|
||||
|
||||
היתה השאלה, איך אשה בוגרת נכנסת להריון ומפילה, לא פעם ולא פעמיים, אלא חמש פעמים 1, בתוך סיטואציה כזאת (אם כי לא כתוב כמה שנים נמשך הרומן ביניהם). האם לא שמעה על אמצעי מניעה? או גרוע מזה, האם קיוותה שהריון יקרב ביניהם, ואז שוכנעה כל פעם מחדש לבצע הפלה? 1 ליתר דיוק, היא הפילה 4 פעמים. נראה לי שזה הופך את ההריון החמישי לנס רפואי. |
|
||||
|
||||
הנס הרפואי הוא שאישה עם רמת משכל כזאת, שמאפשרת לה להאמין במשך שנים רבות שאהובה יתגרש בקרוב מאשתו ויתחתן איתה, מסוגלת להגיש תביעה משפטית. מצד שני הראו אצל אמנון לוי נשים שהאמינו שתמורת יחסי מין עם מאכר במשרד השיכון הן יקבלו, לא דירת עמידר של חדר וחצי בהנחה, אלא וילה בחינם. <דמיינו כאן ציטוט של איינשטיין על טפשות> |
|
||||
|
||||
כן, גם זה :-) |
|
||||
|
||||
באופן די מדהים, זה לא מעיד בהכרח על רמת משכל נמוכה, אלא על הדרך בה הרגשות משפיעים על החשיבה. אני מכיר מישהי שבילתה כמעט שני עשורים מחייה באופן דומה, והיא לא טפשה בכלל. מה שכן, למיטב ידיעתי היא לא נכנסה להריון מאותו גבר. |
|
||||
|
||||
לי זה מזכיר משום מה את הניסוי המדעי של ליסה, מי יותר טיפש, בארט או האוגר. יש לך הגדרה אחרת לנשים שלא מסוגלות ללמוד מהנסיון האישי שלהן גם אחרי 10 שנים? (ו4 הפלות) |
|
||||
|
||||
אבל השוטה צודק - מדובר במין אוטו-סוגסטיה קיצונית, שמעידה יותר על מצב רגשי מאשר על מנת משכל. אני מתארת לעצמי שרציונלית ולוגית, האשה הזו היתה יכולה להבין ולהסכים שמהגבר הזה לא תצא חתונה, ושכדאי לה להיפרד ממנו. אבל רגשית ומעשית, היא התקשתה מאוד לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
הייתכן שהאישה היתה <שיעול> מאוהבת בגבר? |
|
||||
|
||||
ומהי אהבה אם לא אוטו-סוגסטיה קיצונית? :-) (כבר היה באייל מאמר על זה, כמדומני). |
|
||||
|
||||
שם דווקא טענו שזה סוג של התמכרות לאנדורפינים או משהו כזה. בכל אופן, אין לזה קשר לאינטלגנציה, ורוב בני האדם צריכים להיות מסוגלים להבין את מניעיה ( שאם לא כך, צופי טלנובלות מאין?). |
|
||||
|
||||
ולמי שלא קרא, מדובר על מאמרה של טלי וישנה "אהבה עיקשת": דיון 1601. |
|
||||
|
||||
האם אתה אותו אלמוני שהשתעל קודם? |
|
||||
|
||||
כן (תה חם וזה עבר), והנה אני ללא איצטלה. מה שניסיתי להגיד זה שלא צריך לפשפש כל כך עמוק במניעי האישה להשאר עם החולירע למרות שעברה כך וכך הפלות למענו. קוראים לזה אהבה, ואין לזה שום קשר לאינטלגנציה. מישהו כבר הזכיר את זמר שלוש התשובות? מסתבר שיש אנשים כאלה באמת. |
|
||||
|
||||
הוא שאמרתי - אין קשר לאינטליגנציה, מדובר במצב נפשי. אבל אני חולקת עליך לגבי ההסבר החד וחלק "אהבה". זה תנאי הכרחי אך לא מספיק. מעבר לה, יש צורך במבנה אישיות תלותי מסוים 1. והראיה: יש אנשים שעוזבים את מושאי אהבתם מסיבות שונות, אפילו פרקטיות כמו שינוי מקום מגורים, למרות האהבה. 1 במצב של התאהבות אכן נוצר מבנה מעין זה, אבל הוא קצר טווח - שהרי התאהבות רומנטית ממוצעת לא נמשכת יותר משלוש שנים (לפי מחקרים שבדקו אותה בקרב זוגות נשואים). האהבה שנשארת לאחר מכן היא בדרך כלל הרבה פחות נואשת ותלותית, אלא אם האדם ניחן במבנה האישיות הספציפי. בוא נאמר שבגלל המצב המסעיר והדרמטי שבמקרה דנן, ההתאהבות נמשכה עוד איזה שנה :-) עדיין קשה לי לראות מצב של התאהבות, אש להבה בוערת, שנמשך שנים על שנים. |
|
||||
|
||||
אני הסכמתי איתך בעניין האינטלגנציה ובעצם כיוונתי לתגובה 233950, אבל התגובה המקורית שלך נראתה לי מפותלת מדי. אוטו סוגסטיה? זה דרך מנוכרת לתאר אהבה. האם את משתמשת בהסבר הזה כשאת מנסה להסביר למה רק עכשיו הפסקת לעשן? "ברקת ידעה שזה מסוכן, אבל מדובר במין אוטו-סוגסטיה קיצונית, שמעידה יותר על מצב רגשי מאשר על מנת משכל. אני מתארת לעצמי שרציונלית ולוגית, האשה הזו היתה יכולה להבין ולהסכים שמהסיגריות הללו הזה לא יבואו ויטאמינים, ושכדאי לה להיפרד מהם. אבל רגשית ומעשית, היא התקשתה מאוד לעשות זאת". לא יותר פשוט , ועם משמעות זהה, להגיד - "ברקת אהבה לעשן"? |
|
||||
|
||||
לשאלתך האחרונה - לא, כי בשלב מסוים כבר לא אהבתי לעשן ולא נהניתי מזה. זה פשוט היה הרגל רע שקשה להיפטר ממנו. ההקבלה אינה מדויקת. לגבי האוטו סוגסטיה - נו טוב, התבדחתי כשהשוויתי את זה לאהבה, אחד לאחד. האוטו סוגסטיה מתייחסת לצורך של האשה להאמין להבטחותיו של האהוב שלה, למרות שמבחן המציאות פסל אותן פעם אחר פעם. והצורך הזה להאמין שונה מאוד מההתאהבות או מהצורך לאהוב. זה כמובן לא שחור ולבן, אלא תחושה מדורגת - הצורך להאמין לאהוב קיים גם במצבים פחות קיצוניים. יכול להיות למשל שמישהו שאני מאוהבת בו יבטיח לי שהוא יתקשר אלי מחר, ולא יתקשר. אני עדיין אקווה שהוא יתקשר, ואחכה עד מחרתיים, או עוד מספר ימים, מחמת הספק. אם אח"כ יבקש צ'אנס נוסף, אתן לו. ואם אנשים יספרו לי, למשל, שראו אותו בחברת עם מישהי אחרת, והוא יכחיש - אקווה שהשמועות מופרכות (או שהיא אחותו!). אולי אף אמשיך לקוות כך על פני זמן - אלא אם אראה אותם יחד בפוזה שלא משאירה מקום לספק. כל זה, אני חושבת, מצוי בגבול ההתאהבות הנורמלית, עד כמה שהתאהבות יכולה להיות נורמלית :-) ולא עומד במבחן של ארבע הפלות והבטחות נישואין כרוניות שלא עומדות במבחן המציאות. |
|
||||
|
||||
כנראה שגם ארבע הפלות והבטחות נישואין כרוניות נופלות בקטגוריה של הרגל רע שקשה להיפטר ממנו. |
|
||||
|
||||
יש הבדל מבחינת משך הזמן בין התאהבות "נואשת" - לא ממוסדת, לא נענית במלואה - לבין אהבה שהופכת לקשר זוגי נורמלי. האחרונה מתחלפת מאהבה בוערת למשהו אחר תוך שנה וחצי בערך (נדמה לי. הספר Why We Love לא אצלי). |
|
||||
|
||||
זו טענה ביולוגית או סוציולוגית? |
|
||||
|
||||
זה אמור להיות תאור עובדה אמפירית, עם הסבר סוציוביולוגי, כמובן. |
|
||||
|
||||
אה, לי היה נדמה שדיברו על שלוש שנים (אצל זוגות נשואים, עד הרגע שבו דיווחו על "היעלמות" ההתאהבות והתחלפות שלה באהבה). אבל אתה ודאי זוכר טוב ממני. לא יודעת אם היו מחקרים1 שבדקו כמה זמן נמשכת התאהבות "נואשת" או לא נענית. 1 אולי באמת הגיע הזמן למדוד כמה זמן עוד אמשיך להרגיש כך כלפי האינסטלטור המקסים ההוא :-) |
|
||||
|
||||
אכן דיברו על שלוש או ארבע שנים (הזמן שנדרש להעמיד צאצא בר-קימא בתרבויות עתיקות של הומנידים) אבל נדמה לי שקראתי בספר שהזכרתי קודם שמדובר על שנה וחצי. לגבי התאהבות לא ממומשת, אני חושב שסטיית התקן גדולה מאד1. __________ 1- מנסיון החיים שלי ומסיפורים ששמעתי. לא זכורים לי מחקרים. |
|
||||
|
||||
לפני כמה זמן שמעתי ברדיו איזה ביולוג(או שמא רופא) ישראלי מדבר על זה. הוא ניסה למכור משהו בקשר לחלבונים במוח שלוקח להם הרבה זמן להתפרק. עד כמה שאני מבין, מולקולה של חלבון לא יכולה לשרוד כל כך הרבה זמן, ולכן אני מתקשה להאמין שתחושה כזאת יכולה לשרוד חודשים ושנים ללא מערכת משוב, שמחדשת את המלאי. |
|
||||
|
||||
המוח, כידוע, הוא מומחה גדול בייצור משוב-עצמי, והמקרים שאני מדבר עליהם כללו גם קשר ממשי מסוג כלשהו (יזיזות, מכתבים, כאלה). אבל אני מתחיל להרגיש לא נוח עם הספקולציה שהבאתי, בהיותה מבוססת רק על אנקדוטות. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שבמאות שעברו, קצב החיים (וגם התקשורת) היה איטי יותר, האידיאלים גדולים יותר, והיה אפשר להכריז על התאהבות נצחית לאחר פגישה אחת, כמעט ללא שיחה וודאי ללא מגע. מן הסתם נרשמו אז מקרים של אהבות נכזבות ארוכות מאוד. זה לפחות מה שעולה מסרטים וספרים שמתייחסים לתקופות שונות שבין ימי הביניים למאה ה-19. |
|
||||
|
||||
ואני חושב שבמאות שעברו שעברו, כל הרעיון של אהבה רומנטית לא היה קיים בכלל. הוא הומצא כטריק כדי לסתום לכל מיני אבירים את הפה - הנה, ההתאהבות הנשגבת ביותר היא מרחוק, לאורך שנים. עכשיו לך להלחם ובינתיים אני אזדרגג עם האהובה הבלתי מושגת שלך. |
|
||||
|
||||
פנלופה. |
|
||||
|
||||
פנלופה מסמלת נאמנות, לא (בהכרח) אהבה. |
|
||||
|
||||
אאירודיקה ואורופאוס |
|
||||
|
||||
כן, כך טוענים - שהאהבה הרומנטית (החצרונית?) היתה תולדה של המבנה החברתי והכלכלי, של שיטת הטירות והאדונים, ונתנה אפשרות לשלוט בהתנהגותם של האבירים. אבל לכל הבניה כזו של אהבה, או כל רגש אחר, בכל תקופה שהיא, אתה יכול למצוא סיבות "פרקטיות" כאלה. וכבר דיברתי פה מספיק על הבניית הרגשות הרומנטיים בעידן הקפיטליסטי, למשל - תגובה 121621 . |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהאידיאל של האהבה הרומנטית הוא תוצר של התקופה הרומנטית. היתה 'אהבה נצחית', היתה 'אהבה מרחוק', היו סיפורי על אהבה בסגנון של רומיאו ויוליה מאות שנים לפני שנטבע אידיאל הרומנטיקה, אבל כאידיאה בפני עצמה אני לא בטוח שדבר כזה אכן היה קיים גם בתקופה שאתה מדבר עליה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ידידות עם זי"ן. אם אתה מעדיף משהו פחות סתום, הרי לך מתוך רב מלים: יְזִיזוּת שֵם נ' [סלנג] מערכת של יחסי ידידות הכוללת גם יחסי מין, ללא קשר רומנטי וללא מחויבות הדדית. |
|
||||
|
||||
זו דנה אינטרנשיונל לדעתי, או אולי מישהי בשם זיוה. |
|
||||
|
||||
זה קורה גם לגברים. עיין ערך אוסלו, ווי, טנט, מאזן, עלא, התנתקות. |
|
||||
|
||||
הידד! בכל פעם מחדש אתה עושה לי את היום :-) וכמובן, שכחת להזכיר שיש גם נשים וגם גברים התומכים במשק ריכוזי. |
|
||||
|
||||
אכן, אפילו 4000 שנה לא תמיד מספיקות :-) |
|
||||
|
||||
אני מתעקש שלא סטיתי מהנושא. הנושא היה אנשים שמאמינים פעם אחר פעם להבטחות או דמיונות חסרי שחר על עולם טוב יותר שיהיה להם. נוצר הרושם כאילו זו איזושהיא בעייה גנטית של נשים ולא היא. גם גברים הולכים שולל אחרי שטויות ולראיה הבאתי את אוסלו ואת המשך האמונה בו למרות שהוא התפוצף לנו בפרצוף. לגבי משק ריכוזי: כאן נדרש מאנשים ללמוד מהנסיון של אחרים ולא כל כך מהנסיון של עצמם, כך שהדוגמא קצת חלשה. |
|
||||
|
||||
עיין ערך שחרית, מעריב, שבת, יום כיפור, מזוזות ... |
|
||||
|
||||
אהבה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
האנלוגיה שלך לא מחזיקה מים. כשאדם מקבל הבטחת נישואין מאותו אדם במשך 10 שנים הוא מצפה לנישואין ורואה שזה לא מתקיים. כשאדם מחלק נשק לרוצחים תמורת שלום הוא מצפה לשלום ושוב ושוב מגלה שהמצב רק מדרדר. לעומת זאת אדם שמניח תפילין ושומר שבת לא מצפה לקבל איזשהו שכר. וגם אם הוא מצפה לקבל שכר הרי שהוא מבין שהשכר איננו מגיע כמו במכולת אלא מדובר במשהו יותר עדין ומתוחכם. קשה לי להאמין שיש הרבה אנשים שמניחים תפילין רק בגלל שהם חושבים שזה יעזור להם לנצח במשחק כדורסל ולמרות שבמשך 10 שנים הם רק מפסידים הם ממשיכים להניח תפילין. |
|
||||
|
||||
הם עתידים ליהנות מסעודות לויתן ושור הבר, לא? |
|
||||
|
||||
הם יודעים שיקבלו את הסעודה אבל לא בשביל זה הם מניחים תפילין. חוץ מזה, הם לא ראו שלא קיבלו שכר (שאכן יקבלו). לעומת זאת האשה ראתה שלא מתחתנים איתה וזמן הפרעון כבר הגיע. |
|
||||
|
||||
כשאדם מנסה להפסיק מצב לא מוסרי (כמו כיבוש) הוא לא מצפה לקבל איזשהו שכר, מלבד הפסקת המצב הלא מוסרי. לעומת זאת, 2,000 שנה מתפללים מליוני יהודים לאיזושהי ישות אמורפית שתקים בית אחד בירושלים, והיא לא מקימה. |
|
||||
|
||||
איני מדבר על החייל שאמר לי שהוא מוכן למות למען השלום. גם איני מדבר על אנשים פסבדו מוסריים אשר מוכנים להשמיד 5 מליון יהודים למען סיום הכיבוש. אלו אינם מצפים לשכר עבור מעשיהם. אני מדבר על רוב תומכי ה"שלום" בארץ הזאת שרק רוצים קצת שקט ואומרים למה לא לנסות לתת לבעל נשק ונבוט כבר ניסינו את כל השאר 1. 1 כמובן שלא ניסינו אבל זה מה שהם אומרים |
|
||||
|
||||
1. "מוכנים להשמיד 5 מליון יהודים למען סיום הכיבוש" - מוזר שמעולם לא פגשתי כאלה... 2. "אומרים למה לא לנסות לתת נשק" - משנת 96' בערך גם לא פגשתי אף אחד כזה... יעקב, אני לא יודע באיזו פלנטה אתה חי. |
|
||||
|
||||
אתה שם לב שאתה שוב מדבר על אנשי קש? |
|
||||
|
||||
בשבילך ארכך קצת את דברי. ישנם אנשים שלאחר אוסלו, החליטו שכדאי ללכת על אוסלו ב', לאחר אוסלו ב' הלכו על חברון, לאחר חברון הלכו על ווי, לאחר ווי הלכו על קמפ דיוויד, המשיכו בטנט, ועכשיו הולכים על ז'נבה או התנתקות. אלו אנשי קש? |
|
||||
|
||||
לא, דיברנו עליהם בתגובה 234323. |
|
||||
|
||||
כלומר אתה טוען שכל האנשים התומכים בהמשך הכניעה לערבים פעם אחר פעם עושים זאת מסיבות מוסריות בלבד ואין להם שום תקווה שהדבר יביא לסיום הטרור. טענתי לגבי חוסר רציונליות של אנשי השמאל הוכחה. |
|
||||
|
||||
כלומר אתה טוען שכל האנשים המתפללים פעם אחר פעם עושים זאת מסיבות מוסריות בלבד ואין להם שום תקווה שהדבר יביא לשיפור מצבם. טענתי לגבי חוסר רציונליות של אנשים דתיים הוכחה. |
|
||||
|
||||
הדברים אינם דומים. אדם שמתפלל מקווה שהדבר יעזור לו אבל הוא אינו בטוח שזה יעזור והוא לא מרגיש מרומה אם לא קיבל תמורה (למעט יחידים שלא הבינו את העניין). לעומת זאת אנשי אוסלו למיניהם חושבים שאם רק נסיים את הכיבוש הערבים יפסיקו לבצע פיגועים, דבר שהוכח פעם אחר פעם כמופרך. הגמרא מציינת את ההבדל בין יהודי לגוי שתורמים כסף לצדקה לרפואת בנם. הגוי עושה מעשה אסור והיהודי עושה מצווה. וזאת מכיוון שאם הבן של הגוי לא ירפא הוא יקלל וירגיש מרומה. לעומת זאת, היהודי מקבל בהבנה את מה שה' גוזר. |
|
||||
|
||||
טוב, מה לעשות, מצבנו קצת לחוץ... ניסינו להוכיח שאנחנו הקמנו את המדינה ולא השמאלנים הנבלות האלה, ולא הלך. ניסינו להוכיח שהשמאלנים הארורים הרגו את רבין ולא יגאל עמיר, וגם זה לא הלך. אז מה נשאר? - ללכלך על הגויים! איזה סיפוק! איזו הנאה יהודית צרופה, עמוקה, רוחנית ומקודשת! ובניגוד לשמאלנים האלה ששורצים בכל רחבי האתר - הגויים לא נמצאים כאן להגן על עצמם! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אדם שעושה מעשה בתקווה שוא יעזור לו, והמעשה לא עוזר לו, ואף על פי כן, הוא ממשיך לעשותו הוא בדיוק אדם שעונה למאפיינים בתגובה 233950. אנשי אוסלו למיניהם *לא* חושבים שאם רק נסיים את הכיבוש הערבים יפסיקו לבצע פיגועים, הם רק חושבים שאם נסיים את הכיבוש נהיה מוסריים יותר. תתבגר, אי אפשר להפריך או להוכיח אמונה כזאת. תזכיר לי, מתי בדיוק זה "הוכח פעם אחר פעם כמופרך"? מתי סיימנו את הכיבוש? מתי פירקנו את ההתנחלויות? תתחיל מפעם אחת, ואחר כך תעבור לשאר. מהגמרא שהבאת, ההבדל בין גוי ליהודי הוא שהגוי רציונלי (מסיק מסקנות על סמך עובדות), והיהודי לא. |
|
||||
|
||||
1) אנו מסכימים. 2) אנו חלוקים לגבי המניע מאחורי רוב תומכי אוסלו. איננו חלוקים שישנם אנשים אשר רק העניין המוסרי עומד נגד עיניהם. אני מכבד את טענתך שאתה מאלו. אנשים אלו אינם עונים להגדרה שב 1. 3) הטענה באוסלו היתה שהמאבק הסתיים ולכן ניתן לתת להם רובים. נא אל תתמם. "לא היו קטיושות ולא יהיו קטיושות" עדיין מתנגן לי בראש. תוכל גם לבדוק את טקס הכניעה על מדשאות הבית הלבן. 4) ההבדל בין הגוי ליהודי הינו הכללה ונוגע יותר לשורש הרעיוני של אמונותיהם. הגוי (או יותר נכון האמונה הפגנית) רואה את החוזה בין האלוהים לאדם כחוזה של קח ותן. האדם נותן תפילה או קרבן או שריטות או הקרבה או כל דבר אחר ומקבל בתמורה את חסדי האליל. לעומת זאת האמונה היהודית מקבלת את זה שהאדם עומד בפני האל ומחוייב למלא את פקודותיו ללא קשר לשכר. עם זאת, היהודי יודע שהמצוות הינם לטוב לנו כל הימים וסוף השכר לבוא. על כן, גוי שעושה עסקה מרגיש מרומה כשהאליל לא מקיים את חלקו. לעומת זאת, יהודי מקיים מחוייבות ויודע שהוא אינו מבין כיצד השכר יבוא ואם השכר יבוא בעולם הזה. |
|
||||
|
||||
1) אם כך, האדם מהפסקה הראשונה ב תגובה 234588 אינו רציונלי. 2) שמתי לב שאתה אוהב להמציא אנשי קש ולהתוכח איתם, נסה להתוכח אם המציאות, אמנם זה יותר קשה, אבל זה מספק. 3) הסכם אוסלו היה בהגדרתו הסכם זמני, שאמור היה להתוות את הדרך לסיום המאבק. 4) ולכן היהודי (זה שאתה מתאר) אינו רציונלי, כמו שהסכמנו בסיף 1. |
|
||||
|
||||
1) לא ירדתי לסוף דעתך העמוקה מיני ים. 2) אני מזמין את הציבור להביע דעתו בנושא. קשה לי להאמין שאתה חושב שכל התומכים באוסלו (בימים הרעים זה היה מעל 50% מהציבור) עשו זאת מסיבות מוסריות. ברור לי מעבר לכל ספק סביר שזה לא נכון ושכמעט כל הצופים באתר האייל חוץ ממך יודעים שרוב התומכים באוסלו תמכו כי קיוו שזה יסיים את הטרור. אחוזים נכבדים היו מוכנים להעלות את כולם על משאיות ולהגלותם מעבר לנהר פרת, אם רק הארופאים היו מרשים. נשגב מבינתי מדוע אתה טוען אחרת. 3) אז מה? 4) חזרנו לעניין הפסיכומטרי. אני מציע שתעשה חזרה על פרק האנלוגיות. |
|
||||
|
||||
1) ב תגובה 234599 הסכמת איתי ש"דם שעושה מעשה בתקווה שוא יעזור לו, והמעשה לא עוזר לו, ואף על פי כן, הוא ממשיך לעשותו" הוא לא רציונלי. ב תגובה 234588 תיארת אדם כזה (המעשה הוא תפילה). מכאן, אדם שמתפלל הוא לא רציונלי (להגדרתך). 2) בבקשה. אני טוען אחרת משום שלהבדיל ממך אני חלק מהציבור שתמך באוסלו ותומך בהתנתקות, ולכן יש לי את היכולת לדעת מה מניע אדם כמוני. אני טוען אחרת ממך משום שאני מכיר הרבה אנשים שתומכים בהתנתקות, ושתמכו באוסלו, וכולם הגיעו למסקנה בעקבות הבעיה המוסרית שבכיבוש. אני טוען אחרת ממך משום שאני לא מדבר עם אנשי קש, יש לי אנשים בשר ודם לדבר איתם. 3) אז בניגוד למה שאמרת הטענה לא הייתה "שהמאבק הסתיים" אלא שהמאבק יסתיים. 4) שוב פעם, יש כאן את התקוה לשינוי המצב בעקבות המעשה, את אי התממשות התקוה לאחר המעשה ואת אי הסקת המסקנות. לא חסר כלום באנלוגיה. |
|
||||
|
||||
1) אדם ש: א) עושה מעשה ב) מקווה שהמעשה יעזור לו ג) התוצאה המקווה אינה מגיעה ד) הוא ממשיך במעשה הוא ה) לא רציונלי האדם המתפלל אינו רואה שהתוצאה המקווה אינה מגיעה, מכיוון שתקוותו היא מאוד כללית או נוגעת לשכר בעולם האמת. 2) אני איני מכחיש את קיומם של הקבוצה עליה אתה מדבר. אתה מכחיש את קיומם של אלו עליהם אני מדבר. הבה נשמע מה יש לציבור באייל לאמר. |
|
||||
|
||||
הציבור באייל שואל את עצמו למה אי אפשר לקיים באתר דיון על המעמד המשפטי של הבטחות נישואין ורומנטיקה, בלי לעבור כל הזמן לפסי פוליטיקה ודת, שממילא שולטים ברוב הדיונים פה. סתם, זה לא הציבור, זו רק אני. |
|
||||
|
||||
זה אולי לא הציבור, אבל זה גם לא רק את. |
|
||||
|
||||
בינתיים זה לא עוזר לאף אחד מאתנו. (רציתי להכניס כאן בדיחה על ההקבלה בין פושעי אוסלו לבין מבטיחי הנישואין הכוזבים, אבל נזכרתי שהקדימו אותי). |
|
||||
|
||||
אני יודעת, אתה רק מנסה לגרום לי להגיד עוד פעם ''אוסלו''. |
|
||||
|
||||
מתפשטת פה תופעה מדאיגה שאפשר לכנות אל''מ של''ב (אלמונים מיתממים שרוצים לינק בכוח). |
|
||||
|
||||
חיפשתי, לא מצאתי. ואני בכלל נגד אלימות. |
|
||||
|
||||
אולי אשלח לך בדואל? |
|
||||
|
||||
שלא להזכיר את אלה שרוצים לינוק בכוח. |
|
||||
|
||||
הדרך לקיים דיון כזה היא לקיים אותו. במקביל, יעקב יכול להמשיך לשפוט את פושעי אוסלו. במלים אחרות: התלונה שלך אינה בשם הציבור, אלא נגדו. מסתבר שאין כאן עניין ציבורי ברומנטיקה והבטחות נישואין, אני מניח שרוח המקום הבריחה מכאן את הרומנטיקנים והשאירה אותנו עם קרן המטבע הבינלאומית. שניפגש בבננות (המחודש)? |
|
||||
|
||||
אם אתה מתכוון ליטול ממני את העונג שבקיטורים, זה לא יילך. והמימשק העכשווי של בננות הצטרף לתוכן, ונעשה בלתי אפשרי. אגב, האם אתה אומר, שבכל דיון שבו יש מיעוט יחסי של תגובות ענייניות, עדיף למלא את הוואקום בפרק 2,563 של הוויכוח על אוסלו? ובמה שני המתדיינים הלוקחים חלק בפרק זה הם יותר "הציבור" מאשר אביב י. ואני? |
|
||||
|
||||
לא, אני לא מתכוון לשלול ממך שום עונג. להיפך. ואני לא אומר "עדיף" להתווכח על אוסלו, או על נפלאות השוק החופשי, או על יתרונם המולד של בני ישראל על הגויים הערלים. אני אומר שאם שני אנשים מדברים על אוסלו, זה סימן לכך שיש שני אנשים שרוצים לדבר על אוסלו. אם אנשים היו רוצים לדבר על רומנטיקה, מן הסתם היו לנו פתילים שעוסקים בכך (עד שדובי היה נזעק לחסל אותם, ו*אז* היה מקום לקיטורים בעלי תוקף). קיסי? |
|
||||
|
||||
זו זכותם, כמובן, כפי שזו זכותי להגיד שזה מעצבן אותי. קיסי מאז ולתמיד. |
|
||||
|
||||
1) יהודי שאומר "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" מדבר על תקווה מאד כללית? יהודי שתורם כסף מ תגובה 234588 מקווה למשהו כללי? 2) קיומה של איזה קבוצה אתה לא מכחיש? |
|
||||
|
||||
1) יהודי שתורם כסף לרפואת בנו יודע שייתכן שבנו יירפא וייתכן שהוא ימות. הוא מבין שאלוקים איננו השפוט שלו ואין לו חובות כלפי האיש בגלל שהוא תרם כסף. ממילא הוא אינו מרגיש מרומה כאשר תקוותו אינה מתקיימת. 2) איני מכחיש שיש אנשים אשר הלכו על אוסלו בגלל רצונם לסיים את הכיבוש, והיו הולכים על הסכם זה גם אם חשבו שהוא רק יגביר את הטרור או ישאיר את הטרור ברמתו. אולם יש אחרים שלא היו תומכים באוסלו אילו ידעו (יותר נכון היו מבינים את מה שידעו) שהסכם אוסלו יביא בהכרח להגברת הטרור. חלק מאנשים אלו ממשיכים להמשיך להאמין להבטחות נישואין של הערבים למרות שהם צריכים להבין כבר שאין בהם שום ממש ומאחורי ההבטחות עומד עולם של מכות שסופו רצח. |
|
||||
|
||||
1) ואיך, למען השם, זה סותר את ההגדרה שבתגובה 234652? להפך, עצם העובדה שהוא לא מרגיש מרומה היא זאת שהופכת אותו ללא רציונלי. הרי זה בדיוק סעיף ד) שלך. 2) אה, חשבתי שאפשר לסכם את הדיון בצורה חלקה. לצורך סיכום מהיר, ננסה להציג את זה בצורה ישירה: A האם אין דתיים שמתפללים מטעמים לא רציונלים, כהגדרתך בתגובה 234652? B האם אין ימניים שתומכים בהמשך הכיבוש מטעמים לא רציונלים, כהגדרתך בתגובה 234652? אם התשובה ללפחות אחת משתי השאלות A ו B היא חיובית, אז האם אפשר לומר ש"טענתי לגבי חוסר רציונליות של אנשי הימין/דתים הוכחה." (כמו שאמרת בתגובה 234561)? אם לא, למה? אם התשובה לשתי השאלות A ו B היא שלילית, אז שיהיה לך המשך פנטזיה מהנה. |
|
||||
|
||||
1) כשאתה קונה מכונית ומגלה שאין בו מנוע אתה מרגיש מרומה. קנית מכונית כדי ליסוע בו ולא כדי לדחוף אותו. לעומת זאת, כשאתה קונה לאשתך תמונה של פיקאסו אתה מקווה שזה ישמח אותה. כשהיא מסתכלת על התמונה ואומרת: "תודה רבה. זה בדיוק מה שרציתי. נשים את זה במחסן מאחורי המקרר המקולקל כדי שאיש לא יראה אותו" אתה לא מרגיש מרומה כי ידעת שייתכן שהיא לא תאהב את התמונה. אתה השתדלת להראות שאתה אוהב אתה, השתדלת להיות אדם יותר טוב ואשתך בחרה האם לאהוב את התמונה או לא. אם המוכר היה אומר לך שאם תקנה תמונה זאת אשתך לא תכעס עליך לנצח ורק בגלל זה קנית את התמונה וזה לא היה קורה והיית קונה ממנו עוד ארבע תמונות כאלו הייתי אומר שאתה פתי כמו הגברת מהבטחות הנישואין. 2) האם יש דתיים שמתפללים מתוך מחשבה שכל פעם שהם אומרים שלוש פעמים ביום "השיבה שופטינו כבראשונה ..." זה משנה את החלטות הועדה לבחירת שופטים - אין. אנשי ימין שחושבים שכל פעם שהם ממשיכים את הכיבוש (?) זה מחסל את הטרור ולא יהיה טרור יותר - כמעט ואין. לגבי צורות אחרות של אי רציונליות תשאל בנפרד איני יודע מה הם. |
|
||||
|
||||
כשתרצה לדבר עם ועל בני אדם אמיתיים, נוכל להמשיך. |
|
||||
|
||||
כלומר אתה מכיר דתיים שחושבים שכל הסיבה שהועדה בחרה את עדנה ארבל להיות שופטת זה בגלל שהם פספסו את תפילת מנחה או שלא התפללו בכוונה? יש דתיים שחושבים שהילד שלהם מת ממחלה קשה בגלל שהם דלגו על ברכת רפאינו בתפילה? הם לא הולכים לרופאים כשיש להם מחלה אלא הולכים להתפלל בידיעה שהמחלה תעלם? |
|
||||
|
||||
לפני שנים הגעתי כנציג של מקום מסויים, לנחם וגם למסור תרומה כספית שנאספה, אל זוג צעיר שאיבדו בשריפה, בביתם, את שני ילדיהם הקטנים (המקרה הנורא הזה התפרסם אז בכל אמצעי התקשורת). הם סיפרו שבימים שלאחר השריפה הגיעו לביתם כמה רבנים ואמרו להם, איש איש בתורו, כי ילדיהם נשרפו חיים משום שמשהו היה לקוי במזוזה שעל דלת ביתם. לא הבנתי את זה אז ואינני מבין גם כיום, לא את האמירה עצמה ולא את האכזריות הבלתי נתפסת המביאה רבנים להגיד דברים כאלה בעצם ימי האבל והזוועה. גם הם עצמם, למרות ששניהם היו דתיים ולמרות שהבעל, עד כמה שאני זוכר, למד שנים בישיבה - לא הבינו איך אותם רבנים יכלו לדבר כפי שדיברו. הכאב הזה נוסף על כאב השכול עצמו. |
|
||||
|
||||
אז יש אנשים טועים ויש חסרי טקט. וייתכן שדבריהם הוצאו מהקשרם. שמעתי פעם את יפה דרעי מוכרת פסוק שאם אומרים אותו כל בוקר לא יאונה לך כל רע במהלך היום. אני מניח שאם מישהו יעשה כדברי יפה דרעי ויקרו לו 4 אסונות הוא יסיק מכך שהוא מאחזת את העיניים. ואף על פי כן מאוד ייתכן שהוא ימשיך להגיד את הפסוק כל בוקר כי ראוי לאדם לאמר פסוקים ללא קשר לשאלה אם הם שומרים עליו או לא. |
|
||||
|
||||
רק עכשיו שמתי לב לכותרת החוצפנית שלך סטייל אורי פז. |
|
||||
|
||||
עמי ארצות ביהדות. בשאר הנושאים אני מסיר את הכובע. |
|
||||
|
||||
ומכאן: יעקב הוא עמרץ במנהגי הנוצרים. |
|
||||
|
||||
היה זה ברל כצנלסון, מראשי האידאולוגים של תנועת העבודה (שאינם חשודים בדבקות בערכים דתיים דווקא) שקונן: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות", ביחס לזהותם היהודית. |
|
||||
|
||||
אינני יודע על סמך מה טענו ''הרבנים המנחמים'' את טענתם האווילית, בדבר קורות הצרה הצרורה בשל ליקויי המזוזה. אני מכיר את דבריו של פוסק הלכה מונומנטאלי בשם רבי משה בן מימון, הלוא הוא הרמב''ם, שפסק ב''ספר אהבה'' ביחס למזוזה בניגוד למלמול הרווח על מזוזות נגד מזיקים וכוחות רשע. הרמב''ם קובע כי המזוזה מכוונת אל האדם עצמו, ולא אל כוחות או ישויות שמחוץ לו. האדם, בראותו את המזוזה, נזכר בבורא עולם ומבין את קטנות וזמניות מקומו-שלו בעולם, ובודק אם שקע לגמרי בהבלי העולם הזה, ומקבל על עצמו לתקן מידותיו. כלומר, המזוזה הינה מעין תמרור לאדם עצמו. אות ואיתות הנשלחים אל מוחו. לא עין הרע, לא שדים, לא מזיקים, לא נקמות - אלא תודעת האדם עצמו ביחס לתפקידו בעולם וביחס לבוראו. זו תמצית מצוות המזוזה. פיגוע קטלני או שריפת הבית על ילדיו ושכול הוריהם - אינם נגרמים בשל מזוזה לא כשרה. |
|
||||
|
||||
לא אבל אני מכיר דתיים שהתפללו לבריאות ילדם כשחלה (א) בתקווה שהתפילה תעזור לו (ב) והילד לא הבריא (ג) והם המשיכו להתפלל (ד) מכאן, ולפי תגובה 234652 הם (ה) לא ראציונלים. |
|
||||
|
||||
הבנת היטב את דברי ואתה ממשיך להתווכח עם ניסוחים. האדם המתפלל אינו חושב שה' מחוייב להענות לתפילתו. ממילא הוא אינו מרגיש מרומה כשהתפילה אינה מתקיימת. האדם הדתי מבין שהתפילה היא בשבילו. לעומת זאת האשה שמקבלת הבטחת נישואין אינה חושבת שייתכן שהוא יקויים וייתכן שלא וכל תוצאה תתקבל בברכה. כנ''ל לגבי הפתיים שהלכו אחרי אוסלו. הם לא חשבו שייתכן שהוא יקויים וייתכן שיופר וכל תוצאה תתקבל בברכה. |
|
||||
|
||||
האישה שמקבלת הבטחת נישואים חושבת: אם יקוים- טוב! אם לא יקוים -ההוא יפסיד את חלקו בעולם הבא, גם טוב! ולכן כל תוצאה תתקבל בברכה ומכאן שכל המאמין באדם הוא רציונלי ובלצ"ג ואפשר לכבות את הפתיל הזה. |
|
||||
|
||||
השמאלני שמנסה להפסיק את הכיבוש אינו חושב שהטרור מחוייב להפסק, ולא מרגיש מרומה כשהטרור לא מפסיק (עובדה, הוא ממשיך לנסות להפסיק את הטרור). השמאלני מבין שהפסקת הטרור היא בשבילו. האשה שמקבלת הבטחת נישואין חושבת שייתכן שהוא יקויים וייתכן שלא וכל תוצאה תתקבל בברכה, ולכן היא ממשיכה לנסות (אישה שלא חושבת ככה, תפסיק לנסות). אשה כזאת היא למעשה אישה דתית, רק שהדת שלה היא הדת הרומנטית. ההבדל ביניהם לאדם הדתי הוא שאתה דתי (בנוסף להיותך גס רוח). אין לך ולי את היכולת לדעת מה אדם אחר רוצה, למרות זאת, אתה מתעקש לשפוט אותי על מה שאתה חושב שהם רצונותי למרות שאני מבהיר לך חזור והבהר שאלה לא רצונותי. טוב, אתה יודע מה אני רוצה, אתה יודע מה פרס ורבין רצו, אתה יודע מה האשה רוצה. שלמה המלך, מאחוריך. |
|
||||
|
||||
אני מבין שעברנו תפנית חדה. מעכשיו, האשה המאמינה להבטחות נישואין של איזשהו נבל ובגלל זה יושבת אלמנה עד ששערותיה מלבינות בוחרת בזה כי זה מה שהיא רוצה (ששערותיה ילבינו). ולא היא: האשה היתה רוצה להתחתן - עדיף עם הנבל. אבל אם היא היתה מבינה שהנבל לא יתחתן איתה היא היתה נשארת נשואה לבעל שלה או שהיתה מחפשת מישהו אחר. על כן היא רומתה, על כן היא הלכה לבית משפט ועל כן היא קבלה פיצויים. לא אתה, אבל חלק מתומכי אוסלו, רצו שיפסיקו להפעיל נגדם סכינים ופיצוצים. בתמורה, ואך ורק מתוך הנחה שזאת תהיה התמורה, הם היו מוכנים לספק לחבורת הרוצחים את הנשק והשליטה בחבלי מולדת. לאחר כמה אכזבות, חלקם הפסיקו להאמין לפלשתינאים (כך לפחות מצהיר בן עמי). לעומתם, ישנם אחרים אשר טוענים שהפעם זה יעבוד. לגבי האדם הדתי - הוא אינו חושב שבמעשיו הוא קונה לעצמו איזשהו ייתרון ספציפי בעולם הזה בעסקת קח ותן עם הבורא. על כן, הוא אינו צריך להרגיש מרומה. אם יש מישהו שהלך ל"מקובל" שהבטיח לו תמורת 5000 דולר ולבישת קמיע שבנו יירפא ובכל זאת בנו מת, אני מציע שיחליף מקובל או יותר טוב שלא יעבור על איסורי תורה של "לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר". אני יכול להעיד שהרב אמנון יצחק, למשל, לעולם לא מבטיח דבר חוץ מזה שהוא יברך. אחר כך הוא מציג את הצלחות הברכות. אפשר להתייחס לזה איך שרוצים אבל כל אחד מבין - או צריך להבין - שלא מבטיחים לו כלום חוץ מברכה שיכולה גם לא לעבוד. והערה קטנה: לאחר שהבהרתי 5 פעמים לפחות שלא עליך אני מדבר איני מבין כיצד אתה טוען שדברי כוונו אליך. |
|
||||
|
||||
ועל כן היא *רציונלית* להבדיל מהאדם הדתי שממשיך להתפלל. אשה שממשיכה לחכות, היא הלא רציונלית (להגדרתך). היא דומה לאדם דתי שהתפלל עשרים שנה, עד שקיבל שכר, ראה את האור, וחזר בשאלה (והפך לרציונלי, להגדרתך). דתה דיברת על "חוסר רציונליות של אנשי השמאל" (<תגובה 234561>). אלה ש"הפסיקו להאמין לפלשתינאים" הם בהכרח רציונלים. מכל השמאלנים, נשארנו עם אנשי הקש. העובדה שהאדם הדתי לא מרגיש מרומה, היא זאת שהופכת אותו ללא רציונלי *להגדרתך*, אם הוא היה מרגיש מרומה, הוא לא היה עומד בתנאים להגדרתך כלא רציונלי, והיה הופך לרציונלי, להגדרתך (כמו האשה שפנתה לבית משפט, או שלמה בן עמי). רגע, אתה מודה שיש אנשים שהולכים למקובלים תמורת הבטחות? האם אפשר לומר ש"חוסר הראציונליות של הדתיים הוכח (דברי לא כוונו אליך)"? מי שמקבל ברכה מאמנון יצחק עומד בדיוק *אבל בדיוק* בהגדרה שלך ללא רציונלי. ולהערה, מצטער, אני איש שמאל, כשכותבים שאנשי השמאל לא רציונלים, יש לי תחושה שמתכוונים אלי. כמו שכשכותבים שהיהודים גנבים, יש לי תחושה שמדברים אלי. |
|
||||
|
||||
סליחה על הגסות אבל אני מתפלאה עליך, מה דוחף אותך להמשיך איתו את הטנגו הזה, החסר כל חוש קצב? אתם מזכירים לי משהו מ"המאהב", של א.ב. יהושע. שם אמר מישהו על דרשותיו של הרבי: "נראה היה לי שהוא מלבן *בעיות מדומות*" (ההדגשה שלי). |
|
||||
|
||||
א. אני כותב תגובה ליעקב. ב. אני מקווה שכתיבת התגובה תוביל להבנה של יעקב. ג. יעקב לא מבין. ד. אני חוזר לכתוב תגובה חדשה (וחוזר לב). מסקנה: ה. אני לא רציונלי. תגובה 234379 |
|
||||
|
||||
יש ביניננו הסכמה. כל אחד מאיתנו טוען שהשני לא מבין מה שהוא כותב. מכיון שכך, וניסיתי מאוד, וזה מאוד הפריע לברקת אני מתייאש. הוכחת את טענותיך בשיטת ההוכחה דרך התשה. כל הכבוד. |
|
||||
|
||||
אדם שתקוותו נוגעת לעולם האמת - הוא-הוא הרציונלי? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |