בתשובה להעלמה עפרונית, 03/01/16 21:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ביקשו בלי ספוילרים.... הראשונה היא על הגשר. השנייה ברגע הסיום. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ביקשו עם ספוילרים. ואני חייב לומר שהסצינה על הגשר שבה Kylo Ren מיבב כמו סמרטוט סטימנטלי, הוא בושה וחרפה למסורת הארוכה והמפוארת של ה-Sith. שלא לדבר על הגברת הצעירה שללא כל הכשרה מצליחה להשתמש ב-Force כאילו למדה שנים באקדמיה של הג'דאי ב-Coruscant. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט כולו הוא סיפור הרפתקאות גנרי שבו הגיבורים נחלצים בעור שיניהם מצרה אחת, ומיד נופלים מהפח אל הפחת. יש בו ממורביליה של Star Wars, אבל ליוצריו אין כנראה הרבה כבוד למיטולוגיה, למיסטיקה ולפוליטיקה של הסידרה. לא מפריע לי כל כך המיחזור של A New Hope, ולא איכפת לי ש-Han Solo ו-Chewbacca צצים פתאום בחלל הריק ובעיקבותיהם כנופיות גנגסטרים ומפלצות. מפריע לי שהסיפור מתחולל בחלל ריק מבחינת התפתחות הסאגה. ג'ורג' לוקס חזור הבייתה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, היא לא, היא מצליחה לאט למדי, תחת לחץ כבד, עם כשלונות ברורים (כמו עם הסטורמטרופר - שאגב, שמועות ברשת טוענות שמשוחק על ידי דניאל קרייג מתחת למסכה), ומול אויב חלש יחסית. כמו שהזכרת, קיילו רן הוא סית' די טירון, למרות מסכת הדארת'-ויידר-פאנבוי1 שהוא מסתתר אחריה - וראה היכולת המאד מאד מוגבלת עד בלתי קיימת שלו לשליטה בכעסים. ובשלב מסוים הוא גם כבר די פצוע, פיזית ונפשית. אותך זה אולי עצבן, אבל חלק ניכר מהחידוש של הסרט, ובעיני אחרים מיתרונותיו, זה שהחלוקה בין רעים-מוחלטים-חסרי-רגש-ובלתי-מנוצחים לבין טובים-טהורים-וזכים-מיום-היוולדם היא הרבה פחות חד-משמעית מבסרט המקורי, וברור מאד שזה מכוון. 1 והרי אין שום סיבה אחרת למסכה שלו, חוץ אולי מלהסתיר את הבושה מההורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא ש-Rey לא הייתה צריכה להצליח כלל. בסדר, The Force is strong with her, ולכן יש לה חזיונות, חושים מחודדים יותר, תגובות מהירות, ובשעת לחץ אולי התפרצויות ספונטניות של Force push. אבל זה הכל, וללא הדרכה ואימון ממושכים, לא צריך להיות שיפור ביכולות שלה. Rey לעומת זאת, מפעילה mind control. כיצד היא יודעת בכלל שיש אפשרות כזאת? שימוש ב-lightsaber בוודאי מצריך אימון. לא משנה כמה גדול הפוטנציאל שלה, ללא אימון אפילו חניך חלש ינצח אותה ללא קושי. (כל זב ומצורע מתחיל להשתולל שם עם ה-lightsaber של לוק. חילול הקודש.) הדמויות יכולות להתלבט, או להתפתח. חבל שהדברים נעשו לא בהתאמה למיתולוגיה. (כאילו בכוונה - מדוע יש צורך בעולם מדבר חדש? מה רע ב-Tatooine? עד כמה שאני זוכר, מייד אחרי ההתרסקות של ה-TIE fighter, החללית כאילו נבלעת לתוך החולות. הייתי בטוח שזה sarlacc.) על הסקר עניתי שהסרט מדהים. וזה באמת סרט הרפתקאות מדהים, רק חבל שזלזלו במורשת שנוצרה בעיקר בזמן ולאחר שלושת prequels. ואגב, ה-prequels הם הסרטים היותר חשובים לפי דעתי. הם שינו את מרכז הכובד מנצחונו של לוק, לטרגדיה של אנקין. הם שחשפו את הסיפור שמאחורי החלליות והמרדפים, ופתחו פתח לסדרה The Clone Wars ולגירסה בשלה יותר של המיתולוגיה. הם גם יותר יצירתיים לפי עניות דעתי. כמובן, כל אחד מאיתנו היה עושה עבודה טובה יותר מג'ורג' לוקאס, למרות זאת הם לדעתי הסרטים החשובים והטובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד היא יודעת בכלל שיש אפשרות כזאת? כי היא ראתה את הסרט המקורי (בתרגום לעולם הסדרה - על פי הסרט היו אגדות ומיתולוגיות על הכח ואביריי הג'דיי, זה נאמר מפורשות כבר בטריילר - אבל אף אחד לא התייחס אליהן ברצינות. הן נחשבו כמיתוסים ותו לא. אבל זה אומר שהכירו אותן היטב). אם יש על מה להודות לשם, לכח, לג'יי ג'יי ולמפלצת הספגטי המעופפת, זה על ההתעלמות המוחלטת מהפריקוולים שחירבו כל חלקה טובה בסדרה הזאת. ויוצרי הסרט החדש ידעו את זה היטב, ולכן לא ביצעו את ההתאבדות המסחרית שאתה מציע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אם ככה אז בסדר. (גם אתה יכול לנסות) אתה מתכוון ודאי ל-Jar Jar Binks ול-Watto. האיות באנגלית מאפשר לקוראים לגגל את השם. אני לא מבין מה יש לך (ולכולם) נגד ג'אר ג'אר. הוא דמות פנטסטית. אם היה מדובר בדרמה אפלה ורצינית לקהל בוגר כמו שאולי הייתי רוצה, כמובן שאין מקום לטיפוסים מסוגו. אבל המפיק רצה סידרה שפונה בעיקר לילדים ולקהל צעיר. גם בשובו של הג'דיי מופיעים דובונים חמודים שמצליחים להתגבר על מכונות מלחמה אימתניות. אני אוהב את ג'אר ג'אר. הוא מכניס אווירה שטותניקית לסיפור, והוא קיים בו בזכות עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'אר ג'אר הוא טמבל מפואר, אבל היה אפשר לסלוח לו כסייד-קיק גרוע, אילו הוא לא היה הפחותה בבעיות של הפריקוולים. מבחינת דמויות, הבעייה ההרבה יותר חמורה היא אנאקין סקייווקר, או השחקן שמגלם אותו. ''אימת הפנטום'' לדוגמה, הפריקוול הראשון, הוא סרט גרוע בכל כך הרבה רמות והוא היה אכזבה כל כך קולוסאלית, שלא ראוי לתלות את כל זה בדמות מטופשת וצדדית אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היחידה של טרילוגיית המבוא היא התבגרות קהילת האוהדים. אנשים ראו את הטרילוגיה המקורית כילדים, ואת טרילוגיית המבוא בסביבות גיל שלושים. הסרט הראשון, The Phantom Menace, פונה לילדים קטנים. הגיבור הראשי הוא ילד קטן, סביבו חבריו הקטנים, ילדה-מלכה עם בגדי בובה, מיודענו ג'אר-ג'אר ועוד. ברור שזו סתירת לחי למעריצים הוותיקים והבוגרים שקיבלו סרט מעליב מבחינתם. במהלך השנים אותם אוהדים ותיקים האלילו את סרטי המקור והפכו אותם בדמיונם לחוויה גדולה מהחיים, יחסו להם איכויות יותר ממה שהיו בהם באמת. ואז נתקלו בסרט הראשון בסדרת המבוא בסיפור נינוח יחסית, ממוקד פחות, גיבורים זכוחים, אין דארת' ויידר, אין I AM YOUR FATHER. נוצר פער בין הפנטזיה של הצפיות ובין סרט טוב מאוד, עם הרבה יצירתיות ויזואלית, אבל לא בשורה חדשה למין האנושי. (מי שלא קרא את הספר Darth Plagueis כנראה לא הבין כל כך את הרקע לסכסוך ולמצור שבו מתחיל הסרט) שני סרטי המבוא הבאים בוודאי עולים באיכותם וחשיבותם על סרטי המקור. יש לי ביקורת אישית. סיפור ניתוקו של אנקין מאימו ומותה של האם, סיפור אהבתם של אנקין ופדמה ויחס הג'דיי לקשר הזה, ברור שאינם מספקים אדם בוגר. לאנקין הייתה תלמידה בשם Ahsoka Tano שפרשה מהג'דיי לאחר שהג'דיי הפקירו אותה מסיבות פוליטיות. הפצע הנוסף הזה בנפשו של אנקין הזה אינו מוזכר בסרטים. ברור שהייתי מעדיף תסריט עמוק יותר. מפריע לי לראות את אנקין כמתבגר ממורמר. אני חש עלבון אישי מהאופן הנאיבי שבו אנקין מתפתה לעבור לצד האפל. אבל אני גם לא בן 13, וסרטי המקור בהחלט לא טובים יותר מבחינה זאת. קארי פישר ומארק המיל הם לא שחקני אופי גדולים והתסריט הפשטני לא דרוש זאת מהם. (גם דארת' וידאר לא שחקן אופי...) אתה יודע ששניהם עדים לרצח משפחתם, ובסה"כ רגע של עצבות, ויאללה יאללה להמשך האקשן. אתה זוכר את הרומן של ליאה עם האן סולו ("הידיים שלי מלוכלכות")? ברצינות. הנשמה של Star Wars מחולקת לפי סדר החשיבות כך: 1. קרבות lightsaber. 2. הרקע המיתולוגי והמיסטי. 3. Wow effect - הסיפור האפי, התפאורה הענקית, המימדים והעושר הגלקטיים. מכל הבחינות האלה סרטי המבוא טובים מסרטי המקור. טוענים שיש יותר מדי CGI בסרטי המבוא. מי שטוען כך לא מבין כלום. Star War היא פנטזיה גדולה מהמציאות, ואנימציה ממוחשבת היא המדיום הטוב ביותר להצגתה. ראה בבקשה כאן. אם המראה של גורדי השחקים, התחבורה האווירית ונמלי החלל הענקיים של Coruscant לא עושים את זה למישהו, חבל שיבזבז את הזמן שלו על "אופרות חלל" ודיונים עליהם. אנשים מתבגרים ומאבדים את היכולת לחלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהנתי כרגע פעם נוספת מסירטון הקרב שקישרתי אליו, ונזכרתי בקרב הגריאטרי של דארת' ויידר נגד אובי ואן קנובי בסרט ''תקווה חדשה''. איזה הבדל. ואיזה הבדל לקרב ביו אנקין וקנובי בסרט המבוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע עמוס הCGI שקישרת אליו, ששום שוט בו לא נראה אמיתי יותר ממשחק מחשב דל תקציב, הוא אכן דוגמה קיצונית לפריקוולים הכושלים. כמה כבר אפשר להתחבר לדמות שכל תנועה שלה זועקת "אני ערימה של פיקסלים"? הויזואליה המנצחת של מלחמת הכוכבים, שבה כל פח נראה אמיתי ומשכנע ולא כמו דוגמנית פוטושופ, היא חלק נכבד מקסמה של הסדרה. מסתבר שיוצרי הסרט החדש שיננו היטב את הלקח הזה, והקהל ש"לא מבין כלום" לשיטתך מצביע ברגליים. אגב, ההיסטוריה מראה שג'ורג' לוקאס הוא לא היחידי שאיבד את המוג'ו שלו לאלילי ה-CGI. זה קרה גם לפיטר ג'קסון, הבמאי של הטרילוגיה השנייה המצליחה בכל הזמנים, כשהחליט לביים את הטרילוגיה המקבילה (שגם היא פריקוול, לטובת האנלוגיה) - ההוביט. גם כאן עומס האנימציה הממוחשבת המוגזמת היה מגורמי הכשלון העיקריים. וגם יוצרי המטריקס סבלו מסימפטום דומה בסיקוולים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל אינו לדעתי בסיפור באנימציה או במשחק, אלא בטון של הסיפור: בטרילוגיה המקורית הגיבורים נמצאים נרדפים עד צוואר, לחוצים, ומקרינים את הלחץ אל הצופים. בטרילוגיית המבוא, הגיבורים מקרינים בדרך כלל בטחון עצמי ונונשלנטיות גם במהלך קטעי פעולה אינטנסיביים. גם באופן אובייקטיבי בסרטי המבוא הג'דיי פועלים מעמדה של כוח, הם הרודפים ולא הנרדפים. רגשות הצופים משקפות את רגשות הגיבורים. הצפיה בסרטי המקור גורמת לצופים לעבור חוויה רגשית חזקה יותר מצפיה בסרטי המבוא, בגלל ההבדל בטון. אנשים לא מזהים מה הסיבה שהם אדישים יחסית בזמן הצפיה בסרטי המבוא, ומאשימים שלא בצדק את הסיפור או האנימציה או את השחקנים. צריך להבין שאנקין וקנובי הם שני ג'דיי מאומנים (אני לא מדבר על הסרט הראשון), ולכן הם שומרים על שלווה גם במצבים שליאה, האן לוק נכנסים לפניקה וצ'ואי צורח ברקע. קנובי ואנקין מנהלים מרדף האווירי (רודפים ולא נרדפים) אחר צייד הראשים שהחדיר זוחלים ארסיים לחדר השינה של פדמה. אנקין נוהג בכלי הרב, מבצע תמרונים וירטואוזיים, ועוקץ את קנובי שכאילו לא אוהב לטוס. לבסוף אנקין מבקש בנימוס את סליחתו של קנובי ומזנק לאוויר הפתוח כדי ליפול מאות מטרים מטה ישר על כלי הרכב של צייד הראשים. קנובי מפטיר "אני שונא כשהוא עושה את זה", ומטיס מייד את כלי ריכבו למקום שבו יוכל לקלוט מהאוויר את ה-lightsaber שאנקין עומד להפיל. לאחר שכלי ריכבו של צייד הראשים מתרסק ברחוב, קנובי פוגש באנקין, מחזיר לו את ה-lightsaber, ומטיף בנונשלנטיות "Patience. Use the Force. Think." התוצאה היא שהצופה עבר חוויה אסטטית של אנימציה ממוחשבת, אבל לא חוויה רגשית - הגיבורים לא מתרגשים, גם הצופה לא מתרגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר מצוין, שמסביר גם מדוע ''הדסון הוק'' ו ''אחרון גיבורי הפעולה'', נכשלו בקופות, למרות שהיו סרטים נפלאים עם שחקנים ראשיים מושכי קהל בשיא תהילתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. זו בדיוק הסיבה שסצינת הדשדוש בביוב בסרט המקורי עובדת כל כך טוב (כולם בלחץ, רבים זה עם זה, וההחלטה להיכנס לביוב נראית בהתחלה גאונית ואח''כ טעות איומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מסכים להסבר הזה כעוד סיבה משמעותית לכשלונם של הפריקוולים. לדעתי זה היה נכון גם לסרטי ההוביט מול אלה של שר הטבעות - בטרילוגיה הראשונה והטובה יותר, הגיבורים בעמדת נחיתות וצריכים להתעלות על עצמם כדי לצאת כשידם על העליונה. לגולאס, כדוגמה, כשהוא מצליח לראשונה להפיל פיל/ממותת-קרב של האויב בתמרון וירטואוזי ולזנק מעל חדקו הנופל כמנצח - זה מביא לתחושת "וואו" בקהל. לעומת זאת, ככשבהוביט הוא שולח מאות חצים מדויקים בכל מצב אפשרי ותמיד פוגע, אין שום הרגשה של מתח באשר להצלחתו וגורלו. יותר הרגשת שעמום ואדישות. ב. בדיוק את הסצינה הספציפית שפירטת ראיתי עשרות פעמים - השתמשנו בה בסטארט-אפ שהייתי בו כדי להדגיש את הצבעוניות המשופרת של הצגים שייצרנו. לכן, מעבר לזה שהיא כבר יצאה לי מהאף, אני יכול לספר לך שה-CGI שלה מוגזם, עם צבעוניות קיצונית ולא טבעית1, ולפחות אצלי גם זה מוציא אותי מהחוויה הרגשית של הסרט, ולא רק ההקשר של הסיטואציה2. 1 ולכן היא טובה להצגת צגים צבעוניים. לידיעתה אגב, צגים דיגיטליים וצבעים עזים תמיד ייראו יותר טוב באנימציה ולא בסצינות אמיתיות, שמכילות מעברי גוונים יותר הדרגתיים ומעודנים ומציפות כל באג בעיבוד התמונה של הטלוויזיה/מסך שלכם. בפעם הבאה שתלכו לבחון טלויזיות חדישות בחנויות המתאימות, זה עשוי לעזור להבחין בין אלה שעשו עבודה טובה לאלה שסתם משוויצים. 2 טוב, וזה בלי להוסיף שמה אכפת לך מהאנאקין הזה, הוא דמות כל כך מעצבנת ואנטיפטית שאתה בעצם מייחל שימות כבר, וישא"ק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת ג'ורג לוקאס הסיפור של Star Wars הוא סיפור הטרגדיה של אנקין. אם אתה לא אוהב את אנקין, אז ג'ורג לוקאס נכשל באמת (His failure is complete). לוק הוא בחור כפרי, אידאליסט נאיבי. קל לחבב טיפוס כזה, וקל יחסית ליצר אותו מפני שהוא חד מימדי ובסה"כ לא משתנה. אנקין היה צריך להתחיל ממצב דמוי לוק, ואחר כך - לשברון ליבם של הצופים - לפתח תכונות של גאווה אמביציה ומרמור, כשלב מכין להדרדרותו לצד האפל. זו משימה קשה הרבה יותר. לאנקין הבוגר אין אולי מספיק זמן מסך כדי כדי לבצע תהליך כזה. האמת היא שהסידרה מספרת במקביל גם את סיפור חייו של קנובי, וגם של פדמה. הם מתחרים ביניהם על זמן מסך, וגם אנקין הילד גוזל הרבה זמן (וגם ג'אר ג'אר). בסוף אתה מקבל את אנקין הבעייתי מייד בתחילת הסרט Attack of the clones. אבל זה לא משנה, מפני שהרעיון שאפשר "להתפתות" לצד האפל, אינו מתאים למיתולוגיה. הצד האפל הוא עסק רציני מאוד, וסתם מתבגר שחצן ומרדן רחוק מאוד מהצד האפל. אנשים רעים מאוד ביסודם בוחרים בצד האפל בגלל הכוח שהוא נותן. אנשים יכולים להשבר בעינויים קשים, או לעבור חוויות איומות שגורמות להם להתמלא בזעם ושנאה, ולעבור לצד האפל. אנקין, לעומת זאת, עובר לצד האפל כדי שסידיוס יתן לו כוחות להגן על פדמה... (פתי לא מתאים להיות סית'). בסופו של דבר הוא רוצח אותה כמו שסית' אמיתי צריך לעשות ליקיריו, והכאב הנפשי שהמעשה גורם לו מחזק את הקשר שלו לצד האפל, נותן לו כוח, וזה דבר טוב מפני סית' מעוניין רק בכוח. אבל מה שכתבתי בפסקה הקודמת גם כן לא משנה, מפני שסיפור כזה לא מתאים ל-PG-13, ובעיקר מפני שלוקאס דווקא כן רצה לספר את סיפור הטרגדיה של הפיתוי, ובמיתולוגיה של Expanded Universe לא כל כך מעניינת אותו. (כך הוא טוען, אני לא מאמין לו). ___ מתי ראית את הסרטים לאחרונה? אולי תנסה לתת להם מועד ב'? הסרטים מצויינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל זה לא משנה, מפני שהרעיון שאפשר ''להתפתות'' לצד האפל, אינו מתאים למיתולוגיה'' פרט לפרט הזניח שהסרטים שיצרו את המיתולוגיה מדברים בפירוש על התפתות לצד האפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לתת להם מועד ב': ראיתי עם הבן את הטרילוגיה המקורית לפני כמה שנים, ואז את החדשים יותר. הפעם האחרונה בה ראיתי את החדשים יותר היתה כשהוקרנו בקולנוע, וזכרתי אותם כגרועים; ועדיין, זה לא הכין אותי להלם של *עד כמה* הם גרועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראוו. להוסיף, מסתבר שלסרט הראשון לא היה תקציב גדול. לוקאס שכר את אנשי האנימציה מהסרט 2001 אודיסאה בחלל וגם שנורר מהסט ההוא ציוד. את החרב למשל עשו משפופפרת של מנורת תאורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכורני שראיתי פעם איזה תוכנית, ממש (ממש) מזמן, שהראתה שגם ביצירת אפקטי השמע השתמשו באביזרים שונים ומשונים, אבל במעט צלילים סינתטיים - במיוחד נחרטה בזכרוני הקלטה של הקשה על כבלי פלדה של עמודי חשמל כדי ליצור את הצליל של רובי הלייזר. והאינטרנט מאשר את זה, לשמחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנשים לא מזהים מה הסיבה שהם אדישים יחסית בזמן הצפיה בסרטי המבוא, ומאשימים שלא בצדק את הסיפור או האנימציה או את השחקנים. צריך להבין שאנקין וקנובי הם שני ג'דיי מאומנים (אני לא מדבר על הסרט הראשון), ולכן הם שומרים על שלווה גם במצבים שליאה, האן לוק נכנסים לפניקה וצ'ואי צורח ברקע." צודק, ולכן ג'יימס בונד שידוע בנטיתו להכנס להיסטריה במצבי לחץ הוא כשלון מסחרי מסחרר. וגם סרטי מת לחיות שבהן ברוס ויליס מצווח כילד קטן בכל פעם שהוא מתמודד מול סכנה. או פחות או יותר כל סרט פעולה שבו הגיבור נכנס לפניקה במקום לשחרר איזו הערה צינית ולהמשיך את מה שהוא עושה כאילו כלום לא קרה. במחילה מכבודך, זה קשקוש. העובדה היא שלוקאס הצליח לקחת נושא מעניין (קריסה מוחלטת של מערכת שלטונית, עלייתו לכוח של הרוע המוחלט, וכו') ולהפוך אותו לשעמומון שנגרר על פני שלושה סרטים. זה לא בגלל הטון של הסיפור (דווקא הניגוד בין הרוגע של אבירי הג'די וחוסר ההבנה שלהם שהם בפועל כבר לא בעמדת כוח יכול היה ליצור מתח ועניין, האדישות שלהם יכולה להיות מרשימה במקום משמימה, המהפך של אנקין מילד תמים למפלצת יכול היה להיות מרתק) אלא בדיוק בגלל מה שאתה חושב הוא הנשמה של מלחמת הכוכבים. במקום לספר סיפור מהנה הפריקוולים מתמקדים בקרבות חרבות אור, מיסטיקה על גבול הפיגור (באמת אנקין הוא מין ישו?) ואפקטים, תפאורה ועושר שיכולים לגרום לאפילפסיה ומוסיפים בדיוק כלום לעלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להתיחס להשוואות לסרטים אחרים מפני שהן כלליות מדי, את רוב סרטי בונד לא ראיתי, ובכל מקרה הסרטים לא לפני, כך שאני לא יכול לבדוק ולערוך השוואות. השוויתי את שתי הטרילוגיות של מלחמת הכוכבים מפני שאותן אני מכיר היטב. ונדמה לי שאתה נתפס ל"פאניקה" - לחץ פשוט, מה שקוראים stress בלעז יספיק. לפי הנתונים ב-IMDB, הסרטים לא נכשלו מסחרית. The Phantom Menace - עלות $115 מיליון, הכנסות בארה"ב $474,544,677 Attack of the Clones - עלות $115 מיליון, הכנסות בארה"ב $310,675,583 Revenge of the Sith - עלות $113 מיליון, הכנסות בארה"ב $380,262,555 אנחנו מנסים להבין מדוע האוהדים מאוכזבים וכועסים על הבמאי, ומדוע הדירוג שלהם ב-IMDB נמוך. אולי האוהדים כועסים מפני שלדעתם הסרטים לא נתנו שירות טוב לעולם של Star Wars? אולי המיתולוגיה והמיסטיקה, חרבות האור והמאפיינים הויזואליים של Star War, חשובים לאוהדים הרבה יותר מסרט, סדרת טלוויזיה, ספר, קומיקס או משחק מחשב זה או אחר. אני רוצה להזכיר לך שיש מאות יצירות סביב עולם זה. העולם חשוב יותר מכל יצירה שנכתבה עליו. זו אולי הסיבה שהמותג חזק כל כך, ושווה כל כך הרבה כסף, גם לאחר הביקורות הרעות על סרטי המבוא. כפי שכבר כתבתי בדיון זה, אין לי ספק שכל אחד מאיתנו היה יכול לעשות את הסרטים טוב יותר מג'ורג' לוקאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הרשה לי לחדש לך אם כך. כמעט כל גיבור סרטי פעולה שהוא נשאר רגוע תחת לחץ תוך שהוא זורק שנינויות לכל עבר. אנקין וקנובי לא מיוחדים בכך, והקהל לא אמור לשנוא דמויות שנשארות רגועות תחת לחץ1. כך שלדעתי זו בפירוש לא הסיבה לכך שהסרטים האלו שנואים יחסית. לדעתי הסיבה היחידה שהם לא נכשלו מסחרית היא ההערצה העיוורת לסדרה הזאת. והגיקים החביבים שהסבירו ברוב רושם שהסרטים האלו ממש ממש גרועים (אתה רואה שגם הדירוג שלהם נמוך) ולכן הם יראו אותם רק ארבע או חמש פעמים בקולנוע במקום שש עשרה. אני מודה שאני לא בדיוק מבין על איזה אוהדים אתה מדבר. כלומר ברור לי שיש2 אוהדים שלא סובלים את סרטי המבוא. אבל נראה שאתה מנגיד אותם מול אלו שמכירים גם את שאר העולם של מלחמות הכוכבים. כלומר הספרים והמשחקים. ולדעתי כאן אתה טועה. יש גם אנשים2 שיש להם בבית מפרטים טכניים של חרבות אור ועדיין חושבים שסרטי המבוא הם זיבלונים משמימים. הצרה היא שכמו עם כל קהל מעריצים הם תקועים עם מה שיש, ולמרבה הצער 4 סרטי המבוא נחשבים חלק מהקאנון של הסדרה. וכך הומצא לו ה-Machete Order 3. שמאפשר גם לגיקים לסבול פחות. ברור לי שאני אישית לא מסוגל לעשות את הסרטים טוב יותר מלוקאס. אבל נדמה לי שג'.ג'. אבראמס הוכיח שהוא דווקא כן מסוגל. 1 ג'יימס בונד הוא פשוט הקצנה של הדמות הזאת. 2 הרבה מאוד, לדעתי הרוב. 4 אם הייתי בכיר בדיסני הייתי זורק אותם לפח ויוצר סרטי מבוא חדשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4 דה פקטו, זה מה שהסרט האחרון עשה, גם אם בלי להצהיר על כך בגלוי. אין שום פרט עלילה בסרטי המבוא שמוזכר או רלבנטי בשביל "הכח מתעורר", ומי שיראה את הטרילוגיה המקורית ואותו אחר כך, לא ירגיש בשום חוסר ידע. ונראה מאד סביר שזה הכיוון אליו תלך הטרילוגיה הנוכחית. גם מבחינה ויזואלית, הסרט זרק את כל ערי ה-cgi המצועצעות וחזר למראה של הטרילוגיה המקורית. בקיצור, לא עוד מידיכלוריאנים וג'אר ג'ארים מעצבנים, וטוב שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק. אבל הייתי מאוד רוצה לראות את דיסני יוצרים פריקוולים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזה מגמה של האולפנים הגדולים לעבור מטרילוגיות, טטרלוגיות או סדרות ליקומים, universe. זו מגמה שיווקית שמרחיבה את מרחב המוצרים והזמן למכירתם. דיסני אמרו שהם רוצים להוציא סרט כל שנה ביקום מלחמת הכוכבים כל עוד יהיו צופים שירצו לראות אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגלגל מצחוק: אין שום פרט עלילה כלשהו מסרט כלשהו שרלוונטי ל"הכוח מתעורר", אין שום צורך בידע כלשהו ממקור כלשהו כדי להבין אותו, ואין מה להבין בו. ממש שימחה גדולה - השיטחיות ניצחה. הפכנו את גלריית האומנות למועדון לילה. כפי שכתבתי קודם בדיון זה, בסרט "הכוח מתעורר" פיזרו פריטי ממורביליה, אבל הם לא הכרחיים להבנת דבר כשלהו. נניח שלא היית יודע מיהו "לוק". אז מה? "הטובים" מחפשים מישהו חשוב ששמו "לוק", ו"הרעים" רודפים אחריהם. מי זה Snoke? לא חשוב, הוא "רע", ה-"Villain" של הסרט. זה צריך להספיק, וזה אכן מספיק. בשביל מה צריך להבין רובד עמוק יותר של הסיפור? הפכנו את השיטחיות לדרך חיים. בלי הפריקוולים וסדרות הטלוויזיה אין ל-Star Wars עולם מיתולוגי. מה נשאר? סרטי הרפתקאות עם חלליות? "רעים" רודפים אחרי "טובים" בחלל? ___ הפריקוולים וגם הסידרה The Clone Wars הם חלק מהקנון החדש של חברת דיסני, וכל מה שיעשה בעתיד חייב להיות תואם לתכנים שבהם. כמובן שדיסני לא תכתיב לי מה יהיה העולם הרוחני שלי, ומה יהיה חשוב יותר או פחות בו. אבל המשמעות היא שדיסני לא תעשה סרטים תחליפיים, "וטוב שכך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא, האיזכורים לטרילוגיה המקורית הם חלק לא מבוטל מקסמו של הסרט החדש. ולכן טיעון השטחיות שלך הוא איש קש. הוא בנוי על מיתולוגיה, רק לא על החלקין שלה שחשובים בעיניך. אולי כבר אמרתי כאן שמבחינתי הסצינה האחרונה היא משיאי הסרט, והיא נסמכת כולה על ההכרות הקודמת עם לוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק - קסמו. אבל לא הבנתו. אנשים שיש להם קשר רגשי לסדרה, נהנים לראות את השחקנים הותיקים, ופריטים שונים ששיכים לסידרה (ממורביליה). אבל הם לא צריכים לדעת עליהם שום דבר כדי להבין את הסרט. הסרט לא מבוסס עליהם. הם פריט שיווקי. לוק הוא מישהו חשוב ומיסתורי שגם הרעים וגם הטובים מחפשים. בסוף מושיטים לו את חרב האור. מה יש לדעת? הוא כנראה אחד ה"טובים". אבל בסה"כ בהחלט יתכן שהחרב היא פריט מאגי שמעניק כוח. לוק העביר בעבר חלק מכוחו העל טבעי לחרב. החרב אבדה, ולוק איבד את כוחו, עכשיו כשמצאו את החרב ומחזירים לו אותה, הוא חזק מספיק להציל את העולם. מה רע בהבנה כביכול הזאת? במה היא מקלקלת את הסרט? בשום דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה, בלי ההקשר של המיתולוגיה הנכונה אתה לא מתאר את לוק סקייווקר והלייטסייבר שלו אלא את אלריק ממלניבונה וחרב השאול שלו. זה בדיוק בלבול שנובע מחוסר הבנה, לא מחוסר קשר רגשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להראות שסיפורו של לוק לא רלוונטי לסרט. אפילו אם לוק היה גיבור טוב מסיפור אחר לא היה צורך לשנות דבר בסרט. הסרט לא מבוסס על שום דבר בהיסטוריה של הסידרה. אתה יכול להנות ממנו, ולהבין אותו (אין מה להבין) גם אם לא שמעת מעולם על ''מלחמת הכוכבים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה נכון לכל הסרטים בסדרה. למעשה זו הסיבה לתקציר המעופף בתחילת הסרטים. סרט הוא לא סדרת טלויזיה1, אתה לא אמור להנות ממנו רק אם ראית את הסרטים הקודמים ובטח ובטח שלא רק אם קראת את כל הספרים וראית את כל הסדרות שקדמו לו. אפשר תמיד להוסיף רמיזות לסרטים הקודמים או למיתולוגיה הכללית (מארוול עושים עבודה טובה בהקשר הזה) אבל זה רק בונוס למעריצים השרופים, לא תנאי מקדים לצפיה בסרט. 1 וגם בטלויזיה פותרים את העניין ע"י תקצירים בתחילת כל פרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להבין הבנה מאד שטחית, שכמו שכבר אמרתי (והדגמתי), מונעת ממך רגעים מרגשים ומשמעותיים וכך מקטינה1 את ההנאה שלך. 1 ודוק - מקטינה, לא מבטלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה התאוריה שלחרב האור שמושטת ללוק יש כוחות על טבעיים שמעצימים את בעליה, מקטינה את ההנאה מסצינת הסיום? אני חושב שהתאוריה שהחרב היא סתם כלי לחימה טקסי, מקטינה את המשמעות של הרגע. אם לחרב יש כוחות כישוף בפני עצמה, הארוע חשוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגע חשוב בגלל לוק, לא בגלל החרב. החרב הזאת היא המקגאפין של הסרט, אין לה שום חשיבות. בפני עצמה, כמו לרוב החרבות במיתולוגיה של מלחמת הכוכבים. זה אחד הדברים שמפרידים אותה מאגדות המלך ארתור, שר הטבעות ושאר מיתולוגיות, מה שהתאוריה שלך מתעקשת על להתעלם ממנו בעקביות. אתה קצת סותר את עצמך, מצד אחד טענת שיש חשיבות למיתולוגיה קודמת לסרט, מצד שני אתה שוב ושוב מביא טיעונים שמתעלמים באופן בוטה מהמיתולוגיה הזאת ואף סותרים אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע שיהיה בסצינה האחרונה לוק המוכר? מדוע ש"לוק" לא יראה כמו גאנדלף? "לוק" הוא X טוב וחשוב שצריך למצוא אותו. אין לו שום תכונות וההיסטוריה שלו מתוך הסרטים הקודמים אינה רלוונטית לעלילה, אלא כפריט ממורביליה (אני חוזר על כך בפעם המיליון) שיש לו ערך סנטימנטלי לאוהדים הותיקים. ___ יש לי תחושה ששכחת את תחילת הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___ ולי יש תחושה שאתה או לא קורא או לא מבין את התגובות שלי, שכן כבר עניתי כמה פעמים על השאלה שלך. הדרמה בסצינה בכל סרט קשורה קשר הדוק לדמויות שבה, ליחסים ביניהן לשאר הדמויות, ולמטען הרגשי שהן נושאות איתן. אפשר לומר שזה כולל את היחסים בינן לבין הקהל, מה שכיום בסדרות של סרטים ושל תוכניות טלוויזיה שאינן מנותקות מהשיח האינטרנטי לגביהן מהווה מרכיב לא זניח בעלילות ובדגשים. כל משפט בתגובה שלך מופרך לגמרי לאור הענין הזה. באותה מידה יכולת לומר שאפשר להחליף את את יצחק בישעיהו בעקידה ואת אשתו של אדיפוס בבת-דודתו. מדוע שיהיה לוק המוכר? כי כל דמות אחרת שאתה מציע היתה הופכת רגע דרמטי מרגש לפארסה בסגנון מל ברוקס (במקרה הטוב) או אדם סנדלר במקרה הגרוע. יש עוד דרכים להרוס סצינות וסרט, אבל עד כה ההצעות שלך הן מהמוצלחות שבהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 671161 וילסון המוזר: 4 אם הייתי בכיר בדיסני הייתי זורק אותם לפח ויוצר סרטי מבוא חדשים. ירון: [מעוצבן מההצעה הברברית, מחליט לא להגיב] הפונז: 4 דה פקטו, זה מה שהסרט האחרון עשה, גם אם בלי להצהיר על כך בגלוי. אין שום פרט עלילה בסרטי המבוא שמוזכר או רלבנטי בשביל "הכח מתעורר", ומי שיראה את הטרילוגיה המקורית ואותו אחר כך, לא ירגיש בשום חוסר ידע. ירון: [משתדל לעקוץ] מתגלגל מצחוק: אין שום פרט עלילה כלשהו מסרט כלשהו שרלוונטי ל"הכוח מתעורר", אין שום צורך בידע כלשהו ממקור כלשהו כדי להבין אותו, ואין מה להבין בו. [כלומר הטרילוגיה המקורית גם היא לא רלוונטית לעלילה של הסרט החדש] הפונז: נהפוך הוא, האיזכורים לטרילוגיה המקורית הם חלק לא מבוטל מקסמו של הסרט החדש. ירון: בדיוק - קסמו. אבל לא הבנתו. אנשים שיש להם קשר רגשי לסדרה, נהנים לראות את השחקנים הותיקים, ופריטים שונים ששיכים לסידרה (ממורביליה). ... [וכאן מופיעה התאוריה האלטרנטיבית למהותה של חרב האור - תכליתה בדיון להדגים שהסיפור של לוק ומהותה של חרב האור אינם רלוונטיים להבנת הסרט, מפני שאפילו אם היה הסיפור בטרילוגיה המקורית שונה לחלוטין, הסרט החדש היה עובד אותו דבר] הפונז: [כאן אתה כבר לא זוכר את תחילת הפתיל ועל מה המחלוקת.] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפונז: קסמו *ו*הבנתו. [וכאן מופיעים טיעונים עם דוגמאות תומכות שמסבירים למה ההיסטוריה של לוק והסיפור בטרילוגיה המקורית רלוונטיים מאד לסרט החדש, או לפחות לאלמנטים הרגשיים והדרמתיים שכלולים בו, ולמה התיאוריה האלטרנטיבית שהציע ירון מופרכת]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשההפך משטחיות הוא היכרות מעמיקה עם ספרות ברמה של של fanfic, אני בוחר בשטחיות. אני זוכר שאחרי שיצא בטמן של טים ברטון מישהו כתב ספר שמספר את הסיפור של הסרט בתוספת הרחבות מסויימות. מבחינתי אתה כמו אדם שקרא את הספר הזה ומנסה להסביר לטים ברטון שהתסריט שלו שגוי כי הוא לא זהה לספר שיצא אחריו. אם הסרטים הבאים בסדרה יקחו רעיונות מוצלחים מהסדרות והספרים (קראתי למשל על תאוריה חמודה מאוד בנוגע למי עומד בפועל מאחורי ההולוגרמה של סנוק) אז יופי. אם הם יקחו רעיונות ברמה של הפריקוולים חבל על הכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מה, זה לא הקוסם מארץ עוץ?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התאוריה זו אישתו של לוק1. מסתבר שיש איזה ספר שבו לוק ממיר מישהי מהצד האפל של הכוח ואז מתחתן איתה. התאוריה גורסת שאישתו של לוק חזרה אל הצד האפל והמירה את בן סולו אל הצד האפל. לוק בתגובה החביא את ביתם, מחק את זכרונם של האן וליאה וברח כל עוד רוחו בו. התאוריה הזו חמודה בעיני גם כי היא אומרת שריי היא ביתו של לוק, וגם מסבירה למה היה צריך להחביא אותה. בנוסף יש את הבונוס הנפלא שאם היא נכונה נוכל לזכות בסרט הבא בסצנה בסגנון Rey, I am your mother. אני מניח שהיא לא נכונה גם כי היא מסובכת מדי, גם כי היא נשענת על הספרים, וגם, כי כמו שאחייני בן התשע אומר: "איזה מין ג'דיי יעזוב ככה את הבת שלו?". 1 כך שלשאלתך כן, זה הקוסם מארץ עוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמנה בבקשה שמות של שלושה ספרי מלחמת הכוכבים שקראת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בדיוק אחד מהם. זה היה לפני בערך שלושים שנה, אז תסלח לי אם אני לא זוכר את הפרטים. למעשה אני אפילו לא זוכר איזה מהם זה היה. יש סיכוי טוב שזה היה האימפריה מכה שנית. הדבר היחיד שאני זוכר מהספר הוא שמישהו (כנראה רוחו של אובי וואן) מספר איך בדיוק נוצר דארת' ויידר עם נהרות הלבה והכל. ושימח אותי מאוד לראות משהו דומה במלחמת המשובטים. אני מניח שהנקודה שלך היא שאני לא מכיר מספיק את הספרים בסדרה כדי להגדיר אותם כפאן פיק1. בסדר, זו אולי עקיצה מיותרת. נסכם על ספרים מסחריים עם מינימום שאיפות אומנותיות? אנחנו הרי לא מדברים כאן אפילו על משהו ברמה של סופר רבי מכר כמו דיוויד בלאדאצ'י, שאמנם לא כותב ספרות גבוהה, אבל (א) כותב ברמה שהופכת את הספרים שלו לרבי מכר (ב) יש לו סיפור משלו לספר. הרי זה לא שיום אחד James Luceno 2 קם בבוקר עם רעיון נפלא לספר. יושב, כותב, מחפש נואשות סוכן או הוצאה שתסכים לפרסם את היצירה שלו. מקבל מכתבי דחיה. בוכה במקלחת. ואז, סוף סוף, מישהו מכיר בערך היצירה שלו והוא מצליח לפרסם ספר. נכון? מדובר בתאגיד ענק (קודם לוקאס ארטס אני מניח, ועכשיו דיסני) שמזמין ספרים מיוצרים אנונימים3 ויש להניח שנותן להם רשימה שכוללת את סיפור המסגרת, את הדמויות שצריכות להופיע שם ואת המאפיינים שלהם, וסט של כללים שאסור להם לחרוג ממנו. בקיצור זה ספר שנכתב ע"י ועדה. ואז אתה צוחק על הסרט החדש שהוא מסחרי5? ברצינות? 1 לדעתי שני ספרים מז'אנר ה"לפי סיפור שסופר קודם טוב יותר בקולנוע" מספיקים כדי לקבוע דעה מסויימת. אבל אני מקבל שאי אפשר לקבוע דעה כל כך מוחלטת כמו שהצגתי. 2 נניח, אני סתם שולף שמות מויקיפדיה. 3 אני טועה? אתה מכיר סופר שכתב ספרי מלחמת הכוכבים שפירסם קודם לכן ספר מוכר?4 4 אני מדגיש ספר מוכר, כי ברור לי שדיסני לא מוצאים יוצרים חדשים בוואקום. יש להניח שגם הסופרים של מלחמת הכוכבים פירסמו משהו קודם לכן. 5 ברור שהוא מסחרי. אבל קודם כל, סרטים הם מראש לא יצירה של אדם בודד (כך שעניין הוועדה הרבה פחות בעייתי כאן), ושנית הם בחרו בצדק במאי מוכר ומצליח כך שזה גם האינטרס שלהם לתת לו חופש אומנותי מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
34 בינתיים ראיתי שיש לפחות שני סופרים שממש פירסמו ספרים קודם לכן. אחת מהן אפילו הייתה מועמדת לנבולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש שבעה סרטי מלחמת הכוכבים והמון המון ספרים1. כלומר, כמעט כל הספרים הם לא נובליזציות של הסרטים, אלא הם סיפורים אחרים שאולי גם שופכים אור חדש על העולם של מלחמת הכוכבים. לעניות דעתי הספרים הם במיטבם כאשר הגיבורים שלהם אינם גיבורי הסרטים. 2. מדוע אתה מודאג כל כך ממידת פירסומם של הסופרים? כל תסריטאי בסרט או סידרת טלוויזיה שאתה נהנה מהם, הוא כוכב עליון בשמי הספרות? אני לא איש תרבות גדול, וגיק של מלחמת הכוכבים. זו לא תרבות עילית, והספרים הם בעיקר ספרי הרפתקאות, מתח, פעולה. הפרמטר החשוב ביותר עבורי הוא כמה אפשר ללמוד מהספר על המיתולוגיה והמיסטיקה של עולם מלחמת הכוכבים. מבחינת האיכות, אם לא מתחת לכבודך לצפות בסרטים ולדון בהם באינטרנט, אתה יכול גם לקרוא בספרים, לטעמי הטובים שבהם מספקים יותר מהסרטים. 3. למה שלא תנסה בעצמך? (זהירות, מתקפת אוונגליזם) קידמתי בעבר באייל את "The Darth Bane Trilogy" של Drew Karpyshyn. הארועים מתרחשים כאלף שנים לפני לוק, ועדיין אני סבור שהטרילוגיה היא החשובה ביותר במובן של הסעיף הקודם. הספר הראשון בטרילוגיה הוא "Darth Bane: Path of Destruction", והוא גם החשוב והטוב בה. אישית, אני מעדיף להאזין לספרים ב-mp3 בזמן פעילות גופנית (לא בזמן נהיגה!), וכך לנצל יותר טוב את הזמן. אבל כל אחד והעדפותיו. כשהמלצתי בעבר על הספר הייתה גירסת audiobook טובה שלו ביוטיוב, אני לא יודע מה המצב עכשיו. 1 התאריכים יחסיים לתאריך ה-Battle of Yavin. הכוונה להשמדת ה-Death Star הראשון ע"י לוק בסרט "A New Hope". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון, לא התכוונתי לומר אחרת. 2. הפרסום לכשעצמו לא חשוב לי. אני מנסה להבין אם מדובר ביוצרים מקוריים ואיכותיים1. דרך אחת לבדוק את העניין הוא לבדוק אם הם זכו בפרס כל שהוא, כתבו רב מכר, או זכו בהכרה אחרת מהעולם הספרותי. העניין הוא שאתה משווה את הטרילוגיה המקורית, שנחשבת2 לקלאסיקה קולנועית לספרים כנראה די בינונים3. ולא רק משווה, אלה מתעקש שהספרים הבינוניים חשובים יותר. 3. קשה לי להאמין שאקרא אחד מהספרים האלו. לא כי אני חושב שהם איומים במיוחד (באמת שלא, גם אם זה הרושם שנוצר, אני בסך הכל חושב שתעשייה כזו של ספרים יכולה לתת תוצאות בינוניות במקרה הטוב), אלא כי יש המון ספרים שמגיעים עם תג איכות גבוה יותר, וגם אותם לא יוצא לי לקרוא. 1 כרגע הרושם שלו הוא שלרוב לא. 2 אולי מבחינתך לא בצדק. 3 שוב, בהנחה שהמדד שלך הוא תגובת העולם הספרותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב, חלק מהספרים הם ספרי ילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל לי לקטוע ויכוח מעשיר על קולנוע וספרים, אבל, אתה לא חושב שגרסה נוספת לפריקוולים תהייה כבוד גדול למיתוס? אם עתותי היו בידי הייתי מוסיף אפקט שיער סגול על האנימה המקושרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, תעשו מה שאתם רוצים. לא איכפת לי. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'יימס בונד, כמו כמה גיבורי על אחרים, הוא דוגמה תסריטאית קלאסית (ממש מובאת בספרי כתיבת תסריטים כדוגמה) לדמות שטוחה ו"קומיקסית". מטבעו הוא לא אמור להתפתח, לעבור שינוי מהותי, לבדוק מחדש את מערכת הערכים שלו ולצאת מחוזק/הרוס מההתמודדות, כפי שאמורה דמות מיתית שפועלת על פי סיפור מיתי קלאסי, כמו בסרטי "מלחמת הכוכבים". לכן הציפיות שלנו משניהם כצופים שונות, כמו גם סוגי ההנאה שאנחנו אמורים לשאוב מהם במצבם האופטימלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אני אנסה להיות ברור יותר, כי נראה שלא הובנתי. ירון טען שאבירי ג'די מאומנים הם יצורים רגועים ואדישים מעצם טבעם. וכדוגמא הוא נתן סצנת אקשן שבה הם מתנהגים באותה אדישות מדוברת. אני טוען שאדישות כזאת היא אופיינית לסרטי (וקטעי) פעולה. היא מאפשרת הפוגה קומית וקטעי אקשן מרהיבים. מבחינתי האדישות הזאת ספציפית, במהלך קטעי הפעולה בסרט, לא בעייתית בדיוק כמו שהיא לא בעייתית בסרט של ג'יימס בונד. היא הופכת לבעייתית כשמגלים שאנקין לא אדיש בגלל שהוא אביר ג'דיי מיומן, אלא בגלל שהוא אכן דמות שטוחה שלא מתפתחת, לא עוברת שינוי מהותי, ולא בודקת את מערכת הערכים שלה ויוצאת מחוזקת/הרוסה מההתמודדות1. אבל זה לא בגלל ה"טון" של הסרט2, זה כי הוא דמות גרועה ומשעממת. 1 כאילו, כל הסדרה הארורה הזאת הייתה אמורה להראות בדיוק את מסלול ההתפתחות של הדמות הזאת אבל עושה עבודה כל כך גרועה שכל מה שנשארים איתו זה: עכשיו אנקין הוא הילד הכי חמוד בעולם, ועכשיו הוא דארת' ווידר. וואו! 2 כאמור אני מאמין שהאדישות העל אנושית של הג'די לכשעצמה יכלה לעבוד לטובתם. גם בגלל שהיא מופיעה בעיקר בקטעי אקשן סוערים וגם מכיוון שהניגוד בין הזחיחות שלהם לבין עוצמת הנפילה הצפויה להם יכול היה להיות נהדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדישות כזו לא אופיינית בהכרח לסרטי פעולה, אלא לאלה מהם שבנויים על אקשן ופחות על התפתחות הדמויות. האם סרטי מלחמת הכוכבים הם סרטי חניכה או סרטי פעולה? נדמה לי שהכוונה המקורית לפחות היתה סרטי חניכה. ואגב - אדישות תחת לחץ יכולה ליצור גיבור נערץ אבל ברוב הפעמים (ודאי במערכת קולנועית בת זמננו, שהקהל שלה כבר צפה במאות גיבורים נערצים) היא יוצרת גם אפקט קומי. העובדה שבונד מצליח לחסל באלגנטיות את הנוכל שזמם להרוס את העולם, ושנייה לאחר מכן עובר להשיק כוסות עם יפהפייה תורנית, היא אפקט קומי מכוון. אם זה קורה באופן לא מכוון, אנחנו בבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שסרטי מלחמת הכוכבים הם סרטי חניכה ולא סרטי פעולה. אני חושב שאין פגם בשימוש בנוסחה נפוצה מסרט פעולה גם כשמדובר בסרט בז'אנר אחר1. כמובן שזה צריך להעשות במודע ובמינון מסויים, אבל בעיקרון אני לא חושב שזה אמור להרוס את הסרט. כן, ציינתי את האפקט הקומי בהודעה הקודמת. אני חושב למשל שבסצנה שירון תאר היא הייתה יכולה לעבוד נהדר (היא לא, בגלל שהיא כתובה, מבויימת, ומבוצעת גרוע, אבל על הנייר היא יכולה לעבוד). 1 בעיקר, כאמור, כשמדובר בקטעים דומים מאוד לאלו שמופיעים בסרטי פעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה בדעתי שהפרקווילים הם במידה רבה סרטי תעודה. לכאורה אנקין הוא הגיבור, אבל האמת היא שהסרטים עוסקים בעיקר בהיסטוריה של נפילת הרפובליקה ומסדר הג'דיי. אחרת קשה להסביר מדוע יש בהם המון עיסוק בפוליטיקה ובארועים שהם אבני דרך בתהליך ההיסטורי, אבל אינם חיוניים להבנת אישיותו של אנקין. יש ריחוק מסויים, כאילו מתבוננים בדמויות הפועלות מהצד, כמו בסרט תעודה. אני אומר דמויות פועלות, מפני שאין גיבור מובהק שבאמת מזדהים איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו גיבור רגוע, עלה בדעתי להשוות בין הדמויות של קלינט איסטווד ובין אובי-ואן-קנובי. איסטווד בטוח בעצמו, לא מניד עפעף, תוקע מבט חודר ביריביו. קנובי נונשלנטי, היריבים בשבילו הם לא יותר ממטרד מעייף (למרות שהוא חלש יחסית). איסטווד מתוח כמו קפיץ, יש בו זעם עצור, הוא רוצה להרוג. קנובי הוא ג'נטלמן אליטיסטי, קונפורמי, שליו לחלוטין - ג'דיי. שים לב לאווירה הנונשלנטית לפני תחילת הקרב. האם אפשר לעשות יותר כדי שהצופים לא יהיו במתח? אתה מתרווח במושבך ונהנה מהאסטטיקה של הקרב. בסרטי קלינט איסטווד האווירה כמובן שונה לחלוטין. כתבתי שאיסטווד רוצה להרוג. הייתי מעדיף שחקן דמוי איסטווד (הצעיר) במקום Hayden Christensen. איסטווד היה יכול לעבור לצד האפל כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור אין לי בעיה עקרונית עם האדישות/נונשלנטיות של קנובי1. אני לא חושב שזה מה שעושה את הסרטים האלו לסרטים גרועים כל כך. 1 עם הערת אגב, שמדובר כבר בסרט השלישי, כך שדמות שאינה עשוייה מקרטון הייתה עלולה לאבד מעט מהבטחון העצמי שלה לאור הגילוי שכל פעולה שלה מקדמת את עליית הצד האפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ב'הארץ' כתבה שמצדדת בטיעון שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק! בפעם האחת והיחידה שאני מחליטה להתחשב בבקשות אייליות לא לכתוב ספוילרים, מסתבר שאף אחד לא ביקש זאת בכלל. אם כך, אז הסצינה שבה הבן קם על אביו היתה מצוינת, גם אם בדיעבד צפויה, פשוט כי הלכו בה עד הסוף (תסריטאית) מבחינת מיצוי הרגשות והפעולות. החיסרון הברור של סצינה זו הוא כמובן שהריסון פורד נפטר מן העולם ומן הסדרה, ולמרות ששמעתי שאותו זה משמח, אותי זה לא. עכשיו הקהל תקוע עם הסייד-קיק צ'ואי וצהלותיו המעצבנות, והצעירה הנועזת שמן הסתם תירש את ספינתו של האן סולו, תצטרך להיות זו שמעמידה פנים שהיא מבינה מה הוא רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי את לא קוראת את המפה נכון, מי שיירש אותו זה הטייס המאגניב והשחצן שהופיע רק לכמה דקות בסרט הנוכחי (פו?), בגילומו של אוסקר אייזק. הצעירה תהיה עסוקה במדיטציות ואימוני קונג-לייט-סייבר-פו אצל מאסטר הג'דיי הקשיש. אני דוקא חשבתי שזאת סגירת מעגל ראויה בהחלט. יש גבול עד כמה האריסון המקשיש צריך (או יכול) לגנוב את ההצגה מהצוות החדש, וזה מה שהיה קורה לו היה נשאר. ההופעה שלו בסרט הזה היתה אדירה מבחינת האפקט שלה על הקהל הותיק2, וגם החדש כנראה, אבל עדיף לסיים בשיא. מצד שני, לאור ההיסטוריה של ג'יי ג'יי אברהמס, לא ייפלא אם הוא יופיע בפלאשבקים כאלה ואחרים גם בסרטים הבאים, לשמחת הצופות1. 1 והצופים. צ'רלי קצ'רלי. 2 אני מכיר מישהו שטוען שהרגע הזה בטריילר השני הכפיל את כמות הצופים שקנו כרטיסים מראש. אבל גם בלי מדידה כמותית הוא לבטח מועמד בעשיריה הפותחת של הגיקגזמה המנצחת בכל הזמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י מה שאני קראתי, פורד ביקש להישתחרר מהסידרה עוד בסרט הקודם (השלישי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כך גם אני שמעתי. אני מקווה שה-34 מיליון דולר שהוא יקבל על הסרט החדש יקטינו את סבלו עקב ההשתתפות בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את הופעתו של לנארד נימוי זצ"ל בסטארטרק [ויקיפדיה] מ 2009, הסרט בו הוא מעביר את השרביט לזאכארי קווינטו. מאוד אהבתי את הסרט ההוא, שביים, הפלא ופלא, ג'יי ג'יי אברהמס. היו שם סצינות שלמות שנבנו במיוחד כדי שהדמות תאמר את המשפט המזוהה עמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לכם מושג כמה זקן אני מרגיש שכשאני קורא את כל ההגיגים האלה על אופרת חלל חסרת טעם, ריח וחוש מישוש. יוחזרו באק רוג'רס, פלאש גורדון וג'ון קרטר (שלא להזכיר את ביל קרטר1, כי הוא מאופרה אחרת)! _______________ 1- ואפרופו ביל, רק לאחרונה למדתי שבוּק ג'ונס האגדי הוא בכלל Buck! מי היה מאמין שחייתי כל חיי בשקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד אתה לא מחזיר את ג'ימי קרטר, דיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלאות ה U המתורגמת אוטומטית לשורוק אכן מסגירות את הדור שלך. אני בדיוק על התפר- לא הבנתי איך מייקל דאגלס הוא הבן של קירק דוגלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מצחיק גם שפעם קראנו לגאליבר ''גוליבר''. (הצצה חטופה במשהו בטלוויזיה היום, ונפל לי האסימון הזה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גאליבר בארץ הגומדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה צחוק, גאליבר! זה היה נעוץ אצלי כל כך עמוק שהלכתי ליוטיוב לבדוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני בהלם מהגילוי הזה. אבל אם כבר הזכרת את "פני מועדות לכוכבים" - ספר מופת שעשוי להיות סרט מופלא, אבל תחת הבמאי הנכון. לדעתי יש בספר הקצר יחסית1 הזה מספיק אירועים ועלילה גם לשני סרטים. 1 פעם, בתור הזהב של המד"ב, ידעו לכתוב מאסטרפיס בפחות ממאתיים עמודים בכריכה רכה. היום, אם סופר לא מוציא ארבע מאות עמודים לפחות, כנראה שהוא לא ראוי לפרסום. תופעה שאגב מתפרשת על פני עולם הספרות, הקולנוע והמוסיקה הפופולרית כאחד. שוברי קופות היום עוברים בקלות את השעתיים ואף נושקים לשלוש לעיתים, אלבומי מוסיקה מכילים 70 דקות, ועל ספרים שממדיהם כמעט קוביתיים כבר דיברנו. חבל רק שהאיכות לא מתרחבת באותה מידה, כך שהאיכות הסגולית יורדת ויורדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, מסכים ומסכים. גם הנובלה- לא סיפור קצר ולא אריך נגן- תמיד היתה בבת עינה של סוגת המד''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבמאי הנכון? האם זה יהיה ג'ורדן ווגט-רוברטס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל את תגובתך כדי להתלונן פומבית: מזה זמן אני מחפשת ספר מד"ב, קלאסי או עכשווי, שייתן לי חוויה דומה לזו של ספרי קליפורד סימאק או פיליפ ק. דיק - מד"ב ממש (לא פנטזיה!) עם ניחוחות אקזיסטנציאליסטיים, רגשות עזים ועומק פילוסופי. בקיצור, מוכר חביב אחד המליץ לי על "פניי מועדות לכוכבים" וכמובן כשל בהמלצתו. קראתי, הערכתי, אבל זה כל כך לא מה שרציתי לקרוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 435973 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה מהם אתה מתכוון? את אדאמס אני מכירה, גם את ניבן. חולית הוא לא מד"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי חולית זה לא מדע בדיוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וטוב שגללתי עד סוף הפתיל המקושר, כי התכוונתי לכתוב שם תגובה שהיתה יוצאת שחזור מדויק של תגובה שכתבתי לפני שמונה שנים. רצון חופשי מיי אס, לוחצים על אותו כפתור ומקבלים אותה תוצאה. חרממפפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שרצית "ממנטו" של נולאן וקיבלת קיל ביל של טרנטינו, לא פלא שהתאכזבת. זה אתגר לא פשוט שראוי למחשבה יותר מעמיקה, אבל חצי מהשרוול - אולי "הסירנות של טיטאן" של קורט וונגוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, מכירה (כמעט) את כל מה שוונגוט כתב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קלאסי ולא עכשווי, אבל אני ממליץ על Dying of the Light של ג'ורג' מרטין (לא יודע אם תורגם לעברית). למרות המוניטין של הסופר, לא מדובר בפנטזיה אלא במד"ב, עם הרבה רגש ולא מעט פילוסופיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את קורדוויינר סמית והרלאן אליסון בטח כבר ניסית. אולי חלק מסיפורי טד צ'יאנג יתאימו (דוגמא שהיא דווקא בכיוון קצת אחר). אגב, אם כבר משווים, לדעתי הכתיבה של קליפורד סימאק מייצגת גישה בדיוק הפוכה מ"פני מועדות לכוכבים" (וגם מאוד שונה מפ-ק-ד). הגיבורים של סימאק פועלים מתוך אהבת אדם וכבוד לזולת ולמין האנושי, בעוד אצל בסטר כל הגיבורים פועלים ממניעים של שנאה, נקמנות ואנוכיות (שנאתי שנאה עזה את כל הדמויות ב"פני מועדות לכוכבים"). אצל פ-ק-ד הדמויות מגששות באפלה, אין להן באמת מושג מה קורה, ובעצם אולי גם מה שקורה לא באמת קורה. בעצם מה לגבי סטניסלב לם (בכיוון "סימאקי")? בטח כבר קראת. אבל אולי "פיקניק בשולי הדרך" של האחים סטרוגאצקי (בכיוון קצת "דיקי")? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני נהנתי מצ'אנג, יש לי ספר של סיפורים קצרים שלו בעברית ("סיפור חייך וסיפורים אחרים"). דומני שברקת טענה בדיוק את זה - שסימאק ו"פני מועדות לכוכבים" הם מאד שונים (מה עם רובין? לא הצליחה לעורר קצת אמפטיה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ''פיקניק בשולי הדרך'' היה מצוין בעיני. את לם אני מכירה (לא הכל כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי "המנון לליבוביץ"' (וולטר מילר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי לפני זמן במחיר מופקע והעברתי הלאה - גם אם זה ספר "גדול" כפי שטוענים, היו בו כל כך הרבה ניטפוקים1 ולא הצלחתי להיסחף בו (רק להעריך אותו). אני ממש מעריכה את העובדה שאתם מתאמצים ושולפים שם אחד בכל פעם. אבל דווקא זה מייאש אותי: האם זה אומר שאין הרבה ספרי מד"ב כאלה ושאני נודדת כמו גיבור של דיק בחיפוש אחר קיבוץ על המאדים? 1 למשל, מתוארת תרבות ששכחה את רוב הידע הטכני שלה ומתחילה מאפס. ולמרות זאת כולם שם שולטים ברזי הכנת הגבינות הקשות למיניהן (חלק בסיסי בתפריט הדמויות בספר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכלס, כן. דיק וסימאק הם יוצאי דופן, הייתי מכניס איתם את קורדווינר סמית'. הרי שרשיו של המד"ב בחוברות פאלפ. הכהנים הגדולים סילברברג ואסימוב תמיד בנו דמויות מקרטון, וניבן בעקבותיהם. לרובוטים של אסימוב היתה בדרך כלל יותר אישיות מאשר לדמויות האנושיות כמו דוקטור קאלווין, והסיפורים שלו עוקבים בעיקר אחרי החוקים של ספרות מתח בלשית ולא של רומן. גם החייזרים של ניבן פועלים ברוב המקרים על פי תכונותיהם המפורסמות כמו AI גרוע במשחק מחשב (אבל אני מת על ניבן). דווקא ניבן המוקדם ("מגונן") יוצא לדעתי יותר מהקופסה. היינלין השוביניסט, אנחנו יודעים. ויש את אופרות החלל (כמו מלחמת הכוכבים)- ולדעתי סדרת חולית היא מהטובות שבהן, אם לא הטובה מכולן. יש את הכותבות הנשים כמו קוני ויליס. אהבתי את "המשכוכית" אבל לא כל כך את האחרים. אם את רוצה אקסיסטנציאליזם אז Passage אני לא סבלתי אותו, הוא נמרח ונמרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכירה את סמית' אבל נשמע מעניין ואבדוק, תודה! נזכרתי עכשיו גם בגרג איגן (מצוקה, מוזיקת דם) שנוגע בתת-תת-ז'אנר המבוקש די בהצלחה. גם אני אהבתי את המשכוכית וזה מפני שהוא קצר ולא מסתעף לעייפה בשפע פטפטנות, כרגיל אצל ויליס... את שאר הפתיל המרתק אקרא אח"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש את Axiomatic של איגן, קובץ סיפורים קצרים שהטובים בהם שייכים לדעתי לתת-הז'אנר המבוקש - חלקם מאד מרחיקי לכת. מה שקצת הפריע לי אצלו (וייתכן שגם הקריאה באנגלית השפיעה) זה ש - אולי כמו המד"ב הקשה הקלאסי - בבואו לתאר רגשות אנושיים הוא עושה עבודה פחות טובה מאשר בתיאור העולמות המאתגרים פיזיקלית/ביולוגית/פילוסופית שהוא בונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגן הוא כנראה גאון אמיתי, עד כדי כך שרעיונות מחלחלים מהמדע הבדיוני שלו אל המדע הקונבנציונאלי, בניגוד גמור לכיוון הזרימה הרגיל. אבל המד''ב שלו קשה עד כמה שמד''ב יכול להיות קשה, ולמרות שהוא אוהב לעסוק בתודעה (וסימולציות של תודעה...), אני לא בטוח שהכתיבה שלו היא אקזיסטנציאליסטית במובן אליו ברקת התכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקצת מטריד בסיווג של ברקת זה שהוא עשוי להיות כל כך ספציפי, שרק שני אלה שהגדירו אותו אצלה - דיק וסימאק - יענו היטב על הקריטריונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיטוטי בעקבות ההנחיות של ברקת הגעתי לבבל 17 של סמואל דילייני, ומסתבר שיש לי חור בהשכלה. קראתי אחרים של דילייני ולא התלהבתי, אבל כאן יש פוטנציאל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |