בתשובה להאייל האלמוני, 11/11/07 15:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ד. המורים מקבלים שנת שבתון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ד'. למיטב הבנתי זה מחושב בתוך 4 חודשי החופשה. הבה ונצלול למספרים: 62 ימי חופשה גדולה + 3 ימי ראש השנה + 2 ימים ביום כיפור + שבוע סוכות + שבוע חנוכה + 2 ימי פורים + שבועיים פסח + יום העצמאות + 3 ימי שבועות. סה"כ: 101 ימים (אלא אם שכחתי משהו). שנת שבתון פרושה עוד 30 ימי חופשה בממוצע בשנה. מכאן אנו מגיעים ל-131 ימים, שהם מעט פחות מארבעה וחצי חודשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל את התיקון. תגובה 462877 צריכה להיקרא "תוספת: "האידיאלים שלנו כוללים שבוע עבודה בן 24 שעות וכמעט ארבעה וחצי חודשי חופשה בשנה"". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו כבר בעסק של תיקוני הצהרות קודמים, אז בוא ונתקן את זה ל-24 שעות עבודה *פרונטליות בכיתה* בשבוע (ונוסיף את השעות בהן נבדקים מבחנים, מוכנים שיעורים, מדברים עם הורים ותלמידים לאחר שעות הלימודים ועוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנתפשר על "24 שעות1 שניתנות למדידה"? משום מה המאבק ניטש על השעות האלה, וארגון המורים דוקא גמיש להפליא בנוגע לתוספת שעות עלומות שכל מורה מעסיק בהן את עצמו במסתרים. יש לך איזה רעיון שמסביר את זה? הצעה: חצי משעות ההכנה תבוצענה בפומבי, כשהתלמידים לוקחים בהן חלק פעיל: יחד עם המורה הם מחליטים על תוכן ומבנה השעורים ה"רגילים" (מה שעשוי להשפיע לטובה על המעורבות שלהם באותם שעורים). החצי הנותר כמו גם בדיקת עבודות ומבחנים ייעשו בשטח בית-הספר, והמורים יחתימו שעון נוכחות. ________ 1- ברוטו. כזכור, שעה נטו היא קצת פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלשכל מורה יהיה מקום לעבוד בו בשטח בית הספר אז אפשר יהיה לדבר על ההצעה שלך. בינתיים, ביקור בחדר מורים ממוצע בבית ספר בארץ יבהיר לך למה ההצעה שלך, על אף שהיא יפה (ואני מכיר מספר מורים שהיו שמחים לאמץ אותה בחום), אינה בת-יישום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני לא מעודכן, אבל בזמני היו הכיתות בביה''ס עומדות נטושות וריקות משעות אחה''צ המוקדמות ועד הבוקר שלמחרת (בניכוי כמה דקות של נקיון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורה אינו סוכן נוסע שצריך לנדוד בין כיתות, ומגיע לו שולחן וארונית (ומחשב מחובר לאינטרנט) בה הוא יכול לשים את חפציו ושיהיו שלו ממש, ללא החכרה לשימושים אחרים במשך היום. מורה הוא גם בן אדם, ומגיעה לו סביבת עבודה נורמלית. אם בית הספר לא יכול לספק את זה, אז שלא יבכו כשהמורים בודקים את המבחנים מהבית. אני אמנם עובד מהבית, אבל זכורים לי הימים בהם עבדתי במשרד, ועם כל התלונות שיש לי על החלל הקובייתי אותו חלקתי עם טיפוס מרגיז משהו, הרי שתנאי העבודה שלי היו טובים לאין ערוך מאשר התנאים בחדר המורים בו חברה שלי עובדת (ובכך גם יצאתי כדי חובת הגילוי הנאות). בהתחשב בזה שיש לה השכלה אקדמאית גבוהה משלי (תואר שני מול ראשון) אני חושב שאין שום הצדקה לכך שאני זכיתי לפינה משלי בעוד היא צריכה לחלוק ארונית קטנה עם עוד שני מורים, אין לה שולחן או פינה משלה בה היא יכולה להפגש עם התלמידים וההורים באופן קבוע, ואין אפילו מחשב אחד בכל חדר המורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי על הסוכנים הנוסעים, שעובדים בתנאים התת-אנושיים האלו, ללא משרד ממוזג עם ארונית ומחשב שמחובר לאינטרנט! עשה לי טובה. אמנם היה נחמד אם למורה היה את כל זה, אבל באמת שאין לו שום מניעה לבצע את אותה העבודה כמעט באותה מהירות ואיכות, גם אם לא נוחות, בכל מקום שיש בו כסא, שולחן, קירות וגג. עם כל הכבוד לחברה שלך, העובדה שיש לה השכלה אקדמאית גבוהה משלך לא אומרת שמגיע לה יותר משמגיע לך. משכורת מקבלים על התועלת שאתה מביא למעסיק, לא על הנחת שהציונים שלך מסבים לאמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיתי כמה זמן זה יקח עד שיאשימו את המורים בפינוק יתר בגלל הדרישות הללו. אז הבה ואודה בכך - גם לפועל הבניין אין ארונית ומחשב עם חיבור לאינטרנט, וכך גם לזבן בסופרמרקט. אבל הם, בניגוד למורה, לא צריכים את זה. המורה בהחלט צריך את סביבת העבודה המינמלית הזו בשביל לבצע את העבודה באיכות ראויה (אני באמת צריך להסביר עד כמה אינטרנט זמין הוא חשוב לשם הוראה? עד כמה שולחן?!). לכן אמרתי שמורה אינו סוכן נוסע. דרישות העבודה הן שונות. בקיצור - אתה פולט שטויות. ציון העובדה לגבי החברה שלי נועד להראות שהוראה היא מקצוע קשה, שדורש הכשרה לא קלה עבור מרבית המורים (בוודאי העל-יסודיים). הם מתייחסים לכך ברצינות, אבל לא מקבלים תנאים מינמליים הדרושים לעבודה (למרות הזלזול המופגן שלך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הצורך בשולחן כתבתי כמעט בכל הודעה בדיון עד כה. אמרתי גם "כסא", "קירות" ו"גג". אינטרנט אני גם מסכים שמאוד יסייע למורה טוב, אבל מורים כמו שהם היום ממש לא זקוקים לו, ברובם, וגם אלו שכן, לא בתכיפות גבוהה, ושימוש במחשבים שבספריה יספיק להם לגמרי. המורים של ימינו יודעים בדיוק מה הם הולכים ללמד מתחילת השנה ועד סופה, וזה כמעט תמיד בדיוק מה שהם לימדו גם בשנה שעברה. לשם מה נדרש להם מחשב עם חיבור לאינטרנט 365 ימים בשנה? (שים לב, במיוחד לאור הפסקה הבאה, שאני לא אומר שהוא יהיה חסר תועלת לגמרי. מספיק שהוא לא כלכלי, כי התועלת שהם יפיקו ממנו נמוכה.) "בקיצור - אתה פולט שטויות" - לא, אתה פשוט מכניס בכוח שטויות לפה שלי. ראה פסקה ראשונה של הודעה זו. מקובל לחשוב על מזגן בימינו כדבר שלמרות שהוא לא הכרחי, הוא גם לא פינוק. אבל אל תשכח את התחלת המשפט הקודם - לא הכרחי. אף אחד לא יקבל שביתת רופאים באפריקה בגלל חוסר במזגן. יש דברים דחופים יותר. אז אצלנו החינוך הוא אמנם לא עניין בוער של חיים ומוות מידיים כמו רפואה, אבל השביתות בהחלט רבות וארוכות, וההשכלה גם בלעדיהן ממש לא משהו. משרד פרטי לכל מורה, במקום הקצאת כיתה ריקה קבועה, היא בזבוז כסף מיותר שאפשר להשתמש בו למטרות טובות יותר, שממש לא חסרות לנו במדינה. טרם הפגנתי זלזול במורים בדיון הנוכחי, לדעתי. רוצה לתקן אותי עם קישור או ציטוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא נותן פינת עבודה אישית למורה ושולח אותם למחשבים שבספריה בשביל משהו בסיסי כמו אינטרנט, אז אל תתלונן כשהם מעדיפים לעבוד בבית. הרי כל העניין הוא שדורשים תוספת שעות בבית הספר מצד אחד, ולא נותנים תנאים מינמליים לעבודה שם מצד שני. אינטרנט זה מאוד מאוד בסיסי - כדי לשמור על קשר עם התלמידים ועם ההורים (והמורים האחרים), כדי לקרוא מאמרים, כדי להתעדכן בידע חדש שרלבנטי לשיעורים שלהם. אף אחד לא דרש משרד פרטי לכל מורה - זה באמת יהיה מיותר. אבל פינת עבודה לכל מורה נראה לי כמו דרישה מינמלית. מה רע בכמה משרדי קוביה כאלו? שום דבר לא הכרחי - אפשר ללמד גם כשבחוץ יש תחנת אוטובוס שמרעישה כל הזמן, ואפשר ללמד גם כשמרגישים מאוימים על ידי התלמידים. אבל איכות ההוראה צונחת פלאים, ולאף אחד אין זכות להתלונן כשהמורה בורח מבית הספר ברגע שהשיעור נגמר ועושה חלק גדול מעבודתו בביתו. "ג. לא הייתי מנחש אם לא היית מספר לי" (לגבי השתלמויות של מורים בזמן החופשות). מתוך: תגובה 462923 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר היצירתיות של המורים, הסובלים לפי תיאורך בחדר המורים הצפוף, ואי-יכולתם לארגן מערכת שבה לכל מורה, או חמישה, מוקצה כיתה ריקה לעבוד בה, מגעילה ומפחידה. אלו האנשים המופקדים על חינוך ילדינו? לא הייתי נותן להם לאלף את הכלב שלי (אם היה לי כלב). "אז אל תתלונן כשהם מעדיפים לעבוד בבית" - לא אני הייתי האייל שהתלונן על כך שהם עובדים מהבית. אין לי שום בעיה עם זה. לדעתי השכר ההגיוני היחיד נקבע על פי העבודה הנעשית, לא על פי המאמץ והזמן המושקעים, ושיחליט בעצמו המועסק אם הוא מעדיף להמשיך לעבוד או להתפטר (וינסה המעסיק להגיע לאיזון האופטימלי של כל הפרמטרים המעניינים אותו). "כדי לשמור על קשר עם התלמידים ועם ההורים" - התלמידים מגיעים לכיתה כמעט כל יום, ועם ההורים אין צורך בקשר רציף, ואפשר להסתפק במכתבים ובטלפון. אינטרנט כמובן יועיל כאן, אבל הוא *לא* הכרחי, ויש דברים דחופים בהרבה ממנו, לפחות מהפן הזה, של הקשר עם התלמידים והוריהם. "כדי לקרוא מאמרים, כדי להתעדכן בידע חדש שרלבנטי לשיעורים שלהם." - אני משוכנע שגם מחר חוק הפילוג יהיה תקף, ושלא יהיו חידושים רבים, בטח לא כאלו שיש להתעדכן בהם *מיידית*, בנושא המחלוקת סביב ה- split infinitive. למעשה, אני עדיין לא יכול לחשוב על דבר אחד שיכול המורה לעשות עם חיבור יומיומי לאינטרנט בנושא הידע והמאמרים הרלוונטיים לשיעורים (הניתנים כיום בבתי הספר בארץ). "מה רע בכמה משרדי קוביה כאלו?" - לא אמרתי שזה רע. יהיה מצוין. אבל זה לא הכרחי, ויש פתרון חינמי לגמרי שאיכשהו הם עוד לא עלו עליו - אני מפנה אותך לפסקה הראשונה. "שום דבר לא הכרחי" - נכון. החלף מנטלית את המופעים המתאימים של "הכרחי" בהודעותיי במילה "כלכלי". אני סומך על שיקול דעתך בנושא. ג. נכון. תודה שהזכרת לי, וסליחה על שהכחשתי את מה שמסתבר שהיה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך כלב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שיעלו בך כעסים, על איך שביזבזו את זמנך בבי"ס, תוכל להזכר שעכשיו יש לך כלב. ולומר לו "me and you buddy, me and you " | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבשה, תעשי לי חתול. התגובה שעשתה לי את היום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק אתה רוצה שיהיה? המורים גרועים ולא משקיעים אז צריך להתייחס להוראה כאל תעשיה. המורה עובד בליין ושם לא צריך מחשב רק לוח וגיר או לורד. אם היינו יודעים שהם משקיעים, היינו נותנים להם שולחן ומחשב, היות שהם עצלנים, לא מגיע להם כל זה. הם אומרים שהם מכינים בבית? הם גם שקרנים ואסור להאמין להם; שיעבירו כרטיס בכניסה וביציאה. אינני בטוח שאתה מודע למה שאתה כותב. זה שיש מורים שמקיאים חומר שנה אחר שנה אינו אומר שצריך לומר לכל המורים שהם כאלה. חוץ מזה חשבתי שכולנו רוצים לשפר את איכות המורים ולגרום ליציאת ה"מקיאים" לאט לאט מהמערכת. למה לא תציע לצמצם את הלימודים ל-8 שנים חובה, שהתלמידים יצאו לעבוד בכתה ט' חוץ מהמצטיינים שייבחרו בקפידה. אפשר יהיה לפטר המוני מורים ולפטור את בעיית החינוך. שמקומות העבודה יהיו אחראים על החינוך דרך העבודה. אפשר יהיה להוריד מיסים ויהיה כיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הטעם שבסרקזם האפוי-למחצה של ראשית ההודעה. "אם היינו יודעים שהם משקיעים... היות שהם עצלנים, לא מגיע להם כל זה" - כבר אמרתי שלא מעניין אותי כמה הם משקיעים, אלא כמה תועלת צומחת למשלם שכרם. נסה לעקוב, איציק. "הם אומרים שהם מכינים בבית? הם גם שקרנים ואסור להאמין להם" - גם הבהרתי שלא אני הייתי זה שהתלונן על הטיעון "אנחנו עובדים גם בבית". זה טיעון לגיטימי לגמרי מבחינתי. נסה לעקוב, איציק. "זה שיש מורים שמקיאים חומר שנה אחר שנה אינו אומר שצריך לומר לכל המורים שהם כאלה" - אף פעם לא אמרתי שהם כולם כאלו. אמרתי שרובם כאלו. להזכירך, יש לי 12 שנים של ניסיון עם המערכת מאחורי, והמדגם שלי גדול בהתאם. נסה לעקוב, איציק. "למה לא תציע..." - יש לי סיבות להציע דווקא את מה שאני מציע, ולא את הגרסאות שלך לדבריי, איציק. "שהתלמידים יצאו לעבוד בכתה ט' חוץ מהמצטיינים שייבחרו בקפידה" - בגלל שאני לא מעוניין בכפייה של המדינה, ומעוניין שהתלמידים יחליטו בעצמם באיזה מסלול הם רוצים להמשיך, בין אם הם מצטיינים או לא? בגלל שקו מנחה זה לדיעותיי מוצג כאן באייל מזה חמש שנים לפחות, גם בדיונים איתך, גם בהודעות שאליהן הגבת? נסה לעקוב, איציק. "שמקומות העבודה יהיו אחראים על החינוך דרך העבודה. אפשר יהיה להוריד מיסים ויהיה כיף." - פספסת את יעודך כקומיקאי, איציק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מעריך אצלך זו הצניעות היתרה. אם עקבת אחרי דברי בנושא הזה במהלך החודשים האחרונים, היית רואה שהביקורת שלי על המורים לא פחותה משלך. ההבדל הוא שאני רואה את זה כחלק מתהליך מסויים. אפשר להבין מרוח דבריך (ודאי תטען בהתנשאות:"נסה לעקוב") שהשכר הירוד של המורים נובע מרמתם הירודה. גם הבאת משלם המיסים המיתולוגי שרוצה לראות תמורה למיסיו, אינה רלוונטית לכאן כי כמו מובאות מהתנ"ך, כל אחד מביא את הקונוטציות הנוחות לו. אני מכיר יותר טוב ממך את מערכת החינוך: גם למדתי כמוך 12 שנים וחוץ משלושה מורים, כל האחרים לא היו טובים, וגם הייתי בתוך המערכת. הביקורת שלי איננה רק על מה שגורם השכר הנמוך מדי (אני מכיר גם את מערכת החינוך בגרמניה, בדנמרק ובארה"ב שם השכר הרבה יותר גבוה), אלא על הפילוסופיה שלה ובתחום הזה היא כזאת גם במערב. מערכת החינוך בנויה להוציא אדם ממושמע שמשתלב במיסגרות. מערכת החינוך היא אנטי דמוקראטית בעליל ולכן היא אינה מחנכת לדמוקרטיה, גם אם יוקצו בה הרבה יותר שעות על הדמוקרטיה. המערכת הפוליטית היא נגד הפעילות החינוכית ואיננו שומעים שום תגובה על מדיניות האוצר שמעמידה את שכר המורים כאנטיתזה ליציבות כלכלית ואף כסיבה להתמוטטות המערכות אם יקדמו את מעמדם בחברה הישראלית. הרשה לי להזכיר לך את המעמד המביך בו הציג דברת את שכר המורים העתידי ברפורמה שלו-14000 ש"ח לחודש בפיסגה (תואר ד"ר) ונתניהו העיר לו בחיוך מזלזל שהוא הגזים קצת. אז אתה מוכן לשלך שכר שיתחרה בהייטק רק למורים טובים כלומר, לא לשלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אפשר להבין מרוח דבריך (ודאי תטען בהתנשאות:'נסה לעקוב') שהשכר הירוד של המורים נובע מרמתם הירודה" - לקפוץ למסקנות שגויות תמיד אפשר. (נסה לעקוב.) "אני מכיר יותר טוב ממך את מערכת החינוך: גם למדתי כמוך 12 שנים..." - לא בטוח שזה משנה, אבל אני סבור שאני דווקא מכיר את מערכת החינוך טוב ממך, משום ש-12 השנים שאני ביליתי בה היו *כולן* בעשרים השנים האחרונות, בעוד שבמקרה שלך עברו - מה, ארבעים שנים מאז שנתך *האחרונה* כתלמיד במערכת? - וכל מה שאתה זוכר כבר לא אקטואלי. "הביקורת שלי איננה רק על מה שגורם השכר הנמוך מדי" - איציק, לא אכפת לי כרגע מה הביקורת שלך על מערכת החינוך, וכמה היא צודקת. מעניין אותי רק שהפנת אליי הודעה מטומטמת, שתקפה בגסות רבה טיעונים שמעולם לא העלתי, ואף כאלו שמנוגדים היו לגמרי לדבריי ולדיעותיי המוצהרות1. אחרי שנסגור את הנושא הזה, נוכל לחזור לדון בדיעותיך על מערכת החינוך. --- 1 הבדל אחד בינינו, דרך אגב, הוא שאתה הגבת על הודעות רבות שלי שבהן הצגתי את עמדתי הליברטריאנית, מה שנותן לי את הצידוק להניח שקראת אותן, ושאתה צריך להכיר את דיעותיי בנושא (ולכן אידיוטי יהיה מצידך להטיח בי "למה לא תציע לצמצם את הלימודים ל-8 שנים חובה, שהתלמידים יצאו לעבוד בכתה ט' חוץ מהמצטיינים שייבחרו בקפידה"). מהצד השני, אני לא הגבתי מזה זמן רב להודעה שלך שעסקה במערכת החינוך, כך שאני יכול לטעון בקלות רבה שלא הייתי מודע לעמדותיך בנושא, במידה ואשים יום אחד בטעות דברים בפיך כפי ששמת אתה בפי - דבר שכנראה לא יקרה ממילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להיכנס לויכוח ביניכם, איציק, שלא כמוך (?) הכיר את המערכת לא רק כתלמיד אלא גם כמורה, ונראה לי (על סמך קריאת תגובותיו לאורך זמן) שבחלקה, ההיכרות הזו חפפה חלק משמעותי מ-20 השנים האחרונות (אלא אם כן אתה באמת מאמין שהתחרות על "*כל* ה-20" או "*לא כל* ה-20", היא ממש לב לבו של הנושא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא. רק הגבתי לטענתו שלו, שהוא מכיר את המערכת יותר טוב. למרות שאני לא חושב שזה משנה, אני רוצה שנעמיד דברים על דיוקם, ואני סבור שאני דווקא מכיר יותר טוב ממנו את המערכת, בצורות מסויימות (אני בטוח שאת תלוש השכר ואת הקפה שבחדר המורים הוא מכיר טוב ממני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך מודדים תועלת של מורים ומה הם מספקים לתלמידים?הרי הציון הוא המדד העיקרי, ללא ציונים גבוהים התלמיד לא יוכל להמשיך בלימודים גבוהים ולהגיע לקרירה ועבודה בעלת שכר גבוה. אם אין צורך בלימודים מדוע תלמידים אינם מפסיקים ללמוד בכיתה יא', שכן אין חוק חינוך חובה. הם יוכלו לעבוד שנה, להשתכר לתרום לחברה את כוח העבודה הזול שלהם, ואחרי כן מי שירצה ללמוד ירשם ללימודים אקסטרנים ובמשך כמה חודשים יהיה בעל תעודת בגרות. עבודת המורה אינה רק ציון ותעודת בגרות, היא עבודה של ערכים וחינוך, ואם השכר ישאר נמוך כמו שהוא היום, אין סיכוי שאנשים צעירים יהיו מוכנים לבוא ולעבוד, אלא אם כן זו ברירת מחדל עבורם.וכך זה נראה. ומדוע שלא יהיו למורים תנאים נאותים?אם בבית הספר יש 100 מורים היכן יש 100 מקומות פנוים בו זמנית, גם אם הם יהיו בכיתות, אין כמות כזו של כיתות.ולמה שלא תהיה להם סביבה נעימה. הייץת רוצה לעבוד בחדר שאינו נעים, או לנוע בכל יום לחדר אחר, מורה רוכש את הספרים שלו, כלי הכתיבה שלו הדפים והמחשב מכספו. גם שאר העובדים במשק נוהגים כך? ואל תאמר שהספרים אותם ספרים. תוכנית הלימודים במתמטיקה, למשל, השתנתה 3 פעמים במהלך 5 שנים. ואם אתה חושב שעבודת המורה זקוקה רק לכיסא, שולחן,קירות וגג. אז צר לי על מחשבה מעוות שכזו, או אולי בגלל חשיבה כזו החינוך נראה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ללא ציונים גבוהים התלמיד לא יוכל להמשיך בלימודים גבוהים ולהגיע לקרירה ועבודה בעלת שכר גבוה" - תמיד יש את האוניברסיטה הפתוחה, ואני לא רואה סיבה שאוניברסיטאות הגיוניות אחרות לא יאפשרו למועמדים לעבור מבחן פנימי כלשהו שיוכיח שיש להם את הכישורים הרלוונטיים לתואר שהם מבקשים ללמוד לקראתו. אני גם לא רואה סיבה שלא יהיו קיימים מוסדות השכלה מכובדים לחלוטין שירוויחו כסף גם מבלי תרומות וסובסידיות, כך שלא יהיה להם אינטרס לדחות אף סטודנט, ולמרות זאת ינפיקו תארים שיכובדו בציבור ובתעשייה כניתנים על פי הישגים אקדמיים ראויים בלבד, וזאת משום שאבדן הכבוד הזה יוביל בהכרח גם לאובדן לקוחות. המצב יכול להיות אפילו טוב מבאוניברסיטאות, שם זוכים הסטודנטים לבונוסים שונים ומשונים על סיוע למרצה בכל מיני דרכים מוזרות, כמו, למשל, חמש נקודות בונוס לציון הסופי בקורס שעסק באימות תוכנה, על תרגום המצגות. "אם אין צורך בלימודים מדוע תלמידים אינם מפסיקים ללמוד בכיתה יא'[?]" - לא טענתי (הפעם) שאין צורך בלימודים, אבל אם אתה רוצה לדון באי-נחיצותם של הלימודים, אני אשמח (באמת) לעשות זאת בפתיל נפרד. אבל אם אתה רוצה תשובה קצרה לשאלתך - בין השאר בגלל שרוב האזרחים במדינה (ואני ביניהם) הם כבשים, והולכים ללא מחשבה אחרי העדר (וגם אלו שחושבים, לעתים רחוקות מרשים לדיעותיהם להשפיע על מעשיהם). "עבודת המורה אינה רק ציון ותעודת בגרות, היא עבודה של ערכים וחינוך" - מילים-מילים-מילים... עשה לי טובה... "אם השכר ישאר נמוך כמו שהוא היום, אין סיכוי שאנשים צעירים יהיו מוכנים לבוא ולעבוד, אלא אם כן זו ברירת מחדל עבורם" - מעולם לא טענתי אחרת. "ומדוע שלא יהיו למורים תנאים נאותים?" - בגלל שאין מנוס מלהגיע לפשרה בין כל השיקולים השונים, וביניהם גם השיקול הכלכלי, שאומר שמשרד לכל מורה מוסיף פחות השכלה-לשקל מכמה דברים אחרים. "ולמה שלא תהיה להם סביבה נעימה?" - אותה סיבה. "הייץת רוצה לעבוד בחדר שאינו נעים, או לנוע בכל יום לחדר אחר" - אני בטוח שאף אחד גם לא חולם על להיות פועל בניין. ניסיתי פעם ליום אחד, ובאמת שהיה לא נעים. אז? "אם בבית הספר יש 100 מורים היכן יש 100 מקומות פנוים בו זמנית, גם אם הם יהיו בכיתות, אין כמות כזו של כיתות" - בכיתה יושבים ארבעים תלמידים, פעמים רבות שניים על כל שולחן. מה הבעיה לעשרה מורים להשתמש באותה הכיתה הפנויה? עכשיו זכור בבקשה שמורים שלא נמצאים כרגע מול כיתה מרמזים על כיתה שלא לומדת כרגע בכיתתה. נגיד שלא כל אחד כזה, אלא כל חמישי שכזה, כי חלקם הגיעו מוקדם, נשארו מאוחר, יש להם חלון או שהם בכוננות להיות מורים מחליפים. אז על כל עשרה מורים שזקוקים לכיתה, יש להסיק שיש כיתה פנויה. אז מה הבעיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורפל: "בכיתה יושבים ארבעים תלמידים, פעמים רבות שניים על כל שולחן." זה לא נכון! בכיתת בית ספר ישראלי תמיד יושבים 2 תלמידים על יד שולחן. רק כשמספר התלמידים אינו זוגי או שיש בעייה עם תלמידים יושב תלמיד לבד. דורפל: "עכשיו זכור בבקשה שמורים שלא נמצאים כרגע מול כיתה מרמזים על כיתה שלא לומדת כרגע בכיתתה." גם זה לא נכון! כתה לומדת כ 40 שעות שבועיות ומשרת המורה היא 24 שעות. דורפל: "אז מה הבעיה?" אני מקווה דורפל שבעבודתך אתה מדייק יותר. ושלמעביד שלך אתה אומר את האמת ולא ממציא כמו כאן. זה לקט של דברים לא נכונים מהודעה קצרה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה לא נכון!" - זה כן נכון. בדרך כלל יושבים שניים על כל שולחן, אבל לא תמיד, ולא רק כשהמספר איננו זוגי. 1. לא כל כיתה מאוכלסת במלואה. 2. לפעמים דוחפים עוד שולחנות לכיתה. 3. מתוך כארבעים תלמידים, שרובם לא מתים להיות שם, פעמים רבות כמה לא מגיעים בכל יום נתון. לא שזה משנה, דרך אגב. עובדה שולית. (לפרוטוקול - התפלק לי הניסוח "פעמים רבות". התכוונתי "לרוב".) "גם זה לא נכון!" - אמרתי "מרמזים". אחת לכמה כאלו, יש כיתה שכרגע בשיעור ספורט, מלאכה, ציור, כלכלת-בית, טקס, הצגה בתיאטרון, בספריה, בטיול או בבית. זכור שלא צריך שכל שעה שבה מורה לא מלמד, תהיה לו כיתה פנויה (בגלל כיתה שאיננה לומדת), אלא מספיק שאחת לכמה זמן, כי המורה גם הולך הביתה לפעמים. "זה לקט של דברים לא נכונים מהודעה קצרה שלך." - יכולת גם ללקט שגיאות כתיב. החוכמה היא לתפוס טעויות *חשובות לנושא*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש נוח כאן לכן אפרוש מהפתיל הזה בהערת סיום קצרה: מצידי, אם המורים יסכימו לעשות את העבודות בביה"ס, אפשר להתחיל רק באותם בתי-ספר בהם יש תנאים שמאפשרים לעשות זאת תוך הענקת תנאים סבירים למורה. במקרים גבוליים, ההגדרה של "סבירים" תיעשה בידי בורר מוסכם. עפ"י התרחיש האופטימי, בבתי ספר כאלה הצלחת התלמידים תהיה גדולה יותר מה שיגרום ללחץ חברתי בכיוון הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. מותר להתעניין למה אתה לא מרגיש בנוח? בכל מקרה, אני מכיר לא מעט מורים שישמחו לעבוד בבית הספר בתנאים נורמליים. הדבר יעניק להם בדיוק את מה שהאוצר והדורפלים למיניהם רוצים לשלול מהם - תחושה של כבוד מקצועי והערכה. אבל כל עוד רוב גדול בציבור חושב שמורה צריך גיר ולוח ותו לא, ושגם ככה זו עבודה קלה שממש בושה לשלם עליה משכורת סבירה, אין סיכוי שזה יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטונים לא נעימים (כן, כן, אני יודע, תראו מי שמדבר. ובכל זאת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לדורפל לספר בעצמו בדיוק מה הוא רוצה שיקרה, בחור יקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת עולם שלישי אנחנו עדיין לא, ולהרים חדר עם שולחן וכסא לכל עובד אנחנו עוד יכולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדה שלא. ולראיה - הכנס לחדר מורים כלשהו בארץ באופן אקראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עובדה ולא נעליים. העובדה היחידה היא שהניהול של בתי הספר נעשה בצורה אידיוטית לגמרי. אם אני יכול להשוות רגע לאוניברסיטת בר-אילן - כל הזמן בונים שם בניינים חדשים, אבל רוב הכיתות ריקות במשך רוב הזמן, והאיבזור של רובן לא אידיאלי. לא היה יותר הגיוני, במקום לבנות כיתות חדשות מיותרות, לאבזר ולתחזק טוב יותר מספר קטן (אך מספיק) של כיתות ישנות? לא היה יותר הגיוני לקבוע את רוב השיעורים באותו קומץ של בניינים שהיו שמים באותו איזור של הקמפוס הארוך והצר שלהם (צורה שגורמת להליכה בין שני שיעורים להיות ארוכה יותר, פוטנציאלית, מבאוניברסיטת ת"א)? בטח שאפשר, אבל לא עושים את זה. דברים נעשים פה בצורה מאוד מטומטמת, זו העובדה היחידה שהראיה שלך מצביעה עליה. (ברור לי שאחת הסיבות לבניה הבלתי-פוסקת בבר-אילן היא חוסר הסקסיות שבתרומות לצורך תחזוק מבנים ישנים שכבר קרויים על שמו של אדם אחר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין - למורים אין תנאי עבודה מינמליים. תסובב את זה איך שאתה רוצה - אי אפשר לדרוש מהם לעבוד בבית הספר במקום בבית, כשאף אחד לא מספק להם את היכולת לעשות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני התלוננתי על העבודה מהבית, ולא אני הצעתי להשאיר אותם בביה"ס תחת פיקוח כשהם בודקים שיעורי בית ומבחנים. פנה לפסקה השניה ב- תגובה 462948 לדעתי בנושא משכורת על פי שעה. (חידוד: במקרים כמו מלצרות, תמיכה טכנית או [הדוגמה הטובה ביותר] שמירה, זה כמובן לא רלוונטי, כי אין ברירה עדיפה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה מחתים כרטיס ליציאה מהמשרד כשאתה הולך לשתות כוס קפה או לשירותים (דברים שמורה לא יכול לעשות במהלך 45-50 הדקות אותן הוא מלמד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דוגמא לכלום. הדבר היחיד שאפשר להגיד להגנתי הוא שלפחות אינני שובת. עובד ממוצע שהיה מבלה בשרותים 10-15 דקות בכל שעה היה זוכה בהרמת גבה (והמלצה חמה להסיר את הפרוסטטה ולשנות את הדיאטה). אבל זאת באמת קטנוניות מיותרת מצידי, ואני מסכים שחמישים דקות פרונטליות תחושבנה כשעה. מנסיוני בהוראה1 אלה באמת חמישים דקות מעייפות ומתישות. ____________ 1- ארכיבאי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על החיטוט, אבל אם כבר אתה עצמך העלית את זה, האם נסיונך הוא בהוראה בכיתה עם מספר ישראלי סטנדרטי של תלמידים, או שאתה מדבר על נסיון בשיעורים פרטיים לתלמיד אחד בכל פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר סטנדרטי של תלמידים (אולי קצת פחות. כמה הסטנדרד היום?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורים טוענים ש 40, ומורה אחת הגדילה לעשות ואמרה כמעט בבכי ברדיו: "שיעור נמשך 40 דקות ויש לי 40 תלמידים בכיתה, אז יש לי דקה לתלמיד, איך אפשר ככה?". אולי לא לימדו אותה מה זה "הוראה פרונטלית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך לימדתי קצת פחות מהמספר הסטנדרטי של תלמידים, וקצת יותר מהזמן הסטנדרטי של שעור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמן הסטנדרתי של השעור הוא יותר מ-40 דקות. רוב השעורים שלי היו שעורים כפולים ו-90 דקות הוא מעבר לזמן אפקטיבי סביר. המורה הטובה ביותר שלי לימדה תמיד 30-40 דקות ובסוף השעור היתה מספרת סיפורים, בקיצור ,עוסקת בחינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהוראה פרונטלית את אמורה לשים לב לתלמידים שלך, להיות קשובה לצרכים (לפחות הלימודיים) שלהם, לתת יחס מינימלי לזה שלא הבין, לזאת שלא שמעה להוא שלא מתעניין, ובמקביל לשניים שמתעצבנים שהשיעור לא מתקדם לשום מקום. שלא לדבר על מחנכות שאמורות לא רק להעביר חומר לימודי אלא גם להתמודד עם פצצת זמן רגשית של שלושים-ארבעים מתבגרים אומללים בו זמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נכון, בהחלט, אין על כך ויכוח, אבל "יש לי דקה לכל תלמיד, איך אפשר ככה" - זוהי דמגוגיה במיטבה. זוהי אמירה שאין לה כל משמעות, לא סטטיסטית ולא מעשית, ובכל זאת מי ששומע את זה ברדיו ואינו מתמצא - יתרשם שזה נכון ושהמורה נמצאת במצוקה נוראה, ממש מצוקה בלתי אפשרית (המורה אכן נמצאת במצוקה - אבל לא במצוקה *הזאת*, המתוארת באמירה הזאת). - וזוהי בדיוק משמעותה של דמגוגיה. באותה מידה מרצה באוניברסיטה העומד לעיתים בפני אולם של 150 סטודנטים יכול לקשקש ולומר - "יש לי 16 שניות לכל סטודנט, איך אפשר ככה?", וההבדל בינו לבין המורה הוא שאיש אקדמיה המכבד את עצמו יקפיד יותר בדבריו ולא ידבר, בד"כ, שטויות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"40 דקות ל40 תלמידים" זה לא יותר דמגוגיה מאשר "מורים עובדים משמונה עד אחת, ארבעה חודשים בשבוע". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורים שעובדים ארבעה חודשים בשבוע זכאים, לדעתי, לתוספת שכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''שמונה חודשים בשנה'', כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הם מלמדים נסים ונפלאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית מת. לאה גולדברג כבר מזמן לא בחומר הלימוד. לפחות לא בבית הספר היסודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמן לי שמורים שמלמדים ארבעה חודשים בשבוע מספיקים גם המון דברים שאינם בתוכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הזו היא דמגוגיה מהסוג המיותר - נא לא להשוות הוראה פרונטלית של הרצאה רציפה עם מעבר בין התלמידים בזמן ביצוע תרגיל או משימה בכיתה. מהו שיעור טוב עבורך? הקראה מהמחברת משך 45 דקות רציפות, או שיעור שיש בו דיון, למידה ומחשבה? צר לי שהמורים שלך סיפקו חוויות מהסוג הראשון, אני מעדיפה לחשוב על עצמי כמורה מהסוג השני. רק שזה דורש זמן. אני רוצה לענות לכל תלמיד ולראות איך הם מצליחים ומה הם עונים. שיעור מהסוג עליו המלצת בציניות (העקבית, יש לומר) הוא שיעור בו אני לא מוכנה לשמוע אף אחד ורק לירות חומר. מצטערת, אצלי זה לא קורה. לגבי הדיון הקודם על איכות המורים- אני מסכימה שיש לשפר את איכותם. אני שמחה להעיד על המורים בבית הספר שלי (המסורתי בירושלים) שהם איכותיים במידה בלתי רגילה, משקיעים ואכפתיים. ומה עם אלה שאינם מוצלחים? אני משערת שלא כל הרופאים שלנו סיימו בהצטיינות, ובכל זאת לא סתמו את הגולל על הרפואה. אם רוצים מורים יותר טובים- יש לקדם תכניות הצטיינות ומסלולים מתאימים במקביל לפיקוח וביקורת על המורים. זה, לדעתי, יעיל יותר מדמוניזציה גורפת של המורה והחינוך. אני גם לא בעד קביעות, אך גם מתנגדת לפיטורין פעם בשנה כמו עבדי חברות כח- אדם. אולי חוזה מתחדש אחת לחמש או שמונה שנים יגביר יעילות ויאפשר תחלופה. ה"רפורמה" המוצעת כעת יוצאת מנקודת הנחה שמורה "ממצה את עצמו" תוך 15 שנים, ואז ייפלט מהמערכת. אם זו הגישה, מי בכלל ירצה להיכנס למסלול חסר תוחלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רוצה להגיד שכלתמיד בשיעור שלך, הייתי נאלץ לבלות לפחות 95% מהזמן בלשמוע את דעותיהם של עמיתי לכיתה ותשובותיך לשאלותיהם ? ואני חשבתי שמצבי היה גרוע. לרפואה קשה מאוד להתקבל, גם לאחר שהסטודנט התקבל, הוא עדיין יעוף במידה והוא לא עומד בסטנדרטים האקדמיים והמקצועיים. לאחר שהוא סיים את חוק לימודיו, הוא נבחן בבחינות בלתי תלויות (מספר בחינות שחובה לעבור את כולן, בהתאם לשלבים שונים של התקדמות מקצועית) ורק לאחר מכן (סטא'ז כבר הזכרתי ?) הוא הופך לרופא מן המניין. נוסיף על כך התמחות (ולעיתים קרובות התמחות שניה/על) ומתחילה להתקבל התמונה של מה נדרש כדי להיות רופא מומחה בארץ. אז נכון שגם לבוגר האחרון של ביה"ס לרפואה קוראים דוקטור, אבל את יכולה להיות בטוחה שכשרופא מומחה בארץ נותן חוות דעת, המדינה עשתה מבחינתה הרבה מאוד כדי לוודא שיש לו את הכישורים המקצועיים לתת את חוות הדעת הזו1. בבקשה אל תשווי את זה למורים בארץ, קיבלתי מספיק מיילים מהפקולטה שהנה בבקשה תואיל בטובך לקחת כמה קורסים בהוראה והתעודה בדואר. אפילו סיום תואר ראשון לא נדרש במקרים רבים כדי להתחיל ללמד. 1 אני לא מתייחס לאספקטים של שחיקה, רשלנות ואדישות שלעיתים מחלחלים גם למקצוע זה ומן הראוי לתת גם עליהם את הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What do you call the guy who finished last in his class at med school? "Doctor."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רפואה היא מקצוע נחשק, ולכן האוניברסיטאות והמדינה יכולים להרשות לעצמם דרישות גבוהות מהמועמדים. שיפור תנאי המורים יאפשר להעלות את הרף גם עבור המקצוע הזה, וזה בדיוק מה שהמורים טוענים (בשקט יחסי. כאמור, לא קל לארגון להכריז על חבריו כבלתי כשירים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי היתה מכוונת נגד ההשוואה בין רופאים למורים, כאילו יש רופאים לא מוצלחים והדבר אינו פוגע בקיום מקצוע הרפואה. כאמור הקריטריונים של הקבלה לאוניברסיטה לרפואה הם רק המכשול הראשון. כמה בעלי תעודת הוראה מסוננים בתהליך שבין תחילת הלימודים להוראה בכיתה ? העלאת רף הקבלה לאוניברסיטה כפועל יוצא של שכר הלימוד, אין בו די. מימלא רף הקבלה מיועד לסנן את אילו בעלי הסיכוי הפחות לסיים את הלימודים, נתון שבכלל לא בטוח שבא במתאם חיובי עם איכות המורה. לכן ההשוואה עם רופאים אינה במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כותב ללא שגיאות ומשתמש בסימני פיסוק. (למען האמת אנשים נוטים במידה מה לקבל עדות של אדם על עצמו. הנתונים בעל תואר שני ותחילת לימודי תואר שלישי, לא שחוק, ''כי אנחנו נחשבים לטובים במיוחד'', ''ואנו נאלצים להציל תלמידים'', ''אני מכין לפחות שלוש אופציות עפ''י לקויות הלמידה'', ''בין תלמידי יש אנשי היי טק, רופאים'' כאשר בשום שלב לא נראה שהוא מחמיא לעצמו ספציפית אלא מוסר מידע רלוונטי, כל אילו תורמים ליצירת תדמית מאוד מסויימת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך הייתה מכוונת במקרה ל- תגובה 463430 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגד מי מופנית הטענה על הרף הנמוך מדי לקבל תעודת הוראה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הפנתי טענה זו לאיש, מימלא מדובר בהיצע וביקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במערך שיעור טוב ויעיל קורים שני הדברים: תחילה העברת נושא (או חזרה על נושא) ע"י המורה, ואחר כך תהליך דינמי מורה-תלמידים-מורה. בדינמיקה הזאת לא משתתף *כל* תלמיד ותלמיד ב*כל* שיעור ושיעור, בין אם יש באותה כיתה 20 או 40 תלמידים, אלא הדבר מתחלק באופן טבעי (ורצוי גם נינוח) בין שיעור לשיעור ובין תלמידים לתלמידים. ביום ראשון מצביעים (או נענים לפניה-שאלה אישית של המורה) התלמידים א', ב', ג' ו-ד', ביום שני התלמידים ה', ו', ז' ו-ח', וכך הלאה וכך הלאה. בדיקת השיעורים מתבצעת בנפרד, בכמה שיטות אפשריות שונות, ובהן באמת יש משמעות למספר התלמידים בכיתה. וכאשר מספר התלמידים גדול יותר במידה משמעותית - המורה באמת נדרש/ת למאמץ גדול יותר בבדיקת השיעורים (אך לא באינטראקציות הכיתתיות), אך בשום מקום, בשום מקרה ובשום סיטואציה אין מדובר ב"דקה לכל תלמיד", לא כמציאות טכנית ולא כאיזושהי מטאפורה מוגזמת ומזוייפת. תלונותיהם של רוב המורים לגבי גודל הכיתות קשורות בבעיות משמעת ולא בניהול מערך שיעור ובתפוקה הלימודית (כפי שהם נמדדים באמצעות ציונים, בגרויות והצלחה עתידית, עם כל המגרעות שבמדדים אלה). בעיות המשמעת הן נושא שיש לדון בו בפני עצמו, והוא דורש מאמץ משותף של ההורים והמערכת. אגב, אם כבר מדברים על דמגוגיה, אין צורך להעלות השערות הזויות ומתנשאות בנוסח המשפט שלך (המורתי-פולני-דודתי עד זרא) - "צר לי שהמורים שלך סיפקו לך...". אשמח אם תואילי בטובך לא להפליג בפינטוזים על חוויות ילדותי ונערותי ולא לחוש צער בעבורי. את חינוכי קיבלתי בארץ ובאירופה, בתקופות שהיו טובות יותר ומכובדות יותר למערכת החינוך הישראלית, ועדיין, מה לעשות - המורים האירופאים עלו באיכותם במידה ניכרת על הישראלים, ועם כיתות באותו גודל. צר לי שאת "רואה עצמך כמורה מן הסוג השני" - *רק* מן הסוג השני, ושבמהלך הכשרתך כמורה לא לימדו אותך ש*כל* מורה צריך להיות מורה משני הסוגים גם יחד, ולשלב בשיעוריו בקביעות הרצאת דברים בדינמיקה כיתתית יוצרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שעל נפוליאון כולם יודעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את הספר "השד מהשביעית" של קורנל מקושינסקי (או "השד מכיתה ז"' בתרגום ישן יותר)? יש שם סיטואציה בה המורה בוחן את תלמידיו בשיטה דומה למה שאתה מתאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי דוקא לתאר מצב רנדומלי שנובע בעיקר מהיוזמה של התלמידים המצביעים, ואולי היה עלי לכתוב ככה: "ביום ראשון התלמידים א', ד', ז', ט', וביום שני התלמידים ב', ג,' ה' ו-ד'. אבל בכל מקרה עד כמה שזכור לי - השיטה של הפרופסור ההוא היתה הרבה יותר מסובכת, גיבור הספר עלה עליה והיה בה, נדמה לי, משהו כמו: בשיעור מסויים נבחן התלמיד א' ובשיעור הבא נבחן זה שהוא התלמיד ה-17 אחריו ברשימת השמות. (לבקש מהילד שייקח את הספר בספריה ולקרוא עוד פעם, רשמתי לפני :)) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מהיוזמה של התלמידים המצביעים"? מנסיוני משנותי בבית הספר מדובר על אותם שלושה תלמידים בכל פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה בדיוק מה שטוב. מה אנחנו פה, קסרקטין פרוסי? סתאאם. ליתר דיוק, אמרתי בתגובה 463336: "ביום ראשון מצביעים (או נענים לפניה-שאלה של המורה)...". כך שכיסיתי את שתי האפשרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שתי אפשרויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות א: המורה מפנה שאלה או נושא לדיון אל הכיתה, והתלמידים מצביעים ומגיבים לפי רצונם ויוזמתם. אפשרות ב: המורה פונה אל תלמיד מסויים ומפנה אליו שאלה או נושא לדיון, ואחר כך אל עוד תלמיד ועוד תלמיד ועוד אחד ככל שמאפשרים הזמן וההתקדמות בחומר . יש מורים המשלבים בין שתי האפשרויות. הם פונים לתלמיד מסויים בשאלה, התלמיד עונה, והמורה אומר: "טוב, שמענו את דעתו של מוישה, יש מישהו שרוצה להביע דעה שונה?" עוד שילוב אפשרי: המורה מפנה שאלה או נושא לכיתה באופן כללי. אם ההיענות הכללית היא מועטת או אפילו אינה קיימת, כלומר - אף אחד לא מצביע, הוא פונה לתלמיד מסויים ומבקש ממנו שינסה להרים את הכפפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר (אגב, לא נראה לי שמדובר בשיטות חדשניות במיוחד), ההערה שלי על השד מהשביעית התיחסה לאפשרות ב, וההערה שלי לגבי הנטיה של רק מספר קטן של תלמידים ''להשתתף'' התיחסה לאפשרות א. בתגובה המקורית שלך דיברת על ''התחלקות באופן טבעי'' בין השעורים. הצעה א היא אמנם טבעית אך כנראה שללא חלוקה ואילו אפשרות ב אכן תגרום לחלוקה אך לא תהייה טבעית. האפשרות השלישית היא כמובן גם לא טבעית וגם לא ממש ''חלוקה''. אני לא ממש מתרגש מכך שהמורה צריך קצת להכריח תלמידים להשתתף בשעור, אבל גם לא צריך לצפות שהתלמידים יהיו אסירי תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהשיטות החדשניות באות לחפות על חוסר היכולת לנהל דיון רב משתתפים בכתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר. איזה שיטות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, הוראה יחידנית בכתה של 35 תלמידים, לימוד בקבוצות וכד'. השיטות הללו הן בסדר גמור כשהן חלק ולא עיקרי. בסופו של דבר קיימת גם ההוראה הפרונטלית. אם המורה אינו מסתדר עם הוראה פרונטלית, אז עולה הכמות של הקבוצות וכו'. מורה שאינו יכול ללמד פרונטלי, צריך להחליף מקצוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון רע ונפוץ. הנסיון אינו מדבר בזכות כתות עמוסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא רואים עלי, אבל למדתי בתיכון בשנות השבעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי להגיד שנשארתי עשר שנים בכיתה ג' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילד מפגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שכח להגיד שהוא נשאר בטעות בכיתה ג' של אחותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לי יש תירוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון מורים שעושים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לרוב הדברים שלך. מה שאינני מסכים הוא שלנהל דיון בכתה עם 40 תלמידים הוא לנהל אותו עם 25 או אף 30 תלמידים. לפני כ-20 שנה מצאו במישרד החינוך מחקרים המראים שכיתות של 40 תלמידים לא פחות טובות ללמידה מכתות של 30 תלמידים. כל זאת לאחר שהדעה הכללית במישרד היתה שכתות של 40 תלמידים, גרועות ללמידה. המחקרים היו מחקרים ביזאריים שהשוו תוצאות ציוניות (מהמילה ציון) מסויימות ולא את האוירה בכתה, תחושת האינטימיות והנוחות של תלמידים להשתתף בשעור ועוד דברים מסוג זה. יש כמובן מורים שלא ינהלו שעור טוב גם בכתות של 25 תלמידים. חשבון פשוט יראה שבכתה של 40, אם באופן תיאורטי יתבטא כל תלמיד דקה אחת, יגמר השעור. היכן הרב שיח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קרה לך, כמורה, שעמדת בכיתה בת 40 תלמידים וניהלת דיון שבו, באותו שיעור - *כל אחד ואחר* מ-40 התלמידים התבטא? אני בספק רב, ואני מעולם לא נכחתי בסיטואציה מופרכת שכזאת. בשיעור נתון מתבטאים רק כמה תלמידים ולא כולם, ובשיעור הבא מתבטאים תלמידים אחרים. אם קורה - וזה בדרך כלל לא קורה ובדרך כלל נושאי לימוד רבים אינם מעניינים את התלמידים והם יושבים בכיתה מתוך חוסר ברירה (כן, לא אצלך, זה ידוע - אבל אצל מורים אחרים :)), אבל אם קורה שנוצרת בכיתה המולה רבה מתוך רצונם העז של *כו-לם* להתבטא, מה עושה מורה שהוא אדם נבון? - אומר לתלמידיו: "אני שמח שהנושא כל כך מעניין ומעסיק אתכם, וכיון שזמננו קצר, אני מציע שנמשיך בשיעור הבא, ומי שהעניין ממש בוער לו - שיכתוב את דעתו על גליון נייר, בלי חובת הגשה ובלי ציון, ואני מבטיח שדעות מקוריות ושונות מדעתם של השאר - אני אדאג להביא אותן לידיעת כל חברי הכיתה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בכיתה של 30 תלמידים לא זכור לי שכולם רצו להתבטא והתבטאו באותו שיעור. זה מצב חריג (אם כי אני מתאר לי שהוא קורה לפעמים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגע בדיוק בשורש העניין (לא בזה שאצלי לא היה שעמום :-) ), אם קורה שנוצרת המולה בכתה של 40 תלמידים ואם הדבר קורה בכתה של לא יותר מ-30, זהו כל ההבדל שבעולם. בכתה של ארבעים, גם אם באופן תיאורטי כל אחד ידבר בממוצע דקה -נגמר הזמן. היתה לנו פעם שיחה בכתה במסגרת יום שהוקדש לחינוך מיני. היו 25 תלמידים והיתה שיחה כיפית, התלמידים באו אחרי השעור וטרכו לומר את זה. אי אפשר היה לנהל את השיחה הזאת בכתה של 40 תלמידים וגם לא של 35 . אחד העקרונות של ניהול סדנאות הוא שלא יהיו יותר מ-15 משתתפים ורצוי שיהיו שני מנחים. מה קרה? העקרונות של סדנאות למבוגרים אינם תופסים לגבי ילדים? אצל מבוגרים יש בעיות משמעת קשות יותר? אם כברנגעתי בהבדלים בין ילדים ומבוגרים: לפחות בזמן שאני למדתי באוניברסיטה, סמינריון היה אמור לכלול לא יותר ממספר מסויים של משתתפים, לבטח לא 40. גם תרגילים באופן תיאורטי היו צריכים להיות לא עם 40 משתתפים. אני יודע שהעקרונות הללו שקיימים באוניברסיטאות באירופה וארה"ב, כבר מזמן לא קיימים אצלנו. מדוע כשלפחות העקרונות הללו מקובלים לגבי מבוגרים, הן פקידי האוצר שהם המבינים הגדולים במדינה בכל דבר וגם בחינוך, וגם שרת החינוך, אינם מוכנים בכלל לכלול אותם ברפורמה המפורסמת במערכת החינוך שהם המשווקים העיקריים שלה. רפורמה היא רק בעניין הקשר שבין שעות לשכר. מאד מעמיק! חוסר תום הלב והאטימות אינם רק מאפיינים של משרד החינוך והאוצר: בבית הספר בו סיימה לפני שנה הבת שלי, היו רהבה שעות לימוד. היתה הפסקה אחת של 20 דקות וכל יתר ההפסקות הן של 5-10 דקות. יש מבוגר שמוכן ללמוד באופן כזה? מדוע אף אחד מהמורים אינו מתקומם נגד הגישה הלא אנושית הזאת? אז כפי שאת רואה הביקורת שלי איננה רק כנגד פקידי האוצר אלא נגד כל גישת המבוגרים בתחום החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, אבל הביקורת המקורית שלי היתה לגבי הבכיינות הדמגוגית שבאמירה של מורה ברדיו: "יש לי 40 תלמידים בכיתה, יש לי דקה לכל תלמיד, איך אפשר ככה?", וזה נאמר בכמעט-בכי וכוונתה של המורה היתה לתרץ בכמה מילים את כל כשלון מערכת החינוך - ובמובן זה, זוהי דמגוגיה. בעקבות דבריך אני מתקן את עצמי עכשיו ומכיר בכך שהסיטואציה של "דקה לתלמיד" אכן קורית לפעמים - אבל היא נדירה מאוד 1 ואין בה כדי להצביע על בסיס הבעייתיות של מערכת החינוך בארץ. הבעייתיות קשורה הן בבעיית התקציבים והחלוקה הלא-נכונה והאינטרסנטית שלהם, והן, ובעיקר - בבעיית הירידה ההדרגתית המתמשכת של איכות המורים בארץ לאורך השנים. אגב, לגבי התיאור של הפסקה אחת של 20 דקות ויתר ההפסקות של 5-10 דקות: אני עצמי ביליתי במוסדות לימוד שזה מה שהיה בהם וזה לא נראה לי כל כך בלתי אפשרי, לא למורים ולא לתלמידים. ועוד אגב, אפילו יותר חזק: יש הבדל עצום בין הפסקה של 5 דקות, שזו הפסקה שהיא לא-כלום וכאילו לא היתה, לבין הפסקה של 10 דקות שהיא אולי קצרה, אבל היא בהחלט הפסקה. כך שאי אפשר לשים את שתיהן בצלחת אחת ולומר "יתר ההפסקות הן של 5-10 דקות", רק במגמה להראות את חוסר תום הלב ואת האטימות של האוחזים במושכות. 1 למעשה, אני מאמין שסיטואציה כזאת יכולה לקרות רק בנושא שתיארת, נושא החינוך המיני. שום נושא אחר המועלה במסגרת הלימודים אינו מסעיר ומגרה את התלמידים עד כדי כך שכולם, כל מי שנמצא בכיתה באותו שיעור, ירצו לדבר. ומאחר שבחינוך מיני עוסקים במערכת החינוך מעט מאוד - סיטואציה כזאת מגיעה אולי פעם-פעמיים, מקסימום שלוש, בשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שיש ירידה מתמשכת באיכות המורים. הירידה נמשכת עשרות שנים. כדי לתקן את המערכת צריך להפוך את המגמה והתהליך ימשך שנים. בהתנהלות הנוכחית של המימשל הישראלי שגם היא נמשכת הרבה שנים, אי אפשר יהיה להפוך את המגמה. אי אפשר יהיה להפוך את המגמה גם אם האוצר יתן עכשיו למורים - נניח שדרוג השכר ב-40% . השינוי צריך להיות הרבה יותר בסיסי ורב שנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בינינו ויכוח וזהו למעשה מצב חסר מוצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני מאוד, ובעוד דור של חינוך גרוע יטענו שעל בסיס כזה אי אפשר למצוא מורים טובים. אם יש בעיה עם איכות המורים, צריך להחיל תוכנית שתאפשר ''גמישות תעסוקתית'' ותגמול על בסיס ביצועים, גם אם זה אומר (במיוחד אם זה אומר) שרוב המורים ימצאו את עצמם מחוץ למערכת בעוד ארבע-חמש שנים. ישנם המון צעירים מוכשרים שישמחו להחליף אותם בתשלום הולם (ע''ע מורי פסיכומטרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי נכון, אבל צריך לשים לב להבדל עצום בין המורים לבחינות פסיכומטריות לבין מורה בתיכון: הראשונים מלמדים אוכלוסיה שבאמת רוצה ללמוד. המאמץ הנדרש מהמורה במקרה זה הוא כאין וכאפס לעומת המאמץ ללמד את מי שהולך לביצפר כי אין לו ברירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי פתרון לבעיה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "תגמול על בסיס ביצועים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירושו של דבר שאם בעבור אותה אוכלוסיית מוצא התלמידים שלך מצליחים כפליים משלי, השכר שלך יהיה כפול משלי. רוצה חינוך ערכי ? כנ"ל לגבי התנדבות (באמת התנדבות, לא "התנדבות" נוסח מערכת החינוך), שיעור מגוייסים, שיעור מתנדבים ליחידות מיוחדות, שיעור בעלי התיקים הפליליים (בהיפוך סימן) וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה נותן תגמול עבור התנדבות, היא כבר לא תהיה ''באמת התנדבות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגמול למורים על התנדבות של תלמידיהם, אם הבנתי נכון. (נראה לי שאת פעילויות ההתנדבות שלי בתיכון הייתי מייחסת דווקא לחינוך הבלתי פורמלי בשילוב חינוך מהבית. למחנכת שלי בתיכון, נחמדה ככל שתהיה, לא היה שום קשר לזה מעבר לעובדה שהיא מעולם לא הפריעה לי להחסיר לימודים בשביל אירועים כאלו ואחרים שדרשו את נוכחותי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלעובדה שמעברה לא היה קשר, לה עצמה היה קשר משמעותי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |