בתשובה לרון בן-יעקב, 05/01/05 17:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כנראה שלא. אבל אם כבר בנושא עסקינן, מה בדבר המוניות השחורות של לונדון ? הן לא דוגמא רלוונטית לענייננו ? אני פשוט לא יודע אם לקטלג אותן בתור "רגולציה" או בתור "חופשי", מכיון שיש בסיפור שלהם אלמנטים משני הצדדים, אם אני מבין אותו נכון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לקבל רשיון נהיגת מונית בלונדון יש לעבור מסלול מכשולים מפרך, שכולל לימוד בע"פ של כל המפה הלונדונית, כולל מיקומם של מאות אתרים שונים ומשונים שיכולים לעניין את התייר המזדמן. הלימוד האינטנסיבי אורך כשנה-שנתיים ומחולל שינויים פיזיים בני-מדידה במוח של הנהגים. כך, מכל מקום, נטען בסרט (BBC?) שראיתי. אם זאת לא רגולציה, אזי אני מסכים שאין צורך ברגולציה על מוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עוד לא קיבלתי תשובה לתגובה 272810. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהעמדה שלי די ברורה. נהג שקיבל רשיון נהיגה הוכיח דבר אחד בלבד: שהוא יודע לנהוג ברמה שהשביעה את רצון הבוחן של משרד התחבורה (נעזוב לרגע את השאלה מי ייתן רישוי כזה בעולם האידיאלי של יעקב). כשאני עומד בבן-יהודה פינת מאפו ועוצרת לידי המכונית הלבנה עם הכיתוב "מונית", אני לא במעמד שאני יכול לברר אם לנהג שלה יש שבע מאות ותשעים הרשעות על נהיגה בשכרות, אין לי מושג אם הוא מתכוון לנסוע לדיזנגוף פינת שלום עליכם דרך רמת אביב ג' (אני לא תל-אביבי), ויש להניח שאעלה על המונית אפילו אם הוא מעשן נון-סטופ בחלונות סגורים, כי חשוב לי להגיע למחוז חפצי ואין לי שום סיבה להניח שהמונית הבאה שתגיע, אם תגיע, תהיה במצב טוב יותר. מהסיבות שפרטתי, השוק הזה ימשוך אליו את האנשים שנהיגת מונית היא המקצוע הטוב ביותר עבורם. המעטים שכן ירצו לתת שרות טוב יידחקו החוצה בגלל חסרונם התחרותי מול נהגי המרוצים המתוסכלים ומול הנוכלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שכל אדם שיתקרב לכביש בעולם האידיאלי של יעקב, מסכן את חייו. אבל, אנחנו לא מחויבים להנחת הבינאריות של יעקב. להפך, זה ששנינו מקבלים את הצורך לפיקוח על הרכבים ועל המורשים לנהוג מבטל, לדעתי, את הצורך בפיקוח על המוניות. אתה עומד בבבן-יהודה פינת מאפו ורוצה להגיע לדיזנגוף פינת שלום עליכם, עוצרת לידך מכונית ואתה מגיע עם הנהג להסכמה שהוא יסיע אותך תמורת 20 שקלים חדשים, הבעיות שאתה מציג הן: א. אתה לא יודע אם לנהג יש שבע מאות ותשעים הרשעות על נהיגה בשכרות. בעיקרון, הפתרון לזה צריך להיות במסגרת הפיקוח על הנהגים באופן כללי. אחרת, יש לך את אותה בעיה בכל עליה לכביש, עם מונית, עם אוטו פרטי, עם אוטובוס או עם אופניים. פיקוח על מוניות לא יעזור לפתור את הבעיה הזו. ב. אין לך מושג אם הוא מתכוון לנסוע לדיזנגוף פינת שלום עליכם דרך רמת אביב ג'. יש כאן שתי בעיות (שהפתרון לשתיהן זהה) ב1. הנסיעה דרך רמת אביב ג' תיקח יותר מידי זמן. ב2. הנסיעה דרך רמת אביב ג' תעלה יותר מידי. הפתרון לשתי הבעיות הוא זהה, כחלק מהמיקוח שלך עם הנהג, תקבעו פרק זמן אליו הנהג מתחייב, והנחה שתקבל אם הנסיעה תיקח יותר מידי זמן. קח הצעות מ-5 נהגים שונים, והנה, השוק החופשי פתר לך את הבעיה. ג. יש להניח שתעלה על המונית אפילו אם הוא מעשן נון-סטופ בחלונות סגורים. טוב, דווקא כאן חוסר הפיקוח עובד לטובתך, אתה יכול לעלות למונית עם סיגריות, עם שרית חדד בפול ווליום ובלי מיזוג תמורת 20 ש"ח, או למונית עם מוצארט, מיזוג ואויר נקי תמורת 500 ש"ח. אם אתה ממהר, אתה יכול לעלות למונית הראשונה שתגיע, ואם יש לך זמן, אתה יכול להיות בררן. כמי שתומך עקרונית בפיקוח ממשלתי על הרבה תחומים (ולפי מה שקראתי עד עכשיו, אני נמצא שמאלה ממך בתחום הכלכלי), לא שיכנעת אותי. בשביל להצדיק פיקוח ממשלתי על תחום מסויים, צריך לדעתי להראות שמדובר בצורך בסיסי, או שללא פיקוח יש סכנת חיים אמיתית. כמי שנוסע אחרי מוניות די הרבה, אני לא מאמין שאתה חושב באמת שהפיקוח מביא נהגים זהירים לתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מידת הסיכון שלי כצד ג' אינה זהה לסיכוני כשאני מצטנף בחרדה בפינת המושב האחורי של ז'וז'ו הזריז וממלמל את ברכת הדרך לשמחתו האינסופית של מר פז. אגב, גם הסיכון שלי כצד ג' גדל כאשר רבים מהאיציקשומאכרים יהפכו את התחביב שלהם למקצוע. אבל זאת רק הערה צדדית. ב. מה מיקוח, איזה מיקוח? יורד גשם אימים, אני צריך להגיע לפגישה, ואין לי מושג כמה רחוק מקום היעד שלי במטריקה של התנועה התל-אביבית - אחרת הייתי הולך ברגל ללא ספק. אם אתה רוצה עולם שבו כדי לתפוס מונית אני צריך לקחת הצעות מחמישה נהגים שונים (כולם, כמובן, יחכו בסבלנות עד שאגמור לקרוא את ה RFP שמילאו עבורי), אני מקווה בשבילך שיש לך *המון* זמן פנוי. ג. כן, כמובן, איזו שאלה? אני אעמוד בכביש עד שתגיע המונית שמתאימה לי מבחינת היחס עלות/תועלת. מאד פרקטי, ביחוד כשהשוק כולו יילך, ללא ספק, לכיוון של ריבוי המוניות הזולות יותר. אם "סכנת חיים אמיתית" היא הקריטריון היחיד שלך, אולי אתה באמת צריך לתמוך בהסרת הפיקוח משוק המוניות (יחד עם: בנקים, שוק ני"ע, ביטוח ועוד כהנה וכהנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאמור, לא השתכנעתי. ב. זה תמיד האופי של שוק חופשי, ככל שיש יותר ביקוש, מחירו של השירות יעלה. ביום עם הרבה גשם, נהגי המוניות יעשו בוכטה. ביום אביבי הם יעבדו במשהו אחר. מצד שני, ביום גשם הרבה יותר אנשים ינסו להרויח כסף כנהגי מוניות, לכן גם ההיצע יעלה, יתהיה לך יותר אפשרות לבחור. למה הדבר דומה, למכירת מטריות. ביום גשם אני אקנה את המטריה הראשונה שאמצע. ביום סתוי אני אדלג על מטריות. אתה לא מציע שנפקח על שוק המטריות? ג. אבל זה המצב בכל השווקים, לא מצאתי מה בשוק המוניות מצדיק יותר פיקוח משווקים אחרים. לא רק סכנת חיים, גם צרכים בסיסיים. לדעתי, היום בנק וביטוח הם צרכים בסיסיים, מוניות לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המטרייה שקנית בגשם שעבר אתה שומר בארון ומשתמש בה כל החורף (כלומר, אתה יכול לצמצם את הסיכון שתיאלץ לקנות מטרייה לא מתאימה במחיר מופקע, לפעם אחת בלבד בשנה). את הנסיעה במונית מעט יותר קשה לשמור, אלא אם מדובר בחוויה שלא תשכח כל חייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה לעשות? ב+ג. כבר אמרתי למה, לדעתי, השוק הזה מיוחד: האינטרקציה היא מזדמנת, חד-פעמית ואינך יכול לבחור את ספק השרות מראש. אני מצטער אם לא השתכנעת, אבל אין לי מה להוסיף. מונית היא צורך בסיסי מאד בעיר ללא חניה וללא רכבת תחתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להצטייד מראש על מנת למנוע את הצורך בשירותי המוניות, קנה או שכור אוטו (או קטנוע), ושלם על חניה. לדעתי, תחבורה ציבורית היא צורך בסיסי, מונית היא פינוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דנו בזה פעם (ואולי אמצא קישור בקרוב) - מונית היא תחליף לגיטימי ואף כדאי למי שגר בלב עיר צפופה ולא רוצה/יכול להחזיק רכב פרטי. לך זה נראה פינוק, לי זה חוסך קנסות על חניה וצורך לטפל ברכב גם בימים שאני לא זקוקה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, החיים בעיר צפופה עולים כסף. מצד שני, את לא צריכה לנסוע שעה ביום לעבודה, להתפשר על העבודה היחידה שמתאימה לכישורים שלך, לשלוח את הילדים לגן היחיד שמתאים לגילם, לחכות שהסרטים החדשים ישודרו בטלויזיה או לראות מסעדות רק בתוכניות בישול. כל אחד עושה את החשבון שלו. אני לא מוצא סיבה שהממשלה תתערב בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? התגובה שלי לגבי אחזקת רכב פרטי בעיר לא קשורה כלל להתערבות ממשלתית, אלא לטענתך שלפיה "תחבורה ציבורית היא צורך בסיסי, מונית היא פינוק". אבל ממילא, כל מה שעונים לך בשרשור הזה מתנקז לבסוף לאותו פזמון חוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני חשבתי שהבנתי אותך אחרת. כשאת בעיר גדולה וצפופה את יכולה להחזיק רכב, להחזיק קטנוע, ללכת ברגל או לסוע בתחבורה ציבורית. למה, כשיש לך את כל האפשרויות האלה, מונית היא *צורך בסיסי*, ולמה עבור מי שגר מחוץ לעיר הצפופה, היא לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהיא צורך בסיסי, אמרתי שכאמצעי תחבורה מונית חלופה טובה בדיוק כמו החלופה של להחזיק אוטו (רק זולה יותר), אופנוע (רק בטוחה יותר), אוטובוס (רק נוחה יותר) או הליכה ברגל (רק מהירה יותר). יש למונית חסרונות משלה, אבל היא עדיין חלופה לגיטימית ולא פינוק. לגבי מי שגר מחוץ לעיר - לא יודעת, מעודי לא גרתי מחוץ לעיר ולכן גם לא טרחתי לעשות את החשבון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוסיפי לזה מקרים שבהם ההגעה מנקודת המוצא שלך לנקודת היעד באמצעות התחבורה הציבורית (שכידוע אינה עוברת או עוצרת בכל רחוב) כרוכה בהליכה שהיא מעבר ליכולותיך, ושמסיבות שונות אין באפשרותך להוציא רשיון או להחזיק רכב ממונע. במקרים כאלה מוניות עשויות להיות הפתרון היחיד והן בפרוש לא לוקסוס. אבל זה עוד לא הכל: קווי אוטובוס שפועלים רק 4 פעמים ביום, או שהנגלה האחרונה יוצאת לדרכה בשבע בערב, מחייבים לעיתים קרובות חיפוש אחר אלטרנטיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בו שבת אגד מכל מלאכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לפעמים מונית היא הפתרון הנוח והמהיר ביותר. גם רופא פרטי. זה ההבדל בין צורך לפינוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאינו אויר, מים, אוכל וכסות הוא פינוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה, כמובן, עניין סובייקטיבי. לדעתי, גם ביטחון, חינוך, בריאות, תשתיות (כמו חשמל ביוב וטלפון), מגורים (ברמה הבסיסית), תחבורה ציבורית ועוד דברים הם דברים בסיסיים לאדם המודרני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שרכב פרטי, בעיניך, שייך לרשימה הזאת ואינו פינוק - למרות שהוא יקר מאוד, מזיק לסביבה ולא נוח לשימוש בעיר. לעומת זאת, שימוש בשירות מוניות *כתחליף לרכב פרטי* הוא פינוק בעיניך, למרות שהוא זול יותר מרכב פרטי, מעט יותר ידידותי לסביבה (כי יותר אנשים "מתחלקים" בזיהום של אותו רכב) ונוח מאוד לשימוש. למה בעצם? אני לא מכירה אותך, אבל נוטה להאשים בזה את הדעות הקדומות של עדת הפולנים בני העלייה השלישית והרביעית ("הם נסעו בטקסי ספיישל? הם בטח לא מרגישים טוב"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, רכב פרטי הוא פינוק, ואם מישהו יציע לפקח על שוק הרכב (מבחינת מחירים ומי שרשאי לסחור, לא מבחינת אישורים בטחוניים) הייתי מתנגד בנחרצות. אין לי בעיה עם מי שמתפנק, גם אני צורך מוצרים רבים שאינם צרכים בסיסיים (כולל אפילו מוניות), יש לי בעיה עם הרעיון שהממשלה צריכה לפקח על הפינוקים שלי או שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אותה מטרייה הנמכרת בזמן גשם זלעפות היא "פינוק" או "צורך" בעיניך? האם משנה לצורך העניין אם הקונה הוא אדם חולני שמועד לחלות בדלקת ריאות, או צעיר בריא שלא יקרה לו כלום אם יגיע הביתה פעם אחת בבגדים רטובים? מה בדבר "גזלן" שמוכר לפועלי בניין, למשל, שתייה קרה ביום שרב, במקום שאין בו אף חנות מכולת ברדיוס של קילומטר? האם פחית השתייה היא צורך או פינוק? הגזלן מפקיע מחירים - האם יש לפקח עליו? אסוציאציה פרועה אחרת: מה בדבר ניתוח פלסטי לשינוי איברים בגוף - צורך או פינוק? האם יש לפקח על השוק הזה או להותיר אותו "חופשי"? האם תבדיל בין ניתוח לשחזור שד לאחר כריתה, למשל, ותקרא לו "צורך", ולניתוח להגדלת אותו איבר תקרא "פינוק"? (אני פשוט מנסה לברר את החלוקה שלך ל"צרכים" ו"פינוקים". לא חושבת שהחלוקה מקובלת עלי, לא כל שכן הטענה שהחלוקה הזו מהווה קריטריון למידת התמיכה הממשלתית הרצויה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה פינוק פוגעת בך אישית? אני מתנצל, את יכולה להחליף אותה למותרות. לחם זה צורך, לחם שיפון הוא מותרות. לכן לחם מפוקח, לחם שיפון לא. אילו הייתי חי בסין, הייתי תומך בפיקוח על האורז במקום הלחם. אפשר לעבור הלאה? מטרייה הנמכרת בגשם היא מותרות בעיני. אם הקונה הוא אדם חולני, שיקבל מהביטוח הרפואי שלו (שהוא לא מותרות בעיני) הקלה במחירה של המטריה. אין סיבה שהמדינה תתערב בשוק המטריות בגלל אחוז כל כך קטן של צרכנים שהמטריה חיונית בשבילם. דבר דומה נעשה בשוק המכוניות, כאשר לנכים ניתנת הנחה משמעותית בקניית רכב, מקומות חניה טובים ועוד דברים. גזלן הוא מותרות. פועלי בניין לוקחים איתם את השתיה והאוכל שלהם (או שהמעסיק דואג להם). פועל בניין שלא רוצה לשתות את המים מהבית, ומעדיף פחית בירה צוננת, טוב, על אנשים כאלה הגזלן בונה. אני כן חושב שעל שוק המים צריך לפקח ולא על הגזלנים או על שוק הבירה. זה מה שקורה היום, ואין סיבה לשנות את זה. את ההבדל איזה טיפולים רפואיים הם צרכים ואיזה מותרות אני משאיר לועדות רפואיות. בדיוק כמו שקורה היום. אני לא חושב שהטענה שלי צריכה להיות מקובלת עליך, אבל אני חושב שהיא הגיונית, עובדת טוב (בסופו של דבר, זו החלוקה ברוב המקרים בהם מדינות מערביות מתערבות בעסקאות שנעשות בין פרטים), ורחוקה מהקיצוניות של יעקב וחבריו. אני חושב שאתם מפספסים את המטרה האמיתי שבגללה מפקחים על המוניות, לא הצרכנים ולא הפקידים מרוויחים, מי שמרוויח זה נהגי המוניות, והם יודעים את זה טוב מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם המילה עצמה אלא עם ההבחנות שאתה עושה. המקרים שהבאתי לא נועדו דווקא להדגים את זכויותיהם של צרכני המטריות החולניים, או של פועלי הבניין הצמאים, אלא לחדד את ההבחנה. את אותו גזלן, לצורך העניין, השתדלתי למקם במקום שבו סביר שהמים נגמרו באיזשהו שלב של היום. אולי הדוגמה שהבאתי לא מוצלחת. אבל השאלה לגבי הטיפולים הפלסטיים היא העקרונית - אותה הפרוצדורה כמעט יכולה להתבצע על שני חולים שונים, באחד מהם היא תהיה צורך רפואי (למשל תיקון קנה הנשימה) ובשני מותרות/פינוק (שינוי צורת האף). העובדה שאתה זורק את ההבחנה בין שני המקרים על ועדות רפואיות, לא עוזרת לי להבין את הנקודה שלך. ברור שמישהו צריך לקבוע את הגבול בין מותרות לבין צורך חיוני, אבל איפה עובר הגבול שלך? אגב, מי זה "אתם" מהמשפט האחרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מעוניין להמציא את הגלגל, למיטב הבנתי, מטרת הרפואה הציבורית (אם נתעלם מהחלק של מניעה) היא, לדעתי, להבריא את החולים. פרוצדורה שנועדה להבריא אדם חולה, או אפילו לשפר את איכות חייו כך שתדמה יותר (לפחות מבחינת ההזדמנויות) לאיכות חייו של אדם בריא, נראית לי על פניו כצורך. להבדיל, פרוצדורה שנועדה לשפר את איכות חייו של אדם בריא, היא מותרות. אני זורק את ההבחנה על ועדות מומחים משום שאני יודע שאני לא תמיד אהיה מסוגל להבדיל בין המקרים. סליחה על ה''אתם'', את צודקת, נסחפתי והכללתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא - כאן קבור הכלב. אותו רופא עצמו (פרטי, לצורך העניין) מסוגל לבצע פרוצדורה שתהיה כמעט זהה על שני חולים שונים - לאחד זה יהיה צורך ולשני פינוק. הקושיה שלי אם כך 1 היא: איך תפריד בין המקרים האלה לצורך רגולציה? כלומר, האם באותה קליניקה עצמה תפקח על חלק מהניתוחים (מבחינת הפרוצדורות או מבחינת המחיר) ועל חלקם לא תפקח? 1 כן, כמעט שכחתי אותה לרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לדעתי, פיקוח על רופאים מבחינת פרוצדורה, תמיד. ההבדל בין זה לפיקוח על מוניות הוא שאם לא נפקח על מוניות, מקסימום הנהג יסע בדרך קצת יותר ארוכה מהאופטימום (לפחות, זה המקסימום שהשוטה נתן לי), ואם לא נפקח על רופאים, מקסימום... ב. פיקוח על רופאים מבחינת מחיר, רק במקרים שמדובר בצורך, על ידי הביטוח הרפואי. טוב, אני חייב להודות שלא כל כך הבנתי את הקושיה (והקושי) שלך. גם על האופה אני מפקח שהוא אופה לחם אחיד, ומפסיק לפקח שהוא אופה לחם שיפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מבלבלים בין שני סוגי פיקוח: 1) ניתן לפקח על המוניות ולקבוע: מחירים, אזורי פעילות, מספר המוניות, רמת השרות וכו' 2) ניתן לפקח ולמנוע רמאויות. לא צריך לתמוך בשניהם, בדיוק כמו שלא צריך לתמוך בפיקוח על כמה לחם שיפון יאפה ומה יהיה מחירו כדי לתמוך בפיקוח על כך שאין רעל בלחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מתבלבל? יש הרבה יותר משני סוגי פיקוח, והסוג השני הוא אכיפת חוק ולא פיקוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין שוק המוניות לכל שוק אחר הוא שאתה לא באמת יכול לעשות השוואת מחירים. למה? כי אם אתה רוצה לקנות מטריה, אתה יכול לחפש בשלוש-ארבע חנויות, ואז לחזור לחנות עם המחיר הכי זול. אבל אם אתה רוצה מונית לארלוזרובה פינת דיזינגובה, אתה לא יכול לעצור חמש מוניות, לקבל הצעת מחיר, ואז לחזור למונית הכי זולה - הוא כבר נסע משם. כלקוח שנוסע במונית במסלול הזה בפעם הראשונה, אתה צריך לנחש אם המחיר הוא גבוה או נמוך, ולהמר אם המונית הבאה שתבוא תהיה זולה יותר או יקרה יותר מהמונית שעצרה לך עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעצור שלוש מוניות, תקבל שלוש הצעות מחיר, ותדע מהו מחיר טוב. אחר כך תוכל לעצור עוד מוניות, ולבחור בראשונה שנותנת מחיר טוב. זה מה שעושים במכירה פומבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה נראה לך יעיל יותר מהפיקוח הממשלתי? (שלא לדבר על זה שבינתיים דיברנו רק על המחיר, ולא על איכות הנסיעה, שזה בכלל משהו שאני לא יכול לדעת עד אחרי שסיימתי אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעוני יעילות זה יעקב. אני מחפש הצדקה. אבל, כן, נראה לי שמהר מאד השוק יגיע לאיזון מחירים, והאנשים שנוהגים להשתמש במוניות באופן קבוע יכירו את השוק. הקונים האקראיים יצטרחו ללמוד את השוק, או לשלם יותר, כמו בכל שוק לא מפוקח. לא נראה לי שזה מצדיק פיקוח ממשלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, במקום לעצור מונית אחת אתה צריך לעצור בסביבות חמש (תלוי בשונות של המחירים, אני מניח) מוניות עבור נסיעה אחת. כמו שכבר אמרתי, אני מקוה שיש לך המון זמן פנוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מכיר את השוק, תעצור אחת. אם לא, או שתבדוק מחירים, או שתשלם יותר. מהבחינה הזו, אין הבדל בין השוק הזה לשווקים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה בצד, אגב מטריות ושוק חופשי: האם לא הגיע הזמן שיזם כלשהו ירים את הכפפה ויתחיל למלא את פלח השוק של מטריות שעולות יותר מעשרים שקל, מחזיקות יותר משני ימי גשם, וממותגות כך שאפשר יהיה לזהות אותן? אם יש כאלה, תופענה מייד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגש הוא ''לא הולכות לאיבוד'', ולצורך זה כדאי לשקול השתלת שבב זמ''מ (זיהוי מטרייה מיידי) מתחת לעורו של כל צרכן נבון. אתה עומד לצאת ללא המטרייה - מייד היא מצפצפת את נעימת ''שיר אשיר בגשם'' מפינת החדר ומתריעה על קיומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם כל האנשים ילכו כל הזמן עם מטריות, מישהו שם למעלה יסדר בכוונה שלא ירד גשם, וכך תיגרם בצורת של ממש. מה יהיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי קריקטורה שבה רואים שני שייח'ים סעודים במדבר, אחד מהם נושא מטרייה. שייח' א': מה זה? שייח' ב': הבאתי את זה מאנגליה. זה דבר כזה, שאם משאירים אותו בבית, יורד גשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין סעיף ג' - נסיעה זולה יותר אפשר להשיג אם מכניסים בו-זמנית שני נוסעים שונים למונית, ובלבד שהם נוסעים לאותו כיוון ("אני רק מוריד אותה פה בפינה, 30 בלוקים מכאן"). ייתכן שהשיקול הזה יתרום להתחזקות הסקטור של מוניות השירות, ולהפוך את המונית "ספיישל" למוצר יקר יותר. על אפם ועל חמתם של הנוסעים, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתעקשות של אנשים לגור בפריפריה, מחוץ לעיר-הבועה הגדולה, היא מעשה איוולת בעולם קפיטליסטי כמו שלנו, שלא לומר: מעשה חסר אחריות, שיש לשפוט אותו בבית הדין הביבי-פורזי באותה חומרה ששופטים בה את תושבי עיירות הפיתוח (הללו אף אינם ראויים לתואר "אנשי פריפריה" שכן בחרו לגור מחוץ לפלנטה) המביאים ילד אחד יותר מכפי יכולתם הכלכלית הנתונה והצפויה, ואף את המובטלים. רק אנשים כשרי אריסון, שביכולתם להרשות לעצמם חללית פרטית שתביא אותם לכל מקום, רשאים לתת לעצמם את הלוקסוס הזה של מגורים מחוץ לעיר הראשית, השפויה והתרבותית היחידה של ישראל ואף אינם צריכים להכיר את רחובותיה. על השאר לבחור אם לגור במקום הנכון ואם אין ביכותם לעשות זאת, שיואילו בטובם להתנדף או שהתכנית הכלכלית הבאה תטפל גם בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכנית הכלכלית הבאה? מה רע בנוכחית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא טובה מאד, ולאור הצלחתה יש אפשרות שהיא תורחב ותחול על כלל השוטים שבין כלל חטאיהם, גם אינם גרים במקומות הנכונים. אפשר לקרוא לזה 'התכנית הכלכלית 2' ואפשר גם לקרוא לזה 'התכנית הכלכלית 1 - הרחבה'. לפי בחירתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כך וכך שנים הייתי בנמל התעופה של פראג בעצירת ביניים, והיו לי תשע שעות להעביר, אז החלטתי לנסוע לעיר ולהעביר את הזמן. נכנסתי למונית בנמל התעופה וביקשתי לנסוע לאזור תיירותי כלשהו של העיר (שלא ידעתי עליה כלום). לא היה לי מושג מה שווי המטבע המקומי, מה המרחק מנמל התעופה לעיר, או כמה אמור לעלות לנסוע ממקום אחד לשני. בסיום הנסיעה, הנהג נקב בסכום כלשהו. שאלתי אותו כמה זה בדולרים, הוא חשב לשניה, וענה שעשרים. נתתי לו עשרים דולר, בעצב מה, ויצאתי לדרכי. רק כאשר התייעצתי עם מרכז מידע לתייר שנתקלתי בו בעיר, גיליתי שמחיר מונית מנמל התעופה לעיר לא צריך לעלות על חמישה דולרים, וגם שיש אוטובוס שמגיע בדיוק לאותו מקום בסכום שווה ערך, פחות או יותר, לחמישים סנט. עכשיו נניח שתייר מגיע לארץ, ונמצא במצב שלי. מה, לדעתך, הוא אמור לעשות, כשנהג המונית מכריז שהנסיעה מנתב"ג לת"א עלתה 40 דולר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אמור לעשות התייר שמוכר הפלאפל אומר לו שחצי מנה עולה 75 ש"ח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללכת לבדוק בחנות הפלאפל הסמוכה כמה זה עולה שם. איך יכולתי לעשות את זה כשאני מנסה לתפוס מונית? מה שאתה מציע פה, בעצם, הוא שנהגי מוניות יתחילו להזדנב זה אחרי זה. הרי אף נהג לא ירצה להיות הראשון שמגיע אל הלקוח, כי אז הוא בהכרח יפסיד אותו. הוא ינסה להיות הרביעי או החמישי שמגיע אליו, וכך תראה שיירות של מוניות נוסעות זו אחרי זו, כשהראשונים בשיירה מנסים כל הזמן להכריח את האחרונים לעקוף אותם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא לא יודע איפה חנות הפלאפל הסמוכה, והוא ממש רעב? בדיוק כמו שאתה הולך לחנות הבאה, תלך למונית הבאה (ואם אין לך זמן, תשלם יותר). חוקי ההצע והביקוש עובדים פה ושם בדיוק אותו הדבר. כשנהג מונית נוסע באלנבי ורואה שוטה מרים את ידו, הוא לא יודע אם הוא הנהג הראשון או השביעי, והוא לא יודע אם השוטה עוצר שם מוניות כל יום, או שהשוטה הוא תייר שנחת מפינדלנד. לפי ההגיון שהצגת, אף מוכר פלאפל לא ירצה להיות הראשון שתיירים יגיעו אליו. למה זה לא הולך ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את מוכר הפלאפל הזה אני אפגוש גם מחר, אם ארצה, למשל כדי להתאונן על המחיר המופקע והשלשול שנגרם לי. השערוריה שאקים עלולה להבריח קונה פוטנציאלי או שניים ובודאי שאותי, כלקוח המוכר הזה הפסיד. לעומת זאת אם המחיר היה סביר והפלאפל טעים ובריא, יש למוכר סיכוי לראות אותי מחר שוב עם ארנקי בידי, ואולי עם חבר או שניים (נניח לרגע שיש לי כאלה). בתנאים האלה פעולת השוק החופשי היא בכיוון הנכון. את נהג המונית שגבה ממני פי שלושה מהסביר וגם בלם בפראות ששברה את המשקפיים שלי אני בחיים לא יכול למצוא, וכם אם אוכל לא יהיה לי הרבה מה לעשות עם זה. אני בטח לא אסע אחריו כל היום עם שלט "זהירות, נהג מאניאק". אם נתקלתי בנהג טוב ובמחיר סביר ממילא לא אוכל לנצל את זה לטרנזקציה עתידית. אתה לא רואה איך התנאים האלה יגרמו לשוק להתדרדר לכיוון של השרות הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם איזה יזם ממולח יקים חברת מוניות שמתחייבת לשירות איכותי במחיר הוגן, תוכל להקפיד להשתמש רק במוניות שכתוב עליהן ''גבריאלי ובתו גמבה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. כשאני עומד באבן-גבירול פינת ז'בוטינסקי אני פשוט אמתין למונית גבריאלי שכמובן תחלוף בדיוק שם תוך שבועיים שלושה. לחילופין, אני אצלצל בסלולרי ואזמין מונית מגברי, והוא כמובן יבשר לי שבאמת יש מונית פנויה באזור שלי. במקום צי של כמה אלפי מוניות שיש היום, אתה מציע לי לקבל שרות מחברה אחת (או אחדות) בלבד. עכשיו יטען הטוען שאפשר לקיים גם את המוניות המפוקחות (עם שלט גדול ומאיר עיניים ''אנחנו בפיקוח'') ובמקביל כל אחד אחר שירצה להתחרות בהן ללא פיקוח, בלי השלט הזה. מה שיקרה, לדעתי, הוא שכל המפוקחים יפשטו את הרגל או ייאלצו לבחור באופציה הלא מפוקחת ולהוריד את טיב השרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עומד בהרבה פינות רחוב, או שזו סתם התרשמות מוטעה מצדי? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לספר כאן שהמקצוע שלי הוא פקח מוניות, כך שאני מסתובב הרבה בעיר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה תייר שעוצר בתל אביב לחמש שעות בדרך ללא יודע לאן (קרא שוב את הדוגמא של דובי), לא תפגוש אותו אף פעם. אם נהג מונית שירת אותך נפלא, תיקח את הטלפון שלו ופעם הבאה שאתה או אחד מחבריך צריכים מונית מאלנבי לשלום עליכם תתקשרו אליו. גם כאן הפעולה היא באותו כיוון. את הנהג שהפר את החושה שלכם אתה יכול לתבוע. אתה יכול לתת את השם של נהג שנמתן שירות לא טוב לחברים שיזהרו. בסופו של דבר, הנהג ירצה שתקרא לו שוב, אז הוא יתן את השרות הכי טוב שהוא יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם אני תייר, אחרי ששילמתי 75 דולר עבור פאלאפל, אני בהחלט עלול לחזור למוכר עוד באותן חמש שעות, מיד אחרי שמעבר לפינה ראיתי את מלך הפאלאפל מוכר מנה דומה ב 10 ש"ח. העניין העקרוני כאן הוא שנהג המונית נעלם מיד בסיום הטרנזקציה, ומוכר הפאלאפל לא. אני לא רוצה להיות קשור לנהג מונית אחד ספציפי, שכל הסיכויים הם שכשאני צריך אותו הוא בדיוק מסיע את ברקת לצד השני של העיר. אני לא רוצה שרות מוניות שמחייב אותי להזמין מונית מראש בכל פעם שאני צריך לנסוע. אני רוצה שרות סביר שמאפשר לי להרים את היד ולהגיע ליעדי בזמן סביר. זה המצב היום, וחבל לקלקל אותו בשביל האידיאלים המשונים של שוק חופשי. שוק חופשי אמור להיות אמצעי, לא מטרה. אני גם לא רוצה לרשום את פרטי כל נהג שמסיע אותי שמא יתברר לי מחר שהוא דפק אותי במונה וכדאי לי לתבוע אותו כדי לזכות בהחזר של שניים עשר שקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהג המונית לא ממש נעלם בסיום הטרנזקציה. אתה יכול לרשום את מספר הרכב שלו (להזכירך, זה לא העולם האידיאלי של יעקב), ואם המשטרה תרצה היא לא תתקשה למצוא אותו. סביר להניח שאתה לא היחיד, ולכן נהגי המוניות יתאגדו לחברות. במידה מסויימת זה גם קורה היום. כשתרצה מונית, תרים את הנייד שלך ותוך 5 דקות (בתוך העיר) תגיע אליך מונית (או שכספך יוחזר). מבחינתי, שוק חופשי הוא לא מטרה, ולא אמצעי, הוא קיים (בצורה אידיאלית או לא). אתה לא מכניס פיקוח לכל מקום בו השוק החופשי לא מגיע לאותו נקודת אופטימום לא אמיתית. אם היית פועל כך, היית מכניס פיקוח לכל הפעולות הכלכליות שעושים האזרחים. ברירת המחדל היא חוסר התערבות ממשלתית, ובשביל שהממשלה תתערב אני צריך יותר הצדקה מחיסכון של 10 שקל בחודש לכמה תלאביבים מפונקים. אם הממשלה לא תתערב, יווצר שוק חופשי, טוב לצרכנים, טוב ליצרנים, טוב לכולם, לא משנה, אין שום סיבה (משמע, לא נתתם לי סיבה שכזו) שאני אתערב. אולי כדאי שנסתכל על מתי יש סיבה להתערב. מתי הממשלה מתערבת, בחינוך, בבריאות, במזון, בשוק העבודה באותם דברים שהפיכתם לרכוש תפגע בזכויותיו של מישהו. "הזכות להגיע מאלנבי לשלום עליכם בזמן קצר מינימלי, ללא עשן סיגריות, ללא מוזיקה, במחיר זול" היר לא זכות קדושה. אם אתה שואל אותי, נהגי מוניות בשוק חופשי לא יעבדו אם מונים. הם יעדיפו לעבוד עם הסכמה על המחיר מראש, והורדות במקרה של אי עמידה בלוחות זמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמיצינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק לפני כמה ימים השתעשעתי מההבנה שהמלה "מונית" נגזרת מ"מונה" (וכך גם "טקסי" של הערלים): כשהמוסד הזה נוסד, מסתבר, המונה היה נחשב לעיקר, למה שמגדיר את מהותה של המונית! ויש כאן נחמה לשוטה, אם באמת יופסק הפיקוח והמונה יעלם: הוא יוכל לצרף את המונית לאוסף שבתגובה 190712. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כתבתי שום דבר נגד רישוי רכב. הדרישה למספר רכב נראה לי לגיטימי בהחלט ואף ראוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי פיקוח על שרברבים, חשמלאים, חנוונים וירקנים? האם נראה לכם סביר שכל יום אני אעשה סיבוב בין חמישה ירקנים כדי לבדוק את מחיר העגבניה? ומה לגבי פיקוח על המטבע? תייר מגיע מארץ רחוקה ורוצה להמיר דולרים לשקלים. האם זה הגיוני שהוא יעבור חמישה בנקים כדי למצוא את המחיר הראוי? ומה לגבי פיקוח על הנחת תפילין כל יום? האם נראה לכם סביר שתייר יהודי יגיע לארץ ו"ישכח" להניח תפילין. ומה לגבי הצורך של נהגי המוניות להתפלל כל בוקר תפילת הדרך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחום השרברבות והחשמלאות המדינה כבר מינתה את חיים הכט כרגולטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חיים הכט הוא הרגולטור המוסמך בתחומי השרברבות והחשמלאות, אז הוא גם הרגולטור המוסמך במכונאות רכב, תעבורה ואם לשפוט לפי המעט מ"מכרכום לסינגפור" שהצלחתי לבלוע בלי להקיא1 - אז בעצם בניהול מדיני כולל. מעניין גם שהוא לקח מדינה לא דמוקרטית בתור מודל. _______ 1 אפשר לשאול את השותפה שלי לשעבר. המסכנה הייתה צריכה לספוג מונולוגים זועמים שלמים על הדמגוגיה של מר הכט. למזלם של קוראי האייל היא שונאת מחשבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אם הבנת, אז רק אציין שתגובתי הקודמת נכתבה בסוג של - אני יודע? ציניות מרירה, או משהו. (אגב, מה שהפך את אותה שותפה לשותפה לשעבר היו אותם מונולוגים זועמים? כי בפעם הבאה (לפחות אם לא יהיה מדובר בבחורה ששונאת מחשבים) אתה יכול פשוט לקחת דף ולהתחיל לשרבט לינקים לעמוד ההוא של גלעד ברזילי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי וניסיתי להצטרף למשהו הזה. כנראה שלא בהצלחה יתרה. (מה שהפך את השותפה לשעבר זה השדרוג שלי את החיים שלי לחיים בלי שותפים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירקנים אתה אכן יכול (וצריך!) להשוות, לפחות אחת לכמה זמן. אותו דבר בעניין שרברבים, חשמלאים וחנוונים. זה מה שאני עושה, בכל מקרה. אבל על מוניות אני לא יכול לדעת כלום. אין לי מושג מי זה הנהג הזה שאני הולך לעצור עכשיו, אני (כנראה) לא אפגוש אותו שוב לעולם, ואם אני אגלה מחר שהוא רימה אותי, זה לא יעזור לי בכלל, כי אינני יכול "להעניש אותו" כמו שאני יכול "להעניש" חשמלאי, פשוט על-ידי זה שאפסיק להשתמש בשירותיו. מה לא ברור פה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית נוסע במונית פעמיים בשבוע מנתב"ג לירושלים היית משווה. אם היית נוסע פעמיים בחודש במונית היית יודע מה המחיר המקובל ולפני הנסיעה היית מבקש לדעת כמה זה יעלה ואם זה סביר היית נוסע. ייתכן גם שיהיו מוניות עם מונה מחברה אמינה שאתה סומך עליה. אז היית מרגיש יותר בנוח ליסוע איתם. נפח הנסיעה במוניות של אנשים שלא מכירים את המחירים ולא על פי חוזים קבועים קטן. קטן יותר מהבעיה של אנשים המזמינים חשמלאי שמרמה אותם ולא יודעים שהוא מרמה אותם. קטן בהרבה מבעיית המוסכים הרמאים. קטן בהרבה מבעיית המובילים שמעלים מחירים תוך כדי ההובלה, קטן בהרבה מבעיית שוק השרלטנים קוראי בקפה ומוכרי ברכות. למה אינך מסדיר את כל אלו? פשוט כי ההסדרה אינה קשורה כלל לרצון להיטיב, מכיון שהיא אינה יכולה להיטיב 1. ההסדרה נועדה להרבות משרות ביורוקרטיות כדי שאפשר יהיה למנות חברים ולהתעמר באזרחים. 1 גם היום, עם כל הפיקוח שלך, יש מוניות שגובות מה שבא להם אם הם רואים שאתה פראייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוסע, לצרכי עבודה, בערך פעמיים בחודש במונית. הבעיה היא שזה בימים שונים ובשעות שונות. איך אני יכול לדעת אם המחיר סביר או לא, אם אין לי מושג מה מצב הפקקים כרגע? אני יודע שבירושלים, לפחות, כל פעם שנכנסתי למונית, היו מפעילים מונה (בלי להתווכח ובלי לתחמן), ולי היה ראש שקט. כמה *טוב* לי. אתה שוכח שוב ושוב את עניין הענישה. היד הנעלמה *לא יכולה לעבוד* אם אין לי יכולת להעניש את נותן השירות הגרוע. פשוט אי אפשר. לפיכך, בניגוד לחשמלאים, שרברבים, מובילים או כל בעל מקצוע אחר, מוניות צריכות להיות תחת פיקוח משום שאין לי, כאזרח פשוט, שום יכולת להשפיע על השירות שהם נותנים והמחירים שהם גובים. (לגבי מחירי הירקות: א. אתה יכול לקנות בשוק, שם יש הרבה דוכנים זה לצד זה, ואתה יכול להשוות. ב. חשוב מכך - לא צריך להשוות מידי יום ביומו, אלא להשוות לאורך תקופה קצרה, למצוא מקום שהמחירים בו (בסך הכל) זולים, ולקנות בו. כעבור כמה חודשים, כדאי לעשות השוואה נוספת כדי לוודא שלא היה שינוי משמעותי. כך אפשר להעניש את המקום שנותן לך שירות גרוע. אם אני מצליח לעשות את זה, עצלן שכמותי, כנראה שכל אחד יכול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תעניש מובילים שנתנו לך שירות גרוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אספר לחברים שלי שלא לעבוד איתם, ואכתוב בפורומים באינטרנט על השירות הגרוע שקיבלתי. בנוסף, בפעם הבאה שאני אעבור דירה, אני אבחר במובילים אחרים, ואתייעץ עם חברים שלי לגבי חברות הובלה. עכשיו נראה אותך עושה אותו דבר לגבי נהג מונית שמה שאתה יודע עליו מסתכם, כנראה, בכך שיש לו הרבה שערות על העורף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ומה תעשה איתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אספר לחברים שלי שלא לסוע איתו, ואכתוב בפורומים באינטרנט על השירות הגרוע שקיבלתי. בנוסף, בפעם הבאה שאני אחפש מונית, אני אבחר במונית אחרת, ואתייעץ עם חברים שלי לגבי מוניות. בדיוק כמו בתגובה 274244, וגם יעיל באותה מידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מישהו שכבר השתמש בשירותיהם של אי אלו בעלי מקצוע, מקומות ממכר וכן הלאה, אני יכול לספר לך שהשיטה הזו היא, במידה כזו או אחרת, יעילה. השיטה של איסוף מספרי לוחיות של נהגי מוניות שאני לא אוהב, לעומת זאת, קצת פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי בקשר לבעלי מקצוע בתחומים מסויימים שונה משלך. למה אתה חושב שהשיטה של איסוף מספרי מוניות תהיה לא יעילה? בכל מקרה למה שלא תסע רק במוניות ששיכות לחברת מוניות שאתה מכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי גם ככה במקומות שבהם אני עוצר מוניות עוברת מונית בערך כל 10 דקות. אם אני גם צריך לחכות שהיא תהיה מחברת המוניות שאני מכיר (נניח שיש כזו), אז כבר עדיף לקחת אוטובוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תועיל בטובך להזמין מונית ולשלם עוד 2.5 שקל, במקום לעשות פיקוח על חשבוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אז עכשיו אני גם צריך לשלם לחברת הסלולרי (כי אני עומד בפינת רחוב, ואז אני צריך מונית, ולא כשאני יושב בבית), וגם לבזק (כי אני צריך לאתר מספר של חברת מוניות), ולחכות שהמונית הקרובה ביותר של אותה חברה תגיע אלי. תגיד, איך בדיוק זה יוצא יעיל יותר מהשיטה הנוכחית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, אני יודע לאיזו תחנה הוא משתייך. כמה מפליא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו..? אגב, למרות שכאמור אני נוסע במוניות דרך קבע במסגרת עבודתי, עד היום לא שמתי לב לשם תחנת המוניות בה עובד הנהג שבמקרה סימנתי לו לעצור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני הייתי נתקל בנהג מונית מאוד בעייתי אני הייתי שם לב מאיזו תחנה הוא הגיע. כנראה שאתה מרוצה מהאיכות ולא רואה צורך להתלונן. אגב, אם מדובר על הונאה, ניתן לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות. יותר זול ויותר הגיוני משימוש בפיקוח של המדינה שלא תורם כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ואם הוא לא הגיע מתחנה? יש גם נהגי מוניות עצמאיים. 2. הזמן, האנרגיה והכסף שיידרשו ממני כדי לתבוע נהג ב-200 שקל על כך שסידר אותי בנסיעה של 20 שקל, יסתכמו מן הסתם ב-1,000 שקל (אם כולם יפנו לבית משפט לתביעות קטנות כתחליף לפיקוח בכל תחום, יצטברו אלפי תלונות חודשיות, העומס על ביה"מ יגבר והסחבת תחגוג). אני מעדיפה כבר לשלם את הכסף הזה בצורת מסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם עדיין מרמים עם הפיקוח. הפיקוח לא עוזר כלום, בלי שאת תתלונני לפיקוח תבזבזי 2000 שקל ולא תקבלי כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרוצה כי הם מפעילים מונה, ואני לא צריך לדאוג שאולי הם מפקיעים את המחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו שמטריד אותי: איך יודעים שהמונה לא "מזייף"? הרי אנחנו לא באמת יודעים באיזה קצב הוא צריך לעלות, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו סומכים על הרגולציה. איך אתה יודע שהמשאבה בתחנת הדלק לא מזייפת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות בעייתי. אם אתה יודע את נפח המיכל שלך, ומה המחיר המוצהר לליטר דלק, ולמדת להשתמש בלוחות לוגריתמים (ראה תגובה 272825) הרי שיהיה יותר קשה לעבוד עלייך מאשר בנסיעה במונית. אבל אני מסכים איתך שבאופן כללי, סומכים על הרגולציה. אמנם, אותי מטרידה גישת "סמוך על הרגולציה" כמעט כמו שמטרידה גישת "סמוך על היד הנעלמה", אבל אני פרנואיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירקנים אינך יכול להשוות כי המחירים משתנים כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואים שאתה לא מבין בכלכלה! מה שיקרה הוא שנהגי המוניות ימנו נהג תורן (בשכר) שיסע כחלוץ לכל לקוח, ויציע לו נסיעה במחור מופקע מאוד. כאשר הנהג הבא יעצור ליד הלקוח, יתרשם זה מהמחיר הנמוך (יחסית) ויעתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מריח פה את הפוטנציאל לתכניות טקטיקות מורכבות. למשל אפשר "לשטוף" את המטרה (נניח עיר בינונית במרכז הארץ) בכוח קל חמוש בתמחור מופקע של נהגי מוניות גסי רוח, תוך כדי תנועה איטית של כוחות כבדים של נהגי מוניות אדיבים לאגפים כדי למנוע גילוי ע"י זקיפים של האוייב (זקנות עם סלים). ברגע הנכון הכוח החלוצי מנתק מגע בזריזות אל תוך שורות הכוח העיקרי המסתער ו...וואלה ! ניצחון מוחץ ! מחירי נסיעה מופקעים לכל הנהגים ! יחי מרד נהגי המוניות ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי יותר בכיוון של ריסוס כל קליינט ''נגוע'' בחומר פלוארסצנטי, ותאורת אולטרא סגול אצל הנהגים הרגילים. נהג רגיל לא יצע שירותיו לקליינט שלא זוהר באולטרא סגול. אגב, איסטרטגית הנגד המתבקשת מצד הקליינטים (ריסוס עצמי בצבע לפני שיוצאים מהבית) לא תועיל, כל מה שיקרה הוא שהם ייתקלו בנהגים הרגילים קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השיטות ההיי-טקיות האלה... אני בחור מיושן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן... כמו תרגילי הרמאות של המובילים בארה"ב. הם רושמים לעצמם כמה חברות, עם שמות שיופיעו ראשונים בספר הטלפונים (א.א.א.1 אברהם אארדווארק). הלקוח התמים מתקשר לראשון ברשימה, מקבל הצעה מופרזת. מתקשר לשני, מקבל הצעה מופרזת, מתקשר לשלישי, מקבל הצעה שהיא עדיין מופרזת, אבל קצת פחות, אז הוא לוקח אותו. הוא רק לא יודע שהוא קיבל שלוש הצעות מאותו מקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... להתנחם בזה שיש מישהו ששילם על נסיעה 1,600 שקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמא, הפעם מהחיים: כשחזרתי מהטיול בדרום אמריקה, רציתי להפתיע את המשפחה שלי ולא הודעתי להם שאני נוחת. גם חשבתי שיהיה נחמד לנחות ככה ביום שישי בצהריים, ישר לארוחה המשפחתית. דבר אחד שלא לקחתי בחשבון זה הכפייה הדתית בישראל, ומצאתי את עצמי בשעות אחר-הצהריים המוקדמות של יום שישי, עומד עם מוצ'ילה על הגב מחוץ לטרמינל בנתב"ג שהיה דיי נטוש, כולל אוטובוסים הבייתה. האנשים היחידים שניהלו אינטראקציה פעילה איתי היו נהגי מוניות. הם קראו לי וצפרו לי מכל עבר והיו ממש להוטים להסיע אותי למחוז חפצי. העניין היה ברור: 150 שקל, ואפילו לא אגורה אחת פחות. אתה מבין, הייתה ביניהם הסכמה כזאת שלא שוברים מחירים, והם כולם בעצם היו שם כדי לדוג דגים. אני הייתי הדג, ומה שמשעשע היה שבזמן שעונת הדיג הייתה בשיאה, הם כולם בעצם עשו יד אחת במאמץ הפסיכולוגי "לשבור" אותי. "אין יותר אוטובוסים, חמודי", "חבל לך על הזמן", "אבוד לך", "עזוב אותך". כמה טוב להיות בבית. עכשיו אני שואל אותך, אם אתה חושב שזה המצב ה"נכון" או ה"רצוי" מנקודת המבט של הציבור, ובהנחה שלא, אם אתה חושב שמשהו אחר מלבד רגולציה יכול היה למנוע אותו. ________ סוף דבר, למי שהדבר מעניין אותו, סגרתי על נסיעה עד עיר מגורי תמורת הכוונה איך לצאת מהחנייה של נתב"ג, עם שתי אמהות חביבות שלאורך כל הנסיעה דיברו ביניהן על הבן שלה שעכשיו בדרום אמריקה, והבת שלה שעכשיו בהודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמצב שתיארת נופל תחת ההגדרה של ''קרטל'', ולזה, אני מאמין, מתנגדים גם מתנגדי הרגולציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמור להגביל את הקרטלים במצב של אין-רגולציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרטל הזה הוא בחסות המדינה. והוא בחסות המדינה כי בלי חסות המדינה הקרטל היה מתמוטט מיד. אנשים רוצים להתפרנס וכדאי להם לעשות את הנסיעה גם ב 100 ש"ח. רק בגלל פחד הם לא שוברים את הקרטל למען רווחת האזרחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפחד ממי? מהמדינה שתבוא ותרביץ להם אם הם ישברו את הקרטל? או מהחברים שלהם לקרטל? ואם מהחברים שלהם לקרטל, אז למה הקרטל הוא בחסות המדינה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |