בתשובה לרון בן-יעקב, 24/03/09 23:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מתכוון לשילוב של חיל אוויר חזק עם כוחות קרקע שמסתמכים על שיטות של לוחמה זעירה. תפקידם להכריע את האויב ע''י מכה כואבת, מבלי לכבוש ולהשתלט על שטחים, ו''להיכנס לבוץ''. זו, בעצם, חזרה לשיטת פעולות התגמול משנות החמישים במתכונת מודרנית. מימי ברק הוקטן מאד כוחו של השריון שלו התפקיד המרכזי בפעולות כיבוש, ומאז לא היה אפילו קצין שיריון אחד בדרגת אלוף. דן שומרון שהיה הרמטכ''ל לפני ברק, נהג, בנוסף לקורס השריון שעבר כמו ברק, גם כרמטכל לחבוש כומתה שחורה, וזה בעיני מאד סמלי לגבי חשיבת שני האישים. כל הרמטכלים מאז, לא רק שהגיעו מכוחות החיר, אלא גם המשיכו במגמת החלשת השריון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שברק היה רמטכ"ל לא היה אפילו קצין שיריון אחד בדרגת אלוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקנני אם אני טועה, אך עד כמה שידוע לי קצין שריון ראשי היום הוא בדרגת תת אלוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצין שריון ראשי, כמו קצין חי"ר וצנחנים ראשי, כמו קצין תותחנים ראשי, כמו קצין מודיעין ראשי ובקיצור, כמו כל קצין חייל ראשי בצה"ל, הוא תת אלוף. ה*תפקיד* של "מפקד גייסות השריון" (ולמעשה גייסות השריון עצמם) עבר מן העולם עם הקמת "מפקדת חילות השדה" (הורתה של "מפקדת זרוע היבשה") ועם הקמת מסגרות ה"גייס", עוד לפני שאהוד ברק מונה לרמטכ"ל. מה שנכון הוא שמזה 35 שנים לא היה רמטכ"ל שריונר (למעשה, היו רק שני רמטכ"לים שבאו מהשריון (ומיוגוסלביה): ברלב ודדו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושניהם באו במקור מהפלמ''ח ומהח''יר. גם רבין ונדמה לי שגם צבי צור שלפניו נמנו על אותה קבוצה של אנשי פלמ''ח שעברו לשריון בסביבות מבצע קדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רא"ל ברק היה מג"ד שריון, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחפש כל מיני תופעות בצה"ל כסיבות לכשלונות. לא תפיסת חיל האויר היא תפיסה לכשלון, לא תפיסת פעולות התגמול, ולא היותו של הרמטכ"ל איש חי"ר, שריון או חיל האויר. הסיבות לכשלונות הן מדיניות. גם אם הרמטכ"ל במלחמת לבנון היה שיריונר לא היינו מגיעים במבט הכולל ארוך הטווח להצלחה גדולה יותר. ההתרכזות בהיבט הצבאי בלבד היא הטעות היסודית. אתן לך דוגמה: שנתיים אחרי מלחמת לבנון הראשונה חזר מנהל המפעל בו עבדתי באותה תקופה וסיפר שלקוח גדול לא היה מוכן לדבר איתו. תאמר שזה אינו חשוב כי איננו נוגע לביטחון? זו הטעות שלך. בדיוק כמו שמייחסים את ירי הטילים בדרום לאופי של החמאס ולרצונם להשמידנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אנו מסכימים, לפחות על מקצת הדברים: הבעייה אכן אינה "האופי של החמאס". כפי שציינת בתגובה 506339 וכפי שהעידו הבחירות ב-2005 והסקרים מאז מעד היום - ארגון זה הוא אכן נציג אותנטי של האוכלוסיה הפלשתינית, נדמה לי אף יותר מאשר המפלגה הנאצית יצגה את העם הגרמני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי מלחמת לבנון השנייה התכנסה לה ועדת וינוגרד, ושם דנו בכל מיני דברים שלטעמי הם שוליים כמו אופן צורת קבלת ההחלטות, מתכונות האימונים וכדומה. האדם הפשוט לא קיבל מענה לשאלה הפשוטה: "אז מה לעזעזל היה צריך לעשות, ואיך להגיב על חטיפת שלושת החיילים ?". ובאין מענה לשאלה הזאת כל עבודתה של הועדה המכובדת לא הביאה שום תועלת ולא למדה אותנו את מה שבאמת היה חשוב לנו. אתה נמצא, אם כך, בחברה מכובדת, כך שאין לך מה להתבייש. המנטרה שלך אמנם אינה "צורת קבלת החלטות" ולא "הכנות מסודרות", ולא "שר ביטחון עם ניסיון", אלא "מדיניות". גם אני בעד המילה הזאת אבל ענה על השאלה הפשוטה: "מה היה צריך לעשות אחרי חטיפת שלושת החיילים ?" גם אם תאמר עשר פעמים "מדיניות", לא אוכל להבין מכך מה היה צריך אז לעשות. לעומת זאת, הביקורת שלי, היא די פשוטה. ייתכן ובמקרה הזה של חטיפת החיילים לא היה מקום בכלל לפתוח במערכה צבאית, ואולי לו הייתי שר הייתי ממליץ לא לעשות באותו רגע שום דבר, ואולי להשקיע את כל המאמצים והכסף בתכנון ניסיון להביא ולארח אצלנו את כבוד מזכיר החיזבאלה. אבל הממשלה החליטה אחרת. היא החליטה לפתוח בפעולה צבאית. ואם פעולה צבאית מיד עולות השאלות מה מטרתה של הפעולה הזאת, ואיך יהיה אפשר לנטרל ירי מסיבי של טילים לעבר יישובינו שיגיע ללא כל ספק כתוצאה מפעולה כזאת. וכששואלים את השאלות האלה התשובה די ברורה: אם פעולה צבאית, אז למהר ולכבוש את האזורים בדרום לבנון שמהם נורים הטילים, ולשם כך יש לגייס כמה אוגדות, ולהכינן לפעולה, לפני שמזיזים אצבע. במלחמת לבנון הראשונה ירי הטילים פסק אחרי יום יומיים, ולא היינו שרויים במצב המבזה הזה במשך חודש וחצי. זה בגלל שאז הקונצפט הצבאי היה בגדול נכון. לעומת זה היום עושים פעולות מבלי להבין למה בכלל עושים אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם דבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה איזה עניין פעוט עם הפתעה, בזכותה ככל הנראה לא הגיעו טילים לת''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לא הבנתי את המשפט האחרון בדבריך. אני מעולם לא חשבתי שיש הבדל בין החמס והפת''ח, כמסתכלים מהכוון שלנו. האנשים שנפנפו בידיהם המגועלות בדם חיילים המילואים שנרצחו בלינץ ברמאללה, מחלון בניין המשטרה שם, היו אנשי תנזים פתח, ולא אנשי חמס. מי שיורה עלינו טילים הם הפלשתינים, והם היו עושים זאת גם לו שלט שם הפתח, לו הייתה להם היכולת הטכנית לעשות זאת. אני לא מאמין שתוכל ליירט את הטילים בעזרת ''מדיניות''. דרך ה''מדיניות'' היא זו שהוליכה אותנו מראשית תהליך אוסלו, והצליחה להביא עלינו אך אסון אחר אסון. הטילים האלה הם תוצאה ישירה של ה''מדיניות''. לולא היא לא היינו מעלים על דעתנו בכלל, שיכול להיות דבר כזה, כפי שרבין לא העלה זאת על דעתו כמשתמע מאותה הקלטה באינטרנט שאני מפנה אליה שוב ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות איננה משהו מעכשיו לעכשיו. בודאי שאי אפשר היה לנהל את תהליך אוסלו ביד אחת ומדיניות התנחלויות ביד השניה. כיוון המדיניות שלנו שהיה צריך להנחות אותנו כבר לפני זמן רב הוא מה שסוכם בהבנות ז'נבה. ככל שהתעקשנו לצרוב תודעות ודיסקים של הפלסטינאים , כך היה התהליך קשה יותר כי ויתור שלנו נתפס יותר ויותר כויתור לכוח ונחישות וזה מה שאנחנו מבינים. החמאס לא עלה בציבור הפלסטינאי בגלל שהפלסטינאים הם מאד דתיים מיסודם; החמאס עלה כי הציבור הפלסטינאי התיאש מהנהגתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו אז אתה לומד על מצב התנועה בכביש ת"א-חיפה מצבע הקסדה של אופנוען בסימטת בעלי מלאכה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |