|
||||
|
||||
אבל זה לא מוביל לשום מקום, אנחנו מתקפלים כדיי ש"המתונים" יסכימו לדבר איתנו, אבל אז אנחנו מגלים שכל נכונות לפשרה מצידנו היא נקודת הפתיחה לשיחות הבאות, הם לא רק שלא מתנערים מנקודת הפתיחה של החמאס אלא שגם נקודת הפתיחה שלהם לא מכירה במדינת ישראל כמדינתו של עם ישראל, ובכך שלא תהיה "זכות שיבה". ולמעשה, כבר הוכח שכשההתקדמות לא נראית להם הם יכולים לפתוח באינטיפדה, שלא לדבר על מה שיקרה אחרי שנחתום שאנחנו נסוגים ומדינה פלשתינאית תקום, מה נעשה אם חמאס ישתלט ויכריז על רוויזיה בהסכמים שנחתמו? |
|
||||
|
||||
עד עכשיו לא היתה חתירה להסכם קבע (אוסלו) או הכנה נאותה להסכמים כאלה (קמפ-דיוויד) מלבד ביוזמת ז'נבה שלא אומצה ע''י אף ממשלה ישראלית. כתוצאה מכך, מפעל ההתנחלויות רק גדל מצד אחד והשלטון הפלסטיני לא ריסן את הטרור מצד שני. אינתיפאדת אל-אקצא פרצה כתוצאה מהמבוי הסתום הזה ולא כתוצאה מהתהליך המדיני עצמו. בתהליך מדיני כמובן צריך שורה של הסדרי ביניים שבהם כל צד ממלא את חלקו ואחרת לא מתקדמים בהם. וכמו שכבר נאמר כאן, מדינה פלסטינית התלויה ב''משפחת העמים'' אינה יכולה להתנהג כמישטר אוטונומי. מדינה ריבונית היא כתובת עבור ישראל במידה ויש טרור ולכן יש לה יותר מה להפסיד. |
|
||||
|
||||
גם לבנון היא כתובת, והחיזבללה יכול להחליט להפגיז ולחטוף ואף עשה את זה. גם אירן היא כתובת וזה לא מפריע לה לעמוד מאחורי טרוריסטים, ההפך. אם ערפאת היה מוכן לחתום בקמפ דיוויד, מפעל ההתנחלויות היה ניגמר, כי היתה קמה מדינה פלשתינאית בשטחים. אבל ערפאת לא היה מוכן להכריז על תום הסיכסוך, על ביטול טענת ''זכות השיבה'' הוא ציפה שאנחנו נסוג והוא לא ייסוג אפילו הצהרתית, מדינת ישראל לא יכולה להתקפל מהשטחים בשביל כלום, כי זה רק מסכן אותה. לפלסתינאים יש אחריות למצב לא פחות משלנו, ואחרי הצעת אולמרט שנידחתה, חובת ההוכחה שהם מעונינים בשלום אמת לא פחות מאיתנו היא עליהם. |
|
||||
|
||||
"אם ערפאת היה מוכן לחתום בקמפ דיוויד, מפעל ההתנחלויות היה ניגמר, כי היתה קמה מדינה פלשתינאית בשטחים." לא כל כך בטוח כי מה שהיו מוכנים לתת לו לא כלל גושי התנחלויות רבים. נכון שלפלסטינים יש אחריות למצב לא פחות מאיתנו אבל שוב, מתי בדיוק הם דחו הצעה של אולמרט? |
|
||||
|
||||
תגובת הפלסטינאים: |
|
||||
|
||||
הלינק הראשון לקוח מראיון טלביזיוני והלינק השני מדבר על ימי נתניהו. |
|
||||
|
||||
לפיסקא הזאת: "In our meeting Wednesday, Abbas acknowledged that Olmert had shown him a map proposing a Palestinian state on 97 percent of the West Bank – though he complained that the Israeli leader refused to give him a copy of the plan. He confirmed that Olmert "accepted the principle" of the "right of return" of Palestinian refugees – something no previous Israeli prime minister had done – and offered to resettle thousands in Israel. In all, Olmert's peace offer was more generous to the Palestinians than either that of Bush or Bill Clinton; it's almost impossible to imagine Obama, or any Israeli government, going further". תגובת הפלסטינאים:Abbas turned it down. "The gaps were wide," he said. עבאס דחה את ההצעה, הפערים היו גדולים מידי.למה הוא דחה אותה? את זה מסביר ראיון הטלויזיה: Let me recount two historical events, even if I am revealing a secret. On July 23, 200, in his meeting with President Arafat in Camp David, President Clinton said: “You will be the first president of a Palestinian state, within the 1967 borders – give or take, considering the land swap – and East Jerusalem will be the capital of the Palestinian state, but we want you, as a religious man, to acknowledge that the Temple of Solomon is located underneath the Haram Al-Sharif.” Yasser Arafat said to Clinton defiantly: “I will not be a traitor. Someone will come to liberate it after 10, 50, or 100 years. Jerusalem will be nothing but the capital of the Palestinian state, and there is nothing underneath or above the Haram Al-Sharif except for Allah.” That is why Yasser Arafat was besieged, and that is why he was killed unjustly. עכשיו, ברור לי שמבחינתך אין עם זה בעיה. הפערים גדולים מידי כי הישראלים לא מוכנים לעשות שלום, הם לא מוכנים להענות לתביעות הצודקות של הפלסטינאים, זכות השיבה, ירושליים, 100 אחוז מהשטח.In November 2008… Let me finish… Olmert, who talked today about his proposal to Abu Mazen, offered the 1967 borders, but said: “We will take 6.5% of the West Bank, and give in return 5.8% from the 1948 lands, and the 0.7% will constitute the safe passage, and East Jerusalem will be the capital, but there is a problem with the Haram and with what they called the Holy Basin.” Abu Mazen too answered with defiance, saying: “I am not in a marketplace or a bazaar. I came to demarcate the borders of Palestine – the June 4, 1967 borders – without detracting a single inch, and without detracting a single stone from Jerusalem, or from the holy Christian and Muslim places. This is why the Palestinian negotiators did not sign… TV host: Okay… Saeb Erekat: This is the Palestinian position. TV host: But let’s return to Camp David. When you were in the meetings with Shlomo Ben-Ami… After two weeks of meetings between Barak, Arafat, and Clinton, which led to nothing, there was a meeting in which you proposed that there be [Palestinian] sovereignty, with arrangements in the Old City, including the Haram Al-Sharif. In other words, you proposed Palestinian sovereignty, with Israel playing a role in the administrative aspects. In other words, Israel would participate in the administration of the Haram area – unlike the “reduced sovereignty” demanded by Shlomo Ben-Ami at that meeting. In other words, you wanted to let [Israel] play a role, one way or another, with regard to the so-called Holy Basin. Saeb Erekat: They will never have this. Like President Abu Mazen said in front of President Bush and PM Olmert: I am not in a marketplace or a bazaar. East Jerusalem is an occupied area, just like Khan Yunis, Jericho, and Nablus were. Its status in international law will never be anything else. Therefore, any arrangements regarding East Jerusalem are categorically unacceptable אבל אל תעמיד פנים שהפלסטינאים לא דחו את הצעת אולמרט, כאשר הם טוענים שעשו זאת, ומתגאים בכך. |
|
||||
|
||||
אל תגידי לי אם מה יש לי בעיה ואם מה אין לי בעיה. תביעת הפלסטינים על רוב ירושלים המזרחית מוצדקת, מימוש זכות השיבה לא ועל השטח יש צורך להתפשר רק בגלל המצב בשטח, לא בגלל שההתנחלויות מוצדקות. העובדה היא שגם לאחר הדחייה הפלסטינית אולמרט ולבני טוענים שוב ושוב שניתן וצריך להגיע להסדר וגם נתניהו היה במגעים עם אבו-מאזן, אמנם בהתחלה מאפס ולא ממה שהושג עם אולמרט אבל אם אי אפשר בכלל להגיע להסכם עם הפלסטינים, מדוע להתחיל זאת מחדש? וכל זה בלי שהזכרנו שקיים הסכם מסגרת שמשמש כעזר לחתירה ליעד הסופי - הסכם ז'נבה. |
|
||||
|
||||
הסכם ז'נבה הוא לא שום הסכם מיסגרת, הוא שיגעון של ביילין, שלא ראשי מדינת ישראל ולא מנהיגי הפלשתינאים מקבלים אותו. מתווה קלינטון לעומת זה הוא מתווה שתאורטית שני הצדדים הסכימו לקבל על עצמם, אבל כמו שאתה רואה, הפלשתינאים לא באמת מוכנים לוותר, לא על זכות השיבה, לא על ירושלים . (ובסקרים מן הזמן האחרון, רובם גם לא על החלום למדינה מן הנהר ועד הים). |
|
||||
|
||||
וכאן זה המקום לשאלה הבנאלית אך המתבקשת: ומה הפיתרון שלך? |
|
||||
|
||||
שאלה טובה. לקוות שהעמים יתבגרו והמנהיגים יתפכחו. ביילין ופרס עם ''המזרח התיכון החדש'' שלהם אולי התכוונו לטוב, והיו אנשי חזון, אך הם אחראים לשפיכות דמים איומה, שפגעה בשני העמים, והרסה אלפי מישפחות. ביילין צריך לשבת בשקט ולהסתיר את פרצופו בבושה, במקומו זה מה שאני הייתי עושה. |
|
||||
|
||||
באותה מידה יכולת להגיד: לחכות עד לבוא המשיח וקץ הימים. התשובה שלך רק מוכיחה שאין אלטרנטיבה לדרך השמאל. הכוונה היא לא רק לחזון ארץ ישראל השלמה הסהרורי של הימין, עם טרנספר או בלעדיו, אלא גם לדרך הסטטוס קוו של המרכז שחשבה שבגדר ייפתרו כל בעיותינו. כפי שכתב יגאל סרנה: "הסכמי אוסלו היו מלאכת מחשבת הכי מורכבת ומסובכת, מתישה, רבת פטנטים ופגמים שנעשתה אי פעם במה שתיפקד אז כמשרד חוץ. הם היו ההזדמנות האחרונה של הישראלים לפיוס. הם נוצרו עי צמד המנהיגים בעל האחריות האחרון פה. הפוזיטיב של ברק – ביבי. בעת שעלו לשלטון ב93, בחרו רבין ופרס, לקראת זקנתם ואחרי חיים פוליטיים שלמים של סכסוך פנימי, להציל את הארץ ממלחמת הנצח. שניהם ידעו היטב שבשדה הקרב העתידי, (זה שבו יערכו כעבור כמה שנים מלחמות לבנון2 ועזה2 הרעועות), תחשף ברבים חולשתו של צבא שהותש כמיליצית הגנת השטחים. [...] הסכמי אוסלו היו המשוכללים והרגישים ורבי הסיכוי והסיכון מכל ההסכמים שנחתמו פה. הם הוכשלו ע"י אלפי בתים כמו ביתו הגדול של שר- המעט- חוץ בנוקדים, ע"י שותפי השר להתנגדות לשלום, אצלנו ואצלהם. הוכשלו עי מיליציות חמושות, רמטכ"ל שלא הזיז כוחות כשצווה, ארגונים פלשתינאים שלא נצרו אש, רבנים מסיתים ומואזינים מלבי אש. הם הוכשלו עי הרוצח עמיר וממשיכי דרכו, תומכי סכסוך הנצח ומפיצי דיבת אוסלו, הרוקדים על דיו ההסכמים." אבל מי שחושב שמדינת ישראל קמה על יסוד הגשמת המיתוס והאתוס היהודיים ולא כתוצאה מתהליכים היסטורים כנראה לא יוכל להבין זאת. |
|
||||
|
||||
הוא איש שמאל. מנהיג ישראלי מימין שהיה מביא אסון כזה על המדינה, היה מגורש במקלות. לבגין ספרו כל הרוג, והכריזו ''בגין רוצח'', והוא עצמו אחרי שפרש הסתתר בביתו וסירב לדבר. ביילין נותן עיצות, מתווה מיתווים, משרת את אבו מאזן. (במאמר ביום שישי, אבו מאזן מספר שהישראלי שהוא מתיעץ איתו הכי הרבה, זה ביליין). |
|
||||
|
||||
אז עכשיו התחלנו התחשבנות בנוסח הסימטריה הקדושה? בגין לא היה רוצח אבל בהחלט הגיע לו לספוג את מה שספג על מלחמת לבנון והוא עשה את הדבר הנכון כשהתפטר. אבל מחנה הימין לא נפגע מזה. פרס לא הצליח להביס אותו לגמרי ב84 ואריק שרון שהיה אשם מבגין לא פחות רק הלך מחיל אל חיל עד שנהיה לראש ממשלה. כך שהדיבורים על "מנהיג ישראלי מימין שהיה מביא אסון כזה על המדינה, היה מגורש במקלות" הם חסרי שחר. וואוו. ביילין מיעץ לאבו-מאזן. איך הוא מעז? את כנראה צודקת כי הרבה יהודים לא השתחררו מהאתוס הגלותי. |
|
||||
|
||||
אתוס גלותי? נראה לך שיש מדינה בעולם שנמצאת בסיכסוך, ובאותו זמן המנהיג של אחד הצדדים מתייעץ עם מישהו מהצד שהוא נמצא איתו בעימות. אדם שאמור לשרת את הצד שלו והאינטרסים של הצד שלו ולא את הצד היריב והאינטרסים של הצד היריב. זה נראה לך סביר? מה זה "אתוס גלותי"? כל הסיטואציה הזאת היא פשוט לא נורמלית, בשום מקום אחר היא לא הייתה נחשבת כקבילה. ביילין מאמין שהפלשתינאים ויתרו על חלום מדינה מנהר עד ים, הוא טועה. אבל למדינה יש מנהיגים שניבחרו כחוק, הוא מתנהג כאילו זה לא משנה. (איך אמרת, יש הסכם מסגרת, הסכם ז'נבה). הוא מנסה להפיל את כישלון ההתקדמות לשלום על נתניהו, ובכך מסייע לצד הנגדי במילחמה על דעת הקהל העולמית, ובמסע הדלגיטימציה לישראל. במדינה שלא היה בה "אתוס גלותי" ברור שאדם פרטי לא רץ להציע חלקים מהארץ שלו בלי להתחשב בממשלה נבחרת ורצון הבוחרים. |
|
||||
|
||||
האתוס הגלותי הוא זה המחלק את המצב ל"יהודים טובים, מסכנים ושוחרי שלום" מול "גויים רעים ומסוכנים". המציאות המורכבת יותר היא שיש מגעים שוטפים בין הצדדים, גם בימי נתניהו, כולל שיתוף פעולה בטחוני שבזכותו כרגע המצב יציב וסביר. על הרקע הזה בהחלט ייתכן שאדם מתון מהצד הישראלי ייעץ למנהיג פלסטיני כיצד להתנהל מול מנהיג ישראלי נוקשה יותר, לא על תקן יועץ קבוע בשכר (כפי שאפשר להבין מתגובתך) אלא כאחד הישראלים שאיתם בא אבו-מאזן במגע. נכון. כל מצב הכיבוש הוא לא נורמלי. אבל עם זה רובנו חיים בשלום כי לא איכפת לנו. הדיבורים על "פעולה בניגוד לרצון הבוחר" אינה לענין. גם נתניהו מבין את האינטרס הישראלי להגיע להסדר אבל אינו מעוניין לעשות זאת הן מסיבות פוליטיות-קואליציוניות והן מסיבות אידיאולוגיות. את המחיר נשלם בדם ובאיבוד הפרטנרים המתונים. את "המלחמה על דעת הקהל העולמית" (או במילה אחרת - Hasbara) כבר איבדנו כתוצאה מהכיבוש ומהדישדוש המדיני. האשמה של גורמים אחרים בכך היא בריחה מהמציאות. |
|
||||
|
||||
האתוס הגלותי הוא שלך. זה אתה שרואה את היהודים בתור טובים מסכנים ושוחרי שלום. זה אתה שרוצה לראות את היהודים בתור טובים מסכנים ושוחרי שלום. זה אתה שמכריז על היהודים בתור עדה דתית שאינה מסוגלת למשול על עצמה ומזמינה אחרים למשל עליה. האתוס הציוני הוא שלא נהיה מסכנים. ואם צריך- גם לא נהיה טובים. ושלום נשיג לא בדרכי חנופה גלותיות שהן הדרך שלך. כבר התרגלנו שבכל תגובה שלך אתה תורם בלי להרגיש איזה מינוח מן הטרמינולוגיה האנטישמית או האנטי ישראלית החדשה, שהיא כולה טרמינולוגיה שלך, וגם עכשיו אתה לא מאכזב כשאתה תורם בלגלוג את המינוח הסברה באותיות לועזיות. משמע הצדקת העמדה הישראלית היא פעולה מניפולטיבית של פוליטיקאים. לנראטיב הישראלי אין זכות עמידה בפני עצמו. במילה אחת hasbara. אבל הפעם אתה תורם עוד תובנה. השלום הוא עניין של אינטרס ולא של אידיאה. וזה אגב שאתה מפרשן בגרוש את נתניהו. ההצדקה של תהליך השלום היא- לא לשלם בדם ולא לאבד פרטנרים מתונים. ואני חשבתי שאתה מצדיק את השלום בשלום. מסתבר שהיחס שלך כלפי תהליך השלום הוא יחס ציני. אנחנו לא מאשימים גורמים אחרים. הפלסטינים פעלו לפי האינטרס שלהם. הם עשו מה שהם חשבו שהם היו צריכים לעשות. אנחנו מאשימים אותך. אנחנו מאשימים את מחנה השלום. אנשים כמו רון פונדק, ושמעון פרס, ויוסי ביילין, ויוסי שריד שחשבתם עצמכם לאלוהים על פני אדמות ובאיזה היבריס, באיזה חטא יוהרה זועק לשמיים, הגדרתם את החזון שלכם בשמם של עמים אחרים. כאילו שיש לכם איזו עמידה במדיניות או באינטרסים של עמים אחרים ומדינות אחרות. במצב שכזה אין זה פלא למצוא מנהיג ישראלי, סגן שר חוץ לשעבר, בתור הקאדר הפלסטיני כמומחה ומייעץ לעניינים ישראלים בשירות האינטרס הפלסטיני. |
|
||||
|
||||
מויסר חו''ח. |
|
||||
|
||||
רגע, אני לא הבנתי מה הפתרון שלך (לנוכח הראיות שהמנהיגים הפסלטינים לא מוותרים על שמץ ריבונות, אפילו לא שמץ של שמץ של סמליות דתית, בהר הבית, ויתר הקווים האדומים שלהם שלא ראיתי אותך מכחיש את אדימותם מבחינת הפלסטינים). (לא שני מקבל את הלוגיקה ''אני מציע דרך שאמורה להביא לפתרון, אתם לא מציעים דרך שאמורה להביא לפתרון, לכן צריך לעשות מה שאני מציע.''. לפי הלוגיקה הזו, אני מציע שצה''ל יטיל על תל אביב ועוד כמה אזורי מפתח בישראל פצצות גרעין, אני חושב שיש סיכוי לא מבוטל שזה יביא לפתרון. אבל צעד צעד.) |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין הבנות ז'נבה למתווה קלינטון? |
|
||||
|
||||
מתווה קלינטון: אבל מה זה משנה? כל עוד הפלסטינאים לא מוכנים להכיר במדינת היהודים, בכך שזכות השיבה היא למדינת הפלשתינאים, לכך שירושלים הוא המקום הקדוש לעם ישראל ובירת מדינת ישראל, לכך שהסכם פירושו סוף הסיכסוך. (עזוב את אותם אחוזים בודדים של גושי ההתנחלויות, הפלשתינאים לא מוותרים על הסיכסוך כי הם לא רוצים לוותר על חיפה ויפו...). (ולכן טוב עשה שרון שהפסיק את העמדת הפנים שהייתה נוחה למורעלי אוסלו אך אסון לשני העמים, ופתח ב"חומת מגן"). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |