בתשובה למיכאל שרון, 31/03/02 19:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בארצות הברית התפתחות כזאת איננה סבירה כי המעטפת התרבותית שם היא ימנית, דהיינו האויב בעיני האמריקאים הוא חיצוני והאיום העיקרי בעיניהם הוא חיצוני. כאשר האויב החיצוני הזה מופיע האמריקאים מתאחדים נגדו. בישראל, לעומת זאת, המעטפת התרבותית היא שמאלנית והאיום בעיני קבוצות השררה הישראליות הוא פנימי. לכן הישראלים אינם מתאחדים מול אויב משותף אלא ממשיכים להילחם אלה באלה גם כאשר האויב החיצוני מופיע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה התכוונתי באנלוגיה שהבאתי לתקיפת אויב חיצוני, שכן רציתי להמחיש את עוצמת התגובה כנגד האויב החיצוני בנסיבות דומות בארה"ב. ההבחנה שאתה מביא היא מענינת, שכן השמאל מוכוון מבנית למאבקים וקונפליקטים מעמדיים/חברתיים תוך מדינתיים. אבל ראה נא את התאחדות הרוסים במלחמת העולם השנייה כנגד גרמניה (המלחמה הפטריוטית הגדולה), או צפון וייטנאם כנגד ארה"ב, או הפרטיזנים המרקסיסטים של טיטו שאיחדו את העם היוגוסלבי. למעשה השמאל והקומוניזם לא כשל בלאחד אף עמים שונים כנגד גורם חיצוני, כבתקופת המלחמה הקרה. נראה לי שהגורם המאחד הינו בסיסים אתיים. שים נא לב עד כמה הדגישה ארה"ב את הבסיסים האתיים האלה של הגנה על ערכי החרות, בהתאחדות לאחר ארועי ה-11 ספטמבר. ואילו כאן ראו תופעה אמריקנית זאת בקורטוב של ציניות מפוקחת ומתוחכמת כביכול. מדוע? אולי משום שהקיום המדיני הישראלי לוקה בבסיסים האתיים המאחדים שלו. במדה גבוהה, קבוצות השררה בישראל מתפעלות שליטה לצורך השתלטות שרירותית על משאבים וחלוקת טובות הנאה, ללא זיקה לזכאות כדין בניתחי השלל. מדובר על כן במידה רבה בשימוש נרחב בדיסאינפורמציה והונאה שהינם מובנים לשיטה (אשכול: "לא הבטחתי לקיים"). בהיעדר היסוד האתי אצל גורמי הכוח, שולטת השרירות הכוחנית. מכאן גם ההתנערות מאחריות. במצב של לחץ חיצוני, ניתפס המצב על ידי חלקים משכבות האליטה והחברה בכלל כהתמעטות משאבים, ובמקום להתאחד למאמצים משותפים מופעל הליך של קירבון גורמים פנימיים לסלוקם משותפות במשאבים המתמעטים. תכופות במצב זה תהייה גם חבירה לגורמים חיצוניים עוינים, למען הזרמת משאבים וחיזוק זמני על חשבון חלקים אחרים באוכלוסיה. ניתן להרחיב את הניתוח תוך הצבעה על חולשתה הבסיסית של חברה חסרת אתיקה בפני אויב חיצוני, אך לא אוסיף מעבר לתובנה עתיקה שלנו של בעייתיות ליקוי הצד האתי: "בגלל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, ברית המועצות לא היתה מדינה בעלת מאפיינים שמאלניים אלא בעלת רטוריקה שמאלנית. השלטון בברית המועצות היה ימני לכל דבר. אותם דברים אמורים על צפון ויטנם ועל יגוסלוויה. בעוד שהרוסים נטלו את הרטוריקה של מרכס והתאימו אותה לצרכיהם, במערב ובייחוד בישראל לקחו את מארכס ברצינות. הוירוס המרכסיסטי- שמאלני אחראי לחוסר המוכנות של צרפת ובריטניה למלחמת העולם השניה ולאופן הלקוי שבו אנחנו מנהלים את מלחמותינו מאז מלחמת ששת הימים. אני מסכים איתך בהחלט שראוי לה לחברה שיהיה לה בסיס אתי.קבוצות השררה הציוניות ישראליות מבית מדרשו של בן גוריון נטלו את הרטוריקה המרכסיסיטית בולשביסטית ועשו אותה לאתיקה של הציונות ושל מדינת ישראל וזה אחד המקורות לחוסר האתיקה ואולי אף לחוסר התרבות של מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת שאוכל להבין טוב יותר את דבריך: למה כוונתך באמרך "שלטון ימני"? אני מוצא שההגדרות של "שמאל" ו"ימין" מתחילות להתערפל כאשר משתמשים בהן מחוץ להקשר המוכר של שיוך מפלגות. דומני כי בהקשר שאתה משתמש בו, "ימני" פירושו "בדלני" בעוד "שמאלני" הוא "קוסמופוליטי" (או אולי "ליברלי"? אף שליברליזם כלכלי נתפס כימני דווקא) או משהו בדומה לכך. האם אכן לכך הכוונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרות הרווחות של שמאל וימין הן מעורפלות. אני מציע הגדרות חדשות על בסיס היחס לאיום שרידותי: השמאל רואה באיומים פנימיים איומי שרידות והימין רואה באיומים חיצוניים איומי שרידות. לצורך הגדרות אלה אינני זקוק למונחים: ליברלי, קוסמופוליטי או בדלני. דוגמא: בעיני השמאלן דוד בן גוריון אצ"ל היה איום שרידותי לפיכך הוא הכריז על "הסזון". לעומת זאת בעיני מנחם בגין הבריטים היו איום שרידותי לכן הוא הכריז על "המרד" ופקד לא להגיב בכוח על "הסייזון". אחת הסיבות שהשמאל הצליח להשתלט על מדינת ישראל, ובייחוד על אמצעי התקשורת ועל האוניברסיטאות, ולכן גם על השיח הציבורי, היא שאנשי השמאל התייחסו לאנשים לא שמאלניים כאל אויבים. לעומת זאת הימנים לא התעסקו במלחמות פנימיות ולכן לא התאפשר להם להתכונן כהלכה למלחמות חיצוניות כמו המלחמה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי עד כמה ההגדרות הללו תקפות במצב הפוליטי הנוכחי. האם מגישתך משתמש כי מפלגות השמאל בארץ הן ש"ס, יהדות התורה ושינוי (אינני מתייחס למפלגות הערביות) ומפלגות הימין הן כל השאר? דומני שהמחלוקת ימין-שמאל בישראל של ימינו היא ביחס לטיפול הראוי ב"איום חיצוני". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ש"ס, יהדות התורה ושינוי הן מפלגות שמאלניות. אך גם חלקים ממפלגת העבודה ובוודאי מר"ץ.ראה את יוסי ביילין לדוגמא: הוא מתעסק בעיקר באיומים של שרון ושל פואד על עם ישראל ולא של ערפאת. אבל במציאות אין מודלים טהורים ובכל מפלגה יש קצת ימין וקצת משמאל והתווית נקבעת לפי המינון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, לטרמינולוגיה שלך אין דבר וחצי דבר עם שמאל ועם ימין - לא במשמעות המדינית המקובלת בישראל, ולא במשמעות הכלכלית הנפוצה יותר במערב. אולי פשוט תשתמש במושגים חדשים, במקום לבלבל את כולם עם מושגים שכבר יש להם הגדרות יחסית ברורות? חוצן ופנימן, אם תרצה, יכולים להיות מושגים מתאימים (ימני ושמאלני בטרמינולוגיה שלך, בהתאמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההגיון שלך אינשטיין בלבל לכולם את המוח כשהשתמש במושג יחסיות במקום להמציא מונח חדש, ותומס קון בלבל לכולם את המונח כשהשתמש במושג פרדיגמה במקום להמציא מנוח חדש ואלה רק שתי דוגמאות. אבל מה לעשות, ההיסטוריה של ההגדרות איננה פועלת לפי עצתך אלא לפי תיפקודי והטעם לכך הוא שהליבה של ההגדרות המקובלות מוכלת בהגדרות החדשות.לכן יש מתאם בין התעסקות באיומים פנימיים והומניזם ובין התעסקות באיומים חיצוניים ולאומיות. מכאן שטיעונך שלהגדרות שלי אין דבר וחצי דבר עם שמאל וימין אינו מבוסס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איינשטיין השתמש במושג ''יחסיות'' בדיוק באותו מובן שהיה לו לפני כן (הטרנספורמציות של גליליאו, נגיד). הוא רק החיל אותו עד עוד דברים חוץ ממהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני השמאלן דוד רזיאל ההסתדרות היתה איום שרידותי לפיכך הוא דאג להקים את האצ''ל ולפרוש מההגנה. לעומת זאת בעיני משה שרת הנאצים היו איום שרידותי לכן הוא הקים את הבריגדה היהודית שלחמה באוייב הנאצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד רזיאל לא הקים את אצ"ל! הארגון הצבאי הלאומי צמח מתוך ארגון ב' שפרש מן ההגנה (ארגון א') אחרי כישלון ההגנה במאורעות 1929 לשמור על הרכוש ועל הנפש מפני האויב החיצוני, הערבים. להתנגדות של דוד רזיאל להסתדרות אין שום קשר לפרשה הזאת. במלחמת העולם השנייה עמדה כל המערכת בפני השמדה. איום מן הסוג הזה מטשטש את ההבדלים בין שמאל לימין בייחוד שבמציאות אין מודלים טהורים. תהליך דומה התרחש גם בבריטניה אחרי נפילת צרפת ובריחת כוח המשלוח הבריטי ממנה ב-1940 ובארצות הברית אחרי פרל הרבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רציתי להכנס לפרטים (ואני עדיין לא רוצה) רק להראות שההגדרה שלך מגוחכת. אם אתה רוצה להכנס לפרטים, בבקשה. למעשה, הפילוג בא לאחר "פרשת תהומי" שנתיים אחרי המאורעות ראה http://www.etzel.org.il/ac02.htm. בזמן שאנשי ההגנה (השמאלנים) התנדבו להגן על עמם מאיום חיצוני אמיתי, נלחמו הארגונים הימניים נגד הבריטים (כן כן, אלא שנלחמו בנאצים) ההסתדרות (האוייב הפנימי), ואפילו בינם לבין עצמם (כן, למי שלא זוכר, היה פיצול נוסף). חלק מאנשי הימין אפילו שיתף פעולה עם האוייב האמיתי, תוך כדי סיכון חייהם של הלוחמים הבריטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובגלל שאנשי הימין לא עסקו במלחמות פנימיות, אמיל גרינצוויג ויצחק רבין חיים איתנו עד היום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמיל גרינצוויג נרצח משום שאדם אחד רצח אותו בסיטואציה שבה השמאל פעל נגד מלחמת לבנון (החיצונית) והימין ביקש להמשיך את המלחמה נגד מדינת הטרור של הפלסטינים שהיתה קרויה אז פתחלנד. יצחק רבין נרצח בסיטואציה שבה הוא ביקש לעשות הסדר עם אויב חיצוני על חשבון אינטרסים חיוניים בעיני חלק מן היהודים - שטחי ארץ ישראל והתנחלויות. האשמה ברצח, לדעתי, היא של השב"כ ומי שהיה אחראי לו, יצחק רבין, שלא הצליח למלא את תפקידו העיקרי: להבטיח את חיי ראש הממשלה. כשלון מערכת הביטחון להבטיח את חיי ראש הממשלה, למנוע את הרצח במערת המכפלה וכו' היתה הכתובת על הקיר שגם אנשי השמאל וגם אנשי הימין סרבו לקרוא ועל כך כולנו משלמים במלחמה הנוכחית. זה אחד הסיפטומים של הפרימיטביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.אמיל גרינצוויג נרצח משום שהפגין כנגד מלחמה אוילית ומיותרת שמטרתה האמיתית והעיקרית היתה השלטת הפלנגות על ביירות ולחימה מיותרת בסורים. המלחמה באש"ף (החלק היחיד המוצדק במלחמה) היתה רק תירוץ לאותם דברים. (בודאי שלגביה לא היה צריך לחכות להתנקשות בשגריר ישראלי, דבר שנעשה ע"י אבו-נידאל ולא אש"ף). אבירי אותה מלחמה הסיתו כנגד המתנגדים לה כאנטי-פטריוטים (או בלשונם גיס חמישי ותוקעי סכין בגב האומה), הסתה שנקלטה ע"י אדם מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, שכבות שתמיד תומכות בחשיבה כזו, אלא שצריך מי שיסית אותם. 2.יצחק רבין נרצח ע"י פנאט דתי-לאומני (שהושפע לצד הספר "ברוך הגבר" גם מספר השמצה כנגד רבין, מאת אחד, אורי מילשטייו) שפעל באוירה של הסתה לאומנית כנגד מדיניות פרגמטית - הסתה שבאה הן מחוגי רבני יש"ע והן מהליכוד (כיכר ציון). אשמתו של השב"כ היא באי מניעת הרצח, בוודאי לא בביצועו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ספר ההשמצה'' הוא ''תיק רבין - איך תפח המיתוס'' שאני חיברתי. בהנחה שקראת אותו, שאחרת לא היית טוען טענה כה חריפה, פרט עובדה אחת בספר שאיננה מבוססת. כידוע לך השמצה היא ביקורת לא מבוססת, וביקורת היא השמצה מבוססת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספר, אבל מספיק לראות מהעטיפה האחורית שלו שמדובר בספר סנצסיוני שמכוון למסקנה הבלתי נמנעת - רבין אינו ראוי לתפקידו. כידוע, לרבין בכל זאת יש רקורד מסוים לכל אורך שנות פעילותו. כמובן שתמיד ניתן לבקר, השאלה באיזו צורה והאם הביקורת נקודתית או ענינית, או שאינה אלא כתב פלסתר פוליטי.(דבר לגטימי, אבל לא כשהוא מוסווה בצורת בקורת עינינית.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המאפיינים של תת תרבות הוא ויכוח על דברים שאנשים אינם יודעים. טיעון לגבי המניעים לרצח רבין על פי התבוננות בגב הספר, אפילו לא קריאת הכתוב בו, ועוד בהתנשאות כפי שנסחת את תגובתך הראשונה, הוא סמפטום לתהליך קריסתה של ישראל. כי אנשים שקובעים הלכות על דברים שאין הם יודעים ושלא בדקו אותם, וטוענים טענות על פי ''יש רקורד מסוים'' (גם ליוסף סטלין היה ''רקורד מסוים'') אינם מסוגלים ליצור יצירה ראויה לשמה. את הטיעונים השקריים שלהם הם מפיצים וכך נוצרת תת תרבות. תודה רבה לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזשהו הבדל בין רבין לסטאלין. לגבי הרצח, לא טענתי שהספר הוא ממניעי הרצח, אלא שיגאל עמיר קרא בו והושפע ממנו, יחד עם הספר ''ברוך הגבר'' וספר שעסק בהתנקשות הכושלת בדה-גול. הדבר הזה נאמר עוד בזמנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש הבדל בין סטלין לרבין כי אחרי שסטלין מת (ויש גרסה שהוא נרצח) בכו עליו עשרות מליוני אנשים בכל העולם וכינו אותו "אביב העמים". בישראל היתה נציגות נכבדה לעדת הבוכים הזאת והיא שעצבה במידה לא קטנה את התרבות שלנו בכל התחומים. לרקורד הזה רבין לא הגיע. לפיכך כדאי לך להפסיק לטעון להבא בשם הרקורד. ואשר לטענה שיגאל אמיר הושפע מספרי: הספר "תיק רבין - איך תפח המיתוס" יצא לאור כחצי שנה לפני הרצח ועורר תדהמה גדולה. באחד הדיונים במערכת הביטחון היו מי שהעריכו כי רבין סיים את הקריירה הפוליטית שלו בעקבות הדברים שנחשפו עליו בספר וביחוד העובדה שכמפקד חטיבת "הראל" הוא נטש את פקודיו וברח לקריית ענבים, בקרב "שיירת הראל" ב-20 באפריל 1948. יוצאי הפלמ"ח שהיו בעלי כוח רב בישראל של אז ניצלו את הרצח כדי להפוך אותי ואת ספרי לבלתי לגיטימים. בכך הם בקשו להתחמק לעוד שנים אחדות מפסק דינה של ההיסטוריה לגבי תפקודם במלחמת העצמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין לא היה שותף למהפכה שבה היתה שפיכות דמים רבה, לא ביצע משפטי ראווה שיקריים ליריבים פוליטים, לא בנה לעצמו משטר דיקטטורי המבוסס על פולחן אישיות, לא רצח את בני עמו ולא התנכל לבני מיעוטים. לגבי הטענה שלך: רבין ברח בעת קרב, לא היה ידוע על כך במהלך כל השנים ורק ב1994 זה יצא לאור? ואם כך, מדוע תמכו בו יוצאי הפלמ"ח ולא הוקיעו אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמיון בין המקרה של רבין למקרה של סטלין בדיון ביננו, שלשניהם היה רקורד חיובי שקרי בעיני רוב הציבור, ללמדך לשאין לטעון טענה בשם רקוד חיובי. לשאלתך מדוע תמכו ברבין יוצאי הפלמ"ח ולא הוקיעו אותו התשובה היא שהם דאגו לרקרוד שלל עצמם. לא רק רבין ברח משדה הקרב גם האלוף במילואים וראש "המוסד" לשעבר צבי זמיר, לדוגמא שהיה מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח ברח מפקודיו בקרבות שיירת נבי דניאל ורכס התותחים. גם לו היה אינטרס אישי שתפקודו לא יתפרסם. שהרי אם היה נודע שרבין וזמיר ברחו משדה הקרב אם לא היו מתקדמים בצה"ל ולא מקבלים אחרי השחרור את המשרות שקבלו.אז ההיסטוריה של מדינת ישראל היתה קצת יותר חיובית. אחרי שהם פרסמו מניפולציות על מלחמת העצמאות באים אתה וחבריך ומתלוננים על שגזלו מהם את הסיפור היפה והטוב על אותה מלחמה שעל פיו התחנכתם. על כך נאמר: פני הדור כפני הכלב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שאנשים כמו מאיר פעיל ''קידמו'' את דחיקתך למה שראו כשוליים הסהרוריים (כך שלא יקחו אותך ברצינות), בשם ההגנה על מיתוסים ואתוסים הדרושים לדעתם לרוח האומה. הרעשת העולמות הזאת הוצגה לחלק מאנשי דור תש''ח כפגיעה במורשתם, וכאן הוטעו לדעתי. שכן הקפדה על מונומנטליות ללא דופי ומעבר לחולשות אנוש הינה גישה סובייטית במובהק, שתחת לעורר חוסן גוררת את היפוכו - ציניות גורפת וראיית ההוויה ההיא כקשורה לרטוריקה נבובה. כך, דמותו של דוד המלך מוצגת בתנ''ך על חולשותיה, מה שגרם לאמינות הדמות והאיר את גדולתה באור יקרות. מאידך אל''מ (מיל) פעיל גרס לגביך שאתה מתעסק בפיצ'סקס, מה שמעיד יותר מכל על נטייה עצלה משהו לא לעסוק כל כך בפרטים. מדובר אם כן במתן קדימות לרטוריקה הסוחפת והגלובליסטית בעבודות המתיימרות להיות היסטורית. זוהי דילטנטיות מגוייסת לשמה. לדעתי הדבר מעיד על חולשת עבודות כמו-היסטוריות אחרות, לעומת מפעל הענק שלך, שלא זכה להוקרה המתאימה וחבל. הרי כל יושר מדעי היה מחייב לזכותך בפרס ישראל על כך, ללא זיקה להשתייכות לקליקת שררה כזו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה מיכאל. מחוץ לדברים הנכונים שכתבת, למאיר פעיל היה ענין אישי קונקרטי במאבקו נגדי: אני חשפתי את העובדה שבדיר יאסין לא היה טבח (כרך ד' תולדות מלחמת העצמאות - ממשבר להכרעה) וסיפור הטבח הוא המצאה של מאיר פעיל בשרות השמאל כדי למנוע מבגין להיות חבר בממשלה הראשונה בראשותו של בן גוריון ולמנוע את האיחוד בין ההגנה לאצ"ל לפני הקמת המדינה. זאת פצצה שפעיל רצה למנוע את הטמעתה בשיח הישראלי בעודו בחיים. הוא לצערי הצליח. את מאיר פעיל אני מבין פחות ברורה התמיכה שהוא קיבל מאנשים בעלי איצטלה אקדמית מקצועית כפרופ' אניטה שפירא שאפילו לא שרתה בפלמ"ח ועלתה ארצה כניצולת שואה אחרי מלחמת העצמאות, ומראשי צה"ל שהמשיכו להעסיקו כמרצה ראשי למלחמת העצמאות ולחשיבה צבאית בפו"ם ובמכללה לביטחון לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שיהיה מצחיק. מאיר פעיל, בתקופת שירותו הצבאי, ניסה למנוע מבגין להצטרף לממשלת בן-גוריון? כזכור, בן-גוריון הוא זה שאמר "בלי חירות ומק"י". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על אפריל 1948, חודש וחצי לפני הקמת המדינה וחודשיים לפני שהוקם צה"ל, אז מאיר פעיל היה מפקד "יחידת אברהם" - יחידת סזון שפעלה בירושלים. ומכיוון שהנושא יותר מדי רציני, אולי תחיל לקרוא ותהיה בקי בעובדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקופה שלפני הקמת המדינה, אז למה אמרת שפעיל ניסה למנוע מבגין להצטרף לממשלת בן-גוריון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי חודש וחצי לפני הקמת המדינה היו מגעים קואליציונים בין מפלגות היישוב, להקים את ''מנהלת העם'' שתקבל את הסמכויות הביצועיות מאת הסוכנות היהודית ושתיעשה ממשלת ישראל הזמנית אחרי הכרזת העצמאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספר, אבל אם הטיעונים שבו הם כדוגמת ההשוואה הפשטנית בין רבין לסטאלין, הדבר מעיד על טיב הספר. אני לא מתלונן על גזילת שום סיפור, יפה או מכוער,(להיפך, אם יש מה להפריך ולספר מחדש, אדרבה) אלא על ספר פולמי פוליטי שמתחזה למחקר רציני ומתימר לדבר בשם ה"עובדות". האם אותו ספר היה נכתב ויוצא לאור כאשר רבין היה שר הבטחון של שמיר, בתקופת ה"לשבור להם ידיים ורגליים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת האינתיפאדה הראשונה, בתחילת 1988, כשרבין היה שר ביטחון בממשלתו של יצחק שמיר הופעתי כעד הגנה במשפטו של רוני אלמוג מ"לילה הגלשונים". במשפט צבאי זה אמרתי שאם רוצים לדון את אלמוג על בריחתו משדה הקרב יש לטפל קודם בשר הביטחון יצחק רבין שברח משדה הקרב בהיותו מפקד חטיבה במלחמת העצמאות. עדות זאת הופיעה למחרת בעמודים הראשונים של כל העיתונים וב"מעריב" זה היה הפריט היחיד. אני מניח שאת פרטי עדותי קראו יותר אנשים מאשר את ספרי. האם בכך הסתתמו טענותיך הבלתי מבוססות מתחילתן עד סופן? המשתתפים האחרים של פורום זה ישפטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז זה היה בכל העיתונים, והקריירה של רבין לא נגמרה. אולי אתה מייחס לעצמך כוח פוטנציאלי הרבה מעבר למציאות? רבין, בסופו של דבר, נבחן במבחן התוצאה. את המסקנות יסיק כל אחד לפי ערכיו עצמו. לטעמי, בלי קשר לאי-אילו מגרעות שהיו לו (ברור שהיו לו! מה אנחנו, ילדים מפגרים?), רבין היה בין ראשי הממשלה הטובים ביותר והישרים ביותר שהיו לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין בכהונתו השנייה היה ראש הממשלה הכי פחות ישר שקם למדינת ישראל. ''יושרו'' הייתה אווירה שיצרה התקשורת כי עשה את שטות אוסלו שלהם. העובדות הפשוטות הצביעו על אי יושר חסר תקדים לפניו ואחריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, כל אחד לפי ערכיו, וכן ''לטעמי''. אני לא מתכוון להתווכח איתך על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך רוצה להתווכח על עניין יושרו של רבין, כי אתה יודע שאני מבסס את דעתי בעניין זה על עובדות, ואני מונה אחד לאחד פרטים שבגללם אני קובע את עמדתי (כתבתי על כך באייל יותר מפעם אחת), ואתה מבסס את דעתך על אווירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדברים על דרכי דיון, איך קוראים לדרך דיון שבה מתבססים על קביעות לא-מבוססות, ועונים לכל הצגת עובדה באנלוגיה מבלבלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט נתקלתי ביותר מדי כאלה בשיחותי בדלנט. לבסוף נאלצתי פשוט להתעלם מהם, כי נראה לי שאין טעם להתווכח איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע טוב מאוד מה אתה רוצה להגיד, אני מודע לבעיתיות שבנושאים הללו, ולמרות כל זאת, לדעתי האישית, המושפעת, ללא ספק, מעמדותי הערכיות, רבין היה הישר שבראשי הממשלה שלנו, בוודאי בזמן האחרון. אני לא רוצה להתווכח איתך, כי כל הטיעונים כבר צפויים מראש, ואין לי כוח לזה. אבל אם זה ממש חשוב לך - אתה תמיד יכול לכתוב אותם שום, בתנאי שלא תעלב אם אני לא אענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אינני סבור כמוך, ולדעתי גם המציאות היום ''איננה סבורה'' כך. אבל אם אתה סבור שמי שהביא עלינו את הסכם אוסלו בזמן שלערבים היתה ''תוכנית השלבים'', היה בין ראשי הממשלה הטובים ביותר, יבושם לך, ונישאר ידידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקריירה של אף אחד לא עמדה להסתיים בעקבות פרסום הצהובון, ובודאי לא של רבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברים אלה אתה קובע על סמך מה? ואם אתה צודק ולמידע שיש בידי הציבור אין השפעה על הבחירות, הדמוקרטיה שלנו היא מניפולטיבית, בעיקר בגלל אנשים כמוך המקדשים את שטיפת המוח שקיבלו בצעירותם ואינם מפתחים גישה ביקורתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטוריונים כותבים על הסטוריה, הם לא *ההיסטוריה*. היסטוריה גם קל לסלף. "בכך הם בקשו להתחמק לעוד שנים אחדות מפסק דינה של ההיסטוריה לגבי תפקודם במלחמת העצמאות." האם אתה רומז כאן שאתה אחראי על מתן פסקי דין של ההיסטוריה ? האם אתה אחראי גם לגזרי הדין ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל המתלמד, המונח "היסטוריה" משמעותו: סיפור והיום מכנים אותו "נרטיב". את המציאות בעבר אנחנו מכירים דרך סיפורים, דהיינו היסטוריה. יש מעט סיפורים מבוססים ורוב הסיפורים הם מניפולטיביים ובאים לשרת את חבורות השררה שאחד מהם היה יצחק רבין. בדרך כלל הסיפורים של האנשים שפעלו במציאות, כמו יצחק רבין, אינם מבוססים כי הם סוביקטיביים טהורים ונועדו לפאר אותם ולהסתיר את מחדליהם ואת כשלונותיהם. סיפוריהם של "ההיסטוריונים" מבוססים יותר. אם הם היסטוריונים של אמת, ולא משרתי חבורות השררה (כרוב ההיסטוריונים), הם מציגים גם את מקורותיהם ובכך עומדים במבחן המהימנות בפני הקוראים ובעיקר בפני היסטוריונים אחרים. אז כל אחד יכול לבדוק את המקורות ולהחליט האם הסיפור של ההיסטוריון מבוסס או לא. את המושג "צהוב" המציאו במימסד ("הטירה" של קפקא,שראוי לך לקרוא אותה לשם הבנת הנושא) אנשי המחדלים והכשלונות המנהלים את המדינה ושודדים אותה, כדי להגן על עצמם מפני חשיפות. אני מתפלא על כך שאתה וחבריך, בעלי היומרה האינטלקטואלית, אמצתם אותו לעצמכם אולי כדי לרכוש משרה טובה וכרטיס כניסה לטירה. הבנת ברוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. על ההבדל בין סיפורים ומיתוסים ובין כתיבת היסטוריה עומד תוקידידיס, הנחשב לאבי ההיסטוריה המדעית, בספרו "מלחמת הפלופונסים": "אין להאמין ביותר בהימנונות המפורכסים הרבה של הפייטנים ואף לא בתיאוריהם של כותבי דברי הימים [במקור: לוגוגראפוי, כותבי פרוזה], שהעדיפו דברים ערבים לאוזן על האמת; סיפוריהם אינם ניתנים לבדיקה ומפני אורך הזמן נכנסו רובם לתחום המיתוס ואין בהם ממש. ויש להכיר, שהעובדות *נחקרו* על ידי, על סמך הברורים שבסימנים [ראיות], במידה הראויה, ככל שהדבר ניתן, שעה שאנו עסוקים במאורעות הזמן העתיק." (ספר ראשון, פרק כ"א). הסיבה לכך שהדגשתי את הפועל *נחקרו* היא שלמיטב זכרוני הדגיש מורי, פרופ' רובינזון, כי שורשו של פועל זה במקור היווני הוא "היסטוריין". מכאן, שכתיבת היסטוריה לפי תוקידידיס, היא *חקירה*. נכון שבשפות רבות, המילה היסטוריה, נשמעת כמו המילה סיפור (כך בצרפתית: histoire), אך אין לבלבל בין המשמעויות. (ויש עוד לציין, משמעויות של מילים אינן קבועות בזמן, הן עוברות גילגולים.) ב. המילה נארטיב, אף היא אינה מילה חלופית ל"היסטוריה". לכל היסטוריה יש נארטיב. הנארטיב, אם להתבטא בפשטות, הוא העקרון המארגן של הטקסט, עמוד השידרה שעליו תולה ההיסטוריון את העובדות ההיסטוריות שהוא משתמש בהן. "ישנה מימרה האומרת כי העובדות מדברות בעד עצמן. זוהי טעות. העובדות מדברות רק כאשר ההיסטוריון מזמין אותן לעשות זאת: ההיסטוריון הוא המחליט אלו מן העובדות יעלו על הבמה, באיזה סדר או הקשר (א.ה. קאר)". הנארטיב מארגן את הסדר וההקשר. ג. המחלוקות בין היסטוריונים אין נסובות על פי רוב על "העובדות ההיסטוריות" אלא על פרשנותן (על הנארטיבים בהן הן משמשות). לקהיליית ההיסטוריונים יש שיטות מקובלות ומוסכמות להכריע האם טענה מסוימת היא עובדה היסטורית (הגם שיכולות להתעורר מחלוקות גם בנוגע לעוצמת התקפות של טענה). השאלה האם היה או לא היה טבח בטנטורה היא שאלה שעקרונית קהיליית ההיסטוריונים יכולה להגיע בה להכרעה, הוא הדין לגבי השאלה "האם רבין ברח". עובדה היסטורית מתבססת כשהיא נעשית מקובלת על קהיליית ההיסטוריונים. להדיוט קשה לקבוע האם עובדה המוצגת כעובדה היסטורית היא מבוססת. באותה מידה שאנו מתחשבים בדעתו של רופא מומחה בכל הנוגע לבריאותנו, כך יש להתחשב בדיעותיהם של היסטוריונים מקצועיים בכל הנוגע לאמיתותם של אירועים היסטוריים. (אין זאת אומרת שעל ההדיוט לבטל את שיקול דעתו לחלוטין לנוכח ראיות, אבל עליו להיות ער לכך שחקירה מאוד מאומצת דרושה על מנת לבסס דעה בנוגע לפרשיה היסטורית, ואם הוא אינו מצויד בכלי המקצוע, הוא עלול להיתפס לטעות בקלות רבה). יכול פלוני לטעון שקהיליית ההיסטוריונים, על כל זרמיה, מוטה ומשוחדת ומסתירה עובדות ברורות בעליל (כפי שהיה במידה רבה בתקופה הסובייטית בברה"מ). אולם היום טענה מעין זו נחלשת; כשם שקשה להסתיר דברים מהתקשורת בעידן הגלובליזציה כך גם קשה להסתיר עובדות היסטוריות, זאת בשעה שקהיליית ההיסטוריונים עוברת אף היא תהליכי גלובליזציה. ד. ההיסטוריה, להבדיל מסיפור, שואפת לחשוף אמת קונקרטית, שכן אחרת אין בה טעם, ומוטב לכתוב רומנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הערותיך המלומדות. אבל לגופו של עניין ההיסטוריה איננה שואפת לשום דבר אלא ההיסטוריונים. ובניגוד לדעתך, אני סבור, יחד עם אחרים שגם היום כבעבר הם מתעלמים מעובדות לפי נוחיותם למרות פעילותם של אמצעי התקשורת והפורמים למיניהם. השאלה אם יצחק רבין ברח או לא ברח משדה הקרב בפרשת שיירת הראל וצבי זמיר בפרשת שיירת נבי דניאל, איננה עניין פרשני אלא עובדה שאם מקבלים אותה ניתן אחר כך להתווכח על פירושה: לא היתה לו ברירה וכו' .דוגמא נוספת היא פרשת טבח דיר יאסין. בכרך ד' של ספרי על מלחמת העצמאות "ממשבר להכרעה", הבאתי עובדות המוכיחות שבדיר יאסין לא היה כלל טבח. ההיסטוריונים, כמו אחדים מן המגיבים בפורום זה, העדיפו או להתעלם מעובדות אלה או לכנותן את ספריי "צהובים" מטעמים של אינטרס אישי ומחויבות לקבוצת התייחסות מסויימת: קבוצת השררה של יוצאי הפלמ"ח ותנועת העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, בכל הנוגע להערותי הספציפיות לעיל איני סבור שיש ביננו מחלוקת, ומובן מאליו שההיסטוריה אינה שואפת לחקור או לכתוב את עצמה אלא הסטוריונים בשר ודם כותבים אותה. אני אפילו לא חולק על כך שכבודדים, היסטוריונים רבים מתעלמים מעובדות כאלה ואחרות בכתיבתם, הן משום תום לב, הן משום מגבלת הידע שיש לכל אדם, והן מהטעם שמקצתם מגוייסים ובעלי אג'נדה כזו או אחרת. טענתי היתה שככלל, כמעט בלתי סביר, שרוב רובה של קהיליית ההיסטוריונים, על זרמיה השונים, תכחיש או תתעלם מעובדה היסטורית בעלת חשיבות. השאלה "האם רבין ברח?", היא בעלת חשיבות. היות שאיני בקי כלל בהיסטוריה מסוימת זו אודה לך אם תשביע את סקרנותי ותספר לי האם יש היסטוריונים ברי סמכא בתחום ההיסטוריה הצבאית של ישראל המקבלים את קביעתך שרבין ברח בפרשת שיירת הראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רוב היסטוריונים ברי סמכא בתחום ההיסטוריה הצבאית של ישראל", לא אשרו ולא הפריכו את הטענה שרבין ברח משדה הקרב, אלא התחמקו מלטפל בנושא. שום עיתון וכתב עת ישראלי לא כתב מאמר ביקורת על הספר "תיק רבין - איך תפח המיתוס" מחוץ למוסף "ספרים" של ה"ארץ". עורך אותו מוסף, מיכאל הנדלזלץ, כתב בהקשר אחר כי כל ההיסטוריונים ברי הסמכא בתחום ההיסטוריה הישראלית שאליהם פנה לכתוב בביקורת על ספר זה סרבו. לפיכך הוא נאלץ למסור את הספר לביקורת אדם שלא היה מומחה בנושא. ואגב, בספר נחשפות עובדות נוספות, חמורות לא פחות על רבין כמפקד צבאי וגם בהם התחמקו בעלי הסכמא לעסוק, ללמדך מי הם ההיסטוריונים. לעומתם המומחה לנשק גרעיני במזרח התיכון ולמשפט בין לאומי פרופ' לו רנה ברס מאוניברסיטת פרדו בארה"ב, כתב לפני חודשיים מאמר בארה"ב, על סמך ספר זה וספרים אחרים שלי שתורמו לאנגלית, שכותרתו: "אורי מילשטיין הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל". ובין היתר ציין פרופ' ברס שמחקרי על מלחמת העצמאות הוא המחקר החשוב ביותר שנעשה עד היום. הערכה זאת לא עשתה רושם על אף היסטוריון בר סמכא בישראל מחוץ לפרופ' בני מוריס מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע שכתב במאמר ב"הארץ" וב"ג'רוזלם פוסט" כי ההיסטוריה של מלחמת העצמאות עד אורי מילשטיין היתה פרה-היסטוריה ועם אורי מילשטיין התחילה ההיסטוריה של נושא זה. במאמר אחר הוא כתב שמחקרי על מלחמת העצמאות הוא "חמחקר מונומנטלי". הערכות אלה לא שכנעו את ההיסטוריונים הצבאיים בר הסכמא בישראל להזמין אותי לשום כנס מדעי על מלחמת העצמאות בעשר השנים האחרונות וכאלה היו בשפע בייחוד ביובל החמישים של מדינת ישראל. ולמען הסר ספק, אני אינני מתסוכל אלא מאושר כי יחס זה כלפי ממקם אותי בחברתם של של אנשי הרוח הגדולים בהיסטוריה שזכו לאותו יחס מצד ברי הסמכא בתקופתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שעם כל הרדיקליות של הטענות של מר מילשטין ונכונותו להשמיע אותם בכל בימה אפשרית , הרי הנטייה של הממסד הייתה בדרך כללל לסרב להגיב עליהם . מאיר פעיל יריבו הקבוע של מר מילשטיין הוא בכל זאת יוצא דופן בכך שהוא מוכן לטרוח לענות על לפחות חלק מהטענות האלה. אפשר לטעון , שבעצם הסירוב לענות עניינית על הטענות האלה יש משום דה לגיטימיזציה של ההיסטוריון שהפך למעשה לדמות שמחוץ לאקדמיה שלטענותיו השונות ( ולא משנה מה יהיו ) מסרבים להגיב בלי קשר לנכונותן או חוסר נכונותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר פעיל חדל לטרוח להתייחס לטיעוני מאז 1991 כאשר פרסמתי שהוא פיברק את הטבח בדיר יאסין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם כך אין זה מפתיע כלל וכלל שהוא מסרב להגיב יותר בנושא...אינני חושב שמישהו אחר היה מתנהג בצורה שונה ממנו. נראה לי שחוץ מהרדיקליות של הפרשנות ההיסטורית שמוצגת בהם ,יש עוד סיבה לכך שהספרים של מילשטיין אינם נחשבים ל"לגיטימיים". לפחות כמה מהם ( ובראש ובראשונה "קץ החיים "וקריסה ולקחה"?) אינם כתובים בסגנון שספרי היסטוריה צבאית היום אמורים להיכתב . הם אינם נכתבים בסגנון יבש ו"אובייקטיבי" ו(כביכול לפחות ) עוסקים רק בנושא מוצהר אחד . יש להם תזה ברורה ו"גרנדיוזית " מאוד הצלת מדינת ישראל והעולם כולו על ידי חיזוק אפשרויות הישרדותם. והמחבר משתמש בדוגמאות שונות ומגוונות מכלל היסטוריה כדי להוכיח את התזות השונות שלו. נראה לי שהיום זה כבר אינו מקובל בין ההיסטוריונים המודרניים שמעדיפים להתמקד לחלוטין בתקופה הספציפית מאוד שבה הם עוסקית ולא לחרוג ממנה ( בדומה להתמחות הספציפית מאוד שיש היום בכל תחומי המדע). את הספרים האלה של מילשטיין אפשר אולי להשוות לספרים של ההיסטוריון טוינבי שניסה לפרש על סמך התפתחות התרבויות השונות של העבר את פני העתיד ואפילו לספר של הנטינגטון על מאבק התרבויות . אבל ספרים כאלה הם נדירים היום ובחוגי האקדמאים מתיחסים אליהם בחשדנות רבה. וזאת לדעתי אחת הסיבות שמהם סובל מר מילשטיין מכמעט חרם בתחומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שאתה צודק, אבל מדוע אנשי המימסד "האינטלקטואלי" מחרימים את ארבעת הכרכים של ההסטוריה של מלחמת העצמאות המתמקדים בנושא ספציפי. וחוץ מזה חרם הוא תמיד תופעה אנטי-אינטלקטואלית, שהרי אם תחרים אנשים שאינם באופנה, איך תשתנה האופנה ואיך תתקיים תרבות פתוחה וליברלית שמחרימי מדברים בשמה? החרם עלי הוא אחד הביסוסים לתיאורית השרידות שלי: המחרימים מבקשים לשמור על שרידותם הממסדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אחת הסיבות לחרם היא שאנשים אינם אוהבים מישהו שמאשים אותם בפה מלא בהונאה ובנוכלות ? בין שזה נכון ובין שלא אם יש למישהו מטרות מוצהרות לדעתי הוא ישיג אותם ביתר קלות על ידי שיתוף פעולה כביכול עם המימסד וניסיון לשנות אותו מבפנים ולא על ידי התקפה חזיתית מבחוץ ותקווה לכך שהדורות הבאים יעריצו אותו בגלל זה כגיבור. . דוגמה טובה לכך היא המקובלים במאות ה-13 וה-14 שהיציגו תזות רדיקליות לחלוטין שהיו בניגוד גמור ליהדות הרשמית של אז. אם היו מציגים אותן כפי שהן היו כתזות רדיקליות כי אז היו מאשימים אותם בכפירה. במקום זה הם נהגו בעורמה וטענו שמה שהם מציגים הם הדעות שהיו מקובלות מאז ומתמיד והם רק "גילו " אותם מחדש. הם ניזהרו שלא להיסתבך עם המימסד העויין לדיעותיהם אלא להיפך להעביר אותו לצידם על ידי העמדת פנים שהם האורתודוכסים הגדולים מכולם ושהם שומרים על האינטרסים של אנשי הממסד. בנתיים הם ניהלו תעמולה בלתי פוסקת ובתוך כמה דורות רוב הקהילות היהודיות היו בידיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להמשיך את ההגיון בדבריך: ברוך שפינוזה תקף את המימסד היהודי בזמנו התקפה חזיתית, הוחרם בימיו והיה לגיבור של הדורות הבאים, אך לא של אותו ציבור שהחרים אותו (עד היום). אינני סבור ששפינוזה פעל כפי שפעל כדי להיות גיבור של הדורות הבאים, אלא הוא בחר בדרך שהציע אריסטו: בכל ענין יש ללכת בדרך האמצע (דהיינו ענינים מעשיים) מחוץ לחיפוש אחרי האמת שהוא ענין אינטלקטואלי. באותה דרך בחר ללכת גם גליליאו גליליי. לי אין שום אינטרס מעשי להשתייך למימסד, בייחוד שבנסיבות הנוכחיות הממסד של היום צועד במסלול של הסתאבות והתאבדות ולכן גם תועלת רבה לא תצמח מהשתייכות אליו מחוץ לתועלת כספית כמובן וסטטוס מפוקפק בעיני יושבי המערה. לפיכך עדיף שפינוזה על מאיר פעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו תוקידידיס, אם זכרוני אינו מטעני, גם אמר בהמשך שהנאומים המצוטטים או מזכרונו, משום שהיה שם כשנאמרו, או מזכרונם של אחרים שהיו שם, או, וזה מה שחשוב, שהוא לא היה שם ולא דיבר עם איש שהיה שם, אבל זה מה שהיו צריכים הנואמים להגיד באותו מעמד, לדעתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט המדוייק: "הנאומים שהושמעו, בשעה שהתעתדו להילחם או בשעת המלחמה עצמה, מקצתם שמעתים בעצמי ומקצתם נמסרו לי מפי אחרים, שהיו במקומות ההם. אך מן הנמנע היה, גם לי וגם להם, לשמרם ולזכרם על דיוקם. לפיכך שמתי בפי הנואמים דברים, שהיו צריכים, לפי דעתי, להיאמר על ידיהם לפי מצב העיניינים, וקרובים ככל האפשר לכוונתם הכללית של הדברים, שנאמרו באמת". (תוקידידיס, ספר ראשון, כב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המלצותיך הספרותיות. ברוח לא דמגוגית זאת גם אני אנהג באדיבות דומה ואמליץ לך על רשימת ספרים לקריאה : כמובן שהיסטוריה מבוססת על נראטיבים שניתן להעביר עליהם ביקורת, מי אמר שלא ? זה נורא כיף וקל להתוכח עם דחלילים, נכון ? כמובן שהקפיצה לכך שהחיים הם פרק גרוע ב-X FILES היא קפיצה אותה נוהגים לעשות כותבי ספרות פופוליסטית צהבהבה, לא הסטוריונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי לג. שמעון ותהיה בריא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. את המושג "צהוב" המציאו בעקבות מלחמה בין שני עיתונים על רצועת קומיקס בשם "הילד הצהוב", כאשר לרגע נדמה היה כאילו כל מעמדם של העיתונים בנוי על הקומיקס הבודד הזה - ואילו החדשות בעיתונים היו, איך לומר, פחות חשובות. בורות, כבר אמרנו? אה, נכון. אתה אמרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא קראתי את הספר, אך סימנתי אותו לקריאה בעתיד. כעת נראה ביתר שאת שאכן רבין לא היה ראוי לתפקידו. אחת משתיים - או שהאמין במתווה אוסלו והוכיח קוצר ראות מדיני, או שלא האמין במתווה אוסלו ובהסכמתו לכך הביא אותנו לצרה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין היהיר לא שעה לאזהרות הימין (למשל בכיכר ציון) ולא השכיל להבין שהוא יירצח בנובמבר 1995. האוויל לא קלט שאקט הו-כה-צפוי זה ימנע ממנו להמשיך להוביל את מדינת ישראל במתווה אוסלו על מנת שלא יתאפשר לאופורטוניסטים כנתניהו וברק ולטנק האנושי שרון לגרור אותנו הישר אל לב הצרה הנוכחית. אבל זה בסדר, השיכור מת באופן סופי וגם אשתו הנודניקית הלכה סוף סוף בעקבותיו. מקהלת הזאבים רשאית בזאת להמשיך להטיל רפש במנהיג היחיד שקם לישראל מאז דוד בן-גוריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין לא נרצח משום שלא היה ראוי לתפקידו. אם זה היה המפתח, שורת המנהיגים הנרצחים שלנו היתה ארוכה מאד. לעומת זאת, העובדה שהוא נרצח אינה מלמדת על כך שהוא היה ראוי לתפקידו. העובדה שאדם המסרב להזדהות מנסה לרמוז כאילו אני מוצא יתרון ברצח רבין מעידה עליו הרבה יותר מאשר עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השב"כ אולי אשם במחדל, אבל בוודאי לא ברצח. איך יהיה אשם ברצח אם לא רצח? מוות ברשלנות, אולי, אבל לא רצח. באותה מידה אתה יכול להטיל את האשם על האקדח שלא היה לו מעצור ברגע הנכון. העובדה המצערת (ולא ברור לי למה בכלל להתכחש לה) היא שיגאל עמיר רצח את רבין. בדם קר, אפילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הבעיה היא רטוריקה (תכופות מרוממת ו''נשגבת'' כתחליף לאתיקה, או מעין גידול סרטני של אתיקה. הרי הבולשביזם הוא עקרון אנטי-אתי בדחייתו את האימפרטיב הקטגורי של קאנט, למעשה את הכלל האוניברסאלי של הלל הזקן. אנטי אוניברסאליות זאת מתבטאת בהענקת זכויות יתר, על ידי הבולשביזם למעין ''קבוצות עלית'' המורמות מהעם, האמורות להדריך אותו. אלה אמורות להיות המקור השרירותי המוציא תדריכים חדשים לבקרים אודות ''מה ראוי'' כתחליף לעקרון האוטונומיה האתית של האינדיוידואל. עקרון זה מוחלף על ידי הפוליטרוק הפוליטי. כך משובשות האינטואיציות האתיות הבסיסיות ביותר של האדם, למשל אודות זכויות קניין וצדק טבעי. רטוריקה נשגבת כמו-אתית זאת של דוברי קבוצות השררה, המנוגדת לתחושותינו הטבעיות, מביאה לזריעת ציניות בלתי נמנעת באופו גורף בקרב האוכלוסיה, המעכלת את שרידי התחושות האתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, אני מסכים למה שכתבת אך מוסיף שלא די בעקרונותיהם של הלל הזקן ועימנואל קנט כדי להגיע לחיים ראויים במונחים של קנט. יש להבין את אבני היסוד של התנהגות האדם שהניעו גם את הלל הזקן גם את קנט גם את קרל מארכס וגם את יוסף סטלין. אבני יסוד אלה נגזרים לפי הפרדיגמה שפתחתי בספרי "תורת הביטחון הכללית - עקרון השרידות" (מהדורה שלישית מורחבת 1999) מן השאיפה לשרוד בסביבה מאיימת. תרבות היא סגנון של שרידה. וההבדל בין תרבויות, בין התרבות של הלל הזקן לתרבות של סטלין הוא סגנון השרידה שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא, לדעתי, שמוקדי הכוח עברו מהגופים הנבחרים (הממשלה והכנסת) למערכות חיצוניות שאינן נבחרות (בית המשפט, המשטרה, הפרקליטות, כלי התקשורת המרכזיים, צה"ל) המגוננות זו על זו כדי לשמר את כוחן. מערכות אלו הן שמאלניות, ברובן. כדוגמה ניקח את מינוי מנכ"ל רשות השידור. התקשורת ניסתה לקדם את מינויו של נחמן שי, שמאלני ותת אלוף במיל'. שרון רצה את ניר חפץ, עורך ברשת ידיעות תקשורת ובעל ניסיון בעיתונות כתובה. התקשורת התגייסה לקרב, וניהלה מערכה כבדה שהצליחה: ועדת רביבי פסלה את מינויו של חפץ, בשל "חוסר ניסיון מספיק בתקשורת אלקטרונית". השר רענן כהן רצה למנות את רן גלינקא, עוד שמאלני ותת אלוף במיל'. לגלינקא אין כל ניסיון בתקשורת, לא כתובה ולא אלקטרונית ("בתוקף תפקידי כקצין חינוך ראשי הייתי אחראי על עיתון 'במחנה"'). מה עושה מפאיניק שיודע איך מנהלים מדינה? ממנה את גלינקא למנכ"ל זמני. מינוי מנכ"ל זמני, מספרים לנו, אינו דורש את אישור הועדה. לאחר שכיהן מספר חודשים כמנכ"ל זמני, מביא השר כהן את גלינקא לועדה למינוי קבוע. הועדה מאשרת את מינויו, כמובן: יש לו ניסיון של כמה חודשים כמנכ"ל רשות השידור. שרון מפתיע ומתנגד למינוי, הוא אינו מרוצה מתפקודו של גלינקא. הוא רוצה למנות את יוסף בראל. הפתעה! פתאום מגלה היועץ המשפטי לממשלה שגם מינוי זמני דורש את אישור ועדת רביבי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר שלום וברכה, אם היית קצין חינוך ראשי, מדוע נתת יד להחרמתי במערכת החינוך בצה"ל לאחר שפרסמתי דברי ביקורת על תפקודו של הפלמ"ח בכלל ועל תפקודו של יצחק רבין במלחמת העצמאות בפרט? מכאן שהיית חלק מאותה מערכת. אני מקווה שאתה מתחרט. ואשר לטיעונים שהעלת: המערכת הפוליטית הישראלית התאימה לתקופה שלפני הקמת המדינה, וגם אז היו לה ליקויים קשים, אבל את הסחורה היא ספקה: המדינה קמה. אין היא מתאימה לנהל את המדינה היום. כדי שהמערכת הפוליטית של ישראל תנהל את המדינה כהלכה יש לחולל בה שינויים יסודיים. מה שצריך לעשות עכשיו ובמהירות, זה לכונן בישראל רשות חמישית, הרשות החושבת, בנוסף לרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השיפוטית והרשות המבקרת הפועלות במדינות הדמוקרטיות. תפקיד אנשי הרשות הזאת הוא לחשוב, באופן בלתי תלוי בלחצים פוליטיים ואחרים, מה צריך לעשות כדי לסלק איומי-שרידות ולהבטיח את קיומה של המדינה. עד היום אנשי כל רשות, בכל מדינה, חשבו בעצמם על נושאים בוערים שנוגעים לאותה רשות ובעיקר לאנשי אותה רשות. לא היה מי שיחשוב על המדינה, על העם, על הכלל. היתה חשיבת מיקרו, לא חשיבת מאקרו! חשיבת המאקרו נעשתה על ידי 'אאוטסיידרים' כמו ירמיהו הנביא שאיש לא התחשב במחשבותיהם ועל כך בכה הנביא בהולכו לגולה. בינתיים המאקרו המדיני-אסטרטגי נעשה כה מסובך עד שללא התמקדות בו תקרוס כל המערכת והמדינה תיעלם. יש להקים בהקדם רשות חושבת ולהפעילה בשלושה תחומים: א. פיתוח תובנות חיוניות להמשך שרידותם של מדינת ישראל ושל עם ישראל, ב. הכשרת ממלאי תפקידים בכירים, ג. יעוץ לרשויות האחרות, ובייחוד לרשות המבצעת. הקמת הרשות החושבת תהיה ההתפתחות החשובה ביותר בתחום המדיני מאז ניסח הוגה הדעות הצרפתי שארל מוטסקייה במחצית המאה ה-18 את רעיון שלושת הרשויות העצמאיות של המדינה. הקמת רשות חמישית, חושבת, תחולל מהפיכה בדרך התנהלותה של המדינה ותאפשר לישראלים לסלק את האיומים ההולכים וגוברים על מדינתם. הקמת רשות חושבת צריכה להיות דרישה אולטימטיבית של ציבור באופן שלא תהיה ברירה למערכת הפוליטית אלא להקימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה איתך, אבל לדעתי, יצירת רשות נוספת תהיה פתח לעוד ביורוקרטיה, עוד ג'ובים, עוד מהדברים שהמערכת הנוכחית לוקה בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הטיעון שלך ניתן לטעון לגבי כל מערכת חדשה שמקימים, כמו כתבי עת תיאטראות, הוצאות ספרים, וכו'. לפי ההגיון שלך יש לפרק את כל המוסדות במדינה ולחזור לציוויליזציה הקודמת שלפני עשרת אלפים שנה, כי הציווליזציה הנוכחית מבוססת בין היתר על ביורוקרטיה ומשרות וכו'. השאלה שיש להתמודד איתה היא האם אנחנו זקוקים למערכת כזאת או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, עמדתי לכתוב את מה שכתוב בכותרת, וגיליתי שזה כבר כתוב שם! מצויין, חסכת לי חזרה על קלישאה. כתבי עת, הוצאות ספרים וכו' הם מפעלים מסחריים (או התנדבותיים, או מה שזה לא יהיה) שאינם קשורים כלל בממשל. אי לכך, אם יש שם ביורוקרטיה מיותרת, זה צריך להפריע רק למשקיעים. הבעיה עם הקמת "רשות חושבת"1 היא שהמשקיעים זה אנחנו, וההפסד הוא בטוח. 1 רעיון מוזר בערך כמו רעיון "נציב הדורות הבאים" שהמציא טומי לפיד – עוד רעיון דבילי שהפך לחוק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הרעיונות הפוריים בהיסטוריה נחשבו בשעה שנהגו לדביליים. ולענין זה קרא את "ההיסטוריה של המהפכות המדעיות" של תומס קון. דוגמא אחת קטנה: הרעיון הדבילי של קופרניקוס שהשמש אינה מסתובבת סביב כדור הארץ. כידוע לך גלילאו גליליי נשלח למעצר בית בשל תמיכתו ברעיון דבילי זה וג'ורדנו ברונו הועלה על המוקד. אני מניח שעמיתים כרוצחי ג'ורדנו ברונו יעשו לך את החג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
They laughed at Einstein.
Yeah, so? They also laughed at Bozo the Clown. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שלך קלוקל. רק בגלל שלא כל רעיון דבילי הוא באמת דבילי בסופו של דבר, וגם אם נניח שכל רעיון חדשני נראה דבילי בזמנו, לא אומר שאתה יכול להשתמש בעובדה שהרעיון שלך דבילי כצידוק לנכונות שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיכך לא די לומר על רעיון שאינך מסכים לו שהוא דבילי, אלא עליך לבסס את דבריך אחרת הטיעון ''הרעיון שלך דבילי'', הוא דבילי בעצמו. מכאן שמוטב לא להשתמש בתואר ''דבילי'' שמקורו אינטואיטיבי, אלא להפעיל את המחשבה, אם היא בנמצא. תחזיק מעמד סתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבילי" הוא דבילי.. בכל מקרה, אני פשוט לא רואה טעם להשתמש במלים "שמאל" ו"ימין" למטרות שלחלוטין אינן אינטואיטיביות. איינשטיין השתמש ב"יחסות," כי אכן מדובר ברעיון של יחסיות של מערכות ייחוס. (יאחס) מה הטעם להשתמש במונחים הנ"ל כאן, כאשר הקונוטציות שלהם שונות לחלוטין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה אינך רואה שיש טעם, עדיין איננו אומר שאין טעם, וזה שאתה סבור שהקונוטציות שונות אומר רק שהם שונות בתפיסה שלך. בטיעונים כאלה לא אמרת שום דבר ולהגיד בלא להגיד שום דבר זאת אמירה דבילית כמעט טהורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין טעם להמציא לעצמך טרמינולוגיה על ידי ניכוס מונחים נוכחיים מחוץ להקשר, אם אתה רוצה לתקשר עם אנשים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יפה, אבל מצד שני, רוב הרעיונות הדביליים בעולם נותרו רעיונות דביליים. במקומך, לא הייתי מנסה להסתמך על היות הרעיון דבילי כהוכחה לנכונותו. זה, איך לומר, רעיון דבילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, הוא כבר המציא רשות חדשה - ''המבקרת''. מבקר המדינה אינו מהווה רשות נפרדת, אלא הוא חלק מהרשות המחוקקת, ומהווה כלי פיקוח בידיה (ולכן אינו יכול לבקר את הכנסת עצמה - הוא מחוייב בפניה, ולכן יהיה כאן משום ניגוד אינטרסים). בד''כ מדברים על התקשורת כרשות רביעית, אבל זה מפוקפק למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כחכוח בגרוני...) לא הייתי קצין חינוך ראשי, עדיין. זה היה ציטוט של דברי גלינקא (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין ה''רשות'' הזו היא מה שקיים באקדמיה, עתונות, ישיבות, תיאטראות-ספרות-מוסיקה-איצטדיון וכל מה ששיך למדיום הצבורי החופשי ובעל השקיפות הפוליטית (אם בכלל אפשר להציב דרישה כזו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקדמיה וכו' אינן רשות. הם במקצת ארגונים וולונטריים ובמקצת כפופים לרשות המבצעת. בישראל הם כפופים במידה רבה לרשות המבצעת ולכן התפוקה המחשבתית שלהם מפוקפקת. הרשות החמישית שעליה אני מדבר תהיה עצמאית מכוח חוק של הכנסת ותקבל מימון מתקציב המדינה מבלי לרצות את אנשי הרשות המבצעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וולונטרי זה טוב לחשיבה עצמאית. אולי צריך להקטין את הכפיפויות לרשות המבצעת (כי הרי אי אפשר לבטל לגמרי יחסי גומלין ישירים או עקיפים), כאפשרות יותר פרקטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וולונטרי זה אכן טוב לחשיבה עצמאית, אך לוולונטרי אין אמצעים כספיים להקדיש את כל הזמן לחשיבה זאת, לממן עוזרים ולרכוש שירותיים החיוניים למחקר. וולונטרי זה טוב לסופרים ולמשוררים למען ייצרו, אם גם לא בהכרח למען פרנסתם ואכן לא מעט יוצרים ''וולונטריים'' מכוונים את הוולונטריות שלהם לאופנה ולדרישות הממסד. לעומת זאת חשיבה מבצעית זקוקה לימון ואת זה ניתן להשיג בעזרת הרשות החושבת שהיא תהיה שילוב של חירות וממסדיות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובפני מי הם כן יהיו מחויבים? בפני הציבור? אז תהיה לנו כנסת שניה (בית עליון?). ואולי זה מה שאתה מציע, בעצם? להקים כאן סנאט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אינני מציע להקים סנט. אנשי הרשות החמישית מחויבים בפני אותו גורם שמחויבים השופטים ומחויב מבקר המדינה: בפני קוד ההתנהגות של האחריות והביקורתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבקר המדינה מחוייב בפני הכנסת - לה הוא מוסר דין וחשבון, ובה הוא תלוי. הוא אינו רשות נפרדת. הרשות החושבת שלך מזכירה לי באופן חשוד את הרצון הכללי של רוסו, וזה כבר דבר שאני מתקשה לסמוך עליו. אתה מוכן להסביר למה אתה כן מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, להלן חלק ממאמר שפרסמתי לפני שבוע באתר של יואב יצחק "מחלקה ראשונה" על נושא זה. ****************************************** המשברים המתרחשים בישראל בהשנים האחרונות מוכיחים שבמבנה הפוליטי הקיים היום בישראל (ולא רק בה), המערכת הפוליטית איננה מסוגלת להציע דרך אחרת והמשבר העמוק מצוי גם בשמאל וגם בימין ובכל מי שביניהם ולצדם. אנשי הממשל הישראלי לרבות שרים, חברי כנסת, פקידים בכירים וראשי מערכת הביטחון, עסוקים בעיקר בשרידותם האישית-פוליטית. בזמן שנותר להם למען המדינה הם מתפקדים רע. הם לא מבצעים כהלכה את מה שהם יודעים, הם בוודאי אינם מבצעים את מה שאינם יודעים. מה שצריך לעשות עכשיו ובמהירות, זה לכונן בישראל רשות חמישית, הרשות החושבת, בנוסף לרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השיפוטית והרשות המבקרת הפועלות במדינות הדמוקרטיות. תפקיד אנשי הרשות הזאת הוא לחשוב, באופן בלתי תלוי בלחצים פוליטיים ואחרים, מה צריך לעשות כדי לסלק איומי-שרידות ולהבטיח את קיומה של המדינה. עד היום אנשי כל רשות, בכל מדינה, חשבו בעצמם על נושאים בוערים שנוגעים לאותה רשות ובעיקר לאנשי אותה רשות. לא היה מי שיחשוב על המדינה, על העם, על הכלל. היתה חשיבת מיקרו, לא חשיבת מאקרו! חשיבת המאקרו נעשתה על ידי 'אאוטסיידרים' כמו ירמיהו הנביא שאיש לא התחשב במחשבותיהם ועל כך בכה הנביא בהולכו לגולה. בינתיים המאקרו המדיני-אסטרטגי נעשה כה מסובך עד שללא התמקדות בו תקרוס כל המערכת והמדינה תיעלם. יש להקים בהקדם רשות חושבת ולהפעילה בשלושה תחומים: א. פיתוח תובנות חיוניות להמשך שרידותם של מדינת ישראל ושל עם ישראל, ב. הכשרת ממלאי תפקידים בכירים, ג. יעוץ לרשויות האחרות, ובייחוד לרשות המבצעת. הקמת הרשות החושבת תהיה ההתפתחות החשובה ביותר בתחום המדיני מאז ניסח הוגה הדעות הצרפתי שארל מוטסקייה במחצית המאה ה-18 את רעיון שלושת הרשויות העצמאיות של המדינה. הקמת רשות חמישית, חושבת, תחולל מהפיכה בדרך התנהלותה של המדינה ותאפשר לישראלים לסלק את האיומים ההולכים וגוברים על מדינתם. הקמת רשות חושבת צריכה להיות דרישה אולטימטיבית של ציבור באופן שלא תהיה ברירה למערכת הפוליטית אלא להקימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כמה שאלות באשר להצעתך: א. איזה סוג של הכשרה תידרש לאנשי הרשות החושבת? ב. אילו סמכויות יהיו לאנשי הרשות החושבת? האם יהיו לה סמכויות ביצועיות, או שהרשות המבצעת תוכל לדחות את המלצותיה? ג. מי יבחר באנשי הרשות החושבת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ברשות החושבת יהיו מספר אגפים לפי הנושאים העיקריים, החיוניים, להמשך קיומה של מדינת ישראל: ביטחון, יחסי חוץ, כלכלה, מערכת פוליטית, מנהל, חברה, חינוך, תרבות וכו'. ראשי האגפים וחברי האגפים יהיו אנשים הבכירים ביותר בתחומם בישראל. צריך שתהיה להם תפיסה מערכתית ויכולת עבודה בצוות. 2. הסמכות הביצועית העיקרית של אנשי הרשות החושבת תהיה הכשרת ממלאי התפקידים הבכירים במדינה לצד הפונקציות של פיתוח תיאוריות ותובנות ויעוץ לרשות המבצעת. תהיה זאת הכשרה מקבילה ללימודים מתקדמים שתקנה תארים אקדמיים שני ושלישי. רמת הלימודים תהיה הגבוהה ביותר שניתן ומשך הלימודים יהיה לא פחות מאשר באוניברסיטאות. 3. הרשות החושבת תקום על פי חוק של הכנסת שיקנה לה את מעמדה העצמאי. בחוק תקבע דרך בחירת אנשי הרשות ועל כך יהיה בוודאי שיח ציבורי אינטנסיבי אם בכלל נגיע לשלב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מילשטיין הנכבד, התרשמתי רבות מהרעיון שהעלית אולם לדעתי יש להכניס בו שינוי קטן. דעתי היא שלאחר שתגובש אותה רשות חושבת, ויוסדרו אופני פעולתה, יש לחוקק חוק האוסר על שאר האזרחים במדינה לחשוב מחשבות פרטיות ולהגביל אותם למחשבות שיוספקו ע"י הרשות הממונה על הנושא. זה עשוי לחסוך הרבה מאוד זמן ומאמץ מרוב האנשים ואילו יתועלו לנושאים חשובים יותר כמו בניין הארץ והקמת תשתיות, והרי ברור שאנשי הרשות החושבת יוכלו לחשוב טוב יותר מרוב פשוטי העם ובחשיבת עבורינו הם יחסכו לנו מאמצים כבירים (אני משקיע כחמשים דקות מחשבה בשבוע בנושא מה אני אלבש. לו היו יכולים לחסוך ממני את החשיבה הזו הייתי יכול לנצל את הזמן בצורה טובה בהרבה). מיותר לציין את התועלת הסביבתית מהעניין. כיודוע כ 80% מהחום המשתחרר מהגוף יוצא דרך הראש ולא בלתי סביר להניח שמקורו הוא בפעולות מוח מיותרות. יוצא מזה שרשות שתרכז את החשיבה עשויה אף להאיט את ההתחממות הגלובלית. וחוץ מזה בלי מחשבות קיומיות ישאר לנו יותר זמן לפורנו. בברכת עלה והצלח, י. פופק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה מרוצה מהתנהלות הדברים במדינה כיום בעזרת התובנות הנפלאות שנסחת בתגובתך, אני מאחל לך כל טוב ושרק לא תקלע לאירוע התאבדות, וכמובן לא משיהו אחר מבני משפחתך. שתהיה בריא ומפיק חום מוחני אורי מילשטיין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כלומר, לא יהיו לה סמכויות ביצוע, והממשלה תוכל להתעלם מהמלצות הרשות החושבת? לא נתת תשובה מתאימה לשאלתי השלישית. אני מוטרד מהסכנה שעוד סמכויות יעברו לגוף שלא נבחר בידי הציבור. זה עלול להיות אפילו שלא באופן ישיר מתוך הגדרתו, אלא במחטף (לדוגמה: בג"ץ עשוי להחליט שלא סביר כי הממשלה תפעל בניגוד להמלצה שקיבלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אדם נבחר לכנסת, ואז הוא צריך ללמוד 3-4 שנים לפני שיוכל להפוך לח"כ, כדי שיוכל לעבור הכשרה? או אולי כדי שאדם יוכל להיות מועמד עליו לעבור הכשרה? לא מי יודע מה דמוקרטי, אתה יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לרשות החושבת, יש להקים גופים נוספים: "מיניסטריון האמת" - שישכתב היסטוריה. "מיניסטריון השלום" - שיעסוק במלחמות. "מיניסטריון האהבה" - שיפרק ת'צורה לכל אלו שלא יסכימו עם מסקנות הרשות החושבת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |