בתשובה לאריק, 15/05/11 17:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה חוזר לעניין זכויות היוצרים, אבל אני קפצתי כששאלת "למה בכלל שמוזיקאים יתפרנסו מיצירתם". זכויות יוצרים הם שיטה אחת להשיג את זה, לא מושלמת, ואני בהחלט רוצה שגם מבצעים יתפרנסו מיצירתם, רצוי לפי תרומתם לאושרם של המאזינים (כרגע מצבם קצת יותר טוב משל יוצרים שאינם מבצעים, אבל זה סיפור אחר). יורשיו של סנדרסון - כמו הורשה של רכוש, זה עניין שאפשר להתווכח עליו אבל יש בו הגיון מסוים. מצד היורשים, באמת לא מגיע להם; אבל מצד המוריש, מגיע לו לסייע לצאצאיו. לשיטתי, סנדרסון ראוי לקבל מכספי בתמורה לאושר שהעניק לי, ואם הוא יבחר להעביר את הקרדיט הזה לילדיו, זה בסדר מצידי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי היה ראוי שון גוך ובטהובן ימותו מיליונרים אבל העולם לא עובד ככה. מעיין היצירה שמפכה ביוצרים לא מושפע מכסף, לפחות לא לטובה. אז אם המטרה שלי כמי שנהנה מהיצירה שהיוצר ימשיך ליצור ברמתו אני דווקא צריך לא לשנות לו את התנאים שמא אקלקל. האם היית גומל את ג'ים מוריסון מאלכוהול בכוח? נותן לקורט קוביין פרוזאק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שהעולם לא עובד ככה אלא העולם לא עבד ככה בזמנם של בטהובן וואן גוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם לא עובד ככה (או לא עבד ככה, כדברי איציק), אבל חשבתי שאנחנו מדברים על הראוי ולא על המצוי. או שאולי אתה מבחין בין ראוי לרצוי? זה באמת מעניין. לגמול מאלכוהול בכוח, לא יודע - למה הכנסת את עניין הכוח? אני לא ביקשתי לתת לאמנים כסף בכוח. אילו היתה לך מרפאת גמילה מאלכוהול, וג'ים מוריסון היה פונה אליך, היית מסרב, ואומר לו שאתה לא מוכן כי זה יקלקל לו את האמנות? כנ"ל אילו היית פסיכיאטר של קוביין, ולמיטב הכרתך המקצועית פרוזאק היה מרפא אותו מהדיכאון אבל מקלקל לו את המוזיקה, והוא בכל זאת היה רוצה בכך - היית נמנע מלתת לו פרוזאק? אם כן, אז אתה אדם רשע, ולעומתך סתם אנשים עשירים שמעתיקים מוזיקה באופן פיראטי הם מלאכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראוי היה שהמדינה תתמוך באמנים (גם הגרועים שבהם) ושלא יקבלו בכלל כסף עבור יצירתם. הם יכריזו שאומנותם תורתם ויהיו זכאים לגמלה. האמנות היתה שייכת לכולם ולאחוז ביצירת אמנות היה מעשה מספיק לא מוסרי כדי ששועי עולם יחפשו משהו אחר לעשות עם הכסף שלהם. עד כאן הראוי על פי אריק. מעולם לא הייתי מנהל מרפאת גמילה או פסיכיאטר וקשה לי לדמיין את עצמי ככזה, אבל על אחד אני יכול לענות- האם הייתי גומל את ג'ים מוריסון בכוח (הכוונה לו הייתי חבר שלו האם הייתי מטיל את כובד משקלי)? כן. אבל זה כנראה לא היה עוזר. המצוי הוא שיש מי שרואים אחרים בצורה אינסטרומנטלית, והיו מונעים מקוביין פרוזאק. זו התנהגות פסיכופטית, אבל מישהו הראה שתאגידים נוטים להתנהגות כזו. הייתי מצפה מתאגידי המוזיקה להתנהגות כזו במטרה לטפח את התרנגולת מטילת ביצי הזהב. אין לי מושג האם דברים כאלה קורים בפועל אבל במקומות שיש בהם ביקורת על תאגידי המוזיקה נוטים ליחס להם התנהגות כזו. בקיצור - שום דבר טוב לא יוצא מהמפגש בין כסף ואמנות, ולכן ראוי לשמור על מרחק מה שיותר גדול ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרעיון שלך בהתחלה, גמלה ממשלתית לאמנים ללא מבחן איכות, אתה מתכוון ברצינות? (אני לא חושב שזה עד כדי כך מופרך, רק קצת מופרך, אבל רוצה לוודא.) אז אתה כן היית נותן פרוזאק לקוביין וגמילה למוריסון. צעד אחד הלאה: כשאיל ההון עם הסיגר מוריד להנאתו שיר של שלום גד (סתם קפץ לי לראש, אני מניח שהוא עוד אחד ממוזיקאים רבים ומוערכים שמוציא פרנסה דחוקה מאמנותו). היית רוצה שישלם, או לא? דווקא דוגמה טובה, שלום גד: באתר שלו אתה יכול להוריד את האלבום תמורת "עשרים שקלים או יותר", כמו שהצעתי במאמר ההוא. כמה היית מעדיף שישלם איל ההון (בעל הטעם החריג למעמדו; בוא נניח שהוא ממש אוהב את המוזיקה של גד)? (1) 20 ש"ח, (2) 100 ש"ח, (3) 1000 (או תעלה בסדרי גודל; נחזור לשיטת האצילים התומכים באמנים), (4) 2500 שקל לחודש, עד שימאס למישהו מהשניים, ואתה מוזמן להעמיד תנאים, (5) אפס, תוך ניצול פרצה במנגנון הטכני, (6) אפס באופן חוקי (לאחר שתשנה את החוק כך שהמוזיקה תהיה חופשית), (7) שיוריד בחינם וגם ישלח שודדים לבית של גד, כדי שזה יהיה עני יותר ויצור מוזיקה יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנות מנותקת מכסף, כן. זו השאיפה שלי. חפשית לכולם וללא תמורה לאמן. הדרך הברורה ביותר לבצע את זה היא גמלה לכל מי שמצהיר על עצמו אמן, תהא אמנותו גרועה ככל שתהיה. זה לא פתרון מעשי בינתיים הצהרתי בלבד כי כמובן כל מובטל כרוני יוכל להצהיר אמנותו תורתו ולקבל גמלה, ולא הקדשתי מחשבה לדרכים לצמצום ההתחזות. איל ההון לא מוריד שירים, הוא עסוק מדי בדברים אחרים. הבת שלו מורידה. תשובה (6) כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. מעניין. נישאר חלוקים בעניין המצב הצודק או הראוי - אני לא מוצא נימוק נוסף. אבל אם נעבור למישור מה טוב למוזיקה, אני לא בטוח שניתוק מוחלט מהכסף יועיל לה. נכון שכסף ענק מוביל בעיקר לדברים לא טובים. אבל הדברים הכן טובים, אני חושד שהם ניזונים מכסף קטן ובינוני, ולא מלא-כסף או אנטי-כסף. מוזיקאים גדולים, בהכללה, יוצרים אולי מתוך אי-התחשבות בטעם הקהל הגדול, אבל אני חושב שרובם כן רוצים להישמע ולהתקבל על-ידי קהל כלשהו, ושזה גורם מניע קריטי ביצירתם. גם מוזיקאית שזועקת באופן האותנטי ביותר את מה שעל ליבה הפרטי, עושה זאת במחשבה על מישהו שמאזין, ומתוך התכוונות מסוימת אליו. ולכן המוזיקאים זקוקים למשוב, לדעת אם הם התקבלו ועד כמה. זה יכול לקרות גם לשיטתך, בדרכים שונות של מדידת פופולריות או האזנות (אגב, האם זה רצוי בעיניך?). אבל אני חושב שצריך גם שהאהבה של הקהל תתבטא בדרך מחייבת יותר מלעשות לייק, אחרת זה קצת תלוש. ואני חושש שאם לא יהיה פידבק-של-מחויבות, המוזיקה עלולה להתכנס לתוך בועות, וזה לא יהיה לה טוב. יש תחום אחד במוזיקה שנמצא רבע הדרך לחזון שלך: המוזיקה האמנותית/קלאסית/קונצרטית בת זמננו. עד לפני עשר שנים הייתי חובב פעיל שלה, שהולך לקונצרטים וקונה מדי פעם דיסקים. (גם היום אני עדיין אוהב, אבל יותר בתיאוריה). הקהל של זה זעיר, והתקציבים הדלים הם כמעט לחלוטין ציבוריים. יש שם עדיין אלמנטים של כסף ופרנסה, אבל מי שמחליט למי ילך הכסף הוא ועדות, שמורכבות בעיקר מעמיתים (ובכל מקרה, המון פרנסה לא יוצאת להם מזה). הקהל שבא לקונצרטים בא באופן לא מאוד סלקטיבי. ומכירות הדיסקים... אין לי מושג כמה יש, אולי מספיק כדי שתהיה מובהקות סטטיסטית של מי נאהב יותר, אני לא בטוח (אני חושב שרבות מההקלטות נעשו במימון ציבורי, או ביוזמה פרטית ללא כוונות רווח). ונעשו שם דברים רבים שאהבתי מאוד, וגם דברים רבים שלא; היכן שלא, חשדתי לעתים שהיעדר פידבק הכלכלי מצד קהל (של יותר מחמישה עמיתים) גורם לחופש יצירתי רב מדי ולאובדן דרך. גם היכן שכן, היתה לי תחושה של פול גז בניוטרל, ושל קושי של המוזיקה הזו ליצור חוויות עמוקות. מצד אחד, אילו המוזיקה הזו היתה תלויה יותר ישירות בקהל, היא לא היתה נוצרת והיינו מפסידים. אבל אולי אותם מלחינים מוכשרים היו עושים דברים אחרים; אולי יותר טובים. אני יכול לדמיין די בקלות את הרוק, אילו היה מנותק מתמריצים כלכליים לפי חזונך, מתכנס לבועות-עמיתים סגורות כאלו, שבוודאי לא היו מוציאות ביטלס אבל גם לא דילן ולא חברים של נטאשה. האם כסף הוא הדרך הטובה ביותר להעביר את מסר האהבה המחויבת מהמאזין למוזיקאי? אולי ללכת להופעה ולהפגין היסחפות זה יותר טוב, אבל לחלק מהמוזיקאים ולחלק מהמאזינים זה לא מתאים (ואגב, האם יש לך חזון כיצד לחלק את הזכות לקבל במה, ואת הזכות להיכנס להופעה?), והייתי רוצה דרך לעשות זאת גם למוזיקה מוקלטת. לי כסף דווקא נראה כדרך טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובסגרת הראוי לפי אריק, האם אני, שלצורך הדיון כותב שירים גרועים ומפרסם אותם בצורה אנונימית ברשת, ומפצה את הציבור בכך שאני עושה זאת לעיתים נדירות, אקבל אותה גימלה כמו <הכנס שם של אמן מוערך> ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל תצטרך להצהיר במשרד התרבות שאומנותך תורתך כדי להיות זכאי לקצבה, כולל הצהרה שאין לך הכנסות משמעותיות ממשלח יד אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. ואיך תשכנע אותי, משלם המיסים, לממן קיצבה לכל זב חוטם שממלא הצהרה שכזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אין לי מושג. לא טענתי שזה רעיון מעשי אלא במסגרת דיון מה ראוי שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אחרי שתשכנע את יהונתן בר, תגיע למצב בו האמן המוכשר ביותר מרוויח מאמנותו את אותו הסכום שמרוויח כל קבצן שמאס בקבצנות והחליט שהוא אמן. מטבע הדברים אנשים רבים מעדיפים לקבל כסף מלעבוד ממש, לכן מראש הקיצבה הזו תהיה לכל היותר השכר הנמוך ביותר במשק. אז כמובן יוצא שכרך בהפסדך, כי אנשים רבים ימנעו מללכת לתחום בו מראש מובטחת להם הכנסה נמוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובטחת להם הכנסה נמוכה, אך אני לא מונע מהם להתפרנס מהופעות או לקבל תמלוגים משימוש מסחרי ביצירתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, למה שנשלם להם קצבאות "אומנותם - תורתם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא יצטרכו לקבץ נדבות אם עברו רף הכנסה מסוים לא נשלם להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אופציה שלישית - שימצאו עבודה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא יתן שום עבודה ואין שום עבודה שיכולה התאים לזמרת-לשעבר בת 60+ עם עודף משקל גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמרת לשעבר בת 60+ לא לתת שיעורים בפיתוח קול? לחיות על כספי חסכונותיה כמו אשה שיצאה לפנסיה בגיל 60 ומשהו? למכור תכשיטים באטסי? לעבוד כמטפלת? למה זמרת שמנה בת שישים פלוס שונה ממורה בת שישים פלוס יהיה משקלה אשר יהיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כל המוזיקאים יקבלו את הקצבה מתגובה 571219 או שמדובר רק במוזיקאים שהם "זמרים לשעבר בגיל 60+ עם עודף משקל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האופציה הזו קיימת כבר היום, ולא בה אנו דנים. אני חושב שהראוי הוא שאומן יקבל קצבה ממשלית כהשלמת הכנסה אם הכנסתו לא עוברת רף מסוים, זהו צדו השני של המטבע של שלילת זכויות יוצרים בכל האמור לצריכה פרטית של אמנות. זה הכל. אני לא נכנס לשאלות מעשיות של איך עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בטוח שאתה מנסה להשוות בין המצב כיום למצב ה''ראוי'', ולהסביר מדוע המצב ה''ראוי'' אינו כה פגום כפי שנדמה בהסתכלות ראשונית. אם אתה מדבר על המצב הראוי באוטופיה, אז אני מסכים שאין טעם להכנס לשאלות מעשיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה נראה לך פגום במצב הראוי (האוטופי) שאני מתאר. נעזוב בצד את ההבטים המעשיים משום שממילא ביטול זכויות היוצרים אינו אפשרות מעשית לאור האינטרסים הכלכליים (בעיקר האמריקאיים) החזקים. תאורטית אני רוצה להפריד בין אמנות לכסף, ולהשאיר זכויות במופשט רק ככל הנוגע לשימוש מסחרי בהן (סימנים מסחריים בפרט ושימוש מסחרי ביצירות בכלל). אני אוכל לשכפל לשימושי העצמי מוזיקה וספרות חינם אין כסף ולהציב העתק של פסל נמרוד בסלון ביתי. כפיצוי אני מציע קצבה מהמדינה לאומנים שאינם עוברים רף הכנסה מינימלי. מכיוון שמדובר באוטופיה הצהרה על עיסוק באמנות תספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי הייתה שבעולם לא אוטופי - כלומר, בעולם שבו: 1. אין כמות אינסופית של מיסים שאפשר לקחת מהאוכלוסיה העובדת. 2. אוצר המדינה אינו אינסופי. 3. יש אנשים שישמחו לא לעבוד בשביל לקבל קצבה. 4. לאנשים האלו לא מפריע לשקר (למדינה או לעצמם). השיטה שלך לא תעבוד. אם אנחנו מדברים על עולם אחר - נניח, בו אוצר המדינה עצום (דובאי?) - אז אפשר להעניק קצבה שכזו לאמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הנ"ל הוא סופר, ועוד של ספרים רציניים שאינם מתחברים יותר מדי לתרבות הפופ, אחרי שהפקעת ממנו את הזכות לדרוש כסף על עתקים של ספרו, איזה עוד שימוש מסחרי הוא יכול לעשות ביצירתו (כדי לא לגלוש לעולם הפנטזיה, מהיכן עוד סופרים ישראליים היום מקבלים כסף1) ? 1 למרות שזה לא רלוונטי לסופר שלנו, היית מגביל את יכולתו של אולפן להפיק סרט על סמך ספר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפקת סרט היא ארוע מסחרי ולכן עומדת לסופר זכות היוצרים. גם הדפסת ספר היא ארוע מסחרי וזכות היוצרים לסופר נשמרת. אלא שאם אני משכפל לי עותק של הספר לשימושי האישי מספר של חבר (או מהספריה העירונית) אני לא חייב דבר. אני מאמין שההשפעה על המו''לים וחנויות הספרים תהיה זעומה. תחשוב אילו ספרים היית מעדיף לשכפל מאשר לרכוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעידן הדיגיטלי, רבים יורידו העתק (לכולם יש "חברים" ברשת). אם לסופר עומדות זכויות יוצרים בנוגע לעיבודים קולנועיים שלו, אז לזמר יש זכויות דומות לגבי שימוש בחלקים מהיצירה שלו ביצירות חדשות. ושוב הגענו למצב בו אין אפשרות לייצר יצירה חדשה תוך התבססות (הוגנת וסבירה) על האמנות הקיימת. אז בשביל מה כל הסיפור ? כדי למרק את המצפון כשמורידים שיר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת לדעתי: תגובה 503927 (ר' גם את שאר הדיון שמסביבה). למה לך לרכוש ספר אם יותר פשוט להעתיק אותו? למה שלא יהיה יותר פשוט להעתיק אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי את דה מרקר בנייר ודה מרקר המקוון. אני ממשיך לשלם עבור גרסת הנייר למרות גרסת החינם ברשת. גם בספרים חלק יעדיפו את גרסת החינם המועתקת וחלק יתפנקו עם גרסת הנייר בתשלום. ודאי יהיו כאלה שיקראו את הספר בחינם למרות שלא היו קוראים אותו בתשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יהיה לך מחשב בצורת עיתון (בסדר: בצורת ספר. עיתון הוא גדול מדי) שבו תוכל לקרוא בנחת את המהדורה המקוונת, יישאר הנימוק של "פינוק"? לפי מצב הטכנולוגיה היום, זה לא כ"כ רחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ישנו פינוק בשימוש במוצר החד פעמי מנייר. וגם אם אחרים יעדיפו את הגרסה המקוונת אין בכך רבותא- כבה פשה ברשת הנוהג של העמדת גירסה חינמית עם פרסומות מול גרסה מפנקת למנויים ללא פרסומות ועם תוספת פיצ'רים היכן שרלבנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו בלבלת אותי. חשבתי שאתה רוצה לנתק אמנות מכסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כניסה למוזאונים ראוי שתהיה תמיד חינם. לעומת זאת רכישת כרטיסים להופעות בהחלט מקובלת עלי. בהכרח הופעה של אומן מפורסם היא ארוע מסחרי, כי האפשרות השניה היא ועדה מסדרת שמחלקת כרטיסים ואת זה אנחנו לא רוצים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזאון אלביס פרסלי הוא מקום תרבות או מקום מסחרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבמוזיאון אלביס לא מוצגות יצירות אמנות (הז'קט שלו?) לכן מסחרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחלק כרטיסים בהגרלה. לא משנה. אתה מעלה עכשיו בעיה מעשית-למחצה, כמו הבעיות שכולם מנג'סים לך כאן איתן, ואני תוהה על האידיאל שלך. האם מסחור ההופעה הוא מבחינתך רע הכרחי, או שהוא טוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסחור ההופעה אינו רע בעיני. מצד השאיפות המסחריות מן הסתם על כל קורט קוביין יש עשר או עשרים מדונה. אבל גם ברמה העקרונית אני לא רואה פסול בכך שאמן מבצע מתפרנס מהופעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה ההבדל, ברמה העקרונית, בין פרנסה מהופעות לבין פרנסה ממכירת הקלטות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו ארוע שנקרא הופעה, ואם מוכרים לו כרטיסים זהו ארוע מסחרי. אני משלם עבור החוויה הבלתי אמצעית של הופעת האמן עבורי. לא עבור הלחן ולא עבור המלים אלא עבור הביצוע החד פעמי שלהם. אם מקליטים את הארוע ומוכרים הקלטה שלו גם סבאבה, הבעיה היא שאני לא מסכים שיאסרו עלי לשכפל הקלטה כזו, אם תהיה, כאוות נפשי, ובאין זכות לאסור עלי שכפול שכזה כדי שהכנסות האומן ממכירות הדיסקים יהיו משמעותיות הם צריכים למכור דבר מה נוסף על השכפול עצמו- נניח אריזה מהודרת. אז אם לענות ישירות לשאלתך- אין הבדל עקרוני, אבל יישום הפרנסה ממכירת הקלטות תלוי בחוק שנותן זכויות מפוקפקות בעיני, בעוד שיישום הפרנסה מהופעות "טבעי" בעיני. תאר לך שיאסרו על עוברי אורח מחוץ לאולם/לגדר הפארק להאזין להופעה, או לשלם תמורת מה ששמעו ממנה. בעיני זכויות היוצרים על הקלטות מגוחכות באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב: בעבר היו משוררים ומלחינים. היום הקבוצה הזו קיימת, אבל הרבה פחות חשובה. כבר מבנה התמלוגים הנוכחי(?) חיסל את הקבוצה הזו. נדמה לי שאפשר להגיד שהוא גם חיסל את הלהקות הגדולות, אבל אולי כאן זה סתם האגו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק האיצטדיונים אפשר למוזיקאים להפוך למולטי מיליונרים. אני לא יודע כמה תקליטים מכרו הרולינג סטונס בשנים האחרונות אבל מסע ההופעות הבלתי נגמר שלהם הוא רווחי חבל"ז. גם ליו2 לא חסר. שום דבר לא חיסל את הלהקות הגדולות. רוק האיצטדיונים הוא פשוט סוג מסוים של תרבות שהיה אופנתי יותר בעבר והקהל שלו כעת מבוגר ברובו. מבנה התמלוגים הנוכחי מחסל משוררים ומלחינים? לא יודע לענות, אבל באתר אקו"ם לנון ומקרטני מובילים במפתיע את טבלת ההשמעות הלועזיות ב 8 מ 9 השנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על ישראל. נדמה לי שמאז שנות השמונים רוב הזמרים כותבים ומלחינים לעצמם. בלי קשר לשיקולי איכות או חופש יצירתי, הם לא צריכים להתחלק בתמלוגים עם המשורר והמלחין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה ככה. באותו אתר ישנם מובילי ההשמעות העבריות, שם לצד שלום ושלמה, שאכן מככבים גם במלים וגם בלחן כבר שנים רבות, התמלילנים המובילים בהשמעות הם אהוד מנור ז''ל קבוע במקום הראשון (איך לא) ויענקלה רוטבליט, אליהם מצטרף בשנים האחרונות יוסי גיספן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |