|
||||
|
||||
כבר דיברנו על פרשת ויצמן-סרוסי שהסכמת שהיא דומה לפרשת המתנות, ובה הניח היועמ"ש דאז את התשתית להעמדה לדין במקרה הבא. אם הטיעון שלך הוא "נתניהו לא יותר מושחת מאולמרט" אז אני מסכים. גם אני חושב שהיה עדיף להעמיד לדין גם את אולמרט על המתנות שקיבל. אני חושב שהיו גם צריכים להעמיד לדין את נתניהו בפרשת עמדי. אם אתה חושב שיש לי בעיה אישית עם נתניהו אתה טועה. יש לי בעיה עם זה שכל ראשי הממשלה שלנו בעשרים וחמש השנים האחרונות, ותוסיף לזה עוד כמה ראשי מפלגות, מתנהגים כאחרון העבריינים. הבעיה שלי היא עם הנורמות. תסתכל על אולמרט- נפתחו נגדו אחת עשרה חקירות פליליות שונות. 11! לא היה קל להרשיע את אולמרט: בסופו של דבר אולמרט הורשע רק בשלוש פרשות- בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, במרמה ובהפרת אמונים בפרשת מעטפות הכסף, בהפרת אמונים בתיק מרכז ההשקעות, ובעבירת שוחד בסך 60 אלף שקל בפרשת "הזרע". כספיח הוא הורשע בעסקת טיעון גם בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט. הוא זוכה בפרשת הולילנד ובפרשת ראשונטורס, ובחמש פרשות קודמות נסגר נגדו התיק ללא משפט. 1997 בפרשת החשבוניות הפיקטיביות אולמרט זוכה והשופט אמר:"הנאשם התנהג בעניין הזה באורח מאוד לא ראוי, אך אי-התקינות לא חרגה אל התחום הפלילי בהתאם להגדרות החוק" 2008 בפרשת בנק לאומי סגר פרקליט המדינה את התיק אבל אמר שהייתה בפרשה התנהגות ציבורית לא תקינה ופעילות בניגוד עניינים שלא חצתה את הסף הפלילי. אותו דבר אמר היועמ"ש בשנת 2000 על פרשת עמדי של נתניהו: "לא היה בנו מי שיכול היה כאזרח להביט אל התמונה בלא תחושה קשה, ומאידך גיסא היו ספקות גדולים באשר לפן הפלילי, בשל אותם קשיים ראייתיים...במישור הנורמטיבי ובהתנהלותם של אנשים בכירים במערכת הציבורית - המעורבים בפרשה - יבואו הדברים וידברו בעדם." לכן כל כך חשוב שהממשלה תאמץ את כללי האתיקה לחברי ממשלה. בהעדרם, כל ההתנהגויות העברייניות שלא מגיעות לסף הפלילי עם ראיות מוצקות הן "לא היה כלום". וזאת פרצה עצומה שקוראת לגנבים בזה אחר זה. אם לא נתקן את השיטה נמשיך לקבל ראשי ממשלה מושחתים. הממשלה אימצה את כללי אשר. פעמיים. מה זה עוזר לנו אם ראשי הממשלה עושים מהם צחוק? זה דבר בסיסי שחברי ממשלה מראש לא יעמידו את עצמם בניגוד עניינים. אני לא מבין למה אתה מגן על ההתנהגויות העברייניות של נתניהו. ככל שאני זוכר על אולמרט לא הגנת ככה. |
|
||||
|
||||
אשיב רק על פנייתך בשורה האחרונה בתגובתך. בעניין כל הסיפורים קודם, איני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות אתם. אני לא כל כך מתמצא לפרטי פרטים בעבירות שמחוץ לשלושת הסעיפים שבהם הוגש כתב אישום כנגד נתניהו, עבירות שאתה מזכיר הרבה פעמים. אבל אני יוצא מהנחה שכיוון שבאלה הוגש כתב אישום ובאחרים לא, מדובר במקרים הכי עברייניים שנמצאו אצל נתניהו. על המקרים האלה דווח בהרחבה באמצעי התקשורת כולל שפע הדלפות עברייניות ובלתי נחקרות, שזה בעיני עוד עבירה, מטעם הפרקליטות, וקשה לי כמו לכל אזרח ממוצע שלא להתמצא בהם. ובאשר לעבירות האלה, מה שאני רואה הוא שלגבי העובדות, כלומר מה היו הפעולות של נתניהו שבגינם הואשם, העובדות די ידועות, והשאלה אם הוא כן או לא אשם לא נמצאת בידיעתם. השאלה שנותרה היא אם המעשים האלה הם עבירות. ומה שאני רואה הוא שבתיק 1000 לא מדובר בעבירה בכלל כי החוק מתיר לעובד ציבור לקבל מתנות מחבר. וגם כללי אשר שעד היום לא קראתי אותם ורק סמכתי על הדיווח שלך, אחרי שקראתי התברר לי שהם לא באמת נמצאים בסתירה לחוק המתנות. את תיק 2000 בכלל איני מבין. מתנהל שם מו"מ כן בכוונה לקיימו או לא מתוך כוונה לקיימו, שעיקרו הקטנת התפוצה של העיתון "ישראל היום" שהוא בכלל לא עיתון של המדינה אלא עיתון פרטי שלנתניהו יש השפעה על בעליו, ובתמורה לקבל סיקור אוהד מעיתון פרטי אחר - ידיעות אחרונות. ממש איני מבין מה הבעיה. את מי מרמים ואיזה אמונים מפירים. ותיק 4000, תיק השוחד אף הוא מוזר לא רק בגלל שכפי ששי ניצן הודה בראיון מדובר בהמצאה תקדימית כלל עולמית: סיקור אוהד כמתת שוחד, אלא גם בגלל עוד פרטים שדיברתי עליהם בעבר המון פעמים בתגובותיי כאן. לכן אני חושב שבכל שלושת הסעיפים האלה פשוט לא מדובר בעבירות, וכך אמשיך לחשוב גם אם שלושה שופטים יחשבו אחרת. אני רואה בפסקי דין של בתי משפט דברים שעלינו לקיים למען הסדר, אבל לא בהכרח איזה שהם גילויי אמת, שקודם לא הכרנוה ומרגע מתן פסק הדין לפתע זרח איזה אור שהעיר אותה. אני לא מגן על התנהגויות עברייניות של נתניהו. אני פשוט לא חושב שהוא עבריין. |
|
||||
|
||||
איני יודע אם אנשים שאינם מאזינים לערוץ 20 שמו לב לכך, אבל הפרקליטות מחקה לאחרונה מכתב האישום בכל מקום שבו הן מופיעות בכתב האישום נגד נתניהו את המלים "סיקור אוהד", והחליפה אותן ב"היענות חריגה". הידיעה הזאת נשמעת כמו איזו בדיחה עצובה. אולי הם בכל זאת השתכנעו שסיקור אוהד אינו יכול להיחשב כמתת שוחד. אבל אם כך, איזו תועלת יש בהחלפת צמד המלים במושג היצירתי המשונה "היענות חריגה"? הרי אותה היענות חריגה היא בעצם הסיקור האוהד שאולי אינו יכול להיחשב מתת שוחד. אז במה הועילו חכמים בתקנתם? |
|
||||
|
||||
גיליתי כבר מספר מקרים בהם ביטוי בעורכדינית שונה ממשמעותו בעברית. אני לא בקי מספיק בשפה כדי להגיד מה משמעות השינוי. יכול להיות שאתה צודק ויכול להיות שלא. |
|
||||
|
||||
בניחוש - חלק גדול (אולי אף רוב) מהדרישות של נתניהו לא היו לקבל סיקור אוהד, אלא לסיקור שלילי של יריבים פוליטיים או ידיעות שמטרתן לייצר רחמים כלפי נתניהו ומשפחתו. למשל, הייתה דרישה לכתוב ידיעה על התמוטטות צריף או גגון במעון בבלפור (כולל תמונות שהועברו למערכת העיתון). |
|
||||
|
||||
למעוניינים - יותר פרטים ויותר איזון על הנושא. |
|
||||
|
||||
איני יודע עד כמה הפרשנות הזאת משקפת את כוונות השופטים, אבל יש שם איזה ניתוח שתפס את עיני. מה שנאמר כאן הוא שמקובל שבקשת "סיקור אוהד" מפוליטיקאי לגוף תקשורתי אינה עבירה, אבל אסור שהוא יהיה "חריג", כלומר מעבר לאיזה שהוא ממוצע מקובל. זה נשמע ממש פנטסטי. אני בטוח שבחוק לא מוגדרת כמות שמעבר לה אסור לבקש סיקור אוהד, ומתחת לה מותר. ואז איך אפשר בכלל להוכיח שהבקשות היו מעבר למותר? יש כאן איזו התפתלות כדי לאפשר סעיף אישום שאין בו מאום. |
|
||||
|
||||
לא הנחתי לרגע שפריט מידע אחר מהכתבה יעבור את הפילטרים שלך. אב מאחר ואתה לא הבאת שום קישור, חשבתי שראוי לשים כזה לרווחת הקוראים כולם. |
|
||||
|
||||
לא מזמן הורשע ראש עיר (לא מכהן) גם בשוחד דרך כלי תקשורת: מדינת ישראל נ' איתמר שמעוני ואח' (יש שם קישור גם לפסק הדין המלא ולסיקור המלא של המשפט באתר העין השביעית). |
|
||||
|
||||
מה זה "שוחד דרך כלי תקשורת", ואיך זה קשור בסיקור אוהד, סליחה בהיענות מוגזמת? (לא קראתי את הקישור. הוא ארוך מדי ואשמח לשמוע תקציר). |
|
||||
|
||||
==> מה שנאמר כאן הוא שמקובל שבקשת "סיקור אוהד" מפוליטיקאי לגוף תקשורתי אינה עבירה אבל אסור שהוא יהיה "חריג", כלומר מעבר לאיזה שהוא ממוצע מקובל אבל זה לא מה שנאמר.. "אסור שיהיה חריג" זה לחלוטין המצאה שלך, אתה תוקף איש קש.. סעיף האישום הוא ברור מאד: שוחד. קבלת טובת הנאה תמורת פעולות. טובת ההנאה: סיקור אוהד של נתניהו התמורה: הקלות של מיליארד שקל לאלוביץ. והנה החלק הרלוונטי מהכתבה, שכולל ציטוט מכתב האישום. נניח לקוראים להתרשם. ==== גם בפרקליטות לא יחלקו על כך שפוליטיקאים מנסים כדבר שבשגרה להשפיע על האופן שבו עבודתם תסוקר בתקשורת, וכי לעיתים הבקשות שלהן נענות. התזה של הפרקליטות בפרשת 4000 היא כי בכל הנוגע ליחסי נתניהו-אלוביץ'-אתר "וואלה", מדובר היה בהתנהלות חריגה, חסרת תקדים. בכתב האישום נאמר ש"המתת שניתנה ושנלקחה בעד פעולות הקשורות לתפקידו הציבורי של הנאשם נתניהו: היענות חריגה לדרישות בקשר לפרסומים באתר "וואלה". |
|
||||
|
||||
איך ייתכן שנתניהו נאשם, כדבריך, בקבלת סיקור אוהד כשוחד, כשהמלים "סיקור אוהד" שהיו בעבר בכתב האישום נמחקו ממנו? מדוע נמחקו אם זה זה. |
|
||||
|
||||
אל תתחמק. האם המילים "אסור שיהיה חריג", כדבריך, הופיעו אי פעם בכתב האישום? לא. זוהי המצאה שלך. סעיף האישום היה שוחד ונשאר שוחד. |
|
||||
|
||||
לא כתבתי בשום מקום שהמלים "אסור שיהיה חריג' כתובים בכתב האישום וגם איני חולק על כך שמדובר באישום על שוחד, ואין לי שום מושג מה אתה רוצה ממני. נעשה סדר בדברים. בעבירת שוחד חייב להיות אלמנט של מתת שוחד. בדרך כלל מתת השוחד היא כסף או שווה כסף אבל לפי החוק יכולה להיות גם טובת הנאה אחרת שאינה כסף. במה שמכונה "תק 4000" מתת השוחד הייתה בהתחלה טובת הנאה מסוג "סיקור אוהד". על כך קמו מערערים שטענו שבכל שנות הקיום האנושי לא ידוע על האשמה בשוחד שבה מתת השוחד היא סיקור אוהד, ובמדינות דמוקרטיות מקובל שפוליטיקאים מבקשים מעיתונאים סיקור אוהד ולפעמים אף לוחצים עליהם לקבל סיקור אוהד. בשימוע הביאו המשפטנים דרשוביץ ואחרים המון דוגמאות לכך, ואמרו שלא רק שכך מקובל בדמוקרטיה אלא שאם לא מאפשרים זאת פוגעים בדמוקרטיה. שי ניצן הודה בראיון שאכן בסעיף האישום הזה שבו מתת השוחד היא סיקור אוהד מדובר בתקדים. לכן על כך אין וויכוח. ועכשיו אנחנו מגיעים לנקודה שבה פתחתי את הפתיל. מסתבר שהתביעה מחקה לחלוטין את המלים "סיקור אוהד" כמתת השוחד והחליפה אותן במונח "היענות חריגה", והדיון הוא על השאלה מה משמעות הדבר. כמדומני שכתבתי שאם נמחקו המלים האלה אולי התביעה חששה שאכן סיקור אוהד לא יכול להיחשב מתת שוחד ותמהתי על כך שהוחלף במושג החדש שכן גם אם כתוב "היענות חריגה" הרי מדובר ממש באותו סיקור אוהד, ומכאן ש"מה הועילו חכמים בתקנתם?". ואז מישהו הפנה אותי למאמר שבו הכותב מנסה להסביר במה מדובר. לפי מה שהבנתי מהכתוב במאמר ולא בכתב האישום ההסבר הוא שאכן סיקור אוהד מותר אבל אסור להגזים בו, ומכאן "היענות חריגה". ההסבר הזה נראה לי מוזר וכתבתי שבחוק לא מוגד מה הוא בדיוק הגבול. |
|
||||
|
||||
באופן כללי החוק לא מגדיר דברים עד הסוף ופסיקות מבהירות את נוסח החוק. כמובן שמחוקקים יכולים להתערב בהמשך בנוסח החוק אם התקדימים מהפסיקה נראים להם שגויים. |
|
||||
|
||||
תסריט תיאורטי: אני שר במשרד ממשלתי. הגעתי להסכמה עם אחד מהספקים של המשרד לפיו הוא יתן לי הנחה של 99% בריהוט לבית שלי, ואני אוודא שהוא יזכה במכרז לרהט את הבניין החדש אליו המשרד שלי עובר. הפרקליטות מגישה נגדי כתב אישום, ואני עונה שהנחה לא יכולה להיות שוחד מכיוון שחנויות רהיטים נותנות הנחות ללקוחות כעניין שבשגרה. הפרקליטות מגלגלת עיניים, ומתקנת את כתב האישום כך שבמקום שכתוב שם "מתן הנחה" כתוב "היענות חריגה לבקשות הלקוח". מה תהיה דעתך על דב אנשלוביץ' תיאורטי שרץ להגנתי1 ומסביר שאם "מתן הנחה" לא יכולה להיות שוחד, אז גם היענות חריגה למתן הנחה לא יכולה להיות שוחד? מתן שוחד הוא קבלת טובת הנאה בגין תמורה כלשהי. הטענה היא לא שמותר לתת סיקור אוהד אבל אסור לתת סיקור אוהד חריג. זאת המצאה שלך שלא מופיעה בשום מקום (טוב, אולי בערוץ 20). החוק לא מגדיר שוחד לפי אופי טובת ההנאה המתקבלת. הוא מגדיר שוחד לפי יחסי קח-ותן בין נותן השוחד למקבל. הטענה היא שסיקור אוהד חריג הוא אינדקציה לשוחד כמעט מהגדרה, בעוד שסיקור אוהד רגיל אינה אינדקציה לשוחד. יתכן שוחד גם עבור התנהלות רגילה2, אלא שאז עומדת לנאשם ההגנה המאוד טריוויאלית של "זאת התנהלות רגילה, על בסיס מה אתם אומרים שנתתי שוחד?". זה לא אומר שלא היה שוחד, אלא שאי אפשר להוכיח מתן שוחד. __________ 1 אפשר להניח שאני שר מהליכוד, אם זה הופך את התסריט ליותר אמין. 2 סיפור ששמעתי - לפני שנים מרצה כלשהו העביר קורס בכלכלה לתואר שני. אחד התלמידים פנה אליו ואמר "אני צריך תואר שני בשביל להתקדם בעבודה שלי. תעביר אותי, ואסדר לך משרת דירקטור בחברה". שוחד? בוודאי. עכשיו נסה לדמיין איך אפשר להראות שמינו מרצה לכלכלה לדירקטור כי הוא נתן ציון עובר, ולא כי הסטודנט התרשם ממנו במהלך הקורס ודיבר איתו על המשרה. |
|
||||
|
||||
קשה לי להאמין שעובד בחברה שיכול להשפיע על (שלא לומר לקבוע) מינוי של דירקטורים באמת צריך תואר שני כדי להתקדם בחברה. |
|
||||
|
||||
קיוויתי שאף אחד לא ישאל על זה כי אפילו את הפרט הזה לא רציתי להוסיף, אבל שיהיה. בוא נגיד שנבחרת הדירקטורים בחברות ממשלתיות כנראה לא הוקמה בכדי. |
|
||||
|
||||
אחרי ההסבר הארוך שלך אפשר להבין איפה אתה טועה בהבנת הנקרא של המאמר. ראשית, כל הסיפור על "סיקור אוהד" שמהווה תקדים ודרשוביץ וכו - הוא בכלל לא רלוונטי. זה בכלל לא כתוב במאמר. למעשה כתוב במאמר בדיוק הסיבה לשינוי הניסוח: הדרישה של ההגנה להפריד בין נתניהו לבין בני משפחתו. זה כתוב בערך שני משפטים לפני הטקסט הרלוונטי (על הענות שגרתית). שנית, המאמר לא כותב את המילים "מותר" או "אסור" ולכן הוא לא מתכוון לכך שמשהו כזה מוגדר על פי חוק. (החוק מגדיר "טובת הנאה" בדרך מאד כללית, ולא נכנס לדוגמאות. זה ידוע היטב). הבאתי בדיוק מה כתוב במאמר. כתוב: היענות של אמצעי תקשורת לפוליטיקאי זה דבר שגרתי. הסבר: לכאורה וואלה יכולה להגיד "נענו לנתניהו בלי קשר לכך שהוא סידר לנו מיליארד שקל. זה משהו שאנחנו עושים כשגרה לכל פוליטקאי". ואז כתוב: אבל התביעה טוענת שזוהי הענות חריגה. זה דומה לפרשת הולילנד. בלאו הכי עיריית ירושלים מאשרת מידי פעם בנייה פה והקלות שם. אבל מה שמיוחד הוא שאושרו הקלות חריגות. |
|
||||
|
||||
אחרי ההסבר הארוך שלך איני מבין היכן טעיתי. מה שאתה כותב בשלושת השורות האחרונות כך בדיוק אני מתאר את מה שהבנתי מהמאמר. ועל כך הערתי שאפשר לדעת מה זה ''חריג'' רק אם יש גבול מוגדר בחוק, ואני בטוח שאין. אם התביעה בוחרת בעצמה להגדיר את הגבול הזה היא הופכת את עצמה לבית מחוקקים. |
|
||||
|
||||
רק ההיסטוריה הארוכה שלך באייל מאפשרת לי להאמין עדיין שאתה לא מטריל כאן את כולנו. החוק בכוונה לא מגדיר היטב את הגבול ובכוונה מטיל על התביעה את חובת ההוכחה שאיזשהו מקרה ספציפי היה חריג (ומותיר בידי בית המשפט את ההכרעה). למה בכוונה? מן הסתם, כי אחרת האיסורים בחוק על שוחד והפרת אמונים היו מתרוקנים מתוכן והופכים לאות מתה. אלמלא לא היית סובל ממקרה חמור של "עיוורון ביבי" היה ברור לך שפשוט לא יכול להיות אחרת, וה המצב הראוי, וכך זה תמיד. |
|
||||
|
||||
>החוק בכוונה לא מגדיר היטב את הגבול ובכוונה מטיל על התביעה את חובת ההוכחה שאיזשהו מקרה ספציפי היה חריג (ומותיר בידי בית המשפט את ההכרעה).< מה שאתה כותב, שהחוק בכוונה לא מגדיר ... ובכוונה מטיל על התביעה ... זה מצוין בדברי ההסבר להצעת החוק או פרשנות של בית משפט בשלב מסוים ? |
|
||||
|
||||
לא יודע. מה זה משנה? |
|
||||
|
||||
דבריך מוזרים. זה נכון שלא הלכתי לספר החוקים, ובכל זאת לו הייתי מהמר הייתי מוכן להמר על הרבה, לכך שאין בחוק פסקה שאומרת כמה סיקור חיובי מותר וכמה אסור. לדעתי אין בחוק שום התייחסות לכך. העובדה שמעולם לא הוגש כתב אישום בשוחד על סיקור חיובי ממש מוכיחה זאת. אתה הוא זה שמטריל את כולנו חשבתי ששוקי הוא היחיד כאן שאני צריך להזכיר לו את החתול, אבל הנה יש עוד אחד. |
|
||||
|
||||
ברור שאין, זו הנקודה שלי (בדיוק כמו שאין התייחסות ספציפית להנחות בחנות רהיטים). איך ייתכן שלא ברור לך שחוק שינסה לנסח רשימה סגורה ועם גבולות חד משמעיים של "תמורות עבור שוחד" יהיה חסר ערך לחלוטין? כבר עדיף להתיר בחוק שוחד מאשר לנסות לאסור עליו כך. |
|
||||
|
||||
סיקור חיובי כמתת שוחד לא מוזכר כלל בחוק. אבל מקובל בארצות דמוקרטיות שפוליטיקאים מבקשים ומקבלים סיקור חיובי. בשימוע הביאו המשפטנים האמריקאים שהזכרתי דוגמאות מבריטניה ,שהיא מאושיות הדמוקרטיה, לסיקור חיובי בעצמה שלעומתו שתיים וחצי כתבות חיוביות על שרה ויאיר בתוך המון כתבות שליליות מתגמדות ומחווירות, ושאין וויכוח על כך שתמורת הסיקור החיובי הזה איש הציבור נתן תמורה. לכן ממילא גם לא כתוב בחוק שסיקור חיובי במידה קטנה מותר ובמידה גדולה אסור. אבל אני יכול לתת לך דוגמה לחוק שבו מוצבים הגבולות, אם כי לא ברמה מספרית מדוייקת. בחוק המתנות לעובדי ציבור כתוב שאסור לעובד ציבור לקבל מתנה "באשר הוא עובד ציבור"1 למעט מקרים מוגדרים שאחד מהם הוא: "מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין;". אז זה נכון שלא כתוב כאן משהו כמו מתחת ל 12.50 ש"ח מותר ומעל לסכום זה אסור, וזה הגיוני. החוק נותן כאן חופש לשופט לבדוק מה מקובל , ולהחליט אם מדובר במתנה קטנה או גדולה. אבל במקרה של סיקור חיובי אין בכלל התייחסות כזאת, וברור מדוע. 1 בתיק 1000 מדובר במתנות מחבר ולא במתנות שניתנו "באשר הוא עובד ציבור". המתנות האלה ניתנו עוד בטרם הפך נתניהו לאיש ציבור, ובידי נתניהו היה מסמך כתוב שכתב המשפטן וינרוט לפני שנתניהו הפך לראש ממשלה, שלפיו מותר לו להמשיך ולקבל את המתנות האלה גם כשהוא ראש ממשלה. |
|
||||
|
||||
בחוק, או בתקנות, יש היתר מפורש על קבלת מתנות מחברים. למרות זאת, בית המשפט יצטרך לפסוק אם מתן קבוע של "מתנות" בערך של מאות אלפי שקלים נכללים בהיתר הזה. אני לא משפטן כך שאני לא יודע, אבל מי שצריך להכריע בכך הוא, לדעתי הבלתי מלומדת, בית המשפט, ולא, נניח, ח"כ אמסלם או אפילו עו"ד שפטל. צעקות השוד-ושבר, הפיכה שלטונית, דיקטטורה של בית המשפט, שפיכת דם, עלילת דם ושאר המהומה אינן אלא חלק מהטקטיקה של רה"מ שמעדיף לנהל את המערכה במישור הפוליטי ולא המשפטי. אתה צודק: אף פעם לא הוגש כתב אישום על שוחד כשהתשלום הוא סיקור אוהד. מצד שני, אף פעם גם לא נתקלנו במשפחת מלוכה שדואגת לסיקור כזה באמצעים ובמרץ (סליחה, לא התכוונתי לקלל) שמשפחת נתניהו הקדישה לנושא. האם האמצעים כללו קבלת שוחד? שוב, מי שאמור להכריע בכך הם שונאי ישראל חברי המחתרת הסמולנית, אותם בוגדים ארורים שידועים גם בשם בית המשפט. במדינה מתוקנת כל זה לא היה אמור בכלל להיות נושא לויכוח. גם אם חוקית הכל כשר, הסירחון העז שעולה היה אמור לפתור את הבעיה הפוליטית הרבה לפני שמשפטו של נהנתניהו התחיל. |
|
||||
|
||||
איני רוצה לשוב ולטחון דברים שדנו בהם בעבר כבר עד לעייפה. לכן אספר משהו, שאולי יכול לתרום משהו לענייננו. יצא לי פעם לקחת קורס (בהומניסטים) בשם "שיטת המשפט בישראל" שאותו העביר השופט טירקל שהיה אז שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הרבה איני זוכר מהקורס הזה1 חוץ מכך שהמרצה היה נחמד, אבל משום מה פרט אחד נחקק בראשי. מדובר במושג "כוונת המחוקק". המרצה הדגיש שלא מדובר באיזה ניחוש למה התכוון המחוקק, אלא שהכוונה במלים האלה היא למה שכתוב בחוק בפרוש בכתב, ואסור לשופט להמציא ולנחש שום דבר שהוא מעבר למה שכתוב בטקסט. 1 למרות שאיני זוכר הרבה מהקורס הזה, זכור לי מקרה משעשע שקשור בו (הא הנוסטלגיה). לאחד מהחברה הייתה מכונית פורד אסקורט וגם לשופט הייתה מכונית כזאת. והנה כשהסתיימה אחת ההרצאות (בשעות הערב) ויצאנו מהכיתה והלכנו בחבורה ברחוב ליד, מה אנחנו רואים? השופט הנכבד מנסה לפרוץ למכוניתו של אותו סטודנט בעל האסקורט. הכל כמבון הסתיים בטוב ובצחוק גדול. . . |
|
||||
|
||||
פתרתי לך את הבעיה: סעיף 293 לחוק העונשין: "דרכי שוחד [ב/4] [תיקון: [תשכ״ד] אין נפקא מינה בשוחד – (1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת; " אתה ברצינות מנסה להכחיש שסיקור עיתונאי, בפרט לפוליטיקאי, אינו טובת הנאה? ומילא להכחיש, עוד לטעון שאין פה בכלל שאלה, ובהכרח כל מי שחושב אחרת מנסה לתפור תיק? |
|
||||
|
||||
אה, זה למה יש אפשרות של קריאה לפני שליחה... צ"ל: אתה ברצינות מנסה להכחיש שסיקור עיתונאי, בפרט לפוליטיקאי, הוא טובת הנאה? |
|
||||
|
||||
כאמור: לא בדיוק אף פעם לא: תגובה 730321. |
|
||||
|
||||
==> אפשר לדעת מה זה "חריג" רק אם יש גבול מוגדר בחוק. ההנחה הזו שגויה. איך תבעו בפרשת הולילנד על שוחד? האם מוגדר בחוק השוחד מהן הקלות בניה חריגות? או כמה קומות צריכות להיות במגדל מגורים כדי שזה יחשב שוחד? ברור שלא. ==> כך אני בדיוק מתאר מה שהבנתי מהמאמר. אם כך לא הבנתי את כוונתך המקורית. אבל אני שמח שהבהרנו את הנושא. כלומר כשאתה כותב, ואני מצטט: "יש כאן איזו התפתלות כדי לאפשר סעיף אישום שאין בו מאום." אז אתה מתייחס לסעיף אישום של שוחד. והסיבה שאין בו מאום בעיניך היא סיבה טכנית. העובדות הן שנתניהו קשר קשר סודי עם אלוביץ ונתן לו הטבות ששוות מיליארד שקל. ושהוא קיבל תמורה עבור זה. אבל הכל תקין כי החוק לא מגדיר בדיוק מה זה הענות חריגה. |
|
||||
|
||||
בעניין פרשת הולילנד, בניגוד לחוק המתנות לעובדי ציבור שהתודעתי אליו לצורך כתיבת תגובות באייל, אין לי שום מושג לגבי חוקי הבניה ואיני יודע מה הם התרי בנייה חריגים. יכול להיות שבתוך החוק, החריגות הזאת מוגדרת בדומה להסתייגות בחוק המתנות לעובדי ציבור: "מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין;" |
|
||||
|
||||
==> "יכול להיות" אם כך, יכול להיות גם שלא. |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון, נתניהו העביר לאלוביצים שווה כסף בסכום 1.8 מיליארד ₪ (מן הסתם ע"ח הקופה הציבורית) בתמורה לגישה שקיבלו נתניהו ורעייתו לעריכה של מידע תקשורתי שנגע עליהם. ברור שחסידי נתניהו מסתתרים כאן מאחורי עלה התאנה של הויכוח על המסוגלות של הביבים להתערב באופן ישיר ברגולציה שהיתה צריכה לפקח על העסקאות שהביאו לאלוביצים את הכסף הזה. מצטיירת כאן תמונה של ממסד/מנהל מושחת מן היסוד ועד הטפחות. הרי די היה באיש מנהל ישר אחד כדי להכשיל את העסקאות (מבקר המדינה?). זהו צד אחד של התיק. מצד שני יש כאן משהו שדווקא תואם באופן מוזר את הטענות של דב אנשלוביץ. ע"פ התיאור בויקיפדיה, בעבירה הפלילית המתוארת, מקבל השוחד הוא נתניהו והשוחד הוא הגישה לעריכת הידיעות בוואללה. אפשר כאן לטעון,כפי שעושה דב, שמדובר בשוחד שווה פרוטה. הרי צריך להיות מטורף לגנוב כמעט 2 מיליארד ₪ מקופת המדינה בתמורה לידיעות המתפרסמות בוואללה היום, ועוטפות דגים דיגיטליים למחרת. עצם ביצוע העבירה מעלה חשד בחוסר שפיות של הביבים. לענ"ד, אין זה מופרך ליחס סוג מסויים של אי שפיות לביבים. כבר לפני שנים חשבתי שהביבים נקלעו למצב קוויזלינגי. הם הפכו למוקצים מחמת מיאוס בקרב ה-peers שלהם, מה שיכול לגרום להם לנקוט באמצעים נואשים יותר ויותר כדי לזכות ברהביליטציה בקרב השבט שלהם אותו "מכרו" לשבטים אויבים. נוצר כאן היבריד ממאיר בין פעילות פלילית מן הסוג שמקומו רק בבית המשפט לבין מצב חברתי-פוליטי שצריך להשפט בזירה הציבורית-דמוקרטית. הנמסיס של אלת הנקמות הביא את בנימין נתניהו בדיוק למצב של קרבנו יצחק רבין לפני שנרצח. בדיוק כפי שהאופוזיציה דאז חשדה שרבין אבד את שפיותו בגלל השת"פ עם הפלשתינאים, כך האופוזיציה היום (או לפחות אני) נוטה ליחס לנתניהו אבדן שפיות בגלל השת"פ עם אוייביה. |
|
||||
|
||||
==> הרי צריך להיות מטורף לגנוב כמעט 2 מיליארד ₪ מקופת המדינה בתמורה לידיעות המתפרסמות בוואללה היום, ועוטפות דגים דיגיטליים למחרת לנתניהו יש 2.5 מיליון לייקים בפייסבוק וכמעט 2 מיליון עוקבים בטוויטר, בפער עצום בהשוואה לכל פוליטיקאי אחר. הוא מבין בעניין התקשורת הדיגטלית פי כמה ממני וממך ביחד. אין לי ספק שהיו לו סיבות טובות מאד בעניין וואלה. ורק כדי להבהיר: על פי כתב האישום והשיחות שהתפרסמו מדובר על הרבה יותר מ"שתיים וחצי כתבות" שמדבר עליהן נתניהו. |
|
||||
|
||||
טוב מן הסתם שנינו צודקים חלקית. אני בהחלט מבין את הנקודה שלך על ההשפעה שיש למה שקורה ברשתות החברתיות. הנקודה שלי היא שיש גם יקום שלם שהוא מחוץ לעולם הדיגיטלי הזה בכל מיני אופנים. סליחה על הקפיצה לאנלוגיה, אבל חשוב על המערכה בארה''ב בין כמעט כל עולם התקשורת והבידור לבין הנשיא טראמפ. שנות הנשיאות של טראמפ הרי הוכיחו שכל מה שנאמר עליו ב''תקשורת העויינת'' היה נכון ובכל זאת ברגע הגורלי מחצית הציבור הצביע לו. בישראל שהיא עוד יותר שבטית מארה''ב, השפעת התקשורת כולה ולא רק חלקה היגיטלי, מוגבלת עוד יותר. אני שב ואומר שההחלטה של משפחת נתניהו לשקוע בשחיתות פלילית מן הדרגה הראשונה בתמורה למה שיהיה כתוב באתר וואללה, היא החלטה בלתי רציונלית שבאה ממקום של נסיונות נואשים לרהביליטציה בקרב קבוצת ההתיחסות שלהם. |
|
||||
|
||||
בלבניסט? אתה ממעיט בערכן של סריטות אפשריות במוחו של נתניהו; ניקסון, כזכור, היה בעל סיכויים מצויינים להבחר לפני פרשת ווטרגייט, אם מישהו לא זוכר את זה. אצל מנהיגנו הדגול, בנוסף לכל מה שהוא נושא עימו משל עצמו, יש בעיה נוספת שכן הוד מעלתה, הידועה כבעלת ב.א. וגם מ.א. (!!!), מאד מוטרדת בקשר לדימוי התקשורתי של משפחת המלוכה, וידועה בכך שכאשר משהו לא מוצא חן בעיניה היא קצת פחות נחמדה מהרגיל. כמה מיליארד שקל מקופת הציבור תמורת קצת שקט בבלפור אינם מחיר גדול מדי. |
|
||||
|
||||
הייתי מוסיף גם את הוראות השופטים לתיקון כתב האישום עיון בפסיקת השופטים גופא מחזק את הפרשנות של גלובס. א. עם כל הכבוד לפרשנויות של עו'ד עמית חדד (פרקליטו של נתניהו), עוה'ד דרשוביץ ודב אנשלוביץ, זו הפרשנות שלהם. היא לא מופיעה בפסיקת השופטים. ב. השופטים הורו להפריד בין ההאשמות כלפי נתניהו (נאשם מס'1" בעו"דינית) להאשמות כלפי שרה ויאיר שאינם נאשמים במשפט. זה עשוי להיראות כנוקדנות משפטית גרידא המנוגדת לכלל "שלוחו של אדם כמותו". מצד שני, אולי מוטב שהתביעה תגיע מוכנה לטענה של ביבי שהוא לא ידע מה עושים אשתו ובנו. ג. ביה"מ קיבל גם את טענות ב' ו-ד' של ההגנה, שלדעתי מדובר בעניין אחד. ביה"מ הורה לתביעה להגדיר בדיוק משפטי מהו השוחד שקיבל נתניהו. ביה"מ קבע כי "על המאשימה למסור פירוט של טובות ההנאה ... ניתנו ונלקחו כשוחד ... כן יש לפרט ... באמצעות מי פעלו הצדדים. בתוך כך, אין מקום להכללות והעדר פירוט, תחת ביטויים כ"בין היתר", "לרבות", "דרישות משמעותיות", "פרשות שונות", "עובדים אחרים", "גורמים שונים", "גורמים מטעמו" וכיוב'.". ד. ביה"מ לא קבע שסיקור אוהד אינו שוחד. הוא קיבל את טענת ההגנה על "ערבוב בין עובדות לראיות". נטען שאין די בהצגת דוגמאות ותיאור אירועים (שהן ראיות שמקומן במשפט עצמו). בכתב האישום צריך לפרט ולנקוב בשמם של פרטי השוחד. המילים "הענות חריגה לדרישות" עשויות להיות בדיוק הענות של התביעה לדרישות ביה"מ. ה. דוקא העובדה שסיפורי הארועים כבר הופיעו בכתב האישום, מסבירות לכל אחד מהי "הענות חריגה לדרישות" ומדוע זה שוחד: התייעצות עם בני משפחת נתניהו על מינוי עורך, הכנסת ופסילת פריטים למהדורה ועוד. ו. יכולים דב אנשלוביץ וחבריו לחשוב שסיקור אוהד אינו שוחד והתערבות ברגולציה של עסקאות תקשורת המכניסה הון לכיסיהם של מנהלים מושחתים, היא אינטרס של מדינת ישראל. אם התביעה תצליח להוכיח את טענותיה בביה"מ, יוכח שנתניהו הוא המושחת שברוה"מ של ישראל. מושחת יותר מאולמרט, שלכל הפחות לא היה בכוחו לנהל מערכה נגד שלטון החוק בישראל ולטוות סיפורי בדים מופרכים על קשר שטוו אליטות נגדו. ז. במערכה בין מערכת המחייבת גם את רוה"מ להתייצב בפני ביה"מ ולהסביר את מעשיו לבין מערכת העושה כל שביכולתה כדי לסכל את הארוע הזה, ברור היכן צריכים לעמוד כל האזרחים ההגונים. |
|
||||
|
||||
אתה מזכיר איזו פרשנות שלי. באיזו פרשנות ספציפית מדובר? |
|
||||
|
||||
נו טוב, תיק 4000, למי שאין לו חיבה לעו"דינית, פשוט למדי. השוחד הוא סיקור אוהד לנתניהו. התמורה היתה התערבות ברגולציה ממשלתית שהכניסה מיליונים לכיסיהם של מנהלים מושחתים בבזק ו-Yes. אין כאן הרבה אפשרויות: הפרשנות שלך היא שנתניהו לא יכול בכוחות עצמו לספק את התמורה ושהשוחד של סיקור אוהד אינו שוחד. אלו העמדות של מחנה ביבי ואלו הפרשנויות החשובות שלך. בדרך הסתבכת באיזשהם טיעונים משפטיים לפיהם פסיקת השופטים היא שסיקור אוהד אינו שוחד ולכן התביעה נאלצה להחליף את השוחד ב"היענות חריגה לדרישות". באחת התגובות הקודמות הבאתי את פסיקת השופטים במלואה ואתה יכול לראות שזה לא כתוב שם. מכאן שזו פרשנות שלך (ושל עמית חדד). אחד ממלמדיי (פרופ' דניאל הרשקוביץ) למדנני ש"הכי קל להאמין". אם אתה מוכן להאמין לי מה שכתוב שם הוא: א. ביה"מ קיבל את טענת ההגנה שהיה כאן ערבוב בין עובדות לראיות. ע"פ פסיקת ביה"מ אכן יש הבדל כזה. עובדות הן פירוט מדוייק של ההאשמות (בין היתר מהות השוחד) ומקומן בכתב האשמה. ראיות הן תאור מדוייק של האירועים המוכיח את ההאשמות הללו ומקומן בדיוני ביה"מ. ב. לטענת ביה"מ כתב האשמה הכיל יותר מדי ראיות ופחות מדי עובדות. הביטוי " היענות חריגה לדרישות" היא פשוט היענות להנחיות ביה"מ. למי שאינו חובב עו"דינית, הביטוי הזה אינו אלא צורה קיצונית של קבלת סיקור אוהד. בנקודה זו אולי מוטב שאתמקד בשתי נקודות שבהן אולי נוכל להסכים: ג. גם לי נראה שזה מופרך לחשוב שסיקור אוהד באתר אינטרנטי הוא שקול להזרמת 2 מיליארד שקלים לכיסיהם של מנהלים מושחתים. ההבדל ביננו הוא שאני אכן חושד שנתניהו לקה באבדן שיקול הדעת הזה. ד. אם אחרי שמנדלבליט והפרקליטות גררו את פרסום כתב האישום במשך חודשים (ולאחר שכבר נמצאו עדי המדינה) ומה שהעלו בידם הוא כתב אישום שביה"מ מצא אותו פגום משפטית עוד לפני שהמשפט התחיל, הדבר מעלה על הדעת, ספקות ברמת היעילות והמקצועיות של הגורמים הללו וזאת מבלי להזכיר את הנזק שנגרם לדמוקרטיה הישראלית. |
|
||||
|
||||
בסך הכול שאלתיך לאיזו פרשנות שלי אתה מתכוון כשאתה מזכיר כזאת, ולא מה דעתך על הפרשנות הזאת. כשאני רואה תשובה כל כך ארוכה לשאלה כל כך פשוטה הנטייה הראשונה שלי היא לא לקרוא בכלל ולוותר על המשך הדיון. אבל בכל זאת נהגתי הפעם אחרת, ומכול הסיפור שלך על דעותיך ועל מה לדעתך חשבו השופטים, עניינים שכלל אינם קשורים לשאלה הפשוטה ששאלתיך, ניסיתי לדלות משהו שאולי יכול להיחשב תשובה לשאלתי. זה מה שמצאתי: הפרשנות שלך היא שנתניהו לא יכול בכוחות עצמו לספק את התמורה ושהשוחד של סיקור אוהד אינו שוחד. בדרך הסתבכת באיזשהם טיעונים משפטיים לפיהם פסיקת השופטים היא שסיקור אוהד אינו שוחד ולכן התביעה נאלצה להחליף את השוחד ב"היענות חריגה לדרישות" התגובה שבה פתחתי את הפתיל הייתה התייחסות לידיעה לפיה הפרקליטות מחקה בכתב האישום את המושג "סיקור אוהד" והחליפה אותו ב"היענות חריגה". תגובתי הייתה מאד קצרה ולא יהיה זה בבחינת הטרחה אם אעתיק את כולה, וזו היא: איני יודע אם אנשים שאינם מאזינים לערוץ 20 שמו לב לכך, אבל הפרקליטות מחקה לאחרונה מכתב האישום בכל מקום שבו הן מופיעות בכתב האישום נגד נתניהו את המלים "סיקור אוהד", והחליפה אותן ב"היענות חריגה". הידיעה הזאת נשמעת כמו איזו בדיחה עצובה. אולי הם בכל זאת השתכנעו שסיקור אוהד אינו יכול להיחשב כמתת שוחד. אבל אם כך, איזו תועלת יש בהחלפת צמד המלים במושג היצירתי המשונה "היענות חריגה"? הרי אותה היענות חריגה היא בעצם הסיקור האוהד שאולי אינו יכול להיחשב מתת שוחד. אז במה הועילו חכמים בתקנתם? בתגובה הזאת לא מוזכרים שופטים ואין כל קשר לניתוחים שלך. יש כאן אך ורק תהיה מדוע הפרקליטות החליטה למחוק את המילים "סיקור אוהד" וגם אמירה שאין שום טעם בהחלפה הזאת כי כששואלים מה היא אותה "היענות חריגה" מגיעים בהכרח לסיקור אוהד, ולכן בהחלפה הזאת לא משיגים דבר או בלשון החכמים "מה הועילו חכמים בתקנתם". |
|
||||
|
||||
התשובות שלי לשאלות ששאלת כבר נמצאות בתגובה עליה ענית. |
|
||||
|
||||
לא שאלתי "שאלות" אלא "שאלה", שהיא לאיזו "פרשנות" 1 שלי התכוונת. בתגובתך הבאת כמה נושאים שאותם ציטטתי, אבל הראיתי שאין הם נובעים כלל מדברים שאמרתי. 1 פרשנות למה? זו שאלה שאני מוסיף עכשיו. |
|
||||
|
||||
הפרשנות שלך היא שהפרקליטות הבינה ש''סיקור אוהד'' אינו שוחד ולכן החליפה אותו ב''הענות חריגה לדרישות''. אני מפנה אותך שוב להחלטת השופטים שנענו בעצם לטענת ההגנה. מוסבר שם ההבדל בין ''סיקור אוהד'' שזה ראיות שמקומן במשפט עצמו לבין תיאור עובדתי של מהות השוחד, שזה למשל ''הענות חריגה לדרישות''. כתבו השופטים שיש בכתב האישום (המקורי) תיאורי ארועים (קצת כלליים מדי לטעם השופטים). ואני מוסיף ע''פ גלובס שמדובר בצורות קיצוניות של סיקור אוהד (התערבות במינוי העורך, הכנסת ופסילת פריטים). השופטים דרשו בסעף ב' לפרט ביתר דיוק מי עשה מה ומי ידע מה. בסעיף ד' הסבירו השופטים שאלו בכלל ראיות שמקומן במשפט עצמו. מה שחסר בכתב האישום היה תיאור עובדתי של מהות השוחד. הנה כי כן, בעו''דינית ''סיקור אוהד'' (ראיות) ו''הענות חריגה'' (עובדות) זה דברים שונים. במציאות מדובר בתיאור שונה של אותם אירועים. נכון שהפרשנות שלי עוד יותר ''עו''דינית'' משלך, אבל מה לעשות, זה מה שכתבו השופטים בהחלטתם. |
|
||||
|
||||
אם כך אני צריך להסביר את עצמי שוב. קרא שוב את התגובה שלי שאותה ציטטתי. אני התייחסתי למשהו ששמעתי בערוץ 20 לפיו הפרקליטות עשתה את השינוי הזה. הידיעה ששמעתי הייתה קצרה, בעצם איזו הערה של אחד השדרנים שלהם, ולא סופר שם בכלל שהשינוי הזה נעשה בעקבות משהו שאמרו או כתבו השופטים ובכלל לא הייתי מודע לכך שאולי הדבר נעשה בעקבות בקשה של השופטים כששמעתי את הידיעה. ואז שאלתי את עצמי מדוע נעשה השינוי הזה כי הוא נראה לי די מוזר, ואפילו קצת שעשע אותי. ואז כתבתי שאולי בפרקליטות הבינו (בעקבות כל הביקורת שנכתבה על "סיקור אוהד", וחוות הדעת של המשפטנים האמריקאים) שסיקור אוהד אינו יכול להוות מתת שוחד, משום שהוא מקובל במדינות הדמוקרטיות, ומדובר בתקדים, לפי הודאת שי ניצן עצמו, ולכן החליפו את המושג. אבל אם זה כך, ההחלפה הזאת נראתה לי שלא במקומה כי כשיישאל מה היא אותה היענות חריגה התשובה תהיה שזה הסיקור האוהד, ואז "במה הועילו חכמים בתקנתם?" אז אולי העליתי כאן איזו השערה בדבר המניעים של הפרקליטים המשנים. אתה קורא לכך "פרשנות"? שיהיה. אני הייתי קורא לכך "תהייה". |
|
||||
|
||||
במילים אחרות, התהיה שלך מבוססת על איזשהי בורות (''לא סופר שם בכלל שהשינוי הזה נעשה בעקבות משהו..''). עכשיו כשאתה יודע מה קרה - ברור שההשערה שלך (על המניעים של הפרקליטות) היא שגויה. אני מקווה שברור.. |
|
||||
|
||||
נכון. העובדה שהשינוי הזה נעשה בעקבות דרישות הסנגורים ודיון בבית המשפט הוא חדש לי, והתברר לי רק תוך כדי הדיון בפתיל זה. האם המושג "היענות חריגה" נמצא בדברי השופטים? יש לך קישור לפסק הדין הזה? אולי אלמד ממנו עוד משהו. |
|
||||
|
||||
לא מופיעה. והצעתי לך כבר פעמיים להציץ בפסיקת השופטים שיש אליה הפנייה כאן תגובה 730411 |
|
||||
|
||||
ובכן איני רואה איך "על מאשימה למסור פירוט של טובות ההנאה" שכתוב בפסק הדין הזה גורר את מחיקת "סיקור אוהד" והחלפתו ב"היענות חריגה". התהייה נשארת, וההחלפה הזאת נראית לי מגוחכת ממש כמו קודם, אלא אם כן יש בפסק הדין הזה מקום אחר שבו מורה בית המשפט לפרקליטות לעשות זאת (לא עברתי על כולו, אלא רק חיפשתי משהו שקשור לעניין הזה, אבל אולי יש ולא מצאתי). עכשיו ברצוני להבהיר משהו חשוב לגבי דעתי על סיקור אוהד כמתת שוחד. על פי החוק מתת שוחד אינה רק כסף או שווה כסף אלא כל טובת הנאה אחרת. לכן, לכאורה, האשמת פוליטיקאי בקבלת שוחד בדמות סיקור אוהד היא בדיוק על פי החוק. מעולם לא אמרתי שהחוק הכתוב מחריג סיקור אוהד ומעביר אותו לאיזו רשימה של טובות הנאה שחוק השוחד לא חל עליהם. אלא מה? יש כאן בעיה אחרת. יש בהאשמת פוליטיקאי בקבלת שוחד בדמות סיקור אוהד התנגשות עם מסורת עתיקה מתחילת היות המשטרים הדמוקרטיים ואולי גם קודם, לפיה פוליטיקאים לוחצים על תקשורת לקבל סיקור אוהד ואף מקבלים, ומעולם לא הוגש כתב אישום על שוחד שבו מתת השוחד היא סיקור אוהד למרות שיש המון דוגמאות שאכן ניתנה תמורה מפוליטיקאים תמורת סיקור אוהד. בכל המקרים האלה לא הוגש כנגדם כתב אישום. יתרה מכך. טענת דרשוביץ וחבריו היא שהמסורת הזאת היא חלק מהשיטה הדמוקרטית ופגיעה בה תפגע בדמוקרטיה. וכאן אנו מגיעים לעניין התקדים. שי ניצן הודה שאכן מדובר בתקדים ושמעולם לא הוגש כתב אישום בעבירת שוחד כשמתת השוחד היא סיקור אוהד. וכאן אנו מגיעים לכלל: "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". בזמנו הוגש כתב אישום כנגד צחי הנגבי בעוון מינויים פוליטיים. צחי הנגבי זוכה בדיוק בגלל הכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". השופטים קבעו שמינויים פוליטיים היו מאז ומעולם ולא ייתכן שיקחו את צחי הנגבי וירשיעו מבלי שהוזהר קודם שמדובר בעבירה1. כלומר איני אומר: "על פי החוק סיקור אוהד לא יכול להיחשב מתת שוחד", אלא "מדובר בתקדים, ולכן אם רוצים להפעיל אותו צריך להזהיר קודם". כלומר על רשויות המשפט לצאת עם הודעה: דעו לכם שמעתה נאכוף קבלת שוחד בדמות סיקור אוהד, ונעניש בחומרה. אני מעריך שלעולם לא תצא הודעה כזאת, כי יהיה מדובר ממש במהפיכה. 1 מעניין שהשופט שהיה בדעת מיעוט ולא קיבל את דעת הרוב נבחר להיות אחד משופטי נתניהו. לדעתי זה לא מקרה, ומדובר בעוד פרט בתוך המערכת העבריינית של "שלטון החוק" אצלנו. |
|
||||
|
||||
אבל מה מטרת הכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין?" מטרתו היא שהמעורבים בעניין יהיו מודעים לכך שמה שהם עושים הוא עבירה. להלן כתבה שכוללת שיחה בין איריס אלוביץ' למנכ"ל וואלה (ישועה) בנוב' 2016. איך אומרים: פחות מסורת דמוקרטית עתיקת יומין ויותר כמו הסדרה מנאייק. ברור לכולם שזו עבירה. ושימו לב לתגובה של נתניהו לאותה כתבה מ 2018. כנראה ב 2018 עוד לא הומצא התירוץ המבריק "מסורת דמוקרטית עתיקת יומין". === ישועה: אני כבר חולה, איריס, אני חולה. נדבר עם ניר חפץ תיכף. אל תבטיחי לה (לשרה נתניהו) עוד את זה. איריס: איך שאני רואה את השם שלה, אני נכנסת מתחת לשולחן, שמה שכפ"ץ. ישועה: אני בתסכול מאוד גדול. אני עושה כל מה שאתם רוצים, אבל אני מציע לך לשים לב שלא נחצה קו איריס: אני לא רוצה שתהיה ישראל היום. אני רוצה שתהיה מרכז, בסדר? ישועה: הסרגל שלהם הוא סרגל משוגע. זה לא מרכז ולא ימין ולא שמאל. איריס: ברור. ישועה: אני חושב שאנחנו צריכים כמה שאפשר יותר לעזור להם בגלל מה שזה עוזר לנו, מה שזה עוזר לכם - מה שזה עוזר לבזק. דבר שני, לשים לב שלא נעבור קווים. העיתונאים גם ייצאו החוצה וידברו. אני מודיע לך. ינון מגל. מי הוציא עלינו את הדברים? העיתונאי הכי ימני. ישועה אומר שמי שתרם מאוד לתחקיר של גידי וייץ בעיתון "הארץ" על וואלה, תחקיר שהתגלגל והפך לתיק 4000, הוא מי שהיום מאוד תומך בנתניהו, ינון מגל. איריס: כי הוא הלך לבנט. ישועה: ינון מגל לא עשה את זה בגלל בנט. ינון מגל כעיתונאי אמר לי אני אוהב את ביבי, מה המזדיין הזה חושב לעצמו? מה הוא מגזים, מה הוא מתערב בכול, מה הוא היסטרי על כל דבר? איריס: אני רוצה לדאוג לתחת שלי, אתה מבין את זה? אתה מבין? אמרתי ברור? ישועה: תקשיבי איריס, אני איתכם, את תמיד מתרגזת אבל אנחנו צריכים להיזהר. איריס: אני נזהרת, אני נזהרת. ישועה: האנשים האלה מסוכנים. זה יכול להגיע למקומות אחרים גם. ישועה: ניר (חפץ) הולך בכול מקום – את יודעת מה הוא אומר? אהה וואלה זה בסדר, אני מטפל. זה מגיע לעורכים שלנו, הם משתגעים. איריס: אם אנחנו לא נהיה בסדר, אז גם הוא יחטוף. ישועה: הוא מנשק את התחת גם. בדיוק. איריס: את האימאימא שלו. ישועה: הוא מקבל כל מה שהוא מבקש ואת יודעת מה הוא הולך ואומר להם? לא טוב. חפץ לא כותב שכשהוא כותב לי, אחרי שנייה אני כותב לו מטפל ואחרי שעה אני כותב לו בוצע. הוא לא כותב את זה. איריס: אני כתבתי רק דבר אחד. שתביא לי פעם אחת (שרה נתניהו). שמישהו מהם – ניר, בועז, רן ביקש משהו ולא נענה מיד ולשביעות רצונם. ישועה: אין. לא משנה מה תעשו בסוף, הם יזיינו אתכם. שאול לא יכול ליישר את ניר? מהצד של בני הזוג אלוביץ', קשה שלא לשמוע בשיחות הללו כוונות שוחד ברורות. האם נתניהו היה מודע לכוונות הללו? הפרקליטות בטוחה שכן. מטעמו של ראש הממשלה נמסר בתגובה: "אחרי ששמענו את הדברים, ברור שמדובר בשיח פנימי בתוך וואלה שאינו קשור בשום פעולה של ראש הממשלה למען וואלה או בזק". |
|
||||
|
||||
לא. ''אין עונשין אלא אם מזהירין'' זה בפרוש אזהרה שנותן זה שבידיו להעניש. סביר מאד שצחי הנגבי ידע שלפי החוק אסור למנות מינויים פוליטיים, אבל כיוון שמאז ומתמיד נהגו כולם לעבור על החוק הזה, כולם ידעו ואיש לא נענש, הוא נהג כמו כולם. זה כמו, נניח, שקיים חוק שאסור לירוק ברחוב, אבל המשטרה לא נותנת דוחות אף פעם גם כשהשוטרים רואים שהעבירה הזאת נעשית. אז אם מישהו יורק לא צריך להענישו. אם זה בפורמוזה, מקום שבו כולם יודעים שאם שוטר רואה אותך יורק, תיענש זה משהו אחר. |
|
||||
|
||||
לא ידעו שזה עבירה, לא ידעו שמענישים, מתנהגים כמו כולם. ההבדל לא רלוונטי. אותו דבר מבחינתי. קרא את השיחה וראה האם מדובר בחבורה תמימה שבסך הכל עושים משהו שכולם עושים, ואין בעיה להתבדח עליו במשרד. יריקה ברחוב. הכותרת שהייתי נותן לשיחה הזו איננה ''משהו שכולם עושים מבלי להענש'' אלא ''על ראש הגנב בוער הכובע''. |
|
||||
|
||||
אני חוזר בפעם השלישית: תגובה 730321: ראש עיריית אשקלון לשעבר, הורשע בין השאר בסוג של קבלת שוחד בכך שחבר עשה לו טובה וקנה וסגר עיתון עוין. |
|
||||
|
||||
סלסילות? סוללות? בטריות? כשלא רוצים, לא שומעים. |
|
||||
|
||||
האם לחבר הזה הייתה איזו טובת הנאה? כלומר האם קיבל בתמורה משהו מראש העיר? כי אם לא, לא ברורה לי כלל מהות העבירה. אבל אם כן קיבל טובת הנאה מדובר בעסקת שוחד שבה מתת השוחד אינה סיקור אוהד אלא כסף. ואם מקבל טובת ההנאה קנה בכסף הזה עיתון או שקנה ארון מטבח חדש ומסרו לראש העיר, זה בדיוק אותו דבר. |
|
||||
|
||||
אולי יש קישור בכתבה אליה הפונז קישר. |
|
||||
|
||||
קבל תיקון, שוקי שמאל עשה את העבודה הקשה, הקישור מופיע אצלו. |
|
||||
|
||||
אגב, בהמשך הפתיל שתוגבתי זו פתחה, בעקבות מאמר פרשנות על החלטת בית המשפט שהביא מישהו מהמשתתפים, התייחסתי לדעה שנאמרה במאמר הזה ממנה נבע כאילו, שסיקור אוהד מותר בתנאי שאינו עובר גבול מסוים, ומכאן "היענות חריגה. אבל זו פרשנות של כותב המאמר ולא שלי. |
|
||||
|
||||
הכתבה בעצם מסבירה שהשופטים נוקטים בעמדה חסרת פניות, גם כלפי הנאשם וגם כלפי הפרקליטות, ומשבחת אותם על כך. |
|
||||
|
||||
נו באמת. חקירות ותיקים פליליים לא עובדים ולא מתגלגלים ככה. אף פעם לא ראיתם הסמויה?! לא מביאים לבית המשפט עבריינים/פושעים על כל דבר לא חוקי שאנחנו/המשטרה יודעים שהם עושים. הרבה אחרי שכבר ברור שמדובר בפושעים בראש הפירמידה, מתחילים לעקוב אחרי ראשי הנחש ולאסוף נגדם ראיות בכל מיני נושאים שונים ומשונים. אם בנושאים ספציפיים מתחילים להצטבר לגביו מספיק ראיות כדי להרשיע בבית משפט, רק באלו מתחילים להתרכז ורק אלו מבשילים לכדי אישום שיגיע בסופו של דבר לבית המשפט. כן, חלק מהדברים שיודעים שהפושע עשה לא מגיעים לבית המשפט בגלל כלל סיבות (חוסר במשאבי חקירה, העדר גוף ראיות מספק, פושע מתוחכם שמנע את זה שיעלו עליו וכו׳) בלי שום קשר ל״אכיפה בררנית״. ביבי ואולמרט הם שני מאפיונרים ואת שניהם הביאו לבית המשפט על דברים מאוד ספציפיים ולא על אחרים כי רק בנושאים האלה הצליחו לגבש גוף ראייתי נגדם. אם היינו חיים בעולם בו לחוקרים יש אינסוף זמן ואינסוף משאבים אז היו מצליחים לתפוס גם את ביבי וגם את אולמרט על המון דברים נוספים כי כל מי שעיניו בראשו יודע ששני העכברושים הללו הם ארכי פושעים וראשי מאפיה שצברו יותר מידי כוח עד שהשתן עלה להם לראש. אז ביבי הקוסם נכשל יותר מאחרים כי הוא היה קצת טמבל במקרים הספציפיים. גם ארכי פושעים מתוחכמים בסופו של דבר נופלים על טעויות קטנות. הוא השאיר שובל ראיות ועדים בקבלת מתנות בתיק 1000, הוקלט כמו חובבן בתיק 2000 ועירב יותר מידי אנשים בהתנהגותו המפוקפקת בתיק 4000. הוא נכשל ואולי אחרים שעשו דברים דומים נכשלו בכך פחות. אין חדש תחת השמש ועולם הפשע כמנהגו נוהג. להתלונן על אכיפה בררנית כי ״גם אחרים גונבים עוגיות״ כאשר תפסו דווקא אותך עם היד בתוך צנצנת העוגיות זה טיעון שלא שכנע ולא ישכנע בעתיד שום שופט. זה לא הרודאו הראשון שלהם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |