא כמובן שזאת ״הפתעה״ רטורית ולא הפתעה אמיתית. תיאטרון של אמירת ״אההה! תפסנו אתכם!״. לא תפסתם וזה נאמר מפורשות. את ממשלת בר״ל-סמוטריץ׳-בן-גביר-חרדים צריך להפיל וישא״ק. המתנגדים לפעולות השלטון הם האופוזיציה על פי הגדרה. השיח הזה של ״מחאה נגד ממשלה או נגד רעיון״ הוא שיח פופולרי בערוץ 14 ודפי המסרים, אבל הוא כולו הבל ורעות רוח. שטויות במיץ עגבניות. חוקי הדיקטטורה שמעבירה הקואליציה הזאת הם לא איזה רעיון פילוסופי / אידאי אלא אוסף קונקרטי של חוקים שחלק חשוב מהם כבר מונח חתום וסגור על שולחן הכנסת לקריאה שניה ושלישית (כל מה שצריך זה תהליך של כמה *שעות* כדי להעביר את החוקים שכבר מוכנים). זאת הקואליציה הזאת שיצאה לבליץ החקיקה הזה (עם התכנון להמשך מדובר בכ- 140+ חוקים לשינויי סידרי משטר) ושהפכה את הנושא הזה לעיקר. אלו האנשים בקואליציה שאומרים בלי להתבלבל שאו שהדברים האלה עוברים או שאין בכלל הצדקה לקיומה של הממשלה. זאת לא המצאה של המפגינים. אז בקיצור - אתה פשוט טועה ו/או מטעה. אין הבדל בין הפגנה נגד הממשלה לבין הפגנה נגד החקיקה. שני הדברים האלה יצליחו או יכשלו ביחד - אי אפשר לעשות את האחד בלי לעשות את השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
you got me. בכנות, טענתך שאין הבדל בין הפגנה נגד הממשלה לבין הפגנה נגד החקיקה-היא נאיבית. מה גם שאתה מתעלם מהצד הניטרלי זה שלא מצדד ולא תומך. אתה מתעלם מהעבר של התומכים/מתנגדים ומתעלם מטענות כנות של הצד שטוען שאין חשק לתמוך במאבק למען דמוקרטיה סלקטיבית. עוד בתחילת התהליך הערתי שככל שתהיה התאמה גבוהה בין הזהות הפוליטית חברתית של המצביעים לבין מטרות המחאה, הרי שהיא תכשל. המהלך הטקטי בנסיגת הימין לא נבע רק כי הם פחדו מהמשך ההפגנות, אלא לדעתי בעיקר כי זהות זאת התרופפה עד כדי שת"פ של גורמים בליכוד ובהסתדרות עם מטרות המחאה. מבחינת נתניהו שמבין קצת בתודעה הפוליטית, זה היה רגע אחד יותר מידי. קשה לקבל החלטות נכונות שבני ביתך נגדך. בחסות ההמונים מהימין וחיזוק הסולידריות הפנימית וזאת לצד הבלטת 'אנחנו' ו'הם' -'אויב' ו'אוהב' - המאבק יהיה נח יותר. אני זוכר תקופה שתומכי הקואליציה הפגינו נגד האופוזיציה. סטיות פוליטיות הן לא מחזה נדיר ובמיוחד לא בפוליטיקת הזהויות. כך או כך שים לב למרוץ העכברים במשכן הנשיא ואל תבנה על תעודת הוקרה על השתתפותך במאבק ההירואי להצלת הדמוקרטיה הישראלית ברחבת הבימה. זה לא יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי 1: אמרת נאיבית ואין לי שמץ של מושג מה הקשר למילה נאיביות (אם כבר מישהו הוא נאיבי, אז זה אלה שחושבים שהתסריט בו ההפגנות מצליחות והממשלה לא נופלת הוא בכלל תסריט שאפשר להעלות על הדעת). לא הבנתי 2: הזכרת את אלה שלא מתנגדים ולא תומכים ואין לי שמץ של מושג איך אלה קשורים לנושא. לא הבנתי 3: ״עוד בתחילת התהליך הערתי שככל שתהיה התאמה גבוהה בין הזהות הפוליטית חברתית של המצביעים לבין מטרות המחאה, הרי שהיא תכשל.״ זה שפעם אמרת משהו ועכשיו אתה ממשיך להגיד את אותו הדבר, זה לא הופך אותך ליותר צודק. לא הבנתי 4: ״כך או כך שים לב למרוץ העכברים במשכן הנשיא ואל תבנה על תעודת הוקרה על השתתפותך במאבק ההירואי להצלת הדמוקרטיה הישראלית ברחבת הבימה. זה לא יקרה.״ כרגיל, פשוט אי אפשר להבין אותך. אתה אמנם מצרף מילים ושם אותן אחת אחרי השניה, אבל אני לא מבין על מה אתה בכלל מדבר. איזו תעודת הוקרה? איך השתתפותי בדבר כזה או אחר קשורה למשהו שמישהו אמר בפתיל הזה? איך אני רלבנטי לנושא עליו מדברים בפתיל? עוד פעם יצאת מפוקוס. מרוץ העכברים במשכן הנשיא הוא הצגת תיאטרון. לא סתם הצגת תיאטרון, אלא הצגה מז׳אנר מאוד מסוים. מדובר בפארסה. סדר האירועים הפשוט והידוע מראש (עוד לפני שהשיחות הללו התחילו) בפרק א׳ של סיפור המשבר החוקתי הוא: 1. עושים כאילו מדברים אצל הנשיא. קשקושי יחצנות ולא יותר מכך. 2. הגעה צפויה מראש למבוי סתום. 3. שני הצדדים מאשימים זה את זה על ניסיון לכפות את דעתם על הצד השני, על תמיכה במצב המנוגד לעקרונות הדמוקרטיים ושהצד השני לא הגיע באמת לדון ״בנפש חפצה״1. 4. גם אחרי הפיצוץ בשיחות, גנץ ימשיך לדבר על הצורך להמשיך בשיחות כי הוא מכור לדבר סקר ולדבר שקר והוא ימשיך בקמפיין האינסופי שלו למצב את עצמו פוליטית כהמרכז הקיצוני ביותר בישראל. 5. ממשיכים לסירוגין בין ניסיונות שווא מזויפים לחידוש השיחות לבין המשך הטחת האשמות זה בזה. ממלאים את הזמן עד למושב הבא. 6. בימים הראשונים (כבר ביום הראשון?) בהם הכנסת חוזרת לתפקד, אחרי החגים, מעבירים צ׳יקי צ׳אקי את החוקים בקריאה שניה ושלישית כמתוכנן. חוסר הודאות היחידי בכל הפארסה הזאת הוא רק לגבי שלב 6. לא בשאלה אם החוקים יעברו או לא (הם יעברו), אלא בשאלה כמה אצבעות תרים הקואליציה בעד. 64 או כמה קולות פחות. _______________ 1 הידעתם? כל פעם כשמישהו אומר בישראל ״בְּלֵב שָׁלֵם וּבְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה״ מלאך מת מצחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי לא הבנתי 1 ; A - 'אין הבדל בין הפגנה נגד הממשלה לבין הפגנה נגד החקיקה. שני הדברים האלה יצליחו או יכשלו ביחד - אי אפשר לעשות את האחד בלי לעשות את השני'. K - 'טענתך שאין הבדל בין הפגנה נגד הממשלה לבין הפגנה נגד החקיקה-היא נאיבית' מה לא היה ברור לך מתגובתי לתגובתך. אני סבור שתמימות היא לחשוב כמוך שאין הבדל. ------- לגבי לא הבנתי 2; A - 'אין הבדל בין הפגנה נגד הממשלה לבין הפגנה נגד החקיקה. שני הדברים האלה יצליחו או יכשלו ביחד - אי אפשר לעשות את האחד בלי לעשות את השני' K - 'מה גם שאתה מתעלם מהצד הניטרלי זה שלא מצדד ולא תומך הזכרת את אלה שלא מתנגדים ולא תומכים ואין לי שמץ של מושג איך אלה קשורים לנושא' A - 'הזכרת את אלה שלא מתנגדים ולא תומכים ואין לי שמץ של מושג איך אלה קשורים לנושא' טענתך היא שאי אפשר להפריד בין מתנגדי הממשלה למתנגדי הרפורמה. אני מגיב לך שקביעתך החד משמעית בעניין החיבור ההדוק בין המטרות מתעלמת מהצדדים הנייטרלים. מה לא הבנת ? -------- לגבי לא הבנתי 3 ; ונניח שהצדק לא איתי, אז? מה לא הבנת? -------- לגבי לא הבנתי 4 ; לא הבנתי מה לא הבנת. ------ לגבי ההמשך 'כרגיל, פשוט אי אפשר להבין אותך' ; תאמין לי, גם לי זה לא קל להבין אותך ואני לא מתלונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה לא הבנת?" כל מה שאתה כותב ואני לא חושב שזה אני. אפרוש בזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר יותר מובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו "ינצח מי שיוציא יותר אנשים לרחוב", תמיד התיחסתי בהסתיגות להפגנות, לכן זה אולי טבעי שדוקא אני אציע זהירות מסויימת ביחס להישג הגדול של ההפגנות בהשהיית המהפכה המשפטית. אין ספק שההפגנות תרמו להרגשת ההתפוררות של השלטון ובכך תרמו. אבל באותה מידה תרמו הפיטורים המטורללים של שרהב"ט. לענ"ד הגורם העיקרי להשהיית מזימת ההפיכה היו איומי הסרבנות של אחינו גיבורי התהילה מחה"א. ולראיה מערבולת הכאוס שחוללה בממשל וחשפה את נתניהו כאובד עשתונות והשפילה את שרהב"ט, הרמטכ"ל ומח"א כאחרוני הפקידים נושאי הכלים ומלחכי הפנכה של ממשלת הרשע. גם לאחר שהתחוללה כל המהומה הזאת כולל חסימת האיילון, לא היה די בכך כדי להספיק להשהייה. עוד נחשף לעין כל שנתניהו מכר את עצמו, את הליכוד ואת המדינה לחוג שונאים חסרי אחריות ובהם בני ביתו. היה צורך במזימה רבתי שכללה את נשיא המדינה, ארגוני העובדים, המעסיקים, האוניברסיטאות ובתי החולים. לפחות חלק מהם היו שותפים ביודעין למזימה ואחרים פיונים שימושיים. המזימה היתה להכריז שביתה שלא נקצבה בזמן. מראש תואם שהשביתה תתן לרוה"מ את האפשרות לבצע השהייה מבלי ששותפיו הרדיקלים יוכלו לחבל בה. הוסכם מראש שבתוך שעות ספורות תוכרז ההשהייה והשביתה המזוייפת תסתיים מבלי לגרום נזקים רבים מדי לכל הצדדים. המזימה נחשפה מפני שביבי כבר לא כל כך בשליטה בחבר השוטים שהמליך וההכרזה על ההשהייה נמשכה ונמשכה והיה צורך במו"מ מיוחד עם בן גביר שהוא כפי הנראה מטומטם וחסר אחריות מכדי לשתף במזימה שתוו ביבי ודרעי וכאלו. העיכוב הוליד תלונות של התעשיינים וההסתדרות על ביבי שלא עמד בהתחייבותו וגם הציג אותם כמוקיונים וגם אילץ אותם לשלם את נזקי ה"שביתה" מכיסם. טוויתי את כל הקונספירציה הזו רק כדי להוכיח שלא היה די בהפגנות בלבד אפילו כדי להשיג השהייה. אני מודה שמדובר בתאוריית קונספירציה שאיני יכול להוכיח אותה. אבל צאו וחשבו כמה דברים התאוריה הזו מסבירה: הכרזת השביתה של ההסתדרות לאחר שכבר הפריחה איומי שביתה (לפני מתווה הנשיא) ונסוגה מהם, שביתה של ארגוני עובדים שהם בשליטת הליכוד, אוניברסיטת בר אילן, ההתנהגות הקרקסית של יו"ר ועדי נתב"ג איש הליכוד, השביתה הפתאומית ללא שום הכנה ויותר מכל העובדה שלא היתה שום שביתה והכל היה בעצם הצגה של שביתה מלבד שיבוש הטיסות היוצאות מנתב"ג. שימו לב שגם לא היו מחאות של אנשים שאילצו אותם כביכול לשבות בניגוד לרצונם. תחי ההתנגדות אין שיוויון אין גיוס אין ייצוג אין מיסוי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. יש כאן בלבול מושגי של מחנה הימין. המחאה איננה ההפגנות. ההפגנות הן רק מרכיב אחד של הדבר אותו מכנים ״המחאה״. למחאה מרכיבים נוספים של מרי אזרחי (כמו איום באי התנדבות של הטייסים וכו׳), איומים בשביתות והצגת טיעונים שמזהירים את בעלי האינטרס מפגיעה באינטרסים שלהם (למשל הצבעה על סכנות הרפורמה למשק). זה שההפגנות הן מרכיב הכרחי אבל לא מספיק של המחאה, זאת טענה (לדעתי) שהיא טריביאלית. במילים אחרות: אני מסכים. החקיקה לא תתבצע או תבוטל *רק* בגלל שאנשים החזיקו שלט כזה או אחר ברחוב. אפילו אם אלו יהיו מליון אנשים. לגבי תאורית הקונספירציה: לא יודע. נשמע לי סופר אבסורדי, אבל בישראל המשוגעת כמו בישראל המושגעת, אין דבר כזה שאין דבר כזה. אולי. מי יודע. לא אפול מהכסא אם זה מה שקרה. אבל אם תאורית הקונספירציה הזאת אפשרית אז גם אחרות - ההנחה שהשליטה של ביבי באירגון הפשיעה הליכודי היא מוחלטת היא לדעתי מיתוס. תאוריית קונספירציה נוספת יכולה להיות שאכן גורמים בליכוד הם אלו שהפעילו מאחורי הקלעים את נשק השביתה/הפסאודו שביתה, אבל יכול להיות שהם עשו זאת כדי לכופף את ידו של ביבי ולא בהוראתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שעפ''י הטענות התנהלו שיחות בעניין בין שרה נתניהו להילה בר-דוד (האישה של) או לפחות מהטלפונים של שתי אלה, קצת קשה לראות את הקשר למתנגדי נתניהו, אלא אם כן אתה חושב ששרה הצטרפה אליהם... בפוליטיקה העכשווית הרעיון שנתניהו הגה את הרעיון כדי שהשהיית החקיקה לא תמוטט את הממשלה בכלל לא נראה לי מופרך. השאלה היותר מעניינת היא אם הוא הסתיר את זה מיאיר. עכשיו, כשמישהו מאיים בתביעה נגד ההסתדרות על השביתה שהתארכה בניגוד לתוכנית, ייתכן שהאמת תתגלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי את הטענות הנ״ל. כאמור, לא אפול מהכסא אם יתברר שזה היה מהלך של נתניהו. אכן בפוליטיקה הישראלית זה שזה סופר אבסורדי, זה לא אומר שזה בלתי סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחר הפגנת הימין בקפלן יצא לי לשמוע מישהו שהשמיע סנטימנט דומה ואמר בשמחה שהפעם הביביסטים התנדבו לסגור את נתיבי איילון וחסכו למוחים את העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר הפארסה של חסימת האיילון ע"י המחאה ומייד אח"כ ע"י אלו שקראו להם אנארכיסטים וטרוריסטים, האם לא הגיע הזמן לחשוב שנית על האקסיומה הישראלית לפיה הפגנה ללא חסימת כבישים בלתי חוקית אינה הפגנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפגנה ללא חסימת כבישים אינה הפגנה אפקטיבית. בעולם אידיאלי לא היה צורך לעשות שום דבר בלתי חוקי כדי שלהפגנות תהיה השפעה כלשהי, כי כאשר מספר גדול מספיק של אזרחים יוצא לרחוב השלטון צריך להבין את המסר. בעולם שבו אנחנו חיים חסימת כבישים היא קטליזטור שבלעדיו שום פעילות כימית של ממש לא קורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו חייב לי כסף, חטיפת הילד שלו תהיה מאוד אפקטיבית. העניין הוא שגם בעולם הלא אידיאלי שלנו, וגם אם אני לגמרי בטוח שהצדק איתי, זה לא הדבר הנכון לעשות. אם אתה מצדיק בריונות שמקדמת מטרה ראויה (לדעתך), תצטרך להצדיק גם בריונות של הצד השני למען מטרות ראויות (לדעתו). והחלק הבאמת מרגיז הוא שהבריונות של שניכם, בלי קשר לדיעות שלכם, מופנית כלפי אנשים אקראים שבאמת לא עשו לכם כל רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אתה בעצם מתאר את הגדולה העיקרית של דמוקרטיה ומערכת משפט מודרנית - הן מאפשרת מנגנון יישוב מחלוקות בין קבוצות ואינדבידואלים (בהתאמה) שיוצר תחושה של הוגנות. בחברה דמוקרטית, במקום לחטוף את הילד אתה תפנה לבית משפט. בחברה לא דמוקרטית, אתה לא סומך על בית המשפט. לכן תעדיף לחטוף את הילד (או באופן יותר ריאליסטי - לפגוע ברכוש שלו, לפנות לאיזה מאפיונר, או לא להלוות את הכסף מלכתחילה). זאת אחת הסיבות שמדינות דמוקרטיות מצליחות יותר - כשיש תחושת הוגנות, אזרחים מוכנים לקבל על עצמם את המגבלות שהמדינה מטילה עליהם, לחתום על חוזים, ליזום וכו'. (כמעט?) כל מקרה בו מפגינים יוצאים לרחובות (או מפעילים כל סוג של מחאה שחורגת מגבולות המותר בחוק) נובע מתחושה של חוסר הוגנות. מכיוון שתחושת אי הוגנות היא סובייקטיבית, אין באמת דרך למנוע אותה ב-100%. חברה דמוקרטית בריאה אמורה לדעת לספוג מקרים כאלה. אם השלטון מייצר תחושת הגונות אצל חלק מספיק גדול מהאזרחים1, מדובר בקבוצות שוליות שגם ככה לא יכולות ליצור אי נוחות גדולה מדי. מקסימום אם אי הנוחות תהיה גדולה מדי והקבוצה קטנה מספיק, תיווצר הצדקה ציבורית להטיל סנקציות על המפגינים. האלטרנטיבה היא ניסיון לדכא מיידית את אותן קבוצות, הסתכנות באלימות רחבת היקף ואובדן תחושת ההוגנות לא רק מצד מי שמוכן להפגין, אלא גם מצד כל מי שמזדהה איתם. זה לא בהכרח יבוא לידי ביטוי במרי אזרחי גלוי, אבל אנשים יעלימו יותר מיסים, יבצעו שיתופי פעולה רק עם מי שהם מוכנים לסמוך עליהם אישית, יזמו פחות וכו'2. זה לא עניין של להצדיק או לא להצדיק. זה אחד ממנגנוני היסוד של חברה דמוקרטית. קריאה לדכא את ההפגנות האלה בכח, בהקשר דמוקרטי, אינה קריאה לצדק, אלא מסקנה שהמפגינים מהווים שוליים מספיק קטנים בקרב הציבור ואי הנוחות שהם גורמים לה מספיק גדולה, שניתן וצריך לדכא אותם בכח. בהקשר לא דמוקרטי, זאת קריאה טריוויאלית מצד השלטון ותומכיו לדכא מתנגדים. __________________ 1 רוב ממש לא מספיק כאן. גם מדינה בה 49% מהציבור איבד אמון במוסדות המדינה היא מדינה מקרטעת. 2 פרטים נוספים ניתן למצוא אצל יוצאי ברה"מ לשעבר, בקרב האוכלוסיה הערבית בארץ וחלקית בקרב האוכלוסיה החרדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב. 'זאת אחת הסיבות שמדינות דמוקרטיות מצליחות יותר - כשיש תחושת הוגנות, אזרחים מוכנים לקבל על עצמם את המגבלות שהמדינה מטילה עליהם, לחתום על חוזים, ליזום וכו'.' ----- יחוס ה'הוגנות' למשטר הדמוקרטי (הליברלי?1) יותר מורכב לדעתי. 1 רוב מיוחס -תגובה 752380 / שריון מיעוטים וחלשים / מדיניות הרווחה - נכללים תחת הגדרת 'ההוגנות' במדינה הדמוקרטית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שזה מורכב. רק שים לב שלא כתבתי "הוגנות" אלא "תחושת הוגנות". כל אחד יוצק תוכן למושג הזה בעצמו. אם לשני חלקים מספיק גדולים מהאוכלוסיה יש תפיסות הוגנות סותרות, יהיה למדינה מאוד קשה להתקיים בתור דמוקרטיה1. ______________ 1 כן, "ליברלית". דמוקרטיה לא ליברלית זה משהו שרוב העולם לא יקרא לו דמוקרטיה היום. למשל השלטון ברוסיה, איראן, רומא העתיקה או דרא"פ בזמן האפרטהייד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמשל - במדינה כלשהי בה חצי שכירים וחצי עצמאים, תחושות ההוגנות יהיו סותרות ושונות. המסגרת הפוליטית הנוכחית - שמיוחסת לפוליטיקת הזהויות - היא לא ייחודית לישראל ויש לה מקבילות דמוקרטיות ליברליות 1, והיא מכילה תמיד 'שני חלקים מספיק גדולים מהאוכלוסיה עם תפיסות הוגנות סותרות'. כיום ניתן גם לאחד/להדחיק 2 'תחושות' שונות ולהביא אותם לידי ביטוי בתחושה כללית הרווחת שתעסוק בוודאי בהוגנות בין הצדדים : 'אנחנו'- 'הם'. 1 המאבק הוא בעד דמוקרטיה ליברלית ולא בעד דמוקרטיה. אני לא בטוח אם יש מודעות מלאה לאלו שאוחזים בשלטים 'דמוקרטיה'. 2 הימין שכן משרת בצה"ל מוכן להדחיק את הרגשות השליליות שלו כלפי החרדים בעניין זה לטובת איחוד הרגשות הבאות לידי ביטוי בתמיכה בגוש/מחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי יותר קל לענות לך לו היית מוותר על המשפט הראשון. עליו התחשק לי לענות בקצרה: "נכון. המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים, כאילו דה". הרי לשנינו ברור שאני לא מצדיק אלימות מכל סוג ומכל עוצמה, אלא מדבר על צעדים ספציפיים שנופלים ברף הנמוך ביותר של אלימות, וגם זה רק במובן הרחב של המושג. בהיררכיה שלי, המטרה חשובה מספיק כדי להצדיק אותם, אל לא, למשל, השחתת רכוש מאסיבית שלא לדבר על פגיעה פיזית במישהו. נכון, זה מעצבן להיות תקוע בפקק מיותר, ובמקרי קצה עלול אפילו להגרם נזק אמיתי למי מאותם "אנשים אקראים" (אם כי ברוב במקרים המשטרה יכולה בקלות יחסית לפנות אותם לנתיבים אחרים). נכון גם שהעמדה הסוקרטית לפיה כל פעולה לא חוקית אינה לגיטימית בשום תנאי היא עמדה סבירה על פניה, ויש לי כמה דברים להגיד בקשר אליה, אבל מאחר שאתה פתחת את התגובה שלך באנלוגיה מעצבנת, הנה הדרך היחידה שאני מוכן להתייחס אליה כרגע: האם לדעתך גם המפגינים בטהרן או במוסקבה צריכים להסתפק בעמידה על המדרכה תוך שהם מנופפים בדגלים ושרים שירי מולדת? ואם החוק אוסר עליהם אפילו את זה, האם עליהם להתפזר בשקט לבתיהם ולחכות ל"בחירות" הבאות או למשיח? בהנחה שתשובתך שלילית, ובהנחה שההבדל בתשובות נובע מכך שבאירן וברוסיה יש דיקטטורה (לפחות דה פקטו) ההבדל בין מתנגדי ההפיכה לבין אותו "צד שני", ובעצם לבין כל ההפגנות האחרות, הוא זה: אנחנו מרשים לעצמנו להפר את הסדר האזרחי במידה קטנה כדי להילחם באיום שהוא יופר לחלוטין ע"י שלטון חסר מעצורים. כן, נהג חביב, אני מבין שאין לי זכות מוסרית למנוע ממך את השימוש בדרך, ובכך לפגוע זמנית ובמידה קטנה, בחופש שלך מלבד הזכות לא לאבד את חרותי שלי באופן גורף וסופי. זאת לא סתם "מטרה ראויה" אלא מטרה שהקארמה שוזרת עם האופן בו נלחמים כדי להשיג אותה. מה יותר פואטי ומוצדק מזה? (וזה בלי להזכיר שיחסית למה שנהוג בארץ ובעולם ההפגנות אנמיות בצורה קיצונית, שברומא מומלץ להתנהג כרומאי ושרקדני בלט לא מנצחים שחקני פוטבול גם אם הפלייה שלהם מושלם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם אולי הייתי צריך להוסיף גם גילוי נאות: אני לא חוסם כבישים אלא במקום שהמשטרה מאפשרת לעשות זאת, אבל זה לא מסיבות עקרוניות אלא בגלל שאני נחנח חסר תקנה (וראה תגובה 757575). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בתגובה הזאת, וגם בזאת מתוך גל קנאה גדול שאפף אותי כשראיתי איך אפשר לתמצת את הנאמר בהן בשלוש שורות. ובהזדמנות זאת הייתי שמח לדעת אם התשובה שנתתי הניחה את דעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא תשובה, אבל אולי כדאי לתת להיסטוריון העתידי פרספקטיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לקשר לעמוד הראשי של ווינט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אופס אחד מבית היוצר של המפוזר שלא מכפר אז''ר. זה היה אמור להיות קישור למהומות בצרפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה, ככה זה התחיל הפעם - Itai Cellier. אפשר להיעזר בניתוח ארכני אך מקיף שלא נס ליחו גם בחלוף 5 שנים מאז שנכתב, 13 שנה לאחר דיון 2496. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת מישהו שמבין את העניין. הפגנות תמיכה בשלטון (כמה שיותר סוערות, אמוציונליות ועושות בלאגנים כך טוב יותר) הן דבר מבורך וגול עצמי של המחנה שלהם. כל הכבוד להם. הייתי שוקל להקצות בהתנדבות חלק מתקציבי המחאה שלנו לפעילות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לחלק את השבוע לימים זוגיים ואי-זוגיים. הם חוסמים בזוגיים, אנחנו באי-זוגיים (ומקבלים את שבת כבונוס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע להפגין זה מול זה באותם ימים, אבל במקום לקלל או חס וחלילה להגיע למצב של אלימות, שכולם יפצחו בריקוד. It's on! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע, אבל אני רציתי למקסם את זמני השיבוש. מכיר את הקטע הזה עם הורים צעירים ולא מנוסים שקמים *שניהם* כשהתינוק בוכה בלילה? אז להיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזרום עם הרעיון שלך ואוסיף - צריך לשפר את שיתופי הפעולה בין המפגינים. מהסכמי קיזוזים כמו בכנסת ועד למוכנות להחליף חבר שהתעייפה לו היד מהחזקת שלט בהפגנה של הצד השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצא אני כאן בדבריך רעיון שהוא חשוב מאד ולהערכתי מרכזי בדיון הציבורי דהיום. ולראיה, כותרת הפתיל שיכולה להתפרש ליותר מכיוון אחד בדיון. מאחר ובטאת והטלת את הרעיון החשוב הזה לתוך דיון בלתי ראוי, ברשותך הייתי רוצה לחלץ אותו משם ולהעמידו, חד, ברור ו''שרירי'', בדיון הראוי לו. הטענה היא שיסוד חשוב בלגיטימציה של כל שלטון היא הבטחתו לקיום חוק וסדר. ככל שנצליח להציג הבטחה זו כהבטחת שוא (למשל ע''י הפגנות והפרת הסדר שיחוזקו ע''י הפגנות והתפרעויות של הצד שכנגד), כך נצליח לערער את יציבות השלטון ובסופו של מהלך להפיל אותו. אני חושב שהטענה הזו ראוייה לפירוק, ניתוח ותגובה מלאה בראי המצב הנוכחי של החברה והמשטר בישראל. אלא שבשם התמצות והבהירות אעשה זאת בתגובה נפרדת. כאן אסתפק בשתי הערות-אסוציאציות קצרות א. זה נראה כעיבוד מנומס של עיקרון היסוד של האנארכיזם. ב. מזכיר במיוחד את הביטוי המוכר של הקומוניסטים - ''ככל שרע יותר, כך טוב יותר''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד יכול פלוני ו/או אלמוני להסתכל על עכבר ולראות פיל. למרות ששני הדברים הללו הם יונקים, לא הייתי נותן ציון שבח על כישורי ההבנחה לאותו פלוני ו/או אלמוני. הפלת איזו קואליציה מצ׳וקמקת איננה הפלת משטר או ערעור שלטון החוק והסדר. להפגין ולמחות כנגד רוב מקרי בכנסת זה *לא* עיבוד מנומס של עיקרון היסוד של האנארכיזם בשום מובן סביר או אופן. ההפגנה היא חלק בלתי נפרד מנוהג רגיל ונורמטיבי בחברה דמוקרטית וחלק אינהרנטי בשיטת המשטר הזאת. זה שזה מקפיץ לך אסוציאציות קצרות (או ארוכות) על אנארכיסטים ו/או קומוניסטים זה רק אומר שמשהו לא מכויל כראוי בסט הערכים שלך ולא שמשהו פגום במחאה. פגיעה בשיגרה, חסימת ציר פה ושם (לרוב לאחר משא ומתן ובהסכמה מוסדרת מראש עם משטרת ישראל ועם שעות מוסכמות של התחלה וסיום האירוע), נפנוף בדגלים, הרמת שלטים ועשיית רעש מעצבן עם איזו זמבורה עם דגל ישראל זה לא "ככל שרע יותר, כך טוב יותר". נתת לדמיון שלך להפליג למקומות שאינם קשורים למציאות ולמה שבאמת קורה בעולם. אף אחד לא עלה על בריקדות1 ומלבד כמה מקרים בודדים ומשעממים של גרפיטי על איזה אספלט או עשרות/מאות של הרפתקנים שעומדים מול איזו מכתזית (עד שהם מפונים ו/או נעצרים), ההפגנות בישראל הן לרוב די אנמיות ושומרות על סדר כמעט מופתי. המחאה הזאת היא לכל היותר קצת מציקי לא נעים בעין והפעלת לחצים על קואליצית פרטצ׳ שנמצאת גם ככה תחת לחצים פנימיים והיא במרחק צעד וחצי מהתפרקות. ____________ 1 טוב. יש מי שהעלה באש כלי רכב ובתים פרטיים בחווארה, אבל זאת לא המחאה שאנחנו מדברים עליה בפתיל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעשיתי הוא לכוון את הזרקור על הנחה שהיתה מוכמנת בתוך דבריך. האם השלכות ההנחה הן פיל או עכבר? הקורא יצטרך להחליט. עדות הנחתום: השתתפתי בגופי ולא ע"י מלאך או שליח בהפגנות למרות שאני מסתייג מהפגנות, מתנגד לחסימת כבישים. חשבתי גם שההפגנות היו צריכות להיות מאורגנות ולשרת את האינטרסים של מפלגות פוליטיות ולא להיות מובלות ע"י מנהיגים אד הוק ומטעם עצמם או גורמים בלתי ידועים. השתתפתי משום שראיתי בהפגנות האמצעי המקובל ביותר לבטא התנגדות לשלטון. הדגשתי את העיקרון של ערעור החוק והסדר כאמצעי לערער את השלטון מפני שהעיקרון הזה כלל אינו תופס בישראל. גם כגוף אחד וגם מפורק לרכיביו, השלטון בישראל אינו מחוייב לחוק וסדר, כך שהתערערותו לא בהכרח תתרום למפלתו. כגוף אחד הקואליציה אינה מחוייבת לחוק וסדר אלא להיפך לערעור המוסדות השומרים על החוק (היועמ"שים, הפרקליטות ובתי המשפט). אם מפרקים את הקואליציה למרכיביה המצב לא משתפר. הפינה האריסטוקרטית (מקורבי הבית בבלפור) פועלים להחליש ולהפחיד את זרועות שלטון החוק כולן על מנת לחלץ את הסנדק מאימת הדין. הפינה הדתית-לאומית מחוייבת לטרוריסטים הפועלים נגד החוק והסדר במסגרת המכונה תג מחיר ותומכים באופן עקבי בהפרת החוק והסדר ביו"ש. הפינה החרדית מחוייבת לאירידנטה וחוסר הכרה במשטרה ובבתי המשפט והפינה המזרחית תומכת בעבריינים כנגד הפרקליטות ומסיתה נגד בתי המשפט על רקע גזעני. אם אתה עוד צריך הוכחה לחוסר המחוייבות של שלטון הימין לחוק וסדר, קבלת אותה במהירות בה לאחר שחרפו וגדפו את מפגיני המחאה, מיהרו לחקות אותם בחסימת כבישים. מעדות אישית, בהפגנה שהתארגנה במקום עבודתי והשתתפו בה כ-800 איש, החלק של חסימת הכביש היה מגוחך ומיותר. לענ"ד, מצעדי השפחות באדום הרבה יותר מרשימים מחסימת האיילון. המחאה ואוילות השלטון הביאו לאופוזיציה הזדמנות מיוחדת במינה המאפשרת לבסס מגזר רחב ופתוח על בסיס אזרחי ולא עדתי או שבטי, שעשויה להיות עוגן לקואליציה חלופית. אם רואים בקואליציה חלופית מטרה של המחאה, ואני מבין שזו עמדה מקובלת, אני נוטה לחשוב שמחאה מאורגנת וממוקדת בתמיכה באופוזיציה מאוחדת וקוהורנטית היתה יותר פרודוקטיבית מאשר פסטיבל של גימיקים ופרובוקציות, כאשר המטרה היחידה היא לגייס מקסימום של מפגינים גם אם הקשר שלהם למחאה נגד ההפיכה המשטרית די נסיבתי. תחי ההתנגדות אין שיוויון אין גיוס אין ייצוג אין מיסוי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה שום הנחה שיש לדרדר את ישראל לכאוס ואנרכיה כדי שההפגנות יצליחו. בקיצור, אכן הפנת זרקור אל העכבר, אבל טענת שהוא מזכיר לך פיל. אבל עכבר נשאר עכבר. גם כשמפנים עליו זרקור. יש בתגובות שלך שני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא שהמרכיב הברדקיסטי של ההפגנות ״זה לא בסדר״ והמרכיב השני הוא שזה ״לא אפקטיבי״. בשניהם אתה טועה. אחרי שאסביר למה שני המרכיבים שלך הם טעות, אוסיף את הפרט שהוא לדעתי הכי חשוב. הפרט הזה יטען שהדעה שלי ושלך על איך צריך לעשות הפגנות הוא אפילו לא חשוב. לגבי ה - ״זה לא בסדר״: לדעתי אתה טועה ואכן נבהל מעכברים כי הם נראים לך כמו פילים. אני לא מתרגש ולא נבהל משוליים שעושים קצת ברדק בהפגנות. זה טבען של הפגנות וזאת לא המצאה ישראלית. זה מה שהפגנות עושות בכל מקום בעולם וזה לא משהו מיוחד1. זה לא משהו שהוא עיקרון היסוד של האנארכיזם (אפילו ברמז) ואין לזה שום קשר לאסוציאציות קצרות או ארוכות של "ככל שרע יותר, כך טוב יותר". תהרוג אותי אם אני מבין איך הגעת מאיזו חסימת ציר מטופשת של אנשים עם זמבורות ודגלי ישראל אל מחשבות על אנרכיזם וססמאות של קומוניסטים. אכן הפגנות יוצרות קצת ברדק וכאבי ראש לשלטון / רשויות החוק, אבל זה לא אנרכיה (או משהו שנגזר ממנו אנרכיה). השוטרים קצת רוטנים מתחת לשפם, כמה אנשים עומדים בפקקים קצת יותר מהרגיל, השוטרים מסמנים למפגינים להתפזר, משפריצים קצת עם איזו מכתזית ואנשים נעצרים ו/או מפונים ו/או מתפנים כעבור זמן מה וזהו האירוע נגמר. החוק והסדר בסופו של יום נשמרו. לא נעים, אכן קצת ברדק, אבל זה עכבר ולא פיל. העולם כמנהגו נוהג ו - Move along there is nothing to see here. הברדק הוא ממש לא ברמה ולא מכוון להיות ברמה של כאוס ואובדן שלטון חוק. מה שקורה ברחובות ישראל זה לא מה שקורה בסרט ״The purge״ או מקס הלוחם בדרכים. ההפגנות רק עוסקות ביצירת תמונות, הקרנת תחושות, שידור מסרים ויצור סמלים המקרינים ברדק ואובדן שליטה (בלי שאלו באמת אבדו בשום שלב). זה לא פרעות. אלו בסה״כ הפגנות. בשביל לראות אנרכיזם ופרעות ולהפנות זרקורים על פילים, צריך ללכת לסקר בחווארה ולא בנתיבי איילון. מצטער, אבל לא הקורא יחליט עם זה עכבר או פיל בדיוק כמו שלא הקורא יחליט אם כדור הארץ הוא עגול או שטוח. המציאות והראיות האמפיריות שיש לנו ממנה זה מה שיכתיב לנו מה להחליט. המציאות מראה לנו שההפגנות של תנועת המחאה כנגד ה - ״רפורמה״ הן בסופו של יום מאוד פרווה, בטח שיחסית למקובל בעולם הדמוקרטי במקומות אחרים בעולם. לגבי ה - ״זה לא אפקטיבי״: גם כאן לדעתי אתה טועה לחלוטין. כלומר - ברור שיש כוח בקואליציה הזאת שעובד קשה כדי לעודד כאוס ולפרק את מוסדות שלטון החוק בישראל, אבל הכוח הזה הוא לא 64 חברי כנסת. לאנשים שונים בקואליציה הזאת יש אינטרסים שונים שדוחפים אותם לתוך עיסת הדבק שהיא הקואליציה המתועבת הזאת. זה לא נכון להתיחס לקואליציית ה-64 כאל איזה גוש מונוליטי שאפשר להשתמש בדיוק באותם התארים כדי לתאר את כולו. זה לא קצת לא נכון. זה מאוד לא נכון. יש בגוש הזה אנשים קיצוניים יותר וקיצוניים פחות. יש כאלה שמוטרדים יותר ממה שרואים ברחובות ישראל בשבועות האחרונים (ולכן הם מנסים למשוך את הקואליציה לכיוון אחד) ויש כאלה שזה לא רק פחות מטריד אותם אלא משלהב אותם להקצין אפילו יותר בעמדתם (ולכן הם מנסים להצטייר כ - ״פי אלף יותר עוצמה לישראל״ ומושכים את הקואליציה לכיוון נוקשה יותר). הניצול הזה של מתחים בתוך קואליציה של השלטון זה לא משהו שהמציאו אתמול או שלשום ולא איזו תגלית מדהימה של מארגני המחאה. זה די ״תנועות מחאה 101״. זה עובד וזה אפקטיבי. כרגע המטרה היא ערעור השלטון הקיים. ההתעסקות כרגע בכוחות של האופוזיציה ובפוליטיקאים של האופוזיציה זה קשקוש לא רלבנטי. כשנהיה לפני בחירות, זה יהיה הרגע בו זה יתחיל להיות רלבנטי לדבר על האנשים האלה. בינתיים המחאה צריכה להוביל אותם ולא הם את המחאה. ועכשיו לעיקר: האמת היא שזה בכלל לא משנה. אז אתה רוצה הפגנות מעונבות יותר. אז אתה רוצה. לא יקרה. אם הברדק-לייט הזה שההפגנות במחאה הזאת עושות הוא בסדר/לא בסדר ו/או אפקטיבי/לא אפקטיבי, זה אפילו לא ממש משנה. אם תקרא שוב את מה שכתבתי למעלה תשים לב למה שבאמת טענתי - לא טענתי ש*צריך* לעשות ברדק. אמרתי שקצת ברדק (או לכל הפחות תחושה של ברדק) זה משהו שמגיע בילט-אין ביחד עם תנועות מחאה. זה חלק מהמנגנון. הוספתי טענה משועשעת שתומכי הרפורמה לא מבינים איך המנגנון הזה עובד ושהם בעצם יורים לעצמם ברגל כשהם החליטו גם ליצור קצת ברדק. ברגע שמאות אלפים יוצאים לרחובות להפגין, קצת ברדק מצד של עשרות/מאות בודדים הוא פשוט תוצאה ישירה של חוק המספרים הגדולים. לך פשפש כמה שתרצה בתנועות מחאה מההיסטוריה (גם כאלה שנחקקו לך בזיכרון כמחאות שקטות, לא אלימות של פציפיסטים או ילדי פרחים ששרים על אהבה עם גיטרה ושירי ג׳ון לנון) ותמצא שם (לכל הפחות בשוליים) גם התגוששות עם רשויות החוק והשיטור. ברדק מסוים זה חלק אינהרנטי במנגנון שבו עובדת תנועת מחאה כנגד השלטון מולו ההמון יצא למחאה. במדינות דמוקרטיות עם ציבור עם מודעות דמוקרטית (כמו במקרה של המחאה הזאת), הברדק הזה נעשה עם הרבה סובלימציה והוא פועל בעיקר במישור הסמלי. אנרכיזם (או משהו שנובע ממנו אנרכיזם) זה פשוט לא, לא חשוב כמה צוקהרות רטוריות או פילוסופיות נבחר לעשות. ___________ 1 אפילו להיפך. אפשר למצוא ל״הצקות״ הללו לכוחות השיטור רשימה מאוד ארוכה של טריקים ושטיקים ממחאות במקומות אחרים בעולם שלא נראו בישראל מעולם. רק למשל - בארה״ב יש מסורת ארוכה של אנשים שקושרים את עצמם בשרשראות לגדר / פסל / מעקה ומטריחים את כוחות אכיפת החוק בתהליך ארוך ומיגע של שחרור המפגין הפסיבי, לפעמים עם צורך לנסר ברזל תוך כדי הקפדה לא לפגוע (יותר מידי) בגופו של המפגין. דברים שאם מישהו היה מנסה אותם בישראל בטח היו נגמרים בפגיעה בגוף ובנפש ובתמונות מאוד לא נעימות. ככה זה מפגינים במדינת תל אביב - ילדים טובים ירושלים (אבל לא מהסוג של לה פמיליה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון מתקרב למיצוי ונראה לי שזקוק לדם טרי. אין לי אלא להוסיף שהמודל שלי הוא מאבקם של עמי תת היבשת ההודית לעצמאות. המאבק הזה הסתיים בטבח של עשרות אלפים ובטרנספר של מיליונים ובתווך אבי האומה ההודית גנדי שנשבע לשבות רעב עד שהודו תסכים לשלם פיצויים למוסלמים שגורשו לפקיסטן. כך שאני מניח שהפרופורציות שלי בסדר. להבדיל מגנדי אני רואה בהגנה עצמית אלימות לגיטימית, אבל ההתנגדות שלי לאלימות אינה כמותית אלא עקרונית. בסה''כ כל החסימות באיילון לא שינו דבר. לא לכאן ולא לשם. כל מה שנותר מהן זו אדווה קלה של אי הנוחות או עגמת הנפש שנגרמה לעובר דרך זה או אחר. אני לא בא לבנות תאוריה גדולה מן האדווה הזו. מה שאני רואה הוא שנגרם רע כלשהו למישהו מבלי להועיל כלום לאפאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלך פשוטה וברורה ״נגרם רע כלשהו למישהו מבלי להועיל כלום לאפאחד״. הטענה שלי היא גם פשוטה ״נגרם קצת מציקי למישהו כי זה אופיין הרגיל של הפגנות (ואין מנוס מכך) ויש בכך תועלת כלשהי למישהו, גם אם זה לא תמיד הכי נעימי ונחמדי״. בקיצור, אני מסכים רק עם הטענה שלך שהגענו למיצוי. אפשר לעבור ללא להסכים על משהו בנושא אחר :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר זאת כך - בלי החסימות באיילון, לא היה לך עכשיו שר בטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה הכי מצחיק אותי בכל הדיון המוזר הזה? ההצבעה על חוסמי הכביש כאל אנשים אלימים ופורעי חוק, תוך כדי ההצבעה על הדוגמה ההיסטורית של מחאת ה - Satyāgraha של גנדי. אותי ההשוואה הזאת רק מלמדת את ההבדל בין באמת לחיות תקופה לבין תופעת הרומנטיזציה לה נוטה המוח האקדמי כאשר הוא יושב וקורא על תקופה משורות טקסט המודפסות על דפים לבנים עם כריכה. העובדות היבשות הן שאותה מחאה של גנדי כללה התרסה ועבירה מוצהרת עם דחיפה של ״אצבע בעין״ על חוקי הממלכה בצעדות המונים בלתי חוקיות (אנרכיסטים) והתגלגלה לאירוע התנגשות והתגוששות עם כוחות השיטור בו נעצרו יותר מ - 60,000 אנשים. אני חוזר - יותר מ 60000 אלף מעצרים! המתקתקות, הסטריליות והרומנטיזציה שנוטפת משורות הטקסט בספר היסטוריה מהמילים היפות כמו ״כוח האמת״ או ״התנגדות לא אלימה״ כנראה קצת מבלבלות. למישהו יש בכלל ספק שאם היו שולחים את שוקי ו/או את כתבי ערוץ 14 כדי לסקר באופן ישיר את אותם אירועים של התגוששות עם רשויות החוק ומעצרם של עשרות אלפי אנשים, שהיינו מקבלים תאורים וצילומים לא נעימים של תחושת אנרכיה וגילויי אלימות? חוק המספרים הגבוהים מבטיח שאין שום בדל של סיכוי שמעצרם של 60000 אנשים לא היה מספק פיקנטריה לא נעימה לעין. מפירי חוק! אלימות! צעדה בלתי חוקית והפרת הסדר הציבורי! אנרכיה!!!!1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סגור על מה ניסית לומר בתגובתך, אבל אם הטענה היא שאני עושה רומנטיזציה למאבק העצמאות של הודו, אז לרגש העליונות שלך עליי אין שום בסיס ואם היית שם לב למה שכתבתי היית מבין זאת בעצמך. המאבק בהודו היה פרשה שופעת באלימות, שפיכות דמים ומעשי טבח המוניים (מאות אלפי הרוגים), אסונות הומניטריים ופוליטיקה כוחנית ופתלתלה. כל זה אינו עומד בסתירה לעליונות הרוחנית של המנהיג ההודי והמורה הגדול שהעז לפעמים להתייצב מול עמו ולהזכיר לו שיש עקרונות שנעלים גם על השאיפה לעצמאות. אבי העם והעצמאות שהכריז בקולקטה ביום העצמאות ההודי, 15 אוגוסט 1947, כי ישבות רעב עד המוות עד שיחדלו המהומות וטבח הגומלין במוסלמים, הוא ארוע שהיה. הארוע מציין את ההתנגדות העקרונית לאלימות והיא קשורה קשר ישיר להצהרה "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" (רבין). אתה ורבים אחרים מרבים לציין את האטימות והזדון במחנה השני. אתם צודקים. גאלאנט ודיכטר לא יצילו את ישראל מעריצות הרוב. ולכן מרי אזרחי אינו נכון (הוא דורש הכרה בלגיטימיות של דרישות המיעוט וזה דבר שלא קיים בשדרה המובילה מבית נתניהו, דרך סמוטריץ ובן גביר, אמסלם ואוחנה, ועד דרעי וגפני). מה שנדרש קרוי התנגדות (שאינה תלוייה באמונות הצד השני). התנגדות דורשת גם ארגון וגם חידוד ואחדות המסרים. אני לא טוען שחסימת הכבישים במחאה היתה פשע נורא, אנארכיזם והרס שלטון החוק. אני טוען שהיא היתה אקט שבטא חבירה של כל מיני מפגינים ופורעי סדר מקצועיים שלחלקם בכלל אין קשר לעניין הרפורמה המשפטית. העובדה שהפיטורים של גאלאנט ע"י יאיר נתניהו הוציאו מאות אלפים לרחוב באישון לילה היא שסיפקה את הקש שאפשר את השהיית הרפורמה ולא חסימת הכבישים דווקא. ומכל מקום מדובר בהשהייה בלבד. מאחר ועיקר התמיכה ברפורמה מגיע ממחוזות של תקיעת אצבע בעינו של הסמול האשכנזי הבוגד, לא שפני הסלע הנחבאים בין דרדרי הליכוד יצילו את המדינה, חייבים לבסס ולקיים את ההתנגדות. יתכן שהפורעים והמפגינים המקצועיים הם אלמנט חיוני בזמן האזעקה להפגנה, אבל רק התנגדות נחושה ואחודה מבחינה רעיונית תוכל להוביל להצלחה. תחי ההתנגדות אין שיוויון אין גיוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״אני לא טוען שחסימת הכבישים במחאה היתה פשע נורא, אנארכיזם והרס שלטון החוק.״ אבל כן היו לך ״אסוסיאציות״. על קיומן והאבסורדיות שבהן אני הגבתי. ״יתכן שהפורעים והמפגינים המקצועיים הם אלמנט חיוני בזמן האזעקה להפגנה,״ אני אמרתי אפילו משהו הרבה יותר צנוע מזה. אפילו לא הגדרתי את חוסמי הכבישים כחיוניים. ציינתי שהם בלתי נמנעים וממלאים פונקציה *מסוימת* (בגלל חוק המספרים הגדולים - כל פעם כשתוציא מאות אלפים של מוחאים לרחובות, לא חשוב כמה אלה יהיו מנומסים וחמודים, תקבל כמה עשרות/מאות של אנשים שמחפשים קצת יותר אקשן מול שוטרים כנתון ותקבל *תמונות* של קצת ברדק שמפעילות לחץ *מסוים* על השלטון, גם אם ממש ממש תרצה שלא יהיו הדברים הללו). זה אופיין של מחאות המונים גדולות ואין לכך שום דוגמה נגדית. אפילו לא דוגמה אחת. לא הצלחת לספק כזאת עם הדוגמאות מהודו וזה מה שאמרתי בתגובתי למעלה (ואני לא בטוח שנכשלתי בכך כפי שאתה מנסה לרמוז באמירה ״אני לא סגור על מה ניסית לומר בתגובתך״). אפילו מחאות המונים מפורסמות שנופפו בדגל המחאה הלא אלימה, התקיימו תמיד לצד לפחות שוליים שעשו קצת ברדק (בד״כ יותר מקצת ויותר מברדק). ככה זה. אם מתישהו בעתיד יעשו את מצעד ה - TOP 10 של מחאות ההמונים בעולם שהיו האנמיות, המסודרות ביותר וחסרות האירועים ה - ״מעניינים״, המחאה נגד ה״רפורמה המשפטית״ לגמרי תכנס לרשימה הזאת. במילה אחת - פיהוק. ״אבל רק התנגדות נחושה ואחודה מבחינה רעיונית תוכל להוביל להצלחה.״ ומי טען אחרת? לא יודע לנחש לגבי סיכויי ההצלחה (אני תמיד נוטה לפסימיות) אבל לדעתי ההתנגדות היא לגמרי נחושה ואחודה מבחינה רעיונית. מן הנחושות והאחודות. דעתך היא שזה לא המצב היא לא משכנעת וקריטריון ה - ״לחסום ציר זה אלימות״ ואלארמיזם אסוציאטיבי שמיחס ״עיבוד מנומס של עיקרון היסוד של האנארכיזם״ רק כי מישהו לא נבהל מאקט של חסימת צירים, כאילו מי יודע מה קרה, אלו לא דברים שעוזרים לשכנע (אותי) בתזה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון על ההפגנות הגיע למיצוי, אבל כן יש לי הערה נוספת על המנטליות, שלדעתי היא חולנית עד סוטה, של ה - ״non violance״ של גנדי המאוחר בצורתו הקנאית / מגונה. ההטפות שלו בנושא חורגות מגבול הטעם הטוב של מרי אזרחי לא אלים ולדעתי עולם הערכים שלו גבל בפרברסיה אידיאולוגית שהיא חולנית לא פחות מזאת של הקצה השני של הספקטרום בו אפשר למצוא את האידיאולוגיות הפרברסיות האלימות של הנאציזם, הקומוניזם והפשיזם. סליחה אם אני שוחט פה פרה קדושה הודית, אבל זאת דעתי. לדעתי האיש הזה היה, לפחות בשלב מסוים של חייו, די דפוק במוח (וזאת עוד לפני שגם מכניסים לדיון את דעותיו המגונות לגבי מקומן של נשים בעולם, את ההתעללות שלו בקטינים לצרכי אמון אישי בשליטה בדחפיו או שלל הדעות הגזעניות שלו). על קצה המזלג: "Hitler killed five million Jews. It is the greatest crime of our time. But the Jews should have offered themselves to the butcher's knife. They should have thrown themselves into the sea from cliffs... It would have aroused the world and the people of Germany... As it is they succumbed anyway in their millions." אוי ווי.– Mahatma Gandhi, June 1946, in an interview with his biographer Louis Fischer. אוי לבן המאה ה-21 שמקבל השראה אידיאולוגית מהפרברסיה האידיאולוגית של האיש הזה, שמתאימה יותר לחבורה של למינגים במשחק מחשב-אמיגה מאשר שהיא מתאימה לחברה אנושית מתוקנת. סלידה מאלימות היא מבורכת, אבל אסור גם להקצין ולחרוג מדרך האמצע גם בעניין זה. לאלימות יש מקום לגמרי ראוי בעולם ובחברה אנושית מתורבתת (בעצימות זו אחרת, בהתאם לנסיבות, טוב ליבנו, המוסר והשכל הישר). מי שמוותר עליה לגמרי ככלי לגיטימי, באופן גורף ובכל מצב, איננו אדם נאור שיש לקחת ממנו איזו דוגמה. זהו אדם שצריך להציגו כפנאט אידיאולגי קיצוני ומסוכן מהרשימה הארוכה של אישים מפורסמים עם אידיאולוגיות סוטות, שהמאה ה-20 המרנינה היתה כה נדיבה בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני ששוב ההשכלה שלך בנידון היא חלקית וזה כנראה משתלב יפה עם הדעות הרדיקליות שלך. גנדי לא ראה עצמו כאידאולוג הוא ראה את עצמו כאדם דתי הדבק בעיקרי אמונתו. אחד מעיקרי אמונתו אכן היתה הסטיאגרהה שרואה באלימות עניין פסול מיסודו. גנדי אכן היה פציפיסט, ממשיך דרכם של טולסטוי ורבינדראנאט טאגור והביקורת על כך היא עניין ידוע ומוכר ולא משהו שאתה גילית. מאחר והרעיונות האלו יש להן שורשים גם בנצרות הקדומה ובחזון נביאי ישראל, ברור לך שההתפרצות הרדיקלית שלך כנגד גנדי אינה אלא בורות ושטחיות. שתי נקודות א. ההפרדה העיונית שאני שב ומנסה לנטוע בין התנגדות ואי ציות לבין מרי אזרחי לא אלים מקורה בגנדי. במאבק לעצמאות הודו גנדי רצה לראות מרי אזרחי לא אלים. גנדי האמין ובצדק ביושרה הפנימית של האימפריה הבריטית וחשב שהם יכירו בלגיטימיות של הדרישות ההודיות ולכן דגל במרי אזרחי ללא אלימות כלפי הבריטים במטרה להגיע להסדר איתם שיכיר באוטונומיה ההודית. לעומת זאת במאבקו נגד האפלייה הגזעית בדר' אפריקה, הוא דבר על התנגדות ואי ציות לחוק מאחר והבין שהבורים והבריטים לא יוותרו על דעותיהם הגזעניות. גנדי התנגד לפאסיביות ודגל באקטיביזם. הוא הבין שאין מה לדבר על מרי אזרחי כאשר הצד השני כלל אינו מכיר בך כאזרח וכיהודי. ב. המשמעות בהבדלה בין דת לאידאולוגיה היא בכך שכתלמיד של גנדי אני רוצה לחיות לפי עקרונות האמונה שלי, אבל איני מתנתק מן החיים, מבני האדם, מצרכיהם ומצוקותיהם. ואסיים בציטוט מגנדי: "אני מאמין שכאשר ישנה אפשרות לבחור רק בין פחדנות לבין אלימות, הייתי מציע לבחור באלימות". תחי ההתנגדות אין שיוויון אין גיוס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רדיקליות, בורות, שטחיות... חסר זריקה של איזה ״שמנמוך מחוצ׳קן״ לערימה כדי להשלים לפול האוס. לא חבל? אתעלם ואמשיך לגופו של עניין: הביקורת על גישות פציפיסטיות קיצוניות כמו זו של גנדי איננה נובעת מבורות או ידע חלקי. אין גם שום דבר רדיקלי בסלידה והעברת ביקורת על גישות פציפיסטיות קיצוניות כמו זו של גנדי או בשום דבר שכתבתי למעלה. למילה ״רדיקליות״ יש משמעות ואין לה שום קשר לשום דבר שאמרתי בפתיל הזה. א. כפי שניתן לראות מהציטוט שהבאתי למעלה (התגובה הראויה לדעתו שהיתה צריכה להיות ליהודים מול הרוצח הנאצי), הפצפיזם (הקיצוני) של גנדי לא היה איזו החלטה פרגמטית ספציפית כלפי האימפריה הבריטית. זאת טענה שלא מתישבת עם דברים שהוא אמר. גנדי יצג את הדעות של עצמו בצורה טובה ומדויקת יותר משאתה עושה זאת עם הצ׳רי פיקינג. ב. (לדעתי) דת שבאה ביחד עם אידיאולוגיה קיצונית/פסולה לא ראוי שתקבל הנחות. אם לאדם יש דעות קיצוניות (גם) כי הוא דתי, אפשר וצריך להעביר ביקורת על דעותיו כמו שאפשר וצריך להעביר ביקורת על כל אדם אחר. דת לא מקנה לאף אחד חסינות מביקורת. לעשות צ׳רי פיקינג מאידיאולוגיה של דמות היסטורית זה לגמרי לגיטימי, אבל אסור לשכוח מה הוא המכלול ממנו אנו עושים צ׳רי פיקינג וחובה להזכיר ממי אנו עושים צ׳רי פיקינג. זה נוהג חשוב שעוזר להמנע מהסכנה של לקחת בתהליך הצ׳רי פיקינג יותר מן הראוי. דוגמה טובה לצ׳רי פיקינג שלא ידע לעצור ברגע הראוי היא הסלידה הקצת מוגזמת שלך (לדעתי) מאיזה נוהג די סטנדרטי (על סף המשעמם) של מעטים בתנועות מחאה לפעמים קצת לטבול את כפות הרגלים בקצת חיכוך עם החוק, הסדר הציבורי של חיי העיר בשיגרה והטררדת כוחות השיטור, בקטנה וברמה של שיבוש היום יום ללא נקיטת אלימות. לקחת כמה תפוחים מחבית הפילוסופיה המוסרית של ״אי האלימות״, אפילו בהשפעת גנדי ותנועת העצמאות ההודית זה לגמרי סבבה, אבל כשמגיעים ליחוס המילה ״אלימות״ להתנהגות די פסיבית של מפגינים מפירי חוק שחוסמים איזה ציר וממתינים שיפנו אותם בכוח בלי להתנגד ובלי להרים יד על שוטרים (אנשים אפילו מקבלים הדרכה איך להרפות את השרירים ולא להתנגד), זה כבר לקפוץ עמוק אל תוך החבית ולזלול את כל התכולה (כולל התפוחים הרקובים). לסיכום ואפרוש בזאת: קצת ברדק באיזה סגירת ציר זמנית בהשתתפות של כמה עשרות אנשים בזמן שמאות אלפים מפגינים בכל הארץ בצורה מסודרת ובמסגרת הסכמים והסדרים עם המשטרה זה העולם האמיתי והנורמטיבי ולא חריגה ממסורת ארוכת שנים של הפגנות בלתי אלימות. כאמור, אין שום דוגמה לתנועת מחאה הכוללת מאות אלפי אנשים ושהצליחה להמנע (גם אם רצתה) מעשרות/מאות אנשים שהשתתפו גם בפעילויות קצת פחות פסיביות. אם אין למשהו אפילו דוגמה אחת נגדית בעולם האמיתי, אז לגנות אותו זה כבר לגמרי לצוף בעולם האידאות שמנותקות מן החיים, מבני האדם, מצרכיהם ומצוקותיהם. __________________ 1 שכיבה פסיבית על כביש עד שהשוטרים יפנו או יעצרו אותך, קשירת עצמך בשרשאות לשער כניסה מברזל עם מנעול וללא מפתח, Picketing ואף שביתות שעלולות ממש לשבש את חיי האזרחים (ולכן יש מי שמחשיב אפילו אותן, בטעות, כסוג של אלימות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקח את הערתך בדבר ה"אלימות המילולית" שלי לתשומת לבי ואשתדל להימנע ממנה בעתיד. פשוט, גם אתה די אלים בכתיבתך הרדיקלית וחשבתי שתהיה פחות רגיש לכתיבה תוקפנית. למיטב ידיעתי, רדיקלי פירושו "מן השורש" והוא מיוחס לדברים שהם בסיסיים, קיצוניים ודראסטיים. אני מפרש אותם גם כלוקים בשטחיות ואי הכרת מורכבות הנושאים במלואם. תפישת עצמו כאיש דתי ולא אידיאולוג, אינה משהו משני במשנתו של גנדהי אלא משהו מרכזי. האידאולוג עוסק באמת המוחלטת. האיש הדתי מנסה להתקרב לאמת. הוא יודע שזו רק דעתו ולעתים קרובות הוא נאלץ להתפשר עם דעותיהם ואמונותיהם של אחרים. צריך לזכור שגנדהי עסק באלימות כל חייו ואף התגייס בעצמו לצבא הבריטי במלחמת הבורים תוך שהוא מצליח לקיים גם שם את העיקרון של אי אלימות. האידיאולוגיה של גנדהי אכן קיצונית מאד, אבל גנדהי המנהיג והמדינאי ידע לנהוג בפראגמטיות (למשל כאשר השלים עם הפיצול להינדוסטן ופקיסטן לו התנגד כל כך). הפציפיזם של גנדהי (בעקבות לב טולסטוי) אכן היה קיצוני מאד. העצה של גנדהי ליהודי הרייך השלישי אינה משהו שרק אני ואתה יודעים עליו, אלא פרשה וויכוח ידועים מאד, שאפילו ג'ורג אורוול כתב עליו באחד מספרי המאמרים שלו. במילים אחרות הביקורת על עמדתו זו היתה נפוצה מאד ובודאי ידועה גם לו. רציתי שתכיר בכך שעמדתו לא נבעה מטפשות, נאיביות או פאנאטיות. התשובה שנתן היתה זהה אחת לאחת לעמדתו הידועה של טולסטוי ביחס להתנגדות הרוסית לכיבוש הטטרי. וזאת לדעת, גנדהי הביע עמדה נחרצת כנגד הפאשיזם והנאציזם מתחילתם וזאת על אף הסכסוך עם הבריטים ולא התנגד לגיוס הודים לצבא הבריטי. את עמדתו ביחס ליהודים כתב גנדהי בערך ב-1934 (בעקבות הקריסטאל נאכט), כאשר איש בגרמניה לא דבר או חשב על ג'נוסייד ומלחמה עולמית. יותר מאוחר פציפיסטים גדולים אחרים אך אדוקים פחות (כמו ברטרנד ראסל) שינו את דעתם. כפי שמרמזים דבריך, גנדהי אכן לא היה הומאניסט (באופן המזכיר את י. ליבוביץ). האדם לא עמד במרכז הגותו של גנדהי אלא היו עקרונות אחרים שהיו חשובים ממנו. אתה הזכרת בדבריך כל מיני קטרוגים וטענות שהיו כלפי גנדהי בחייו הפרטיים. אני איני יודע על כך יותר מדי ולכן איני מביע עמדה בנושאים אלו. אני יודע שני דברים. חייו הפרטיים של גנדהי היו כספר פתוח ולא הוסתר דבר מאפאחד. אני גם זוכר מה אמר איינשטיין על גנדהי: בעוד אלף שנים, אנשים יתיחסו לגנדהי כמו אל ישו מנצרת או הבודהה ויתקשו להאמין שאדם כזה התהלך כאן עלי אדמות בינינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שזה שאתה חושב שכתבתי משהו רדיקלי בפתיל הזה או שהכתיבה שלי אלימה די מעודד אותי כי זה אומר שהשימוש שלך במילה ״אלימות״, סתם על כל דבר שקצת לא מוצא חן בעיניך, זאת בעיה (סמנטית?) כללית ולא משהו ספציפי שאתה מפנה רק כלפי מפגינים לא אלימים. לכן אפשר פשוט להתעלם מהטיק הסמנטי הביזארי הזה ולהמשיך הלאה עם חיינו. מאוד לא מעניין אותי להמשיך ב״דיון״ הזה. רק אוסיף הערה לגבי הסגנון - שניה אחרי שאתה מצהיר (לעצמך?) ״אשתדל להימנע ממנה בעתיד״, אתה לא מספיק להגיד ג׳ק רובינזון ואתה קופץ חזרה מיד לפוזה המשעשעת של ״המחנך״ שמספק אינפורמציה לבורים שלא יודעים על מה הם מדברים וזאת למרות שאין שום דבר בדברים שאתה כותב to back it up. לא מספיק לך להוסיף אינפורמציה אלמנטרית לתגובה שלך כחלק מהרכבת טיעון, אתה משום מה חושב שזה חשוב להדגיש שאני בטוח לא מכיר ולא יודע את הפרטים שאתה מוסיף (גם כשהדברים הם מן המפורסמות, כולם מכירים את הפרטים הללו ואפשר לחשוב שגילית למישהו את אמריקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה טועה בי. אין לי שום דרך לדעת מה אתה יודע ומה לא ובטח אין לי כוונה לחנך אותך. התכוונתי לומר שהעצה של גנדהי ליהודי הרייך השלישי היא עניין מוכר היטב שהיה שנוי במחלוקת גדולה בין מאורות גדולים, כך שמן הסתם גם בצד של טולסטוי וגנדהי היו כמה נימוקים טובים, שבמקרה זה שנינו איננו מסכימים איתם. הטעות של גנדהי היתה שהוא הכיר היטב את הבריטים ואת הדמוקרטיה שלהם והרבה פחות טוב את הגרמנים ואת העריצות שלהם. הוא הניח שאפשר לסמוך על תחושת ההגינות והליברליזם הגרמני וזהו ההסבר להצעה המוזרה שלו ליהודי הרייך להתאבד קולקטיבית. כפי שכתבתי קודם גנדהי חשב שיש משהו מעבר לחייהם כפרטים של יהודי הרייך ויש משהו גדול (מעין תיקון עולם) ששווה את ההקרבה שהציע להם. אכן לא היתה זו שעתו הגדולה של גנדהי, אבל זה לא הופך אותו לטיפש, נאיבי או זדוני. אתה תצטרך לסלוח לטון החינוכי שלי. אני מאמין בהתעלמות מאנשים שאני לא חושב שיש סיכוי ללמד או להשכיל אותם במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טועה בך משום שאינני יודע מי אתה. התיחסתי רק למה שאתה כותב ואיך שזה נכתב. רק למשל אחד - אף אחד לא טען שגנדהי היה טיפש, נאיבי או זדוני. אין לי מושג מאיפה זה הגיע לפה. הסיבה שפרשתי מהדיון היא בגלל הכמות של האד הומינם ואנשי הקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט קטן נוסף שאני חושב שאני חייב לקוראים ושאמור לדעתי להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של הדיון הזה (וחבל שלא התחלתי איתו): עובדה היסטורית לגבי הכלים של תנועת המחאה הלא-אלימה בהודו בהנהגת גנדי היא השימוש בכלי של שכיבה של מוחאים על פסי רכבת ודרכים על מנת לעכב תנועת רכבות1 ותחבורה ציבורית. מתוך World Diary: 1929-1934 עמוד 35. DEAR MR. GANDHI: 1 ישראלים שיעזו לשכב על פסי רכבת היום (וממש לא סביר שזה יקרה) יקבלו לכל הפחות תגובה אוטומטית ומידית של רימוני הלם מהמשטרה וסיקור תקשורתי בסגנון ״מפגינים אנרכיסטים אלימים וקיצוניים חסמו הבוקר את רכבת ישראל״.
His Excellency the Viceroy desires me to acknowl- edge your letter of the second of March. He regrets to learn that you contemplate a course of action which is clearly bound to involve violation of the law and danger to the public peace. Yours very truly, G. CUNNINGHAM, Private Secretary On April 5 Gandhi carried out his threat. After marching two hundred miles to the Arabian Sea, he and a small group of companions began making salt in defiance of the law. Within a week British soldiers throughout India were using their swagger sticks to flick the white cotton caps off the heads of Gandhi's supporters, ***who were obstructing traffic by lying down on railway tracks and public thoroughfares***, boycotting British goods, and refusing to obey British laws. On the twenty-third of the month troops at Peshawar, in Northern India, shot down twenty N arional- ists, and on April 30 Gandhi's son was sentenced to a year in prison, charged with sedition. On May 3 Gandhi him- self was seized and imprisoned near Bombay, and troops began raiding several provincial headquarters of the Con- gress Party. ____________ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ 1 עם כל הדמיון, מאבק לעצמאות מצדיק שימוש באמצעים יותר אלימים ממאבק נגד *סיכון* של דיקטטורה, שהוא השלב בו אנחנו נמצאים כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל לא הבאתי את הפרט הזה כדי לטעון שראוי לחסום. לא טענתי בשום מקום שזאת התנהגות ראויה. הבאתי את הפרט כדי להראות שלהביא את האידיאולוגיה של גנדי כחיזוק לזריקת מילים כמו ״אנארכיזם״ ו-״אלימות״ כלפי חוסמי איילון זה אבסורד. אני עדיין מחפש את מחאת חד הקרן הזאת שגם מונה שש ספרות ומעלה של מוחים וגם לא היו בה עשרות/מאות ברדקיסטים חוסמי דרכים מפרי חוק אך פסיביים/לא אלימים. יש דוגמא לדבר כזה? אם אין, מאיפה מגיעה הדרישה הזאת ממפגינים בתל אביב להיות קדושים יותר מן האפיפיור? למדנו שזה לא הגיע מגנדי. אז מאיפה כן? אולי ישו והושטת הלחי השניה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, ומוסיף עוד נקודה לדיון: מחאה ציבורית לא מתקיימת בחלל ריק, היא טנגו ששניים משתתפים בו - המוחים והממשלה. והצעדים שלהם משפיעים אחד על השני. אם, לדוגמה (היפותטית), 400 אלף חדי קרן כהגדרתך יוצאים למחאה שקטה, ובתגובה ראש הממשלה אומר שאינו יכול עוד ומתפטר, אין למחאה שום סיבה לעשות אסקלציה לשלבים הבאים. דוגמה יותר עדכנית - כשאלפי מוחים הפגינו בלונדון באוקטובר (ואגב, חסמו את התנועה בכל מרכז העיר, הייתי שם, ולא קראו להם אנרכיסטים), ותוך שלושה שבועות התפטרה ראשת הממשלה הכושלת. המחאה בנויה על שלבים. אם שלב כלשהו מצליח - וזה לא בלתי סביר בעולם מתוקן שממשלה שרואה מאות אלפים ברחובות תחשב מסלול מחדש - אין סיבה לעבור לשלב הבא. ההקצנה ההכרחית מגיעה אחרי שהממסד מתעקש להתעלם מהשלב הנוכחי, ודוחף את המחאה לשלב הבא. עכשיו, אני לא אומר שזו חובתה של הממשלה לעצור - לכל ממשלה יש אינטרסים מורכבים - אבל התעלמות היא סיבה מהותית לאסקלציה. זה לא מאד שונה ממאבקים פוליטיים אחרים - בין מדינות למשל. בהתחלה עושים משא ומתן תרבותי, ומנסים באמצעים מתונים להגיע לפשרה. אם זה לא מצליח, המאבק מסלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אפשר לחשוב שמדובר באיזו התפתחות חדשה בהיסטוריה של ההפגנות. מה שאבסורדי בעיני בדיון הזה הוא ניכוס מושג ה - ״מחאה בלתי-אלימה״ ועיוות ההיסטוריה שלו כדי לטעון נגד ה״אלימות״ של חוסמי הדרכים שאנו רואים היום, למרות שסקירת ההיסטוריה של כלי חסימת הדרכים במחאה וצעדות לא חוקיות / לא מורשות על דרכים/כבישים, מגלה שהחיה הזאת נולדה והיא תוצאה ישירה בדיוק של אותן תנועות מחאה בלתי אלימות שמבקשים מהמפגינים של היום לקחת מהן דוגמה. הכוונה המקורית בתנועות ה - Non-Violence לא היתה להגביל את המפגינים לניפנוף שלטים וזמבורות על המדרכה. הכוונה המקורית ב - nonviolence היא לא המנעות מקונפליקט, המנעות מלהפריע לסדר היום והשיגרה של הציבור או המנעות מוחלטת מהפרת החוק. הכוונה המקורית היתה אנטיתזה לפרעות, ונדליזם, הרמת יד או איום חמוש על הזולת. כל הפרקטיקות של צעדות שקטות ולא אלימות (גם אם מפירות חוק ולא מורשות), חסימה מפירת חוק של דרכים, שכיבה על הקרקע כדי להפר סדר והמתנה לפינוי/מעצר, קשירת עצמך לשער של מוסד מסוים ועוד רשימה ארוכה של פרקטיקות עם אופי דומה לא קיימות בעולם למרות התנועות של ה - Non-Violence. אלו הן פרקטיקות שנולדו בגלל תנועות המחאה שדגלו ב - Non-Violence. סבבה אם יש מי שטוען שההיסטוריה לא הלכה רחוק מספיק עם האי-אלימות וראוי להקים תנועות מחאה שהן The-Really-Reeeealy-Non-Violent-Protests-That-Will-Not-Even-Hurt-A-Fly בהן לא יעלה על הדעת שמישהו יעז לחסום כביש, אבל חיה כזאת תהיה דבר חדש בעולם ופרקטיקה שאין לנו דוגמה שלה מההיסטוריה של המחאות הלא אלימות. אי אפשר להתיחס אל הדבר החדש הזה כאילו הוא קיבל השראה מההיסטוריה של תנועות המחאה הבלתי אלימות. זה שכתוב ההיסטוריה, אנכרוניזם ורומנטיזציה של תנועות מחאה מהעבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |