בתשובה לדב אנשלוביץ, 28/01/02 18:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מספר פעמים בחרו הערבים במלחמה כאשר הוצג הקשר איזורי של פתרון מדיני לסכסוך. הראשונה -1947 , כאשר דחו את תוכנית החלוקה ובחרו להלחם. אינך יכול לבחור בנתיב מסויים בלא לשאת בתוצאות. אילו ניצחו, בוודאי שלא היו מאפסים את פרי ניצחונם ומחזירים המצב לזה ששרר בתחילת הקרבות. גבולות 49 שהיו קשים להגנה ולמעשה בלתי אפשריים, הותוו במציאות בה בריטניה היתה בעמדה של שלטון אפקטיבי הן בירדן והן במצרים. מהפכת נגיב-נאצר ב-52 , סלקה את בריטניה, ונתנה פתח להתבססות עצמאית של מדינות אלה. בתחילת שנות ה-60, עם התעצמות הלאומיות הפאן-ערבית הנאצריסטית, קרסו בפועל גבולות 49 . הוצגנו שוב כישות שטנית שיש לסלקה מהאיזור, נוסדו אז אירגוני חיסול-מדיני פלשתיניים כמו זה של אחמד שוקיירי ואחר - עראפת, ונוזמו כלפינו שורה של פרובוקציות קשות, הן בשאלת מי הירדן ביננו לבין סוריה (כאשר הסורים דחו פשרה של האמריקני ג'ונסטון ) והן בשאלת הזכויות הימיות בים סוף, דבר שהיה למעשה הפרה בוטה של הסכמי גבולות 49 (כפי שאושררו ב- 1957 לאחר מלחמת סיני). גבולות 49 היציבו פיתוי בלתי נסבל לצד הערבי למחוץ את היישות השנואה בעיניו. כיום, המושג של גבולות 67 (ולמעשה גבולות 49 ) אינו אלא מייצג מגמה ערבית להחזיר לקדמות את המצב הבלתי נסבל מבחינת ישראל ששרר בתחילת שנות ה-60 . כמובן שאם יחזור המצב, נהיה מדינה מאויימת כל העת שבכל שלב תעמוד לפניה הדילמה אם להגיב לפרובוקציות אבסורדיות, או להבליג עוד ועוד ולהמשיך בירידה והתכווצות כגורם צבאי, כלכלי ומדיני. עלינו בהקשר זה לזכור כי מדינות רבות ניתקו את יחסיהן עימנו, לא לאחר ניצחוננו ב-67 , אלא לאחר מה שניתפס כמפלה מסויימת והתכווצות מדינית בעקבות מלחמת יום כיפור. חצי שנה לאחר מלחמה זאת התקיימה הצבעה באו"מ בה הוכרזנו כמדינה גזענית. גם אש"ף בחר, ממש כבחירה הפלשתינית-ערבית ב-47 את דרך המלחמה בספטמבר 2000, כאשר הותווה אופק של הסכם מדיני, והדבר עמד להיות מנוסח בקווים אופרטיביים ברורים. הערכה היתה מן הסתם שהושגו עבור הערבים עד אז הדברים המרכזיים ש"אוסלו" יכלה להשיג עבורם, כגון ריכוז % 90 מהאוכלוסיה בגדה תחת שלטון עראפת, התלכדות השורות בעולם הערבי סביב דהלגיטימציה של ישראל, הערכה שישראל מחושקת מבחינה בינלאומית מלהכנס לשטחי ריבונות פלשתיניים, או להגיב באופן סימטרי לפרובוקציות בלתי נסבלות כלפיה. יתכן שהיתה גם הערכה שישראל מחושקת מלהגיב באופן תואם למצב על ידי מה שכונה במלחמת העולם השנייה "גייס חמישי". כלומר קבוצות אוכלוסיה המונעות תגובה ישראלית הולמת ללוחמה הפרועה נגדה, באמצעות רטוריקה מתוקשרת מאד הנוקטת בביטויים מהלכי אימים וקשים המופנים להתערבות בינלאומית, באופן אקראי למדי, אך שיטתי מבחינת התפוקה התעמולתית הזאת. בתפוקה מחשקת זאת חוזרים ונישנים ביטויי נאצה מהלכי-אימים כגון, פאשיזם; פשעי מלחמה קשים; נאציזם; מדכאים, מחריבים, כובשים; וכיוצא בזה. תפוקה תעמולתית זאת מהלכת אימים ומנסה לחשק כל צעד בהתגוננותנו, בנתנה על ידי ערור היסטריה וצעקנות מתואמת היטב את התחושה שעיני העולם מופנות כל העת רק למעשינו, תוך אנטגוניזם למפרע (מצג כוזב של ישרוצנטריות שוללנית). כך, למשל בפרשת הרס בתים באיזור מפגעים ברפיח, שהינו מעשה שגרתי ולא חשוב משום בחינה בעיתות מלחמה, התעוררה כאן היסטריה ישרוצנטרית-שוללנית שניסתה לעורר את הרושם שהעולם כולו מגנה אותנו, בשעה שבפועל הדבר אף לא אוזכר בחדשות במערב ולא היה לו כל תהודה. אשר לטרור, הרי ברור שהוא מעוגן באוכלוסיה ממנה הוא יוצא, ואין הפרדה בינו לבינה (כפי שאמר מאו טצ'ה טונג, וצוטט בכל הזדמנות על ידי הו צ'י מין במלחמת ויטנאם: הגרילה מעוגנת בתוך האוכלוסיה כדג במים). אין מדובר כאן בצבא סדיר המופרד מהאוכלוסיה. בהקשר זה, חישוקנו מלהשיב מלחמה שערה כלפי הטרור הטובח בנו, הינו מעשה לא שפוי באמות מידה של מדינה ריבונית. רק שדומה שגם שדרות העלית הפלשתינית לא צריכים להמשיך לחיות ברווחה וללא הטרדה, בעוד ההמון הפשוט והסובל משלם את מחיר שגיאותיהם ההיסטוריות הקשות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |