בתשובה לארז לנדוור, 02/04/02 23:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוודאי שיש הבדל בין סטלין לרבין כי אחרי שסטלין מת (ויש גרסה שהוא נרצח) בכו עליו עשרות מליוני אנשים בכל העולם וכינו אותו "אביב העמים". בישראל היתה נציגות נכבדה לעדת הבוכים הזאת והיא שעצבה במידה לא קטנה את התרבות שלנו בכל התחומים. לרקורד הזה רבין לא הגיע. לפיכך כדאי לך להפסיק לטעון להבא בשם הרקורד. ואשר לטענה שיגאל אמיר הושפע מספרי: הספר "תיק רבין - איך תפח המיתוס" יצא לאור כחצי שנה לפני הרצח ועורר תדהמה גדולה. באחד הדיונים במערכת הביטחון היו מי שהעריכו כי רבין סיים את הקריירה הפוליטית שלו בעקבות הדברים שנחשפו עליו בספר וביחוד העובדה שכמפקד חטיבת "הראל" הוא נטש את פקודיו וברח לקריית ענבים, בקרב "שיירת הראל" ב-20 באפריל 1948. יוצאי הפלמ"ח שהיו בעלי כוח רב בישראל של אז ניצלו את הרצח כדי להפוך אותי ואת ספרי לבלתי לגיטימים. בכך הם בקשו להתחמק לעוד שנים אחדות מפסק דינה של ההיסטוריה לגבי תפקודם במלחמת העצמאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רבין לא היה שותף למהפכה שבה היתה שפיכות דמים רבה, לא ביצע משפטי ראווה שיקריים ליריבים פוליטים, לא בנה לעצמו משטר דיקטטורי המבוסס על פולחן אישיות, לא רצח את בני עמו ולא התנכל לבני מיעוטים. לגבי הטענה שלך: רבין ברח בעת קרב, לא היה ידוע על כך במהלך כל השנים ורק ב1994 זה יצא לאור? ואם כך, מדוע תמכו בו יוצאי הפלמ"ח ולא הוקיעו אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמיון בין המקרה של רבין למקרה של סטלין בדיון ביננו, שלשניהם היה רקורד חיובי שקרי בעיני רוב הציבור, ללמדך לשאין לטעון טענה בשם רקוד חיובי. לשאלתך מדוע תמכו ברבין יוצאי הפלמ"ח ולא הוקיעו אותו התשובה היא שהם דאגו לרקרוד שלל עצמם. לא רק רבין ברח משדה הקרב גם האלוף במילואים וראש "המוסד" לשעבר צבי זמיר, לדוגמא שהיה מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח ברח מפקודיו בקרבות שיירת נבי דניאל ורכס התותחים. גם לו היה אינטרס אישי שתפקודו לא יתפרסם. שהרי אם היה נודע שרבין וזמיר ברחו משדה הקרב אם לא היו מתקדמים בצה"ל ולא מקבלים אחרי השחרור את המשרות שקבלו.אז ההיסטוריה של מדינת ישראל היתה קצת יותר חיובית. אחרי שהם פרסמו מניפולציות על מלחמת העצמאות באים אתה וחבריך ומתלוננים על שגזלו מהם את הסיפור היפה והטוב על אותה מלחמה שעל פיו התחנכתם. על כך נאמר: פני הדור כפני הכלב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שאנשים כמו מאיר פעיל ''קידמו'' את דחיקתך למה שראו כשוליים הסהרוריים (כך שלא יקחו אותך ברצינות), בשם ההגנה על מיתוסים ואתוסים הדרושים לדעתם לרוח האומה. הרעשת העולמות הזאת הוצגה לחלק מאנשי דור תש''ח כפגיעה במורשתם, וכאן הוטעו לדעתי. שכן הקפדה על מונומנטליות ללא דופי ומעבר לחולשות אנוש הינה גישה סובייטית במובהק, שתחת לעורר חוסן גוררת את היפוכו - ציניות גורפת וראיית ההוויה ההיא כקשורה לרטוריקה נבובה. כך, דמותו של דוד המלך מוצגת בתנ''ך על חולשותיה, מה שגרם לאמינות הדמות והאיר את גדולתה באור יקרות. מאידך אל''מ (מיל) פעיל גרס לגביך שאתה מתעסק בפיצ'סקס, מה שמעיד יותר מכל על נטייה עצלה משהו לא לעסוק כל כך בפרטים. מדובר אם כן במתן קדימות לרטוריקה הסוחפת והגלובליסטית בעבודות המתיימרות להיות היסטורית. זוהי דילטנטיות מגוייסת לשמה. לדעתי הדבר מעיד על חולשת עבודות כמו-היסטוריות אחרות, לעומת מפעל הענק שלך, שלא זכה להוקרה המתאימה וחבל. הרי כל יושר מדעי היה מחייב לזכותך בפרס ישראל על כך, ללא זיקה להשתייכות לקליקת שררה כזו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה מיכאל. מחוץ לדברים הנכונים שכתבת, למאיר פעיל היה ענין אישי קונקרטי במאבקו נגדי: אני חשפתי את העובדה שבדיר יאסין לא היה טבח (כרך ד' תולדות מלחמת העצמאות - ממשבר להכרעה) וסיפור הטבח הוא המצאה של מאיר פעיל בשרות השמאל כדי למנוע מבגין להיות חבר בממשלה הראשונה בראשותו של בן גוריון ולמנוע את האיחוד בין ההגנה לאצ"ל לפני הקמת המדינה. זאת פצצה שפעיל רצה למנוע את הטמעתה בשיח הישראלי בעודו בחיים. הוא לצערי הצליח. את מאיר פעיל אני מבין פחות ברורה התמיכה שהוא קיבל מאנשים בעלי איצטלה אקדמית מקצועית כפרופ' אניטה שפירא שאפילו לא שרתה בפלמ"ח ועלתה ארצה כניצולת שואה אחרי מלחמת העצמאות, ומראשי צה"ל שהמשיכו להעסיקו כמרצה ראשי למלחמת העצמאות ולחשיבה צבאית בפו"ם ובמכללה לביטחון לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שיהיה מצחיק. מאיר פעיל, בתקופת שירותו הצבאי, ניסה למנוע מבגין להצטרף לממשלת בן-גוריון? כזכור, בן-גוריון הוא זה שאמר "בלי חירות ומק"י". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על אפריל 1948, חודש וחצי לפני הקמת המדינה וחודשיים לפני שהוקם צה"ל, אז מאיר פעיל היה מפקד "יחידת אברהם" - יחידת סזון שפעלה בירושלים. ומכיוון שהנושא יותר מדי רציני, אולי תחיל לקרוא ותהיה בקי בעובדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקופה שלפני הקמת המדינה, אז למה אמרת שפעיל ניסה למנוע מבגין להצטרף לממשלת בן-גוריון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי חודש וחצי לפני הקמת המדינה היו מגעים קואליציונים בין מפלגות היישוב, להקים את ''מנהלת העם'' שתקבל את הסמכויות הביצועיות מאת הסוכנות היהודית ושתיעשה ממשלת ישראל הזמנית אחרי הכרזת העצמאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספר, אבל אם הטיעונים שבו הם כדוגמת ההשוואה הפשטנית בין רבין לסטאלין, הדבר מעיד על טיב הספר. אני לא מתלונן על גזילת שום סיפור, יפה או מכוער,(להיפך, אם יש מה להפריך ולספר מחדש, אדרבה) אלא על ספר פולמי פוליטי שמתחזה למחקר רציני ומתימר לדבר בשם ה"עובדות". האם אותו ספר היה נכתב ויוצא לאור כאשר רבין היה שר הבטחון של שמיר, בתקופת ה"לשבור להם ידיים ורגליים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת האינתיפאדה הראשונה, בתחילת 1988, כשרבין היה שר ביטחון בממשלתו של יצחק שמיר הופעתי כעד הגנה במשפטו של רוני אלמוג מ"לילה הגלשונים". במשפט צבאי זה אמרתי שאם רוצים לדון את אלמוג על בריחתו משדה הקרב יש לטפל קודם בשר הביטחון יצחק רבין שברח משדה הקרב בהיותו מפקד חטיבה במלחמת העצמאות. עדות זאת הופיעה למחרת בעמודים הראשונים של כל העיתונים וב"מעריב" זה היה הפריט היחיד. אני מניח שאת פרטי עדותי קראו יותר אנשים מאשר את ספרי. האם בכך הסתתמו טענותיך הבלתי מבוססות מתחילתן עד סופן? המשתתפים האחרים של פורום זה ישפטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז זה היה בכל העיתונים, והקריירה של רבין לא נגמרה. אולי אתה מייחס לעצמך כוח פוטנציאלי הרבה מעבר למציאות? רבין, בסופו של דבר, נבחן במבחן התוצאה. את המסקנות יסיק כל אחד לפי ערכיו עצמו. לטעמי, בלי קשר לאי-אילו מגרעות שהיו לו (ברור שהיו לו! מה אנחנו, ילדים מפגרים?), רבין היה בין ראשי הממשלה הטובים ביותר והישרים ביותר שהיו לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין בכהונתו השנייה היה ראש הממשלה הכי פחות ישר שקם למדינת ישראל. ''יושרו'' הייתה אווירה שיצרה התקשורת כי עשה את שטות אוסלו שלהם. העובדות הפשוטות הצביעו על אי יושר חסר תקדים לפניו ואחריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, כל אחד לפי ערכיו, וכן ''לטעמי''. אני לא מתכוון להתווכח איתך על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך רוצה להתווכח על עניין יושרו של רבין, כי אתה יודע שאני מבסס את דעתי בעניין זה על עובדות, ואני מונה אחד לאחד פרטים שבגללם אני קובע את עמדתי (כתבתי על כך באייל יותר מפעם אחת), ואתה מבסס את דעתך על אווירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדברים על דרכי דיון, איך קוראים לדרך דיון שבה מתבססים על קביעות לא-מבוססות, ועונים לכל הצגת עובדה באנלוגיה מבלבלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט נתקלתי ביותר מדי כאלה בשיחותי בדלנט. לבסוף נאלצתי פשוט להתעלם מהם, כי נראה לי שאין טעם להתווכח איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע טוב מאוד מה אתה רוצה להגיד, אני מודע לבעיתיות שבנושאים הללו, ולמרות כל זאת, לדעתי האישית, המושפעת, ללא ספק, מעמדותי הערכיות, רבין היה הישר שבראשי הממשלה שלנו, בוודאי בזמן האחרון. אני לא רוצה להתווכח איתך, כי כל הטיעונים כבר צפויים מראש, ואין לי כוח לזה. אבל אם זה ממש חשוב לך - אתה תמיד יכול לכתוב אותם שום, בתנאי שלא תעלב אם אני לא אענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אינני סבור כמוך, ולדעתי גם המציאות היום ''איננה סבורה'' כך. אבל אם אתה סבור שמי שהביא עלינו את הסכם אוסלו בזמן שלערבים היתה ''תוכנית השלבים'', היה בין ראשי הממשלה הטובים ביותר, יבושם לך, ונישאר ידידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקריירה של אף אחד לא עמדה להסתיים בעקבות פרסום הצהובון, ובודאי לא של רבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברים אלה אתה קובע על סמך מה? ואם אתה צודק ולמידע שיש בידי הציבור אין השפעה על הבחירות, הדמוקרטיה שלנו היא מניפולטיבית, בעיקר בגלל אנשים כמוך המקדשים את שטיפת המוח שקיבלו בצעירותם ואינם מפתחים גישה ביקורתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטוריונים כותבים על הסטוריה, הם לא *ההיסטוריה*. היסטוריה גם קל לסלף. "בכך הם בקשו להתחמק לעוד שנים אחדות מפסק דינה של ההיסטוריה לגבי תפקודם במלחמת העצמאות." האם אתה רומז כאן שאתה אחראי על מתן פסקי דין של ההיסטוריה ? האם אתה אחראי גם לגזרי הדין ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל המתלמד, המונח "היסטוריה" משמעותו: סיפור והיום מכנים אותו "נרטיב". את המציאות בעבר אנחנו מכירים דרך סיפורים, דהיינו היסטוריה. יש מעט סיפורים מבוססים ורוב הסיפורים הם מניפולטיביים ובאים לשרת את חבורות השררה שאחד מהם היה יצחק רבין. בדרך כלל הסיפורים של האנשים שפעלו במציאות, כמו יצחק רבין, אינם מבוססים כי הם סוביקטיביים טהורים ונועדו לפאר אותם ולהסתיר את מחדליהם ואת כשלונותיהם. סיפוריהם של "ההיסטוריונים" מבוססים יותר. אם הם היסטוריונים של אמת, ולא משרתי חבורות השררה (כרוב ההיסטוריונים), הם מציגים גם את מקורותיהם ובכך עומדים במבחן המהימנות בפני הקוראים ובעיקר בפני היסטוריונים אחרים. אז כל אחד יכול לבדוק את המקורות ולהחליט האם הסיפור של ההיסטוריון מבוסס או לא. את המושג "צהוב" המציאו במימסד ("הטירה" של קפקא,שראוי לך לקרוא אותה לשם הבנת הנושא) אנשי המחדלים והכשלונות המנהלים את המדינה ושודדים אותה, כדי להגן על עצמם מפני חשיפות. אני מתפלא על כך שאתה וחבריך, בעלי היומרה האינטלקטואלית, אמצתם אותו לעצמכם אולי כדי לרכוש משרה טובה וכרטיס כניסה לטירה. הבנת ברוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. על ההבדל בין סיפורים ומיתוסים ובין כתיבת היסטוריה עומד תוקידידיס, הנחשב לאבי ההיסטוריה המדעית, בספרו "מלחמת הפלופונסים": "אין להאמין ביותר בהימנונות המפורכסים הרבה של הפייטנים ואף לא בתיאוריהם של כותבי דברי הימים [במקור: לוגוגראפוי, כותבי פרוזה], שהעדיפו דברים ערבים לאוזן על האמת; סיפוריהם אינם ניתנים לבדיקה ומפני אורך הזמן נכנסו רובם לתחום המיתוס ואין בהם ממש. ויש להכיר, שהעובדות *נחקרו* על ידי, על סמך הברורים שבסימנים [ראיות], במידה הראויה, ככל שהדבר ניתן, שעה שאנו עסוקים במאורעות הזמן העתיק." (ספר ראשון, פרק כ"א). הסיבה לכך שהדגשתי את הפועל *נחקרו* היא שלמיטב זכרוני הדגיש מורי, פרופ' רובינזון, כי שורשו של פועל זה במקור היווני הוא "היסטוריין". מכאן, שכתיבת היסטוריה לפי תוקידידיס, היא *חקירה*. נכון שבשפות רבות, המילה היסטוריה, נשמעת כמו המילה סיפור (כך בצרפתית: histoire), אך אין לבלבל בין המשמעויות. (ויש עוד לציין, משמעויות של מילים אינן קבועות בזמן, הן עוברות גילגולים.) ב. המילה נארטיב, אף היא אינה מילה חלופית ל"היסטוריה". לכל היסטוריה יש נארטיב. הנארטיב, אם להתבטא בפשטות, הוא העקרון המארגן של הטקסט, עמוד השידרה שעליו תולה ההיסטוריון את העובדות ההיסטוריות שהוא משתמש בהן. "ישנה מימרה האומרת כי העובדות מדברות בעד עצמן. זוהי טעות. העובדות מדברות רק כאשר ההיסטוריון מזמין אותן לעשות זאת: ההיסטוריון הוא המחליט אלו מן העובדות יעלו על הבמה, באיזה סדר או הקשר (א.ה. קאר)". הנארטיב מארגן את הסדר וההקשר. ג. המחלוקות בין היסטוריונים אין נסובות על פי רוב על "העובדות ההיסטוריות" אלא על פרשנותן (על הנארטיבים בהן הן משמשות). לקהיליית ההיסטוריונים יש שיטות מקובלות ומוסכמות להכריע האם טענה מסוימת היא עובדה היסטורית (הגם שיכולות להתעורר מחלוקות גם בנוגע לעוצמת התקפות של טענה). השאלה האם היה או לא היה טבח בטנטורה היא שאלה שעקרונית קהיליית ההיסטוריונים יכולה להגיע בה להכרעה, הוא הדין לגבי השאלה "האם רבין ברח". עובדה היסטורית מתבססת כשהיא נעשית מקובלת על קהיליית ההיסטוריונים. להדיוט קשה לקבוע האם עובדה המוצגת כעובדה היסטורית היא מבוססת. באותה מידה שאנו מתחשבים בדעתו של רופא מומחה בכל הנוגע לבריאותנו, כך יש להתחשב בדיעותיהם של היסטוריונים מקצועיים בכל הנוגע לאמיתותם של אירועים היסטוריים. (אין זאת אומרת שעל ההדיוט לבטל את שיקול דעתו לחלוטין לנוכח ראיות, אבל עליו להיות ער לכך שחקירה מאוד מאומצת דרושה על מנת לבסס דעה בנוגע לפרשיה היסטורית, ואם הוא אינו מצויד בכלי המקצוע, הוא עלול להיתפס לטעות בקלות רבה). יכול פלוני לטעון שקהיליית ההיסטוריונים, על כל זרמיה, מוטה ומשוחדת ומסתירה עובדות ברורות בעליל (כפי שהיה במידה רבה בתקופה הסובייטית בברה"מ). אולם היום טענה מעין זו נחלשת; כשם שקשה להסתיר דברים מהתקשורת בעידן הגלובליזציה כך גם קשה להסתיר עובדות היסטוריות, זאת בשעה שקהיליית ההיסטוריונים עוברת אף היא תהליכי גלובליזציה. ד. ההיסטוריה, להבדיל מסיפור, שואפת לחשוף אמת קונקרטית, שכן אחרת אין בה טעם, ומוטב לכתוב רומנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הערותיך המלומדות. אבל לגופו של עניין ההיסטוריה איננה שואפת לשום דבר אלא ההיסטוריונים. ובניגוד לדעתך, אני סבור, יחד עם אחרים שגם היום כבעבר הם מתעלמים מעובדות לפי נוחיותם למרות פעילותם של אמצעי התקשורת והפורמים למיניהם. השאלה אם יצחק רבין ברח או לא ברח משדה הקרב בפרשת שיירת הראל וצבי זמיר בפרשת שיירת נבי דניאל, איננה עניין פרשני אלא עובדה שאם מקבלים אותה ניתן אחר כך להתווכח על פירושה: לא היתה לו ברירה וכו' .דוגמא נוספת היא פרשת טבח דיר יאסין. בכרך ד' של ספרי על מלחמת העצמאות "ממשבר להכרעה", הבאתי עובדות המוכיחות שבדיר יאסין לא היה כלל טבח. ההיסטוריונים, כמו אחדים מן המגיבים בפורום זה, העדיפו או להתעלם מעובדות אלה או לכנותן את ספריי "צהובים" מטעמים של אינטרס אישי ומחויבות לקבוצת התייחסות מסויימת: קבוצת השררה של יוצאי הפלמ"ח ותנועת העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, בכל הנוגע להערותי הספציפיות לעיל איני סבור שיש ביננו מחלוקת, ומובן מאליו שההיסטוריה אינה שואפת לחקור או לכתוב את עצמה אלא הסטוריונים בשר ודם כותבים אותה. אני אפילו לא חולק על כך שכבודדים, היסטוריונים רבים מתעלמים מעובדות כאלה ואחרות בכתיבתם, הן משום תום לב, הן משום מגבלת הידע שיש לכל אדם, והן מהטעם שמקצתם מגוייסים ובעלי אג'נדה כזו או אחרת. טענתי היתה שככלל, כמעט בלתי סביר, שרוב רובה של קהיליית ההיסטוריונים, על זרמיה השונים, תכחיש או תתעלם מעובדה היסטורית בעלת חשיבות. השאלה "האם רבין ברח?", היא בעלת חשיבות. היות שאיני בקי כלל בהיסטוריה מסוימת זו אודה לך אם תשביע את סקרנותי ותספר לי האם יש היסטוריונים ברי סמכא בתחום ההיסטוריה הצבאית של ישראל המקבלים את קביעתך שרבין ברח בפרשת שיירת הראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רוב היסטוריונים ברי סמכא בתחום ההיסטוריה הצבאית של ישראל", לא אשרו ולא הפריכו את הטענה שרבין ברח משדה הקרב, אלא התחמקו מלטפל בנושא. שום עיתון וכתב עת ישראלי לא כתב מאמר ביקורת על הספר "תיק רבין - איך תפח המיתוס" מחוץ למוסף "ספרים" של ה"ארץ". עורך אותו מוסף, מיכאל הנדלזלץ, כתב בהקשר אחר כי כל ההיסטוריונים ברי הסמכא בתחום ההיסטוריה הישראלית שאליהם פנה לכתוב בביקורת על ספר זה סרבו. לפיכך הוא נאלץ למסור את הספר לביקורת אדם שלא היה מומחה בנושא. ואגב, בספר נחשפות עובדות נוספות, חמורות לא פחות על רבין כמפקד צבאי וגם בהם התחמקו בעלי הסכמא לעסוק, ללמדך מי הם ההיסטוריונים. לעומתם המומחה לנשק גרעיני במזרח התיכון ולמשפט בין לאומי פרופ' לו רנה ברס מאוניברסיטת פרדו בארה"ב, כתב לפני חודשיים מאמר בארה"ב, על סמך ספר זה וספרים אחרים שלי שתורמו לאנגלית, שכותרתו: "אורי מילשטיין הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל". ובין היתר ציין פרופ' ברס שמחקרי על מלחמת העצמאות הוא המחקר החשוב ביותר שנעשה עד היום. הערכה זאת לא עשתה רושם על אף היסטוריון בר סמכא בישראל מחוץ לפרופ' בני מוריס מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע שכתב במאמר ב"הארץ" וב"ג'רוזלם פוסט" כי ההיסטוריה של מלחמת העצמאות עד אורי מילשטיין היתה פרה-היסטוריה ועם אורי מילשטיין התחילה ההיסטוריה של נושא זה. במאמר אחר הוא כתב שמחקרי על מלחמת העצמאות הוא "חמחקר מונומנטלי". הערכות אלה לא שכנעו את ההיסטוריונים הצבאיים בר הסכמא בישראל להזמין אותי לשום כנס מדעי על מלחמת העצמאות בעשר השנים האחרונות וכאלה היו בשפע בייחוד ביובל החמישים של מדינת ישראל. ולמען הסר ספק, אני אינני מתסוכל אלא מאושר כי יחס זה כלפי ממקם אותי בחברתם של של אנשי הרוח הגדולים בהיסטוריה שזכו לאותו יחס מצד ברי הסמכא בתקופתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שעם כל הרדיקליות של הטענות של מר מילשטין ונכונותו להשמיע אותם בכל בימה אפשרית , הרי הנטייה של הממסד הייתה בדרך כללל לסרב להגיב עליהם . מאיר פעיל יריבו הקבוע של מר מילשטיין הוא בכל זאת יוצא דופן בכך שהוא מוכן לטרוח לענות על לפחות חלק מהטענות האלה. אפשר לטעון , שבעצם הסירוב לענות עניינית על הטענות האלה יש משום דה לגיטימיזציה של ההיסטוריון שהפך למעשה לדמות שמחוץ לאקדמיה שלטענותיו השונות ( ולא משנה מה יהיו ) מסרבים להגיב בלי קשר לנכונותן או חוסר נכונותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר פעיל חדל לטרוח להתייחס לטיעוני מאז 1991 כאשר פרסמתי שהוא פיברק את הטבח בדיר יאסין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם כך אין זה מפתיע כלל וכלל שהוא מסרב להגיב יותר בנושא...אינני חושב שמישהו אחר היה מתנהג בצורה שונה ממנו. נראה לי שחוץ מהרדיקליות של הפרשנות ההיסטורית שמוצגת בהם ,יש עוד סיבה לכך שהספרים של מילשטיין אינם נחשבים ל"לגיטימיים". לפחות כמה מהם ( ובראש ובראשונה "קץ החיים "וקריסה ולקחה"?) אינם כתובים בסגנון שספרי היסטוריה צבאית היום אמורים להיכתב . הם אינם נכתבים בסגנון יבש ו"אובייקטיבי" ו(כביכול לפחות ) עוסקים רק בנושא מוצהר אחד . יש להם תזה ברורה ו"גרנדיוזית " מאוד הצלת מדינת ישראל והעולם כולו על ידי חיזוק אפשרויות הישרדותם. והמחבר משתמש בדוגמאות שונות ומגוונות מכלל היסטוריה כדי להוכיח את התזות השונות שלו. נראה לי שהיום זה כבר אינו מקובל בין ההיסטוריונים המודרניים שמעדיפים להתמקד לחלוטין בתקופה הספציפית מאוד שבה הם עוסקית ולא לחרוג ממנה ( בדומה להתמחות הספציפית מאוד שיש היום בכל תחומי המדע). את הספרים האלה של מילשטיין אפשר אולי להשוות לספרים של ההיסטוריון טוינבי שניסה לפרש על סמך התפתחות התרבויות השונות של העבר את פני העתיד ואפילו לספר של הנטינגטון על מאבק התרבויות . אבל ספרים כאלה הם נדירים היום ובחוגי האקדמאים מתיחסים אליהם בחשדנות רבה. וזאת לדעתי אחת הסיבות שמהם סובל מר מילשטיין מכמעט חרם בתחומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שאתה צודק, אבל מדוע אנשי המימסד "האינטלקטואלי" מחרימים את ארבעת הכרכים של ההסטוריה של מלחמת העצמאות המתמקדים בנושא ספציפי. וחוץ מזה חרם הוא תמיד תופעה אנטי-אינטלקטואלית, שהרי אם תחרים אנשים שאינם באופנה, איך תשתנה האופנה ואיך תתקיים תרבות פתוחה וליברלית שמחרימי מדברים בשמה? החרם עלי הוא אחד הביסוסים לתיאורית השרידות שלי: המחרימים מבקשים לשמור על שרידותם הממסדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אחת הסיבות לחרם היא שאנשים אינם אוהבים מישהו שמאשים אותם בפה מלא בהונאה ובנוכלות ? בין שזה נכון ובין שלא אם יש למישהו מטרות מוצהרות לדעתי הוא ישיג אותם ביתר קלות על ידי שיתוף פעולה כביכול עם המימסד וניסיון לשנות אותו מבפנים ולא על ידי התקפה חזיתית מבחוץ ותקווה לכך שהדורות הבאים יעריצו אותו בגלל זה כגיבור. . דוגמה טובה לכך היא המקובלים במאות ה-13 וה-14 שהיציגו תזות רדיקליות לחלוטין שהיו בניגוד גמור ליהדות הרשמית של אז. אם היו מציגים אותן כפי שהן היו כתזות רדיקליות כי אז היו מאשימים אותם בכפירה. במקום זה הם נהגו בעורמה וטענו שמה שהם מציגים הם הדעות שהיו מקובלות מאז ומתמיד והם רק "גילו " אותם מחדש. הם ניזהרו שלא להיסתבך עם המימסד העויין לדיעותיהם אלא להיפך להעביר אותו לצידם על ידי העמדת פנים שהם האורתודוכסים הגדולים מכולם ושהם שומרים על האינטרסים של אנשי הממסד. בנתיים הם ניהלו תעמולה בלתי פוסקת ובתוך כמה דורות רוב הקהילות היהודיות היו בידיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להמשיך את ההגיון בדבריך: ברוך שפינוזה תקף את המימסד היהודי בזמנו התקפה חזיתית, הוחרם בימיו והיה לגיבור של הדורות הבאים, אך לא של אותו ציבור שהחרים אותו (עד היום). אינני סבור ששפינוזה פעל כפי שפעל כדי להיות גיבור של הדורות הבאים, אלא הוא בחר בדרך שהציע אריסטו: בכל ענין יש ללכת בדרך האמצע (דהיינו ענינים מעשיים) מחוץ לחיפוש אחרי האמת שהוא ענין אינטלקטואלי. באותה דרך בחר ללכת גם גליליאו גליליי. לי אין שום אינטרס מעשי להשתייך למימסד, בייחוד שבנסיבות הנוכחיות הממסד של היום צועד במסלול של הסתאבות והתאבדות ולכן גם תועלת רבה לא תצמח מהשתייכות אליו מחוץ לתועלת כספית כמובן וסטטוס מפוקפק בעיני יושבי המערה. לפיכך עדיף שפינוזה על מאיר פעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו תוקידידיס, אם זכרוני אינו מטעני, גם אמר בהמשך שהנאומים המצוטטים או מזכרונו, משום שהיה שם כשנאמרו, או מזכרונם של אחרים שהיו שם, או, וזה מה שחשוב, שהוא לא היה שם ולא דיבר עם איש שהיה שם, אבל זה מה שהיו צריכים הנואמים להגיד באותו מעמד, לדעתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט המדוייק: "הנאומים שהושמעו, בשעה שהתעתדו להילחם או בשעת המלחמה עצמה, מקצתם שמעתים בעצמי ומקצתם נמסרו לי מפי אחרים, שהיו במקומות ההם. אך מן הנמנע היה, גם לי וגם להם, לשמרם ולזכרם על דיוקם. לפיכך שמתי בפי הנואמים דברים, שהיו צריכים, לפי דעתי, להיאמר על ידיהם לפי מצב העיניינים, וקרובים ככל האפשר לכוונתם הכללית של הדברים, שנאמרו באמת". (תוקידידיס, ספר ראשון, כב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המלצותיך הספרותיות. ברוח לא דמגוגית זאת גם אני אנהג באדיבות דומה ואמליץ לך על רשימת ספרים לקריאה : כמובן שהיסטוריה מבוססת על נראטיבים שניתן להעביר עליהם ביקורת, מי אמר שלא ? זה נורא כיף וקל להתוכח עם דחלילים, נכון ? כמובן שהקפיצה לכך שהחיים הם פרק גרוע ב-X FILES היא קפיצה אותה נוהגים לעשות כותבי ספרות פופוליסטית צהבהבה, לא הסטוריונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי לג. שמעון ותהיה בריא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. את המושג "צהוב" המציאו בעקבות מלחמה בין שני עיתונים על רצועת קומיקס בשם "הילד הצהוב", כאשר לרגע נדמה היה כאילו כל מעמדם של העיתונים בנוי על הקומיקס הבודד הזה - ואילו החדשות בעיתונים היו, איך לומר, פחות חשובות. בורות, כבר אמרנו? אה, נכון. אתה אמרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |