|
||||
|
||||
ג'יימס בונד, כמו כמה גיבורי על אחרים, הוא דוגמה תסריטאית קלאסית (ממש מובאת בספרי כתיבת תסריטים כדוגמה) לדמות שטוחה ו"קומיקסית". מטבעו הוא לא אמור להתפתח, לעבור שינוי מהותי, לבדוק מחדש את מערכת הערכים שלו ולצאת מחוזק/הרוס מההתמודדות, כפי שאמורה דמות מיתית שפועלת על פי סיפור מיתי קלאסי, כמו בסרטי "מלחמת הכוכבים". לכן הציפיות שלנו משניהם כצופים שונות, כמו גם סוגי ההנאה שאנחנו אמורים לשאוב מהם במצבם האופטימלי. |
|
||||
|
||||
אוקיי. אני אנסה להיות ברור יותר, כי נראה שלא הובנתי. ירון טען שאבירי ג'די מאומנים הם יצורים רגועים ואדישים מעצם טבעם. וכדוגמא הוא נתן סצנת אקשן שבה הם מתנהגים באותה אדישות מדוברת. אני טוען שאדישות כזאת היא אופיינית לסרטי (וקטעי) פעולה. היא מאפשרת הפוגה קומית וקטעי אקשן מרהיבים. מבחינתי האדישות הזאת ספציפית, במהלך קטעי הפעולה בסרט, לא בעייתית בדיוק כמו שהיא לא בעייתית בסרט של ג'יימס בונד. היא הופכת לבעייתית כשמגלים שאנקין לא אדיש בגלל שהוא אביר ג'דיי מיומן, אלא בגלל שהוא אכן דמות שטוחה שלא מתפתחת, לא עוברת שינוי מהותי, ולא בודקת את מערכת הערכים שלה ויוצאת מחוזקת/הרוסה מההתמודדות1. אבל זה לא בגלל ה"טון" של הסרט2, זה כי הוא דמות גרועה ומשעממת. 1 כאילו, כל הסדרה הארורה הזאת הייתה אמורה להראות בדיוק את מסלול ההתפתחות של הדמות הזאת אבל עושה עבודה כל כך גרועה שכל מה שנשארים איתו זה: עכשיו אנקין הוא הילד הכי חמוד בעולם, ועכשיו הוא דארת' ווידר. וואו! 2 כאמור אני מאמין שהאדישות העל אנושית של הג'די לכשעצמה יכלה לעבוד לטובתם. גם בגלל שהיא מופיעה בעיקר בקטעי אקשן סוערים וגם מכיוון שהניגוד בין הזחיחות שלהם לבין עוצמת הנפילה הצפויה להם יכול היה להיות נהדר. |
|
||||
|
||||
אדישות כזו לא אופיינית בהכרח לסרטי פעולה, אלא לאלה מהם שבנויים על אקשן ופחות על התפתחות הדמויות. האם סרטי מלחמת הכוכבים הם סרטי חניכה או סרטי פעולה? נדמה לי שהכוונה המקורית לפחות היתה סרטי חניכה. ואגב - אדישות תחת לחץ יכולה ליצור גיבור נערץ אבל ברוב הפעמים (ודאי במערכת קולנועית בת זמננו, שהקהל שלה כבר צפה במאות גיבורים נערצים) היא יוצרת גם אפקט קומי. העובדה שבונד מצליח לחסל באלגנטיות את הנוכל שזמם להרוס את העולם, ושנייה לאחר מכן עובר להשיק כוסות עם יפהפייה תורנית, היא אפקט קומי מכוון. אם זה קורה באופן לא מכוון, אנחנו בבעיה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שסרטי מלחמת הכוכבים הם סרטי חניכה ולא סרטי פעולה. אני חושב שאין פגם בשימוש בנוסחה נפוצה מסרט פעולה גם כשמדובר בסרט בז'אנר אחר1. כמובן שזה צריך להעשות במודע ובמינון מסויים, אבל בעיקרון אני לא חושב שזה אמור להרוס את הסרט. כן, ציינתי את האפקט הקומי בהודעה הקודמת. אני חושב למשל שבסצנה שירון תאר היא הייתה יכולה לעבוד נהדר (היא לא, בגלל שהיא כתובה, מבויימת, ומבוצעת גרוע, אבל על הנייר היא יכולה לעבוד). 1 בעיקר, כאמור, כשמדובר בקטעים דומים מאוד לאלו שמופיעים בסרטי פעולה. |
|
||||
|
||||
עלה בדעתי שהפרקווילים הם במידה רבה סרטי תעודה. לכאורה אנקין הוא הגיבור, אבל האמת היא שהסרטים עוסקים בעיקר בהיסטוריה של נפילת הרפובליקה ומסדר הג'דיי. אחרת קשה להסביר מדוע יש בהם המון עיסוק בפוליטיקה ובארועים שהם אבני דרך בתהליך ההיסטורי, אבל אינם חיוניים להבנת אישיותו של אנקין. יש ריחוק מסויים, כאילו מתבוננים בדמויות הפועלות מהצד, כמו בסרט תעודה. אני אומר דמויות פועלות, מפני שאין גיבור מובהק שבאמת מזדהים איתו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |