בתשובה לדב אנשלוביץ, 28/01/02 6:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דוב, זה שאתה חושב שמישהו צריך האכלה בכפית כדי להבין את התיאוריות והמשלים שלך נראה לי קצת יומרני. כל הפואנטה של הדוקטרינה שלך היא שהיא מובנת לכל ילדון בגן - ואין ציניות בדברי! הרי פשטנות העקרונות עליה היא עומדת היא היא הכוח שבה. יצא לך משפט הגיוני וחביב לפני מספר מלבנים. הוא עמד בסתירה לכל מה שחשבתי, ומסתבר שלא בטעות, שאתה מאמין בו. כפי ששיערתי, אתה מתפלפל כעת על טיבה של הגנה עצמית, לעומת רצח. לפי מה שאני מבין, כנראה שמה שעומד בבסיס ההבחנה שלך הוא מי המבצע. בכל מקרה, מכל בחינה, הגנה עצמית לא תקפה לאחר מעשה. גם קורבן לניסיון לרצח יחשב לרוצח אם יהרוג את הפושע יומיים לאחר הניסיון, קל וחומר אם הוא יפציץ את שכונת המגורים שלו על כל יושביה, וזה תקף גם אם הוא הודיע לפושע לפני הניסיון שהוא יפציץ את השכונה שלו במקרה וינסה לרצוח אותו. לסיום, השורה האחרונה שלך קצת לא בפוקוס. לא רק שהתייחסתי לדבריך, גם ציטטתי בגוף המלבן. בנוסף הבאתי קישוריות. הקישוריות היו תוספת שבמקרים כאלה יכולה לעזור לך ולקוראים האחרים להתמצא בחילופי המלבנים הקודמים שלנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא הפצצתי שום שכונת מגורים אבל אני מדבר על שינוי כללי המשחק. אחזור על הדוגמה שהבאתי בתשובתי לליאור. כשהייתה המלחמה הקרה, כל צד הצטייד בנשק השמדה עד צואר, שיכול להחריב את העולם כולו. העולם לא נחרב משום שכל צד ידע שאם יעז לפגוע באיזו עיר של יריבו יהיה זה מובן מאליו שהוא ייפגע בדרך דומה, והוא לא יוכל לומר שאויבו נקט בדרך לא מוסרית (למרות שזה ייעשה בדיעבד עדיין מדובר בהגנה עצמית, כי זה חלק מבניית כללי משחק מאוזנים). מדרך הטבע, בכך הוא לא רצה, ולכן גם לא תקף. קראו לכך מאזן האימה. אצלנו יש כללי משחק אחרים. מעשי זועה של פגיעה באזרחנו הם עניין של יום יום. הצד השני יודע שאנו יכולים לגרום לו נזק שבעתיים אם נבחר בדרך דומה אבל הוא יודע שלקחנו על עצמנו להבליג, ולכן הוא ממשיך בדרכו. אי העמדת הדברים על ''מאזן אימה'' דומה הינה הפקרת אזרחנו, פגיעה בעקרון ההגנה העצמית ולכן בעיני בלתי מוסרית. אבל, מעבר לכך (אתה יכול לקבל את הדברים האלה או לא לקבל אותם. רובנו משום מה לא מקבלים אותם למרות שבעיני הם מובנים מעליהם), אתה טוען שמצאת סתירה בדבריי וזה פשוט לא נכון. אני הוא האדם הכי מוסמך לפרוש דבריי ואני אומר לך שכאשר כתבתי ''למען מטרתי לא אקדש וכו' . . .'' התכוונתי למטרה אידיאולוגית ולא למה שבעיני הוא הגנה עצמית. אני מוצא את עצמי חוזר כמו פסיכי על אותו דבר שוב ושוב, אבל אתה מתעלם מכך ומספר לי על כל מיני מלבנים שאיני יודע מה טיבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין כעת למה התכוונת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |