 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. כאמור, לא השתכנעתי. ב. זה תמיד האופי של שוק חופשי, ככל שיש יותר ביקוש, מחירו של השירות יעלה. ביום עם הרבה גשם, נהגי המוניות יעשו בוכטה. ביום אביבי הם יעבדו במשהו אחר. מצד שני, ביום גשם הרבה יותר אנשים ינסו להרויח כסף כנהגי מוניות, לכן גם ההיצע יעלה, יתהיה לך יותר אפשרות לבחור. למה הדבר דומה, למכירת מטריות. ביום גשם אני אקנה את המטריה הראשונה שאמצע. ביום סתוי אני אדלג על מטריות. אתה לא מציע שנפקח על שוק המטריות? ג. אבל זה המצב בכל השווקים, לא מצאתי מה בשוק המוניות מצדיק יותר פיקוח משווקים אחרים. לא רק סכנת חיים, גם צרכים בסיסיים. לדעתי, היום בנק וביטוח הם צרכים בסיסיים, מוניות לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את המטרייה שקנית בגשם שעבר אתה שומר בארון ומשתמש בה כל החורף (כלומר, אתה יכול לצמצם את הסיכון שתיאלץ לקנות מטרייה לא מתאימה במחיר מופקע, לפעם אחת בלבד בשנה). את הנסיעה במונית מעט יותר קשה לשמור, אלא אם מדובר בחוויה שלא תשכח כל חייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה לעשות? ב+ג. כבר אמרתי למה, לדעתי, השוק הזה מיוחד: האינטרקציה היא מזדמנת, חד-פעמית ואינך יכול לבחור את ספק השרות מראש. אני מצטער אם לא השתכנעת, אבל אין לי מה להוסיף. מונית היא צורך בסיסי מאד בעיר ללא חניה וללא רכבת תחתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להצטייד מראש על מנת למנוע את הצורך בשירותי המוניות, קנה או שכור אוטו (או קטנוע), ושלם על חניה. לדעתי, תחבורה ציבורית היא צורך בסיסי, מונית היא פינוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דנו בזה פעם (ואולי אמצא קישור בקרוב) - מונית היא תחליף לגיטימי ואף כדאי למי שגר בלב עיר צפופה ולא רוצה/יכול להחזיק רכב פרטי. לך זה נראה פינוק, לי זה חוסך קנסות על חניה וצורך לטפל ברכב גם בימים שאני לא זקוקה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, החיים בעיר צפופה עולים כסף. מצד שני, את לא צריכה לנסוע שעה ביום לעבודה, להתפשר על העבודה היחידה שמתאימה לכישורים שלך, לשלוח את הילדים לגן היחיד שמתאים לגילם, לחכות שהסרטים החדשים ישודרו בטלויזיה או לראות מסעדות רק בתוכניות בישול. כל אחד עושה את החשבון שלו. אני לא מוצא סיבה שהממשלה תתערב בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? התגובה שלי לגבי אחזקת רכב פרטי בעיר לא קשורה כלל להתערבות ממשלתית, אלא לטענתך שלפיה "תחבורה ציבורית היא צורך בסיסי, מונית היא פינוק". אבל ממילא, כל מה שעונים לך בשרשור הזה מתנקז לבסוף לאותו פזמון חוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני חשבתי שהבנתי אותך אחרת. כשאת בעיר גדולה וצפופה את יכולה להחזיק רכב, להחזיק קטנוע, ללכת ברגל או לסוע בתחבורה ציבורית. למה, כשיש לך את כל האפשרויות האלה, מונית היא *צורך בסיסי*, ולמה עבור מי שגר מחוץ לעיר הצפופה, היא לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהיא צורך בסיסי, אמרתי שכאמצעי תחבורה מונית חלופה טובה בדיוק כמו החלופה של להחזיק אוטו (רק זולה יותר), אופנוע (רק בטוחה יותר), אוטובוס (רק נוחה יותר) או הליכה ברגל (רק מהירה יותר). יש למונית חסרונות משלה, אבל היא עדיין חלופה לגיטימית ולא פינוק. לגבי מי שגר מחוץ לעיר - לא יודעת, מעודי לא גרתי מחוץ לעיר ולכן גם לא טרחתי לעשות את החשבון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוסיפי לזה מקרים שבהם ההגעה מנקודת המוצא שלך לנקודת היעד באמצעות התחבורה הציבורית (שכידוע אינה עוברת או עוצרת בכל רחוב) כרוכה בהליכה שהיא מעבר ליכולותיך, ושמסיבות שונות אין באפשרותך להוציא רשיון או להחזיק רכב ממונע. במקרים כאלה מוניות עשויות להיות הפתרון היחיד והן בפרוש לא לוקסוס. אבל זה עוד לא הכל: קווי אוטובוס שפועלים רק 4 פעמים ביום, או שהנגלה האחרונה יוצאת לדרכה בשבע בערב, מחייבים לעיתים קרובות חיפוש אחר אלטרנטיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בו שבת אגד מכל מלאכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לפעמים מונית היא הפתרון הנוח והמהיר ביותר. גם רופא פרטי. זה ההבדל בין צורך לפינוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאינו אויר, מים, אוכל וכסות הוא פינוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה, כמובן, עניין סובייקטיבי. לדעתי, גם ביטחון, חינוך, בריאות, תשתיות (כמו חשמל ביוב וטלפון), מגורים (ברמה הבסיסית), תחבורה ציבורית ועוד דברים הם דברים בסיסיים לאדם המודרני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שרכב פרטי, בעיניך, שייך לרשימה הזאת ואינו פינוק - למרות שהוא יקר מאוד, מזיק לסביבה ולא נוח לשימוש בעיר. לעומת זאת, שימוש בשירות מוניות *כתחליף לרכב פרטי* הוא פינוק בעיניך, למרות שהוא זול יותר מרכב פרטי, מעט יותר ידידותי לסביבה (כי יותר אנשים "מתחלקים" בזיהום של אותו רכב) ונוח מאוד לשימוש. למה בעצם? אני לא מכירה אותך, אבל נוטה להאשים בזה את הדעות הקדומות של עדת הפולנים בני העלייה השלישית והרביעית ("הם נסעו בטקסי ספיישל? הם בטח לא מרגישים טוב"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, רכב פרטי הוא פינוק, ואם מישהו יציע לפקח על שוק הרכב (מבחינת מחירים ומי שרשאי לסחור, לא מבחינת אישורים בטחוניים) הייתי מתנגד בנחרצות. אין לי בעיה עם מי שמתפנק, גם אני צורך מוצרים רבים שאינם צרכים בסיסיים (כולל אפילו מוניות), יש לי בעיה עם הרעיון שהממשלה צריכה לפקח על הפינוקים שלי או שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אותה מטרייה הנמכרת בזמן גשם זלעפות היא "פינוק" או "צורך" בעיניך? האם משנה לצורך העניין אם הקונה הוא אדם חולני שמועד לחלות בדלקת ריאות, או צעיר בריא שלא יקרה לו כלום אם יגיע הביתה פעם אחת בבגדים רטובים? מה בדבר "גזלן" שמוכר לפועלי בניין, למשל, שתייה קרה ביום שרב, במקום שאין בו אף חנות מכולת ברדיוס של קילומטר? האם פחית השתייה היא צורך או פינוק? הגזלן מפקיע מחירים - האם יש לפקח עליו? אסוציאציה פרועה אחרת: מה בדבר ניתוח פלסטי לשינוי איברים בגוף - צורך או פינוק? האם יש לפקח על השוק הזה או להותיר אותו "חופשי"? האם תבדיל בין ניתוח לשחזור שד לאחר כריתה, למשל, ותקרא לו "צורך", ולניתוח להגדלת אותו איבר תקרא "פינוק"? (אני פשוט מנסה לברר את החלוקה שלך ל"צרכים" ו"פינוקים". לא חושבת שהחלוקה מקובלת עלי, לא כל שכן הטענה שהחלוקה הזו מהווה קריטריון למידת התמיכה הממשלתית הרצויה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה פינוק פוגעת בך אישית? אני מתנצל, את יכולה להחליף אותה למותרות. לחם זה צורך, לחם שיפון הוא מותרות. לכן לחם מפוקח, לחם שיפון לא. אילו הייתי חי בסין, הייתי תומך בפיקוח על האורז במקום הלחם. אפשר לעבור הלאה? מטרייה הנמכרת בגשם היא מותרות בעיני. אם הקונה הוא אדם חולני, שיקבל מהביטוח הרפואי שלו (שהוא לא מותרות בעיני) הקלה במחירה של המטריה. אין סיבה שהמדינה תתערב בשוק המטריות בגלל אחוז כל כך קטן של צרכנים שהמטריה חיונית בשבילם. דבר דומה נעשה בשוק המכוניות, כאשר לנכים ניתנת הנחה משמעותית בקניית רכב, מקומות חניה טובים ועוד דברים. גזלן הוא מותרות. פועלי בניין לוקחים איתם את השתיה והאוכל שלהם (או שהמעסיק דואג להם). פועל בניין שלא רוצה לשתות את המים מהבית, ומעדיף פחית בירה צוננת, טוב, על אנשים כאלה הגזלן בונה. אני כן חושב שעל שוק המים צריך לפקח ולא על הגזלנים או על שוק הבירה. זה מה שקורה היום, ואין סיבה לשנות את זה. את ההבדל איזה טיפולים רפואיים הם צרכים ואיזה מותרות אני משאיר לועדות רפואיות. בדיוק כמו שקורה היום. אני לא חושב שהטענה שלי צריכה להיות מקובלת עליך, אבל אני חושב שהיא הגיונית, עובדת טוב (בסופו של דבר, זו החלוקה ברוב המקרים בהם מדינות מערביות מתערבות בעסקאות שנעשות בין פרטים), ורחוקה מהקיצוניות של יעקב וחבריו. אני חושב שאתם מפספסים את המטרה האמיתי שבגללה מפקחים על המוניות, לא הצרכנים ולא הפקידים מרוויחים, מי שמרוויח זה נהגי המוניות, והם יודעים את זה טוב מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם המילה עצמה אלא עם ההבחנות שאתה עושה. המקרים שהבאתי לא נועדו דווקא להדגים את זכויותיהם של צרכני המטריות החולניים, או של פועלי הבניין הצמאים, אלא לחדד את ההבחנה. את אותו גזלן, לצורך העניין, השתדלתי למקם במקום שבו סביר שהמים נגמרו באיזשהו שלב של היום. אולי הדוגמה שהבאתי לא מוצלחת. אבל השאלה לגבי הטיפולים הפלסטיים היא העקרונית - אותה הפרוצדורה כמעט יכולה להתבצע על שני חולים שונים, באחד מהם היא תהיה צורך רפואי (למשל תיקון קנה הנשימה) ובשני מותרות/פינוק (שינוי צורת האף). העובדה שאתה זורק את ההבחנה בין שני המקרים על ועדות רפואיות, לא עוזרת לי להבין את הנקודה שלך. ברור שמישהו צריך לקבוע את הגבול בין מותרות לבין צורך חיוני, אבל איפה עובר הגבול שלך? אגב, מי זה "אתם" מהמשפט האחרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מעוניין להמציא את הגלגל, למיטב הבנתי, מטרת הרפואה הציבורית (אם נתעלם מהחלק של מניעה) היא, לדעתי, להבריא את החולים. פרוצדורה שנועדה להבריא אדם חולה, או אפילו לשפר את איכות חייו כך שתדמה יותר (לפחות מבחינת ההזדמנויות) לאיכות חייו של אדם בריא, נראית לי על פניו כצורך. להבדיל, פרוצדורה שנועדה לשפר את איכות חייו של אדם בריא, היא מותרות. אני זורק את ההבחנה על ועדות מומחים משום שאני יודע שאני לא תמיד אהיה מסוגל להבדיל בין המקרים. סליחה על ה''אתם'', את צודקת, נסחפתי והכללתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא - כאן קבור הכלב. אותו רופא עצמו (פרטי, לצורך העניין) מסוגל לבצע פרוצדורה שתהיה כמעט זהה על שני חולים שונים - לאחד זה יהיה צורך ולשני פינוק. הקושיה שלי אם כך 1 היא: איך תפריד בין המקרים האלה לצורך רגולציה? כלומר, האם באותה קליניקה עצמה תפקח על חלק מהניתוחים (מבחינת הפרוצדורות או מבחינת המחיר) ועל חלקם לא תפקח? 1 כן, כמעט שכחתי אותה לרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לדעתי, פיקוח על רופאים מבחינת פרוצדורה, תמיד. ההבדל בין זה לפיקוח על מוניות הוא שאם לא נפקח על מוניות, מקסימום הנהג יסע בדרך קצת יותר ארוכה מהאופטימום (לפחות, זה המקסימום שהשוטה נתן לי), ואם לא נפקח על רופאים, מקסימום... ב. פיקוח על רופאים מבחינת מחיר, רק במקרים שמדובר בצורך, על ידי הביטוח הרפואי. טוב, אני חייב להודות שלא כל כך הבנתי את הקושיה (והקושי) שלך. גם על האופה אני מפקח שהוא אופה לחם אחיד, ומפסיק לפקח שהוא אופה לחם שיפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מבלבלים בין שני סוגי פיקוח: 1) ניתן לפקח על המוניות ולקבוע: מחירים, אזורי פעילות, מספר המוניות, רמת השרות וכו' 2) ניתן לפקח ולמנוע רמאויות. לא צריך לתמוך בשניהם, בדיוק כמו שלא צריך לתמוך בפיקוח על כמה לחם שיפון יאפה ומה יהיה מחירו כדי לתמוך בפיקוח על כך שאין רעל בלחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מתבלבל? יש הרבה יותר משני סוגי פיקוח, והסוג השני הוא אכיפת חוק ולא פיקוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין שוק המוניות לכל שוק אחר הוא שאתה לא באמת יכול לעשות השוואת מחירים. למה? כי אם אתה רוצה לקנות מטריה, אתה יכול לחפש בשלוש-ארבע חנויות, ואז לחזור לחנות עם המחיר הכי זול. אבל אם אתה רוצה מונית לארלוזרובה פינת דיזינגובה, אתה לא יכול לעצור חמש מוניות, לקבל הצעת מחיר, ואז לחזור למונית הכי זולה - הוא כבר נסע משם. כלקוח שנוסע במונית במסלול הזה בפעם הראשונה, אתה צריך לנחש אם המחיר הוא גבוה או נמוך, ולהמר אם המונית הבאה שתבוא תהיה זולה יותר או יקרה יותר מהמונית שעצרה לך עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעצור שלוש מוניות, תקבל שלוש הצעות מחיר, ותדע מהו מחיר טוב. אחר כך תוכל לעצור עוד מוניות, ולבחור בראשונה שנותנת מחיר טוב. זה מה שעושים במכירה פומבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה נראה לך יעיל יותר מהפיקוח הממשלתי? (שלא לדבר על זה שבינתיים דיברנו רק על המחיר, ולא על איכות הנסיעה, שזה בכלל משהו שאני לא יכול לדעת עד אחרי שסיימתי אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעוני יעילות זה יעקב. אני מחפש הצדקה. אבל, כן, נראה לי שמהר מאד השוק יגיע לאיזון מחירים, והאנשים שנוהגים להשתמש במוניות באופן קבוע יכירו את השוק. הקונים האקראיים יצטרחו ללמוד את השוק, או לשלם יותר, כמו בכל שוק לא מפוקח. לא נראה לי שזה מצדיק פיקוח ממשלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, במקום לעצור מונית אחת אתה צריך לעצור בסביבות חמש (תלוי בשונות של המחירים, אני מניח) מוניות עבור נסיעה אחת. כמו שכבר אמרתי, אני מקוה שיש לך המון זמן פנוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מכיר את השוק, תעצור אחת. אם לא, או שתבדוק מחירים, או שתשלם יותר. מהבחינה הזו, אין הבדל בין השוק הזה לשווקים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה בצד, אגב מטריות ושוק חופשי: האם לא הגיע הזמן שיזם כלשהו ירים את הכפפה ויתחיל למלא את פלח השוק של מטריות שעולות יותר מעשרים שקל, מחזיקות יותר משני ימי גשם, וממותגות כך שאפשר יהיה לזהות אותן? אם יש כאלה, תופענה מייד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגש הוא ''לא הולכות לאיבוד'', ולצורך זה כדאי לשקול השתלת שבב זמ''מ (זיהוי מטרייה מיידי) מתחת לעורו של כל צרכן נבון. אתה עומד לצאת ללא המטרייה - מייד היא מצפצפת את נעימת ''שיר אשיר בגשם'' מפינת החדר ומתריעה על קיומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם כל האנשים ילכו כל הזמן עם מטריות, מישהו שם למעלה יסדר בכוונה שלא ירד גשם, וכך תיגרם בצורת של ממש. מה יהיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי קריקטורה שבה רואים שני שייח'ים סעודים במדבר, אחד מהם נושא מטרייה. שייח' א': מה זה? שייח' ב': הבאתי את זה מאנגליה. זה דבר כזה, שאם משאירים אותו בבית, יורד גשם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |