בתשובה לצפריר כהן, 27/05/10 18:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעתי פעם הרצאה שבה המרצה, שהוא עצמו אנרכיסט, טען שאם הבחירה היא בין דמוקטיה ובין משטר מלוכני הוא מעדיף מלוכה. המלך דומה לאדם שגר בביתו שלו ומתכוון להוריש את הבית לבנו אחריו לכן הוא דואג לתחזוקה טובה של הבנין. לעמת המלך, ראש הממשלה הנבחר הוא דייר זמני. ככל דייר זמני יעדיף לא להתמודד עם בעיות שלטיפול בהן יש מחיר (פוליטי) גבוה. בכל מקום שבו גרים שוכרים זמניים מצב התחזוקה גרוע. אני לא מציע להתייחס להעדפה הזאת ברצינות רבה מדי, אבל צריך להודות שהיא מעוררת מחשבה. אני שואף להקטין את מעורבות הממשלה בכלכלה. אני רוצה שהממשלה תתנהל בצורה רציונלית ללא גרעונות, ללא מיסים מיותרים, ללא רגולציות מיותרות, ללא הדפסת כספים ע''י הבנק המרכזי. בדמוקרטיה יש תמיד פופוליזם. הפוליטיקאים תלויים בדעת הקהל, ורוב האנשים רוצים שהממשלה תדאג להם. אנשים רוצים לקבל בחינם מה שעולה כסף. ויש כמובן דמגוגים תיקשורתיים ופוליטיים שמעודדים את הנטיה הזאת ונבנים ממנה. אחת הבעיות הגדולות בדמוקרטיה היא כיצד לקבל החלטות נכונות בניגוד לדעת הקהל. קשה מאוד לעשות זאת. זאת הסיבה שמדינות המערב נתונות במלכודת של חובות עצומים שהן אינן יכולות ואינן מתכוונות להחזיר לעולם. הפופוליזם וחוסר האחריות הכלכלית היא בעיה מובנית בשיטה הדמוקרטית. אני לא יודע בדיוק איך אפשר לפתור אותה במסגרת השיטה הדמוקרטית. חשבתי שאפשר להכהות את חודה ע''י הארכת הקדנציה של ממשלות וחיזוקן. יתכן שזאת הצעה לא טובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיכף יתחילו כאן המחאות על שאתה מעלה לדיון נושאים שהתווכחו עליהם כאן ללא סוף: שוק חופשי כן או לא. הרשה לי רק להעיר מספר הערות: א. כשאתה כותב "אנארכיסט", אתה צריך לפרט יותר- לפחות לתת את שמו שנוכל לקרוא עליו באינטרנט. ב. אתה רוצה להפריד את הפוליטיקה נכון יותר, את העוצמה הפוליטית מהכלכלה ולא קיים דבר כזה. הכלכלה תמיד משולבת בפוליטיקה והשאלה היא איך היא משולבת ומה מידת ההשפעה שלך על הפוליטיקה. הרעיון שמשטר שהוא יותר אוליגרכי -זה מה שבסופו של דבר אתה רוצה- הוא יותר יעיל ממשטר דמוקרטי יותר- טעונה הוכחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מבין מה פירוש כלכלה ללא גרעונות וללא הדפסת כספים ? או שזה פשוט נשמע יפה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני מבין. אם יש לך תובנות משלך, אשמח אם תשתף אותי ואת שאר הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבהיר קודם את המושג "ללא גירעון" - האם הבנק המרכזי יחוייב להמצא תמיד ביתרת זכות במטבע מקומי ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת מה אתה לא רוצה. לא כתבת מה אתה כן רוצה. הטענה המקובלת היא שהדמוקרטיה היא שיטה גרועה, אבל אנחנו פשוט לא מכירים שיטה יותר טובה. טענות דומות על כך שדמוקרטיה גוררת פופוליזם, ימיהן כימי הדמוקרטיה. נדמה לי שאיציק ש. ציטט כאן לא מזמן אמריקאי מהמאה ה־18. החסרון הברור בהצעה שלך: לא יהיה למנהיגים תמריץ להתנהג בסדר. הם רק צריכים איכשהו לשרוד, להמשיך לקבל את המשכורת, ואחריהם המבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סתם מקטר על הדמוקרטיה. אני חושש שלאורך זמן השיטה לא עובדת מסיבות המובנות בשיטה עצמה. אני לא מתכוון לבעיות אסטטיקה כמו מפקדי ארגזים. הבעיה היא לא שלציבור אין אמון ביושר של הפוליטיקאים, ולפוליטיקאים אין אמון באינטיליגנציה ובבגרות של הציבור. מדינה יכולה להמשיך להתקיים גם אם ערוצי התקשורת שלה שיטחיים וולגריים, והויכוח הציבורי הוא אוסף של התלהמויות, הכפשות, ועיסוק בזוטות. הבעיה היא שהמדינה הדמוקרטית כנראה אינה יכולה להתנהל לאורך זמן מבחינה כלכלית בדיוק כמו המדינה הסוציאליסטית. התקלה נובעת מליבה של השיטה הדמוקרטית - בכוחו הפוליטי של הציבור. לציבור יש עניין לגרום למדינה לדאוג לצרכיו. לציבור יש כח פוליטי לאלץ את המדינה לתת לו בחינם משאבים שאינם מצויים ללא הגבלה. התוצאה הפוליטית היא פופוליזם, האידאולוגיה של מדינת הרווחה, הנטיה להבטיח לאזרחים בטחון במציאות שאין בה בטחון. המדינה מעלה מיסים כדי לממן את הוצאותיה הגדלות, אבל מיסים לא פופולריים וגם מדכאים צמיחה. לכן הממשלה מנפיקה אג''ח, ומגדילה את החוב שלה. הכוחות האחראיים מנסים לגרום למדינה להתנהל בתקציב גרעוני, אבל לא להגדיל את שיעור החוב ביחס לתל''ג. הנסיון הזה מצליח לתקופות מוגבלות, גם עלית הפריון מסיעת להגדלת התל''ג, אבל בסופו של דבר אם כתוצאה מצורך לממן מלחמה, או ''להמריץ'' את הכלכלה בזמן משבר כלכלי - הגבולות נפרצים. גרעונות, חובות הולכים וגדלים, הדפסת כסף כדי לממן חובות או להוריד את הריבית על חובות, ואינפלציה. לבסוף היפר-אינפלציה או פשיטת רגל. זה כנראה המשבר שהמערב עומד בפניו בימנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות בחירה כללית קיימת במדינות רבות מאז תחילת המאה העשרים. הבעיה הבסיסית שתארת: "לכרובי יש עניין לגרום למדינה לדאוג לצרכיו. לכרובי יש כח פוליטי לאלץ את המדינה לתת לו בחינם משאבים שאינם מצויים ללא הגבלה." קיימת גם בשיטות אחרות (עבור ערכים מתאימים לכרובי). באירן הכוח נמצא אצל משמרות המהפכה. ברוסיה הקומוניסטית זו היתה המפלגה הקומוניסטית. ברפובליקת בננות זו חברת הפירות האמריקאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סוג של אד הומינם? זה לא רלוונטי שבשיטות אחרות יש בעיות. בדמוקרטיה יש בעיה, וזו הבעיה שלנו מפני שדמוקרטיה היא השיטה שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב היא דמוקרטיה זה 234 שנים והיא לא פשטה את הרגל. איך אתה מסביר זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמוקרטיה הפכה עסק מלחיץ ואינטנסיבי רק עם התפתחות התקשורת האלקטרונית. במאה ה-19נשיאים אמריקאים לא חיו באווירה של דמוקרטיה בזמן אמת, לא היו צריכים להתמודד עם דעת הקהל בכל רגע ורגע. מאזן הכוחות בין השלטון לציבור נטה במידה רבה לצד השילטון. ראה את המלחמות שארה"ב ניהלה במאה העשרים. מה עוצמת השילטון לנהל מלחמה מעבר לים כיום, לעומת הקורבנות העצומים שהשילטון היה יכול לתבוע מהציבור האמריקאי במלחמות העולם. לעצם העניין, ארה"ב הופכת למדינת רווחה ארופאית, הבנק המרכזי לא מוכן להרשות האטה כלכלית, ולכן שומר על ריבית נמוכה, בקיצור המודל הידוע של המדיניות הפופוליסטית. ארה"ב מממנת את החוב שלה באמצעות העולם כולו, וכשחוטבים עץ עבה כל כך לוקח זמן. מי שמתבונן בגרף של חוב האמריקאי מבין שארה"ב לא מתכוונת להחזיר חובות. אני לא חושב שהיא תפשוט רגל - היא תבחר באינפלציה. אני לא חושב שממשלת ארה"ב תפנה לממשלות סין או יפן (או ישראל) ותודיע להם שהיא מצטערת מאוד אבל הם לא יוכלו לפדות את אגרות החוב שלהם מפני שלארה"ב נגמר הכסף. ארה"ב תדפיס דולרים, ותשלם כל התחייבות שלה בדולרים מודפסים עד הפרוטה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשלטון יש עוצמה גם היום. העובדה שהשלטון האמריקאי הצליח לשכנע את הצבור לנהל במקביל שתי מלחמות שדי קשה לראות איך הן מגינות על ארה"ב ושעלו באלפים רבים של חיילים אמריקאים ובסכומים שהיו יכולים לצמצם את הגרעון האמריקאי במדה רבה היא עדות לכך, לא ראיה לכיוון ההפוך. אילו היתה מתרחשת מלחמה כמו מלה"ע היום היית רואה שגם מלחמה כזו ניתנת לניהול היום. בשנות התשעים גם מנהיגים כמו רבין וברק סברו שהצבור בארץ לא יהיה מוכן יותר לנהל מלחמות; בעשור הנוכחי ראינו שכשהוא חושב שזה מוצדק הוא מוכן לעשות זאת. למרות חששותיהם של ראשי צה"ל, הצבור היה מוכן לספוג נפגעים בחומת מגן, לבנון 2 ועופרת יצוקה - הוא רק לא היה מוכן שזה יקרה בלי להשיג מטרות. ארה"ב לא הופכת לשום מדינת רווחה אירופית. היא מוכנה לממן טיפ-טיפה יותר מתוך החשבון העצום והמנופח של הרפואה שלה. זה שינוי די זניח, במאזן הכללי של הדברים. ארה"ב לא נמצאת בחובות כי היא מוציאה יותר מדי על רווחת האזרח אלא כי היא גובה פחות מדי מהאזרח המרוויח. אם היא תבחר באינפלציה זה שווה ערך להטלת מס. אני מאמין שבמצב משברי גם העלאת מסים תתקבל שם בהבנה, כשם שכאן הצבור קיבל את הפגיעה בזכויות הפנסיה שלו והעלאת גיל הפרישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק שהציבור האמריקאי יקבל את ההתרוששות שלו בהבנה. אתה יכול לספר איך הציבור בישראל קיבל בהבנה את רפורמת הפנסיות למר נתניהו. הוא היה צוחק צחוק מהול בדמעות. זה נגמר בשבילו ב12 מנדטים כזכור. מבחינת דימויו הציבורי זה לא יגמר עד יום מותו. ביחס לארה"ב אני לא רוצה להכנס לויכוח הסטוריוסופי על השינוי בכושרה של לנהל מלחמות. צריך אולי להתבונן ביחס ביו התעוררות שיח "אסטרטגית היציאה" ומספרי האבדות. ההתנהלות הכלכלית בארה"ב ידועה היטב. מתחילת המאה העשרים ועד עכשיו תקציבי הממשלה, המיסים, החוב ביחס לתל"ג, והזכויות הסוציאליות גדלו. אתה יכול לקרוא לכך איך שאתה רוצה, ולהתיחס ערכית איך שאתה רוצה, אבל אלה הנתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מבחינת דימויו הציבורי זה לא יגמר עד יום מותו"? אתה מדבר על האדם שהציבור בחר בו לפני שנה לנהל את המדינה? אגב, שנים עשר המנדטים לא היו קשורים כלל להשגים הכלכליים שלו (או העדרם) אלא ליציאה שלו נגד ראש ממשלה לא מוצלח במיוחד אבל פופולרי להפליא. כשאתה נכנס למלחמה שלא היית צריך להכנס אליה, העובדה שמתעורר בכלל שיח "אסטרטגית יציאה" במקום השיח שנעדר על (אי) אסטרטגיית הכניסה היא ראיה לכוחו של השלטון. ג'ורג' בוש הצליח להכניס את ארה"ב למלחמה מיותרת לחלוטין בעיראק פשוט כי הוא החליט; העובדה שלקח להם כל כך הרבה זמן לקלוט את זה (ורבים לא קולטים עד היום) מראה כמה כוח יש לשלטון לעצב את התודעה. לגבי הנתונים שאתה מתאר, הם רחוקים מלהיות מדויקים. קח למשל את החוב ביחס לתמ"ג; החוב הזה היה בשיא היסטורי לאחר מלחה"ע ואחר כך ירד באופן מתמיד עד 1980 (אז הגיע לכ-30%). עם כניסתו לתפקיד של הכהן הגדול של "ממשלה קטנה שלא מתערבת ולא נותנת שרותי רווחה", מר רייגן, הוא התחיל לטפס עד שהגיע לכ-70% בסוף תקופת בוש האב. בתקופת הדמוקרט קלינטון הוא נעצר והחל לרדת; עם כניסתו של בוש הבן לתפקיד הוא ירד ל-58%, אבל בוש המשיך את המסורת והעלה אותו חזרה לכ-70%, ובנוסף תרם לנו משבר כלכלי שגורם להמשך העליה גם היום. בקיצור, הטענה כאילו יש איזו עליה רציפה בנתון הזה פשוט אינה נכונה. גם היום הוא נמוך בהרבה ממה שהיה פעם, והעליה בו לא היתה בתקופות של דמוקרטים מחלקי-שרותים אלא של רפובליקאים מקצצי-מסים. אגב, השעור הכולל של מסוי יחסית לתוצר נשאר די יציב מאז אמצע שנות הארבעים, ולא כפי שאתה מתאר - ראה כאן למשל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, משנות החמישים שיעור גבית המס ביחס לתוצר קבוע פחות או יותר. אבל אם תתבונן בגרף הוצאות הממשלה ביחס לתוצר לכל אורך ההיסטוריה של ארה"ב, תראה מגמה ברורה של עליה. המגמה הזאת מתחזקת בדיוק במהלך המאה העשרים שבה הדמוקרטיה נכנסת להילוך גבוה יותר. נתון רלוונטי נוסף הוא הגידול בהוצאות החברתיות ביחס לתוצר: התקשורת האלקטרונית, ובמיוחד הטלויזיה, חושפים את הציבור בזמן אמת למצוקות ולפוליטיקה פופוליסטית שמאשימה את הממשלה בכל דבר ודורשת סיוע וחילוץ מיידיים. אפילו במקרים של שיטפון או דליפת נפט, הנשיא נמדד מיד באופן שהוא "מטפל" בבעיה. אם הציבור מתרשם שהנשיא מתעצל קצת בהתערבות והקצאת תקציבי סיוע - אבוי למעמדו הציבורי. אני חייב להעיר שהליכוד, מפלגתו של מר נתניהו זכתה רק ב 26 מושבים, ובלי שום קשר לשאלת היחס בין 27 ו 26 (שהיא חלק מההתלהמות המקובלת), רוב הציבור בהחלט לא בחר במר נתניהו. מספיק לקרוא קצת בטוקבקים המלווים כמעט כל מאמר שמזכיר את מר נתניהו כדי להתרשם שהציבור לא שכח ולא סלח. מה שקרה לנתניהו הוא תמרור אזהרה לכל פוליטיקאי שינסה לעצור גלישה של המדינה לפשיטת רגל לפני שמגיעים לסך התהום עצמה והציבור יכול לראות את התנינים ממתינים למטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיש עליה, אבל מגמת העליה לא מתחילה (כפי שתארת קודם) מהפופוליזם של התקשורת האלקטרונית אלא מאמצע שנות השלושים, כלומר הניו-דיל. המערכת האמריקאית הגיעה למצב שהצבור האמריקאי לא היה מוכן לסבול, והיא שינתה כיוון. זה לא הפך אותה למדינת רווחה בנוסח האירופי, רק למדינה קפיטליסטית קצת פחות קיצונית. הנשיא בהחלט צריך להמדד (גם) על האופן בו הוא מטפל באסונות - בין אם הם מעשה ידי אל-קאעדה, הוריקן או BP. אם עיר מרכזית בארה"ב מוצפת, הנשיא צריך לטפל בזה. אם מפרץ מקסיקו מוצף בנפט ו-BP לא מצליחה להשתלט על הדליפה הנשיא צריך להפעיל את חיל ההנדסה או כל כוח אחר שברשותו כדי לעצור את זה. נשיא לא נבחר כדי לשבת בחדר הסגלגל, להתבונן באסונות על מרקע ה-CNN ולצקצק בלשונו אלא כדי לפעול. על אף העובדה שאין לנו היום, לשמחתי, בחירות ישירות לראשות הממשלה, הצבור בהחלט בחר בנתניהו. אם טוקבקים הם הקריטריון שלך, אז "הצבור" (כלומר אלה ששנאו אותו כל הזמן) לא שכחו ולא סלחו לו גם על רצח רבין - אישום קצת יותר חמור. למרות זאת, בכל סקר דעת קהל שנערך כאן בשנים האחרונות הוא חוזר ומופיע כמי ש-"הצבור" רואה כמועמד המועדף לראשות הממשלה. אגב, את הצעדים ההם הוא ביצע כשהמדינה היתה קרובה למדי לפשיטת רגל והצבור בהחלט היה יכול לראות את התנינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה באינפלציה זה שהיא מס שמוטל לא רק על אזרחי ארה''ב אלא על כל מחזיקי האג''ח הממשלתיות, כך שאזרחי ארה''ב אמורים להעדיף אותה על פני העלאת מסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי ספק, אם כי כדאי לזכור שיש לאינפלציה גם עוד השלכות פחות נוחות. האמת היא שיש משהו אפילו יותר טוב: פיחות. זה דופק את כל הזרים ופוגע רק מעט בתושבי ארה"ב (סחר חוץ מהווה רק כעשרה אחוזים מהקף התמ"ג האמריקאי). הבעיה היא שקשה יותר לבצע את זה, בפרט לנוכח ההתנגדות הסינית העיקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מבצעים פיחות כאשר המסחר במט"ח חופשי, אם לא ע"י תהליכים אינפלציוניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות אחת היא להצליח סוף סוף לשכנע את הסינים שיהפכו את הסחר ביואן (או איך שקוראים לו היום) לחופשי. זה יחולל פיחות מרשים מאד מול היואן. בכל מקרה לא התכוונתי לזה במלוא הרצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אד־הומינם. סתם בחרתי שם. רק עכשיו הבנתי שהוא היה יכול להתפרש בטעות גם כ: הנקודה הבסיסית: הטענה "בדמוקרטיה יש בעיה" היא טענה עם ותק. משום מה הדמוקרטיות הצליחו להסתדר יותר טוב משיטות ממשל אחרות. לכן אני נוטה לפקפק בקביעתך הנחרצת. טענה אחרת: אם השלטון לא יהיה בידיה של המדינה, מישהו אחר יחזיק בכח. מכאן שהמדינה חייבת לפחות לממן את הצבא והמשטרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |