בתשובה לצפריר כהן, 27/01/11 18:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהשאלה ''ממה יתפרנסו המוזיקאים'' דומה לשאלה ''ממה יתפרנסו הצפרים'' יותר מכפי שהיא דומה לשאלה ''ממה יתפרנסו מתכנתי קובול'' המוזיקאים יכולים להתפרנס ממלצרות, שליחויות, או אפילו עבודה כפקיד במשרד הפטנטים. אין שום הכרח שיצירת מוזיקה תהיה מלווה בתגמול כספי ואני לא מבין מדוע ההתעקשות על כך. הרי ככל שהמוזיקה יותר מסחרית אנחנו מקבלים יותר מדונה וליידי גאגא ופחות קורט קוביין. אני מאמין שרוב המוזיקאים המפורסמים מהמאה שעברה היו ממשיכים ליצור מוזיקה גם עם לחם צר ומים לחץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חוקי זכויות היוצרים נולדו כדי לעודד יצירה. אנחנו עדיין מעוניינים לעודד יצירה? סופר חובבן יכול להוציא מתחת ידיו סתם סיפור פשוט. אבל אני הייתי רוצה לקרוא ספרים שעברו עריכה טובה. ר' גם הוצאות ההקלטה באולפן לגבי אותה להקה בתגובה שלמעלה. איפשהו לקראת סוף התכנית המקושרת הם דנים בשיקולים שגרמו להם לנסות ולגייס את הסכום הלא מבוטל שנדרש עבור הקלטה של האלבום שלהם באולפן (לי אישית זה לא משנה. רעש הוא רעש. אבל כנראה שלאחרים זה משנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנין רוחני תמיד יהיה בעיני אוקסימורון. לטעמי, מי שמתעסק בענינים רוחניים לא צריך לצפות לבוננזה כספית. חוקי זכויות היוצרים שומרים על זכויות מאוד לא טבעיות וכך יוצא שהרשת מעמידה אותם באור נלעג. כללי המשחק משתנים. רדיוהד מצאו פטנט אחד, ודאי ישנם גם אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לאבסורדים שבהם תמונות של איינשטיין הן ''קניין רוחני'' של יורשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תחליף "רוחני" ב"מופשט" או ב"אינטלקטואלי"1. פחות אוקסימורון בעינך? זכויות היוצרים מגנים לא רק על יצירות אמנותיות, אלא גם על יצירות יותר פרוזאיות כמו קוד תוכנה, לקטים וכו'. הקניין הרוחני הוא לא רק זכויות יוצרים אלא גם דיני פטנטים, מדגמים וסימני מסחר, שקשר בינם לבין "רוחניות" הוא קלוש ביותר. 1 כמו באנגלית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התרגום המילולי מאנגלית "נכס אינטלקטואלי" לא נשמע לי כמו משהו מציאותי אלא כמו פלפול משפטי, או במקרה הטוב איזה פרופסור שאוניברסיטה אחת הצליחה לגנוב לשניה. אני בולע במאמץ ניכר את הצפרדע שנקראת חוק הפטנטים, אני כלל לא משוכנע שהמין האנושי יוצא נשכר ממנו. עבודתם של מדענים שמתפרסמת כמאמרים היא נחלת הכלל ואינה מוגנת בזכויות יוצרים. אם כך מדוע שהישומים שנעשים על פיה יהיו מוגנים? החלק היחיד שנוח לי איתו במידה הוא מדגמים וסימני מסחר. הם פשוט חלק מהסחורה שאנחנו צורכים. התוית האדומה והכתב המסולסל הם חלק בלתי נפרד מהמוצר קוקה קולה. כאן אנחנו מדברים על מוצר מוחשי שהעתקה שלו פוגעת מסחרית ביצרן שהשקיע בפיתוח ופרסום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה שמטריד אותך זה השם, או הקונספט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקונספט כמובן. זה שלא הצליחו לכבס לו את השם מספיק כדי שיסתיר את הפיל שמסתובב בחדר רק מדגיש את גדלו של הפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפוק: עבודה של מדענים מתפרסמת במאמרים שמוגנים ע"י זכויות יוצרים. פרסום מאמר הופך אתהידע שבו לחלק מהידע הציבורי ולכן למשהו שאי-אפשר לגלותו כחלק מפטנט. אני מניח שלזה התכוונת. העובדה שזכויות יוצרים מתאימות (או שלא. ר' כל התנועה הנוכחית לחופש המידע האקדמי) למאמרים אקדמאיים לא בהכרח משליכה על התאמתם לתחומים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא עם המילה "קניין". "זכויות רוחניות/מופשטות/אינטלקטואליות" נשמע לי יותר סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה להכשיר את השרץ. להחליף את המילה שמשתמשים בה לא מחליף את המהות של העניין. העסקים מוצאים את הפתרונות המתאימים להם 1. כשמדובר באמנות, לעומת זאת, המודל שלי הוא האומן שאינו מסוגל שלא ליצור והדוגמאות הקיצוניות הן ון גוך וקורט קוביין. 1מיקרוסופט (ושאר בתי התוכנה) כבר מזמן לא מוכרים לי תוכנה אלא "זכויות שימוש". אמנם לא התעמקתי בתוכנו של "ההסכם למשתמש קצה" אבל מסתמא הוא מכריח אותי לא לעשות כך וכך וכך אם ברצוני להשתמש בתוכנה, ואני סימנתי וי והסכמתי. הפטנט החדש שלהם לא לעדכן לי את מערכת ההפעלה המועתקת ולתזכר אותי בנימוס מעת לעת על כך שיתכן שהעותק שברשותי לא חוקי מצא חן בעיני כך שלראשונה מאז 1987 אני לא סותם את האף כשאני נאלץ לרכוש את המוצרים שלהם בעסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מאזין למוזיקה של אומנים שמשחררים את יצירותיהם ללא מגבלות מוזרות של זכויות יוצרים? (או לפחות משהו כמו CC-by-SA, שמאפשר לאחרים להמשיך את היצירה)? אתה משתדל להשתמש בתוכנות שמכבדות את זכויותיך ומעניקות לך זכויות שימוש והפצה מלאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני, גנב קטן של תוכנה (מוזיקה וסרטים אני לא גונב כי פורמט ה MP3 אינו חביב עלי ובגלל הטרחה). בעיקר אני גונב משחקים לפלייסטיישן כי המחיר של המקוריים הוא שערורייתי. בסופו של דבר הפעולות שלי בתחום הפיראטיות מתמצות בנה באוזן קטן למי שהגזים, ובכבוד והערכה ליוצרים מקומיים, שאת הדיסקים דלי המכר שלהם אני רוכש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. רק תלונות יש להם. מוזיקה פגומה לא נאה לך? (לא בדקתי אף אחת מהתוצאות, חוץ מהראשונה: http://flac.sourceforge.net/ הלא רלוונטית בעליל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) אני בכלל לא מבין למה צריך לכווץ את קבצי המוזיקה. אפשר לחשוב כמה שירים בנאדם צריך להחזיק בדיסקונקי אחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רדיוהד לא נחשבים: הם כבר מפורסמים. הם התפרסמו בדרך המסורתית. הם יכולים לוותר על חלק מהרווחים עכשיו בשביל להרגיש יותר טוב. יש להם כבר קבוצת מעריצים ענקית שממנה אפשר לסחוט קצת כסף. כמוכן הם עדיין משתמשים בזכויות יוצרים. היצירה מותרת להפצה חופשית לשימוש לא מסחרי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה זאת כך: חלק ממה שקוסם לאנשים בשיטת השוק החופשי, ובכלל זה באספקט השוק החופשי שבמדינת רווחה, הוא שבקירוב, אנשים מרוויחים כסף לפי מידת התרומה שלהם לאושרם של אנשים אחרים (ובהתחשב בשאלה עד כמה קל לגרום לאנשים אחרים אושר באותן דרכים; לעובד הניקיון במקום העבודה שלי תרומה חשובה מאוד לרווחתי ולרווחת עמיתי, אבל - אפשר לטעון - כמעט כל אחד יכול להחליף אותו ולתרום לרווחתנו באותו אופן, וזה "מצדיק" את משכורתו הנמוכה). אפשר כמובן למצוא סטיות ויוצאים מהכלל לשני הכיוונים, ולדון ולדוש בכך עד זרא, אבל יש כאן איזשהו היגיון שעובד. צפרות, כמו תחביבים אחרים, תורמת רק לאושרה של בעלת התחביב, ולכן לא מצופה שזו תתפרנס מכך, גם אם התחביב קשה ותובעני. אני שואל את עצמי, נגיד, למה מגיעה לי המשכורת שאני מרוויח כחוקר בהנדסת תוכנה ביב"ם, שהיא מן הסתם הרבה מעל הממוצע בקהילה שלי, במדינה שלי ובעולם? אני יודע שאפשר להתווכח על תוקפה של השאלה בכלל, אבל בכל אופן אני שואל אותה. החלק הברור יחסית הוא שאת העבודה שלי יחסית מעט אנשים יכולים לעשות, וזה מצדיק (אולי) את ההבדל ביני לעובד הניקיון - אבל לא את ההבדל ביני לבין הצפרית המוכשרת. אז אני מחפש את התרומה שלי לאושרם של אנשים. וכנראה שיש כזו, למרות שלא טריוואלי למצוא אותה. זה לא טריוויאלי כי עוברים הרבה שלבים וגלגולים מהעבודה שלי עד שמישהו באמת זוכה לאושר ממנה. בכל אופן, אם זה עובד זה עובד כך: העבודה שלי תורמת (ולו קורט זעיר) לאיכות התוכנה שכותבים במקומות אחרים ביב"ם. התוכנה הזו הולכת בעיקר לבנקים, חברות ביטוח וכו'; לכן יש לי תרומה (זעירה עוד יותר) לתפקודם התקין של אלו; אלו תורמים לאושרם של אנשים. רגע! בנקים וחברות ביטוח עושים אנשים מאושרים יותר או אומללים יותר? שאלה קשה. אבל אם להיות רציניים, בסך הכל הם מרכיבים חיוניים בחברה המודרנית, ולכן, כן, בגדול הם תורמים. מכל מקום, באגים בתוכנות שלהם בטוח יגרמו יותר מצוקה מאושר. אז התרומה שלי לאושרם ורווחתם של אחרים היא אבסטרקטית. לכל אדם נתון היא כנראה תרומה כמעט אפסית, או אולי קצת פחות מאפסית - קצת עוגמת נפש וטרטור קל כתוצאה מהבאג - אבל ההסתברות מאוד נמוכה שאני מנעתי את הבאג. מצד שני, היא נתרמת להמון המון אנשים. אין לי שום סיכוי לחשב את סך התרומה לי לאושר ורווחת אחרים, או אפילו לאמוד אותה בקירוב, או אפילו לטעון לקיומה, רק מניתוח תוצרי העבודה שלי וגלגוליהם - אבל השוק החופשי-בערך עושה זאת בשבילי, ואני שמח מאוד לחשוב שיש הצדקה מסוג זה, אם לא ודאית אז לפחות סבירה, לזה שאני חי יותר ברווחה מאחרים. לפני ארבעים שנה, מוזיקאים היו דוגמה נפלאה לקשר בין התרומה לתמורה. הטובים שבהם גרמו אושר עצום להמון אנשים, בצורה הברורה ביותר האפשרית (בניגוד לכל הניחושים המלומדים של התרומה שלי), וגרמו לכך באמצעות כשרונם היחודי והחד-פעמי, גם זה באופן הברור ביותר האפשרי. ובהתאמה, הם הרוויחו סכומים שערורייתיים. מוזיקאים ישראלים היו אולי טובים לא פחות מעמיתיהם ה"עולמיים", אבל גרמו אושר לפחות אנשים (קוטן השוק), ולכן לא נהיו עשירים כקורח, אבל הטובים שבהם (במבחן "סכום האושר" שהם גרמו) בכל זאת התפרנסו יפה. אז כנראה שמוזיקאים ימשיכו ליצור מוזיקה גם בלי להתפרנס מכך, אולי יותר טובה, אבל לי זה חורה. כשמוזיקה גורמת לי אושר, ואני יודע שגם לאחרים, ואני יודע שהיוצר שלה שקוע בדאגות קיום שרחוקות ממני (ומעמיתי לעבודות המכניסות, שגם הם מאושרים בזכות אותו מוזיקאי), ואני מה בכלל עשיתי בשביל מדינה - יש לי קצת תחושה של ניצול. ומציק לי גם שהשינוי מלפני ארבעים שנה להיום קרה לא בגלל שאנשים התחילו לחשוב שהיגיון השוק החופשי לעיל לא תקף, אלא בגלל שינוי טכנולוגי עיוור ומקרי. וחורה לי גם שרבים מעמיתי לעבודות המכניסות מנצלים את השינוי הטכנולוגי כדי להיות מאושרים בלי לשלם, בלי לחשוב פעמיים אם לא מגיע לגורמי האושר בכל זאת ללכת עם האושר שלנו למכולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תרומה לאושר? מה הקשר לזכויות יוצרים? האם הנגן הקבצן מהרחוב חייב לקבל תשלום בשל תרומתו לאושר? ב. לא, רוב המוזיקאים (כמו רוב המפיונרים) לא מתפרנסים כ"כ טוב ממוזיקה. כמה כוכבים גורמים להרבה אחרים לחיות באשליות. ג. השינוי הטכנולוגי הבסיסי קרה, אגב, לפני מאה שנים בערך, כשהתחילו להקליט מוזיקה ויכולת להחליף את הנגן בתקליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אריק לא שאל "למה זכויות יוצרים", אלא "למה שמוזיקאי יתפרנס מיצירתו". על זה עניתי. זכויות יוצרים הן דרך אחת לאפשר פרנסה למוזיקאי מיצירתו (ודרך שפעלה היטב במשך כמה עשורים). "האם הנגן הקבצן מהרחוב חייב לקבל תשלום בשל תרומתו לאושר?" אני לא יודע מה פירוש המלה "חייב" כאן, היא לא הופיעה אצלי או אצל אריק. בכל אופן, אם הנגן עשה אותך מאושר, ואם גם נעצרת לידו כדי לספוג את המוזיקה ולהתאשר, אני חושב שמן הראוי שתיתן לו כסף (וזה אגב, מנגנון חלופי לזכויות יוצרים, שדומה בקטן למה שהצעתי בדיון 106). ב. אני חושב שבתקופת הזוהר של הרווחים ממוזיקה, ששיאה בשנות השבעים, מוזיקאים רבים התפרנסו היטב. יכול להיות שהם לא רוב. זה לא סותר את מה שכתבתי. אלו שגרמו מספיק אושר למספיק אנשים התפרנסו היטב. ג. לא, ההפך. מאז המצאת הההקלטה ועד עידן השעתוק הדיגיטלי הקל, טכנולוגית ההקלטה הפכה את המוזיקאים לעשירים יותר מאי-פעם, בוודאי אבסולוטית אבל גם ביחס לבני תקופתם. בדרך אחת להתסכל על זה, זה בגלל שהם הצליחו לגרום אושר ליותר אנשים מאי-פעם. נכון שבמקביל הם נאבקו בנגיסה בהכנסות מצד הקלטה "פירטית", מהתקליט והרדיו לקלטת המגנטית - אבל שוק המכירה של מוזיקה מוקלטת רק הלך והתעצם - כאמור עד שהגיע השעתוק הדיגיטלי הקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא רואה את זה אחרת - אם נוכחות של יצירות מסוימות בחיי משפרות אותם, אני רוצה לשלם ליוצרת כדי שתמשיך להקדיש את זמנה ליצירת יצירות נוספות (שאף הן, לאור נסיוני המוצלח, ישפרו את חיי). ברמת המאקרו, אני רוצה שאנשים מוכשרים ידעו שמשתלם להם לפתח את הכישורים שלהם ולשאוף לזיקוק היצירה שלהם, כי הם יוכלו להתפרנס ולהתקיים מכך בעתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי בהחלט. האינטרסים שאת מעלה שלובים באלו שאני מעלה. רק אציין שהשיקול הראשון שלך לא תמיד חופף בדיוק לשלי: אני רוצה לגמול למוזיקאי שאהבתי גם אם הוא כבר הפסיק ליצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, מה תגידי אם תהיה לך סיבה לחשוב שהיוצר ידרדר אם יתעשר? יש כזה מיתוס של האמן הרעב. יכול להיות שזה קשקוש, אבל לנגד עיני המקרה של ארקדי דוכין, שלטעמי לא עשה שום דבר שווה אחרי שתי יצירות המופת הראשונות (השנייה היא האלבום משירי ויסוצקי), ונראה לא מופרך לחשוב שהשיפור הדרמטי במצבו הכלכלי היה אחת הסיבות. בכל אופן, גם אם המיתוס שקרי לחלוטין, האם את יכולה לדמיין שאת מקבלת אותו, ומה תעשי אז? כי השיקול שהעלית אמור להביא אותך לרצות להשאיר אותו עני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה להמשיך לשלם ליורשיו לאחר מותו? אלא אם כן מניחים שהכישרון עובר בירושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה עונה השיקול השני של העלמה (''ברמת המאקרו'' וגו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
70 שנים לאחר מות היוצר הן מוגזמות, בהתחשב בפגיעה בזכויות הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארקדי דוכין זו דוגמא מצוינת, כי מאז שהוא עם החברה (אשתו? אקסית?) הוא התחיל להופיע עם שירים דביקים1 שלא משתווים לשירי-הרעב של החברים של נטאשה. ככה שמנקודת מבט אינטרסנטית ברור שהייתי מעדיפה שהוא ישאר בודד, אבל אני לא בחורה מרשעת, אז אני לא. 1נקודת השבר שלי הייתה כשהתוודעתי לשורה "סימה שאותי הקסימה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה את התועלת שיש למאזינים בגלל זכויות יוצרים והתשלומים הקשורים אליהם. מה בדבר הנזק? איזו הנאה נמנעת מהמאזינים בגלל זכויות היוצרים? בפרט, האיסור (או הגברת הקושי) לשלב בין שני מקורות השראה שונים (ולהוסיף לזה קצת משלך). האם אתה לא מפריע ליוצרים לעמוד על כתפי ענקים? בפרט עם זכויות יוצרים שנמשכות "לנצח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "לנצח"? אמנם זכויות היוצרים מגנות היום על יצירה זמן ארוך מדי לטעמי, אבל איזה זכויות יוצרים נמשכות "לנצח"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לנצח": פרק זמן כ"כ ארוך, שההבדל בינו לבין "נצח" לא מספיק משמעותי מבחינת התרבות העכשווית. כן, אני יודע שהתנ"ך, מחזותיו של שייקספיר ואפילו שיריו של ביאליק הם כיום ברשות הכלל. אבל לא סרטיו של היצ'קוק, לא שיריו של אלתרמן ולא יצירותיה של ורג'יניה וולף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא דיברתי על תועלת למאזינים, אלא על תועלת למוזיקאים, ובהחלט על חשבון המאזינים (ואני מתכוון "על חשבון" במובן המילולי יותר). התועלת למאזינים, אם בכלל, היא רק מסדר שני, ואני לא מתחייב לה. הנזק שאתה מדבר עליו נראה לי תיאורטי בעיקרו. האם שמעת הרבה על מוזיקאים שהתלוננו שהיתה להם ביד (או בראש) יצירת מופת שהיא שילוב יצירות קודמות והם נאלצו להשאיר אותה במגירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך מעלה מספר קושיות, גם אם מקבלים את הנחת היסוד שלך - כסף תמורת אושר (אני לא מקבל אותה). ראשית ההבדל בין יוצרים לבין מבצעים. שנית מה שהעלו כאן "התמשכות" הזכויות. מדוע לי להעשיר את יורשיו של דני סנדרסון X עשרות שנים אחרי שחו"ח ילקח מאיתנו יוצר מוכשר זה, ששילמתי בכספי עבור יצירותיו, ואני די משוכנע שהיה ממשיך להלחין גם אם לא היה רואה מזה גרוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר לעניין זכויות היוצרים, אבל אני קפצתי כששאלת "למה בכלל שמוזיקאים יתפרנסו מיצירתם". זכויות יוצרים הם שיטה אחת להשיג את זה, לא מושלמת, ואני בהחלט רוצה שגם מבצעים יתפרנסו מיצירתם, רצוי לפי תרומתם לאושרם של המאזינים (כרגע מצבם קצת יותר טוב משל יוצרים שאינם מבצעים, אבל זה סיפור אחר). יורשיו של סנדרסון - כמו הורשה של רכוש, זה עניין שאפשר להתווכח עליו אבל יש בו הגיון מסוים. מצד היורשים, באמת לא מגיע להם; אבל מצד המוריש, מגיע לו לסייע לצאצאיו. לשיטתי, סנדרסון ראוי לקבל מכספי בתמורה לאושר שהעניק לי, ואם הוא יבחר להעביר את הקרדיט הזה לילדיו, זה בסדר מצידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי היה ראוי שון גוך ובטהובן ימותו מיליונרים אבל העולם לא עובד ככה. מעיין היצירה שמפכה ביוצרים לא מושפע מכסף, לפחות לא לטובה. אז אם המטרה שלי כמי שנהנה מהיצירה שהיוצר ימשיך ליצור ברמתו אני דווקא צריך לא לשנות לו את התנאים שמא אקלקל. האם היית גומל את ג'ים מוריסון מאלכוהול בכוח? נותן לקורט קוביין פרוזאק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שהעולם לא עובד ככה אלא העולם לא עבד ככה בזמנם של בטהובן וואן גוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם לא עובד ככה (או לא עבד ככה, כדברי איציק), אבל חשבתי שאנחנו מדברים על הראוי ולא על המצוי. או שאולי אתה מבחין בין ראוי לרצוי? זה באמת מעניין. לגמול מאלכוהול בכוח, לא יודע - למה הכנסת את עניין הכוח? אני לא ביקשתי לתת לאמנים כסף בכוח. אילו היתה לך מרפאת גמילה מאלכוהול, וג'ים מוריסון היה פונה אליך, היית מסרב, ואומר לו שאתה לא מוכן כי זה יקלקל לו את האמנות? כנ"ל אילו היית פסיכיאטר של קוביין, ולמיטב הכרתך המקצועית פרוזאק היה מרפא אותו מהדיכאון אבל מקלקל לו את המוזיקה, והוא בכל זאת היה רוצה בכך - היית נמנע מלתת לו פרוזאק? אם כן, אז אתה אדם רשע, ולעומתך סתם אנשים עשירים שמעתיקים מוזיקה באופן פיראטי הם מלאכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראוי היה שהמדינה תתמוך באמנים (גם הגרועים שבהם) ושלא יקבלו בכלל כסף עבור יצירתם. הם יכריזו שאומנותם תורתם ויהיו זכאים לגמלה. האמנות היתה שייכת לכולם ולאחוז ביצירת אמנות היה מעשה מספיק לא מוסרי כדי ששועי עולם יחפשו משהו אחר לעשות עם הכסף שלהם. עד כאן הראוי על פי אריק. מעולם לא הייתי מנהל מרפאת גמילה או פסיכיאטר וקשה לי לדמיין את עצמי ככזה, אבל על אחד אני יכול לענות- האם הייתי גומל את ג'ים מוריסון בכוח (הכוונה לו הייתי חבר שלו האם הייתי מטיל את כובד משקלי)? כן. אבל זה כנראה לא היה עוזר. המצוי הוא שיש מי שרואים אחרים בצורה אינסטרומנטלית, והיו מונעים מקוביין פרוזאק. זו התנהגות פסיכופטית, אבל מישהו הראה שתאגידים נוטים להתנהגות כזו. הייתי מצפה מתאגידי המוזיקה להתנהגות כזו במטרה לטפח את התרנגולת מטילת ביצי הזהב. אין לי מושג האם דברים כאלה קורים בפועל אבל במקומות שיש בהם ביקורת על תאגידי המוזיקה נוטים ליחס להם התנהגות כזו. בקיצור - שום דבר טוב לא יוצא מהמפגש בין כסף ואמנות, ולכן ראוי לשמור על מרחק מה שיותר גדול ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרעיון שלך בהתחלה, גמלה ממשלתית לאמנים ללא מבחן איכות, אתה מתכוון ברצינות? (אני לא חושב שזה עד כדי כך מופרך, רק קצת מופרך, אבל רוצה לוודא.) אז אתה כן היית נותן פרוזאק לקוביין וגמילה למוריסון. צעד אחד הלאה: כשאיל ההון עם הסיגר מוריד להנאתו שיר של שלום גד (סתם קפץ לי לראש, אני מניח שהוא עוד אחד ממוזיקאים רבים ומוערכים שמוציא פרנסה דחוקה מאמנותו). היית רוצה שישלם, או לא? דווקא דוגמה טובה, שלום גד: באתר שלו אתה יכול להוריד את האלבום תמורת "עשרים שקלים או יותר", כמו שהצעתי במאמר ההוא. כמה היית מעדיף שישלם איל ההון (בעל הטעם החריג למעמדו; בוא נניח שהוא ממש אוהב את המוזיקה של גד)? (1) 20 ש"ח, (2) 100 ש"ח, (3) 1000 (או תעלה בסדרי גודל; נחזור לשיטת האצילים התומכים באמנים), (4) 2500 שקל לחודש, עד שימאס למישהו מהשניים, ואתה מוזמן להעמיד תנאים, (5) אפס, תוך ניצול פרצה במנגנון הטכני, (6) אפס באופן חוקי (לאחר שתשנה את החוק כך שהמוזיקה תהיה חופשית), (7) שיוריד בחינם וגם ישלח שודדים לבית של גד, כדי שזה יהיה עני יותר ויצור מוזיקה יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנות מנותקת מכסף, כן. זו השאיפה שלי. חפשית לכולם וללא תמורה לאמן. הדרך הברורה ביותר לבצע את זה היא גמלה לכל מי שמצהיר על עצמו אמן, תהא אמנותו גרועה ככל שתהיה. זה לא פתרון מעשי בינתיים הצהרתי בלבד כי כמובן כל מובטל כרוני יוכל להצהיר אמנותו תורתו ולקבל גמלה, ולא הקדשתי מחשבה לדרכים לצמצום ההתחזות. איל ההון לא מוריד שירים, הוא עסוק מדי בדברים אחרים. הבת שלו מורידה. תשובה (6) כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. מעניין. נישאר חלוקים בעניין המצב הצודק או הראוי - אני לא מוצא נימוק נוסף. אבל אם נעבור למישור מה טוב למוזיקה, אני לא בטוח שניתוק מוחלט מהכסף יועיל לה. נכון שכסף ענק מוביל בעיקר לדברים לא טובים. אבל הדברים הכן טובים, אני חושד שהם ניזונים מכסף קטן ובינוני, ולא מלא-כסף או אנטי-כסף. מוזיקאים גדולים, בהכללה, יוצרים אולי מתוך אי-התחשבות בטעם הקהל הגדול, אבל אני חושב שרובם כן רוצים להישמע ולהתקבל על-ידי קהל כלשהו, ושזה גורם מניע קריטי ביצירתם. גם מוזיקאית שזועקת באופן האותנטי ביותר את מה שעל ליבה הפרטי, עושה זאת במחשבה על מישהו שמאזין, ומתוך התכוונות מסוימת אליו. ולכן המוזיקאים זקוקים למשוב, לדעת אם הם התקבלו ועד כמה. זה יכול לקרות גם לשיטתך, בדרכים שונות של מדידת פופולריות או האזנות (אגב, האם זה רצוי בעיניך?). אבל אני חושב שצריך גם שהאהבה של הקהל תתבטא בדרך מחייבת יותר מלעשות לייק, אחרת זה קצת תלוש. ואני חושש שאם לא יהיה פידבק-של-מחויבות, המוזיקה עלולה להתכנס לתוך בועות, וזה לא יהיה לה טוב. יש תחום אחד במוזיקה שנמצא רבע הדרך לחזון שלך: המוזיקה האמנותית/קלאסית/קונצרטית בת זמננו. עד לפני עשר שנים הייתי חובב פעיל שלה, שהולך לקונצרטים וקונה מדי פעם דיסקים. (גם היום אני עדיין אוהב, אבל יותר בתיאוריה). הקהל של זה זעיר, והתקציבים הדלים הם כמעט לחלוטין ציבוריים. יש שם עדיין אלמנטים של כסף ופרנסה, אבל מי שמחליט למי ילך הכסף הוא ועדות, שמורכבות בעיקר מעמיתים (ובכל מקרה, המון פרנסה לא יוצאת להם מזה). הקהל שבא לקונצרטים בא באופן לא מאוד סלקטיבי. ומכירות הדיסקים... אין לי מושג כמה יש, אולי מספיק כדי שתהיה מובהקות סטטיסטית של מי נאהב יותר, אני לא בטוח (אני חושב שרבות מההקלטות נעשו במימון ציבורי, או ביוזמה פרטית ללא כוונות רווח). ונעשו שם דברים רבים שאהבתי מאוד, וגם דברים רבים שלא; היכן שלא, חשדתי לעתים שהיעדר פידבק הכלכלי מצד קהל (של יותר מחמישה עמיתים) גורם לחופש יצירתי רב מדי ולאובדן דרך. גם היכן שכן, היתה לי תחושה של פול גז בניוטרל, ושל קושי של המוזיקה הזו ליצור חוויות עמוקות. מצד אחד, אילו המוזיקה הזו היתה תלויה יותר ישירות בקהל, היא לא היתה נוצרת והיינו מפסידים. אבל אולי אותם מלחינים מוכשרים היו עושים דברים אחרים; אולי יותר טובים. אני יכול לדמיין די בקלות את הרוק, אילו היה מנותק מתמריצים כלכליים לפי חזונך, מתכנס לבועות-עמיתים סגורות כאלו, שבוודאי לא היו מוציאות ביטלס אבל גם לא דילן ולא חברים של נטאשה. האם כסף הוא הדרך הטובה ביותר להעביר את מסר האהבה המחויבת מהמאזין למוזיקאי? אולי ללכת להופעה ולהפגין היסחפות זה יותר טוב, אבל לחלק מהמוזיקאים ולחלק מהמאזינים זה לא מתאים (ואגב, האם יש לך חזון כיצד לחלק את הזכות לקבל במה, ואת הזכות להיכנס להופעה?), והייתי רוצה דרך לעשות זאת גם למוזיקה מוקלטת. לי כסף דווקא נראה כדרך טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובסגרת הראוי לפי אריק, האם אני, שלצורך הדיון כותב שירים גרועים ומפרסם אותם בצורה אנונימית ברשת, ומפצה את הציבור בכך שאני עושה זאת לעיתים נדירות, אקבל אותה גימלה כמו <הכנס שם של אמן מוערך> ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל תצטרך להצהיר במשרד התרבות שאומנותך תורתך כדי להיות זכאי לקצבה, כולל הצהרה שאין לך הכנסות משמעותיות ממשלח יד אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. ואיך תשכנע אותי, משלם המיסים, לממן קיצבה לכל זב חוטם שממלא הצהרה שכזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אין לי מושג. לא טענתי שזה רעיון מעשי אלא במסגרת דיון מה ראוי שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אחרי שתשכנע את יהונתן בר, תגיע למצב בו האמן המוכשר ביותר מרוויח מאמנותו את אותו הסכום שמרוויח כל קבצן שמאס בקבצנות והחליט שהוא אמן. מטבע הדברים אנשים רבים מעדיפים לקבל כסף מלעבוד ממש, לכן מראש הקיצבה הזו תהיה לכל היותר השכר הנמוך ביותר במשק. אז כמובן יוצא שכרך בהפסדך, כי אנשים רבים ימנעו מללכת לתחום בו מראש מובטחת להם הכנסה נמוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובטחת להם הכנסה נמוכה, אך אני לא מונע מהם להתפרנס מהופעות או לקבל תמלוגים משימוש מסחרי ביצירתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, למה שנשלם להם קצבאות "אומנותם - תורתם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא יצטרכו לקבץ נדבות אם עברו רף הכנסה מסוים לא נשלם להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אופציה שלישית - שימצאו עבודה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא יתן שום עבודה ואין שום עבודה שיכולה התאים לזמרת-לשעבר בת 60+ עם עודף משקל גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמרת לשעבר בת 60+ לא לתת שיעורים בפיתוח קול? לחיות על כספי חסכונותיה כמו אשה שיצאה לפנסיה בגיל 60 ומשהו? למכור תכשיטים באטסי? לעבוד כמטפלת? למה זמרת שמנה בת שישים פלוס שונה ממורה בת שישים פלוס יהיה משקלה אשר יהיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כל המוזיקאים יקבלו את הקצבה מתגובה 571219 או שמדובר רק במוזיקאים שהם "זמרים לשעבר בגיל 60+ עם עודף משקל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האופציה הזו קיימת כבר היום, ולא בה אנו דנים. אני חושב שהראוי הוא שאומן יקבל קצבה ממשלית כהשלמת הכנסה אם הכנסתו לא עוברת רף מסוים, זהו צדו השני של המטבע של שלילת זכויות יוצרים בכל האמור לצריכה פרטית של אמנות. זה הכל. אני לא נכנס לשאלות מעשיות של איך עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בטוח שאתה מנסה להשוות בין המצב כיום למצב ה''ראוי'', ולהסביר מדוע המצב ה''ראוי'' אינו כה פגום כפי שנדמה בהסתכלות ראשונית. אם אתה מדבר על המצב הראוי באוטופיה, אז אני מסכים שאין טעם להכנס לשאלות מעשיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה נראה לך פגום במצב הראוי (האוטופי) שאני מתאר. נעזוב בצד את ההבטים המעשיים משום שממילא ביטול זכויות היוצרים אינו אפשרות מעשית לאור האינטרסים הכלכליים (בעיקר האמריקאיים) החזקים. תאורטית אני רוצה להפריד בין אמנות לכסף, ולהשאיר זכויות במופשט רק ככל הנוגע לשימוש מסחרי בהן (סימנים מסחריים בפרט ושימוש מסחרי ביצירות בכלל). אני אוכל לשכפל לשימושי העצמי מוזיקה וספרות חינם אין כסף ולהציב העתק של פסל נמרוד בסלון ביתי. כפיצוי אני מציע קצבה מהמדינה לאומנים שאינם עוברים רף הכנסה מינימלי. מכיוון שמדובר באוטופיה הצהרה על עיסוק באמנות תספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי הייתה שבעולם לא אוטופי - כלומר, בעולם שבו: 1. אין כמות אינסופית של מיסים שאפשר לקחת מהאוכלוסיה העובדת. 2. אוצר המדינה אינו אינסופי. 3. יש אנשים שישמחו לא לעבוד בשביל לקבל קצבה. 4. לאנשים האלו לא מפריע לשקר (למדינה או לעצמם). השיטה שלך לא תעבוד. אם אנחנו מדברים על עולם אחר - נניח, בו אוצר המדינה עצום (דובאי?) - אז אפשר להעניק קצבה שכזו לאמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הנ"ל הוא סופר, ועוד של ספרים רציניים שאינם מתחברים יותר מדי לתרבות הפופ, אחרי שהפקעת ממנו את הזכות לדרוש כסף על עתקים של ספרו, איזה עוד שימוש מסחרי הוא יכול לעשות ביצירתו (כדי לא לגלוש לעולם הפנטזיה, מהיכן עוד סופרים ישראליים היום מקבלים כסף1) ? 1 למרות שזה לא רלוונטי לסופר שלנו, היית מגביל את יכולתו של אולפן להפיק סרט על סמך ספר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפקת סרט היא ארוע מסחרי ולכן עומדת לסופר זכות היוצרים. גם הדפסת ספר היא ארוע מסחרי וזכות היוצרים לסופר נשמרת. אלא שאם אני משכפל לי עותק של הספר לשימושי האישי מספר של חבר (או מהספריה העירונית) אני לא חייב דבר. אני מאמין שההשפעה על המו''לים וחנויות הספרים תהיה זעומה. תחשוב אילו ספרים היית מעדיף לשכפל מאשר לרכוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעידן הדיגיטלי, רבים יורידו העתק (לכולם יש "חברים" ברשת). אם לסופר עומדות זכויות יוצרים בנוגע לעיבודים קולנועיים שלו, אז לזמר יש זכויות דומות לגבי שימוש בחלקים מהיצירה שלו ביצירות חדשות. ושוב הגענו למצב בו אין אפשרות לייצר יצירה חדשה תוך התבססות (הוגנת וסבירה) על האמנות הקיימת. אז בשביל מה כל הסיפור ? כדי למרק את המצפון כשמורידים שיר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת לדעתי: תגובה 503927 (ר' גם את שאר הדיון שמסביבה). למה לך לרכוש ספר אם יותר פשוט להעתיק אותו? למה שלא יהיה יותר פשוט להעתיק אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי את דה מרקר בנייר ודה מרקר המקוון. אני ממשיך לשלם עבור גרסת הנייר למרות גרסת החינם ברשת. גם בספרים חלק יעדיפו את גרסת החינם המועתקת וחלק יתפנקו עם גרסת הנייר בתשלום. ודאי יהיו כאלה שיקראו את הספר בחינם למרות שלא היו קוראים אותו בתשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יהיה לך מחשב בצורת עיתון (בסדר: בצורת ספר. עיתון הוא גדול מדי) שבו תוכל לקרוא בנחת את המהדורה המקוונת, יישאר הנימוק של "פינוק"? לפי מצב הטכנולוגיה היום, זה לא כ"כ רחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ישנו פינוק בשימוש במוצר החד פעמי מנייר. וגם אם אחרים יעדיפו את הגרסה המקוונת אין בכך רבותא- כבה פשה ברשת הנוהג של העמדת גירסה חינמית עם פרסומות מול גרסה מפנקת למנויים ללא פרסומות ועם תוספת פיצ'רים היכן שרלבנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו בלבלת אותי. חשבתי שאתה רוצה לנתק אמנות מכסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כניסה למוזאונים ראוי שתהיה תמיד חינם. לעומת זאת רכישת כרטיסים להופעות בהחלט מקובלת עלי. בהכרח הופעה של אומן מפורסם היא ארוע מסחרי, כי האפשרות השניה היא ועדה מסדרת שמחלקת כרטיסים ואת זה אנחנו לא רוצים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזאון אלביס פרסלי הוא מקום תרבות או מקום מסחרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבמוזיאון אלביס לא מוצגות יצירות אמנות (הז'קט שלו?) לכן מסחרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחלק כרטיסים בהגרלה. לא משנה. אתה מעלה עכשיו בעיה מעשית-למחצה, כמו הבעיות שכולם מנג'סים לך כאן איתן, ואני תוהה על האידיאל שלך. האם מסחור ההופעה הוא מבחינתך רע הכרחי, או שהוא טוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסחור ההופעה אינו רע בעיני. מצד השאיפות המסחריות מן הסתם על כל קורט קוביין יש עשר או עשרים מדונה. אבל גם ברמה העקרונית אני לא רואה פסול בכך שאמן מבצע מתפרנס מהופעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה ההבדל, ברמה העקרונית, בין פרנסה מהופעות לבין פרנסה ממכירת הקלטות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו ארוע שנקרא הופעה, ואם מוכרים לו כרטיסים זהו ארוע מסחרי. אני משלם עבור החוויה הבלתי אמצעית של הופעת האמן עבורי. לא עבור הלחן ולא עבור המלים אלא עבור הביצוע החד פעמי שלהם. אם מקליטים את הארוע ומוכרים הקלטה שלו גם סבאבה, הבעיה היא שאני לא מסכים שיאסרו עלי לשכפל הקלטה כזו, אם תהיה, כאוות נפשי, ובאין זכות לאסור עלי שכפול שכזה כדי שהכנסות האומן ממכירות הדיסקים יהיו משמעותיות הם צריכים למכור דבר מה נוסף על השכפול עצמו- נניח אריזה מהודרת. אז אם לענות ישירות לשאלתך- אין הבדל עקרוני, אבל יישום הפרנסה ממכירת הקלטות תלוי בחוק שנותן זכויות מפוקפקות בעיני, בעוד שיישום הפרנסה מהופעות "טבעי" בעיני. תאר לך שיאסרו על עוברי אורח מחוץ לאולם/לגדר הפארק להאזין להופעה, או לשלם תמורת מה ששמעו ממנה. בעיני זכויות היוצרים על הקלטות מגוחכות באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב: בעבר היו משוררים ומלחינים. היום הקבוצה הזו קיימת, אבל הרבה פחות חשובה. כבר מבנה התמלוגים הנוכחי(?) חיסל את הקבוצה הזו. נדמה לי שאפשר להגיד שהוא גם חיסל את הלהקות הגדולות, אבל אולי כאן זה סתם האגו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק האיצטדיונים אפשר למוזיקאים להפוך למולטי מיליונרים. אני לא יודע כמה תקליטים מכרו הרולינג סטונס בשנים האחרונות אבל מסע ההופעות הבלתי נגמר שלהם הוא רווחי חבל"ז. גם ליו2 לא חסר. שום דבר לא חיסל את הלהקות הגדולות. רוק האיצטדיונים הוא פשוט סוג מסוים של תרבות שהיה אופנתי יותר בעבר והקהל שלו כעת מבוגר ברובו. מבנה התמלוגים הנוכחי מחסל משוררים ומלחינים? לא יודע לענות, אבל באתר אקו"ם לנון ומקרטני מובילים במפתיע את טבלת ההשמעות הלועזיות ב 8 מ 9 השנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על ישראל. נדמה לי שמאז שנות השמונים רוב הזמרים כותבים ומלחינים לעצמם. בלי קשר לשיקולי איכות או חופש יצירתי, הם לא צריכים להתחלק בתמלוגים עם המשורר והמלחין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה ככה. באותו אתר ישנם מובילי ההשמעות העבריות, שם לצד שלום ושלמה, שאכן מככבים גם במלים וגם בלחן כבר שנים רבות, התמלילנים המובילים בהשמעות הם אהוד מנור ז''ל קבוע במקום הראשון (איך לא) ויענקלה רוטבליט, אליהם מצטרף בשנים האחרונות יוסי גיספן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |