בתשובה לתשע נשמות, 09/10/15 15:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צונאמי "רגיל" הוא כזה שמתרחש כתוצאה מרעידת אדמה תת ימית, ויש לו את המאפיינים שאמרת. מגה -צונאמי מתחיל גבוה. הבעיה היא שאורך הגל עצום, ולכן כשהוא נערם בקרבת החוף הוא באמת נהיה חומת מים. כשאתה זורק אבן לשלולית והיא עושה גלים חלק קטן מאוד מהאנרגיה הקינטית הופך לחום. מדוע זה שונה באבן גדולה מאוד ושלולית ענקית? חישובי המדענים מביאים אותם לטעון שגל כזה שנוצר מאסטרואיד בקוטר מספיק גדול יכול להכנס 20 ק"מ פנימה מהחוף, יש לך חישוב נגדי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מדוע זה שונה באבן גדולה מאוד ושלולית ענקית?" - לדעתי ההבדל העיקרי הוא לא הגודל אלא המהירות. במהירויות גבוהות, ובמיוחד מעל מהירות הקול במים, אין לגוף הפוגע מספיק זמן להעביר את האנרגיה שלו בצורה "מסודרת" למים ולכן יותר אנרגיה הופכת לחום (שאינו אלא אנרגיה מכנית "לא מסודרת", כלומר המולקולות מתעופפות בכיוונים ומהירויות פסאודו-אקראיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בניסוח אחר: כמו שאבן שזורקים ממגדל פיזה מגיעה שלמה וקרירה לרצפה, בעוד מטאור ברדיוס 10 מטר נשרף ומתכלה באטמוספירה ולא מגיע לרצפה, או מגיע כאוד לוהט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגה צונמי מתחיל גבוה, אבל הוא מתפשט. אחרי כמה מאות קילומטרים של התפשטות הוא לא יהיה גבוה. התדרים הגבוהים (שיוצרים מאפייני גלים צרים וגבוהים) דועכים מהר; אלה שמתפשטים למרחקים ארוכים הם התדרים הנמוכים, שיוצרים גל נמוך ורחב. מעבר לכך, כמובן, כשהגל מתפשט הרדיוס גדל והעוצמה מתפזרת על יותר ויותר מרחב. נסה לחשוב מה קורה כשהאבן הגדולה נכנסת מהר מאד לשלולית ונבלמת בבת אחת. היא יכולה להעביר למים את התנע שלה, אבל כאמור התנע הזה הוא חסר משמעות בים. אסטרואיד כדורי בקוטר של 200 מטר הוא בעל נפח של קצת יותר מארבעה מיליון מ"ק; בוא נניח שהוא מתכתי ושוקל עשרים מיליון טון, והמהירות היחסית שלו היא 45,000 קמ"ש כפי שמופיע בויקיפדיה כלומר 12,500 מטר בשניה. הים התיכון מכיל כ-3,750,000 מיליארד מ"ק של מים; אם תניח שהמשקל הסגולי שלהם הוא 1 ותחלק אחד בשני תקבל שהתנע של האסטרואיד יכול להקנות למי הים התיכון מהירות של 1/15000 מטר בשניה - לא צונמי מרשים במיוחד. אבל לאבן יש אנרגיה קינטית נאה. כשהיא נבלמת, מה שיקרה הוא שהאנרגיה תהפוך לחום, ועשרים מליון טון של מתכת יחד עם כמות נאה של מי ים יהפכו לאדים. לפי חישוב גס שערכתי, האסטרואיד מביא איתו קצת יותר מ-3X1018 ג'אול שדי בהם להרתיח כ-7.5 מיליארד מ"ק. ההתפשטות של המים האלה כשהם הופכים כמעט בבת אחת לקיטור יוצרת את הצונמי. שים לב שמדובר במים בנפח גדול פי כמעט 2000 מהאסטרואיד המקורי - וזה לפני שהם רותחים. החישובים של המדענים מתיחסים לאיזה מין יבשה? שטוחה כמו פלטה או הררית? מיוערת או חלקה? שיש לה מדף-יבשה של חמישים מטר או של עשרים ק"מ? לאיזו זווית של פגיעת הגל בחוף? ברור לך שגל שמגיע לדלתא של הנילוס יהיה בעל עומק חדירה אחר לגמרי מגל שמגיע לצוקים של קפרי, או שגל שמגיע לשפך הקישון יחדור לעומק אחר לגמרי מההמשך של אותו גל עצמו שמגיע חמישה ק"מ דרומה ומנסה לטפס על הכרמל. אם אתה כבר בשוונג של אסונות ספקטקולריים, נראה לי שתא המגמה שמתחת פארק ילוסטון הוא מועמד טוב יותר. הוא התפרץ שלוש פעמים בשני מיליוני השנים האחרונות, האחרונה ביניהן כבר לפני למעלה משש-מאות אלף שנה כך שכבר הגיע הזמן לעוד אחת. התפרצות שלו יכולה לקבור את כל השטח ברדיוס של אלף ק"מ תחת מעטה עבה של אפר, ובכך לשתק לחלוטין את מה שיישאר מארה"ב וקנדה, למחוק את אסם התבואה של העולם שממוקם בדיוק באזורים האלה ולשלוח את העולם כולו לחורף וולקני שיימשך מי יודע כמה שנים. מגניב, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברנו על סכנות קיומיות למדינת ישראל, פצצות אטום איראניות ביניהן, והזכרתי את המטאור כדוגמה לסכנה קיומית עם הסתברות מאוד נמוכה ואשר על כן לא מקדישים אמצעים להתכונן אליה. כיסוי אסם התבואה של העולם באפר (מזכיר את ה dust bowl [Wikipedia] של "ענבי זעם") נשמע כמו אסון דרמטי (לאחרונה ראיתי סרט שמתחיל בתסריט הזה) אבל העיקר הוא לא אותם אסונות דלי הסתברות אלא הפצצה האיראנית ומה ההסתברות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שבניגוד לאסונות טבע, שביחס אליהם קיימת ידיעה סטטיסטית של סבירויות, להתפתחויות בזירה הבינלאומית קשה מאד לייחס סבירות במספרים. מה שבעיני החזאי ה(נחשב כ)טוב ביותר הוא "סבירות נמוכה למלחמה" עלול להתגלות בשתיים בצהריים של יום בהיר אחד כסבירות של מאה אחוז. אני, למשל, סבור שהאיראנים לא מפתחים פצצה כדי להטיל אותה על ישראל ושהם לא יעבירו פצצות לגורם אחר כלשהו (אם כי הם עלולים להעביר, למשל, חומרים לפצצה מלוכלכת וידע טכנולוגי, אבל את אלה אפשר להשיג גם בדרכים אחרות). למרות זאת, מרגע שהאופציה קיימת היא בעלת סבירות לא זניחה, והפעלה שלה עלולה לגרור תוצאות קטסטרופליות. לכן אני סבור שמוצדק היה להשקיע מאמץ גדול בנסיון למנוע את פיתוח האופציה הזו. אבל בניגוד למטאורים, רעידות אדמה ודומיהם אין לי יכולת אמיתית לכמת את ההסתברויות כאן במספרים מדויקים. ה-dust bowl אולי מזכיר קצת, אבל אנחנו מדברים על משהו הרבה יותר גדול - על קבורה של מיליוני אנשים תחת אפר, על ניתוק למעשה של מערב היבשת הצפון-אמריקאית מהמזרח, על אפקט אקלימי גלובלי שיכול לגרום שנים ארוכות של חורף מתמשך שבו גם באזורים שלא נפגעו ישירות לא יצמח כמעט דבר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין ארועי הכחדה עולמיים- זה ממש לא משנה שההסתברות שלהם נמוכה מאוד, כי אם יתרחש אחד מהם נכחד. ההסתברות מעניינת כששואלים כמה פעמים ב... אם ארוע יחיד הוא יותר מדי מה המשמעות של ההסתברות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשמעות המעשית של הסתברות לאירוע יחיד היא הערכת משך הזמן עד להתרחשות ראשונה. וזה מאוד משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא כל כך משנה. אם אירוע הכחדה בידי אסטרואיד קורה תאורטית פעם ב 20 מיליון שנה, זה אומר שהסיכוי שיקרה אחד כזה במאה השנה הקרובות הוא אחד ל 200 אלף (אם הם אירועים בלתי תלויים). אז יקרה אחד כזה במאה השנה הקרובות או לא? הסיכוי מאוד נמוך, אבל יקרה או לא? ואם הם לא בלתי תלויים, וכבר עברו 65 מיליון שנה מהאירוע האחרון, האם יקרה אחד כזה במאה השנה הקרובות או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהסבירות לא רלבנטית לארועי השמדה עולמיים, אם כי אם קיים איום השמדה עולמי שבאמצעות טכנולוגיה או ניהול נכון של פעולותינו ניתן להנמיך את סבירותו או אפילו לבטל אותו אז הסבירות היא מאד רלבנטית. אבל יש גם הרבה ארועים שלא גורמים להשמדה עולמית אלא לפגיעה חלקית, וגם לגביהם יש משמעות לסבירות - ככל שהסבירות גבוהה יותר יש יותר ערך בהיערכות מוקדמת ומניעה או לניהול ארוע. על כל אסטרואיד ברדיוס קילומטר שעלול לפגוע בכדה"א יש בוודאי עשרה ברדיוס 100 מטר ומאה ברדיוס עשרה מטר. אנחנו צריכים לדעת את הסטטיסטיקה כדי להבין מה הדרישות ממערכת לזיהוי ונטרול האיומים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. והקצב של פגיעת אסטרואידים בגדלים שונים ידוע בקרוב טוב1. תכל'ס הסיכוי של כל אחד מאיתנו למות בתאונת דרכים גבוה אלפי מונים מאשר למות מהאפקטים השונים של פגיעת אסטרואיד. גם שם חשוב לזהות את הגורמים ולכמת אותם. בעבר התאכזבתי מהעדרו של מחקר בתקציב מאות מיליוני השקלים של הרשות לאומית לבטיחות בדרכים , אבל הופתעתי למצוא חידוש בתקציב לשנת 2014 ש"בכל התכניות החדשות של הרשות נכללת כבר הדרישה ללוות פעילויות במחקרים, באופן שוטף, לפני ואחרי הפעלת תכניות ספציפיות ולבחון את האפקטיביות של התכניות תוך שאיפה לבחון את כדאיותן במונחי עלות - תועלת."2 _______________ 1 הטבלה ב impact event [Wikipedia] 2 דין וחשבון שנתי לשנת 2013 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רוצה תרחיש אפוקליפטי חזק, מבוסס מדעית, קריא מאוד ומתמקד במה יקרה לציביליזציה ביום (ובשנים) שאחרי, אני ממליץ על הספר "Lucifer's Hammer" (נדמה לי שתורגם לעברית בשם "פטיש השטן") של לארי ניבן וג'רי פורנל. למרות שהעלילה מתרכזת בעיקר בארה"ב ובפרט בקליפורניה, היא כוללת גם מידע כללי על שאר העולם כולל ישראל, הפלשתינים, ירדן, סוריה וערב הסעודית (ספוילר, ממצרים לא נשאר הרבה - שילוב של צונאמי באגן הנילוס והתמוטטות סכר אסואן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, קראתי את זה, אם כי זה מבוסס על מדע של שנות השבעים... וגם גולש גלים שמצליח לתפוס גל צונמי של 300 מטר ולרכוב עליו לא נשמע ממש ריאלי. סכר אסואן, אגב, זה לא סכר שקל למוטט אותו (לידיעת הקורא א. ליברמן). לא מדובר על סכר גבוה ודק מהסוג של סכר הובר; אסואן זה סכר רחב ושטוח שמתבסס על מסה, אם האסטרואיד לא פוגע בו ישירות לא סביר שהוא יעשה לו הרבה. אני מאמין שתוך שניים-שלושה עשורים נוכל להסיר את החשש מפני אוביקטים חלליים שיכו בנו בהפתעה (אנחנו עוד לא לגמרי יודעים מה לעשות אם נגלה אחד כזה, גם אם זו לא תהיה הפתעה; אבל תמיד אפשר יהיה לשלוח את טום הנקס או משהו). לעומת זאת, בספר מד"ב שקראתי לא מזמן ושמו "2312" (נחשו באיזו שנה הוא מתרחש, הה הה) יש תרחיש אחר - מחשבים קוואנטיים שמסוגלים לחשב את המסלול של כל חלוק אבן שמסתובב במערכת השמש, ומאפשרים לגורמים זדוניים לתכנן מתקפה על נקודה כלשהי באמצעות האצת נחיל של חלוקי אבן כאלה מכל קצוות המערכת כך שהם מתלכדים רק בשניות האחרונות שלפני הפגיעה ולכן לא מאפשרים למערכות ההגנה לזהות ולנטרל את האיום בזמן. השאלה של כיצד לאתחל מחדש ציבילזציה לאחר מכה אנושה היא אכן מרתקת. קראתי לא מזמן מישהו שהעלה את הטענה שהדבר הראשון שצריך לדאוג לו (כמובן, לאחר שיש מדה מינימלית של בטחון תזונתי וקיומי) הוא מכשירים כמו מחרטה בסיסית וכרסמת; אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מסוגל לייצר כלי עבודה ורכיבים כמו ברגים ואומים, צינורות וכן הלאה. באמצעות מחרטה בסיסית ביותר אתה יכול לייצר חלקים שיאפשרו לך לבנות מחרטה מדויקת יותר, ולחזור על התהליך הזה בהדרגה עד לרמה הדרושה - אבל בלי האפשרות לייצר כלים וחלקים אין אפשרות להחיות ציביליזציה טכנולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שברוס ויליס הוא המומחה מס' 1 לנטרול אסטרואידים. הספר הנ"ל מצטט לא מעט מתוך ספר אחר שנקרא "The Coming Dark Age" של מישהו בשם רוברטו ואקה שמדבר בדיוק על זה. הסופר טען שבמוקדם או במאוחר, התלות של הציביליזציה שלנו בטכנולוגיה תביא לקריסתה בשל תקלה שתגרום לתהליך שרשרת שבסופו נשאר בלי היכולת לייצר דברים הכרחיים ובלי הידע איך מייצרים אותם. כידוע, בינתיים זה לא קרה למרות שהתלות שלנו בטכנולוגיה רק גברה ב-45 השנים שחלפו מאז. גם בספר ההוא היה רק אדם אחד שממש השקיע מאמץ בשימור ידע טכנולוגי לטובת השורדים והיום יש מצב שזה יהיה הרבה יותר קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בסיפור של אסימוב על הגאון המשונה שלמד להכפיל מספרים בעזרת נייר ועפרון, בלי מחשב בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרתי טום הנקס. טוב, בניגוד לכוכבי הוליווד אני רק מחליד עם השנים. לי לא ברור איך נשאר בלי הידע איך מייצרים דברים הכרחיים. המידע הזה הרי לא השתנה במאום בעשורים שחלפו; יתכן שיש פחות אנשים שיש להם נסיון מעשי בזה, אבל המידע עצמו קיים. הטכנולוגיה לא העלימה אותו. יותר מזה, הטכנולוגיה גם ביזרה את הידע. פעם התמצית של הידע היתה בבריטניקה (נדמה לי שזה מה שהם משתמשים בו בספר), היום היא בויקיפדיה; אבל בריטניקה קיימת במספר מוגבל של עותקים שבדרך כלל מצויים רק בספריות, ואילו את ויקיפדיה כולה אתה יכול להוריד לדיסק און קי שאתה מחזיק בכיסך, והיא שמורה באלפי שרתים שמפוזרים על פני כל כדור הארץ. אם אתה מוטרד מהאפשרות לקרוא את הקבצים לאחר קטסטרופה, גם את זה הטכנולוגיה פתרה: כשהספר יצא היית צריך בית דפוס כדי להדפיס משהו, היום אתה יכול להדפיס לעצמך כל ערך בויקיפדיה שעולה בדעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפואנטה היא שהטכנולוגיה - כולל חשמל ואינטרנט - קורסת. איך אתה מדפיס את ויקיפדיה, או אפילו גולש בה, בלי חשמל זמין? זאת חוכמה קטנה מאד להניח שכל המידע באינטרנט יהיה ברשותנו ואז לשחזר מחדש את הטכנולוגיה. זה בערך כמו להכין מרק מאבן, בסיפור הידוע. בגלל זה, אגב, כשנכתב פה מה רצוי לדאוג שיישאר, אני הייתי מוסיף ערמה של מגנטים על ציר וחוטי נחושת מלופפים, שיאפשרו לייצר חשמל באופן ידני (בתור התחלה), וזה כשלעצמו יאפשר המון דברים אחרים. למשל אולי להפעיל את שני הלפטופים הנותרים או משהו כזה, לעשות אור בלילה וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני טוען הוא שהביזור יוצר עמידות גבוהה יותר. אנציקלופדיה שנשמרת על אלפי שרתים ברחבי העולם ושכל אדם יכול ליצור לה עותק גיבוי מביאה לכך שקשה מאד להשמיד את המידע שאצור בה. ביזור של טכנולוגיות הפקת החשמל יוצר עמידות גבוהה יותר בפני תקלות שעלולות להשבית סוג אחד של יחידות ייצור וכן הלאה. בכך אני מגדיל את העמידות נגד קריסת הציביליזציה עצמה, לאו דווקא את ההתאוששות. לדעתי, השחזור של הטכנולוגיה לא יהיה ענין של חוסר מידע. אתה ואני יודעים, אפילו בלי אף ספר, מספר עצום של עקרונות ותובנות שלקחו לאנושות מאות ואלפי דורות - בין אם המדובר במחזור הזרעים, השיטה המדעית, האלפבית, יסודות הגנטיקה או הטבלה המחזורית. לדעתי, החוקרים של ציביליזציה שקמה מתוך האפר היו יכולים לשחזר חלק גדול מהמדע במהירות יחסית רק מתוך הידע שיש לקבוצת השורדים - הידע הכללי יכול להכווין את המחקר כדי למצוא את הפרטים. אני לא יודע לבנות מנוע קיטור אבל אני יודע מספיק כדי שעם הכלים והחומרים המתאימים אני אוכל להכין גרסה ראשונית שמכונאי מוכשר ממני יוכל לשפר. אבל לפני שמגיעים לשלב שבו ניתן בכלל להשתמש בידע הזה תהיה דרך ארוכה. כמובן, השאלה היא מה שורד מתוך הציביליזציה הקיימת; אם אתה יכול לפשוט על מחסנים, אוניברסיטאות וחנויות כל-בו נטושות אז הבעיה היא די קטנה. אם אתה צריך להתחיל רק עם עצמך ועם הטבע, או עם מה שהשארת במערה קטנה זה הרבה יותר קשה. במצב כזה הידע שיידרש יהיה ידע מעשי ברובו - איך למצוא מזון ביער, איך לבנות מלכודת לדגים ואיך לגדל חיטה בלי טרקטורים ודשנים. ויקיפדיה תהיה פחות יעילה כאן. ניקח לדוגמה את המגנטים והחוטים שלך: גם אם נניח שיש לך דרך יעילה להפיק באמצעותם חשמל (במתח ובהספק הרצוי, ואם אפשר אז בבקשה זרם חילופין בתדר 50 או 60 הרץ), הלפטופים או המנורות הנותרים לא יחזיקו יותר משנים ספורות במקרה הטוב - ולאחר שהם יתקלקלו מה תעשה עם המגנטים והחוטים? אם אתה רוצה להקים ציביליזציה אתה צריך כלים וחומרים שיאפשרו לך לנצל את מה שיש בטבע. חוטים שיהיו פתילות לנרות (משומן של בע"ח שתלכוד או דונג דבורים) יהיו יותר יעילים, ואולי איזה נול בסיסי כדי לטוות עוד חוטים. מה שתצטרך בשלב הראשון הוא לא להפעיל לפטופים אלא ללכוד חיות, לתפור בגדים מפרוות, לחרוש ולקצור וכן הלאה. מה שאתה צריך הוא כלים וחלפים שיאפשרו לך את זה. סכינים ומשורים עם אבן משחזת, להבים למחרשה - רק אחרי שיהיה לך ישוב חקלאי ברמה של תקופת האבן שמקיים את עצמו תוכל להתפנות לשלבים הבאים. שאלה אחרת, כמובן, תהיה איך לשמר ולהנחיל את הידע של קבוצת השורדים הראשונית. אבל נראה לי שזה פתיר. בעיה אחרת של קבוצת השורדים תהיה מספרית וגאוגרפית. גם אם יש לך ישוב משגשג של מאתיים איש ויש לו עודף מזון שיכול לאפשר לעשרת המוכשרים ביניהם לבלות את זמנם במחקר ופיתוח, קשה יהיה לו להתקדם הרבה מעבר לשלב תקופת האבן במשך כמה דורות. זאת משום שההתקדמות הזו דורשת תשתית מסוימת. למשל, אם אתה רוצה לעבור לברונזה אתה צריך להיות פרוש על מספיק שטח כדי לגלות בו נחושת ובדיל; זה היה קשה עוד בתקופת הברונזה, ועוד הרבה יותר קשה לאחר אלפי שנים של ניצול המשאבים האלה - גם אם אתה יודע איך לאתר את העפרות ואיך להפיק את המתכת. כנ"ל לגבי ברזל. אתה צריך מספר אנשים גדול מספיק ופרישה גאוגרפית רחבה מספיק כדי לאפשר סחר וגם לעשות אותו כדאי - זו משימה של דורות עבור קבוצת שורדים קטנה. ככל שאתה מתקדם לכיוון של תיעוש וטכנולוגיה ברמה של המאות האחרונות אתה נזקק לבסיס רחב יותר; כדי להגיע לרמה הטכנולוגית של תחילת המאה העשרים תצטרך, לדעתי, ליישב את העולם כולו. אנחנו לא ערים מספיק למורכבות של שרשראות האספקה שמזינות אפילו את הפשוטים במוצרים שאנחנו קונים ואת התלויות ההדדיות ביניהן. המאמר הזה, שנכתב לפני כמעט ששים שנה, מדגים עד כמה מורכב ייצורו של אחד המוצרים שלא השתנו כמעט מאז ועד היום - העפרון הפשוט. שווה קריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני אעשה עם המגנטים והחוטים? אקבל אור בלילה וחום בחורף, כך שיהיו לי משאבים לקרוא וללמוד איך ולאסוף מגנטים גדולים יותר ולבנות תחנות כוח ומכוניות ותנורי בישול. ואולי אפילו לבנות (זה ייקח יותר מהר מתחנות כוח) מכשירי קשר שיאפשרו לי ולשבט שלי לתקשר במרחקים של מעל מאה מטר, בלי לבזבז אנרגיה של רצים עם פתקים ביד. כמובן כל זה תלוי בשאלה מה באמת נעלם מעל פני האדמה. *כל* התנורים? *כל* הנורות? כל מכשירי הקשר? הרבה יותר סביר במקרה של השמדה גלובלית כמו אסטרואיד, זה שמה שיושמד הן התשתיות הגלובליות - תחנות כח, מים, אספקת דלק מאורגנת וכיוצא בזה. אבל סביר להניח שיישארו מאות ואלפי פריטים טכנולוגיים קטנים שיעבדו באופן סביר, בהינתן להם האנרגיה והדלק הנדרשים. אני מסכים שכדי להגיע לרמת טכנולוגיה סבירה תצטרך יישוב אנושי גדול מספיק. אבל נראה לי שאתה מגזים מאד באשר ליישוב העולם כולו - שום דבר לא היה מונע מחצי עולם להגיע לטכנולוגיה של המאה הנוכחית, קל וחומר של תחילת המאה הקודמת (שמאז ההתפתחות הטכנולוגית כמעט הכפילה את עצמה). בהינתן נגישות למידע בהישג יד, אני לא רואה שום סיבה שכמה עשרות או מאות מיליוני אנשים לא יוכלו לשחזר את החלקים העיקריים של הטכנולוגיה מלפני מאה שנה. אם כבר, מה שעשוי למנוע את זה הוא סכסוכים פוליטיים על משאבים, שיגרמו לאותם מיליונים לדלל זה את זה במקום לאחד כוחות ולפתח טכנולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, השאלה היא מה נשאר. אם אתה יכול להשתמש בתכולה של מחסנים וחנויות, במאגרי דלק וכו' אז אתה ממשיך לחיות בציביליזציה באופן כמעט מלא ואין הרבה טעם לדון על שחזור הציביליזציה; אם יש לך גנרטור (אחד כזה לפחות קיים בכל עיר) ומאגר דלק כפי שקיים בכל עיר אז יש לך חשמל ויחד אתו היכולת להפעיל מכשור, להאיר, להשתמש במקררים, לחמם, למזג וכן הלאה, אתה יכול להשתמש בתרופות ובציוד שיש בבית החולים הקרוב, במכשור שיש במוסכים וסדנאות וכיו"ב - אז מעט מאד חסר לך. אם זו נקודת ההתחלה אז אין לך בעיה. השאלה היא מה קורה אם אין לך את כל אלה. לצורך הענין, פצצת EMP שרפה כל מכשיר חשמלי קיים ללא אפשרות תיקון ונשק גרעיני זיהם את הערים כך שלא ניתן לגשת אליהן. המגנטים והחוטים יתנו לך חום בחורף? אתה צריך לייצר חום כדי להפיק את החשמל שיזרום בחוטים, אם אתה כבר שורף משהו ומפיק קיטור עדיף לך להשתמש בחום באופן ישיר. אור בלילה - אולי עד שתישרף הנורה, אבל מה יקרה אז? איזו תשתית תעשייתית צריך כדי לייצר בלון זכוכית ריק מאוויר (או אולי מלא בגז אציל כלשהו) וחוט טונגסטן דקיק? למה צריך ליישב את כל העולם? נסה לחשוב על המשאבים הדרושים לייצור של כמעט כל דבר שהוא ומהיכן הם מגיעים. מתכות Rare Earth למיניהן מגיעות היום בעיקר מסין; חומרים כמו קקאו, קפה וגומי טבעי מופקים באיזורים טרופיים; רותניום היא מתכת שמופקת, כך מספרת ויקיפדיה, בהרי אורל ובצפון ובדרום אמריקה. אתה עשוי לשאול למה חשוב להפיק רותניום. התשובה היא שהוא משמש כקטליזטור בתליכים כימיים שונים, ובפרט בתהליך האבר-בוש לייצור אמוניה. התהליך הזה נחשב לאחת ההמצאות הגדולות של המאה העשרים; המטוס או המחשב הרבה יותר סקסיים, אבל בלי תהליך האבר-בוש לא היינו יכולים היום להזין משהו כמו חצי מהאנשים על כדור הארץ. אפשר להמשיך את רשימת החומרים עד אינסוף; הטכנולוגיה של סוף המאה התשע עשרה, וזו של היום עוד הרבה יותר מכך, נשענה על שרשראות אספקה גלובליות. אם אתה צריך אטמי גומי כדי לייצר מנוע אז ציביליזציה שלא תהיה נוכחת באיזורים הטרופיים לא תוכל לעשות זאת. אם אתה צריך נפט כדי להניע אותו אתה זקוק לאיזורים שבהם מפיקים נפט. כדי להפיק את הנפט אתה זקוק למקדחים שהראשים שלהם עשויים מסגסוגות שכוללות חומרים כמו טיטניום או וונדיום; כדי לזקק אותו אתה זקוק לקטליזטורים, לחומרים שסופחים מזהמים וכן הלאה והלאה. בסופו של דבר תצטרך להפיק כמעט בכל פינה של הכדור - מה גם שהמרבצים שהיו זמינים לפני מאה שנה במקומות רבים נוצלו, והיום יש פחות מרבצים והם דורשים עבודה קשה יותר. חלק מהענין הוא גם המספר: ציביליזציה שתקום תתקשה הרבה יותר לכלכל הפקה של חומרים נדירים או לא הכרחיים או ייצור לא-המוני. כמה תעלה הפקת וזיקוק נפט כאשר מספר הלקוחות הפוטנציאליים הוא זעום? תפעול מכרה למתכות נדירות? תכנון מטוס נוסעים לסדרות יצור של שלושה מטוסים? אתה צריך את הזמן כדי להגיע למסה כלכלית קריטית שתתמוך באופרציות מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי צריך EMP כשיש לנו את השמש הזקנה והטובה? מסתבר שהיא יכולה אם היא מתלהבת יותר מדי, לחסל את החשמל שלנו לכמה חודשים, ואיתו מן הסתם חלק ניכר מהציויליזציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם נותנים לזה סיכויים ממש גבוהים (11% הסתברות ב 7 השנים הקרובות) ביחס לארועים קוסמיים אחרים. נראה לי שיש לנו מנצח. כולם להתחיל חוג יצירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו זה לא נשמע לי אמין כל כך. האפשרות התאורטית קיימת, מן הסתם, אבל השאלה היא מה השכיחות שלה ועד כמה יודעים לקשר בין עוצמת הסערה לבין הנזקים כאן. באופן כללי, שיתוק של החשמל לכמה חודשים זה נזק כלכלי כבד אבל לא באמת נזק לציביליזציה. ביפן היתה מצוקת חשמל קשה מאד לאחר פוקושימה (במחצית מיפן, למען האמת; יפן מפוצלת בין שתי רשתות חשמל נפרדות שפועלות בתדרים שונים) והיא הצליחה להסתדר. סופת שמש שתשתק את כל החשמל על פני כדה"א כולו אכן תגרום לנזק עצום, אבל לא תמחה את הציביליזציה. במאמר מוסגר, לא ברור לי האם יש אפשרות שסופה אחת תפגע בכל חלקי כדה"א; כדי לעשות זאת היא תצטרך להמשך 24 שעות. לפי ויקי החלק המשמעותי של סופות כאלה נמשך בדרך כלל בין שעתיים לשמונה שעות. ההשפעה שונה גם בקווי רוחב שונים, וחזקה הרבה יותר בקרבת הקטבים. מה שבאמת גורם לי לחשוב שהסכנה לא גדולה כפי שהם מתארים הוא זה: ההגיון מחייב שאם סופת שמש גדולה דיה כדי לשתק את החשמל בכל העולם מתרחשת פעם במאה שנה (למשל) אז פעם בעשר שנים, נניח, תתרחש סופה שתשתק אותו בחלק מהעולם. זה לא ממש קורה. ב-1989 סופה גרמה לקריסת הרשת בקוויבק והחשמל נותק לתשע שעות; זו היתה תוצאה של תכנון לקוי יותר מאשר של עוצמת הסופה. מאז לא נרשמו ארועים משמעותיים כאלה. הסופה החזקה ביותר שנמדדה אי פעם היא זו של 1859. האנליזה הזו שבוצעה עבור חברת הביטוח לויד'ס קובעת שהקף אוכלוסיית ארה"ב החשופה להפסקות חשמל בעקבות סופה כזו הוא 20-40 מיליון נפש, ושהם יצטרכו להסתדר בלי חשמל בין 16 יום לבין שנה-שנתיים(!) אם הסופה תגרום להרס שנאים ראשיים שיש צורך להזמין ולייצר אותם במיוחד. זה לא תענוג גדול, אבל בסך הכל מדובר על כעשירית מאוכלוסיית ארה"ב בתרחיש קיצון. זה לא הרס הציביליזציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים למסקנה שלך - אסון גדול כן, הרס הציויליזציה כנראה שלא. מצד שני, תראה מה רוחות סולריות עשו למאדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כן פלנטה, אפילו שדה מגנטי אין לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכדור שלנו אמנם יש שדה מגנטי, אבל הלשינו לי שפעם בכמה עשרות אלפי שנים הוא הופך כיוון. ואני תוהה, אם בדרך הוא לא מציית למשפט ערך הביניים ומתאפס להרף עין גאולוגי של איזה מאתיים שנה, ומה יקרה אז למי שמזלזל ברוחות הסולריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי משפט ערך הביניים לא חל על וקטורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהוא חל על כל איבר בנפרד. וזה אכן מאפשר לו לא להתאפס, אלא להסתובב - רק שזה אומר שבדרך בין להצביע צפונה ללהצביע דרומה, מתישהוא הוא מצביע במאונך לציר הסיבוב של כדור הארץ. והאינטואיציה הפיזיקלית שלי טוענת שזה מאד לא סביר. משיקולי סימטריה, משיקולי אנרגיה, מהנטייה של שדה מגנטי להיות בכיוון ציר הסיבוב של עצמים מוליכים מסתובבים וכדומה. אבל לא בדקתי את זה, אז ייתכן וזה כן אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שדה הוא אוסף (גדול מאד במקרה הזה) של וקטורים ולא וקטור אחד. וההיפוך של כולם יכול להיות תהליך מורכב. תחשוב על 100 ערסים שרצים אחרי מחבל ופתאום מישהו צועק "המחבל בכיוון ההפוך". בהתחלה יהיה בלאגן (ייתכן אפילו שכל איבר יתהפך בנפרד כמו שאמרת) אבל אחרי כמה זמן כל הוקטורים יתהפכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן נכון. אבל כשמדברים על כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ, מדברים על איזה ממוצע של כל הוקטורים הקטנים האלה. זה נכון גם למגנט ברזל פשוט שאפשר להחזיק ביד - למרות שהוא מכיל זיליון מגנטונים קטנים, כשאתה מדבר על כיוון השדה שלו, אתה מתכוון לאפקט המשותף של כולם1. אותו מודל, כשהוא מיושם על כדור הארץ, ייראה קצת כמו זה. עכשיו, דוקא הדוגמא שלך של הערסים מחזקת את הטענה הראשונית שלי - כשכל הוקטורים הקטנים אן המגנטונים הקטנים מתחילים להתהפך, בדיוק כמו שאתה אומר, בהתחלה יהיה בלאגן. ברמת המאקרו - המיצוע של כל הבלאגן הזה (אמור: "השדה המגנטי של כדור-הארץ") יתאפס, כי כל הכיוונים הלא מסודרים האלה יבטלו זה את זה2. זאת בדיוק הנקודה בה השדה המגנטי החיצוני של כדור הארץ 'יתאפס' - משדה מגנטי חזק ובעל כיוון מוגדר כמו היום, על כל האפקטים המיטיבים והממגנים שלו, נקבל שדה מגנטי גלובלי חלש עד לא קיים, ללא מיגון אנטי-סולארי. ורק כשכל הבלאגן הזה יסתדר, וזיליוני המגנטונים יפנו שוב יחדיו לכיוון משותף (גם אם הפוך למקורי), נקבל שוב שדה מגנטי גלובלי שמגן על הפלנטה מפני חלקיקים זדוניים. וזמן המעבר הזה הוא הזמן ממנו הבעתי חשש בתגובתי המקורית. 1 וכן, גם במודל הכי פשטני, תקבל קווי שדה שיוצאים 'צפונה' מהקוטב הצפוני של המגנט, מתעקלים כלפי חוץ ולמטה, יורדים דרומה ולבסוף שוב משנים כיוון ומשלימים את הדרך בלהיכנס לקוטב הדרומי של המגנט - כמו כאן או כאן. במקרה הזה כמובן שבכל נקודה במרחב יש וקטור שדה אחר, כמו שאתה אולי אומר, אבל אני לא בטוח שזה תורם כאן לטיעון הכללי. 2 מצב ה'בלאגן' הזה הוא דווקא מצב מאד נפוץ ויומיומי - זה המצב הטבעי של גוש ברזל שלא עבר מיגנוט. השדה המגנטי של כל אטום/אלקטרון פונה בכיוון אקראי, והתוצאה הכוללת היא אפס3 שדה מגנטי. 3 נא לא לנטפק, כל פיזיקאי השדות שכאן. או שכן, אם זה רלבנטי לאפקט המאקרוסקופי שאנחנו מדברים עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול אני מסכים עם השורה התחתונה ולא עם הפרטים. כתבת "כל הכיוונים הלא מסודרים יבטלו זה את זה" וזה אולי נכון גלובלית אבל לא בהכרח נכון לוקאלית. כבר היום יש סטיות לוקאליות ולא כל המצפנים בכל העולם מצביעים בדיוק לאותה נקודה (למשל במיין יש סטייה של 20 מעלות מערבה מהצפון, ואילו בטקסס יש סטייה של 10 מעלות מזרחה1). פשוט בקירוב גס זו אותה נקודה, והנקודה הזו קרובה לקוטב הצפוני. האינטואיציה שלי אומרת שמה שסביר שיקרה בזמן ההיפוך המגנטי הוא זה: הסטיות הלוקאליות (שבלאו הכי משתנות משנה לשנה) ילכו ויקצינו עד שכבר אי אפשר יהיה להגיד שבכל העולם המצפנים מצביעים צפונה.. אלא שבאוסטרליה, למשל המצפנים מצביעים לדרום מזרח ואילו בהודו דווקא לכיוון מערב וכו. אבל עדיין בכל איזור יהיה איזשהו כיוון אחיד למצפן. אז כן - השדה הגלובלי אולי ייחלש אבל יהיה שדות לוקאליים שיספקו הגנה חלקית. הסיבה לכך היא שמקור השדה המגנטי הוא זרמים בתוך כדוה"א. בניגוד לערסים, אי אפשר לתת לזרמים האלו פקודת "עמוד דום" ואז "אחורה פנה". יותר סביר שמדובר בשינוי הדרגתי אבל גם במהלך השינוי יהיו זרמים ולא כיאוס מוחלט (למשל בגלל שימור תנע זוויתי). בשורה התחתונה גם אם אני צודק, ותהיה הגנה חלקית - ברור שיש מקום לחשש שאותו הבעת. 1 הנתון הועתק מויקיפדיה בלי בושה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם הסכמנו על המהות, עכשיו אנחנו דנים במחיר - ביטול מוחלט, הקטנה, השארת מיגון לוקאלי וכדומה. אז באשר למחיר - הלכתי בלי בושה לויקיפדיה, ובערך מגנטוספירה [ויקיפדיה] גיליתי שהאזור שבו היא מחילה לחסום את הקרינה הסולארית הוא במרחק של 50,000 ק"מ מפני כדור הארץ. אני חושש שממרחק כזה אין משמעות לשדות לוקאליים בטקסס או באוסטרליה, והכל מתמצע - או בניסוח אחר, שדות לוקאליים שיגרמו להסטה (חלקית מן הסתם) של הקרינה בגבהים הרבה יותר נמוכים, יהוו הגנה פחותה משמעותית ממה שאנחנו מקבלים היום. אגב - השינוי ההדרגתי של אותם זרמים הוא חלק ממה שנראה לי מסוכן, שייתכן שעשרות או מאות שנים של הגנה חלקית עד זעומה יעברו לפני שהמגן יעלה מחדש, מה שיאפשר ללא מעט סערות שמשיות לתת לנו בראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וצפירת הרגעה מסוימת מהשדה_המגנטי_של_כדור_הארץ [ויקיפדיה]: "היפוך כיוון שדה מגנטי אורך בין מאות לאלפי שנים, והוא מלווה בדרך כלל בירידת עוצמתו של השדה המגנטי, עד להיפוך כיוון צפון מגנטי - דרום מגנטי, ולאחר מכן עלייה מהירה בעוצמת השדה המגנטי. אין עדויות להשפעה של אירועי היפוך השדה על החי והצומח על פני כדור הארץ בצורת הכחדה או בצורות אחרות. כך למשל, מינים קדומים של האדם, כגון ההומו ארקטוס ואבותיו הקדמונים, שרדו מספר היפוכי כיוון של השדה המגנטי. המגנטוספירה אומנם מגנה על פני כדור הארץ מפני חלקיקים טעונים המגיעים מרוח השמש, אך מניחים שגם במצב של העדר שדה מגנטי בכדור הארץ, רוח השמש גורמת להשראה וליצירת שדה מגנטי ביונוספירה, ושדה מגנטי זה מגן על צורות החיים מפני אותם חלקיקים". טוב, כנראה שבתסריט הגרוע נחזור לעידן ההומו ארקטוס. ומשם הבעייה כבר פתורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה האינטואיציה שלך נוטה לזה שלא סביר שהציר יחלוף דרך קו המשווה אבל כן סביר שכל דרגות החופש יתאפסו בו זמנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שפירט האח של האייל, אין צורך שכל דרגות החופש יתאפסו, אלא שהן יעברו דרך מצב לא מסודר ואקראי שאיננו אפס לוקאלי, אבל המיצוע הגלובלי שלו קרוב לאפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על מספר קטן של דרגות חופש: שלושת רכיבי הווקטור של הציר המגנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה הראשונית הפשטנית היא שהפניית הציר במאונך לציר הסיבוב שוברת את הסימטריה הסיבובית, וכמו שנאמר לעיל, הסיבה המקורית לשדה המגנטי הן תנועות סיבוביות של (חל מ-) הברזל בליבת כדור הארץ. ושדה מגנטי נוטה להיות מקביל לציר הסיבוב של המוליך שיוצר אותו. הסיבה הפחות פשטנית היא הראייה של הוקטור הזה כמיצוע של המון וקטורים קטנים, ועל זה כבר ענינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, גם עכשיו הקוטב המגנטי נוטה לעומת ציר הסיבוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל בקצת, וזה רק מחזק את המודל המורכב יותר של צירוף של הרבה תופעות לוקאליות. אתה מוזמן להביט בתיאוריית_הדינמו [ויקיפדיה] שמתארת את המודל שנחשב כרגע למקובל1. יש שם למטה סימולציות צבעוניות נאות, שגם הן מראות על תהליך של קריסה מכיוון ברור לבלאגן של שדות מקומיים, וחזרה לשדה מכוןן ואחיד יותר לאחר ה"היפוך", ולא סיבוב של וקטור יציב במרחב שנודד מקוטב לקוטב. 1 אם זה לא הובהר עד כה, אין לי שום התמחות בנושא, ולכן דיברתי מראש על 'אינטואיציה' ולא על ידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול מה שצריך זה 1. הספר "how to rebuild civilization for dummies" 2. מדפסת 3D עם כמה מודלים מוזנים מראש 3. מקור כח למדפסת + מחסנית "דיו" המדפסת תדפיס מכשירים שיאפשרו לך לכרות חומרים ולייצר עוד מדפסות.. ידה ידה ידה (על קפה ושוקולד תצטרך לוותר אבל אפשר להגיש תה עם תמרים). טוב, אני קצת מפשט אבל לחברה פה יש תוכנית יותר מפורטת: http://opensourceecology.org/gvcs/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פיילוט די מוצלח בכפר סבא בשבוע שעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מעניין! ספר עוד.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיחור קלטתי שזה היה בציניות.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהארץ ניצלו את ההזדמנות לפרסם כתבה (מיוחצנת למדי) על מפעל לכל מיני פתרונות אנרגיה חלופית בקיבוץ קטורה. הכותרת וכותרת המשנה: מנותקים מחשמל? בערבה מציגים אלטרנטיבות. מרכז שנפתח לאחרונה בקיבוץ קטורה מדגים טכנולוגיות להפקת אנרגיה ללא חיבור לרשת. למשל, פאנל סולארי שמאפשר לבשל קפה ברבע שעה ואורז בשעה. אבל הם שכחו שחוץ מחשמל, כיבו גם את השמש ברוב אותו השבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה היתה מצד אחד מיוחצנת, מצד שני מאכזבת. אאז"נ (היא לא זמינה לי עכשיו) היה נראה שרוב הפתרונות שם הם לבישול מזון. האם באמת יש הרבה אנשים בעולם שהדלקת אש היא בעיה משמעותית להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא - יש אנשים שהבערת שריפות היא מעמודי התווך של הקריירה שלהם. וברצינות - כל מי שחשמל או גז אינם זמינים להם, כל מה שנותר בינם לבין הדלקת אש מאתגרת למדי היא קופסת גפרורים. וחומר בעירה זמין לבישול. הייתי מהמר שיש איזה מיליארד שכל אלה לא זמינים להם במיידי, בטח לא שני הראשונים. וגפרורים נרטבים בגשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפלאתי לראות שהכפרי הממוצע באפריקה לא יודע להדליק אש בלי גפרורים או מצית. גפרורים זה דבר כל כך זול, זמין וקל משקל, שזה מגיע (כמעט) לכל פינה בגלובוס. מי שיש לו גפרורים לא לומד להדליק אש באמצעים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי כאן יודע להדליק אש בעזרת שתי אבני צור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בילדותי ניסיתי את התהליך הפרימיטיבי-רומנטי הזה, ומלבד ניצוצות נחמדים וריח נעים של אבק שריפה לא הגעתי רחוק. אחר כך קראתי על שיטת המקל והקרש הפחות מגניבה בעליל, וכמדומני שנחלתי בה יותר הצלחה, או לכל הפחות הגעתי למצב שנראה מבטיח להדלקה ברת קיימא. עד כמה שאני זוכר מהמסקנות האמפיריות, הבעייה עם הגיצים שיוצאים מאבני צור זה שהטמפרטורה שהם נושאים יחד עם גודלם הפעוט, לא מספיקים כדי לחמם ולהדליק חומר בעירה טבעי נפוץ - אני מניח שגז בישול למשל היה נדלק בקלות על ידיהם, אבל זאת לא חוכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית קש או קוצים יבשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן לא ציפיתי שידעו, בציביליזציה מתקדמת ומשוכללת. במקומות בהם כביש סלול כהלכתו זה דבר פלא, ומקומות שצריך להגיע אליהן בהליכה של שעות אינם נדירים, כשאנשים חיים בלי חשמל, מים זורמים או גז לבישול, כשאני שומע את אחד העובדים שלי שואל נערה כפרית אם היא אי פעם נסעה בתוך רכב... במקומות כאלה ציפיתי שידעו להדליק בעזרת אבני צור, שני מקלות או כל שיטה שהיתה קיימת לפני הגפרורים והמציתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אני מפעיל את מבחן "אם זה היה כל כך נורא היינו יודעים מזה". כשמדברים על בעיותיהם של העניים המרודים ביותר, מדברים על מזון, מים נקיים, ורפואה או היגיינה בסיסית. לא שמעתי על העדר יכולת בישול כבעיה אקוטית, ואני מניח שאו שהם מסתדרים איכשהו להדליק אש (ברוב הסביבות שאנשים חיים בהם יש לפחות קצת עצים מתים; על גפרורים אני באמת לא יודע), או שהם מסתדרים בלי לבשל, מה שנראה לי סביר למדי לעניים מרודים. אני לא אומר שבישול הוא לא תוספת נחמדה לאיכות החיים למי שיש לו כבר משהו לאכול ולשתות. במזג אוויר קר אש יכולה להיות כמובן צורך אקוטי, אבל העניים המרודים, בפרט אלו שהכתבה מדברת עליהם, לא חיים במזג אוויר קר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שהם כנראה מצליחים להדליק אש איכשהו. נראה לי שהרתחה עשויה להיות חיונית בחלק מהאזורים העניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אש לבישול או לצליה. להרתיח מים בשביל להרוג את החיידקים? מה העבודה הזאת לכם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום אין בעיה מיוחדת של הבערת אש, אלא אולי בשבטים האחרונים במעבה יערות האמזונס שעוד לא פגשו אנשים מבחוץ. היום גם בפינות הנידחות יותר של הודו ואפריקה יש מי שמסתובבים עם טלפונים ניידים, אז גפרורים? באמת. אגב, יש גם עוד פטנט לואו-טק להבערת אש שהכרתי בילדותי, קוראים לו "זכוכית מגדלת". ציידים-לקטים ידעו כבר לפני עשרות אלפי שנים לא רק כיצד להבעיר אש (שזו אכן טרחה יחסית) אלא גם כיצד לשמר גחלים ולקחת אותן ממקום למקום עם השבט, כך שכשהיה צורך להבעיר אש נדרש רק קצת חומר בעירה יבש ונשיפה קטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע די משכנע. כששאלת האם 'הדלקת אש היא בעייה משמעותית', נסחפתי לכיוון של 'האם יש להם בעייה/קושי להדליק אש', והתעלמתי מהשאלה האם הדלקת אש ככלל היא משאב נחוץ - שכן אם הוא לא חיוני, גם היעדרו לא יוצר בעיה מהותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי פעם לטייל עם בחור מומחה בהישרדות (מומחה אמיתי, לא כזה מטעם עצמו). הקלילות האגבית בה הדליק אש מכמה אבנים ומוץ היתה אלגנטית ומהירה בהרבה מהמדורות שאני הדלקתי באמצעות גפרורים (ועד אז החזקתי מעצמי איש טבע). אני לא רואה סיבה להניח שהמיומנות של מי שחי בטבע כל חייו נופלת משל האיש הזה. __ ובלי כמה אבחנות אי אפשר: * הבחור הזה, עם הסנדלים והכרס הקטנה, ממש לא נראה כמו קרוקודיל דנדי. יותר כמו קיבוצניק בתורנות מטבח. * הוא לא עשה סיפור גדול מהעסק. יש מחבת? אחלה, אפשר להשתמש. אין? אז בוא נאלתר משהו. * ברגע שהוא התחיל עם ההסברים עברנו לקצב של עשרה מטרים בשעה. כשבכל צעד הוא מראה ומסביר לי עשרות פריטים (צמחים, אבנים, עקבות, ומה לא) שעד אז נראו לי לא יותר מרעש רקע של נוף. הרגשתי כמו מי שחי ליד יצירת אמנות מדהימה במשך שנים בלי לשים לב שהיא שם. * אנחנו מוקפים באוכל, מסתבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכולת להדליק אש היא תמיד חיונית. גם השבטים הפרימיטיביים ביותר משתמשים בקביעות באש למטרות הקלאסיות של חום, בישול והרחקת טורפים. חיים אנושיים מתקשים להתקיים ללא אש. לפי הספר הזה: Catching_Fire:_How_Cooking_Made_Us_Human [Wikipedia] היכולת לבשל היתה קריטית לאבולוציה של המוח שלנו, בכך שהיא איפשרה להפיק הרבה יותר אנרגיה ממאכל נתון ופינתה משאבים להתפתחות המוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת טרחני, המאמר שקישרת, אבל כבר במבוא - כלומר עוד לפני הקטע שמתחיל ב "Innumerable Antecedents" - הוא נותן פתרון אפשרי לבעיה ישנה שהתעסקנו איתה פה ושם באייל (האיזכור הראשון שמצאתי הוא משנת 2000, והיתה התלקחות קטנה של כמה תגובות משנת 2004 בפתיל יקר לליבי). אני משאיר את זה בינתיים כדגדגן לקוראים, כדי שיעיפו מבט באותו קישור. אגב, אאז"נ מילטון פרידמן עשה פעם משהו דומה כשתאר את הגלגולים השונים והשת"פ שנדרש עד שמתקבלת חולצה פשוטה. כנראה זה היה ב free to choose. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי לומר שאמנם ייצור המוני - ולא פחות חשוב, זול - של מוצרי צריכה פשוטים אכן תלוי בשיתוף פעולה של אינספור גורמים, אנושיים ואחרים. אבל זה לא אומר שייצור מקומי בכמויות זעירות שלהם גם הוא תלוי בזה. קח כדוגמה פשוטה עגבניה - על העגבניה הממוצעת שכולנו אוכלים בטח אפשר לכתוב גם כן מאמר שלם שיכלול את המסיעים, המחסנאים, המשמרים, האורזים, המפיצים, השוטפים, הגוזמים והרועים (סתם). אבל אם יש לך זרעים של עגבניה, פיסת אדמה וקצת מים יספקו לך כתריסר עגבניות שלא יזדקקו לאותה שרשרת אינסופית. כנ"ל גם לעפרון - אם מה שאתה צריך זה לכתוב על פיסת נייר1, גם גוש פחם מחודד קצת עם אבן צור יעשה חלק מהעבודה. אתה יודע, היום כדי לקרוא אנציקלופדיה אתה צריך מחשב שיוצר במפעלים של מיליארדי דולרים ועם טכנולוגיות מתוחכמות לעיבוד סיליקון ומתכת בעוביים של 30 ננומטר, כמו גם רשת עולמית גלובלית של אחסון מידע ושידורו שמביאה את ויקיפדיה אל סף תצוגת המחשב הנייד שלך. פעם, אי שם במאה העשרים ומטה, לאחר רכישה חד פעמית של כמה כרכים2, כל מה שהיית צריך כדי לעיין באנציקלופדיה זה דשא לשבת עליו ושמש בשמיים שתיתן לך אור. 1 ומאיפה היא תגיע הא? תאמר. אבל כמובן אפשר לכתוב על דברים אחרים. 2 נכון שגם הכרכים האלה יוצרו בייצור המוני שכפוף לכל התלויות לעיל. אבל תרשה לי להניח שהטכנולוגיה ליצירתם היתה בסדרי גודל יותר פשוטה משל היום, ונגרר מכך גם אורך ורוחב שרשרת הייצור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מזרעי העגבניות שתוכל להשיג, מהונדסים גנטית כך שלא תוכל להשתמש בעגבניות שתגדל מהם כדי להנפיק זרעים נוספים - אלא תצטרך לחזור ולקנות זרעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאף אחד לא נגס בפתיון, כך שאסביר: שאלת הקשר בין "עפרון" ל"עופרת" עלתה באייל מספר פעמים, כשהדיעה המקובלת - כלומר דעתי - היתה שהקשר הגיע בכלל הדמיון הצורני בין גרפיט לעופרת . העלמה עפרונית, כראוי לשמה, הזכירה לפחות פעמיים את העובדה שעפרון אינו מכיל עופרת ( תגובה 65349 תגובה 320212) , אלון עמית חשב שפעם עפרונות אכן היו עשויים מעופרת ( תגובה 191355 ) אבל השתתק לאחר שערערתי על ההנחה הזאת כאן תגובה 191455 , והנושא נשאר בחזקת "לא לגמרי ברור" עבורי, אם כי כיאה להשקפת עולמי הסמולנית לא טרחתי לבדוק את העובדות גם בעניין הזה. והנה, במאמר שחתול המקומי השכיר, נתקלתי במשפט " Pick me up and look me over. What do you see? Not much meets the eye—there’s some wood, lacquer, the printed labeling, graphite lead, a bit of metal, and an eraser." ולפתע נפל לי האסימון: כמו "אמברקס", "אגזוז" או "הבקאקס הקידמי" חשבתי שהכל נעוץ בשגיאה בהבנת השפה האנגלית, כלומר המילה LEAD שמשמשת בתפקיד "חוד" במשפט התגלגלה בטעות לפירוש האלטרנטיבי שלה, כעופרת. מישהו, כך דימיתי, הסביר למישהו אחר שהוא צריך פנסיל עם שפיץ חד או משהו דומה, והשני רץ למילון כדי להבין מה המשוגע הזה רוצה ממנו, מצא שמדובר בעופרת (הוא לא יכול היה לדעת איך מבטאים את המילה), והשאר רשום - בעט! - בספר דברי הימים. התיאוריה הזאת החזיקה מעמד בדיוק 26 שעות. בדקתי, ומסתבר שאת המילה חידש יוסף קלוזנר [ויקיפדיה] במקום "עט עופרת" שהקדים אותה, והמושג הזה מקורו בכך שאי פעם אכן השתמשו בחרתי עופרת כדי לכתוב על פפירוסים. יוצא, אם כך, שאלון עמית צדק (שוב) ואני שמח להעמיד דברים על דיוקם ולהוסיף את העפרון לרשימת המאובנים הלשוניים שלי. הללויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאד. אני, בקראתי את המאמר הלז, אכן ניחשתי שזאת היתה התעלומה, אבל לא הכרתי את הדיון שעסק בה (או לא זכרתי אותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתאוריה המקורית שלך היא הצודקת, אבל הפרטים קצת שונים.. מויקיפדיה באנגלית למדים שהעפרון הומצא במאה ה 16 באנגליה - בעקבות גילוי מכרה עם חומר חדש - גרפיט. החומר הזה נקרא באנגלית במקור black lead מכיוון שהוא דומה לעופרת אבל כהה יותר. לכן גם העפרון כונה במקור black lead pencil ומאוחר יותר השם קוצר ל lead pencil. המילה pencil הגיעה מצרפתית ופירושה מברשת קטנה (של צייר). נקודה קטנה להמשך: אין למילה זו קשר ישיר ל pen (במקור - נוצה, זאת עם קסת הדיו). עד כאן ויקי (ולינקים בויקי). ועכשיו לתאוריה - מה שקרה הוא שהיבואן העברי הראשון פשוט תרגם מילולית lead pencil -> עט עופרת. את המילה הראשונה הוא הכיר, את pencil לא, אבל היא נשמעת דיי דומה ל pen וגם עפרון הוא דיי דומה לעט, אז בינגו. אני מעדיף את התאוריה הזו על תאוריית הפפירוסים כי יבואני ציוד משרדי הם לרוב אינם מומחים להסטוריה של הכתב ולא לבלשנות, הם פשוט עובדים עם הידע המוגבל שיש להם. נקודה קטנה לטובת התאוריה: גם ביפנית, העפרון תורגם במקור ל"מברשת עופרת" (מאוחר יותר השם השתנה). אגב, יש פסוק בתנך שאפשר (עם אונס קטן) להגיד שהוא מכיל את המונח "עט עופרת" - בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן (איוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט אפשר לדמיין שהסופר התנ''כי - או אחד המעתיקים לאורך הדורות - כתב 'את' בשתי שגיאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. נראה דווקא שהעט המקראי (או ליתר דיוק: "עט ברזל") היה חרט (ר' לדוגמה כאן). לא ברור לי מהו עט (או ציפורן) עופרת בהקשר הזה, שהרי העופרת היא רכה, ולא חורטת. הציטוט המלא מאיוב י"ט: מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ. בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן. אני לא יודע מה בדיוק היה הספר של זמנו אבל אני מניח ש"יחקו" הוא מהשורש ח.ק.ק. ולכן לפי הפסוק נראה שמדובר על הטבעה על לוח חמר ואפייתו. ובפסוק השני מדובר על חריטה בסלע. לכן לא ברור לי אם אכן הכוונה שם היא למתכת הרכה עופרת, או למשהו אחר. אבל יש לנו כאן עוד מילה שאני לא זוכר אם הוזכרה באותה דיון: חקיקה. האם יש בבית המחוקקים שלנו קורסי הדרכה בחציבה בסלע (או שמא באפיית?) לחוקק הם יודעים (וגם לחרטט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
GREAT! האוצר הקטן שלי הולך וגדל (בניגוד גמור לאוצר הקטן האחר, ההוא שמוחזק בבנק). ____________ אני יודע שזה פתטי, אבל מציאה כזאת באמת גורמת לי להנאה, השד יודע למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו תכונות יש לסגסוגת של ברזל ועופרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי עוד צדקתי? מתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה פרויקט אחד הסנטינל של B612 שמנסה להתמודד עם האיום הזה1. מקריאה באתר שלו עולה שדוקא על שיטות להסטת אסטרואיד נעשה מחקר בשנים האחרונות, ויש כמה פתרונות פיזיביליים. היעקריים שבהם, שלא במפתיע, פחות דרמטיים מפצצות אטום ברוס ויליס וליב טיילר, וכוללים הסטה איטית לאורך זמן. 1 שתי נקודות למי שמגלה מאיפה השם הזה, בלי לגגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רבע נקודה, לבושתי, כי מייד התחבר לי "הכוכבית B612" אבל לא זכרתי מאיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם גופים כמו נאס"א שעוסקים בחיפוש אסטרואידים ובחינת שיטות להתמודדות איתם. הבעיה בשיטות שדורשות זמן היא שהן מחייבות גילוי מוקדם מספיק כדי להתארגן למשימה וגם לבצע אותה; כמובן, ככל שהגילוי יותר מוקדם גם קל יותר לטפל בבעיה כי הסטה קטנה של המסלול תספיק כדי להשיג הרחקה משמעותית עד להגעה לקרבת כדה"א. השאלה היא מה נעשה אם נגלה אסטרואיד מתקרב חודשים או אפילו שבועות בלבד לפני הפגיעה - וכאן יתכן שלא תהיה ברירה אלא להשתמש בנשק גרעיני. כמובן, גם שימוש כזה אינו פשוט. אם תפוצץ את ההתקן בחלל ליד האסטרואיד אתה תשטוף אותו במנה נאה של קרינה; בהעדר אטמוספרה לא יהיה פיצוץ במובן הרגיל. אבל לא ברור כלל עד כמה הקרינה הזו תשפיע על המסלול שלו. אם תרצה להחדיר את הפצצה שלך פנימה תצטרך לפתח מראש רובוט חופר ולהנחית אותו עם הפצצה על האסטרואיד, וגם אז אתה עלול בסך הכל לפרק אותו לכמה חלקים שעלולים להמשיך באותו מסלול ולגרום יחד נזק רב יותר מהאסטרואיד השלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן הפרוייקט העיקרי בלינק שקישרתי הוא טלסקופ חללי לגילוי מוקדם של אסטרואידים בגודל של 100 מטר עד קילומטר אחד, שהוא מתחת לטווח שנאס"א מגלה כיום. אחת הטכנולוגיות שהם מזכירים זה סוג של מנוע פלסמה גרעיני(?) שמוצמד לאסטרואיד ודוחף אותו הצידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהיום נאס"א עוסקת בגילוי של עצמים גם בגודל הזה. היה להם מנדט מהקונגרס לגלות 90% מהעצמים בגודל קילומטר ומעלה והם עמדו בו ב-2010, ועכשיו הם מתמקדים בעצמים הקטנים יותר. יש להם גם "Asteroid Redirect Mission" שתכליתה ללכוד אסטרואיד ולשנות את מסלולו - זו יכולה להיות הכנה טובה להסטת איום על כדה"א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחשב קוונטי אין כמעט שום יתרון בסוג כזה של חישוב.1 1 דיסקליימר: כמעט שום דבר לא ידוע בודאות בתורת הסיבוכיות החישובית, אבל יהיה מאוד מפתיע שדווקא חישוב קוונטי יעזור פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם מסוגלים להאיץ את חלוקי האבן האלה, למה צריך מחשבים קוונטיים (נניח)? אם יש להם את כמות האנרגיה הנחוצה, חלוק האבן ילך לאן שתאמר לו. אם הם משתמשים בעיקר במסלולי הכבידה הרגילים של אותם חלוקים, ומשנים אותם קצת אבל מרחוק מאד - אזי גם מי שצופה בחלוקים האלה מכדור הארץ יכול לחשב את המסלולים שלהם ולראות שהם הולכים להתלכד. אז איפה גורם ההפתעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה רוצה להסיט טריליון וחצי חלקיקי אבק כך שהם יתלכדו בדיוק בנקודה הרצויה אתה צריך לקחת בחשבון גם את האינטרקציה ביניהם, וגמובן את כל ההשפעות של כוכבי הלכת, השמש ואולי גם כמה אסטרואידים מסיביים יחסית שנמצאים בסביבה. מאחר וכידוע אין למערכות כאלה פתרון אנליטי, יש לי הרגשה שמחשב קוואנטי יכול לעזור. לא שאני מבין בזה יותר מדי (וזה, כנראה, האנדרסטייטמנט של השנה האחרונה) אבל נראה לי שחישוב מקבילי הוא בדיוק מה שייתן לאותו מחשב את היכולת הנחוצה. בכלל, הגיע הזמן שאזכה בהתערבות עם פרופ' אחד למתמטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם אלה היו חלוקי אבן, עכשיו הם חלקיקי אבק? ככה לשנות בשלושה סדרי גודל את נתוני השאלה בלי להודיע מראש? לא יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מליון פעם הסברתי שאני נוטה להגזמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחשב קוואנטי לא מסוגל לבצע "הרבה חישובים רגילים במקביל".1 הנה כלל אצבע חדש בשבילך: מחשב קוואנטי יכול לחשב את המחזור של פונקציה מחזורית בזמן חישוב לוגריתמי. זו כמעט המשימה החישובית היחידה שהקוואנטי משיג שיפור אקספוננציאלי. תרגיל לקורא המתמטי: הצג את בעיית הפירוק לגורמים כבעיה של מציאת מחזור של פונקציה. 1 זו טעות נפוצה. מדען המחשב סקוט אארונסון מתייחס אליה בכותרת המשנה של הבלוג שלו http://www.scottaaronson.com/blog . נ.ב. טלפורטציה קוואנטית לא מאפשרת תקשורת מהירה מהאור: http://xkcd.com/1591 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עסוק מדי בהרס מדינת היהודים מכדי לקרוא את סקוט אהרונסון ברמת הריכוז הנדרשת, כך שאני מקבל את אמירתך ללא ערעור. אמרתי שאני לא מבין בזה הרבה, ולפחות האמירה הזאת מוכיחה את עצמה כנכונה. __________ אתה Deion Sanders? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שכאשר קראתי את הספר אי אז גם עבורי גלישת הגלים על מגה צונאמי נראתה לא ריאלית באורח די צורם, בהתחשב ברקע ה"קשה" של לארי ניבן. לאחרונה הופתעתי לגלות שהיו דברים מעולם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוויסט נחמד על הדיון הזה יש בסיפור של בורחס שקראתי בנעורי. אאכזב אתכם מראש שאני זוכר ממנו רק את ה-setting, לא את הפרטים ולא מה קורה בסוף ובאמצע. אה, ולא את השם. זה על איזה איש מהמערב שנשבה על-ידי שבט ילידים באמזונס. הוא רוצה להרשים אותם (ייתכן שחייו תלויים בכך) על-ידי כך שיציג להם המצאה שהוא מכיר בהיותו בן הציבליזציה, ושהם לא מכירים. הבעיה היא שהוא מצליח לחשוב על שום דבר מרשים שהוא יכול להרכיב ממה שזמין אצלם. בורחס מפרט קצת יותר, אבל כאמור אני לא זוכר. אם מישהו יודע על מה אני מדבר, הוא מוזמן להרחיב. מי שלא, יכול לנסות את כוחו ולחשוב מה הוא היה יכול לבנות בסיטואציה כזו. אני מניח שלא קשה מדי לבנות מנוף (של שתי זרועות באורך שונה), אבל די סביר שגם שבטים מבודדים עלו על זה במרוצת השנים. הדבר הבא שעולה בדעתי מצריך חבלים (או יכולת לשזור חבלים טובים) ויכולת לחרוט עץ במידה סבירה; אז אפשר לבנות גלגלת. עם עץ גדול מספיק ויכולת חריטה טובה מספיק, בורג ארכימדס. ותודה לביקור האחרון שלי במוזיאון המדע המקומי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים בארה"ב: אסטרואידים לא כל כך מטרידים אותם, אבל מתברר שמגה-צונאמי בעקבות רעידת אדמה של משהו כמו 9.0 בקו השבר קסקדיה (מצפון קליפורניה עד ונקובר) דווקא כן. הם לא ממש ערוכים להתמודדות עם הדבר הזה. אם אתם בדיוק מתכננים חופשה או ביקור בפורטלנד או בסיאטל, דחו את הקריאה לאחריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד- סיכויים ממש גבוהים יחסית לאסטרואיד "the odds of the big Cascadia earthquake happening in the next fifty years are roughly one in three. The odds of the very big one are roughly one in ten" מצד שני- לא ארוע הכחדה "FEMA projects that nearly thirteen thousand people will die in the Cascadia earthquake and tsunami" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא מדובר בארוע הכחדה, אם כי לנוכח התאור של מה שעתיד לקרות המספר של שלושה עשר אלף הרוגים נראה נמוך להפליא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי אינטואיטיבית 13 אלף הרוגים נשמע נמוך מול מיליון חסרי קורת גג. כנראה שההתראה, קצרה ככל שתהיה, עדיין תסייע לרבים להמלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי קצת על סופרנובה בעקבות תגובה 678813 והנה מצאתי עוד סוג של ארוע הכחדה: מתוך התפרצות גמא [ויקיפדיה]: התפרצות גמא המתרחשת במרחק של מספר אלפי שנות אור מכדור הארץ, יכולה לגרום לדלדול משמעותי של שכבת האוזון במידה כזו שתחשוף את לקרינה חזקה ותגרום להכחדה המונית. יש הסבורים שהתפרצות שכזו הייתה אחראית להשמדה ההמונית שהכחידה את היצורים הימיים הקדמונים לפני כ-445 מיליון שנה, בין תקופות האורדוביק וסילור. מתוך היפרנובה [ויקיפדיה]: במקרה של התפרצות גמא באזור של מערכת השמש שלנו בגלקסית שביל החלב, סביר להניח שהחיים על כדור הארץ יחדלו להתקיים, ואם תהיה קרובה מידי - היא עלולה אפילו להשמיד את כדור הארץ כליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא החיים, אבל איך קרני גמא יכולות "להשמיד את כדור האריץ כליל"1? האם הכוונה שהוא יתפזר כענן גז? ___ 1. בהנחה שב"קרובה מדי" לא מדובר על היפרנובה במרחק עשרים מטר אלא לכל הפחות אלף שנות אור2. 2. שגם זה לא מרחק סביר, כי הכוכבים הקרובים אלינו קטנים ומאריכי חיים. ולא במקרה3. 3. פשוט העיקרון של "רואים רחוק רואים אחורה בזמן" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך <קישור Gamma-ray_burst [Wikipedia] ויקי>: a typical burst releases as much energy in a few seconds as the Sun will in its entire 10-billion-year lifetime את חישוב שטף האנרגיה במרחק 1000 שנות אור אני משאיר כתרגיל לקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשמתעדכנים אחרי הרבה זמן... רואים תגובות ישנות. לקחתי על עצמי את התרגיל שלך. מרחק של אלף שנות אור גדול ממרחקה של השמש פי 8.33 / 1000 * 365 * 1440 או בערך 63 מיליון. שטף האנרגיה יורד בריבוע המרחק, כלומר יחסית לעוצמת המקור הוא קטן פי 4e15. עשרה מיליארדי שנים הם בערך 3e17 שניות. אם אורך פרץ הקרינה הוא חמש שניות אז העוצמה הנחווית על פני כדה"א היא בערך פי 15 משל השמש באותן שניות. לא נעים, די כדי לטגן כהוגן את כל מי שיהיה חשוף לקרינה באותו צד של כדה"א שיפנה אליה באותו זמן, אבל לא דבר שיאדה את כדה"א או אפילו "רק" ישמיד את החיים עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה עדיין נשמע מדאיג למדי: א. גם לטגן חצי מהחיים על כדור הארץ (כי חצי בצד שפונה להתפרצות בערך), קרוב מאד להשמדה גלובלית. ב. יש לזכור שהאנרגיה הזאת לא מגיעה בצורת פוטונים צהובים חביבים באורך גל נראה, אלא בצורת פוטוני גמא אלימים הרבה יותר (כמה וכמה סדרי גודל יותר), שאפילו חשיפה חלקית מאד אליהם יכולה להביא לנזקי קרינה שיהיו קטלניים אחרי שעות או ימים, גם עבור מי שלא טוגן מיד. ג. שלא לדבר על מקלחות החלקיקים שימטיר עלינו כל פוטון כזה בטובו אחרי המעבר באטמוספירה. ו/או על הסטרטוספירה. ו/או על חגורות ואן אלן. ד. ושלא לדבר על הנזק למכשירים האלקטרוניים של צורות החיים המתקדמות יותר. חיים ללא אינטרנט הרי אינם חיים. ה. תמהני גם לגבי ההשפעה האקלימית של חימום פתאומי של חצי מהאטמוספירה עם חמש עשרה שמשות למשך 5 שניות קצרות ועצבניות. יייתכן שאפילו העלאת טמפרטורה רגעית של 3-5 מעלות בלבד, אבל בשטח ונפח כל כך גדולים, יגרמו לרוחות/הפרשי לחצים/הוריקני חסרי תקדים שיפלשו גם רחוק לתוך האזורים הפחות מטוגנים ויעשו בהם שמות. ו. הג'וקים עדיין ישרדו, כנראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין, הסבירות לסופרנובה במרחק אלף שנות אור מאיתנו קטנה בסדר גודל מהסבירות שהאנושות תושמד בדרך אחרת. אז אתה יכול להיות רגוע. . . . או שלא... ____ וההצעה המתבקשת לסקר - מה יהיה הסוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתברות לסופרנובה במרחק של עד 1,000 שנות אור ממערכת השמש היא 1 (עד כמה שאנחנו יכולים להיות בטוחים בחוקי הפיזיקה). יש לא מעט על-ענקים במרחק של פחות מ-1,000 שנות אור (יש עשרות במרחק של עד 2,000 שנות אור), למשל אנטארס [ויקיפדיה], ביטלג'וז [ויקיפדיה], ריג'ל [ויקיפדיה], כוכב הצפון [ויקיפדיה] ואלניטק [ויקיפדיה] (אלה הידועים שבהם), וכולם יסיימו את חייהם כסופרנובה תוך מיליון שנים וחלקם, ככל הנראה, הרבה יותר מוקדם. מצד שני, מדובר ככל הנראה בארוע לא נדיר במיוחד, שעד כה לא הביא להשמדת החיים על כדור הארץ ואין סיבה להניח שבעתיד זה ישתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלכן האירוע המתואר וששוערך על ידי החתול לעיל נקרא 'היפרנובה'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן מטרה נעה. השוטה דיבר על התפרצות קרני גמא ואחרי זה עברו לדבר על סופרנובה. אלו 2 דברים שונים, גם מבחינת התהליך, גם מבחינת ההסתברות וגם מבחינת הנזק האפשרי לכדוהײא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה מתחיל תגובה 678816 כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ההסתברות שהאנושות תחדל להתקיים היא אחד1. הייתי צריך לדייק ולומר שההסתברות לקץ האנושות בעשרת אלפי השנים הקרובות בגלל פיצוץ קוסמי של סופרנובה או היפרנובה קטנה בסדר גודל מההסתברות שהקץ יגיע בדרך אחרת. להבה אשתדל יותר :) __ 1. או, למען ההידור המתמטי - קרובה אף יותר לאחד. ___ וההצעה לסקר - קץ האנושות יגיע בגלל - 1. מחלה מדבקת שתהרוג את כולם (התפרצות/אנדרומדה/חולה אפס) 2. מחלה מדבקת שתפגע בפוריות (גלאפגוס) 3. פגיעת עצם קוסמי בכדו"א (ארמגדון) 4. פיתוח תודעה מלאכותית ורצחנית (המטריקס) 5. קריסת אתר האייל הקורא (שכ"ג עוד עובד על התסריט) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |