בתשובה למאור גרינברג, 27/01/02 21:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשביקשתיך לקרוא את תגובתי האחרונה לא התכוונתי לתגובה על האמריקאים שהיא ספיח, אלא לזו שלפניה. אני חושב שהבהרתי היטב את דבריי בתגובה זו ובהמון תגובות שלי בעבר כשהבאתי את משל "הפיל המסומם" או "המתאבק הענק והציפלון" ובכל זאת אעשה זאת שוב אולי יותר בצורה של "האכלה בכפית". האם המטרה מקדשת את האמצעים ? תלוי מה המטרה, ותלוי מה האמצעים. כשאמרתי "לצורך השגת מטרתי לא אקדש . . ." התכוונתי למטרה אידיאולוגית כהקמת מדינה ליהודים או ארץ ישראל השלימה או חיזוק כלכלי של המדינה וכדומה. (הפלשתינים, למשל, רוצחים לצורך השגת המטרה המוצהרת: "מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים", והלא מוצהרת במפורש: "חיסול ישראל".) במיוחד למענך חזרתי שוב בתגובה שאליה שלחתי אותך על כוונתי זו. אבל כשהמטרה היא הגנה על חייך ועל חיי ילדיך מדובר במטרה שונה לגמרי שלהשגתה צריך לפעמים להרוג (אם רוצחך מתעקש, למרות שהוא יודע שייפגע, לרצוח). בעבר הסברתי וחזרתי והסברתי מדוע לדעתי האמצעי הזה במצבנו היום הוא היחיד שבעזרתו נוכל להפסיק את טבח אזרחנו. לכן מדובר כאן בהגנה עצמית, ולצורך הגנה עצמית מקובל לעשות דברים שאינם מקובלים לצורך מטרות אחרות. לכן אין סתירה בדבריי, ואני מקווה שהפעם הבנת, ושאם תבחר להמשיך ולהתווכח תעשה זאת תוך התייחסות לדבריי ולא תוך הבאת קישוריות אליהם ומתן שם מתחתן בלבד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפצצת שכונות מגורים מאוכלסות בתגובה לפיגועי טרור היא לשיטתי: א. פעולה נאצית מתועבת. ב. איוולת מוחלטת מכל בחינה מדינית שמטרתה פיוס או הרתעה. ג. אינדיקציה לנכונות חולנית לרצוח חפים מפשע. עיון בספרות הנאצית ילמדך מי עוד סבור, כמוך, כי הימנעות מרצח אזרחים היא לא מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה מענה היה על הסוביטים לדעתך לחכות, לו תקפו עיר של ארצות הברית בפצצה אטומית בזמן המלחמה הקרה ? המחשבה שהיה עליהם לצפות לכך שהאמריקאים לא יחזירו להם מידה כנגד מידה, ובמקום זה יתפסו אולי את המפעיל שלחץ על הכפתור ויעמידוהו לדין היא אינדיקציה לקיומו של קש במקום שבו צריך להיות מוח אצל חושבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר פעמים בחרו הערבים במלחמה כאשר הוצג הקשר איזורי של פתרון מדיני לסכסוך. הראשונה -1947 , כאשר דחו את תוכנית החלוקה ובחרו להלחם. אינך יכול לבחור בנתיב מסויים בלא לשאת בתוצאות. אילו ניצחו, בוודאי שלא היו מאפסים את פרי ניצחונם ומחזירים המצב לזה ששרר בתחילת הקרבות. גבולות 49 שהיו קשים להגנה ולמעשה בלתי אפשריים, הותוו במציאות בה בריטניה היתה בעמדה של שלטון אפקטיבי הן בירדן והן במצרים. מהפכת נגיב-נאצר ב-52 , סלקה את בריטניה, ונתנה פתח להתבססות עצמאית של מדינות אלה. בתחילת שנות ה-60, עם התעצמות הלאומיות הפאן-ערבית הנאצריסטית, קרסו בפועל גבולות 49 . הוצגנו שוב כישות שטנית שיש לסלקה מהאיזור, נוסדו אז אירגוני חיסול-מדיני פלשתיניים כמו זה של אחמד שוקיירי ואחר - עראפת, ונוזמו כלפינו שורה של פרובוקציות קשות, הן בשאלת מי הירדן ביננו לבין סוריה (כאשר הסורים דחו פשרה של האמריקני ג'ונסטון ) והן בשאלת הזכויות הימיות בים סוף, דבר שהיה למעשה הפרה בוטה של הסכמי גבולות 49 (כפי שאושררו ב- 1957 לאחר מלחמת סיני). גבולות 49 היציבו פיתוי בלתי נסבל לצד הערבי למחוץ את היישות השנואה בעיניו. כיום, המושג של גבולות 67 (ולמעשה גבולות 49 ) אינו אלא מייצג מגמה ערבית להחזיר לקדמות את המצב הבלתי נסבל מבחינת ישראל ששרר בתחילת שנות ה-60 . כמובן שאם יחזור המצב, נהיה מדינה מאויימת כל העת שבכל שלב תעמוד לפניה הדילמה אם להגיב לפרובוקציות אבסורדיות, או להבליג עוד ועוד ולהמשיך בירידה והתכווצות כגורם צבאי, כלכלי ומדיני. עלינו בהקשר זה לזכור כי מדינות רבות ניתקו את יחסיהן עימנו, לא לאחר ניצחוננו ב-67 , אלא לאחר מה שניתפס כמפלה מסויימת והתכווצות מדינית בעקבות מלחמת יום כיפור. חצי שנה לאחר מלחמה זאת התקיימה הצבעה באו"מ בה הוכרזנו כמדינה גזענית. גם אש"ף בחר, ממש כבחירה הפלשתינית-ערבית ב-47 את דרך המלחמה בספטמבר 2000, כאשר הותווה אופק של הסכם מדיני, והדבר עמד להיות מנוסח בקווים אופרטיביים ברורים. הערכה היתה מן הסתם שהושגו עבור הערבים עד אז הדברים המרכזיים ש"אוסלו" יכלה להשיג עבורם, כגון ריכוז % 90 מהאוכלוסיה בגדה תחת שלטון עראפת, התלכדות השורות בעולם הערבי סביב דהלגיטימציה של ישראל, הערכה שישראל מחושקת מבחינה בינלאומית מלהכנס לשטחי ריבונות פלשתיניים, או להגיב באופן סימטרי לפרובוקציות בלתי נסבלות כלפיה. יתכן שהיתה גם הערכה שישראל מחושקת מלהגיב באופן תואם למצב על ידי מה שכונה במלחמת העולם השנייה "גייס חמישי". כלומר קבוצות אוכלוסיה המונעות תגובה ישראלית הולמת ללוחמה הפרועה נגדה, באמצעות רטוריקה מתוקשרת מאד הנוקטת בביטויים מהלכי אימים וקשים המופנים להתערבות בינלאומית, באופן אקראי למדי, אך שיטתי מבחינת התפוקה התעמולתית הזאת. בתפוקה מחשקת זאת חוזרים ונישנים ביטויי נאצה מהלכי-אימים כגון, פאשיזם; פשעי מלחמה קשים; נאציזם; מדכאים, מחריבים, כובשים; וכיוצא בזה. תפוקה תעמולתית זאת מהלכת אימים ומנסה לחשק כל צעד בהתגוננותנו, בנתנה על ידי ערור היסטריה וצעקנות מתואמת היטב את התחושה שעיני העולם מופנות כל העת רק למעשינו, תוך אנטגוניזם למפרע (מצג כוזב של ישרוצנטריות שוללנית). כך, למשל בפרשת הרס בתים באיזור מפגעים ברפיח, שהינו מעשה שגרתי ולא חשוב משום בחינה בעיתות מלחמה, התעוררה כאן היסטריה ישרוצנטרית-שוללנית שניסתה לעורר את הרושם שהעולם כולו מגנה אותנו, בשעה שבפועל הדבר אף לא אוזכר בחדשות במערב ולא היה לו כל תהודה. אשר לטרור, הרי ברור שהוא מעוגן באוכלוסיה ממנה הוא יוצא, ואין הפרדה בינו לבינה (כפי שאמר מאו טצ'ה טונג, וצוטט בכל הזדמנות על ידי הו צ'י מין במלחמת ויטנאם: הגרילה מעוגנת בתוך האוכלוסיה כדג במים). אין מדובר כאן בצבא סדיר המופרד מהאוכלוסיה. בהקשר זה, חישוקנו מלהשיב מלחמה שערה כלפי הטרור הטובח בנו, הינו מעשה לא שפוי באמות מידה של מדינה ריבונית. רק שדומה שגם שדרות העלית הפלשתינית לא צריכים להמשיך לחיות ברווחה וללא הטרדה, בעוד ההמון הפשוט והסובל משלם את מחיר שגיאותיהם ההיסטוריות הקשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
A few weeks before ordering an escalation of the Vietnam War, President Nixon matter-of-factly raised the idea of using a nuclear bomb. His national security adviser, Henry A. Kissinger, quickly dissuaded him. כמה שבועות לפני שהורה על הסלמה בויאטנאם, הנשיא ניקסון ,כמובן מאליו, שקל שימוש בפצצה אטומית. הנרי קיסינג'ר, היועץ לעניני בטחון לאומי, מיהר להניא אותו. (ני"ט)תחמושת רטורית חדשה לדב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מק'ארתור הציע להפציץ את סין בכמה עשרות פצצות גרעיניות במהלך מלחמת קוריאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הגדול הוא שניקסון בהיותו הנשיא היה המפקד העליון של הצבא והאצבע שלו היתה על ההדק. מק'ארתור היה רחוק מכל זה, מה עוד שהגנרל הגדול הזה הועף כשהרים את האף מעל לפוליטיקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, זה שאתה חושב שמישהו צריך האכלה בכפית כדי להבין את התיאוריות והמשלים שלך נראה לי קצת יומרני. כל הפואנטה של הדוקטרינה שלך היא שהיא מובנת לכל ילדון בגן - ואין ציניות בדברי! הרי פשטנות העקרונות עליה היא עומדת היא היא הכוח שבה. יצא לך משפט הגיוני וחביב לפני מספר מלבנים. הוא עמד בסתירה לכל מה שחשבתי, ומסתבר שלא בטעות, שאתה מאמין בו. כפי ששיערתי, אתה מתפלפל כעת על טיבה של הגנה עצמית, לעומת רצח. לפי מה שאני מבין, כנראה שמה שעומד בבסיס ההבחנה שלך הוא מי המבצע. בכל מקרה, מכל בחינה, הגנה עצמית לא תקפה לאחר מעשה. גם קורבן לניסיון לרצח יחשב לרוצח אם יהרוג את הפושע יומיים לאחר הניסיון, קל וחומר אם הוא יפציץ את שכונת המגורים שלו על כל יושביה, וזה תקף גם אם הוא הודיע לפושע לפני הניסיון שהוא יפציץ את השכונה שלו במקרה וינסה לרצוח אותו. לסיום, השורה האחרונה שלך קצת לא בפוקוס. לא רק שהתייחסתי לדבריך, גם ציטטתי בגוף המלבן. בנוסף הבאתי קישוריות. הקישוריות היו תוספת שבמקרים כאלה יכולה לעזור לך ולקוראים האחרים להתמצא בחילופי המלבנים הקודמים שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא הפצצתי שום שכונת מגורים אבל אני מדבר על שינוי כללי המשחק. אחזור על הדוגמה שהבאתי בתשובתי לליאור. כשהייתה המלחמה הקרה, כל צד הצטייד בנשק השמדה עד צואר, שיכול להחריב את העולם כולו. העולם לא נחרב משום שכל צד ידע שאם יעז לפגוע באיזו עיר של יריבו יהיה זה מובן מאליו שהוא ייפגע בדרך דומה, והוא לא יוכל לומר שאויבו נקט בדרך לא מוסרית (למרות שזה ייעשה בדיעבד עדיין מדובר בהגנה עצמית, כי זה חלק מבניית כללי משחק מאוזנים). מדרך הטבע, בכך הוא לא רצה, ולכן גם לא תקף. קראו לכך מאזן האימה. אצלנו יש כללי משחק אחרים. מעשי זועה של פגיעה באזרחנו הם עניין של יום יום. הצד השני יודע שאנו יכולים לגרום לו נזק שבעתיים אם נבחר בדרך דומה אבל הוא יודע שלקחנו על עצמנו להבליג, ולכן הוא ממשיך בדרכו. אי העמדת הדברים על ''מאזן אימה'' דומה הינה הפקרת אזרחנו, פגיעה בעקרון ההגנה העצמית ולכן בעיני בלתי מוסרית. אבל, מעבר לכך (אתה יכול לקבל את הדברים האלה או לא לקבל אותם. רובנו משום מה לא מקבלים אותם למרות שבעיני הם מובנים מעליהם), אתה טוען שמצאת סתירה בדבריי וזה פשוט לא נכון. אני הוא האדם הכי מוסמך לפרוש דבריי ואני אומר לך שכאשר כתבתי ''למען מטרתי לא אקדש וכו' . . .'' התכוונתי למטרה אידיאולוגית ולא למה שבעיני הוא הגנה עצמית. אני מוצא את עצמי חוזר כמו פסיכי על אותו דבר שוב ושוב, אבל אתה מתעלם מכך ומספר לי על כל מיני מלבנים שאיני יודע מה טיבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין כעת למה התכוונת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |