בתשובה להאייל האלמוני, 09/09/04 19:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בטוח אם ענית לי או לאלמוני שרצה לדעת את הקשר בין המוסדות לבנקים הגדולים. לגבי בנקאות ורגולציה: בנקאות אינה רגולטורית מטבעה, כמו שאולי ביקשת לרמוז. היא תהיה רגולטורית כשהממשל רגולטורי גם בתחומים אחרים. הבנקאות הוקמה ע"י משפחות פרטיות איטלקיות (BANCO), ללא רגולציה, ומשם המשיכה כמערכת פרטית לחלוטין לכל מרכזי הסחר אירופאיים - אמסטרדם, לונדון ואח"כ גם לארה"ב. עם המצאת מכשיר ה"חוב הלאומי" (אי שם בסוף המאה ה 17) נוסף גם האלמנט של בנק מרכזי, שתפקידו הוגדר בהתאם למידת הרגולציה, ומרגע הקמתו פגע בתפקוד והיציבות של המערכת הבנקאית הפרטית (עד לערעור המוחלט המוכר עקב מעורבות ממשלתית מוגברת בארה"ב ב 29). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, כבר חוסר הרגולציה בתקופה בה הבנקים היו של משפחות איטלקיות הביא לבעיות - משפחות בארדי ופרוצי הסתבכו בהלוואות ענק לאחד המתמודדים על כתר הקיסרות הגרמנית, שהפסיד במערכת הבחירות, ואחר כך הן לא ראו ממנו גרוש. ההתמוטטות שלהן תקעה את כל פירנצה במשבר כלכלי (כנראה שלא היה אז מונח באיטלקית ל-"מגבלת לווה בודד") ולא היתה רחוקה מלשלוח גם סתם אנשים שהיו קשורים עימם, כמו השושלת האנז'ובינית בדרום איטליה, אל תהומות המצוקה הכלכלית. בנק מרכזי הגיע לארצות הברית רק באמצע המאה ה-19, אחרי הרבה שנים של קשיים. אחת הבעיות היתה שלפני זה כל מדינה ניהלה את כספיה שלה וכך היו דולרים של מיין, של מסצ'וסטס ועוד, ולא היתה שום התאמה ביניהם. המטבע היחיד בערך שכולם סמכו עליו היה הדולרים מכסף ומזהב - מטבעות. אין צורך להסביר עד כמה המצב הזה היה בעייתי. הצורך בבנק מרכזי הוא קודם כל בקביעת ערך אחיד למטבעות. למעשה, חוב לאומי ניתן למימוש בקלות גם ללא שום בנק מרכזי - אין שום מניעה שגוף כגון צ'ייס מנהטן ייתן הלוואות למדינה כגון ארגנטינה, בלי שום בנק מרכזי באמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקים, כמו כל עסק, יכולים לפשוט רגל. ההתנהגות הלא אחראית של המשפחות האיטלקיות היא דבר שיכול לקרות כשכל מכניזם מתחיל את צעדיו הראשונים בניסוי וטעיה, אולם אין צורך ברגולציה כדי לתקן אותו - הוא מתקנת את עצמו: מאות שנים אח"כ הוסיפה להתקיים הבנקאות כמערכת לא רגולטורית, עם מיעוט "תקלות" מסוג זה. לגבי בנק מרכזי ומטבעות - אני חושב שאתה מבלבל בין אימוץ מטבע אחיד, שהוא נוח לתהליכי מסחר בד"כ, וקורה באופן וולנטרי (אולם לא תמיד, ואין הוא יעד בפני עצמו!) ליישום של בנק מרכזי, שהגיע מאוחר יותר ובאופן כפוי. נכון שחוב לאומי אינו צריך בנק מרכזי, אבל המדינהנ הראשונה שהשתמשה במנגנון זה עשתה זו באמצעות הקמתו של בנק אנגליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין חסרה לי הדוגמה הקונקרטית. בארה"ב שלפני 1929 המגזר העסקי היה בעל השפעה חזקה מאוד על השלטון. למה הוא לא יזם מצב של שוק חופשי יותר אם השוק החופשי הוא כ"כ טוב? בזמן שתקלה כזו "תתקן את עצמה" הרבה מאוד לקוחות יפסידו את כספם, ובכך גם את האמון שלהם בבנקים. התוצאה: פחות כסף יופקד בבנקים. אגב, מה יקרה אם הבנק שמחזיק את רוב המטבע של צ'ילי יקנה ע"י קבוצה ארגנטינאית עויינת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בארה"ב שלפני 1929 המגזר העסקי היה בעל השפעה חזקה מאוד על השלטון. למה הוא לא יזם מצב של שוק חופשי יותר אם השוק החופשי הוא כ"כ טוב?" לא יודע על מה זה מבוסס (שהמגזר העסקי היה בעל השפעה חזקה מאוד על השלטון, בשונה מהיום?) אבל ההשפעה של המגזר העסקי על השלטון מתבטאת תמיד בכל מיני תקנות שונות ומשונות *נגד* השוק החופשי. מגזר העסקים מאוד מאוד אוהב הגבלות על התחרות, בעיקר כאשר מדובר בחברות גדולות וחזקות השולטות על נתחים גדולים ממנו. "בזמן שתקלה כזו "תתקן את עצמה" הרבה מאוד לקוחות יפסידו את כספם, ובכך גם את האמון שלהם בבנקים. התוצאה: פחות כסף יופקד בבנקים." אולי, אבל אתה מניח כאן ולא בצדק שהרגולציה מונעת זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, אתה מדבר על אוטופיה שאף־פעם לא תוכל להתקיים. תמיד יהיו קבוצות חזקות שישפיעו על השלטון ויעודדו קבלת הקלות ועידודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני בנקים הגיעו למשברים בשנים האחרונות בישראל. האחד: עקב מחדלים חמורים של ההנהלה. הפרשה נחשפה רק בעקבות התערבות המפקח על הבנקים. במקרה השני: טענו שהפיקוח הממשלתי התערב מאוחר מדי וכך נגרם נזק גדול מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שני בנקים הגיעו למשברים בשנים האחרונות בישראל" ומה אנחנו למדים מכך? א. הרגולטור לא מעניק לנו ביטוח כנגד התרחשויות כאלו ב. העובדה שהמדינה בסוף לוקחת אחריות (גם אם חלקית) מעודדת התנהגות בלתי אחראית מצד הבנקאים והלקוחות. ולסיום, דומני שרצוי שטענות בדבר "כשל שוק" או "קפיטליזם דורסני" רצוי שינגעו באיזשהו אופן באותם פלחים של השוק בו נהוגה אותה חזירות. שוק הבנקאות בישראל מספק לנו שפע של דוגמאות לכשלי הרגולטור. את כשלי השוק החופשי נאלץ לחפש במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לד"ר על הסיוע, ואוסיף קצת משלי: המערכת הבנקאית, כדי שתישאר אטרקטיבית, חייבת להימנע מאפיקים לא סולידיים במיוחד (בשביל זה יש בורסה וקזינו). אתה גם רואה שהיא נשארת באפיקים כאלה. אם לא - ממילא אין לה זכות קיום, ותוקם לה מערכת תחליפית (אפיק ברמת סולידיות דומה דרך אגרות חוב, חברות אשראי וכו'). אין צורך בממשלה שתנסה ע"י ניסוי וטעיה מסורבלים ונגועים בשיקולים זרים להתערבב במנגנון השרידה של ענף זה. הניסיון מראה שהתערבות רק הזיקה יותר והעמיקה משברים. לגבי ה"קנייה העויינת" שלך: קודם כל, אם המערכת הבנקאית חופשית, ויכולה להיקנות, זה די אומר שאין מצב של בנק שמחזיק את רוב המטבעות של צ'ילי. אבל לצורך העניין נניח שקבוצה ארגנטינאית (כנראה ממשלתית המחפשת מדון ולא פרטית המחפשת רווחים) זוממת לרכוש מס' בנקים צ'יליאנים שבהם מופקד רוב הכסף הצ'יליאני. השלב הראשון בתהליך, קרי, הקניה, כבר הזרים כסף רב לגופים צ'יליאנים על חשבון הארגנטינאים - כלומר חיזק משמעותית את צ'ילה על חשבון ארגנטינה, אם תבחר לדבר במישור הלאומי. עכשיו נשאלת השאלה איזו עוד פעולה עויינת יכולים הארגנטינאים לעולל לצ'יליאנים לאחר שנתנו להם הרבה כסף? לסגור את הבנק? הרי כך הם מפסידים שוב הרבה יותר מהצ'יליאנים: הם לא מקבלים תמורה עבור ההשקעה העצומה שירדה לטמיון, המטבע הארגנטיני מוחזק כבן ערובה ע"י צ'יליאנים, ויכול לאבד הרבה מערכו אם הצ'יליאנים יצטרכו להיפטר ממנו כדי להתגבר על קשיים כלכליים שיווצרו כתוצאה מהמחסור הזמני במטבע צ'יליאני בשל סגירת הבנקים. כך שבעצם תהליך הרכישה העויינת הפכו ארגנטינה וצ'ילה לידידות קרובות מאוד, שגורלן שלוב האחת בשניה - אין מצב טוב יותר מזה לשלום. הלוואי וכל פעולות האיבה היו כאלה. במאמר מוסגר: אין הרבה (בכלל?) מקרים שמדינה רגולטורית עויינת מסוגלת לקנות היקף כזה של נכסים במדינת שוק חופשי שכנה - בד"כ המצב יהיה שצ'ילה, כמדינת שוק חופשי מורחב, תהיה מסוגלת לקנות את ארגנטינה, כמדינה רגולטורית, ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שהקונה העוין יפעל משיקולים עסקיים גרידא. מאיפה ההנחה הזו? אולי הוא יכול להרשות לעצמו להפסיד קצת רווחים בארגנטינה כדי לשפר את מצבה של צ'ילה לטווח הארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך, אני המשכתי בכיוון של הדוגמה העויינת, אולם הקפדתי להישאר במישור הכלכלי, מתוך הנחה שהרעיון היה מלכתחילה כעין אקט מלחמתי במישור זה בלבד (אם אתה מכניס טנקים למשוואה, כנראה שאין ביזנס בין המדינות). תחת הנחה זו הראיתי (אני מקווה) שעצם הקניה הפכה את ארגנטינה לבת ערובה של צ'ילה ולהיפך, בשילוב ההדוק של כלכלותיהן (למערכת הבנקאית של צ'ילה קוראים עכשיו ארגנטינה, והכסף הארגנטינאי נמצא בכמות עצומה בצ'ילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "אם המערכת הבנקאית חופשית, ויכולה להיקנות, זה די אומר שאין מצב של בנק שמחזיק את רוב המטבעות של צ'ילי" בנק כזה יכול להווצר כתוצאה מסדרה של מיזוגים בין הבנקים המובילים בצ'ילי, אשר יבינו שיותר משתלם להם לעבוד בשיתוף פעולה מאשר להתחרות בתנאי השוק החופשי. מה מונע דברים כאילו היום? הממונה על ההגבלים העסקיים. מה קורה כאשר חברה מסויימת מצליחה איכשהו לעקוף אותו? מיקרוסופט: אשר בפירוש ניצלה לרעה את מעמדה כמונופול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא. שוק חופשי לא עובד כפי שאתה מתאר. הממונה על ההגבלים אף פעם לא עצר את המונופולים הדורסניים האמיתיים (אלה שבחסות הממשלה). הוא עסוק בד"כ רק לפרק מונופולים או כמעט-מונופולים "טבעיים". אין שום פסול במונופול טבעי, מאחר והוא מחזיק מעמד ככזה לא מכוח חוק או רגולציה, אלא כל עוד הוא מספיק יעיל וטוב מול כל תחרות פוטנציאלית. הנסיון מראה, שכשהוא מתנוון ביעילות, יקומו לבד מתחרים שישברו אותו. כך גם בבנקים: התאגדות בנקאית כקרטל בשוק חופשי לחלוטין תישבר במהירות, מאחר ויהיו מספיק בעלי הון שיראו בכך הזדמנות לפתוח בנקים משלהם שיקחו במהירות את כל לקוחות הקרטל, ע"י הצעת תנאים תנאים טובים יותר. זאת הסיבה גם שלא נוצר "בנק אחד גדול מאוחד" במשך כל מאות שנות הבנקאות החופשית, גם ללא הממונה על ההגבלים, עד להתערבות הממשלות בנעשה בתחום זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסביר לי בבקשה את הטעות בתסריט הבא שלי: החברה הדמיונית א' היא מונופול בתחום הרווחי של להביורי צעצוע לפעוטות, מוצר שהוא חובה לבריאות כל ילד ואף זוג הורים טרי לא יעז לגדל את ילדו בלעדיו. היא זכתה במעמד זה בזכות עבודה קשה של חמש עשרה שנים, וכעת אין למעשה אף חברה אחרת שמוכרת את המוצר הזה בכל רחבי הארץ. אך המחסור בתחרות גורם לחברה לשקוט על שמריה, וחוץ מזה שהיא מפקיעה מחירים (מתח רווחים של אלפי אחוזים) איכות המוצר מתחילה להדרדר. אך, אלאס, כאשר במקום מסוים קמה חברה קטנה שמחליטה לנסות ולהתחרות בא, החברה מייד מורידה את מחירי המוצר שלה למחירי הפסד, וגורמת למתחרים להראות יקרים. מכיוון שהחברה היא מונופול, ומגובה בשנים של רווחים עצומים, וגם בכך שהיא יכולה להשאיר את המחירים בירושלים גבוהים ולממן באמצעותם את התחרות שצצה לה פתאום באילת, כל ניסיון לתחרות נגדע לאחר חודשים ספורים - החברות החדשות פשוט לא עומדות בתחרות המחירים, בעליהם, כדי להציל את שאריות השקעתם, מסכימים לבסוף להצעת קניה מצד חברה א', והמסלול חוזר לקדמותו. ואם כבר מדברים על מוצרים לפעוטות - כיצד היית מציע למנוע מקרים כגון "רמדיה" אם לא על ידי פיקוח? (בבקשה אל תענה לי שהעובדה שהפיקוח כשל במקרה רמדיה מוכיחה שהוא לא יעיל. אני שואל מה *כן* יעיל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לי לענות לרגע במקומו לסייפא? במקרה זה יקומו מכוני בדיקה עצמאיים שיחלקו תווי תקן מטעמם, והציבור יעדיף את מכוני הבדיקה שיוכיחו את עצמם. והנה החלק שא. ווטסון בטח לא יאהב - כבר קם אחד כזה בארץ - אובייקטיבי של עדי ז'ורבין, שבאוםן עקרוני מתחרה במכון התקנים הממשלתי. למיטב ידיעתי לא קמו לו מתחרים, והוא הוכיח את עצמו כלא אמין לאחר שנתגלה שהוא מציע את התוצאות לחברות שנסקרו לפי הסדר שהם יצאו במחקר, והםא החברה הטובה ביותר במחקר לא מסכימה לשלם, אז הוא פונה לשנייה, אם היא מסכימה, הוא יציג אותה כראשונה וכו'. כמו כן, מר ז'ורבין עצבן אנשים לא מעטים בשיטות הדיוור הישיר שלו בדואר אלקטרוני. <דמיינו קישור בעניין לאתר של הלמו>. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את תגובתך לפני שכתבתי את שלי, אחרת הייתי מתייחס באופן פרטני ולא רק כללי: התנהגות זו של "אובייקטיבי" היא בעוכריו, וסיכויו להמשיך בעסקים בתחום זה קטנים, לעומת גידול של סיכוי למתחרה. הערה נוספת: אובייקטיבי לא הוקם כמכון תקנים, אלא פשוט כמשווה, ולכן אינו מתאים בדיוק לשאלת הרמדיה. בנושא של תקנים אין כרגע מתחרים לגוף הממשלתי, והעסק אינו ממש מופרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים, לא הייתי רוצה להיות הורה בתקופה שבה הגורמים הללו טרם הוכיחו את עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו! מה שתומכי השוק החופשי רוקדים מסביבו, הוא עניין הזמן. "השוק יתקן את עצמו..." "יקומו מתחרים..." הכל נכון, רק בפרקי זמן ארוכים כרצונם. תפקידו של הרגולטור הוא לקצר את פרקי הזמן האלה מדי פעם, מה שמסתבר כמשתלם גם במחיר של חוסר יעילות מסויים. הייתי אומרת (כל ההצהרות סטטיסטיות, כמובן): 1. השוק החופשי הוא לעולם היעיל/משוכלל ביותר באופק זמן אינסופי. 2. השוק המפוקח הוא לעולם יעיל יותר באופק זמן סופי. 3. משברים המביאים להרס השוק מתחוללים בשני המקרים באופק זמן סופי. מ 1,2 ו 3 נובע ששוק חופשי לעולם לא יוכל להיות יעיל יותר בממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית מעדיף להיות הורה בתקופה שבה גופי התקינה הרשמיים הוכיחו את יעילות פעולתם בנושא רמדיה, אני מניח. זו אמירה דמגוגית לעילא מצידי, כמובן, אבל מאיירת בצורה נאותה את הנימה ההיסטרית המלווה בדרך כלל דיון בתביעה להמרת מוסדות הפיקוח הממשלתיים הכושלים דהיום במוסדות שייצור השוק. זו חשיבה המבוססת על כמה הנחות שגויות: א. מוסדות הפיקוח הממשלתיים קיימים הרבה שנים ו"הם יודעים מה הם עושים". לעומת זאת, המוסדות הפרטיים שיקומו יהיו מאוכלסים ברודפי בצע מפלצתיים שיתנו אישורים לכל המרבה במחיר וילדינו היקרים על הפאטא מצידם. אולי הם יהיו יותר יעילים, אבל הרבה יותר אנשים ייפגעו. הבעיה בהנחה הזו היא שהמוסדות הפרטיים יהיו גם חשופים לתביעה וחייבים בדין אם מישהו יפגע ממוצר שאישרו בלי בדיקה נאותה. זה אינו המצב כאשר המוסד ממשלתי (זוכר את לועסת המסטיק ממשרד הבריאות בפרשת רמדיה? האם היא יושבת היום בכלא?) ב. מוסדות הפיקוח הממשלתיים פועלים למען טובת הצרכן והמשתמש. מוסדות פרטיים יערבו את האינטרסים של הגורמים הנבדקים (חברות) ויהיו חשופים לשוחד כדי לאשר מוצרים לא ראויים. השגגה בהנחה זו כפולה. ראשית, היא מניחה שמוסדות הפיקוח הממשלתיים פועלים למען טובת הצרכן והמשתמש משום שכך כתוב בצו או בחוק שהורה על הקמתם. בפועל, מוסדות פועלים כדי להמשיך לפעול (הישרדות) והיעדים הקבועים בחוק הם לכל היותר יעד משני. נוסף על כך, וזו השגגה השנייה, פעולה לטובת הצרכן והמשתמש אינה עולה בקנה אחד עם הגיון פשוט. לכל ברור כי מוסדות הפיקוח באים במגע מינימלי (אם בכלל) עם צרכנים ובמגע אינטנסיבי עם חברות בתחום, כאשר רבות מהן יהיו גם מקום תעסוקה עתידי אפשרי של פקיד הציבור במוסד הפיקוח. העובדה שהאחראים או הבכירים על רשויות המטפלות בהגבלים עסקיים, בנקים, תקשורת, רפואה וכו' ממשיכים אחר כך לעבודה בחברות עליהם פיקחו אומרת דרשני. דווקא מוסדות פרטיים, שרואים בבדיקה את היעד הסופי ולא "שלב" בדרך לחברה פרטית אחרת דווקא יהיו חשופים פחות לשוחד או עירוב של אינטרסים של החברות. ג. מוסדות הפיקוח הממשלתיים עורכים בדיקות יסודיות, אם גם איטיות משהו. אין שום ערובה לכך שחברות פרטיות העוסקות בבדיקת תרופות, לדוגמה, לא יאוצו ויחושו בבדיקותיהן כדי לאשר תרופות באופן סתמי לחלוטין. עדיף טיפול איטי על נמהר. גם כאן יש שגגה כפולה. ראשית, יש הנחה שאישור איטי וזהיר עדיף על אישור מהיר וזהיר פחות. למעשה, הנזק שגורמות שתי הפעולות דומה, רק שנזק האיטיות "שקוף." קל לדעת כאשר אדם נטל תרופה שאושרה ומת. קשה מאוד לדעת כמה אנשים מתו כתוצאה מאי-אישור תרופה שהייתה יכולה להצילם. נוסף על כך, מערכת הדחיפה והאיזון של מוסדות פרטיים עדיפה בהרבה על זו של מוסדות ממשלתיים. אצל מוסד ממשלתי, יש דחיפה בעיקר לעיכוב, איטיות וחוסר יעילות, משום שהרווח האפשרי מפעולה מהירה ויעילה הוא אפסי (איש לא יציין לשבח את המוסד לתקינה וגיהות אם התרופה תעבוד), ולעומת זאת, הנזק האפשרי מאישור חפוז מדי משמעותי. במוסד פרטי, לעומת זאת, יתקיים איזון טוב יותר בין הדחף לאשר את המוצר במהירות האפשרית ובין הרצון להמנע מתביעות, שכן מוסדות כאלו יהיו אחראים וערבים לאיכות המוצר שאישרו. ד. במוסד פיקוח ממשלתי אפשר לדעת מי האחראי, חברת פיקוח פרטית תמיד יכולה לפשוט את הרגל ולהיעלם. השגגה בטיעון זה גלויה לעין כל. כמה רגולטורים נתבעו אישית ונתנו את הדין על כשלי פיקוח? האם שר הבריאות, מנכ"ל המשרד והאחראים התפטרו בעקבות פרשת רמדיה? האם מישהו יישב בכלא? ה. עד שמוסדות הפיקוח הפרטיים יתחילו לעבוד "כמו שצריך" במקום מוסדות פיקוח ממשלתיים יעבור המון זמן ובינתיים ימותו אלפי ילדים לחינם. השגגה הבסיסית כאן טמונה בהנחה כי מוסדות הפיקוח הממשלתיים הם אלו שמבצעים את עיקר בדיקות המוצרים, בוחנים אותם ביסודיות ומאשרים. אין דבר רחוק יותר מהמציאות. קח לדוגמה את המחלקה לרישום תכשירים רפואיים, אגף הרוקחות, במשרד הבריאות. המחלקה אחראית על "רישום תרופות במדינת ישראל... לאחר שהוכחה בטיחותה, יעילותה ואיכותה" כל זאת במטרה "להגן על בריאות הציבור [ולהוות] מחסום מפני שיווק תרופות לא איכותיות ומסוכנות, מחד גיסא, [ואיפשור] שיווקן של תרופות יעילות ובטוחות מאידך גיסא." את העבודה החשובה והרבה הזו מבצעות רופאה אחת ושש רוקחות. והתמונה דומה גם במקומות אחרים. המחלקה האחראית על בדיקת מינון שגוי של תרופות, טעויות בתרופות, תופעות לוואי, וכו' כוללת שתי רוקחות, בפיקוח ובקרה על כל מערך התיווי של תרופות, אריזתן, שינויים בתכשירים, שינוי באריזה, וכו' עוסקים שניים. במלים אחרות כל הפיקוח הרפואי אינו הרבה יותר מקריאת "המידע המוגש אודות התרופה" מטעם חברות או מוסדות פרטיים ואישורו. או, לשון אחר, מוסדות פרטיים ממילא עושים את כל העבודה, הם רק נעדרים סמכות לאשר את התרופות בעצמם. המעבר ממצב כזה למצב בו יתקיימו גופי תקינה ופיקוח פרטיים לא יהיה מהיר, הוא יהיה כמעט מיידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לדעת דבר אחד פשוט: מה ימנע יצירת מונופול בתחום הזה, שיהיה פרטי במקום ממשלתי? על מה יתחרו הגורמים המאשרים החדשים הללו? יש להם שני תחומים שהם יכולים להתחרות עליהם: מחיר, ונוחות לצרכן. הצרכן, בשני המקרים, הן חברות התרופות, ולא צרכני התרופות. אנחנו מתחילים לראות את הבעיה? אבל האמת היא שאני נלחם כאן מלחמה לא שלי. אני לא חובב גדול של רגולטורים. אני בסך הכל רוצה לדעת שיש סטנדרט הגיוני של בטיחות שהיצרנים עומדים בו. לא אכפת לי אפילו שהאישור יהיה אוטומטי על בסיס "סטנדרט זהב" פשוט. אבל אני רוצה שיהיה כזה. היום, כשאני הולך למרקחה וקונה תרופה, אני לא בודק אם היא מאושרת. ברור לי שהיא נבדקה ואושרה. מה שאתה מציע הוא שיום אחד אני אלך לבית המרקחת ואצטרך לבדוק מי היצרן של התרופה, מי הבודק של התרופה, ומי הבודק של הבודק. או אז, אחזור לי הביתה ללא התרופה, ואכנס לאינטרנט כדי לבדוק מה שווים הגופים הבודקים הללו. לאחר שווידאתי שיש הרבה המלצות עליהם ("בודקים בע"מ משהו בן-זונה! אין עליהם! כל תרופה שהם מאשרים - אפס תופעות לוואי. גדול!!!"), אני צריך לחזור לבית המרקחת, לקנות את התרופה, ולהתפלל שהממליצים ("גידי מנהריה") לא היו לקוחות בדויים ע"י החברה עצמה. אני לא רוצה לדעת את כל הדברים הללו. אני לא רוצה שליטה מוחלטת בכל דבר שקורה בחיים שלי. אני לא רוצה לעבור על כל רכיב ורכיב במיץ התפוזים שאני שותה - אני רוצה להיות בטוח מראש שלא הכניסו לשם דברים מסרטנים, גם אם אין לי מושג מה זה E594. אם אתה אוהב לדעת הכל על כל מה שיש לך - אשריך. רובנו, לא ככה. אז אולי שוק חופשי לגמרי לא מתאים לנו? צריך לחשוב גם על זה: הקומוניזם הלך נגד הטבע האנושי, אבל גם השוק החופשי הקיצוני לא בדיוק מתאים לנו כמו כפפה ליד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחרות תהיה כמובן מול חברות התרופות (וחברות אחרות) אך היא לא תוכל להתנהל רק על מחיר ועל הנוחות ליצרניות התרופות כיוון שיש אלמנט אחד שיש לו חשיבות מכרעת כהחלטת קנייה מצד הצרכן ואינו קשור בהם: מוניטין. כלומר, ככל שהמוצר חשוב או רגיש יותר, כך תיטה יותר, כצרכן, לבקש אישור מגוף בעל מוניטין רבים יותר. כדי לוודא את המוניטין שיצאו לגוף מסויים אין צורך בתחקיר רב-היקף. ברוב המקרים, המידע הזה משודר על ידי גורמים שונים (כלי התקשורת, חבר'ה, וכו') בצורה יעילה למדי וברוב המקרים גם אינך צריך להיות בקי בו במיוחד. לכל חברה תהיה מוטיבציה לצרף לתרופה, כאמצעי לחיזוק בטחונך, עלון קטן, הדומה לזה הקיים היום, המסביר מהם יתרונותיה, כיצד נבדקה ומהם הסיכונים האפשריים מן התרופה. זה צעד מקדם אמון די בסיסי במוצר שצריכתו מבוססת קודם כל על אמון. אבל, כפי שתראה בהמשך, גם אלו עניינים זוטרים יחסית. בוא נשווה את זה להתנהגות הסבירה שלך בכל תחום שבו אתה פועל כצרכן. אם אתה צורך כדור אחד נגד כאב ראש בשנה, סביר להניח שלא תקיים בדיקות מסועפות וגם הסיכון שתיטול יהיה מזערי (תוכל להסתפק בהמלצת הרוקח על כדור מוצלח). אם אתה זקוק לתרופה מסויימת, מורכבת ועתירת סיכונים, סביר להניח שלא תפצח בנטילתה בגלל המלצות באינטרנט אלא בגלל שהרופא שלך יגיד שאתה חייב ליטול אותה. אם אתה צורך מגוון רחב של תרופות לאורך השנה, סביר להניח שממילא תקדיש זמן ואנרגיה ללימוד הנושא ותדע להבחין בין מוניטין של חברת בדיקות טובה לשאינה טובה, ממש כמו שצרכן ספרים בקי ידע למה לצפות כשהוא קורא תרגום של ספר מופת בהוצאת "אור-עם." התסריט שמצטייר מדבריך של מצב שבו אתה גם צרכן אקראי, גם נוטל תרופה עתירת סיכונים וגם עושה זאת ללא המלצת רופא נשמע פשוט לא סביר. בכל תסריט הגיוני ותרופה סבירה אתה תנייד חלק חשוב של זמן הבדיקה (אם לא את כולו) על כתפי המומחים המייעצים לעניינך: הרוקח והרופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח לרגע שהתיאור שלך נכון. מה עשית כאן? העברת כח אדיר לידי בעלי המקצוע בתחומים שונים, ויצרת תלות של הצרכן בכל מיני גופים במקום במדינה. חוץ מזה, יצרת חברה דומה לחברה המסורתית שלפני עידן המודרניות - כל אחד צריך לסמוך על בעלי המקצוע שהוא מכיר (רופא הכפר וכולי), או להסתמך על שמועות מפה-לאוזן כי הגופים הגדולים חשודים באינטרסים כלכליים. מה הרווחנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויותר מכך - הרוקח והרופא הם נציגיהם של מערכות ממשלתיות , וכך חזרנו לפיקוח הממשלתי. או, אם גם הם בשוקחופשי, ודאי שיש סיכוי סביר שאחד מהם ממליץ על תרופה מסוימת בגלל שהוא מקבל כסף מחברת התרופות (או טיולים לכנסים בחו''ל, או מה שלא יהיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש סיכוי סביר שאחד מהם ממליץ על תרופה מסוימת בגלל שהוא מקבל כסף מחברת התרופות " וכי האם המצב היום יותר טוב? תועמלני תרופות פועלים בדיוק כך גם היום. אבל, בתנאי חוסר כפיה, לפחות יש לי הברירה שלא לבחור ברופא כזה, ואי הבחירה תפגע ישירות בכיסו של הרופא, שלא כמו המצב היום- אין סנקציה ברורה למיעוט פציינטים אצל רופא שרושם לחוליו שמן נחשים רק משום שהתועמלן שלח אותו לכינוס במיורקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך תדע שהרופא שלך מקבל/ לא מקבל כסף מחברת תרופות X? את מי תשאל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מי שאתה שואל היום, כלומר את אף אחד. אם לדעתך יש כאן בעיה חוקית- בבקשה, תבע אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: תרופות יעילות וטובות רק למי שיש לו זמן, כסף, וידע לתבוע את הרופא שלו. השאר יכולים למות. אני מזכיר שוב את ההבדל יחסית למצב היום: כיום אני יודע שכל תרופה שימליץ לי הרופא אושרה ע"י ה- FDA ומכון התקנים, ולכן היא אולי לא בהכרח הטובה מסוגה, אבל היא לפחות לא תזיק לי, ויש סיכוי סביר עד טוב שהיא תעשה את מה שהיא אומרת שתעשה. במצב הלא-מווסת, כל חברת תרופות יכולה לשלם למכון מחקר שיגיד שהתרופה טובה, ולרופא שימליץ עליה - בלי שיש לכך כל ביסוס שהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפדיאי איננו בודק תרופות. האפדיאי בודק טפסים אותם מגישות חברות התרופות. הנה למשל ציטוט מאתר האפדיאי: [...]Before any drug gets on the market today, FDA decides--as quickly as a thorough evaluation allows--whether the studies submitted by the drug's sponsor (usually the manufacturer) show it to be safe and effective for its intended use.[...] לינק:כלומר, חברות התרופות משלמות למישהו כדי שיבדוק את התרופה (או עושות זאת בעצמן) ומגישות את תוצאות הבדיקות לאפדיאי. אז מה מפריע להן לשקר לאפדיאי ולפברק את התוצאות? הפחד מקנסות/תביעה? ובמה זה שונה מהפחד שלהן מתביעה של לקוחות ממורמרים? לדעתי, לא הרבה. אין גם שום צורך ש"כל אחד" יהיו לו את ה"זמן והכסף" לתבוע, מספיק אחד, תביעה קיבוצית וכו. מאחר והסכומים הנפסקים עשויים להיות גדולים יהיו הרבה עורכי דין שיקפצו על המציאה, בדיוק כפי שקורה בתחומים אחרים של תביעות רשלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ה FDA מגלה שחברה X פיברקה דוחות הוא יכול (מה זאת אומרת יכול, הוא צריך) להוריד את התרופות האחרות שלה מהמדפים עד אישור הדוחות הקודמים, לבדוק בצורה הרבה יותר הדוקה את הדוחות העתידיים. זה יגרום לחברה נזק הרבה יותר משמעותי מתביעה, גם אם היא קולקטיבית (מה גם שתביעות כאלו לרוב נסגרות בעיסקאות טיעון שכוללות סעיף התנערות מאחריות), במקרה שמתגלה שחברה מסויימת באופן עיקבי מפברקת דוחות, ה FDA יכול להחליט שלא לאשר יותר את התרופות של החברה הזו ובזה בעצם להביא לסיום פעולתה. תביעה אזרחית לא תעשה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יתגלה שחברה X שילמה למכון בדיקה Y כדי לאשר תרופה ללא בדיקות הולמות, אז הצרכנים יאבדו אמון במידת-מה בשאר מוצריה של X (אני מניח שכל מוצרי רמדיה נפגעו בארץ מהתקלה האיומה במוצר אחד בלבד), ובוודאי שיאבדו כל אמון ב-Y (כלומר, במוצרים שמאושרים על-ידי Y). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במקרה שאין פיקוח, הסיכוי שעניין כזה יתגלה הוא נמוך מאוד. 2. גם אם זה יתגלה, העיתון שיפרסם את זה יואשם ברדיפת סקופים ולא יהיה פוסק סופי שיגיד "הבדיקות זויפו". 3. גם אם בסופו של דבר המכירות תפגענה מהפרשה, אפשר ע"י שיווק אינטנסיבי, הורדת מחירים לפרק זמן מסויים, או במקרה הגרוע מיתוג מחדש לתקן חלק מהנזק. הפגיעה הזו (כפול ההסתברות שהעניין יתגלה) היא תג מחיר, לפעמים המחיר הזה אפילו משתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. איך ה-FDA אמור לגלות שחברה פיברקה דוחות? 2. זה כבר תלוי בתסריט המדויק. זה יכול גם להגיע לחקירה משטרתית. 3. מסכים. האם זה לא נכון (במידה זו או אחרת) גם לזיוף הדוחות ל-FDA? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במידה שמתעורר חשד (בעקבות בדיקה מעמיקה של דוחות או תוצאות בשטח) ל FDA יש את הכלים והסמכות לחקור פיברוק דוחות, הרבה יותר משיש לעיתונות חוקרת, לגורמי בדיקה פרטיים וללקוחות שנפגעו. 2. חקירה משטרתית בגלל פיברוק תוצאות היא לא סבירה, אנשים יודעים להסתיר את הפיברוק כך שלא תיפול אחריות פלילית על אף אחד. המקסימום שיכול להיות זה תביעות אזרחיות (שנוטות להסגר בעיסקאות הרחק מעיני התקשורת) או תביעות דיבה שהן קירקס תקשורתי גדול אבל גם אחרי פסיקת השופט אתה אף פעם לא מצליח להבין מי אמר אמת, מי שיקר ואם הוא עשה את זה בתום לב. 3. לא, כשרשות מפקחת פוסלת תרופה כלשהי התרופה יורדת מהמדפים, כשרשות מחליטה שמפעל X הוא לא אמין היא תפסול או תבדוק לעומק כל תרופה שהמפעל מציע. כאן לא יעזור מיתוג מחדש ולא מאמצי שיווק, רק שינוי מהותי בתנהגות ובאמינות של היצרן יעזרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סבור שכל האזרחים מטומטמים, שעוצמת היצרניות אינסופית ובלתי ניתנת לעצירה, אך באופן מופלא כל זה עוצר בשערי הממשלה, שם יושבים אנשים שאינם מושפעים מעוצמת היצרניות ואינם מטומטמים ושוקלים דברים באופן ענייני. זו פנטזיה פרנואידית נאה, אבל אין לה קשר למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני חושב שלאדם הפשוט אין את הידע והכח לעמוד מול יכולות השיווק והדיסאינפורמציה של יצרן גדול, לבאי כוחו (עיתונות וכו) אין תמיד את האינטרס לחשוף את הבעיה, אין את האינטרס והכוח לעשות הרבה מעבר לה. לרשות שיש לה את הכוח (מוקנה מטעם החוק) ואת האינטרס (זו הגדרת התפקיד שלה, נכון שהיא עלולה להיות נגועה גם באינטרסים נוספים, המשך קיומה ושמירת כוחה אבל המטרה הרשמית שלה עדיין נמצאת גבוה בסדרי העדיפויות שלה) ולכן היא היחידה שיכולה להטיל סנקציות אמיתיות על יצרן כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי תוכניות של frontline שנראות לי קשורות לדיון: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שאין סבלנות, את יכולה לתת סיכום קצרצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור אחד עוסק בתרופות מרשם מסוכנות בארה"ב, ואיך ה-FDA כן או לא מתמודד עם האיום. מסתבר שכיום לא מעט מתקציב ה-fda מגיע מחברות התרופות עצמן. התוכנית דנה עוד בכשלים של המערכת, ובהצעות שונות לשיפור מזויות שונות (יצרני התרופות, רגלטורים וכו') הקישור השני עוסק במחירי תרופות מרשם בארה"ב (הגבוהים מאוד), ועל כמה יוזמות לרגלוץ מחירי התרופות והשפעתן. בנוסף, הוא עוסק בנטייה של הרופאים לרשום (ולמטופלים לבקש) תרופות ידועות ויקרות מאחרויהן יש מנוע שיווקי גדול, כשהטענה היא שבמקרים רבים תרופות ג'נריות טובות באותה מידה במחירים נמוכים יותר . ממול יש את הטענה של חברות התרופות שהתרופות הזולות מיצרות על ידי מתחרים שלא השקיעו בפיתוח, והמחירים של התרופות ה"סקסיות" עוזרות לכסות את מחירי פיתוח התרופות החדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ברוב המוחלט של המקרים לא הפיקוח מגלה דברים אלא כשל במערכת. כלומר, כשקורה משהו רע, אז יודעים שמשהו לא עבד כשורה. זה נכון גם לגבי פיקוח ממשלתי וגם לגבי פיקוח לא ממשלתי. 2. אתה מבלבל בין חוק לפיקוח ממשלתי. החוק יכול וצריך לאסור על זיוף של בדיקות, למשל, והמשטרה, התביעה ובתי המשפט אמורים לפסוק בכך. 3. זאת החזרה הכפייתית לתפישה של האזרחים כטומטומים גמורים שאינם יודעים לברור מה טוב להם. נו, שוין, שוב ההוויה מעצבת את התודעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כשאין ישות כלשהי שאני מחוייב לדווח לה, ואין תקן חוקי איך תאסור בחוק פיברוק דוחות? יש חוק שמחייב אמת בפירסום, נו אז קוקה קולה זה הטעם של החיים? 3. אני מניח שאתה יודע על כל דבר שאתה מכניס לפה שלך מאקמול ועד מזון מהיר, מי נגע בו מרגע שהנוסחא שלו נהגתה, מי משלם לו ועם איזה סבון הוא רוחץ את הידיים. לי יש דברים אחרים לעשות אז אני מעדיף שמישהו אחר יודא עבורי שהתרופה אכן מכילה את מה שהיא אמורה והמזון לא מכיל את מה שהוא לא אמור להכיל. אני גם רוצה שמי שבודק את זה עבורי, יוכל ויהיה לו אינטרס, כשהוא מגלה סיכון בריאותי בקציצה או ריכוז מסוכן של מגנזיום במולטי ויטמינים, לסגור את המסעדה, להוריד את התרופה מהמדפים ולדאוג שמי שאחראי לו לא יחזור לייצר קציצות. המנגנונים בשוק החופשי לא יכולים לעשות את זה (לפחות לא במהירות ובנחרצות) ולכן בתחומים הקרדינליים שבהם השפעה של כשל היא משמעותית אני מעדיף רגולציה ופיקוח ציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, כל זה בהנחה של מידע מושלם, שהיא ההנחה הבעייתית מכולן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו שאתה עושה כיום- אתה חשדן כלפי כולם. דוגמא אמיתית: כל פעם שאני הולכת לגניקולוג שלי בשביל לחדש את המרשם לכדורי מניעה (שאינם נמצאים בסל התרופות, ולכן פחות מרוגלצים מאשר תרופות מרשם אחרות) אני מקבלת חפיסת דוגמית. פעם קיבלתי בנוסף גם סט מניקור עם לוגו הכדור/חברת התרופות (Wyeth, אחת מחברות התרופות הגדולות בעולם). ברור שהוא קיבל את הדוגמיות/מתנות הללו מחברת התרופות, ומשם קל להניח שהן נותנות לו דברים נוספים. זה לא בהכרח הופך את הכדור הזה לפחות טוב או את הרופא לפחות טוב. לפחות במקרה שלי, זה *לא* היה הכדור הראשון שהוא רשם לי (הכדורים האחרים היו בכלל של חברות אחרות)- הגעתי לכדור הזה אחרי שלא הייתי מרוצה מכדורים אחרים (היו לי איתם תופעות לוואי לא נעימות, שנעלמו עם המעבר לכדור הזה). מנסיון שיש לי (וממה שראיתי אצל בנות משפחה/חברות) עם גניקולוגים אחרים, הוא ממש לא יוצא דופן מהבחינה הזו. לא אגיד שאני לא רואה בכלל בעיתיות בקשרים הקרובים בין חברות התרופות לרופאים, אני פשוט בספק אם יהיה הבדל משמעותי בנושא הספציפי הזה גם אם תהיה פחות רגולציה (במיוחד שכשמדובר בתרופות שאינן בסל, הוא לא מאוד מרוגלץ גם ככה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שזה יעבוד פחות טוב עם חולים במחלות סופניות (או במחלות שיהפכו לסופניות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראי תשובתי הקודמת. הורדת הרגולציה פירושה ביטול ה- FDA, כלומר יצירת מצב שבו אין לדעת אם התרופה היא בטוחה או לא (ולא רק האם היא טובה מאחרות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר, אז לא רק שאני צריך לעבור את כל מסכת היסורים הזו שדובי הזכיר, זה גם יקרה בדיוק אחרי התקף הלב הראשון שלי או מיד אחרי שיגלו שיש לי סרטן. יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהכל באשמתי. דיברנו על תרופות אבל מה שהיה לי בראש היה אחר לגמרי: אני חשבתי על עגלות לתינוקות. מה יקרה כאשר לא תהיה שום תקינה לעגלות תינוקות, כל אחד יוכל לייבא מה שבא לו מאיפה שבא לו, והתקינה תעשה באמצעות מכונים פרטיים, אם בכלל. פה אין עניין של לשאול את הרוקח. מקסימום אני יכול לשאול הורים אחרים, ואז כל מה שאני יכול לדעת זה שלהם לא קרה שום דבר רע. אבל לא מספיק לי לדעת שיש סיכוי של 20% שהעגלה לא תתחרצף לי על הילד, אני רוצה לדעת שהסיכוי קטן מפרומיל. ואני לא רוצה לחכות עד הדיווחים בתקשורת על הכשל בעגלת התינוקות בדיוק מהסוג שיש לי, אני רוצה שמישהו יבדוק את זה מראש ויאשר שזה בסדר, ושאני אוכל לסמוך על המישהו הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהערכתך היום מישהו בודק את עגלות התינוקות המיובאות ולא סתם חותם בנחירה של שביעות רצון על דוחות המעבדה מחו"ל? אם כך הדבר, הייתי ממליץ לך להתחיל לדאוג בקצב מוגבר כדי לפצות על אי-הדאגה השגויה בעבר. דוגמה לא טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בדרך כלשהיא ואני אודה שאין לי מושג איך, עגלות תינוקים(תינוקות?) מזוהות כלא תקינות חלקן נעצרות כבר במכס ואחרות נלקחות מהחנויות והציבור מוזהר על השימוש בהן. בכל מקרה מדובר על עבודה ממשלתית. אז אני מקווה שמישהו(אני יודע שהוא קיים, אני רק לא יודע מה טיב עבודתו) בודק מדגמית את העגלות או לחילופין בודק תלונות של צרכנים, או דואג שדוחות המעבדה יהיו ממעבדות מוכרות בעולם ולא מזוייפות. ככה זה אמור להתבצע. ואני מקווה שמתבצע הליך הדומה לזה. אין שום דרך שעלון פרסומי המצורף לעגלה + הבטחות מהמוכר בחנות והמלצות משלושה הורים מרוצים יעשו אותי רגוע אם אני יודע "בוודאות" שבדיקה כנ"ל לא מתבצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוב המכריע של הקניות מסוג זה דווקא נעשה דרך עלון פרסומי או המלצה מחבר קרוב. אין משמעות לתווי תקן למיניהם או פיקוח במקרים אלה. כשאתה רוצה לקנות עגלה, אתה לא שואל "האם היא כבר עברה מבדקים של בלימה ב 100 קמ"ש?, אלא "כמה זה נוח לתינוק, ובמה אתם השתמשתם? האם זה דגם פופולרי וכד"'. אם אתה קונה מוצרים מסוג זה באופן אחר, אתה צפוי ללא מעט אכזבות. אם אתה חייב בנוסף לכך גם דרך להבטיח שהעגלה נבדקה, קניית העגלה הפופולרית שנמצאת יותר מחודש וחצי בשוק תבטיח זאת, למרות שבכל בדיקה מדגמית, ע"י כל גורם, יכולות ליפול טעויות (פס ייצור ספציפי דפוק וכו'). הביטחון הכי טוב הוא בד"כ של מותגים, כי תדמית המותג תלויה בכך. שמות זולים יותר ופחות מוכרים מהווים הימור מסויים, ולכן גם שם מומלץ לבצע בדיקת פופולריות דרך חברים. תחשוב גם איך הגיעה האתראה לפקיד הממשלתי שהעביר אותה הלאה? הוא הרי לא בדק אף עגלה בעצמו. זה נשמע כמו מבצע recall שמבצעת חברה פרטית לאחר שנתקלה בבעיה בתכנון או ייצור של אחד הדגמים, ופקיד מסויים צירף גם קריאה פורמלית לתהליך זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא, הם ידאגו לתת הצהרת חוקיות בתחילת החוברת. כנון שיותר מידי פשלות יביאו לסגירת העיתון אבל הוא תמיד יכול לעבור מיתוג מחדש (שם אחר, פורמ אחר, מוצר חדש) ולהמשיך לפעול. ב. חברות פרטיות לא רואות בבדיקה יעד סופי, היעד הסופי שלהן הוא להרויח כמה שיותר כסף. כדי להרויח כסף הם צריכים לרצות את מי שמשלם להם כסף. מי שמשלם להם כסף הוא לרוב לא מי שרוכש את המוצר אלא מי שמוכר אותו. ג. הפתרון הוא לאפשר לאשים לקחת תרופות נסיוניות (על פי בחירתם ומתוך ידיעה שמדובר בתרופות כאלו) ולא לזרז את האישור. לגבי הערבות והאחריות ראה א'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף ב' שלך רלוונטי גם עבור גופי תקינה פרטיים. כפי שהוכח במקרה ''אובייקטיבי'' (שאמנם אינו גוף תקינה אך עושה עבודה דומה), השוק של מכונים מסוג זה הוא החברות ולא הצרכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ז'ורבין מבקש לעכב הליכים עד להכרזתו פושט רגל": http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2970823,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה ולעתים בלתי אפשר להתחרות במוסד תקינה ממשלתי שלעתים קרובות הוא הסמכות הבלעדית (מונופול מכוח החוק) בתחומים רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר טעויות: אם החברה היא מונופול טבעי - היא לא מגובה בשנים של רווחים עצומים, אלא בשנים של רווחים מינימליים (כי היא שרדה ככזו רק בזכות היותה ה*יעילה* וה*כדאית* ביותר במשך כל אותו זמן), ולכן ברגע שתנסה להתמודד עם תחרות ע"י מחירי הפסד היא תתקל בקשיי נזילות בעצמה, כאשר "אורך הנשימה" שלה אינו עדיף על היריב החדש. ייתכן שבמקרה או שניים יצליח המונופול הטבעי מול המתחרה, אבל השלישי שיקום (והוא יקום, כי אין מה שימנע ממנו לרצות להרוויח ע"י מנגנון יעיל יותר) כבר ישבור אותו. ומה קיבל הציבור בינתיים? התחרות חופשית, המחירים נשארים זולים (בכל פעם שיש התייקרות שמעבר לסף יעילות מסויים קם מתחרה) וגם המתחרים לא ממש הפסידו (הם הצליחו למכור בהתחלה, ולבסוף גם קנו אותם). בעצם, המפסיד היחיד הוא המונופול הבעי שהתנוון. לגבי רמדיה: כל מנגנון יכול להיכשל. אין שום דבר הרמטי. השאלה איפה תהיה פחות סובלנות לטעויות מסוג זה, והתשובה ברורה: במצב של שוק חופשי. נניח שאין פיקוח בריאותי ממשלתי במדינה מסויימת, וכמה סוחרים ממולחים ללא מצפון דוחסים הרבה זבל למזון כדי למכור בזול. מייד עולה צורך פרטי לגוף בלתי תלוי שיוכל לבצע בדיקות ולקבוע רמת בריאות ותזונה, ולחץ על לא מעט ספקים שאם הם לא יבדקו את מוצריהם עם גוף זה, מוצריהם לא ייקנו (הרוב המכריע של האנשים מוכן לשלם לא מעט על בריאות), ואז קיבלת מה שקורה בנושא כשרות: אין חובה של כל העסקים להיות כשרים ובכך לייקר את תוצרתם בעשרות אחוזים (כדי לתמוך במנגנון), אלא הבחירה בידי הציבור, וגם הציבור הדתי/חרדי בוחר איזה גוף מקובל עליו כמשגיח. כשהגוף המשגיח הוא פרטי, הוא יודע שקיומו אינו מכוח חוק, אלא מכוח היותו טוב בתחומו, ולכן האינסנטיב של עובדיו ומנהליו להיצמד ליעד שלשמו הוקם גבוה יותר מגוף ממשלתי עם מנגנוני קביעות, ועדי עובדים ותרוצי תקציב וכוח אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נתת לי עכשיו רעיון למקרה מבחן מעניין - הכשרי הבד''צים השונים (לא הכשר הרבנות הראשית, הוא לא במשחק הזה), שהרי לא נדרש רשיון כדי להעניק הכשרי בד''ץ. עם זאת, כאן יש לנו בעיה של נאמנות לא רציונלית לבד''ץ מסוים דווקא. אולי נחכה לצאת השבת ויעקב, או אדם דתי אחר, יוכל לשפוך אור על מקרה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מרוויח על מוצר שעולה לי 100 שקל ארבעה שקלים, זה לא הפקעת מחירים. ועדיין, אם אני מוכר עשרה מיליון מוצרים כאלו בשנה, הרווח שלי הוא די גדול - 400 מיליון שקל בשנה. מספיקות לי 10 שנים של רווחים כאלה (4 מיליארד שקל) כדי לשרוד ארבע שנים בהן אני מחלק את המוצר בחינם (4*10,000,000*100=4 מיליארד). והנה - עם מחירים הוגנים לחלוטין אני יכול במשך ארבע שנים רצופות להרשות לעצמי חלוקת מוצרים באופן שיחסל כל מתחרה. ברור, שלא רק שהמתחרה השלישי לא יצליח להפיל אותי, אלא גם העשירי. ברור (לי לפחות) שאחרי שעשרה מתחרים יפסידו הרבה בניסיונות שלהם להכנס לשוק (בוא ונאמר והם ישקיעו כמה מיליוני שקלים, ולאחר שנה אני אקנה אותם בחצי מהכסף שהם השקיעו - עדיין שווה להם מספיק כי אחרת הם יפסידו הכל) הרי שאף אדם שפוי כבר לא ינסה להכנס לשוק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
10 שנים של רווחים יספיקו לך ל 0.4 שנים של חלוקת המוצר בחינם, לא ל 4 שנים (בדוק את המספרים שוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם התכוונת שאתה מרוויח 40 שקלים על מוצר שעולה לך 100 - אז זו בהחלט הפקעת מחירים ואתה לעולם לא תשרוד כך 10 שנים... אתה מוזמן לחפש אם יש חברות הנסחרות היום בבורסה בישראל שרוויחנן מהווים 28.5% מהמכירות שלהן (40/140)... הנתונים הרלוונטיים נמצאים כאן: www.aonline.co.il
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית פעם לאכול סושי בארץ? הרכיבים של המזון הנפלא הזה הם זולים במידה שלא תאמן (אפילו כשקונים אותם בקמעונאות, קל וחומר כשהם נקנים בסיטונאות). אתה יכול להכין מנה לארבעה אנשים בפחות מ-30 ש"ח (מנסיון). אבל במסעדה, התענוג יעלה לך במקרה הטוב פי שתיים, ולעיתים קרובות גם פי שלוש וארבע (לא כולל טיפ). גם אם נכלול במחיר עלויות כגון משכורות ותקורה, עדיין אין שום הסבר למחיר הזה. והנה, סושיות יוקרתיות ממשיכות להתקיים לאורך שנים רבות ובהצלחה ניכרת. (הסיבה שאני לא מדבר, נגיד, על מסעדות צרפתיות, זה משום שכאן אפשר לדבר באמת על תהליך קשה של הכשרת שפים, שמצדיק משכורות גבוהות ומחיר גבוה של מנה (נגיד). בסושי, זה כלל לא המצב, והסו-שפים הם לעיתים קרובות עובדים זרים שמקבלים משכורות מינימליות. ההכשרה שזקוקים לה אורכת 30 דקות לכל היותר, מנסיון, ואין שום יצירתיות בתהליך הכנת התפריט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא משלם על המרכיבים, אתה משלם על היוקרה, על כך שלמחרת תספר בעבודה ש''אתמול היינו בסושיה'' ושאר ערכים מוספים (לאגו), שבינם לבין המרכיבים (הזולים) אין שום קשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי פשוט סושי אינו טעים לרוב האנשים וטעים מאוד למיעוטם, מה שיוצר ביקוש קטן אך קשיח המאפשר לגבות מחירים גבוהים יחסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע את זה. השאלה אם האלמוני שלא האמין שאפשר להפקיע מחירים ב-40% יודע את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי שפעם היה בעיתון העיר מדור אוילי במיוחד בשם פער התיווך (או משהו דומה). הרעיון היה לכתוב ,נגיד: 300 גר' שוקולד מריר,200 גר' חמאה, 8 ביצים, כוס קמח, כוס סוכר - 20 ש"ח 10 מנות סופלה - 250 ש"ח פערי התיווך - 1150% אוילות לשמה. בסושי אני לא מבין, אבל למה ללכת כל כך רחוק? כוס קולה עולה 10 ש"ח במסעדה ורק 1 ש"ח בבית. למה? כי אינך משלם עבור הקולה אלא עבור המוצר הכולל - כוס קולה במסעדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ יתכן שבירושלים אפשר לקנות מרכיבים זולים במידה שלא תיאמן ולהעביר אותם בתור סושי טוב, אבל זה רק מצב זמני וכמו שמישהו כתב, מספק את הצרכים של שוק קטן מאד. אני בטוחה שלמעט חריגים פה ושם, אם תסכם את העלויות לא תגיע לרווחים של יותר מ 10 עד 15 אחוז לאורך זמן. כמה נקודות לדיון: 1. מרכיבים איכותיים לסושי הם יקרים מאד. לשם השוואה (מחירים קימעונאיים) - אורז זול לסושי - $1 לחבילה, אורז טוב - $7. נורי - פחות מ 10 סנט ליחידה זולה, כמעט דולר ליקרה. סלמון מחוות גידול - $8 לקילו, סלמון בר מאלסקה - $24-$40 לקילו. "טונה" - $10 לקילו, או-טורו - $$$$$ לקילו. קיפוד ים מפורק על מגשים - $6 למגש עם כ 25 חתיכות, קיפוד ים חי - $5 לאחד שמפיקים ממנו 3-5 חתיכות. 2. לפני כמה ימים ישבתי בסושיה קרובה למקום מגורי ואכלתי כ 15 סוגים שונים של דגים ופירות ים בעלות של כ 60 דולר. גם אם עלות המוצרים למסעדה הייתה 10 דולר, עדיין היה עולה לי הרבה יותר (שלא לדבר על עלות הזמן) להרכיב ארוחה כזו בבית (מה לעשות, לא מוכרים אריזות של 25 גרם דג). 3. תהליך הכשרת השפים הוא קשה מאד. שפים מהסוג של "אסייתי שמצאנו ברחוב ונתנו לו סכין" מפיקים סושי שאפשר למכור ב $12 לארוחה מלאה. שפים שלמדו במשך שנים רבות מפיקים סושי שאפשר למכור במאות דולרים. זה שהסוג הראשון מספק את השוק הירושלמי לא משליך על שאר העולם. נכון גם שהכנת מאקיזושי, שהוא פופולארי יותר בישראל כי מקבלים בו הרבה יותר נפח למלא בו את הבטן מצריכה כישורים שקל יותר ללמוד מאשר הכנת ניגיריזושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סושיות זולות בארץ. יש מקומות שב-25 שקלים אתה מקבל ארוחת צהרים מלאה ומשביעה. הבעיה העיקרית במעט הסושיות האלה שאני דגמתי הן שהן לא טעימות. אי אפשר להשוות ארוחה בהן לארוחה בסאלי או באונמי. לא שאני מזלזל חלילה בכישוריך, אבל יש לי תחושה עמומה שגם הסושי שאתה הכנת ב-30 שקל ל-4 אנשים לא משתווה לסושי שהכין מבינן בתחום. חברתי שתחיה לא הבינה מה אני רוצה ממנה כשאני אומר לה שסאלי יותר טובים באופן משמעותי מקיוטו (אבל זה סושי! ובקיוטו עולה חצי!) עד שביקשתי ממנה לקחת ביס גדול ולאכול חתיכה שלמה (אצה, אורז וכל המרכיבים) בביס אחד. פתאום נפתחו לה העיניים, כי בקיוטו מקבלים קצת סלמון, אורז, מלפפון או שניים ואצה. בסושי ממש מוצלח מקבלים את כל אלה, אבל הם משתלבים בצורה קסומה שכזו ומספקים חוויה הרבה יותר משכנעת. וזה עוד לפני שדיברתי על האונמי דרים... בקיצור, פלצנות יש אפילו בסושי, ולוקח קצת יותר מ-30 דקות כדי ללמוד להכין אותה. אפילו כשזה רק אורז, כמה דגים וירקות חתוכים דק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל מקום שיש פלצנות, יש מתח רווחים לא רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממממממ....פלצנות.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גודווין מספר 3 - בכל דיון על אוכל באתר ישראלי (ורק באתר ישראלי) תוזכר הפלצנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שאף אחד לא יודע איך אומרים ''פלצנות'' באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה גודווין מספר 2? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות בעלי חיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור לחומוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה קשור לחמוס (==ferret) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן יש דווקא דוגמא נגדית: בתל-אביבקמו בשנתיים האחרונות כמה "סושיות" זולות במיוחד שנכנסות לנישה של סושי איכותי, מהיר ולא יקר (בסושיה שליד ביתנו: 6 חתיכות מאקי דג ב- 12 ש"ח, 8 חתיכות רול אינסייד אאוט גדול ב- 24 ש"חף מרק מיסו ב- 9 ש"ח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ככה זה כשעושים חישובים בשתיים לפנות בוקר... הבה ננסח זאת מחדש. במשך השנים הראשונות, של ביסוס המונופול, החברה לוקחת רווחים סבירים של 4 שקלים על המוצר. הבה נאמר שזה כך במשך שלוש שנים - 120 מיליון שקל רווח. לאחר מכן היא מתחילה להפקיע מחירים, מונופול כמו מונופול - 40 שקל. לוקחות עוד שלוש שנים עד שהמתחרה הראשון קם (צריך לקבל החלטה, לגייס את הההון, להקים את המפעל) - רווח של 1.2 מיליארד שקל. גם לאחר שהמתחרה קם, הוא די קטן, ולא יכול להתחרות בכל רחבי הארץ. זהו טבען של חברות שאמורות להתחרות במונופולים - הן מתחילות בקטן. לכן, בעוד החברה הקטנה באילת מציעה את המוצר שוב במתח רווחים סביר (4 שקלים רווח), החברה הגדולה מציעה אותו ב-20 שקלים הפסד באילת (שהיא שוק בינוני - הבה נאמר שהיא מפסידה שם 20 מיליון שקל בשנה בשל זאת). באותו זמן, החברה מעלה עוד את המחירים שלה בשאר רחבי הארץ ואפילו מפצה על ההפסד הזה. תוך שנה החברה הקטנה נסגרת (מי הדפוק שיתן להן מימון במצב כזה?! - בעל החברה הקטנה מחליט לצמצמם את ההפסדים ומוכר את החברה שלו לחברה הגדולה בהפסד) והמחירים באילת חוזרים להפקעה הרגילה. כעבור מספר חודשים נפתחת חברה שמנסה להתחרות בחברה הגדולה בתל אביב. הסיפור שוב חוזר על עצמו. כל פעם, התחרות רק מביאה להגדלת המחירים - המונופול מרים את המחירים בראש פינה וירושלים כדי להתמודד עם התחרות המקומית, אותה הוא מחסל באמצעות מחירי הפסד. אבל לאחר שהתחרות נגמרת המחירים לא יורדים חזרה. כך, מחירי המונפול הולכים וגדלים, והסיכוי לתחרות הולך וקטן. דרך אגב, אם אתה רוצה דוגמה שלא נוגעת לבריאות אפשר לדבר על שוק החשמל. ההשקעה הראשונית בחשמל היא כל כך גדולה, שאם החברה שרוצה להתחרות במונופול יודעת שהיא תצטרך להתמודד עם מחירי הפסד במשך זמן מה, הרי שהיא לא תנסה זאת מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שתי הנחות שאינן מתקיימות בדרך כלל במציאות: א. החברה החדשה היא קטנה ונטולת "עורף" כספי. ב. החברה החדשה מנוהלת על-ידי אנשים טפשים שאינם מסוגלים לצפות את הצעד הראשון והמתבקש של החברה השולטת בשוק. כל חברה הנכנסת לשוק "מוכח" שבו חברה אחרת דומיננטית מודעת לכך שהחברה הדומיננטית תנסה לדחוק את רגליה באמצעות הוזלת מחירים ונערכת לכך מבחינה כספית. כלומר, מקבלת גיבוי מתאים לפעולה במשך פרק זמן סביר בהפסד. אם החברה הנכנסת היא אכן קטנה ונטולת "עורף" כספי, היא תבחר בדרך כלל בשוק גומחה ותבדל את עצמה באופנים נוספים חוץ ממחיר, ורק לעתים נדירות תתחרה ראש-בראש בחברה הדומיננטית בנקודה היחידה שבה לחברה הדומיננטית יתרון ברור (עורף כספי). אם תבחן היסטוריה של חדירת חברות מול מונופולים, תראה כי כמעט תמיד החדירה החזיתית מבוצעת על ידי חברה גדולה ועם גיבוי כספי או שנבחרת חדירה צידית לשוק גומחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן דוגמא כזו (של חברה שנכנסה לשוק מונופוליסטי והצליחה באופן טבעי לפורר את המונופול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרוסופט הצליחה לפורר את המונופול של נטסקייפ בשוק הדפדפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דוגמה למונופול קיים (מערכות הפעלה), שניצל את מעמדו ושליטתו בשוק ע"י "מכירה" במחירי היצף (חינם) מוצר וכך לדחוק את שליטתה של חברה הגמונית ב"תת שוק" מאוד ספציפי. זו דוגמה ממש גרועה "לחברה שנכנסה לשוק מונופוליסטי והצליחה באופן טבעי לפורר את המונופול". מיקרוספט לא נחתה מהחלל החיצון אל תוך שוק הדפדפנים והיא לא הצליחה לפורר את "המונופול" הנטסקייפי מ"למטה" או ע"י תחרות הוגנת. זו דווקא דוגמה מצויינת ל-Resistence is futile המונופוליסטי ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מד האירוניה שלי מצביע על כך שהתגובה לה הגבת היתה אירונית(לא, אני לא האלמוני ההוא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דוגמאות שסתם עלו בראשי כעת: 1 המונופול של י.ב.מ בתחום שירותי מחשוב גדולים. 2 המונופול של שטראוס (דרך דנונה) בתחום היוגורט. 3 המונופול של קומפיוסרב שנותץ על ידי אמריקה אונליין. 4 המונופול של עלית/אוסם בתחום החטיפים המלוחים/מתוקים. 5 המונופול של AT&T בתחום הטלפוניה בארצות-הברית בתקופת הפטנט, וניתוצו אחרי כן על ידי המתחרים (עד שבא הרגולטור והרג את התחרות, כמובן – http://www.cato.org/pubs/journal/cjv14n2-6.html) 6 המונופול של זירוקס בתחום מכונות הצילום. אני בטוח שישנן עוד עשרות דוגמאות שמכירים אלו המכירים את השוק טוב ממני. כמובן שאין צורך להזכיר מונופולים המתפוררים מאליהם ברגע שמתירים כניסת תחרות לשוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שאיני מכיר את המקרים היטב, אפרוש בשלב זה מחלק זה של הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוי זהב וברק. רק פתחו את שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות, ומיד בזק הפסיקה לשלוט בו. לקח בערך שעה ורבע, המחירים צנחו ב-66% והשוק נפתח והשתכלל פלאים. סלקום ואורנג' הם גם דוגמה מעולה, אחרי שפלאפון היו היחידים עם הרשיון. ערוץ 1 ששלט ללא עוררין בשוק עד שאיפשרו לעוד ערוץ לפרוח. וזה בלי להתאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי אנחנו בדיעה דומה, אבל הדוגמאות שנתת הן לא של כניסה לשוק באופן טבעי, כמו שנתבקש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לגמרי, בזק, פלאפון וערוץ אחד הם מונופולים שנוצרו בכוונה תחילה על ידי הממשלה. עיון יותר מעמיק בנושא יגלה לך שמרבית המונופולים הם מונופולים מעין אלו. ב"טבע" כמות המונופולים היא אפסית (עד לא קיימת). אולי כדאי להפוך את השאלה ולדרוש הבאת דוגמאות למונופולים טבעיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטען כאן שמיקרוסופט היא מונופול כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת התבלבלת, ה''טבעי'' מתייחס לכניסת המתחרים ששברו את המונופול, לא להיווצרות המונופול. גם אני סבור שכמות המונופלים ה''טבעיים'' היא אפסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שהתבלבלתי אבל אולי לא הסברתי את עצמי נכון. ניסיתי לרמוז שהשאלה הזאת לא ממש ברת תשובה לאור נדירותם של המונופולים הטבעיים (גם אלו שאורי הזכיר הם ברובם מונופולים בחסות הממשלה). אולי בנדירותם של אלו אפשר לראות ראיה (אם כי לא מכריעה) לעצם נכונות הטיעון המקורי. מונופולים ''טבעיים'' אינם קשים במיוחד לפיצוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הבקשה היתה לדוגמה למונופול שהתרסק באצמעים טבעיים (כלומר, המתחרות החדשות לא קיבלו הטבות כפי שקיבלו קווי זהב וברק בשוק השיחות הבינ''ל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה הטבות הן קיבלו? בכל מקרה ברור שהמונופול של בזק עד לכניסתן של קווי זהב וברק לשוק לא נבע מגורמים טבעיים אלא מהחוק שקבע את המעמד שלה במפורש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר בדיוק, אבל בכל פעם ששוק מונופליסטי בישראל נפתח לתחרות, המתחרים החדשים מקבלים הטבות (הרבה פעמים בדמות הגבלות שמוטלות על הגוף המונופוליסטי ומקשות עליו להתחרות במתחרים החדשים). המשפט השני שלך הוא התפרצות לדלת פתוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוצר עולה: 100 שקל. הרווח שלך: 4 שקל. מכירות: 10 מליון. רווח שנתי: 40 מליון. רווח לעשר שנים: 400 מליון. יספיק לחלוקת: 3.8 מליון מוצרים. זמן חלוקה חינם: 4.5 חודשים. כלומר, אחרי עשר שנים של איסוף רווחים תזרוק את כולו בשליש שנה. סבורתני שהמתחרים יחכו עד שיאזל לך הכסף וייכנסו לשוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר העירו לי על הטעות בחישוב. תיקנתי את החישובים ואתה מוזמן להגיב להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיבותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחסל את המתחרים אני לא צריך לחלק את המוצרים חינם. מספיק לי למכור אותם ב-80 שקל. יותר מכך - מכיוון שאני מונופול אני יכול לנצל את גודלי כדי לפצות על ההפסד במקום אחד (או בתחום אחד) על ידי העלאה של המחירים במקומות אחרים. אני גם לא מבין את הקטע של "המתחרים יחכו" - הם מפסידים הרבה כסף כל חודש! למה בדיוק הם יחכו? בקיצור - תקרא את התגובה המלאה יותר שרשמתי ותגיד לי מה אל הגיוני בחישובים שלי שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הוא שאם אתה מונופול טבעי בתחום מסויים, כל העלאה מעבר לסף היעילות תקים מתחרים שמחכים להזדמנות כזו בפינה, כי הם יודעים לעשות זאת יותר טוב. אתה תילחם בהורדת מחירים, והציבור מרוויח. כשתפיל את המתחרה הראשון והשני, יקום השלישי. כולם יודעים שאורך נשימה אינו אין סופי, ויש הרבה שחקנים כבדים בשוק עם אורך נשימה דומה. מונופול טבעי גם אינו יכול "לפצות" עצמו בהעלאה במקום אחד תמורת טקטיקת היצף במקום אחר: בכל מקום בו המחיר יהיה גבוה ממה שפלח צרכנים מסויים מוכן לשלם, והרבה יותר גבוה מעלות הייצור, התחרות תגיע, ובעוצמה. המתחרים, כמו המונופול, מוכנים להפסיד כסף לפרק זמן מסויים מאחר והם מכירים בפוטנציאל הגלום בשוק עליו הם מתחרים. ההפסד הוא בעצם סוג של השקעה, שיכולה להצדיק עצמה או לרדת לטימיון. בכל מקרה - הצרכן מרוויח. רגולציה רק תזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא כמה זמן לוקח לתחרות להגיע. להקים תחנת כוח זה תהליך בן שנים. מהרגע שנלקחת החלטה עסקית להקים אותה, כי המתחרה הפוטנציאלי רואה שהמחירים גבוהים והוא יכול להכנס, ועד שהוא מתחיל לספק שירות, המונופול יכול להספיק לחסל את התחרות באזור סן-דייגו ולהעלות שם שוב מחירים, ולהוזיל את המחירים שהיו גבוהים בסן חוזה. מכיוון שאנשי העסקים הם חכמים, ובשוק חופשי יש להם את כל המידע הנחוץ, הרי שאף אחד מהם לא יתנדב להיות המתחרה השני או השלישי שיפול (ולפי דעתי - גם העשירי יפול). מה תגיד להם - "תקריב את הקרבן כדי שעוד חמש שנים לא יהיה מונופול?" לטובת מי הם יעשו את זה? בקיצור - התשובה לא טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלי טובה לרוב המכריע של המקרים, וברור שאין צורך להגיד כלום למתחרים. מקרה מייקרוסופט שנדון כאן במקביל הוא דוגמה מצויינת: מונופול טבעי חזק, שמתחריו עומדים בפרץ במשך שנים, ומקדמים בעקשנות אלטרנטיבות, מאחר והם יודעים שגם נגיסה קטנה בפלח השוק היא טובה, ומשמשת תשתית למועד בו מייקרוסופט תאבד מיעילותה. ישנם מקרים בודדים מוכרים בהם קיים מה שנראה על פניו ככשל שוק, בד"כ עקב הסיבה שציינת: תעריפי כניסה גבוהים, לרוב בתחומי התשתית, בהם נדרשת מעורבות רגולטור. דרך אגב - התעריפים הגבוהים בכניסה הם בעצמם תוצאה של רגולציה אחרת בשוק האנרגיה: מחירי גז, נפט ואנרגיה אטומית, שהם עיקר מקורות האנרגיה הזמינים, מווסתים ע"י ממשלות. אולם לאחר שהבאת את הרגולטור, דרך אגב, יש מקום לבדוק מה עושה התערבות זו. המונופול ה*רגולטורי* של חברות החשמל גורם לבזבוז והפקעת מחירים שאין לה אח ורע בכל מקום בו קיימת תחרות חופשית, עם פער עצום בין עלות ההפקה לעלות לצרכן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |