![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"כוסברה טחונה" = זרעי כוסברה טחונים מן הסתם. ובאמת יש להם טעם שונה מאוד מזה של העלים. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בספר המהנה שלו "המולוכייה של אמא", נסים זוהר משלב מתכון למרק המולוכייה עם תערובת תבלינים מצרית בשם טא'לייה: הרבה שום, זרעי כוסברה ומלח כתושים בעלי ומכתש. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זאת היתה תגובה לכודה שלי. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אז איך חז"ל טענו שאפשר היה לטעום במן כל טעם שהטועם חפץ בו? לכוסברה טחונה יש טעם של כוסברה טחונה! |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ובאמת תמיד התווכחנו, אבל מסיבות מובנות הם סירבו להתייחס לפירוש שלי: גד - אל המזל והצדק הארמי (מקביל ליופיטר), כמו זאוס שהפך עצמו לגשם זהב כדי להפרות את מה שמה. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
''והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח'' הוא הציטוט המדויק (שמתיחס כנראה למראה ולא לטעם), ובהמשך מופיע שלאחר טחינה ובישול או אפיה ''היה טעמו כטעם לשד השמן''. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | ![]() |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |