בתשובה להאלמוני המזוהה, 25/05/10 23:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הנה: http://www.shelly.org.il/node/3515 2. אנחנו יודעים שמנגנוני הפיקוח והמינויים בדירקטוריונים לא עובדים טוב. ולא רק בישראל. גרעין מצומצם של בעלי שליטה מנהל למעשה את העסקים. אני בעד חיפוש דרכים לתקן את המצב, אבל כל זמן שהמצב לא תוקן, כדאי שנגביל את הנזק שבעלי השליטה גורמים. 3. לא הבנתי. שכר עתק משאיר את השכיר כעובד בחברה. זה הרי הטיעון של המתנגדים לחוק, לא? עכשיו אנחנו פתאום רוצים שהעובד יהפוך לבעלים או ליזם? 4. אין בעיה מיוחדת להקים בנק מאפס. כל מה שהיזם צריך זה לשכנע בעלי הון או בנקים זרים להיכנס איתו להרפתקה הזאת. אני משער שאתה יודע כמוני שיזמים לא צריכים שיהיה להם הון ראשוני שהם צברו בעבודה. הרעיון בשוק הוא חיבור של יזמים עם בעלי הון. ואני לא יודע כיצד מאתרים מנכ"ל כמו שאתה מתאר. עבודה בארגון היא עבודה של אנשים רבים, בדרגות שונות, כדי להשיג את מטרות החברה. בלתי אפשרי למדוד את התרומה של כל אחד מהם בנפרד. אדם שמעוניין "לדעת מה הוא באמת שווה" ולהיות מתוגמל בהתאם לערכו הוא בדיוק זה שהופך ליזם, שזה שדה שבו התוצאות תלויות ביכולות שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2. אני לא מבין איזה אינטרס יש לבעל השליטה לשלם משכורות יותר ממחיר השוק. הטענה שבאופן מובנה בעל השליטה מעוניין להגדיל את הוצאות השכר של החברה שחלק ניכר ממנה בבעלותו, נשמעת לי אבסורדית. דווקא במקרה שהבעלות מפוזרת בין מספר גדול של בעלי מניות קטנים ופסיביים יש סכנה שהמנהלים "ישתלטו" על החברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת גם אני לא מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי שטסלר יעזור לכם קצת: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1165576.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת מעטפות ההצבעה אינה מובילה לשינוי בפרקטיקה של השכר המופרז. גם יתר ההצעות של שטרסלר אינן עובדות בארה"ב. הדמ"צים אינם משנים את המצב. באופן תיאורטי, הדמ"צים היו צריכים להיות רוב הדירקטוריון בחברה בה יש לבעלים 5%. זה איננו כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התכוונתי בעיקר להתייחס לשאלה בדבר סיבת השכר המנופח (בהנחה שהוא אכן מנופח) לבכירים, בקטע הזה מהמאמר: "ובכל זאת יש מה לעשות. יש להבין, שמשכורות העתק הן פטנט של בעלי השליטה בחברות הציבוריות, שרצו לשדוד את בעלי המניות. הם מינו את עצמם ליושבי ראש, וכדי שיוכלו לקחת מיליונים כשכר נאלצו לשלם סכומים דומים גם למנכ"לים השכירים שלהם. כך נוצרה הנורמה של שכר מטורף בצמרת. לכן על הרשות לניירות ערך לאסור על בעלי השליטה בחברות ציבוריות לקחת לעצמם שכר; אלא רק סכום סמלי. הנימוק: לקיחת שכר מנופח באה על חשבון חלוקת דיווידנד לציבור בעלי המניות." הצבעה דרך הדואר היא רק צעד קטן, שנועד להקל על בעלי המניות להשפיע בלי שיצרכו לכתת את רגליהם לאסיפה. לדעתי גם הצעותיו של שטסלר אינן נקיות מפגמים, למשל "ימונו לתפקיד דירקטורים עצמאיים, אמיצים, בעלי מקצוע, המסוגלים לעמוד מול בעל השליטה." נשמע כמו תיאור במודעות השידוכים, ו"כי אם לא יעשו את עבודתם כראוי, ויחלקו מיליונים סתם כך, החוק יאפשר לתבוע אותם על רשלנות - והם ייאלצו לשלם את המיליונים מכיסם." מתעלם מהקושי הגדול בהוכחת ה"סתם כך" - גם היום חברי הדירקטוריון עלולים להתבע על רשלנות, אבל זה קורה רק במקרים קיצוניים ממש. מכל מקום, לדעתי צעדים כאלה עדיפים בהרבה על התערבות המחוקק. אם לא נזהר הצעד הבא יהיה חובת חבישת קסדה בישיבות הדירקטוריון. להערתך האחרונה, אינני פוסל הגדלת מספר הדמ"צים בהתאם לכמות המניות שבידי הציבור. הבעיה הגדולה, שאינני רואה עבורה פתרון מיידי, היא אופן בחירתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"[בעלי השליטה] מינו את עצמם ליושבי ראש, וכדי שיוכלו לקחת מיליונים כשכר נאלצו לשלם סכומים דומים גם למנכ"לים השכירים שלהם." לא הבנתי מדוע שכר גבוה למנכ"ל הוא תנאי הכרחי לשכר גבוה ליו"ר. האם שכר היו"ר צמוד לשכר המנכ"ל? אני לא מתנגד לשיכלול מודל הממשל התאגידי באופן שיתמוך במסחר הוגן יותר. תחושת הבטן שלי היא שמנכ"לים של חברות ענק מקבלים שכר גבוה מאוד פשוט מפני שזה השכר שמגיע להם. (למעשה זאת ההגדרה היחידה של "מגיע" בשוק חופשי.) אם לבעל השליטה יש עסק ששוויו מיליארדים, הוא רוצה מנהל שאפשר לסמוך עליו בסכומים גדולים כל כך, ומוכן לתגמל אותו פרומילים משווי העסק. זה סיפור פשוט של דמי ניהול. אם יש לך קרן נאמנות, אתה משלם דמי ניהול יותר גבוהים בהרבה מפרומילים. לא מצאתי באף מקום טיעון ענייני שמוכיח ששכר מנהלי הבנקים מוגזם. ההגזמה הזאת היא טענה סובייקטיבית לחלוטין שנובעת מהסתה פופוליסטית בתקשורת. אני חייב להוסיף הסתייגות שיתכן שיש אלמנט של יוקרה תאגידית בגובה שכר המנכ"ל. בדומה, אולי,למשרדי הנהלה מפוארים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך למצוא טיעון שמוכיח ששכר מנהלי הבנקים מוגזם; אתה צריך למצוא טיעון שיוכיח שהוא מוצדק. הוצאות צריך להצדיק. הבה נעשה ניסוי מחשבתי. נניח לרגע ששכרם של כל מנהלי הבנקים בישראל היה נחתך בחמישים אחוז. מה היה קורה? האם הם היו יוצאים לפנסיה, או אולי מוצאים עבודה נוספת במלצרות כדי לסגור את החודש? לא נראה לי. האם אפשר היה לסמוך עליהם פחות? והאם בנק הפועלים יכול היה לסמוך יותר על דני דנקנר בזכות העובדה שהנ"ל הצליח לסדר לעצמו "מקדמת שכר" גדולה וקו אשראי עצום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהיה קורה הרבה. מה היה קורה, לעמת זאת, אם היו מגבילים את גובה השכר במדינה ל 30,000 ש"ח? מה היה קורה אם היו מגבילים את שכר הטירחה של עורכי דין ל150 ש"ח בשעה? מה היה קורה אם היו אוסרים על רופאים לגבות עבור יעוץ פרטי יותר מ 100 ש"ח לפגישה? ההצעה של יחימוביץ גורמת בדיוק לאותם נזקים, אבל במידה מעטה מאוד מפני שהיא אינה נוגעת כמעט לאף אחד. ניהול עסק כרוך בסיכונים גדולים וסיכויים גדולים. אין אפשרות להעריך באופן אובייקטיבי את סיכוי ההצלחה של מנכ"לים בכירים. הבחירה מבוססת על כללי אצבע הכרות אישית ואינטואיציה. דווקא מפני שיש סיכון וחוסר ודאות בסכומים עצומים, בעלי השליטה מוכנים לתגמל ביד רחבה אנשים שיש להם תחושה שיוכלו לנווט את הספינה שלהם בים הגועש. האם רק לי יש תחושה ששרי אריסון מגלה עניין בגברים גדולים וקרחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו מגבילים שכ"ט של עו"דים במדינה ל-150 ש"ח בשעה היינו נהנים ממדינה עם הרבה פחות עו"דים. כשחושבים על זה, זה רעיון לא רע בכלל. הטקטיקה שאתה מנסה לנקוט כאן היא הבאה לאבסורד: אם מישהו מציע, נניח, מס של 65% על שכר מעל מיליון ש"ח לחודש אתה יכול לשאול מה היה קורה אילו היינו מטילים מס של 99% על שכר מעל 4200 ש"ח לחודש, אבל זו לא תהיה שאלה רלבנטית כי אלה שני דברים שונים וההשלכות של ההצעה הקיצונית אינן אקסטרפולציה של השלכות ההצעה המתונה אלא משהו אחר לגמרי. ההצעה של יחימוביץ תגרום לנזקים, אם בכלל, רק לאלה שישלמו יותר מס או יקבלו פחות כסף. אם אתה טוען לנזקים אחרים אתה צריך להראות כיצד הם נגרמים. "בעלי השליטה" הוא מושג בעייתי מאד, כיוון שבישראל לא צריך אפילו רוב כדי לשלוט; לשרי אריסון יש בסה"כ 26% ממניות בנק הפועלים, ולי ולך יש פרורים מהיתר באמצעות קרנות הפנסיה וקופות הגמל שלנו - רק שאותנו אף אחד לא שואל. לאורך השנים האחרונות הגב' אריסון תגמלה ביד רחבה שורה של אנשים שהובילו את הבנק בהצלחה במורד, גירשה ממנו אנשים שהעזו לשאול שאלות קשות והצליחה להביא אותו למקום השני אחרי שנים רבות של הובלה. אף על פי שאנחנו מחזיקים בכמעט שלושה רבעים מהמניות, אנחנו לא נשאלנו לדעתנו. גם "בעלי שליטה" אחרים מתגמלים את המנהלים בלי קשר לתוצאות. קח למשל את מנכ"ל בנק אגוד בני אושמן. בשנת 2001 הוא זכה לשכר של שמונה מיליון ש"ח; הבנק הרוויח באותה שנה מיליון אחד בלבד. למעשה, לולא הפריש הבנק סך של ארבעה מיליון וחצי ש"ח לטובת פיצויים עתידיים למר אושמן היו רווחיו גבוהים כמעט פי חמישה. בדרך כלל "בעלי השליטה" מוכנים לתת למנכ"לים הרבה כסף משתי סיבות: האחת היא שהם זקוקים לשיתוף פעולה של המנכ"לים כדי לקחת כסף לעצמם, והשניה היא שהמנכ"לים מודדים עצמם יחסית לנורמה שיצרו מנכ"לים מקבילים להם ולא יחסית לאיזושהי תועלת משוערת שהם מביאים לחברה. לכן נוצרה בבנקים (וגם בחברות אחרות) ספירלה של עליית שכר ההנהלה. אגב, אתה סבור (כך זה נראה) ששכר המנכ"ל הוא דבר מבודד, אבל זה לא נכון. כשהמנכ"ל מקבל עשרה מיליון ש"ח יש שני משנים למנכ"ל שדורשים לפחות שבעים אחוז מהשכר שלו, ושמונה סמנכ"לים בכירים ועוד חמישה עשר סמנכ"לים זוטרים שדורשים את שלהם, וכך עולות ותופחות ההוצאות. לי יש תחושה ששרי אריסון מגלה ענין דווקא בעבריינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני חושב על ההצעה של ח"כ יחימוביץ להגבלת שכר בכירים כתבתי בתגובה 543754 ההצעה לא מזיקה במיוחד מפני שהיא מתונה מאוד. ההגבלה היא "חלשה" עד כדי כך שהיא כמעט לא רלוונטית. אם ח"כ יחימוביץ הייתה מציעה להגביל השכר במשק לעשרה מליון שקל בחודש, לא היה נגרם נזק כלל (כנראה). בעל הבית יכול להשתגע לפעמים. בעל השליטה יכול לטעות, ובעל השליטה יכול להיות מושחת ולשלם למנכ"ל שכר גבוה במיוחד כדי שהמנכ"ל ישתף איתו פעולה על חשבון האינטרסים של כלל בעלי המניות. השאלה היא האם התופעות האלה הן גנריות. השאלה היא האם רובם או כולם משוגעים, מושחתים, חברים במועדון חברים של עשירים שעושים טובות אחד לשני. התשובה החיובית היא קונספירטיבית מדי בשבילי. ציינת נכון שמסביב למנכ"ל המיליונר יש מעגלים של מנהלים שמרוויחים גם הם יפה מאוד. האם גם הם חלק מהקונספירציה? זה פשוט לא מסתדר לי שאנשים "דורשים ומקבלים". דורשים, אני מבין, אבל מדוע הם מקבלים? מתוך איזה אחווה קפיטליסטית? האם אין תחרות של כמה מועמדים על מישרה טובה? האוניבסיטאות חדלו להפיק דורות חדשים של בוגרי MBA? מדוע לא לקבל את ההסבר הפשוט שכאשר מחפשים את האדם המתאים ביותר למשרה ניהולית קריטית, האדם הזה, מעצם הגדרת התאמתו, הוא איש עסקים ממולח שיודע את ערכו, מנהל משא ומתן קשוח, יש לו אלטרנטיבות, הוא לא בדיוק זקוק למשרה כדי לא למות מרעב, ובסופו של דבר השכר נקבע בהתאם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך בפסקה האחרונה יש לי שאלת נגד: בוא ניקח לדוגמה את הבנקים. בהתחשב בכך שבכולם יש אנשי עסקים ממולחים בראש הפירמידה, הכיצד ייתכנו הפרשי השכר ביניהם? והכיצד ייתכן שגליה מאור מקבלת הרבה פחות מאשר אלי יונס? האם זה לא אומר לחברה שהיא צריכה להיפטר ממאור, כי אם היא לא ממולחת מספיק כדי לקבל שכר כמו יונס, סימן שהיא לא מנהלת טובה כמוהו? לחילופין, אם יש מנהלי בנקים שמרוויחים יותר ממנהלי בנקים אחרים למרות שהתוצאות שלהם פחות טובות, האם זה לא אומר שאולי הם לא 'האדם המתאים ביותר', למרות שכרם העצום? והאם באמת אין לבנק המזרחי אפשרות למצוא מנהל טוב שיקבל 'רק' את השכר של מנהלת בנק לאומי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה באופן אישי חברה אחת שנהרסה ככה. כל ההון נשפך על שכר עתק למנכ''ל, ואז ההון נגמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אולי את מוכנה לפרט מעט? מי הסכים לשפוך את ההון לכיסו של המנכ"ל? מה גרם לכשלון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
---המידע הזה מופיע במקום אחר כאן, אבל אכתוב זאת שוב ולא אלנקק לתגובה ההיא, שפחות עונה על שאלותיך. עם מי שכבר קרא את הסיפור, בניסוח אחר - הסליחה.--- מי שהסכים לשפוך את ההון הם בעלי החברה. החברה הוקמה בהון עצמי של המייסדים, אז זו זכותם, כמובן. ובכן. בעלי החברה עשו כמה טעויות: 1. חלק ניכר מההון העצמי שלהם היה מושקע אצל מיידוף. עובדה זו היא דרסטית לקריסה, ובלתי נמנעת, ולא קשורה לליקויים האחרים שלהם. היא מפיעה כאן לשם ההגינות. 2.הם שכרו מנכ"ל שהרוויח בחודש כמו כל העובדים האחרים בשנה, אבל לא הביא תועלת מרובה. 3.הם לא הקשיבו לעובדים (הזוטרים), כשהללו הצביעו על ליקויים. משום שהעובדים הזוטרים, הם, אפעס, זוטרים. כשהבעלים ראו שהמנכ"ל לא מביא תוצאות, הם פיטרו אותו. אבל אז היה מאוחר מדי. הואיל ומיידוף אכל להם את ההון שהיה מושקע אצלו, והמשכורות למנכ"ל בלעו חלק ניכר מן ההון הנותר, לא נותר להם כסף להמשיך. הם פיטרו 60% מהעובדים1, גם את אלה שהיו מצטיינים ומוצלחים, ובניגוד למנכ"ל, *כן* עשו את העבודה שלהם. (והצביעו בפניהם על ליקויים, ובזמן). אז אמת שלולא מיידוף, יתכן שהיה בידם כסף להמשיך לעוד זמן מה, אבל באמת שהם לא יכלו לדעת שמיידוף ימיידף. מצד שני, לולא היו שוכרים מנכ"ל שמרוויח שכר עתק, גם עם מיידוף היו יכולים להמשיך. יוצא מזה, שזה לא נכון ששכר עתק למנכ"לים לא בא על חשבון אחרים. הוא בא על חשבון העובדים האחרים בחברה, שאם מי מהם היה מבקש העלאה, היו אומרים לו שאין כסף. והוא בא על חשבון העובדים האחרים בחברה, כי אותה החברה שהיה לה כסף לשלם משכורת עתק למנכ"ל, התקמצנה על הפרשות לפנסיה לעובדים שאינם המנכ"ל. הם התחילו להפריש לפנסיה רק לאחר שעבר החוק, ורק מהיום שהחוק התחיל להיות תקף, ורק לפי האחוזון שהחוק חייב. הוא בא על חשבון העובדים האחרים בחברה, ששילמו במשרתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זכותם'' לא אם יעבור החוק של יחימוביץ' וכץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפי החוק של יחימוביץ' וכץ הם עדיין יוכלו לשלם לו משכורת עתק, כמדומני אף יותר ממה שקיבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסיק מדבריך שבחברה היו פחות מחמישה עובדים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מסיק את זה? המשכורת הנמוכה ביותר בחברת הזנק לא גדולה, כזאת שאינה מעסיקה עובדי נקיון ודומיהם, מאפשרת שכר גבוה מאד למנכ"ל גם לפי החוק המוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הבנתי לא נכון את סעיף 2 בתגובה 543932 - חשבתי שהרוויח בחודש כמו שהרוויחו ביחד כל האחרים במשך שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה צדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, להבנתי, על פי החוק של יחימוביץ' די שיש מנקה קבועה מטעם חברת הניקיון כדי שהמנכ''ל יהיה תלוי במשכורתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה, פתאום תהיה תמיכה בהעלאת שכר המינימום? (או שפשוט לא יעסיקו אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר מעט מאד אנשים שקשורים למנקה שלהם עד כדי כך שיסכימו להקטין את משכורתם בגללה. אי לכך, לא תהיה ''מנקה קבועה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא צריכה להיות אפילו קבועה ממש: "עובד של קבלן שירותים הנותן שירות עתיר כוח אדם, המוצב במקום העבודה באופן שאינו חד פעמי ולביצוע משימה שאינה חולפת מטבעה, לפי הסכם שבין המעביד במקום העבודה לבין קבלן השירותים". הנה סטארט אפ בשבילך: תוכנה לאופטימיזציה של תחלופת מנקות בין חברות הייטק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אינו חייב להקטין את שכרו. הוא יכול להגדיל את שכרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו סיכונים אישים יש בניהול עסק ענק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושה שיוכלו לנווט את הספינה אנו בוחרים מנהלים לפי תחושות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הצעה אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיעדר הצעה אחרת, אני מניח שהתשובה היא "כן", ושזה גם סביר לבחור מנהל לפי תחושות. מצד שני, זה בעיניי מטיל עוד צל על שיקול הדעת בהענקת שכר עתק למנהלים: האם יש הוצאה עסקית אחרת של מיליוני שקלים בחודש שהמחליטים עליה מנמקים אותה בתחושת-בטן? לי אישית יש ספקות בכך שיש בנמצא "גאונות ניהול", שמבטיחה באופן אמין ולאורך זמן ביצועים טובים במיליונים יותר מ"המנהל הממוצע"1. זו בעיקר תחושת בטן שלי, והיא לא טובה יותר - במבט מבחוץ, כנראה קצת פחות - משל חברי הדירקטוריון. השאלה היא על מי חובת ההוכחה. אם בכלל יש על חברי הדירקטוריון חובת הוכחה (או נימוק) לאיזושהי החלטה, אני חושב שחובת ההוכחה עליהם. 1יותר קל לי לקבל שיש, במשק כמו הישראלי, סוג אחד של כישורים שיש כאלה שמצטיינים בו הרבה יותר מאחרים, לאורך זמן ובאופן אמין, ושווה מיליונים: קישורים. אבל בין אם מדובר על קשרים עם אנשי מפתח אחרים בחברות עסקיות, ובין אם על קשרים עם פוליטיקאים, הדרכים שבהן זה יכול להביא מיליונים לחברה הם מפוקפקות, אם לא מהזווית הפלילית אז בוודאי מזווית השוק החופשי. בעוד שבדיון פנימי בדירקטוריון קשריו של המועמד למנכ"לות אולי מהוות שיקול תקף לבחירתו ולמשכורתו, בדיון על ההסדרים המוסדיים הראויים זו לא הצדקה תקפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן מראה על שחיתות ''לייט'' בסיסית של השיטה הקפיטליסטית ולא רק אצלנו- ההשקעה בבלימת התחרות . אני מניח שהדברים הללו אופיניים יותר לתאגידים גדולים. ביכלר וניצן הגדירו את העניין הזה בכך שחלק לא מבוטל ממאמצי השיווק וכשרונות הניהול של התאגידים הוא ביכולת הסבוטאז' במתחרים הקיימים והפוטנציאליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי עם משהו שבנסיבות מסויימות הוא הוא "שיקול תקף" ובאחרות הוא "לא הצדקה תקפה". אם המציאות מאפשרת לתרגם קשרים לרווחים, ואם אנחנו מקבלים את ההצמדה בין רווחים שלכר המנכ"ל כהוגנת, אני לא רואה איך ההצדקה מאבדת את תקפותה. למה כשרון לנבא את מגמות השוק עדיף על פני הכשרון לנצל מצב חברתי? למה כשרים עדיפים על קשרים? תשובה האפשרית: הקשרים מועילים בעיקר לצרכי קבלת המינוי ופחות כדי למלא אותו כהלכה. מטבע העניין, הקשר קושר גם את המנכ"ל עצמו, כלומר במקביל לטובות הנאה שהוא עשוי לרכוש עבור החברה שלו, הוא יצטרך לספק טובות אחרות לאותו חוג חברתי מקושר גם על חשבון החברה שלו (מי שיצעק כאן שזה לא zero sum game יקבל שתי נקודות ויורחק מהדיון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהיה קורה הוא מה שקורה לכל שיווי משקל לא יציב. מה היה קורה אילו כל העצים היו גדלים רק למחצית גובהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתו של תשע נשמות קרובה מאד לדעתי שלי, כך שאני נוטל פטור משאלת בעלי העניין ושאלת הקשר בין תגמול המנכ"ל לתגמול היו"ר (ושאר חברי ההנהלה הבכירה). שאלת ה"מגיע" היא שאלת מליון הדולר (הפעם כפשוטו). כפי שאתה מציין, חסידי שו"ח מגדירים "מגיע" כמקום בו נחתכים הגרפים של הביקוש וההיצע. הם גם טוענים, לדעתי בצדק, שהיד הנעלמה תעניש את משלמי השכר הגבוה מדי (עפ"י ההגדרה הזאת) ובשלב זה או אחר תגרום להם להעלם. הבעיה הגדולה היא סדר הגודל של הזמן הנדרש למנגנון הזה לפעול, במיוחד בסביבה בה פחות או יותר כל המעורבים סובלים מאותו נגע, ויש להם מעט מוטיבציה לטפל בו, כי אלה שאמורים לטפל בו הם בדיוק אלה שנהנים ממנו. עד שיקומו בנקים חדשים עם מדיניות תגמול שונה לבכיריהם, ועד שאותם בנקים ינצלו את היתרון הזה שלהם כדי לדחוק את הותיקים מהשוק יעברו, במקרה הטוב, עשרות שנים. באותן שנים עלינו לממן את העיוות אם דרך העמלות ואם דרך הדיבידנדים שאיננו מקבלים כמחזיקי מניות הבנקים (ישירות או דרך קרנות הפנסיה שלנו). אפשר לראות בזה סוג מסוים של כשל שוק1. בזאת אינני טוען שהבנקים באמת מתגמלים את בכיריהם באופן מוגזם, כי אין לי כלים להערכה - מלבד תחושת בטן שאכן זה המצב. _______________ 1- כשל השוק הכי מעצבן אותי אישית בימים אלה הוא שמחיריהם של הקמח המלא, הסוכר החום והאורז המלא גבוהים מהמחירים של מקביליהם המזוקקים יותר, למרות שייצורם של האחרונים יקר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה קורא לזה כשל שוק?זה איננו כשל שוק אלא השוק בכבודו ובעצמו. מחירים בשוק אינם נקבעים על פי העלויות וכשזה אינו כך- אז זה כשל שוק. המחירים נקבעים על פי המחיר הגבוה ביותר שקונים מוכנים לשלם. בתיאוריות הכלכליות נקבע הרווח כאיזה נתון ראציונלי וקבוע . כשהנתון אינו מתנהג כך אז זה נקרא כשל שוק כדי שהתיאוריה לא תיפגע. כך למשל נכתבו הרבה מחקרים בשנות ה-80 על האינפלציה בישראל. סעיף הרווח לא קיבל שום דגש אלא האשימו בעיקר את השכר, את הפסיכולוגיה של הקונים וכד'. אבל המחיר מורכב גם מרווח ששעורו בשום אופן איננו מספר קבוע ואובייקטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהגדרות המקובלות עלי המחיר אינו אמור להקבע ע''י עלויות אלא ע''י נקודת המפגש של ההיצע והביקוש. ההרגשה שלי היא ששכר הבכירים (הבנקים הם רק דוגמא שנוח לדבר עליה בהקשר זה) אינו נמצא שם, אבל כבר הסתייגתי ואמרתי שאיני יכול לאשש אותה. אני לא מכיר את התיאוריות לפיהן הרווח הוא ''נתון ראציונלי וקבוע'' - אבל זה לא אומר הרבה, אני לא כלכלן. התיאוריות שאני מכיר רואות את הרווח כמשהו דינמי שבהחלט נתון לשינויים, אבל נכון שהן מניחות שהשחקנים בשוק פועלים באופן רציונלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בכל דבריך . התייחסתי רק למונח ''כשל שוק'' -שינוי נקודת המפגש של הביקוש וההיצע שלא באמצעות תחרות חופשית- כאל חלק בלתי נפרד ונורמלי מכלכלת השוק, ולא איזו אנומליה . פעילות ראציונלית ונפוצה בשוק היא נסיון להקטין את התחרות בתחום הפעילות שלך אם זה פועל לטובתך ולהיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך תחושת בטן ששחקני קולנוע מסוימים מרוויחים יותר מדי? ואלי כדי לעזור לך בתחום תחושות הבטן כדי לבדוק את המצב אצל דוגמניות הצמרת: אולי כדאי להנהיג רגולציה בתחומים אלה. בוודאי לא מוצדק שיהיו פערים גדולים כל כך בין הכוכבים ובין הניצבים ופועלי הבמה. יש כאן בוודאי כשל שוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסדות ציבוריים שמשלמים שכר מופרז עושים את זה על חשבונך. הבנקים עושים את זה על חשבונך, קרנות נאמנות על חשבונך וכך גם קרנות פנסיה. אתה מוכן לתרום? תהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד אתה יודע שהשכר מופרז? כאשר עובדי חברת חשמל או מקורות או נמלי ישראל מקבלים שכר גבוה יותר מאשר מקובל לשלם לעובדים במקצועות דומים בשוק החופשי, אני יודע שהשכר מופרז. השכר מופרז מפני שהוא נסחט מהמעסיק המונופוליסטי באיומי אלימות של ועד העובדים, ואינו מיצג את הערך האמיתי של העבודה שמעסיקים מוכנים לשלם עבורה מרצון חופשי. אני לא שמעתי על אף מנהל בכיר שכופה את עצמו על חברה, ומאיים בהשבתה או בגרימת נזקים אחרים אם לא ישלמו לו שכר מופרז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד אני יודע ש-1.8 מיליון ש"ח לחודש הוא שכר מופרז? אינני חושב שאלי יונס הוא גאון הדור שאין בלתו.הוא כנראה מנהל טוב אבל לא יחיד בדורו. שכר ששוה לשכרם של 300 עובדים פשוטים שמשתכרים 6000 ש"ח לחודש הוא שכר מופרז. אני מדבר על ההיבט המוסרי. אני גם טוען שהמרווחים של הבנק והעמלות מופרזים ושיש קרטל של הבנקים שמאפשר את זה. אני חושב שההשוואה שאתה עושה אינה במקומה. אם השכר הגבוה היה רק למנהלים שהחברות שהם מנהלים מרוויחות באופן חריג- ניחא. כשבנק הפועלים רשם מחיקה של מיליארד ש"ח כמדומני בגלל מעורבות בסאב פריים, הורידו את השכר לזיו או לדנקנר? הם החזירו את הבונוסים? האם בגלל זה זיו פרש ודנקנר הופרש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק. אני לא יודע. אם אתה הייתה מנהל משא ומתן מול יונס הוא היה מקבל שכר נמוך יותר. בקשר לתאום מחירים ועמלות בין הבנקים - יתכן שגם כאן אתה צודק. מה אתה מציע? תומכי שוק חופשי היו מציעים לבטל את הפיקוח על הבנקים, לבטל את בנק ישראל ולחזור לבסיס הזהב של הכסף. (אולי גם להפריד בין בנקים שתפקידם רק לקבל הפקדות ולשמור עליהן, ומוסדות הלוואה וחיסכון) במקרה כזה יהיו המון בנקים, תחרות גדולה ושום קרטל. מה המשמעות של מהלך דרמתי כזה על כלכלת ישראל כאשר העולם ממשיך להתנהל בשיטות המקובלות? לא יודע, אבל כנראה קטסטרופליות, לפחות לטווח קצר. איזה הצעה יש לך שתתקן את המצב ללא גרימת קלקולים גדולים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוק הבנקים בארץ נראה לך שוק חופשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. הם חופשיים לזיין אותנו כמה שבא להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעון ישן ושחוק. יש בדרך-כלל מתאם ישר בין השכר של שחקן קולנוע או דוגמנית לרווחים שהוא מביא, ואין מקרה כמעט של שחקן שיקבל 20 מליון דולר לסרט אחרי שהסרט-שניים האחרון שלו נכשלו. אבל אפשר בהחלט למצוא מנהלים שקיבלו שכר עצום גם אחרי תוצאות עסקיות גרועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קושי בתגמול מונחה הישגים כאשר קשה למדוד במדוייק את ההשגים או את הפריון. אפשר לתגמל מנהל על עמידה בלוחות זמנים, או השגת יעד תפוקה שנקבע מראש. כיצד אפשר למדוד מנהיגות או חזון של מנכ"ל חברה גדולה? אפשר להצמיד את התיגמול שלו לערך המניה של החברה. בצורה כזאת שכרו צמוד לעושרם של בעלי המניות. אבל כיצד יודעים אם ערך המניה עלה תודות למאמציו של המנהל, או כתוצאה משינויים בשוק שאינם תלויים בו? בארה"ב התעורר זעם גדול על מנהלים שזכו בבונוסים גבוהים כתוצאה מעלית ערך המניות של חברתם. עליה שנגרמה כידוע כתוצאה מהחילוץ הממשלתי ולא כתוצאה של ניהול מבריק. האם לתגמל על תוצאות עיסקיות? אם מתגמלים על רווח, יש סכנה שהמנהלים ימנעו מהשקעות. האם לתגמל על תוצאות לטווח קצר, או לטווח ארוך? האם מדיניות התיגמול עלולה לעוות את החלטות ההנהלה באופן שקשה לצפות מראש? שאלות אלה הן שאלות מקצועיות, וצריכות להתברר במסגרת מחקרים בתחום הכלכלה והניהול. אני חושב שפוליטיזציה של מדיניות התגמול יכולה רק להזיק. המחוקק צריך לקבוע רק את חוקי המשחק ולא להכתיב מגבלות שרירותיות. צריך לדאוג בחקיקה שיהיה דירקטוריון חזק שחבריו נושאים באחריות, שבידי המשקיעים המוסדיים בחברה יהיו כלים יעילים לפקוח על הנעשה בה, שתהיה שקיפות רבה יותר לתהליכים ולהחלטות העיסקיות כדי שהתקשורת החופשית וחברות הדירוג יוכלו להעריך טוב יותר את איכות הניהול בחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שאלות אלה הן שאלות מקצועיות, וצריכות להתברר במסגרת מחקרים בתחום הכלכלה והניהול". אני חושב שכאן נעוצה הטעות שלך. השאלות האלו אינן שאלות מיקצועיות אלא שאלות פוליטיות ומוסריות. הפיכת השאלות למיקצועיות באה לתת לגיטימציה לתופעה בה הנרי פולסון היה יכול לשעביר לחשבונו בונוסים במאות מיליוני דולרים ולהפיל את המערכת הפיננסית והכלכלית של ארה"ב. הרעיון שאם נצמיד מדדים כאילו ראציונליים, אז המערכת תשמור על עצמה -אין לא על מה לסמוך. הוא מנסה לשווק את התפיסה שכל עובדי החברה מחזיקים את טובתה ארוכת הטווח ונוסף לכך כולם חושבים על טובת החברה הכללית. מה שהציף המשבר הנוכחי, אך היה ידוע כבר 200 שנה לפחות, שמה שמניע את האנשים בעמדות הכוח בעיקר, הוא כוח וכסף. מה שיותר כסף ומה שיותר מהר. החברה הפיננסיירים ידעו מה הם עושים ומהן הסכנות רק שזה לא עניין אותם כי הם מתוכנתים על השורה התחתונה של מקסימום רווח במינימום זמן -TIME IS MONEY . בכוונה אני מזכיר את אלמנט הזמן, כי התמקדות בו מחייבת להתנתק משיקולים לטווח ארוך ולהעצים את גורמי הסיכון ולהקטין את מרווחי הבטחון של החברות. רוצה דוגמא? החברה בה אני עובד היא בעלת תפיסת ניהול כלכלית מאד שמרנית וזהירה ויש לה הר מזומנית לא קטן. היא יכולה לעבור גם שנים של הפסדים. חברות בעלות מדיניות נועזת, יכולות ליפול במשבר הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי לך קישורית לסרט. צפית בו? מה תגובתך? השאלה היא בהחלט שאלה מקצועית, יש ספרות מקצועית בנושא. חפש בגוגל Agency Problem. אם אתה סוציאל דמוקרט אתה מאמין שצריכות להיות חברות ציבוריות, לחברות האלה יש מנהלים, וצריך לתגמל אותם. לא צריכה להיות מחלוקת פוליטית בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי. אני מכיר את הדעות הללו. דילגתי על קטעים מסויימים מדבריו, אבל תקן אותי אם אני טועה, הוא דיבר בצורה נכונה על כלכלת האשראי ושהייצור אינו מהווה בסיס לכלכלה. הוא טען שג'ורג' בוש פתר את המשבר של שנת 2000 על ידי הגדלת החוב ודחיית המשבר. מה שמאד איפיין את דבריו (אלא אם זה הופיע בקטעים שדילגתי עליהם) הוא לא מה שהוא אמר אלא מה שהוא לא אמר. עלות מלחמת עיראק עד 2006 היה על פי שטיגליץ 3 טריליון דולר. ארה"ב החזיקה אז 650 בסיסים ברחבי העולם (היום כבר 800). מה שמעניין אותו זה רק ה-CONSUMING. זה רציני? אני מבין שהוא מכוון להקטנת ההוצאה הציבורית- מדינת הרווחה. היכן ההתייחסות שלו למערכת הבריאות האמריקאית? היכן להוצאות הבטחון שמאז נפילת בריה"מ רק עולות? האם רק לצורך לצמצם את המדיקר ומדיקאייד? הוא הזכיר את שנות ה-60 ואת ג'ונסון שניהל את תכנית החברה הגדולה יחד עם ניהול מלחמה. לי - אולי בטעות -היתה התחושה שהוא התכוון לכך שאסור היה לג'ונסון לנהל את תכנית החברה הגדולה. האם שמעת ממנו איזה ספק שג'ונסון לא היה צריך לנהל מלחמה בויאטנם? חס ושלום; מלחמה היא אקסיומה ומחוץ לכל ויכוח. בכונה נתתי לך את השם של הנק פולסון כי הוא אסף בתשלומי שכר ודמויי שכר מאות מיליוני דולר. הפערים בחברה הם נושא פוליטי ולא שאלה מיקצועית. שיף איננו היחיד שחזה את המשבר חוץ מרוביני: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטר שיף טוען ששתי הסיבות למשבר הסאבפריים הן: 1. רבית נמוכה שקבע הבנק מרכזי בראשות אלן גרינספאן. הריבית הנמוכה נועדה לחלץ את הכלכלה ממשבר הדוט-קום, אבל סיפקה כסף זול למימון משכנתאות. 2. חברות המימון למשכנתאות "פאני מיי" ו"פרדי מק" מימנו משכנתאות ללווים בלתי ראויים מסיבות פוליטיות במסגרת הטרנד של "דיור בר השגה". המשבר פרץ כאשר גרינספאן החל להעלות ריבית וכך פוצץ את הבועה. רוביני שותף לדעתו של שיף בעניין אחריות הבנק המרכזי למשבר. לארה"ב יש באמת הוצאות בטחון גבוהות שתורמות לגידול החוב שלה. בתקופת הנשיאים ריגן ובוש הבן היה באמת גידול בהוצאות הביטחון. אבל המשבר לא ניגרם בשל החוב הממשלתי של ארה"ב. גידול החוב יכול לגרום למשבר אם נפגע אמון הציבור ביכולת של ארה"ב לשרת את החוב. במקרה כזה הריבית על אג"ח של ממשלת ארה"ב תגדל, וארה"ב באמת לא תוכל לעמוד בתשלומי הריבית ולא תוכל למחזר את החוב. למזלנו אסון זה לא קרה. אגב, הוצאות הבטחון של ארה"ב נמצאות במגמת ירידה. כאשר שיף מתיחס ל consuming הוא מתיחס לגרעון המסחרי של ארה"ב, שהוא רואה בו את הבעיה הכלכלית העיקרית שלה. אני מרשה לעצמי להציע לך הרצאה נוספת של פיטר שיף שניתנה לאחר פרוץ המשבר. שיף מובן, משלב אנקדוטות אישיות וההתלהבות שלו מדבקת. בלי להזדקק לנוסחאות וגרפים הוא מסביר חשיבה כלכלית נכונה. אם יש לך בעיה לצפות בהסרט ישירות מהאתר בלי הפסקות, אתה יודע ודאי שאפשר להוריד סרטים למחשב שלך. אני משתמש ב http://keepvid.com/ שים לב לכפתור בראש המסך מצד ימין. גרור אותו לtoolbar שלך. כאשר אתה נמצא בדף המכיל את הקליפ, לחץ על הכפתור. אשר את הורדת ה applet (זה בסדר), ובחר את גירסת ה mp4. תהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשים לב, תקציב משרד ההגנה הוא 721 מיליארד דולר וכל ההוצאות הקשורות לבטחון יחד עם אלו שנמצאות מחוץ למשרד הוא 1.2 טריליון דולר. אם המספר הראשון הוא 19% מהתקציב הכולל, המספר השני הוא 31.6%. אם אינני טועה, תקציב הבטחון בישראל הוא 16.6% בסך התקציב. תקציב הבטחון איננו במגמת ירידה אלא האחוז מה-GDP. אם תשים בגרף שהבאת הוצאה לגולגולת- PER CAP, תראה תמונה קצת שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אבל תקציב הבטחון לא גרם למשבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקציב הבטחון הוא אחד הגורמים למשבר מבני מתמשך בחברה האמריקאית. הוא לא גרם למשבר הפיננסי אבל בחברה האמריקאית כבר הרבה שנים גדלים והולכים הפערים, הוצאות הבטחון באות על חשבון מדינת הרווחה .בארה"ב יש קפאון רב שנים של שכר חוץ מהמשרות הבכירות.http://www.peri.umass.edu/236/hash/652a15c26f/public... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טווידלדי ענה לך על זה, אבל אני רוצה להוסיף. החלק שזכה להכי פחות עניין ציבורי במחקריו של כהנמן עוסק ב"הוגנות". מסתבר שיש לנו תחושה טבעית של אותו מושג חמקמק, תחושה שאינה נובעת מתיאוריות כלכליות אלא חייבת להיות מוזנת להם מבחוץ אם רוצים שהמודלים יהיו קשורים למציאות. כך, למשל, פעילות בלתי כלכלית בעליל כמו תרומה לצדקה או למפעלי תרבות, פעילות שנעשית ע"י חברות שמטרתן למקסם את רוחיהן, לא יכולה להיות מוסברת בלי להכניס את הגורם הזה (איך להכניס אותו לשם זאת שאלה בפני עצמה. הציניקנים יגידו שבכך החברה קונה לעצמה שם טוב ורצון טוב של הצרכנים ובכך מגדילה את הרוחיות שלה בעקיפין, והרומנטיקנים יגידו שמקבלי ההחלטות בחברות פשוט מרשים לחלק ה"הומו" לגבור על ה"אקונומיקוס" מדי פעם). מחקרים שונים העלו שתחושת ההוגנות הזאת חזקה מספיק לגרום לאנשים *לפגוע באינטרסים שלהם עצמם* כדי לשמור עליה, כלומר בתנאים מסויימים הם מסרבים לעיסקה רוחית מבחינתם אם הצד השני מרויח ממנה באופן שהוא "לא הוגן" לטעמם. לכאורה מדובר בתגובה בלתי רציונלית לחלוטין: מה איכפת לי אם אתה מרויח אלף שקל אם באותו זמן אני מרויח מאה? למעשה, לא קשה למצוא רציונליות ארוכת טווח בהחלטה כזאת, אבל זה לא הנושא כרגע לכן לא ארחיב, ורק אציין שכשהאדון דנקנר משלשל לכיסו מליונים רבים של שקלים, מעט השקלים שאני מרויח כתוצאה מאותה עיסקה (נניח שהוא מנהל עבורי את הבנק בצורה יעילה) מאבדים את כוחם היחסי יותר מאשר אם אותם מליונים, או קצת פחות מהם, היו מחולקים לאלפי אנשים. מליון אנשים שכל אחד היה זוכה במאה שקלים לא היו יכולים לגזול את חוף הים שלי בפרויקט מסוג sea and sun, או לכער את ירושלים במפלצות חולילנד1 למיניהן. אבל החלק החשוב הוא שגם אם העמדה הזאת אינה רציונלית, היא חלק מהמארג הנפשי של רובנו, ולכן ראויה להתייחסות. מה שנותר הוא לשאול איך נקבעת אותה נקודה הוגנת, ולמה אנחנו, או לפחות אני, חי בשלום עם משכורתו של ליונל מסי ולא עם זאת של אלי יונס, מעבר למה שטווידלדי אמר לך. ובכן, תחושת ההוגנות נקבעת במידה רבה עפ"י השוואת העיסקה לעיסקאות דומות (מה שקרוי reference transaction) מבחינת התנאים והרווח, ואותה עיסקת ייחוס שונה לחלוטין בשני המקרים. כשרונו של האדון מסי עומד לביקורת של מליוני מבקרים קפדניים פעמיים בשבוע, ורובם מסכימים שיש לו עדיפות על פני מתחריו שמרויחים פחות ממנו, ושגם הם מרויחים הרבה יחסית לכדורגלן הישראלי בגלל כשרונם העדיף, והכי חשוב: שגם הכדורגלן הישראלי עולה על הצופה המשלם מבחינת כשרונו בצורה שאי אפשר לטעות בה. עיסקת הייחוס למשכורתו של ברק יצחקי אינה משכורתו של האוהד ג'ו עראק כי סוגי העבודה שונים באופן מהותי, ויצחקי מתוגמל על כשרון שאינו בר השואה בכלל לזה של האוהד. אצל האדון יונס קשה מאד לראות אם באמת יש לו כשרון ייחודי ונדיר, מלבד הכשרון המוכח שלו לטפס בהיררכיה האירגונית ואולי קצת מזל, ועיסקת הייחוס היא, באופן טבעי, משכורותיהם של עובדי הבנק האחרים (או עובדי צוארון לבן בכלל), חלקם לא פחות מוכשרים ממנו, לא פחות יעילים ממנו ולא פחות מסורים ממנו - לפחות בהרגשה שלנו. אולי זאת טעות להרגיש כך, אולי האדון צבי זיו באמת הרבה יותר מוכשר מהאלטרנטיבה, אבל זה לא נראה לעין ומנסיוני האנקדוטלי זה לא נכון בהרבה מקרים: במשך חיי המקצועיים הכרתי מנכ"לים מוכשרים מאד, מוכשרים למדי, בינוניים ואחד ממש גרוע. בקיצור, אף אחד לא קונה חולצה עם התמונה של גליה מאור, אבל המון קונים חולצה עם התמונה של הפרחח הערס ההוא, ליאונרדו. עש היום יש ביקוש לפוסטרים עם התמונה של איינשטיין2, ואני בטוח שאם הוא היה משתכר מליונים בשעתו אף אחד לא היה מתלונן על חוסר הוגנות. ___________ 1- לא טעות הקלדה. 2- אלברט, אריק - בחר את זה שקרוב לליבך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רונאלדו ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. כריסטיאנו. http://web.uni-plovdiv.bg/stu0705661039/Mitaka/image... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך גורמת לי להתחזק בדעתי שיש סתירה כלשהי בין המשטר הדמוקרטי וניהול תקין של ענייני המדינה. הדמוקרטיה מכניסה לדיון הדיוטות שמערבים כלכלה עסקים כדורגל ופוליטיקה לבלבול מוח משעשע אבל לא מועיל בהחלט. אני ממש רציני בעניין זה. אין לי שום דבר נגד דיון של הדיוטות שאני אחד מהם כמובן. הבעיה מתחילה כאשר להדיוטות יש כח פוליטי ממשי, והפוליטיקאים מתחשבים בדעתם. צריך לשמור אולי על המסגרת הדמוקרטית הפורמלית, אבל להקטין את ההשפעה של הציבור על מהלכי הממשלה, ושל התקשורת על הציבור. שתי הצעות מתונות יש לי: 1. להאריך את הקדנציה של הכנסת מארבע לשמונה שנים, ולהפוך את האפשרות להפיל ממשלה לפני סוף הקדנציה לתאורטי לחלוטין. 2. להחזיר את הטלויזיה לשידורים נטולי צבע, לפחות בזמן שידורי החדשות ותוכניות התעמולה החברתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את (2) נממש, כמובן, ע"י מחיקון. מכיוון שיהיו כל מיני דבילים שירצו לראות במקום זה שידורי צבע באינטרנט, נסגור את האינטרנט. אני מחכה לשמוע את ההצעות הקיצוניות שלך. מה יתרונה של הפלוטוקרטיה על הדמוקרטיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציונליות. השוק החופשי, לפחות בתאוריה, הוא מערכת מתארגנת עצמית שקובעת מחירים, מקצה משאבים, קובעת סידרי עדיפויות באופן אוטומטי ומושלם. אני מוצא בכך אסטטיקה רבה. דמוקרטיה היא מערכת בעיתית ביותר שמובילה, כפי שנראה כרגע, את המערב לפשיטת רגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קובע מהם החוקים? אני מניח שאתה לא הולך לטעון שטעון שהשוק החופשי יכול להסדיר את עצמו ללא אכיפה. אם כן, יזמים יצירתיים יקימו מאפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שסייגת את עצמך שלפחות בתיאוריה. כל, אבל ממש כל, הכשלונות שהובילו למשבר, הם באחריות "מיקצוענים" מתואר שני בכלכלה ובמנהל עסקים ומעלה. הן אלו שבמשרות פוליטיות והן הניהוליות. החל מגרינספן דרך רובין, סמרס, פולסון ורבים אחרים. אפילו יעקב פרנקל שלנו -סגן נשיא AIG - שכידוע לא היה לה כל חלק חלק במשבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפה בבקשה בסרט שבו מסביר פיטר שיף בשנת 2006, לפני המשבר, מה הסיבות למשבר. אני מדגיש - לפני המשבר. מאחר שהתאוריה צפתה מראש את הארועים יש לדעתי משקל גבוה לנכונותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמצית מזוקקת של האייל הקורא בשתי שורות ומלה אחת. כל הכבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה הבעיה. פשוט צריך להכריז שהדמוקרטיה, לפחות בתיאוריה, היא שיטת ממשל מצויינת (למרות שלמרבה הצער, שיטות לא דמוקרטיות כאלה ואחרות כבר תפסו מונופול על האסטטיקה, אז נאלץ לוותר על זה) ושכל הבעיות נובעות מכך שלא מיישמים אותה במלואה, על כל תג ותג. היי, כמה תש''חיסטים פה משתמשים כל שני וחמישי בטיעון זהה עקרונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר שכחת - איסור גורף על דיבור בתדר החורג מ-120 הרץ במעל 20%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבר מותר, אבל לעצב את דעת הקהל השבוי של שידורי הטלויזיה - רצוי שלא. בכל תהליך קבלת החלטות רצוי להצמיד סמכות ואחריות, סמכות וכישורים רלוונטיים. איזה אחריות ואיזה כישורים יש לשדרני הטלויזיה ולציבור הרחב? הרי הטלויזיה היא קרקס במהותה. אתה רוצה שלקרקס תהיה השפעה גדולה על החלטות הממשלה? אני לא חושב שצריך לבטל את הדמוקרטיה לחלוטין. אם היינו בוחרים ראש ממשלה או נשיא לתקופת כהונה אחת של שמונה שנים ללא אפשרות לכהונה נוספת, היינו מאפשרים לו להתנהל בדרך רציונלית יותר. לטיפוסים כמו שלי יחימוביץ הייתה השפעה קטנה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלי יחימוביץ' היא אולי פופוליסטית, אולם היא גם פרלמנטרית מוכשרת. הצעת החוק שהיא העלתה הצליחה להציף את הבעיה לדיון ציבורי. דרך אגב, ההצעה נמצאת כרגע בשלבי חקיקה ראשוניים. היא צריכה לעבור עוד שני שלבי ועדות וניסוחה יכול להשתנות. יכול להיות שלא כל מי שתמכו בהצעה מסכימים לנוסחה הנוכחי. יכול להיות שיש מי שמעריכים שיוכלו לשנות את הנוסח עד להצבעה הסופית. או סתם להפעיל לחץ על המערכת הכלכלית לפעול. וכמובן: יש ראשי מדינות שלא יכולים להבחר שוב ופועלים בצורה רציונלית: ולדימיר פוטין [ויקיפדיה] והוגו צ'אווס [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השילוב של פופוליסטית ומוכשרת הוא השילוב המסוכן. אני הייתי מעדיף פופוליסטית חסרת כישרון, ואולי אפילו לא פופוליסטית לחלוטין. הבחירות צריכות למנוע מהמדינה להפוך לאוליגרכיה. יש לבחירות תופעת לוואי לא רצויה שהן מעניקה לציבור השפעה על קביעת המדיניות עצמה. צריך להקטין השפעה זו ככל האפשר. הצורך של פוליטיקאים להיות פופולריים, כאשר רוב הציבור אינו מבחין בין ימינו ובין שמאלו ונתון למניפולציות של דמגוגים, היא פשוט הרסנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלי יחימוביץ' בינתיים הוכיחה את עצמה כאופוזיציונרית מוצלחת. לא כל חברי הכנסת צריכים להיות שרים. אני מנסה להבין מה רע מבחינתך באוליגרכיה. מה בדיוק ההבדל בין מה שאתה שואף אליו לאוליגרכיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם הרצאה שבה המרצה, שהוא עצמו אנרכיסט, טען שאם הבחירה היא בין דמוקטיה ובין משטר מלוכני הוא מעדיף מלוכה. המלך דומה לאדם שגר בביתו שלו ומתכוון להוריש את הבית לבנו אחריו לכן הוא דואג לתחזוקה טובה של הבנין. לעמת המלך, ראש הממשלה הנבחר הוא דייר זמני. ככל דייר זמני יעדיף לא להתמודד עם בעיות שלטיפול בהן יש מחיר (פוליטי) גבוה. בכל מקום שבו גרים שוכרים זמניים מצב התחזוקה גרוע. אני לא מציע להתייחס להעדפה הזאת ברצינות רבה מדי, אבל צריך להודות שהיא מעוררת מחשבה. אני שואף להקטין את מעורבות הממשלה בכלכלה. אני רוצה שהממשלה תתנהל בצורה רציונלית ללא גרעונות, ללא מיסים מיותרים, ללא רגולציות מיותרות, ללא הדפסת כספים ע''י הבנק המרכזי. בדמוקרטיה יש תמיד פופוליזם. הפוליטיקאים תלויים בדעת הקהל, ורוב האנשים רוצים שהממשלה תדאג להם. אנשים רוצים לקבל בחינם מה שעולה כסף. ויש כמובן דמגוגים תיקשורתיים ופוליטיים שמעודדים את הנטיה הזאת ונבנים ממנה. אחת הבעיות הגדולות בדמוקרטיה היא כיצד לקבל החלטות נכונות בניגוד לדעת הקהל. קשה מאוד לעשות זאת. זאת הסיבה שמדינות המערב נתונות במלכודת של חובות עצומים שהן אינן יכולות ואינן מתכוונות להחזיר לעולם. הפופוליזם וחוסר האחריות הכלכלית היא בעיה מובנית בשיטה הדמוקרטית. אני לא יודע בדיוק איך אפשר לפתור אותה במסגרת השיטה הדמוקרטית. חשבתי שאפשר להכהות את חודה ע''י הארכת הקדנציה של ממשלות וחיזוקן. יתכן שזאת הצעה לא טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיכף יתחילו כאן המחאות על שאתה מעלה לדיון נושאים שהתווכחו עליהם כאן ללא סוף: שוק חופשי כן או לא. הרשה לי רק להעיר מספר הערות: א. כשאתה כותב "אנארכיסט", אתה צריך לפרט יותר- לפחות לתת את שמו שנוכל לקרוא עליו באינטרנט. ב. אתה רוצה להפריד את הפוליטיקה נכון יותר, את העוצמה הפוליטית מהכלכלה ולא קיים דבר כזה. הכלכלה תמיד משולבת בפוליטיקה והשאלה היא איך היא משולבת ומה מידת ההשפעה שלך על הפוליטיקה. הרעיון שמשטר שהוא יותר אוליגרכי -זה מה שבסופו של דבר אתה רוצה- הוא יותר יעיל ממשטר דמוקרטי יותר- טעונה הוכחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מבין מה פירוש כלכלה ללא גרעונות וללא הדפסת כספים ? או שזה פשוט נשמע יפה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני מבין. אם יש לך תובנות משלך, אשמח אם תשתף אותי ואת שאר הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבהיר קודם את המושג "ללא גירעון" - האם הבנק המרכזי יחוייב להמצא תמיד ביתרת זכות במטבע מקומי ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת מה אתה לא רוצה. לא כתבת מה אתה כן רוצה. הטענה המקובלת היא שהדמוקרטיה היא שיטה גרועה, אבל אנחנו פשוט לא מכירים שיטה יותר טובה. טענות דומות על כך שדמוקרטיה גוררת פופוליזם, ימיהן כימי הדמוקרטיה. נדמה לי שאיציק ש. ציטט כאן לא מזמן אמריקאי מהמאה ה־18. החסרון הברור בהצעה שלך: לא יהיה למנהיגים תמריץ להתנהג בסדר. הם רק צריכים איכשהו לשרוד, להמשיך לקבל את המשכורת, ואחריהם המבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סתם מקטר על הדמוקרטיה. אני חושש שלאורך זמן השיטה לא עובדת מסיבות המובנות בשיטה עצמה. אני לא מתכוון לבעיות אסטטיקה כמו מפקדי ארגזים. הבעיה היא לא שלציבור אין אמון ביושר של הפוליטיקאים, ולפוליטיקאים אין אמון באינטיליגנציה ובבגרות של הציבור. מדינה יכולה להמשיך להתקיים גם אם ערוצי התקשורת שלה שיטחיים וולגריים, והויכוח הציבורי הוא אוסף של התלהמויות, הכפשות, ועיסוק בזוטות. הבעיה היא שהמדינה הדמוקרטית כנראה אינה יכולה להתנהל לאורך זמן מבחינה כלכלית בדיוק כמו המדינה הסוציאליסטית. התקלה נובעת מליבה של השיטה הדמוקרטית - בכוחו הפוליטי של הציבור. לציבור יש עניין לגרום למדינה לדאוג לצרכיו. לציבור יש כח פוליטי לאלץ את המדינה לתת לו בחינם משאבים שאינם מצויים ללא הגבלה. התוצאה הפוליטית היא פופוליזם, האידאולוגיה של מדינת הרווחה, הנטיה להבטיח לאזרחים בטחון במציאות שאין בה בטחון. המדינה מעלה מיסים כדי לממן את הוצאותיה הגדלות, אבל מיסים לא פופולריים וגם מדכאים צמיחה. לכן הממשלה מנפיקה אג''ח, ומגדילה את החוב שלה. הכוחות האחראיים מנסים לגרום למדינה להתנהל בתקציב גרעוני, אבל לא להגדיל את שיעור החוב ביחס לתל''ג. הנסיון הזה מצליח לתקופות מוגבלות, גם עלית הפריון מסיעת להגדלת התל''ג, אבל בסופו של דבר אם כתוצאה מצורך לממן מלחמה, או ''להמריץ'' את הכלכלה בזמן משבר כלכלי - הגבולות נפרצים. גרעונות, חובות הולכים וגדלים, הדפסת כסף כדי לממן חובות או להוריד את הריבית על חובות, ואינפלציה. לבסוף היפר-אינפלציה או פשיטת רגל. זה כנראה המשבר שהמערב עומד בפניו בימנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות בחירה כללית קיימת במדינות רבות מאז תחילת המאה העשרים. הבעיה הבסיסית שתארת: "לכרובי יש עניין לגרום למדינה לדאוג לצרכיו. לכרובי יש כח פוליטי לאלץ את המדינה לתת לו בחינם משאבים שאינם מצויים ללא הגבלה." קיימת גם בשיטות אחרות (עבור ערכים מתאימים לכרובי). באירן הכוח נמצא אצל משמרות המהפכה. ברוסיה הקומוניסטית זו היתה המפלגה הקומוניסטית. ברפובליקת בננות זו חברת הפירות האמריקאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סוג של אד הומינם? זה לא רלוונטי שבשיטות אחרות יש בעיות. בדמוקרטיה יש בעיה, וזו הבעיה שלנו מפני שדמוקרטיה היא השיטה שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב היא דמוקרטיה זה 234 שנים והיא לא פשטה את הרגל. איך אתה מסביר זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמוקרטיה הפכה עסק מלחיץ ואינטנסיבי רק עם התפתחות התקשורת האלקטרונית. במאה ה-19נשיאים אמריקאים לא חיו באווירה של דמוקרטיה בזמן אמת, לא היו צריכים להתמודד עם דעת הקהל בכל רגע ורגע. מאזן הכוחות בין השלטון לציבור נטה במידה רבה לצד השילטון. ראה את המלחמות שארה"ב ניהלה במאה העשרים. מה עוצמת השילטון לנהל מלחמה מעבר לים כיום, לעומת הקורבנות העצומים שהשילטון היה יכול לתבוע מהציבור האמריקאי במלחמות העולם. לעצם העניין, ארה"ב הופכת למדינת רווחה ארופאית, הבנק המרכזי לא מוכן להרשות האטה כלכלית, ולכן שומר על ריבית נמוכה, בקיצור המודל הידוע של המדיניות הפופוליסטית. ארה"ב מממנת את החוב שלה באמצעות העולם כולו, וכשחוטבים עץ עבה כל כך לוקח זמן. מי שמתבונן בגרף של חוב האמריקאי מבין שארה"ב לא מתכוונת להחזיר חובות. אני לא חושב שהיא תפשוט רגל - היא תבחר באינפלציה. אני לא חושב שממשלת ארה"ב תפנה לממשלות סין או יפן (או ישראל) ותודיע להם שהיא מצטערת מאוד אבל הם לא יוכלו לפדות את אגרות החוב שלהם מפני שלארה"ב נגמר הכסף. ארה"ב תדפיס דולרים, ותשלם כל התחייבות שלה בדולרים מודפסים עד הפרוטה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשלטון יש עוצמה גם היום. העובדה שהשלטון האמריקאי הצליח לשכנע את הצבור לנהל במקביל שתי מלחמות שדי קשה לראות איך הן מגינות על ארה"ב ושעלו באלפים רבים של חיילים אמריקאים ובסכומים שהיו יכולים לצמצם את הגרעון האמריקאי במדה רבה היא עדות לכך, לא ראיה לכיוון ההפוך. אילו היתה מתרחשת מלחמה כמו מלה"ע היום היית רואה שגם מלחמה כזו ניתנת לניהול היום. בשנות התשעים גם מנהיגים כמו רבין וברק סברו שהצבור בארץ לא יהיה מוכן יותר לנהל מלחמות; בעשור הנוכחי ראינו שכשהוא חושב שזה מוצדק הוא מוכן לעשות זאת. למרות חששותיהם של ראשי צה"ל, הצבור היה מוכן לספוג נפגעים בחומת מגן, לבנון 2 ועופרת יצוקה - הוא רק לא היה מוכן שזה יקרה בלי להשיג מטרות. ארה"ב לא הופכת לשום מדינת רווחה אירופית. היא מוכנה לממן טיפ-טיפה יותר מתוך החשבון העצום והמנופח של הרפואה שלה. זה שינוי די זניח, במאזן הכללי של הדברים. ארה"ב לא נמצאת בחובות כי היא מוציאה יותר מדי על רווחת האזרח אלא כי היא גובה פחות מדי מהאזרח המרוויח. אם היא תבחר באינפלציה זה שווה ערך להטלת מס. אני מאמין שבמצב משברי גם העלאת מסים תתקבל שם בהבנה, כשם שכאן הצבור קיבל את הפגיעה בזכויות הפנסיה שלו והעלאת גיל הפרישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק שהציבור האמריקאי יקבל את ההתרוששות שלו בהבנה. אתה יכול לספר איך הציבור בישראל קיבל בהבנה את רפורמת הפנסיות למר נתניהו. הוא היה צוחק צחוק מהול בדמעות. זה נגמר בשבילו ב12 מנדטים כזכור. מבחינת דימויו הציבורי זה לא יגמר עד יום מותו. ביחס לארה"ב אני לא רוצה להכנס לויכוח הסטוריוסופי על השינוי בכושרה של לנהל מלחמות. צריך אולי להתבונן ביחס ביו התעוררות שיח "אסטרטגית היציאה" ומספרי האבדות. ההתנהלות הכלכלית בארה"ב ידועה היטב. מתחילת המאה העשרים ועד עכשיו תקציבי הממשלה, המיסים, החוב ביחס לתל"ג, והזכויות הסוציאליות גדלו. אתה יכול לקרוא לכך איך שאתה רוצה, ולהתיחס ערכית איך שאתה רוצה, אבל אלה הנתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מבחינת דימויו הציבורי זה לא יגמר עד יום מותו"? אתה מדבר על האדם שהציבור בחר בו לפני שנה לנהל את המדינה? אגב, שנים עשר המנדטים לא היו קשורים כלל להשגים הכלכליים שלו (או העדרם) אלא ליציאה שלו נגד ראש ממשלה לא מוצלח במיוחד אבל פופולרי להפליא. כשאתה נכנס למלחמה שלא היית צריך להכנס אליה, העובדה שמתעורר בכלל שיח "אסטרטגית יציאה" במקום השיח שנעדר על (אי) אסטרטגיית הכניסה היא ראיה לכוחו של השלטון. ג'ורג' בוש הצליח להכניס את ארה"ב למלחמה מיותרת לחלוטין בעיראק פשוט כי הוא החליט; העובדה שלקח להם כל כך הרבה זמן לקלוט את זה (ורבים לא קולטים עד היום) מראה כמה כוח יש לשלטון לעצב את התודעה. לגבי הנתונים שאתה מתאר, הם רחוקים מלהיות מדויקים. קח למשל את החוב ביחס לתמ"ג; החוב הזה היה בשיא היסטורי לאחר מלחה"ע ואחר כך ירד באופן מתמיד עד 1980 (אז הגיע לכ-30%). עם כניסתו לתפקיד של הכהן הגדול של "ממשלה קטנה שלא מתערבת ולא נותנת שרותי רווחה", מר רייגן, הוא התחיל לטפס עד שהגיע לכ-70% בסוף תקופת בוש האב. בתקופת הדמוקרט קלינטון הוא נעצר והחל לרדת; עם כניסתו של בוש הבן לתפקיד הוא ירד ל-58%, אבל בוש המשיך את המסורת והעלה אותו חזרה לכ-70%, ובנוסף תרם לנו משבר כלכלי שגורם להמשך העליה גם היום. בקיצור, הטענה כאילו יש איזו עליה רציפה בנתון הזה פשוט אינה נכונה. גם היום הוא נמוך בהרבה ממה שהיה פעם, והעליה בו לא היתה בתקופות של דמוקרטים מחלקי-שרותים אלא של רפובליקאים מקצצי-מסים. אגב, השעור הכולל של מסוי יחסית לתוצר נשאר די יציב מאז אמצע שנות הארבעים, ולא כפי שאתה מתאר - ראה כאן למשל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, משנות החמישים שיעור גבית המס ביחס לתוצר קבוע פחות או יותר. אבל אם תתבונן בגרף הוצאות הממשלה ביחס לתוצר לכל אורך ההיסטוריה של ארה"ב, תראה מגמה ברורה של עליה. המגמה הזאת מתחזקת בדיוק במהלך המאה העשרים שבה הדמוקרטיה נכנסת להילוך גבוה יותר. נתון רלוונטי נוסף הוא הגידול בהוצאות החברתיות ביחס לתוצר: התקשורת האלקטרונית, ובמיוחד הטלויזיה, חושפים את הציבור בזמן אמת למצוקות ולפוליטיקה פופוליסטית שמאשימה את הממשלה בכל דבר ודורשת סיוע וחילוץ מיידיים. אפילו במקרים של שיטפון או דליפת נפט, הנשיא נמדד מיד באופן שהוא "מטפל" בבעיה. אם הציבור מתרשם שהנשיא מתעצל קצת בהתערבות והקצאת תקציבי סיוע - אבוי למעמדו הציבורי. אני חייב להעיר שהליכוד, מפלגתו של מר נתניהו זכתה רק ב 26 מושבים, ובלי שום קשר לשאלת היחס בין 27 ו 26 (שהיא חלק מההתלהמות המקובלת), רוב הציבור בהחלט לא בחר במר נתניהו. מספיק לקרוא קצת בטוקבקים המלווים כמעט כל מאמר שמזכיר את מר נתניהו כדי להתרשם שהציבור לא שכח ולא סלח. מה שקרה לנתניהו הוא תמרור אזהרה לכל פוליטיקאי שינסה לעצור גלישה של המדינה לפשיטת רגל לפני שמגיעים לסך התהום עצמה והציבור יכול לראות את התנינים ממתינים למטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיש עליה, אבל מגמת העליה לא מתחילה (כפי שתארת קודם) מהפופוליזם של התקשורת האלקטרונית אלא מאמצע שנות השלושים, כלומר הניו-דיל. המערכת האמריקאית הגיעה למצב שהצבור האמריקאי לא היה מוכן לסבול, והיא שינתה כיוון. זה לא הפך אותה למדינת רווחה בנוסח האירופי, רק למדינה קפיטליסטית קצת פחות קיצונית. הנשיא בהחלט צריך להמדד (גם) על האופן בו הוא מטפל באסונות - בין אם הם מעשה ידי אל-קאעדה, הוריקן או BP. אם עיר מרכזית בארה"ב מוצפת, הנשיא צריך לטפל בזה. אם מפרץ מקסיקו מוצף בנפט ו-BP לא מצליחה להשתלט על הדליפה הנשיא צריך להפעיל את חיל ההנדסה או כל כוח אחר שברשותו כדי לעצור את זה. נשיא לא נבחר כדי לשבת בחדר הסגלגל, להתבונן באסונות על מרקע ה-CNN ולצקצק בלשונו אלא כדי לפעול. על אף העובדה שאין לנו היום, לשמחתי, בחירות ישירות לראשות הממשלה, הצבור בהחלט בחר בנתניהו. אם טוקבקים הם הקריטריון שלך, אז "הצבור" (כלומר אלה ששנאו אותו כל הזמן) לא שכחו ולא סלחו לו גם על רצח רבין - אישום קצת יותר חמור. למרות זאת, בכל סקר דעת קהל שנערך כאן בשנים האחרונות הוא חוזר ומופיע כמי ש-"הצבור" רואה כמועמד המועדף לראשות הממשלה. אגב, את הצעדים ההם הוא ביצע כשהמדינה היתה קרובה למדי לפשיטת רגל והצבור בהחלט היה יכול לראות את התנינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה באינפלציה זה שהיא מס שמוטל לא רק על אזרחי ארה''ב אלא על כל מחזיקי האג''ח הממשלתיות, כך שאזרחי ארה''ב אמורים להעדיף אותה על פני העלאת מסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי ספק, אם כי כדאי לזכור שיש לאינפלציה גם עוד השלכות פחות נוחות. האמת היא שיש משהו אפילו יותר טוב: פיחות. זה דופק את כל הזרים ופוגע רק מעט בתושבי ארה"ב (סחר חוץ מהווה רק כעשרה אחוזים מהקף התמ"ג האמריקאי). הבעיה היא שקשה יותר לבצע את זה, בפרט לנוכח ההתנגדות הסינית העיקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מבצעים פיחות כאשר המסחר במט"ח חופשי, אם לא ע"י תהליכים אינפלציוניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות אחת היא להצליח סוף סוף לשכנע את הסינים שיהפכו את הסחר ביואן (או איך שקוראים לו היום) לחופשי. זה יחולל פיחות מרשים מאד מול היואן. בכל מקרה לא התכוונתי לזה במלוא הרצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אד־הומינם. סתם בחרתי שם. רק עכשיו הבנתי שהוא היה יכול להתפרש בטעות גם כ: הנקודה הבסיסית: הטענה "בדמוקרטיה יש בעיה" היא טענה עם ותק. משום מה הדמוקרטיות הצליחו להסתדר יותר טוב משיטות ממשל אחרות. לכן אני נוטה לפקפק בקביעתך הנחרצת. טענה אחרת: אם השלטון לא יהיה בידיה של המדינה, מישהו אחר יחזיק בכח. מכאן שהמדינה חייבת לפחות לממן את הצבא והמשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא שזה מדרון חלקלק שמוביל מהר מאוד לדברים הרבה יותר גרועים מאלו שתה מתאר. פתרון עדיף בעיני הוא העלאה של רמת ''החוכמה הממוצעת'' של הציבור באמצעות חינוך, וטיפוח תרבות של דיון ציבורי ענייני ובוגר. בהינתן בסיס כזה השיטה הדמוקרטית תפרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני חשבתי פעם שהבעיה היא 'החוכמה הממוצעת" הנמוכה. למעשה השתעשעתי ברעיון התאורטי לבנות "מעמד פוליטי"; קבוצה נבחרת קטנה שגודלה נניח לא יותר מחמישה אחוז מהאוכלוסיה, שהיא תהווה את מעמד מקבלי ההחלטות. הכניסה למעמד זה, כך חשבתי, תהיה באמצעות בחינות אינטיליגנציה מסוג כלשהו. לקבוצה זו בלבד תהיה זכות הצבעה, והחלטות חשובות יתקבלו באמצעות כינוס חבר מושבעים שיוגרל מתוך הקבוצה. הבעיה היא לא שהציבור טיפש, אלא להפך יש לציבור אינטרס אמיתי "לחלוב" את המדינה, והציבור מזהה היטב אותו היטב; למי שאין הכנסה יש אינטרס לקבל קצבה. אם מישהו עובד במשחטה פושטת רגל בגליל, יש לו אינטרס שהמדינה תחלץ את מקום העבודה שלו. אם קרן הפנסיה שלך הפסידה מחצית מערכה, אתה תרצה שהמדינה תתן לך את הפנסיה שלך. ליצואן לשוק הדולר יש אינטרס שבנק ישראל ירכוש דולרים בשקלים מודפסים. אתה לא תצליח לשכנע אף אדם לתמוך במדיניות המנוגדת לאינטרס החיוני והמיידי שלו, אפילו אם תרבות הדיון תרקיע שחקים. אתה לא יכול לשכנע אף אחד לוותר על שקל בכיס היום, אפילו אם תשכנע אותו שאולי בעוד 20 או 30 שנה המדינה תגיע לפשיטת רגל אם המדינה תמשיך לחךק שקלים. איך אמר קיינס - "בטווח הארוך כולנו נמות." - וקיינס לא היה טיפש. לכן גם אם כולנו היינו הופכים בדרך פלא לגאונים בעלי השכלת על, או שגאונים היו מנהלים את המדינה, בעיית אי היציבות הכלכלית של הדמוקרטיה לא הייתה נפתרת. (אבל יתכן שהייתה נפתרת באמצעות העלאת הפריון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי בדיוק נמצא ב"מעמד הפוליטי"? את מי אני צריך לשחד כדי להכנס לשם? מהי המשכורת שהם מקבלים על ביטול זמנם בענייני מדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה איחרת את הרכבת. הרעיון מבוטל. אם היית מגיע בזמן היית צריך לעבור בחינות בהבנת הנקרא בעברית ואנגלית, הסקה לוגית ואלי בחינת טריוויה בכלכלה. אצלי אין פרוטקציות. אם היית מגיע לדרוג של 5% העליונים במחזור שלך, היית מקבל תעודת זהות פלטינום. על השתתפות בחבר מושבעים היית מקבל מביטוח לאומי כמו עבור שירות במילואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5 אחוז העליוניםפ במחזור? את מי ההורים שלי היו צריכים לשחד? או בניסוח מדוייק יותר של הבעיה: אני מניח שהרוב אינו מושחת (אחרת אני ממילא אבוד). איך אני מונע ממיעוט מושחת להשפיע בצורה לא הוגנת. דוגמה פשוטה: כל מפלגה זכאית לשים נציג בכל ועדת קלפי מקומית. המטרה של זה היא לגוון את אוכלוסיית המשקיפים על הקלפי. ועדת הקלפי היא פחסום פשוט ויעיל נגד סוגי רמאויות רבים. הגיוון של חבריה גורם לכך שאם תרצה לקנות את כולם תצטרך כנראה לשחד גם כמה שלא מחבר'ה שלך. הסיכוי לדליפת השוחד גדל בהרבה. הרעיון של חבר המושבעים הוא נחמד, אך זה גורם לכך שהמדיניות תיקבע ע"י אנשים שאינם מקצוענים. כמוכן ככל שיש יותר החלטות שונות, יש יותר סיכוי לחוסר אחידות בקבלת ההחלטות. נניח שיש שאלה שבה 70% חושבים א' ו־30% חושבים ב' - מה הסיכוי שמעשר החלטות שונות כולן תהיינה לפי דעת הרוב? מה הסיכוי לאחידות? מי מנסח את השאלות? אם היתה החלטה שלא מוצאת חן בעיני מנסח השאלות, הוא יכול "להטיל שוב את הקוביות". נראה לי שיותר עבודה מושקעת בכנסת בניסוח החוקים (בוועדות השונות)מאשר באישורם. מה התחליף שלך למשא ומתן המקצועי של ניסוח החוקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המעמד הפוליטי'' הוא לא מימסד. זה לא כמו בסין הקיסרית שהיו בחינות כדי להכנס לשירות המדינה. מדובר במנגנון ששולל את זכות הבחירה מכל אזרח, ומעניק אותה רק למי שראוי לקבל החלטות. הכוונה להפוך את השיח הציבורי וקבלת ההחלטות לרציונליים יותר. זה הכל. לא חשבתי שיש צורך להגביל את הזכות להבחר. אני בכלל לא בטוח שצריך להיות אינטיליגנטי במיוחד כדי להיות מנהיג טוב. אני מעדיף לראות בפרלמנט זירת הייד-פארק יותר מאשר מקור לחקיקה פופוליסטית, אבל בעקרון שום דבר לא צריך להשתנות חוץ מציבור הבוחרים. אם עיר רוצה לבחור חברה שתתחזק את תשתיות הכבישים המיים והביוב בעיר לתקופה של ארבע שנים, עורכים מכרז, מומחים בודקים את ההצעות ומכינים חוות דעת, אבל ההחלטה הסופית מתקבלת ע''י חבר מושבעים שמוגרל מתוך קבוצת בעלי זכות הבחירה. אני מניח שההחלטה תהיה רציונלית, נקיה וזולה יותר מהפוליטיקה העירונית המקובלת. אני לא רוצה שהחלטות יתקבלו לפי דעת הרוב. אם החלטות היו מתקבלות על פי דעת הרוב, לא היה טעם בכל השינוי. אני לא כל כך מבין את הביקורת בעניין השוחד והשאלות. אני מניח שמדובר בבעיות טכניות ולא עקרוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך עדות כלשהי שההחלטות "הרציונליות" מביאות לתוצאות טובות יותר, או שה-"ראויים" מצליחים יותר? מחקר שמוכיח זאת? האם אלה שהובילו את הבנקים שלהם לאבדון לא היו אנשים מבריקים ורציונליים שהיו יכולים ללא ספק להשתלב בקבוצה שלך? האם אנשים מוכשרים, משכילים ורציונליים כמו אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו הראו איזו יכולת מרשימה בניהול עניני המדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מציע שנבחרי הציבור, כלומר חברי הכנסת או ראש הממשלה יהיו מתוך קבוצת הבוחרים המצומצמת. בעמדת מנהיגות אדם צריך כישורי מנהיגות (באופן מפתיע) ולאו דווקא כושר לפתור תשבצי הגיון. כל מה שנידרש מהבוחרים הוא כושר לימוד העדויות המובאות לפניהם, והכושר להתיחס התיחסות ביקורטית, ולדרוש אינפורמציה נוספת אם יש להם צורך בכך. כאשר אנשים מתפקדים במישרה בכירה הם פועלים לפי אינטרסים ואילוצים. אתה יוצא מהנחה שהתפקוד שלהם היה לא טוב מפני שנכשלו לדעתך. אני לא בטוח שנכשלו, ואני לא בטוח שהיו להם אלטרנטיבות טובות יותר. הדבר אמורים במיוחד על ראשי ממשלה בישראל שמתפקדים בתנאים בלתי אפשריים לחלוטין. האם יש לי עדות שרציונליות מועילה בקבלת החלטות? לא בדקתי את העניין בניסוי מבוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם הרציונליות, אותה אתה מעלה על נס, היא בעיה יותר יסודית. רציונליות עשויה (אני לא בטוח בכך) להיות מכשיר טוב לקבלת החלטות כדי להשיג מטרה מוגדרת - למשל, השאת הרווח של חברה מסחרית. היא פחות מועילה לנו כשמדובר בהגדרת המטרות עצמן. מהי המטרה שאותה מדינה אמורה לשרת? זו שאלה של העדפה ערכית ולכן קשה לתת לה תשובה בדרך של הסק רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להעלות את ה GDP. (הצעה פרובוקטיבית ופשטנית, אבל בשביל זה יש אנונימיות.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |