 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שישנה שיש סתירה פנימית וחוסר עקביות משווע בצורה בה הדתיים משתמשים בסוגים שונים של טענות. אם מצד אחד יש לקבל את ספרי התורה ופרשנויותיה כתיאור היחידי האמין והאמיתי שלא ניתן לסתור אותו, של ההיסטוריה האנושית ושל הקוסמוגניה וכל מה שתרצה, אז מה בכלל מתייחסים להיסטוריה "כללית"? בקשר לשבת - לבבלים היו "ימים נוראים" או ימים "מסוכנים" שנקראו "שאפאטו", בשמשעות של "סיום" או "גמר". סביר להניח שלפחות מבחינה אטימולוגית יש קשר בין המילה הזו לבין המילה "שבת". זה רק הוגן לציין שישנה מחלוקת עד כמה הושפע דפוס השבת העברי (כן, עברי ולר יהודי) מדפוס השאפאטו הבבלי. אבל אי אפשר להתעלם (וזה מצד ההיסטוריה הכללית) שכשהשבט העברי-ישראלי נולד, כבר היו באזור ציוויליזציות גדולות בעלות נסיון התפתחותי של מאות ואלפי שנים. התרבויות הללו קיימו אירגונים של סדר חברתי, משפט ומוסר וכמובן מטען אינטלקטואלי רחב. זה אולי בניגוד לנסיון היהודי (ולא עברי) להשוות בין כל העמים שאינם מאמינים ביהוה-אל, להלן עכו"ם, לבין מפגרים פרימיטיבסקים בעלי יכולת מנטלית של תולעה ויצרים חייתיים כשל חייתו טרף. אי אפשר היה ש"הישראלים החדשים" (לא אלו מ48) לא הפנימו והטמיעו בתוכם את הרעיונות, דרכי ההתנהגו, והשיטות של סדר חברתי (מוסר, משפט, כלכלה) מעמי ועממי הסביבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, שונא ישראל עצמי שכמוך, אי אפשר. מאותה הסיבה שאי אפשר היה שדווקא הבבלים או הצ'רקסים ושאר העכו"ם הושפעו מהיהודים? ואולי בדיוק ההפך, אה, רון, לא חשבת ישר, נכון. העיקר לנסוע בכביש עוקף, על מנת להשקיט את המצפון היהודי שלך. ובכלל, ספר התורה איננו ספר היסטוריה, כמו שאיננו ספרות גדולה. אנו מתייחסים אליו באופן שונה, כספר קדוש שאנשים רבים מאמינים בו ומוכנים אף למות למענו. בין שאדם מאמין שהתנ``ך נכתב בידי א-לוהים (או ליתר דיוק נכתב בידי בני-אדם שרוח א-לוהים שרתה עליהם) ובין שאינו מאמין בכך, אי-אפשר משום בחינה לקרוא אותו כעוד קובץ של סיפורי-עם, סיפורים קצרים או דו``חות היסטוריים. זהו טקסט מקודש, ויש לקרוא אותו בדרך שונה מקריאת ספרות חילונית, כדי להעריך את מלוא משמעותו. וראו עוד בנושא: בניגוד לך, לפחות אני מסתמך על עובדות היסטוריות מקצועיות מבחינה מחקרית. כמו מי ואיזה? למשל בספרו "מתנות היהודים", כותב ההיסטוריון האמריקני רב המוניטין תומס קאהיל שהחשובה מבין המתנות שהעניקו היהודים לעולם היתה ערעור מושג "המחזוריות האינסופית". עד לבואה של היהדות, טוען קאהיל, ראו כל הדתות את העולם במונחים של מעגליות נצחית. לפי דרך מחשבה זו, שום דבר אינו משתנה באמת. מה שהיה ממשיך לחזור על עצמו כגלגל אריגה מסתובב. מהלך העולם אינו בר-שינוי. היהודים כשלעצמם אינם חשובים ולפעולותיהם אין משמעות, משום שאין הם יכולים לחולל כל תמורה. בניגוד לכך טענו היהודים שהחיים אינם מעגליים אלא קוויים. אין הם חוזרים על עצמם. הם מתמקדים ליעד כלשהו. אשר על כן, פעולתו של כל יחיד עשויה לחולל תמורה ואף עושה זאת. לפי השקפת עולם זו, יש משמעות ותכלית לחיים, יש משמעות מהותית לחירות האישית ולאחריות שהיחיד מקבל על עצמו. זהו האני-מאמין שהעניק לאנושות מילים כגון: חדש, הרפתקה, הפתעה; ייחודי, יחיד, איש, ייעוד; זמן, היסטוריה, עתיד; חירות, קידמה, רוח; אמונה, תקווה, צדק. היתה זו מתנה עשירת תכנים, והשלכותיה ניחנו בחיוניות יוצאת דופן. קשה לדמיין עולם שמושגים אלה נעדרים ממנו, עולם כה חשוך וחסר תקווה עד כדי להכשיר כל צורה של מילוט מהתמודדות, כל ניסיון לחמוק מן המהלך האטום של גלגל המחזוריות הגדול והמגביל. אברהם אבינו היה הראשון שהאט את מהלכו של הגלגל בשבירת הפסילים חסרת הפשרות שלו, בעודו חי בקִרבם של הטווים בגלגל, השוּמרים. תומס קאהיל פורש בספרו את הסיפור המלא על שבט נודדים מדברי, ששינה לעד את הדרך שבה אנו תופשים את העולם ומבינים אותו. לדבריו, בשומר של האלף השלישי לפני סה"נ נתפסו החיים כמעגל אין סופי של לידה ומוות, והזמן כגלגל הסובב סחור סחור. כך היה עד אשר שינו העברים הקדמונים באופן דרמתי את תפיסת החיים לאלתר. "העברים", כותב קאהיל, "היו הראשונים שדתם הכירה במצוות הא-ל, בקיומו של ההווה ובמבט מתמיד אל העתיד הטוב יותר"; "היהודים העניקו לעולם המערבי כולו, את החוץ ואת הפנים – ואת השקפת העולם שלנו, את חיינו הפנימיים... אנו חולמים חלומות יהודיים, מקווים תקוות יהודיות ורוב המילים החשובות ביותר שלנו במושגי החיים של יומיום – הן מתנות היהודים לאנושות כולה". היה זה בגדר של חידוש לו רק ההיסטוריון הדגול הזה היה טוען זאת. אך למרבה האירוניה, נקודת ראות זו אופיינית לא רק לקאהיל. קו מחשבה זה מהווה את הנרטיב המרכזי בדבריהם של אנשי הגות ורוח, מכל גווני הקשת של האנושות, בבואם לחוות את דעתם האישית על העם היהודי. התנ"ך איננו ספר היסטוריה, כפי שבן גוריון חשב ופעל לאורו, ולכן אין למאמיני התנ"ך כל בעיה להסכים עם דברי ההיסטוריונים הרציניים, שרק הולכים ומאששים את הנאמר ב'ספר הספרים'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשרונות שיווקיים, המנצל (והוא איננו הראשון) נישה דתית-נוצרית פופולארית המורכבת (בין השאר) גם מאוהדי ישראל (וגם מאירים צמאי תהילה, כמתברר), וקרוב לוודאי גם נישת יהודים עסוקים שרוצים לדעת, אבל אין להם זמן וכוח לקרוא דברים יותר מעמיקים. אם *עליו* אתה מסתמך, אנחנו יכולים להירגע: כרגיל, אין לך מה לומר ואתה אומר את זה בהרבה מאוד מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל לקבל פרופורציות - צא ולמד דברים יותר מעמיקים ורחבי היקף, מפרי עטם ומחקרם של ההיסטוריונים הנחשבים פול ג'ונסון וברברה טוכמן: Paul Johnson, A History of the Jews, London: Nicolson, 1987.
Barbara Tuchman, Bible and Sword, New York: Ballantine, 1984. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך מקרב ליבי, והאמן לי שאינני זקוק להדרכתך רבת החסד בנוגע לרשימת הקריאה שלי. זה מגוחך. העניין הוא אחר לגמרי: את מקרה תומאס קאהיל הבאתי כדוגמה נוספת בשורת דוגמאות. אם לאדם שהתמחותו בהוצאת ספרי עיון פופולארי, שהוא אמנם מלומד בדרכו שלו, על כך איני מתווכח, אך הוא אפילו לא למד היסטוריה אלא עשה תואר ראשון בתחומים אחרים ואחר כך קיבל תארים שבחלקם אינם בדיוק אקדמיים, ואשר עבר את הכנתו לקראת כתיבת הספר על "מתנות היהודים" ב"Jewish Theological Seminary of America " (הרי מחר ייתכן שיתברר שיש שוק טוב לספר על התרבות האינדיאנית, ואז יילך האיש, שהוא מקצוען בתחומו, [רמז: התחום איננו היסטוריה] וילמד תורה מפיו של אינדיאני קשיש וחכם, ואז יוציא ספר "האינדיאנים שינו את העולם") - אם לאדם זה קראת קודם "היסטוריון רב מוניטין" ואחר כך "היסטוריון דגול", מתוך הנחה שאיש לא יטרח לבדוק במה ובמי מדובר, הרי שזה מראה מהי מידת העמקתך בחומר שאתה משתדל למכור, ועוד יותר מכך - זוהי הוכחה נוספת בשורה של הוכחות המעידות שאין מה לסמוך על דבריך. נ.ב. א. התנ"ך הוא ספר קדוש למי שמאמין שהוא קדוש. לאדם אובייקטיבי התנ"ך הוא גילוי דעת דתי שספח אליו עובדות היסטוריות לא מדוייקות, משלים, אמרות עממיות, מעט שירה, סיפורי אגדות רבים וגם צביר חוקים. ב. לא אכנס לפירוט כמו כרמית, שאני מעריך את סבלנותה, אך בכל המזרח הקדום היו נהוגים ימי מנוחה. גם אני, כמוך, למדתי את הבלוף המוסכם בעניין השבת כמהפכה סוציאלית אוניברסלית, ולקח לי עוד כמה שנים עד שהשתחררתי מהשפעת הלימודים הדתיים ולמדתי את האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר איננו מגוחך בהבאת עמדות היסטוריות נוספות המאששות את גרסתו של תומס קהיל. וכדאי שתוסיף את ברברה טוכמן ופול ג'ונסון לרשימת הקריאה שלך בנידון. אתה יודע על מה ולמה אלברט איינשטיין קיבל פרס נובל? (רמז: כלל לא על תורת היחסות) האם לאיינשטיין היה תואר מצטיין בפיזיקה? בכלל לא. האם זכה במשרת הוראה מינימאלית כמרבית חבריו לספסל הלימודים? כלל לא, כי לא התאים מסיבות מסוימות האופייניות לטבעו. האם יש בכל אלה בכדי לפסול את תורת היחסות המהפכנית של איינשטיין, ולו רק בשל היותו פקיד זוטר במשרד הפטנטים הממשלתי? לא ולא. כמובן שתורתו היסודית כפי שפורסמה בשני מאמריו המונומנטאליים: "תורת היחסות הפרטית" ו"תורת היחסות הכללית", היתה צריכה לעמוד בהוכחת תצפיות. והיא אכן עמדה ועומדת בהם בהצלחה רבה עד עצם היום. אז מדוע ולמה ראוי לפסול אדם שאמנם איננו היסטוריון מהפקולטה להיסטוריה (אלא מפקולטה אחרת: לקולנוע ולספרות), אך הוכשר לנושא מחקרו ההיסטורי והפופולארי "מתת היהודים" (בהוצ' דאבליי באנגלית, ו"כנרת" בעברית, 1999) הן באוניברסיטה העברית בירושלים והן בסיוריו בחצי האי סיני עם מדריך מקצועי והן בלימודי התנ"ך (בלבד!) במכון התיאולוגי היהודי בניו-יורק (כמתואר על ידו בשלהי הספר). לא שאין הבדל בין איינשטיין לבין קהיל, אבל יש ביניהם דמיון מסוים ביחס להתמחותם הבלתי-פורמלית. ומה גם שרוב תורתו של קהיל איננה עומדת בסתירה לדעות הרווחות בקרב ההיסטוריונים המוערכים בתחומם הנ"ל, כפי שהמלצתי לקריאה. וגם אני לא מסכים עם כל מוצא פיו של קהיל, אלא עם עיקרי דבריו. והמונחים "היסטוריון רב מוניטין" ו"היסטוריון דגול", הם שמופיעים על דש הספר, כשהראשונה הינה ציטוט מסקירת ביקורת ב"ניו יורק טיימס". ואת האפולוגטיקה שלך, המשליכה על כלל תגובותיי באייל – כדאי שתשמור למישהו אחר, משום שעלי זה לא עובד בעיניים. וכי למה בכלל שאני אצא מנקודת הנחה ש"איש לא יטרח לבדוק במה ובמי מדובר"? זה רק אתה הוא שמחשיב את תורתך אופיום להמונים, לעומתי. ----------- נ.ב. 1] בנוגע לתנ"ך: מהי אמת אובייקטיבית בוויכוח על התנ"ך? לדידי, כל אמת שהאדם יכול להשיג או לבטא מעצמו היא אמת סובייקטיבית. ואני סבור שהטענה של החוקרים הפוסט-מודרניסטים, שמציגים את התנ"ך כערימה של טקסטים חסרי קשר, אינה מסוגלת להסביר באופן מספק את הערך הרגשי והרוחני העצום שלו זכה התנ"ך במשך הדורות. ואת דעתי בנושא כבר הבעתי על דפי העיתון "מעריב": ועל דפי המוסף הספרותי היוקרתי של עיתון "הארץ", "ספרים", כפי שמופיע כאן במלואו: 2] את הדיון עם כרמית ורב"י סיימתי עד כה בניצחון רעיוני (תגובה 229473, תגובה 229536), כך שאם אכן כל אמונתך הדתית עומדת על הבלוף שמכרו לך ובלעת אותו בשקיקה, אתה בבעיה תיאולוגית קיומית. ובכלל, אם אתה "חוזר בשאלה", אם בכלל יש חיה כזו, אני קוגל. ואני בכלל לא מתיימר להיות בשביל הרושם, מה שאינני באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שהאפקט הפוטו אלקטרי היא סיבה מצויינת לפרס נובל. לא צריך לזלזל - קוונטים זה חשוב לא פחות מיחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אשר אמרתי הוא שאיינשטיין קיבל את פרס הנובל, שהינו נדבך נוסף של הכרה מדעית בינלאומית בתיאוריות של החתן, לא על מה שהתפרסם בעולם הרחב ושינה את מושגי התפיסה של האנושות, אלא דווקא על משהו שולי יחסית לתורת היחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת- האפקט הפוטו אלקטרי הוא אחד מההוכחות הראשונות לתורת הקוונטים ( חוץ מההסבר לקרינת גוף שחור של פלאנק). תורת הקוונטים שינתה את התפיסה של האנושות לפחות ( ויש אומרים יותר) מתורת היחסות. אגב, שמעתי שהסיבה שיחסות לא זיכתה אותו בנובל, היתה בדיוק משום שבאותו זמן לא היו עדויות נסיוניות מספיק חזקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול נכון ומקובל עלי, אך בכל זאת, איינשטיין מפורסם בעולם הגדול כאבי תורת היחסות, ויחסו אל תאוריית הקוונטים, או ליתר דיוק, אל מסקנתה היה שאלוקים אינו משחק בקוביה במחלוקת עם נילס בוהר הקוואנטיסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל זה בגלל בורות הציבור. למעשה ב1905 איינשטיין כתב חמישה מאמרים חשובים, שכל אחד מהם פתח צוהר פיסיקאלי חדש לגמרי. אני מתעצל לבדוק בדיוק, אבל נדמה לי שמדובר באפקט הפוטו אלקטרי ( קוונטים) תנועה בראונית ( פיסיקה סטאטיסטית, קיום האטום, ויחס פלוקטואציה דיסיפציה), יחסות פרטית: קינמטיקה ודינמיקה. הציטוט על אלוהים והקוביה הוא כנראה לא מדוייק. אני מכיר "מתוחכם, אבל לא רשע", שאחר כך עוות ל "אלוהים לא מהמר". אולי מישהו יכול לעזור כאן? לאיינשטיין היו הרבה תרומות לתורת הקוונטים, והידועה ביותר היום היא EPR <הכנס קישור לסדרה של ירדן כאן>. למרות שהתעבות בוזה-איינשטיין גם די ידועה היום ( קבלו על המימוש הנסיוני נובל לא מזמן אאל"ט). באופן כללי לא נהוג לפסול בפיסיקה תאוריה בשל השלכות פילוסופיות, רק מתעצבים על כך ומנסים למצוא בה חורים. זה גם מה שאיינשטיין עשה. הוא הכיר בקוונטים כ*קירוב* של האמת, וקיווה שתימצא תאוריה יותר "ראלית". בינתיים לא מצאנו 1. 1 לא אני באופן אישי, קטונתי. האנושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, הבשורה הליניארית היא לא מי יודע מה בשורה בלא מעט תחומים, והתפיסה הליניארית יכולה לעכב לא מעט במדע, ואולי אפילו במחשבה מטאפיסית. למשל, לתאר את שרשרת המזון בצורה ליניארית (מי רוצה לנסות???). את הפעילות ההורמונלית. את יחסי הגומלין בין מרכזים במוח. לא. אין סיכוי. זו ממש לא הדרך הכי טובה. זה הדרך שהכי קל לכתוב אותה על הדף, אבל אפילו אני התרגלתי לרשום את המערכות האלו בצורה לא-לינארית, כי תמיד איכשהו אתה מגיע למשהו שדומה לעיגול (למשל, מנגנוני משוב הורמונליים), והעיגול מקושר לעיגולים אחרים. אני קוראת לדרך בה נאלצתי לסכם חומר בביולוגיה (כאשר הצורה הלינארית, שהיתה לי הכי קלה לרישום, לא הצליחה לשרת אותי), בשם "מעגלי הדדיות". אולי מישהו כבר המציא לזה שם אחר, אבל התפיסה הלינארית כתפיסה גאונית היא כבר די פאסה (או בעברית, פסה מהעולם...). יש דברים שהיא יפה להם, אולי. אני לא מוצאת אותה מועדפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שאת קצת מזלזלת בלינאריות וב"מאמיניה". ברוח אפולוגטית מסויימת אני רוצה להגן עליה: מדעי הטבע (למשל) לא מתעקשים על לינאריות, הם מתחילים ממנה כי היא *קלה*, לא כי היא *נכונה*. בדרך כלל הנחת הלינאריות היא טובה כאשר מדברים על שינויים קטנים. שאלת מקודם על מקור ה*דיוק* של מדעים *מדויקים*. התשובה לדעתי היא שבמדעים המדויקים יודעים איך אפשר לאמוד את השגיאה. הנחת לינאריות על מערכות שאינן כאלה היא לא יותר מהנחה בשל הסיבוך ה*טכני* של אי הלינאריות. במקרים רבים ( שינויים קטנים ביחס לשיווי משקל), זה קירוב מספיק טוב. כאשר לא כך הדבר, זורקים את הלינאריות, ועובדים עם מה שאפשר. בעניין המעגלים של יחסי גומלין של מעגלי משוב, יש משוב לינארי ויש משוב לא לינארי. קיום "מעגלים" לא אומר שהמשוואות הן לא לינאריות. ואוף טופיק קיצוני- חידה לגיקים: איך ייתכן מכניקה קלאסית היא באופיה לא לינארית , כאשר משוואת שרדינגר הקוונטית היא לינארית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לא בטוח שאתם מדברים על אותה לינאריות. אצלך זה במובן המתמטי, אצלה זה במובן של מודל חד-ממדי של סיבה ותוצאה, פחות או יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. מעגלי משוב זה מהתגובה שלה. ידידי מ''א פגש פעם בחורה שהתעניינה באנרגיות. כבעל רקע בפיסיקה הוא שמח שיש לו שפה משותפת איתה... רומן גדול לא יצא מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק ההתרשמות שקבלתי - יותר קל ונוח, אבל בשלב מסוים מגביל. אני עדיין מנסה להבין את המהות של הדבר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "מגביל"? לא יושבים אנשים ואומרים "הבעיה הזאת היא לא לינארית ולכן לא מעניינת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מהבחינה הזאת... מהבחינה של נטייה לראות את הדברים בצורה התרנגולת קדמה לביצה או להפך. זאת, למשל, שאלה ליניארית. נראה לי שאת יום (הפילוסוף) זה די הגביל. כאמפרציסט, בעודו מנסה להוכיח קיומם של דברים ע''פ התרשמות החושים, הגיע למסקנה שלא יכול ''לראות'' - להוכיח, את אותו רגע של סיבתיות. אם הוא הדליק אש והמים רתחו והתאיידו - את אותה ''סיבתיות'' הוא לא יכול לתפוס בחושים. לעומת זאת, את ''המים מתאיידים בנוכחות הבערה'', כן ניתן לראות ולתפוס בחושים. אבל הלינאריות בהחלט לא זניחה. בתוך מצבים מורכבים של השפעה הדדית, אני מתרשמת שיש חשיבות לאותה קדימות. זה נושא להמון מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שחשדתי, מה שאת קוראת לינאריות, אני קורא קוזאליות. נדמה לי שלהשתמש במבוכות פילוסופיות כדי לקדם ידע על תהליכים, לא יוליך רחוק ( לפחות על בסיס התאור הזה שלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה קידם את הידע שלי, במקרה זה. תודה על הקוזואליות. נראה לי שאולי אפשר לראות את הקוזואליות כמקרה פרטי של חשיבה ליניארית. מה דעתך? (או שמא נאמר שחשיבה ליניארית היא תולדה של אותה תפיסה קזואלית המאפיינת את הכרתם של בע"ח רבים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולות לדעתי להיות תפיסות קוזאליות מורכבות יותר, שעדין תסכים לכנותן ''קוזאליות'', אך לא תהיינה תואמות למה שרות קוראת לו ליניאריות... אולי ''קוזאליות קלאסית'' (או קוואליפיקציה אחרת) יהיה מדוייק יותר בהקשר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר. אצטט את עצמי: "להשתמש במבוכות פילוסופיות כדי לקדם ידע על תהליכים, לא יוליך רחוק ( לפחות על בסיס התאור הזה שלך)." בקיצור, אני חושב שרות בנתה לה איש קש. אני לא יודע מה זה חשיבה לינארית, ולא למה זה רע. אם אנשים לא יודעים שקומקום עם מים שמחממים אותו גם ירתח, לא הפילוסופיה תציל אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאיני יכול להסכים לתשובה הפשטנית סמי-פרגמטית הנ''ל. אבל אם אתם בטוחים שכעת אתם מבינים זה את עולם המושגים של האחר לא אגרור אתכם בכוח לדיון על ליניאריות וקוזאליות, ועל איך מגדירים בכלל טמפרטורת רתיחה, או האם העובדה שברטרנד ראסל לא ידע להכין תה לעצמו (כך שמעתי פעם) היתה בעוכריו או לא. אני אגב חשבתי בכלל שרות מתכוונת בחשיבה ליניארית לא לסיבתיות, אלא באופן כללי יותר לסדרתיות (סיקוונסיאליות) מסויימת, שבמקרה (או שלא) היא זו שגם מתבטאת בתפיסת הסיבתיות הקלאסית, אך גם אם תרצה בדברים כמו קריאת טקסט קלאסי (בניגוד אולי לטקסט הירארכי או מלונקק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אתה יודע מאיפה הכותרת. אני קצת התבלבלתי בין כל ה סמי פרגמטיות, סיקוונסיאליות והרינות, שפסעו בין שדרת הקזוארינות. כל מה שרציתי להגיד, זה שהסיבה שאנשים משתמשים בצורות הסקה פשוטות, זה לא מכיוון שהם אינם מודעים לחסרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא על זה בכלל דיברתי, אלא על הקוזאליות והליניאריות... נדמה שגם בהם דובר וסופר בין חורשת האקליפטוס לשדירות התמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוזאלה זה סוג של חיה אוסטרלית, לא? עכשיו אני מבין מאיפה ההתמצאות :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין בחיות שאני לא אוכל (קוזאלות ובני-אדם לדוגמא...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שההיסטוריון האמריקני רב המוניטין תומס קאהיל קרא את קוהלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא? אני מתחיל לחשוב שהוא כתב אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רק חושב, אלא גם יודע שכן. קהיל דן גם בספרי ההגות המקראית: תהילים, שיר השירים, קוהלת ומגילת רות, ומנתח את תרומתם התרבותית. אני כמובן מבין שאינך שואל סתם, ודווקא מספר קוהלת, אבל אודה לך אם תפרט את כוונתך המלאה בשאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י קאהיל היהודים עירערו על מושג "המחזוריות האינסופית". כל הדתות ראו את העולם במונחים של מעגליות נצחית שבה שום דבר אינו משתנה באמת. ומה אמר היהודי הכי חכם? "מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה מספר קהלת איננה טובה דיו על מנת לאפיין את תרומת היהדות לעולם. חז"ל שקלו בכלל לגנוז את ספר קהלת ולא להכניסו לקאנון היהודי, שלימים הפך ל"ספר הספרים". ראשית, משום שלא אחת נדמה שמסקנותיו של קהלת עומדות לכאורה בסתירה לעיקרי אמונה בסיסיים ביהדות. שנית, נדמה כי באותה מידה שקביעות אחדות של קהלת עומדות בסתירה לעיקרי אמונה, כך גם קביעות לא מעטות בספר סותרות לכאורה זו את זו. על כן נראה למבאריו, אחת מן השתיים: או שקהלת כתוב מנקודת ראות יהודית במהותה, אך על אודות מחוזות של פעילות אנושית, בהם על פי תפיסתו אין שוררים יחסי אני-אתה בין האדם לבוראו, או שהמחבר שם בפי מתדיינו הדמיוני עמדה זרה ליהדות, שאינה מניחה קיומו של יחס כזה מלכתחילה. נראה כי הגישה השנייה, בה נוקטים רוב רובם המכריע של מבאריו מבית ומחוץ, היא הפתרון לתעלומה מסקרנת זו. בעוד שהושע בוחן את אשר קורה עת הא-ל מרחיק עצמו מן האדם, כך קהלת הינו טקסט אירוני המיועד בכוונת מכוון להראות לנו מה קורה כאשר האדם מסתגר בתוך עולמו הפנימי שלו ומרחיק את עצמו מבוראו. נראה כי הושע וקהלת בוחנים את המשתמע מהפרת הברית בין ישראל לאלוקיו – האחד, כשהיא מופרת ביוזמת הא-ל, והשני, כאשר היא מופרת על ידי האדם. חלק מהחוקרים אף סבורים כי קהלת מציג בפנינו את דמותו של החכם המטפח את נחלתו ושואף לאי-תלות, למרחב עצמאי משלו. ומן הבחינה הזאת, זהו הספר הקרוב ביותר להומניזם בתנ"ך, אפילו להומניזם רדיקלי. אלא שבניגוד לאופטימיות המשחררת הקורנת מהטקסטים ההומניסטיים המצויים במסורת המערבית, "המסה על טבע האדם" שמציע התנ"ך, מנפצת באורח אירוני יומרה הומניסטית מערבית זאת, למצוא חכמה אנושית שלמה ומספקת. אם אלה מטרות החכמה – ונראה שעל כך אין קהלת חולק – הרי לא אל החדווה והסיפוק הן מוליכות, לא אל שלהבתם הזוהרת כאבן-חן של חיים עשירים יותר... אלא אל ההבל, הלא כלום, השווא. בכללו של דבר, מסתכם טיעונו הפילוסופי של קהלת, בכעין מדרגת אבסורד מוחלטת בעצם האפשרות לתורת ידיעה והבנה אנושית שלמה בהתנהלות חייו, המוביל בדרך של פולמוס אל המסקנה הבלתי נמנעת: "סוף דבר הכל נשמע - את הא-לוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב, יג). אותה מסקנה סופית, בלתי נמנעת, אליה מגיע גם ספר איוב, בפרקיו האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק, אנחנו הכי שווים. הייתי קצת חרדה קודם כי עליתי שני קילו אבל עכשיו אני רגועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכיתי לרדת לעומק דברייך. הסבירי פנייך לתייר, בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, למה אתה קורא לרן "שונא ישראל עצמי שכמוך"? זו העלבה. זה לא יפה. לא שאני רואה את עצמי גננת (על אף שילדים זה דבר מקסים), אבל בתור אדם שמזכיר לא להקניט, עליך לשים לב לאמירות מעליבות. אני הייתי נעלבת אם היו אומרים לי ככה, ואם היית שוכחת את דברי הלל אז גם הייתי נוהמת, וכבר היו לנו שני אנשים שעושים את השרשור לגועלי. אל תשכח, שבימי המשנה, חכם שאמר לכינה אחר, בעת ויכוח "לטאה", דרשו ממנו לפנות את מקומו, כי התנהג שלא בדרך ארץ, שכפי שאמרו החכמים, קודמת לתורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עניתי על מה ולמה בתגובה 230028. נכון, זה באמת לא יפה לא מצידי ולא מצידו, שהתחיל קודם, וכששאלו אותו שם: איפה הוא מוצא שנאה עצמית בדבריי, מיודענו מילה פיו מים. וכמובן, זה שהשני מקניט אותך - אינו אומר עוד שמותר לך להקניטו בחזרה, כמו שבגלל שגנבו ממך - אין זה מתיר לך לגנוב מאחרים. אלא שלעתים, דבריו מוציאים אותי מהכלים, בפרט כאשר הוא מעוות בכוח את העובדות שכה פשוט מתיישרות עם העובדות של המורשת היהודית ההיסטורית, ולא, לשם מה, רון (ולא: רן) יעשה הכול על מנת שחלילה לא תצא ידה של היהדות על העליונה. גם אם הדבר אינו מתיישב יפה עם דעתם של מחקרי האקדמיה או עם השכל הישר. כזהו בכל אופן הרושם שקיבלתי ממנו בחצי שנה האחרונה שאני נמצא באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד היום לא קראתי תגובה אחת שלך שלא הכעיסה אותי, ונראתה לי דמגוגית ומתעלמת מהמציאות והשכל הישר, רק כדי שחס וחלילה לא תאלץ להודות בטעות, לסייג טענה או רחמנה ליצלן לקבל ביקורת מסויימת כלפי הדת ו/או הממסד הדתי. שמת לב כמה פעמים תפסתי פה קריזה ועניתי לך באופן שבו אתה מגיב לאנשים שדעתם מרגיזה אותך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הדמגוגיה שלו כבר נחיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אני יודע שהאמת שבפי כואבת למצפונך יותר מאשר השקרים שבפיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לקנח את ההודעה הקודמת שלי בהערה סרקסטית בנוסח "תרגיל בראיית הנולד: אורי פז עומד לענות כך וכך לתגובה זו", אבל רציתי לתת לך להנות מהספק שתגיב בצורה בוגרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיב בצורה בוגרת על מה? על סברות הכרס שלך? על אי הקשר בין תגובתך לתגובתי? או אולי על הפסבדונים הילדותי והקטנוני שאתה נושא מאז ששכחו להחליף לך טיטול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הטענה שאתה מפגין מעט מדי איפוק בתגובות שלך. למשל בתגובה 230415. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר נכון על הטענה שהתגובות שלך מעוררות בי את מה שמעוררות תגובותיו של רן באורי פז, לפי המתואר בתגובה 230390, ועל התהייה לגבי ההפרש בין אופי התגובות שלנו לאותו הגירוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון. רון. רון בן-יעקב, שידוע גם בכינויו רב''י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ממספר התגובות שלך אני מבין שאתה בעצמך לא יודע מה אתה רוצה מעצמך. אז, כשתחליט ביחד עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר, תחזור אלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת עוד בלתי שפוי אחד באזור, הא? איזה עולם קטן ונפלא יש לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטנו. תגובה 230444. ליתר דיוק, אני אומר: "לעתים, דבריך מוציאים אותי מהכלים, בפרט כאשר אתה מעוות בכוח את העובדות שפשוט לא מתיישרות עם העובדות של המורשת היהודית ההיסטורית, ולא, לשם מה, אורי פז יעשה הכול על מנת שחלילה לא תצא ידה של היהדות על התחתונה. גם אם הדבר מתיישב יפה עם דעתם של מחקרי האקדמיה או עם השכל הישר. כזהו בכל אופן הרושם שקיבלתי ממנו בחודשים האחרונים שאני נמצא באייל." כלומר אני ואתה מרגישים דברים דומים לגבי תגובות שונות כאן באייל. עכשיו אני שואל אותך, למה לדעתך מידת האיפוק שאני מפגין כלפי הגירוי הנ"ל, שונה ממידת האיפוק שאתה מפגין כלפיו ? או שאתה כופר בהנחה שמידת הגירוי דומה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמידת הגירוי דומה, ולכן אני לא חושב שאין מי מאיתנו שאכן מפגין איפוק. אני זוכר היטב ששנינו לא מתאפקים וצולפים זה בזה, אם להזכיר את תגובותיך אלי שנמחקו על ידי ראש דסק המערכת האיילית בשל תוכנן הבלתי-הולם, ומנגד את תגובותי שלא נמחקו, ומכאן שמידת הגירוי דומה כמו האדם הניאודנטלי לגורילה פרימיטיבית. בסופו של יום, לדעתי רון, אם זה מה שאנחנו מרגישים האחד כלפי השני - אל לנו להתדיין יותר בינינו. משום שטיפסנו לרף גבוה שלרדת ממנו לצורת דיאלוג סבירה ואינטליגנטית, הדרך ארוכה למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הנאודנטלי - מי ששיניו הטבעיות נשרו ולפיכך הושתלו בפיו שיניים חדשות, עשויות מתכת אצילה או תרכובות קרמיות. (מתוך מילון האייל למונחים משונים, מהדורה שניה, התשכ''ג) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הלא חרדי ולא עורך דין זה רון, אבל זה ניחוש לא רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי סיפור האופנוע תגובה 229291, כנראה שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אתה בשלך. רק לחשוב שקיויתי שאולי תבין משהו. אני מרגיש כמו גננת שמדברת עם ילד עקשן. אני לא רון, ושוב הנסיונות הילדותיים האלה שלך "לנחש" שכל מי שמותח עליך ביקורת הוא אותו האדם, תחת זהויות שונות, רק מציגים אותך בצורה יותר פאתטית, אם זה אפשרי. אתה כרגיל זוכר דברים שלא היו ולא נבראו. איזה תגובות שלי נמחקו בדיוק ? אני לעומת זאת זוכר היטב, שאתה לא ממש שמרת על המקלדת שלך בדיון הראשון שעשיתי בו את הטעות המצערת של לנסות להתדיין איתך, ועד עכשיו. הניסיונות הפתלתלים שלך "לצאת" מכל דבר, כמו הטיעון האווילי ש"שטיפסנו לרף גבוה שלרדת ממנו לצורת דיאלוג סבירה ואינטליגנטית, הדרך ארוכה למדי" מחליאים כבר. היחיד שמטפס פה על עצים הוא אתה, והבעיה נעוצה בחוסר היכולת *שלך* לרדת מהם, ולא של אף אחד אחר. ___________ הנה עוד תגובה חסרת טעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבת פעם איך זה שאתה היחיד שהצליח להסתכסך עם רב"י, אלון והשוטה? הרי יש והיו פה אנשים שלא הסכימו איתם לפניך, ועדיין, כל דיון איתך נהפך לסכסוך אישי מלוכלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי, כי ברור לי שאני לא היחיד שאינו מסכים איתם ולא מוכן להסכים עם סברות כרס, גם אם חה"כ יוסי שריד יצרח אותה בפואמה שירית... הקודמים פשוט זנחו את האייל, ושלושת מיודענו, איך לא? לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכל למנות את "הקודמים"? (כדור הבדולח שלי מנבא שלא, אבל ששוב נקבל הסבר מתפתל, שבסופו תגיע הצהרה על "ניצחון אינטלקטואלי") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה הנכונה לטפל בו היא התעלמות מוחלטת. רבים כבר יישמו זאת, והאחרים בדרך. הצטרף ותיהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממש לא היחיד שאינו מסכים איתם, ולא מוכן להסכים עם סברות כרס. כותבים פה באייל דתיים וחילוניים, ימניים קיצוניים ושמאלנים קיצוניים, קומניסטים וקפיטליסטים קיצוניים. אולי הבעיה היא לא בהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין איננו בזה שמסכימים או לא מסכימים, ואיננו בזה שזנחו או לא זנחו את האייל - העניין הוא בזה שאנשים אחרים מתווכחים בצורה תרבותית, כראוי לבני אדם - דבר שאתה אינך מסוגל לו, וחבל. אולי במקום להתנצח ללא סוף, במקום לחרף ולגדף, תשב קצת ו*תחשוב*, באמת - *תחשוב* קצת - לשם כך נועדה המסה של חומר אפור שבין שתי אזניך - כדי *לחשוב*. אבל כל הנקודה היא שתחשוב בכיוון *הנכון* - תחשוב: "אני *רוצה* להיות בן אדם, *כדאי* להיות בן אדם, זו אינה בושה, להיות בן אדם, זה טוב וראוי לפני אלוהים ואדם" - תחשוב כך, ואולי זה יועיל לך. ואולי, מי חכם ויידע, אולי זה יועיל גם לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומתך, הרמתי את הכפפה שזקרת ובדקתי במקורות המוסמכים בעיניך (יותר מבעיני), וכך עולה מסיכום הנושא באנציקלופדיה הדוגלת ב"ביקורת המקרא" והמעלה על נס את מסקנותיה: "שלא כחגים אחרים, שלהם נמצאו מקבילות בעמי המזרח (חגי אביב, קציר, אסיף), לא נמצאה לשבת מקבילה של ממש - אף שנמצאו אי-אילו נקודות מגע בינה לבין היום המכונה בכתובים בבליים ואשוריים Sappata ומוגדר כיום מנוחת לבו של האליל. יום זה הוא יום התמלאות הירח באמצע החודש, ובו הרגיעו את האליל בקורבנות מיוחדים. עוד מצאו קשר בין השבת לבין ימי המזל הרע במסופוטמיה, שיש הסבורים שחלו בכל רבע חודש - דהיינו, כל שבעה ימים; אולם אלו הן מקבילות רחוקות, היכולות אולי להסביר את מקור השם שבת (שמאוחר יותר דרשו שנגזר מן השרש ש'ב'ת') ואת הרקע הקדם-ישראלי שהביא ליצירתו של יום מיוחד זה בישראל, שאין כמותו במסופוטמיה ובעולם העתיק כולו".1 ובמילים אחרות, אין מקבילה של ממש בין הסאפאטה הבבלית והאשורית לבין יום השבת היהודית, כי בעוד שסאפאטה הינה "יום התמלאות הירח באמצע החודש שבו הרגיעו את האליל בקורבנות מיוחדים", השבת היהודית הינה יום מנוחה מוגדר והאסור בל"ט מלאכות ספציפיות וכולי. ואין כמו יום השבת היהודי במסופוטמיה ובעולם העתיק כולו. ------------- 1 מתוך: "האנציקלופדיה הישראלית לתנ"ך", בעריכת פרופ' יאיר הופמן מהחוג למקרא באוניברסיטת תל-אביב, כרך ג', עמ' 769, ערך "שבת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רון ציין שהקשר הוא אטימולוגי בעיקרו, והמשותף הסמנטי הוא משמעות המנוחה, אבל אכן נראה מהמקורות שהבאתם שהחלוקה ל''שבוע'' במקום ל''חודש''-מבוסס-ירח הוא המצאה יהודית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיעוט ידיעתי, אפילו חוקרים שמתנגדים לזיהוי מקור השבת עם השאפאטו הבבלי, מסכימים לעובדה שהבבלים ציינו את הימים 7, 14, 19, 21, 28 בחודש כ"ימים נוראים", שאפאטו, ושהיום התשע עשר נחשב ליום החשוב מכולם. הימים האלה נחשבו כמסוכנים למגוון שלם של פעילויות וחלקם הוקדש לקינות ותפילות מאורגנות. דליצסש נוטה לזהות את השאפאטו כמקור הרעיוני לשבת, ואילו יעקב פינקלשטיין מביע התנגדות אם כי אף הוא מודה שסביר להניח שמושג השבת היהודי נלקח מהשפאטו הבבלי, אלא שהעברים הקדמונים הוסיפו לו נופך משלהם [פרוש שלי], שזה נראה לי סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין את הסתירה המהותית שבדבריך, מצד אחד יעקב פינקלשטיין מביע התנגדות לזהוי השאפאטו כמקור הרעיוני לשבת, ומצד שני מודה שסביר להניח שמושג השבת היהודי נלקח מהשפאטו. אתה באמת לא רואה כל סתירה בדבריך אלה? ובכלל, למה בדיוק נראה לך יותר סביר ש"שהעברים הקדמונים הוסיפו לשאפאטו הבבלי והאשורי נופך משלהם", בעוד שעמדת מבקרי המקרא הפוכה מדעתו הקיצונית של פרנץ דליטש הגרמני. כמובן שאני מצפה ממך להסבר היגיוני ולא לסברת כרס. ובמאמר מוסגר אציין שלא בכדי התפתחו התיאוריות של ביקורת המקרא דווקא בגרמניה, שכל רצונה מאז ומעולם היה להנמיך את דמותו של העם היהודי וגאוותו על ספריו. הקיסר הגרמני וילהֶלם השני פירסם מכתב בעקבות הרצאתו של התיאולוג הגרמני ומבקר המקרא פרנץ דֶליטש, בו חתם במשפט הבא: "ודרך אגב אין רע שזה מקטין את הפְּרֶסְטִיזָ'ה (יוּקרה) של עם הסגולה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מצליח להבין הרבה דברים ואתה מצפה ליותר מדי, "שונא עצמי שכמוך" מתגובה 229031 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על ההתחמקות, עם הזנב בין הרגליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מין בנאדם מגעיל אתה? מה כאן עניין "לוזר"? בשביל מה לדבר ככה? מה, אתם משחקים בלהוריד ידיים? מגעיל. יש מי שטוענים שהדת (היהודית) מזככת ומעדנת את האדם, אצלך היא כנראה עושה את ההפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו אמנם לא משחקים כאן בהורדת ידיים, אבל להווה ידוע שבכל ויכוח יש מנצחים. כל אחד רוצה לטעון טענות, וכל אחד מאיתנו טוען. לפעמים משמיעים את הטענות בצרחות ובדמעות. לפעמים הן רק סוחפות, כריזמטיות ומעוררות. וכל אחד מאיתנו רשאי להצליח להשמיע טיעון מנצח. ואם אני טוען ומתווכח, אני רוצה לנצח. מה פירוש "לנצח"? זאת שאלה שראויה לדיון מעניין. ולא: "מה, אתם משחקים בלהוריד ידיים?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמוליך, באופן טבעי, לחידה הבאה: מה המשותף לויכוח ולתזמורת? (בין הפותרים יוגרל מנוי חינם על האייל למשך שנה. ההשתתפות אסורה על מי שקרא את ההודעה אליה אני מגיב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הצינית שלך הזכירה לי את דבריו המעניינים של הרב יחיאל מיכל אפשטיין, מחבר הספר "ערוך השולחן", שחי בתחילתה של המאה הקודמת, האומר כי לכל הדעות המובעות בעולמה של הלכה - "יש פנים בהלכה; ואדרבה, זאת היא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת שירה (דברים לב, 44), ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות" (הקדמתו לערוך השולחן, חושן משפט). וכשם שמערכת ההלכה היהודית היא סימפוניה אדירה ובה צלילים רבים ושונים, ובכך גדולתה ויופייה, כך מן הראוי שיהיו ויכוחי הסרק שלנו באייל: סימפוניה עניינית אדירה, ובה צלילים רבים ושונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב י.מ. אפשטיין - טוב ויפה, סימפוניה ובה צלילים רבים ושונים - נפלא, אבל "מאיפה חירבנת את זה?" - זהו צליל שאנחנו מעדיפים לוותר עליו, וכן גם עוד צלילים רבים מסוג זה, הנובעים מחלילך המעודן. אולי תלך למקומות בהם אוהבים סימפוניות מן הסוג שאתה מפיק. כאן לא מעוניינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 229242 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרב''י ולשכ''ג כבר העירו לא פעם (בייחוד לשכ''ג), אבל האמת היא שהם מעולם לא הגיעו לתהומות גסות הרוח שאתה מגיע. ואשר לטקטיקה החביבה עליך כל כך, לזרוק-בוץ-ואז-להתחרט-וחוזר-חלילה-וחוזר-חלילה - מה אני אגיד לך, בשלב מסויים זה כבר נורא משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהומות גסות הרוח? הראה לי הודעה גסת-רוח שלי או שתתנצל כאן ועכשיו. או, עדיף, בחר את כלי הנשק והמקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לא את חרבך הוירטואלית. זה שלי. (סליחה, לא יכולתי להתאפק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימפוניה סימפוניה, ובלבד ששרביט המנצחים בידיך, הא? אישית אני מעדיף אורטוריה, עם תפקיד ראשי לחשמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, הבן: צורת הדיון שלך היא בלתי נסבלת. אתה מקלל, מעליב, רודה ובועט. בסוף, כשהמתדיין איתך מרים ידיים והולך כי נמאס לו לסבול אותך, אתה עוד מרים תרועה וחושב שהוכחת שאתה צודק והוא שקרן. זה מגוחך. אז תכניס לראש שלך: אנשים מפסיקים לדבר איתך לא כי אין להם תשובות לשטויות שאתה משפריץ לכל עבר, אלא כי הם מבינים (חלקנו, כמוני למשל, מבינים זאת כל פעם מחדש) שאין שום סיכוי שתקשיב לאנשים שסביבך בכל מקרה. אה, על מי אני עובד? הרי גם לזאת לא תקשיב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם התווכחתי עם בני בן הארבע. הוא אמר שיש לו בארון שדון שיוצא בלילה ומשחק איתו, ולפעמים גם קצת מפחיד אותו. הוא גם אמר שכל הילדים בגן יודעים על השדונים הללו. אני אמרתי שאין. הוא פתח את הארון כדי להראות לי, ולא ראיתי, אז הוא אמר שמבוגרים לא רואים, אבל השדון שם. בשלב מסויים ויתרתי והוא צהל מצהלות שמחה על נצחונו. אגב, אני בטוח שלא מדובר רק על הילדים בגנו של בני. אין לי ספק שעם קצת מאמץ וקצת ארגון, אפשר למצוא למעלה משש מאות אלף ילדים, לא כאלה שחיו ומתו מזמן אלא ילדים החיים ונושמים בינותינו, כיום - שיעידו מראייה על קיומם של שדוני הארונות. יו, איזה נצחון יהיה להם, ולנו המבוגרים זה יהיה כל כך עצוב להפסיד בויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להתעקש להוכיח לו שאין שדון? כל ילד זכאי למנה כלשהי של דמיון מפותח. ואם השדון מפחיד אותו, ממציאים יחד איתו טקס גירוש שדונים ופותרים את הבעיה. לא ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, לא התעקשתי להוכיח ולא שום דבר כזה. כאן סיפרתי את חלקו הראשון של הסיפור. בחלק השני פתרנו את העניין בצורה משעשעת למדי. אבל כאן הבאתי את זה כ*משל* למה שהולך כאן, עם המכותב - וכך יש לראות את הסיפור הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל כל הכייף זה לנטפק משלים. איך באמת נפתר העניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לתאר את מה שבדיוק היה, צריך לראות כדי להבין ולהאמין. בכל אופן, ואם לתאר בקיצור - פעלנו לפי עצתו של הילד. במשך כמה ימים הוא קרא לנו, לאשתי ולי (וגם אחותו הגדולה השתתפה), ברגע שהשדון יצא מהארון (כרבע שעה מאז שהגמד הלך לישון), והיינו... טוב, אני מבקש להתייחס אלי ברצינות, כאל אדם מבוגר, אבל היינו משוחחים עם השדון שיחות די ביזאריות, וגם היו לנו אתו משחקי תופסת ומחבואים, עד שהוחלט בפורום כלל משפחתי שהוא התעייף ועבר לארון של ילד אחר במשפחה אחרת. האמת היא שקצת לפני שהשדון החליט את מה שהחליט, אני ואשתי כמעט היינו מוכנים ללכת למשפחה אחרת. שנינו לא אנשים רזים במיוחד וכל העניין דרש הרבה יותר כושר ממה שיש לנו, אבל כרגע הכל בסדר וזה העיקר :). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) מזל שהילד הסכים אתכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הייתי שמח להפסיד בויכוח. היה נראה לי מאד מעניין לחיות בעולם שיש בו באמת שדונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט הזכרתי לך מדרכיך הנאותות להפליא וכנראה שממילא גם ראויות לאימוץ: תגובה 200619. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הקיסר וילהֶלם השני הוסיף משפט כזה לאחד ממכתביו, אין ספק שכל רצונה (של גרמניה) מאז ומעולם היה להנמיך את דמותו של העם היהודי וגאוותו על ספריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם יש לכם שתי עדויות בלתי תלויות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שקורא את תגובותיו של מר פז, יכול לראות מקור ראשון ונאמן לדמגוגיה. האם אפשר להסיק מכך שהחרדים כולם דמגוגים? שהיהודים כולם דמגוגים? שכל רצונם של מאז ומעולם היה להפיץ שטויות בעולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שאתה בא להוציא קיסם מבין שיניי - טול עצי יער מבין עיניך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמאותגרי ynet? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיח מתוך הקישור: " הברלינאי האחרון "התביישתי בפני האנשים מן הרכבות 'ההן', האנשים שבהם הגיתי בעת הנסיעה, מפני ששום קונדוקטור הולנדי ושום פלמי קטן, מזמר ומוכר קפה ונקניקיות עם חרדל, לא ציפה להם בסוף הדרך..." מתוך "הברלינאי האחרון", רומן אוטוביוגרפי מאת יורם קניוק " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם הקיסר הגרמני באמת כתב בעברית, שאחרת אינני מוצא הגיון בבחירתך לכתוב בתרגום לעברית את המילה "פרסטיז'ה", ואז לשוב ולתרגם ל"יוקרה"1. אגב, בתור אדם שסבור שאיזה סבא גדול בשמיים ברא את האדם וקבע לו הוראות הפעלה שכוללות כל מיני הוראות מוזרות כמו איסור על אכילת חלב ובשר, הדרישה שלך ל"הסבר הגיוני ולא לסברת כרס" הוא, איך לומר, מצחיק. יש איזו אימרה באנגלית על הסיר והקומקום, אבל אינני זוכר אותה במדויק, אז אני אחסוך לך. 1 זה לא בחולם, יוקרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האימרה שאתה מחפש היא: אם כי פעמים רבות פשוט משתמשים בקיצור שבכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתיב חסר זה עם קובוץ, במלא עם שורוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למשפט המלא של הקיסר הגרמני, המונח פרסטיז'ה מוכר לקורא הישראלי שעבר בין מסדרונות האקדמיה ולא לאחר שלא עבר, לישראלי הטיפוסי. לכן ראיתי צורך לתרגם עבור כל גווני הקשת, ואותך? אותך עם דקדוקי העניות שלך בכלל לא לקחתי בחשבון, וטוב עשיתי. אני לא "אדם שסבור שאיזה סבא גדול בשמיים ברא את האדם". א-לוהי ישראל לא סבא ולא אבא ולא ילד, שלא לומר דובי מהתואר השני למדעי המדינה... הוא גם לא נמצא בכלל בשמיים, כמו שחינכו אותך. הוא נמצא בכל מקום ואין מקום הפנוי ממנו, ולא יאמן שאפילו בך. וממילא גם הדרישה שלי להסבר הגיוני ולא לסברת כרס הוא, איך לומר, בכלל לא מצחיק. אלא דרישה אנושית אלמנטרית לנוכח דיוני האייל המצחיקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |