|
||||
|
||||
קשה לתפוס מוות של אדם אחד, לא כל שכן מוות של עשרות אלפי אנשים, ביום הזכרון יש לנו הזדמנות להזכר בכל האנשים שהכרנו ונהרגו במסגרת שרותם הצבאי. כמה אנשים עומדים למות? זוהי שאלה טובה, כל עוד מסכימים אנשים לממן בדמם ובזמנם את ההגנה על קווי ההתנחלויות הקיקיוניות, כל עוד אנשים מוכנים להיות באלון-מורה, בתפוח ובחברון, מחיר הדמים יעלה, לא נוכל לומר שהוא לא היה בלתי נמנע. את מותם של אלפים היה ניתן למנוע אם הגב' גולדה היתה מחזירה למצרים את סיני, מותם של מאות היה נמנע אם מר שרון לא היה שולח את צה"ל ללבנון, כמה מוות אנו יכולים למנוע כעת? באופן פרדוקסלי, דווקא המשתמטים ממילואים הם אלו אשר מונעים את המוות כאשר בהשתמטותם הם מראים לריבון שכוחו אינו מוגבל, שלאזרחים יש גבול. פחות ופחות אנשים מוכנים לבזבז חודש בשנה עד גיל 40 בשמירות ובאבט"שים, פחות ופחות אזרחים מוכנים לסכן את חייהם או לתרום את זמנם עבור שלומם של המתנחלים הקיצונים. אני מקווה שהסרבנות תלך ותגבר, שפחות ופחות אנשים יסכימו לתת יותר ויותר. אם הריבון ילמד שכוחו מוגבל, שהמעמסה הניתנת להטלה על אזרחי ישראל היא מוגבלת. אולי יעשה ככל שביכולתו למנוע את ההרג הבא, את הקרב הבא ואת המלחמה הבאה. |
|
||||
|
||||
זה אולי לא לכתבה מסוג זה אבל נו באמת ואם לא היו חברון תפוח ועדיין היה מוות אז היית מאשים את אנשי תל אביב. הסיבה שאנשים מתים היא בגלל שא. דת כל שהיא שמוכרת לרוב אנשי האתר וארץ החליטה כי החול פה יותר קדוש מהחיים של האנשיים שחיים עליו. ב. בגלל שמנהיגים משני הצדדים לא הם אילו שנלחמים אלא הם אילו ששולחים לוחמים, במידה ועל כל מלחמה שהתחילה היה העונש למדינה ה"מפסידה" הכנסת כל הממשל צבאי אזרחי לכלא ואו עונש גרוע יותר לא היו כל כך הרבה מתים. כאשר אני שומע נאום של זה או אחר שאומר לי לך היה לוחם טוב הגן על הארץ אני שואל אותו האם אתה בא איתי או שאתה מתכוון להשאר בבור ומשם לתת לי פקודות. רוב מלחמות העולם באו בגלל דת זו או אחרת. מעטות מהן הגיעו בגלל מטורפים שהגיעו לגדולה. רוב המתים שמתו במילחמות אילו איבדו את חייהם בגלל שני אילו וללא סיבה ממשית של הגנה עצמית, והייתי שמח את הדת והמטורפים לשפוט בעצמי. או איך שאני טוען כאשר אדם דתי אומר לי "וכאשר תמות ותעמוד מול האל מה אז?" אני עונה " אני אשאל אותו אם הוא הביא סנגור טוב אחרת הוא בצרות" רועי |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים לצורה שבה אתה מתאר את מנהיגנו, אשר שולחים חיילים לקרב, כמתחבאים בבונקר. אני לא מת על אף אחד מהם, אבל הם עדיין (רובם ככולם) אנשי צבא עם ניסיון קרבי עשיר מאוד. הדבר האחרון שהייתי מזלזל בו הוא הידע העמוק שלהם בלחימה וההבנה שלהם את ערך החיים. אריק שרון לא נכנס ללבנון מכיוון שערך החיים תופס מקום פחות חשוב אצלו. |
|
||||
|
||||
המנהיגים הם מנהיגי שני הצדדים. הייתה פעם סידרה אני לא זוכר את שמה שבה מלכים היו נלחמים בשח וכך מי שהיה מנצח היה מרויח הכל, המשחק עצמו היה יכול להמשך שנים כאשר גם מבצרים אבירים ואף המלכה היו פרס במשחק. זה לטעמי הרבה יותר טוב מאשר אם שרון או ערפת מעדיפים לשלוח אחרים לעשות את מלחמותיהם. כרגע זה מגן לאחר מכן השני מגן. אם מנהיג היה יודע שכישלון חייליו במלחמה יצור מצב שמותו הוא השלב הבא היו שני דברים צפויים, או שלאחד הצדדים היו נגמרים החיילים או שהחיילים של צד אחד היו מבינים כמה מלחמה היא דבר מטופש והיו מטפלים במנהיגם שלהם. שרון הוא אולי גיבור מלחמה אבל גם הוא נשלח בעבר על ידי מנהיגים אילו או אחרים. ומחר גיבור זה או אחר ישלח אחרים. ההבנה שמלחמה היא דבר מטופש ושחול הוא בסופו של דבר רק חול היא הדבר היחיד שיוכל אולי מתי שהוא להפסיק את השטויות שבהם משחקים שני הצדדים. אם מנהיג חושב שהוא צודק וראוי לשלוח חיילים לשדה קרב זה או אחר הרי הוא מוזמן להצטרף אליהם. ידע במלחמה לא מעניין אותי כרגע, אני לא מביט על הצד הצודק, אני מביט על העיקרון שלחיים יש ערך גבוהה יותר מאשר לחול ואבנים. אריק שרון נכנס ללבנון כי מנהיגים מהצד השני לא חשו שבמידה והם ימשיכו לתקוף את ישראל הם לא ישרדו שעתיים. צבא ללא מנהיגים לא יכול לעשות דבר, גם צבא גרילה. לך על הראש והרגת את הנחש. רועי |
|
||||
|
||||
I expect to hear such ridiculous claims from foreigners, but you supposedly live here. You _really_ think that we are fighting some religion-based war against the Arabs? This is a war that concerns our right to be a people, a nation.
|
|
||||
|
||||
בלי להעליב אבל אני עונה באייל לשפה עיברית. זכותך המלאה לכתוב באנגלית אבל זכותי היא לא לקרוא באנגלית למרות שאני יודע. כמובן שבמידה ותגיב בעיברית אשמח להגיב בחזרה. רועי |
|
||||
|
||||
It's good that you have such a plethora of excuses not to listen to people.
|
|
||||
|
||||
אם אתה אומר ועדיין מתעקש לכתוב באנגלית. שיהיה רועי |
|
||||
|
||||
Roy,
Some of us can't write in hebrew. We know the language well, but our operating system doesn't. Of course, we can't force anyone to read in english, but since we don't have a choice in the matter, it would be kind if you will disregard the language of the message. |
|
||||
|
||||
את זה אני כבר מקבל. אם אני זוכר נכון בקשו ממנו כבר לכתוב בעיברית והוא ענה שהוא מעדיף לכתוב באנגלית. הצעה לטל, יש מקלדת ווירטואלית שניתן להוסיף לאתר, ראיתי כזו בכמה אתרים האם ניתן להוסיף גם פה ואז הבעיה תיפתר? רועי |
|
||||
|
||||
1. On the Linux account that I use, I cannot use Hebrew. (Now, for instance.)
2. It is very rare that I get access to an NT account, which would allow me to respond in Hebrew. (1),(2)=> Therefore, I've decided to continously write in English, in order to be consistent. Now, some people think that there is something wrong with consistency - at least twice, in conversations where I had participated, those I was arguing with did indeed change their purported position. A rolling stone catches no moss, or so the common idiom says. In my case, I think that consistency is essential, else nothing productive is accomplished to my view, as my goal is a furthering of understanding between two or more sides, not working towards the end of making myself feel the victor in some kind of battle of words. That is my position. Now, I can't force you to read what I write, therefore I'm not going to persue this any further. A man's bigotry is his castle. :-) |
|
||||
|
||||
במידה ותהיה פה מקלדת ווירטואלית האם תוכל לכתוב בעיברית? האם אתה יכול לקרוא בעיברית בלינוקס אבל לא לכתוב? נשמע מוזר. מה שאני מכיר זה שגם אי אפשר לקרוא, אבל אתה בודאי מכיר טוב ממני. רועי |
|
||||
|
||||
As I had explained, someone gave me a program and a set of fonts that allows me to read Hebrew, in Netscape. Writing in Hebrew requires another program. At the time, I told that person that I wasn't interested - currently, even if I did want to install it, due to the limited alloted disk-space given to Linux accounts, I couldn't fit it in. I can hardly fit in the c source code for the programs I write for homework, as it is.
I have no experience with virtual keyboards, and although I suppose that there is no real reason that I wouldn't be able to use it, I am always suspicious of Netscape Communicator, and its odd lapses in usefulness. If it is possible, I ask that the virtual keyboard be real-keyboard-activated - if I have to click letters one by one, I will hardly be able to write anything decent in a manageable time-frame. |
|
||||
|
||||
כן ולא. תוכל לכתוב באנגלית בצורה מדוקדקת יותר כולל דוגמאות וכדומה ולתת בעיברית את ראשי הפרקים של דבריך. נכון זה יקשה עליך אולם זה יכל על מי שקורא את דבריך ושולט פחות באנגלית. או לפחות יפנה אותו לקרוא חלקים מתוך התגובה. |
|
||||
|
||||
גם למי ששולט באנגלית יש בעיה עם האנגלית שלו. היא פשוט מעצבנת. |
|
||||
|
||||
What's wrong with my English? I've heard nothing but compliments about it, before entering the Moose, that is.
|
|
||||
|
||||
I think we could argue about the definition on "good english" until the cows come home.
But technically speaking the Citizen's english is fine, its a bit formal for the forum, but Mr. Mann is using a similar style in Hebrew. It may annoy some people, but style is a highliy subjective matter. |
|
||||
|
||||
Specifically, you occasionally misspell some basic words. A recent one was 'persue' instead of 'pursue'. I note this because you asked.
I think your English is fine, and welcome you to use it here and elsewhere, and let whoever minds mind. |
|
||||
|
||||
Hmm... at least I did not replace it with "peruse".. :-)
Well, my conclusions are similar. As a person who constantly spends time with people who speak other languages (Russian and Arabic, specifically), I don't object to foreign languages - I feel bad for not being able to understand almost all of them, but that's another issue. It seems that some people object to my using English for some personal, irrelevant reasons. Had ignorance truely been the issue, had people asked me to use Hebrew because they don't _understand_ English, my response would have been different - I could always try to write Hebrew phonetically. But this isn't the case, so I would rather not embarrass myself. |
|
||||
|
||||
I have no objection for writing in English, especially that I am well aware of the technical difficulties.
Nevertheless, I'd like to commend you on this particular response, on which you've managed to avoid some of the more obscure vocabulary, limiting yourself to plainspoken English. |
|
||||
|
||||
Could you mean that the problem people have with my English is the same problem had with my Hebrew, when I was in grade school? Vocabulary that they considered "obscure?" Need I now dumb myself down for the masses? This is the kind of thing that I had hoped going to an Undergraduate school would prevent.
|
|
||||
|
||||
במדינה דמוקרטית, כוחו של הציבור בעיצוב מדיניות השלטון, בא לידי ביטוי בבחירות. הריבון שאתה מדבר עליו הוא לא איזה ''נציב'' שהושם עליך מלמעלה. בחרו בו, והרבה אנשים. והם, אם כבר, רצו שיעשה שימוש רב יותר בכוח, בניגוד, כפי הנראה, לרצונך האישי. אם ברצונם של אזרחי ישראל ללמד את הריבון שכוחו מוגבל, יצביעו נא בבחירות הבאות למועמד ''יוני'' יותר. השתמטות משירות צבאי היא עבירה על החוק. |
|
||||
|
||||
כשבאים אלי ומבקשים ממני לתרום מזמני ולסכן את חיי למען מטרה שאני לא מאמין בה כלל וכלל, יש לי את הזכות לסרב. |
|
||||
|
||||
מה?! מאיפה קיבלת את הזכות הזאת? ואיך זה שלי אין אותה? עוד פעם אני יוצא פראייר. |
|
||||
|
||||
מהיום בו הוא נולד - קוראים לזה חופש המצפון. ואל חשש, זכות זו שמורה גם לך, כמו גם לכל אדם אחר - אתה רק צריך להתעקש כשמנסים לגזול אותה ממך. |
|
||||
|
||||
האם צה"ל מכיר בסרבני מצפון? |
|
||||
|
||||
באופן רשמי, כן. בג"צ הכריח את צה"ל להכיר בסרבני מצפון ולשחררם. בפועל הקים צה"ל ועדה שנקראת "ועדת המצפון" היושבת בקרייה שאיננה עומדת באף קריטריון מינימלי של משפט הוגן וצודק אשר תפקידה, למעשה, הוא לדחות כל בקשה המוגשת אליה - זאת תוך שימוש בטקטיקות נלוזות הנעות בין השפלת המגיעים אליה עד לאמירת דברי שקר וכזב מוחלטים. התוצאה: סרבני מצפון מוצאים עצמם לעיתים קרובות בכלא צבאי לתקופות ממושכות בשל סירובם לוותר על חופש המצפון. התקווה: ינון הילר, סרבן מצפון מוצהר שבקשתו נדחתה בידי הועדה, הגיש בג"צ נגד צה"ל ובו הוא מערער על החלטה זו ועל תקפותה המשפטית של הועדה. גזר הדין צפוי להגיע בקרוב מאוד. תנועת 'פרופיל חדש' מלווה את ינון הילר במאבקו - http://www.speedy.co.il/profile/ |
|
||||
|
||||
לפי מה שהבנתי מהכתוב באתר, צה"ל מכיר באופן רשמי רק בסרבנות מצפון מטעמים פציפיסטיים, ולא מסיבות פוליטיות, כפי שעולה מתגובתו של רן בר זיק. על פי צה"ל: "רשויות הגיוס אינן מכירות בפטור מטעמי מצפון הנעוצים בהשקפת עולם פוליטית-מדינית וביקורת על המדיניות שאותה מפעילה מדינת ישראל באזור יהודה ושומרון וחבל עזה". כלומר, נכון לעכשיו, צה"ל לא מכיר בסרבנות מצפון. עם זאת, אני מוכרח להודות, שיש לראות כהישג של צה"ל את העובדה שעד עתה הסוגייה הזו לא עלתה למבחן בבג"צ. מסתבר שכמה שבועות בכלא גורמים לאידיאליסטיים הצעירים לוותר במעט על עקרונות צו מצפונם, וגם אם הם בסוף משתחררים, הרי שזה בגלל הסיבה הערטילאית משהו של "אי-התאמה". השיטה הזו אופיינית לצה"ל, ועד כמה שידוע לי, גם סוגיית חתימת הקבע עדיין לא עלתה למבחן הבג"צ (לפחות מאז חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק). כלומר, צה"ל העדיף לשחרר בשקט את כל מי שביקש להשתחרר משירות הקבע, מאשר להסתכן בפסק-דין של בג"צ בנידון. ואגב, גם אם עתירתו של ינון תזכה בבג"צ זו עדיין לא תהיה גאולתם של סרבני המצפון באשר הם. יינון מגדיר את עצמו כפציפיסט, וכאלה, כאמור, הצבא מסכים לשחרר - באופן רשמי. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, הייתי צריך להדגיש כי תפקיד הוועדה הוא לדון בעניינם של פציפיסטים בלבד, לא במתנגדים אידיאולוגית גרידא או כל סוג אחר של התנגדות (למרות שהבידול הזה הוא מלאכותי לחלוטין, על פי רוב מלווה התנגדות אידיאולוגית במידה של פציפיזם ולהפך, לא ניתן להפריד בין השניים מבחינה רעיונית-ערכית באופן שלם). סרבנות לשרת בשטחים בלבד הינה סרבנות מצפון, אמנם שונה היא מסירוב כולל לשרת בצה"ל, אך היא סרבנות מטעמי מצפון גם כך. הויתור לבסוף והשחרור הוא ביוזמת הצבא, לא המתנגדים - ראה המקרה הנוכחי של גבי וולף, לאחר שסרב להתחייל הוא נשפט ל-14 יום מאסר, ריצה אותם ושוחרר, קיבל צו גיוס נוסף, סירב להתחייל בשנית ונשפט לתקופה נוספת של 28 יום. ע"פ החוק היבש הצבא יכול להמשיך לשפוט ולשחרר אותו ללא הגבלה ממש, כמובן שבסופו של דבר מבינים כי אין בכך כל תועלת והוא ישוחרר על סעיף כלשהוא (אי-התאמה/נפשי/המצאה מטופשת אחרת), בינתיים נעשה לו עוול נורא. התקווה שגלומה במקרהו של ינון הילר היא שאם יחליט בג"צ שיש לשחררו יהיה זה תקדים ראשון מסוגו אשר ישמש סרבנים פציפיסטיים בעתיד בעת שטיחת טענותיהם - עד היום השיטה של הוועדה הזו הייתה או לסרב לבקשה או לנסות לשכנע את הפונה אליה להתפשר על איזו דרך ביניים שמחד לא תהווה תקדים במקרה שישוחרר ומאידך תגרום לו להתגייס בתנאים מקילים כלשהם, או באופן הרגיל. בנוגע לסרבני מצפון שאינם פציפיסטיים, מרגע שתפתח הדלת לשחרור על בסיס מצפוני - קצרה הדרך לשחרורם גם של אלו. אנקדוטה מעניינת לסיום - בזמן מלחמת העולם הראשונה נשפטו למאסר בני כתות נוצריות אדוקות בארה"ב (אין טעם להכנס להגדרה המדויקת של הכת, הם היו דומים במהותם לכת האמיש הידועה) למשך תקופות שלא יעלו בכלל על הדעת בשל סירובם הדתי-פציפיסטי לשרת בצבא ארה"ב - לעיתים עד ל-30 שנים! תוצאת לוואי נוספת הייתה נדידתם, כך ממש, של קהילות שלמות (עד עשרות אלפי אנשים) לקנדה השכנה, שם כובד רצונם ומצפונם והם חיו חיים של שלווה. לבסוף שונה החוק בארה"ב והתיר סירוב לשירות צבאי על בסיס דתי ומצפוני, צעד שגרם לחלק גדול מהעוזבים לשוב לתחומי ארה"ב גופא. |
|
||||
|
||||
כיצד "חוק יסוד: חופש העיסוק" מתקשר לחתימה לשירות קבע? בחוק קיימת הגבלה, על פיה ניתן לסתור אותו בחוק "שנועד לתכלית ראויה,ובמידה שאינה עולה על הנדרש". כל חוק העומד בניגוד לאמור בחוק חופש העיסוק חוקי בתנאי שמצויין בו בפירוש שהוא חוקק למרות פגיעה זו. אם קיים איזשהו סיכוי על פיו שלילת הזכות להתרת חתימת קבע ראשונה אינה עומדת במבחן בג"צ, אני יותר מאשמח להיות הראשון שמעמידה למבחן. |
|
||||
|
||||
בסדר - אם אתה לא מאמין בלחימה למען המדינה שלך, אל תלחם. אבל ברגע שתקבל על עצמך החלטה זו - תאבד כל זכות שהייה או חזרה לכאן. אנא פנה את חפציך ועבור לגור במקום עליו אתה מוכן להגן בחייך. |
|
||||
|
||||
מרלין היקר, אני מאמין בלחימה למען המדינה שלי, דבר טוב שווה שיילחמו בשבילו. אני לא חושב שחברון, כפר תפוח ושאר יישובים קיקיוניים, הם חלק מהמדינה שלי. כמו כן, בפעם האחרונה שבדקתי, הבחנתי להפתעתי שישנה זכות שהיה ואפילו הזכות לאזרחות לאלו שלא מסכימים להלחם כלל, קוראים לזה דמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
באיזה הקשר נאמרו הדברים אני לא יודע. אבל אתה אמרת אימרה כוללת שאיני מסכים לה. ואם 50% מהאוכלוסיה מחליטה שהיא לא נלחמת? אז מה? אז למה לא לדפוק (סליחה על הביטוי) את שאר האנשים, נכון? ולכל מי שהבין מדברי שאיני מקבל שירות לא-קרבי - אבקש להבהיר שהינני מתכוון להשתמטות מכל תפקיד צבאי שהוא. |
|
||||
|
||||
מרלין, אשמח אם תבהיר את דבריך כיוון שלא הבנתי את הפסקה השנייה בתגובתך. ורק לשם הבהרה: אני לא דיברתי על אי-לוחמה, דיברתי על כך שאיני מסכים לממן (בזמני או בסיכון חיי) מטרות שלא רק שאיני מאמין בהן כלל, אלא אני חושש שהן מזיקות מאד. |
|
||||
|
||||
אתה לא מוכן לשרת למען מטרות שלא נראות לך. ואם חצי מהאוכלוסיה תחליט שלא נראה לה לשרת מטעמים אידיאולוגיים. אז כל שאר האוכלוסיה (ולא רק הם) תפסיד. אין מה לעשות - יש חובות בתור אזרח. לא הכל שכויות. שירות בצבא במדינה מוקפת אויבים הוא אחד מהחובות. גם אם *לך* נראה - אתה הבעת ((או שלא הבעת) סלידה ממדיניות זו בבחירות. אם רוב העם מוצא לנכון לעשות פעולה צבאית מסויימת - אתה, בתור חייל, תאל. לעשות את חלקך. |
|
||||
|
||||
הבן, לא אכפת לי אם "נפסיד" בחברון, מתנחלי תפוח מעניינים אותי כקליפת השום וקבר רחל חשוב לי פחות מהאבק על השולחן. אני חושב שההמשך הישיבה שם מסוכנת למדינה ומבזבזת משאבים נחוצים במקום אחר. המצב כיום הוא שאני ואחרים נדרשים לתת כחודש בשנה למען אותם מטרות שלי ולאחרים לא חשובות כלל. תפקידי כאזרח לבוא למדינה ולהגיד לה: לא! עד כאן, המחיר הוא כבד מדי. אני לא מוכן לשלם את המחיר הזה בשביל המתנחלים והאידיאלים המטורפים שלהם. לא מוכן. את החובה הזו לא אמלא, לעולם לא. זו בחירתי המצפונית והאישית. באם אדוני מוכן לתרום מזמנו ומדמו להגן על קיקיוני חברון, אני האדם האחרון שימנע ממך לעשות זאת. אל תצפה ממני לתת תרומה שאני לא יכול לעמוד בה למען מטרה אבודה מראש. |
|
||||
|
||||
במקרה הזה אין מה להפסיד. אבר מחדל כזה הינו תקדים להשתמטות במלחמה של ממש. בנוסף על כך דעתך אינה חשובה מספיק כאן. אין זה תפקידך להחליט מה אתה עושה בצבא ומה לא - זה מה שאני מנסה להגיד. אבל לא בדרך של השתמטות. אתה יכול למחות. לא חסרים אמצעים כשרים. אז כדאי שתמצא לך מקום בו אתה מוכן לעשות דברים כאלה. או לחליפין מקום בו אתה לא תיאלץ לעשות דברים כאלה. במדינתנו אתה כן חייב לעשות זאת. אני מפצה שתעשה - אך תוך כדי כך תתנגד. אבל בדרכים דמוקרטיות. אל תתבריין מול המדינה. |
|
||||
|
||||
ועוד איך זה התפקיד שלי, מצטער, אבל אני לא פיון, אני אדם חושב המוכן לסכן את חייו ולתרום מזמנו למען מטרות ראויות בלבד. אני לא מוחה כנגד המדינה, אני פשוט לא מוכן לשלם את המחיר בעד השטחים שלדידי הם לא חלק מהמדינה. בדיוק כפי שאתה תסרב לשלם מס גולגולת של 10000 שקל לשם מימון פסל ענק של עובדיה יוסף. אני מאד מרוצה מהמקום בו אני נמצא כעת ובינתיים מצליח ליישב בין הדרישות שדורשים ממני למצפון שלי, גם אם אתה קורא לזה "התבריינות". לטעמי סירוב למלא מטלה שנוגדת את מצפוני ודעתי היא דמוקרטית להפליא. |
|
||||
|
||||
אוקיי - כאן יש ביניו אי הסכמה אלמנטרית. לא אוכל לפתח את הנקודה עוד... הייתי מתנגד בכל מרצי. הייתי מוחה, הייתי מנסה להפיל את הממשלה בלית ברירה. הכל. אבל אם לבסוף הייתה מתקבלת החלטה שזה מה שעושים - ויהי מה או שהייתי משלם או שהייתי עוזב. זה לא הגיוני לקבל זכויות ללא חובות. אין מה ליישב - המצפון לא קובע כאן. כאן קובעת המדינה והיושבים בראשה. רוצה לשנות דברים? הצבע למפלגה אחרת, נסה להפיל את הממשלה וכו'. לא חסרות דרכים, כפי שציינתי. דמוקרטיה הינה שלטון הרוב - לטוב ולרע. אני חושב שזה רע. אבל אין מה לעשות - אנא הצע צורת שלטון טובה יותר. כולי אוזן. |
|
||||
|
||||
שלטון הרוב אינו דיקטטורת הרוב, גם אם הרוב בחר את הממשלה, אין הממשלה יכולה לצוות עלי לבצע פקודות הנוגדות את המוסר, המצפון וההכרה שלי, זו המשמעות של שלטון ליברלי המכיר בעובדה שאינו טוטליטרי. האם אתה מסכים לכך? אני מקווה שכן. |
|
||||
|
||||
שלטון הרוב אינו דיקטטורת הרוב במובן זה שישנן זכויות בסיסיות המובטחות לכל אזרח באשר הוא, אשר נקבעו בהתאם לחוקי היסוד של המדינה, ובהתאם לערכי הדמוקרטיה, כפי שרואה אותם בית המשפט העליון. המצפון שלך לא משחק פה תפקיד. חוקי יסוד אפשר לשנות (אפילו ע"י רוב רגיל), ו"ערכי הדמוקרטיה" יכולים לקבל פירוש שונה אצל שופטים שונים. החוקים הללו אמורים להוות "ראי מוסרי" לערכים שהיו מקובלים בתקופה שבה נוסחו, אך הם אינם משקפים בהכרח את מצפונו של כל אזרח במדינה - ואולי גם לא את שלך. ההכרה בכך שהשלטון הוא דמוקרטי, ליברלי ואינו טוטליטרי נובעת מעקרון הפרדת הרשויות, ומתן הסמכות לבית המשפט העליון לפסול חוקים ולהוציא צווי מניעה לפעולות שמבצע השלטון, אם הן אינן עולות בקנה אחד עם חוקי היסוד וערכי הדמוקרטיה. נכון לעכשיו, "סרבנות מצפון" לא מוכרת בחוק במדינת ישראל, ולכן הממשלה יכולה לצוות עליך לבצע פקודות הנוגדות את המוסר, המצפון, וההכרה שלך. המצב שבו כל אזרח פועל אך ורק לפי צו מצפונו הוא למעשה מצב של אנרכיה. ואגב, לפי ההגיון שלך, זה לגיטימי עבור חייל ימני לסרב לפנות התנחלות, וזה לגיטימי עבור מתנחל לסרב להתפנות. אתה גם מכיר בזכותם של כל החרדים לא להתגייס לצה"ל. האם הממשלה יכולה להכריח לשלם מיסים את מי שאינו מכיר בסמכות השלטון? לא, ככה מדינה לא יכולה לעבוד. |
|
||||
|
||||
אני לא פועל רק על פי צו מצפוני ואני מוכן לכופף את המצפון עבור מטרות מסוימות. שמירה על ההתנחלויות הן בפירוש לא מטרה ראויה. מערכת חוקים וכללים הוא דבר שכל אזרח צריך לעמוד בו, ללא קשר לדעותיו, אבל ישנם מצבים מסוימים שבהם עליו להפעיל את שיקול דעתו *במיוחד* שמבקשים ממנו תרומה מיוחדת המוקדשת למטרה ספציפית כמו במקרה דנן. לא מדובר באנרכיה מוחלטת אלא בחופש. האם לגיטימי שחייל ימני (בשירות מילואים) יסרב לפנות התנחלויות? כן. האם לגיטימי שמתנחל מסרב להתפנות? כן. האם לגיטימי שהחרדים ישתמטו מהצבא? לצערי הרב כן, אני יכול שלא לאהוב את זה, אבל אני מכיר בזכותם לסרב. אם יותר ויותר אנשים יאמרו: "לא! אנו לא מוכנים לת חודש בשנה מחיינו עבור המטרה הזו" אולי הממשלה תכיר בכך שכוחה אינו מוגבל, שיש גבול למה שניתן לסחוט מאוכלוסיית האזרחים ואולי תיסוג מהחלטתה להמשיך ולהחזיק בהתנחלויות קיקיוניות. המדינה יכולה להכריח את מי שלא מכיר בה לשלם מיסים, היא יכולה להטיל עלי סנקציות כיוון שאני מסרב לשרת בשטחים. זה המחיר שאני משלם עבור השמירה על אמונותי ודעותי. |
|
||||
|
||||
המחיר ההוגן שאתה צריך לשלם עבור השמירה על אמונותיך ודעותיך הוא הגירה למקום אחר. לשבת כאן בארץ ולסרב ליטול חלק בהגנה עליה (''עליה'' במובן הרחב כולל את השטחים הכבושים וכולל בפעולות מעבר לגבולות אם קיבלת פקודה לעשות זאת) זאת התנהגות לא מוסרית. |
|
||||
|
||||
מדוע עלי ללכת למקום אחר? די טוב לי פה, למרות עול המילואים (מישהו בסוף צריך להגן על "ארץ האבות", לא?) ועול המיסים הכבד (מישהו צריך לממן את קיקיוני חברון, לא?) אני לא חייל שזהו מקצועו ואני לא מציית לפקודות באופן עיוור, למרות שמה שמערכת החינוך לימדה אותי במשך השנים ומה שהמערכת הצבאית דחסה לתוכי, הגעתי למסקנה שאני אדם עצמאי וחושב, לא פיון. האם מדובר פה במלחמה או קרב? לא. אם אשרת בקרב כמובן שלא אתחיל לפקפק בשיקול דעתו של המפקד ששלח אותי לכבוש את הגבעה. האם מדובר בפציפיזם? לא ממש, כשאני אקרא אל הדגל, אני אגיע. מדובר פה בבטחון שוטף, כשאני יודע שאני תורם את החודש הארור הזה בשנה, החודש שבו אני מפסיד לימודים ועבודה, אני תורם אותו בשביל חוות מעון, חברון, תפוח ושאר מקומות קיקיוניים. אם הייתי תורם את החודש הזה *בשבילם* הייתי בעצם מכריז על עצמי כעל אוויל מושרש, שממלא פקודות, שמממן את המטורפים שיושבים שם. אני ל-א מ-ו-כ-ן לממן אותם. אגב, בהיסטורית מדינת ישראל נרשם כבר "מרי אזרחי" כזה, בנות הצנע - זהו מרד עקרות הבית המפורסם, אם הם לא היו מתנהגות כך, יכול להיות שהצנע היה נמשך עד היום... אם רוב חברי שמשרתים במילואים, שאני יודע שהם לא מבינים בדיוק מה הם עושים שם, היו מתנהגים כמוני ולא מפחדים לשבור את החינוך לצייתנות שקיבלו, מדינת ישראל היתה כבר פועלת לפי ההיגיון. |
|
||||
|
||||
העמדות הפוליטיות שלנו קרובות, אבל בנושא התרגום שלהן לפעולה אנחנו חלוקים. אני לא חושב שמדינת ישראל יכולה להתנהל כך שכל אחד יחליט מתי ואיפה הוא משרת במילואים, משלם מס הכנסה (בשביל להקים עוד כמה כוללים ?) או חוצה צומת באור אדום (גם כשהכביש ריק ואין נפש חיה ברדיוס קילומטר). הבעיה היא שאם אתה נוטל לעצמך את זכות השיפוט לאילו חוקים לציית ומאילו מותר לך להשתמט, אתה חייב להסכים שלכל אזרח מוקנית הזכות הזאת, ומכאן ועד התפוררות הדמוקרטיה שלנו הדרך קצרה מאד. בסופו של דבר, הטיעונים שלך לא שונים בהרבה מאלה של המחתרת היהודית. |
|
||||
|
||||
לקחתם ויכוח על מינון והפכתם אותו לויכוח עקרוני, אבל ברמה העקרונית לא יהיה בוויכוח הזה צד צודק וצד טועה. אני מניח ששניכם מסכימים שיש נושאים שמצדיקים מרי אזרחי ויש נושאים שלא מצדיקים, ותסכימו גם ודאי שהנושאים המצדיקים *בעליל* מרי אזרחי (נניח, מס חדש שיוטל לשם מימון רכישת יאכטה לכל חבר כנסת) אסור שיהוו עילה למתנגדים להם לעזוב את הארץ. מטרת המרי האזרחי היא לשנות את המערכת מבפנים, ואילו עזיבת המדינה היא אקט המבטא את ההפך הגמור מהרצון לשנות את המערכת מבפנים. הקריטריון שיכול לשמש כאבן בוחן מינונית לגבי מה יצדיק מרי מסוג זה ומה ייחשב לסתם התפנקות לא מוצדקת של קבוצת שוליים, יכול להיות כמות האנשים שיצליח מארגן המרי האזרחי לגייס מאחוריו. אם הכנסת תגדיל את נטל המיסוי בעקבות (לדוגמא) אישור הגדלת המענק למשפחות מרובות ילדים ובעקבות זה 99.9 אחוז מאזרחי המדינה דווקא ישלמו את מלוא הכסף ברצון ובחפץ לב, כנראה שהדבר אינו מצדיק מרי אזרחי במדינת ישראל. מי שלא מוכן לשלם את המס החדש, שיעזוב. אם, לעומת זאת, יצליח אדם כלשהו לגרור אחריו קבוצה נכבדה של אנשים שכולם יגידו "עד כאן" למיסוי הנוסף, לא יעלה על הדעת לשלוח את כולם אחר-כבוד לחו"ל ויש טעם רב לשקול מחדש את אישור החוק. לגבי שירות המילואים הולכת ומתחזקת בכל הארץ מגמה של סירוב בדיוק מהטעמים שהועלו פה. לפי דעתי, מרגע שהתופעה חורגת ממימדים שוליים רצוי לאפסן חזרה בבוידעם את הארגומנטציה הדמגוגית של "כל מי שלא רוצה לתרום, שילך מפה" וחובה לשקול את הדברים מנקודת ראות חדשה ועניינית יותר. אחד מהשניים צריך לקרות לאלתר: או שההנהגה הנוכחית תבין שמדיניותה מסתמכת על זמינות משאבים שאינם קיימים בפועל וכמו כל הנהגה אחראית במצב כזה היא תשנה את המדיניות בהתאם, או שהסרבנים יבינו שמשימות השיטור בחברון והשמירה על נצרים דווקא כן מהווים נדבך הכרחי בשמירה על בטחון המדינה, ויחזרו בהם מסרבנותם. אם לא קורה אף אחד מהאירועים הללו, סימן שעדיין אין בנושא הזה מספיק עניין ציבורי שיצדיק מרי אזרחי. |
|
||||
|
||||
מרי אזרחי יכול להיות מוצדק כצעד אחרון של אין ברירה. בדוגמא ההיפותטית שלך, במקום מרי אזרחי מספיקה היתה מחאה רחבת היקף שהיתה גורמת לבחירות חדשות או ביטול ההחלטה (זוכר את סברה ושתילה?). בעניין המילואים - ואגב זה היה נכון עוד יותר בזמן מלחמת לבנון, אם כל מילואימניק *לאחר* השחרור היה מתייצב לשביתת שבת מול הכנסת למשך כמה ימים, משהו היה חייב להשתנות. או שהנטל היה מחולק בצורה יותר צודקת (הרי גם הצבא עושה לעצמו חיים קלים בכך שהוא נותן יד להשתמטות, ולא רק של בני הישיבות) או שהמדיניות היתה משתנה כך שהיה פחות צורך במילואים. אחרת הממשלה היתה נופלת כי חברי הכנסת החרדים לכסאותיהם היו נענים לקול ההמון מפחד הפריימריס הבאים. כל זמן שלא מוצו כל הדרכים הדמוקרטיות להשגת המטרה (הצודקת מאד בעיני) מרי אזרחי פסול בעיני בגלל ההשלכות שלו על המשך החיים כאן. מספיק שעשרה אחוז מהציבור יחליטו על מרי אזרחי כדי לשבש את החיים בצורה כזאת ששלטון הרוב לא יוכל להתקיים. |
|
||||
|
||||
המממםםם, אולי אדגים זאת בדוגמת מס יעודי, כמו למשל מס בריאות, שאתה יודע לאן הוא הולך. נניח ויש אדם שמסיבות מסוימות מתנגד לחלוטין למערכת הרפואה וחושב שהיא מזיקה ומיותרת, אין לציין שהוא לא משתמש כלל בשירותיה ולא מוכן להשתמש בהם בעתיד, הוא מתנגד לה מכל בחינה שהיא. האם מוסרי שאדם זה יסרב לשלם מס בריאות? כן, כי המס מממן מערכת שלמה שהוא מתנגד לה ומערכת זו בלבד. האם הוגן שאדם זה יסרב לשלם מס הכנסה? לא, כיוון שהוא אינו יודע כמה ואם המס הזה הולך למערכת הבריאות. אותו דבר לגבי: אם אני יודע לאן הולכים ימי המילואים שלי, אני יכול לסרב "לממן" מערכת מסוימת שנראית בעיני לא מוסרית, יקרה ומזיקה. זו שאלה של מימון, כלכלה אם תרצה, אני לא מסרב לחוק מסוים, אלא אני מסרב לממן את הקיקיונים של חברון. |
|
||||
|
||||
Will you elaborate on the famous civil disobidience in Israeli history?
I never heard of it (which is no wonder, I never studied history in an Israeli school) Links to more information would be appreciated. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא למד היסטוריה בבתי הספר הישראליים, גם מי שלמד בהם.... בראשית הימים היה צנע, כפי שידוע לכל, בנוסף לצנע התפתח גם שוק שחור במוצרי מזון, הממשלה ניסתה לאסור על השוק השחור, אך עקרות הבית הפולניות לא וויתרו על הסיכוי להביא לעולל איזה מרק עוף והמשיכו לקנות, המסחר בשוק השחור הלך וגבר עד למימדים של מרד ולבסוף הממשלה ביטלה את הצנע. יש לזכור שישראלים תמיד חיפשו ומצאו דרכים לעקוף את הממשלה ולהתחמק מהחלטות שרירותיות יותר או פחות, משהו זוכר את המחיקון והאנטי מחיקון? |
|
||||
|
||||
אני מסכים. אך איני מסכים שהשלטון של היום מסתכל על מספיק סוגיות בכדי להיקרא ליברלי. כמו כן, במקרה זה, איני רואה סיבה לתת לך את הזכות הבסיסית הזו. זאצ משום שאיני מחשיבה כזכות בסיסית. |
|
||||
|
||||
נשאלת השאלה - האם אתה חושב שאין קשר בין מילוי החובות לקבלת הזכויות (הרלוונטיות מבחינה משפטית)? |
|
||||
|
||||
ישנן זכויות שהן אינן תלויות בדבר: הזכות לבחור ולהבחר, הזכות למשפט הוגן, כבוד האדם וחירותו ועוד זכויות אלמנטריות השמורות לאזרחים מבחינה דמוקרטית. אני לא חושב שיש להעניק למשרתים זכויות יתר "אזרחיות" (למשל: רק יוצאי צבא יכולים לבחור ולהבחר), יש לתגמל אותם מבחינה כלכלית כמובן. |
|
||||
|
||||
אבל הדמוקרטיה כן מגבילה זכויות מסויימות כתגובה לאי-מילוי חובות: אדם שעבר על החוק בצורה חמורה, נשללת ממנו הזכות לחירות (כלא). מדוע אין לשלול זכויות פוליטיות (לבחור ולהבחר) מכאלו שאינם ממלאים את חובתם הבסיסית למדינה? |
|
||||
|
||||
הדבר הראשון שיש לחשוב עליו הוא סכנת המדרון החלקלק: בראשונה ימנעו זכויות מאלו שמשתמטים לחלוטין מהצבא (חרדים, ערבים), אחר כך יחליטו לשלול את הזכויות ממי שלא משרת במילואים (קשישים, נשים) ואחר כך לתת את הזכויות למי שמשרת בקרבי בלבד וכך הלאה, שלילת הזכויות בעוון אי מילוי כל החובות יוצרת סכנה חמורה של אוליגרכיה. שנית, רק אדם שעבר על החוק בצורה חמורה מאבד את זכותו לחרות וגם אז הוא עדיין זכאי לכל זכויותיו האחרות, הוא נותר אזרח גם כאשר הורחק מהחברה. האם אי מילוי חובה אזרחית הוא עבירה חמורה? גם רוצח זכאי לבחור, האם אי שירות בצבא מהווה עבירה חמורה יותר מרצח? |
|
||||
|
||||
First of all, I apologize for writing in english. I´m in Bolivia at the moment, and hebrew fonts are not very common.
Basically, it is a matter of values. ofcourse that state can choose to associate vital rights with military service, exactly like it does with paying taxes. one simply has to consider the implications - the right to vote is the right to have some (if very limited) control on your life. associating this with military service implies that we are trying to build here a new Sparta, and not a democratic state. |
|
||||
|
||||
נשמע לי כמו התכחשות למציאות, אם כי לא הייתי משתמש במילה ספרטה. מדינת ישראל חוקקה חוק המחייב כל אדם בהגיעו לגיל 18 להתגייס לצה"ל. לא משנה מהו אופיו של החוק, יש לציית לו ויש לאכוף אותו, ואכן אוכפים אותו - רק נסה לערוק מצה"ל. לעומת זאת, חלק מאזרחי המדינה משתמטים באופן שיטתי ומניפולטיבי מהשירות, והם יוצאים מכך ללא כל פגע. למה שיקבלו יחס שווה כמו אחד שכן שירת? בכלל, לדעתי יכול להתנהל ויכוח באשר לאופי הזכויות הפוליטיות. האם הן זכויות טבעיות, או שמא הטבות בלבד? אם הטבות, אזי יש לתתן רק לאלו שממלאים קריטריונים מסויימים. היום כדי להצביע עליך להיות אזרח במדינת ישראל - גם זה קריטריון. אולי יש להעלות את הדרישות ולהתנות קבלת זכויות פוליטיות בשירות צבאי? |
|
||||
|
||||
I agree, though I would rather that National Service be added to the list of allowed prerequisites.
Another thing: we should also, by law, disallow carreer military men or women from entering politics for five to ten years after they conclude their service. It will allow them to get acquainted with civilian life - a military-based world-view is not proper for political service. |
|
||||
|
||||
כמובן, שירות לאומי מוכרח להיכלל ברשימת הקריטריונים, וזאת על מנת למנוע אפליה פסולה של ציבורים שונים כמו ערבים או סרבני מצפון. אולם, ידוע שהערבים מתנגדים לשירות לאומי, אפילו לשירות לאומי קהילתי (בתוך הקהילות הערביות). באשר לסרבני מצפון - אודה אם מישהו יוכל לספר לי מה מונע מהם לעשות שירות לאומי במקום צבא. באשר להצעתך, ידוע לי שהיא ממומשת בארצות רבות כמו ארה''ב לדוגמא, ועובדת טוב מאוד. |
|
||||
|
||||
Well, I think that this is the problem of those opposed, isn't it? If you don't want the right to vote, we can't make you, can we?
And yes, I have heard of the policy in the US - I am not that much of an original thinker. One thing troubles me, though: When did Colin Powell resign from the military? Is it not less than ten years ago? If so, why was it allowed for him to become a Secretary? Or does the law in the US refer only to elected officials, not appointees? |
|
||||
|
||||
מה שמונע מסרבני מצפון לעשות שירות לאומי במקום להתגייס לצה''ל הוא החוק - שירות לאומי אינו נחשב בשום אופן או צורה כתחלופה לשירות צבאי (לבנים, לבנות העניין שונה במקצת - עוד אפלייה לרשימה). הכנסת שינוי בחוק כך ששירות לאומי ייחשב כמקבילה לשירות צבאי מכל הבחינות ויהווה אלטרנטיבה אמיתית למעוניינים בכך היא אחת מהמטרות המוצהרות של חלק ניכר מתנועות סרבני-המצפון, מלבד אולי תת-הקבוצה האנרכיסטית. כמו כן, ההתנגדות של קבוצות פלסטינאיות-ישראליות לשירות הלאומי נובעת מהקשר ההדוק שיש לזה על-פי רוב לצה''ל ולחוסר המיסוד של האפשרות זו - אם השינויים הנחוצים בחוק יעשו אני צופה שתהיה הענות ממשית מצד קבוצות אלו לשתף פעולה. לכשעצמי, אני חושב שגם שינוי שכזה איננו מספיק - שכן למדינה אין זכות לדרוש מאזרחיה דבר מלבד תשלום מיסים, למרות שבאופן אישי אסכים לתרום מזמני למדינה בצורה של שירות לאומי, אם זה יהיה בעל משמעות אמיתית וסטטוס דומה לשירות צבאי. |
|
||||
|
||||
לבנות מותר לוותר על שירותן הצבאי ע"י הצהרה על סירוב מטעמי דת או מצפון. לבנים, לעומת זאת, החוק לא מתיר זאת. אני מסכים איתך שמצב זה פירושו אפליה פסולה, אולם אני חייב לציין שמעולם לא שמעתי סרבני מצפון שמציעים את האלטרנטיבה - שירות לאומי. איני רואה כל סיבה לאסור מאדם לשרת בשירות לאומי במשך שלוש שנים, ושאת כמובן לאחר שהוכיח מעל לכל ספק שהוא אכן בוחל כדרך חיים במיליטריזם ובקונספט הצבאי (אני מאמין שדיברת על אחד כזה - ינון הילר - בעבר). באשר לאוכלוסיה הערבית-ישראלית, אתה טועה. לא מזמן הייתה יוזמה של ראש העיר טייבה להחיל שירות לאומי קהילתי ערבי באיזור טייבה והסביבה. הקהילה עצמה תמכה נמרצות והתוכנית הייתה נרקמת ללא הפרעה, לולי חברי כנסת ערביים שהתנגדו להצעה, בטענה המשעשעת עד מאוד ש" עכשיו זה שירות לאומי, מחר זה יהיה שירות בצה"ל ". ומדינת ישראל מפלה אותם, הא? על אילו שינויים בחוק אתה מדבר בדיוק? התשתית מוכנה והביצוע אפשרי. אי רצון לעזור לקהילה שלך עצמך גובל לדעתי באווילות. גם את קביעתך בנוגע למה מותר ואסור למדינה אני שולל - המדינה, בתור גוף המופקד על בטחון תושביה, רשאית לאכוף את חוק שירות הבטחון אם היא רואה בכך לנכון. במידה וחוק זה אינו דמוקרטי - לפרלמנט יש את כל הכלים לבטלו. עקב העובדה שהוא עוד לא עשה כן, יש להניח שהחוק הזה הוא הכרחי וכל קריאה לבטלו היא עוורון גרידא. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי - ישנם התומכים בכך כחלופה לשירות צבאי וישנם המתנגדים לכל שירות כלשהוא שהמדינה כופה על אזרחיה. הדיון הוא כמובן תיאורטי לחלוטין נכון לעכשיו. בנוגע לאוכלוסייה הפלסטינאית-ישראלית - אם הקהילה עצמה תמכה בעניין כיצד יכולים חברי כנסת כאלו או אחרים למנוע מהם מלממש את רצונם? אני מצטער, אבל נדמה לי שחסר לנו איזה רכיב בפאזל כדי להגיע למסקנה בעניין זה. אני סבור שבמסגרת כללית של שינוי ערכי של המדינה (מעבר סוחף למדינת כלל-אזרחיה) היכלול בתוכו גם שינוי מן היסוד של סוגיית הגיוס והמצפון, ימצאו לעצמן גם קהילות אלו את מקומן היחסי במערך השירות החברתי ההתנדבותי ובוודאי כאשר מאמציו של זה מופנים פנימה אל תוך תוכם ומרוכזים בבעיות החשובות להם ולסביבתם המיידית. בנוגע לחוק - הגישה שלך היא פורמליסטית לחלוטין, וכתוצאה מכך מסוכנת בשל העיוורון המוסרי שהיא משקפת. הטענה כאילו עצם קיומו של החוק מבטיח את מוסריותו ואת הנחיצות שבו, כי אחרת כבר היה מבוטל, הינה בלתי תקפה לחלוטין ובעצמה לוקה בהאשמה אותה כיוונת אליי. החוק בנוסחו הנוכחי הינו בלתי מוסרי ובלתי דמוקרטי בעליל, הוא מתעלם מחופש המצפון של כל אדם באשר הוא ולוקה באפלייה על רקעים שונים (מגדרי/אתני/דתי וכן הלאה) - ועל כן יש לשנותו בהקדם. |
|
||||
|
||||
אפרוש בפניך את המיני-תיאוריה שפיתחתי בנוגע למנהיגים של הערבים-ישראלים (ושתקפה, פי כמה וכמה, גם לגבי המנהיגים הפלשתינאים): המנהיגים הערביים-ישראלים לא מעוניינים בשוויון זכויות כלשהוא במדינה ישראלית יהודית. כבר מזמן הם הבינו שכל צעד שנעשה לקראתם מקרב אותם אט אט לעבר הכרה בהיותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי, ומשום כך הם מתנגדים בתוקף לכל צעד כזה. מטרתם הסופית היא לא חיים בצוותא בשוויון חברתי, כי אם עליונות ערבית בכל אשר קשור למדינת ישראל. המבקרים והלועגים (בצדק, בד"כ) לערביי ישראל, נוהגים להשתמש רבות במשפט: The arabs never missed a chance to miss a chance. ובצדק - הם דחו כבר בימי המנדט הצעה בריטית להקמת ועדה שליטה שחבריה יהיו ע"פ היחס שלהם באוכלוסיה (רוב ערבי בולט), הם דחו את תוכנית החלוקה של האו"ם, שם קיבלו מדינה, הם נכשלו בכל המלחמות שכפו עלינו, ובסופו של דבר - דחו את הצעותיו מרחיקות הלכת של ראש הממשלה לשעבר ברק בנוגע לשטחים ושיבה.לכאורה, עבור אלו שמאמינים שאכן הערבים רצונם בסוף הסכסוך בדרכי נועם, נראים צעדים אלו כלא הגיוניים במקרה הטוב ומפגרים במקרה הרע. אולם, הטעות הבסיסית היא זו שרצון הערבים הוא לא בשלום ואחווה, אלא בשלטון בלעדי וכינון מדינה משלהם באיזור. ובאשר לשירות הלאומי - מדוע אתה חושב שיש לשנות את מבנה המדינה למדינת כל אזרחיה? האם לא תספיק חקיקה בנושא השירות הלאומי ודי? |
|
||||
|
||||
האם אנשי השרות הלאומי יעשו מילואים? ואו יתפקדו בצורה מסוימת במידה ותפרוץ מלחמה? |
|
||||
|
||||
לדעתי, אנשי שירות לאומי יכולים לבצע שירות קהילתי כשירות מילואים (בתי-אבות, מעונות, בתי-יתומים וכו'). במקרה של מלחמה, לצבא הסמכות להעביר אותם לפיקודו של פיקוד העורף, ולחלק להם מטלות שם, שלא יהיו קשורות במישרין לטיפול בנשק או בלוחמה לסוגיה. אני חושב שאין חקיקה בנושא, ושצריך להביא לכך בהקדם. |
|
||||
|
||||
I would like to ask that you explain your last paragraph, please. I see no problem in the State changing the duties/rights equation, so long that it is balanced. I see it as unbalanced, at the moment, by the way.
|
|
||||
|
||||
מה לא ברור? העמדה שלי היא שלמדינה אין זכות לדרוש מאזרחיה לשרת אותה בכל אופן או צורה מלבד תשלום מיסים, ובוודאי אין לה זכות לגזול זכויות מולדות או נרכשות (אדם/אזרח) בהקשר לחובות הבלתי-לגיטימיות הללו. שירות לאומי או צבאי צריך להיות על בסיס התנדבותי גרידא. אם מצב כזה היה קיים בישראל, ושני סוגי השירות היו שווים בערכם, לא הייתי מתנגד לקחת חלק בשירות הלאומי - אם המטרות שלו ואופן יישומן היו משקפים בעיניי ערכים בהם אני תומך ואותם ברצוני לקדם וליישם. מקווה שהבהרתי את עצמי. |
|
||||
|
||||
But why doesn't the State have the right to demand that its citizens serve it in any manner except for taxes?
In any case, this isn't a matter of demanding that the citizens serve - the service is a prerequisite to voting privileges. No-one is forced to serve; but only if you serve do you get the privilege of voting. Why is voting a birthright, as you imply? What's wrong with it being a privilege, kept for those who are willing to serve their fellow citizens? |
|
||||
|
||||
על עניין שירות החובה הרחבתי כבר בעבר על גבי דפי האייל, וכך עשו גם אחרים. אני יכול לחפש את זה בשבילך או לנסח זאת מחדש, אבל הנושא נידון כבר בהרחבה. זכות ההצבעה בחברה דמוקרטית איננה זכות מולדת, ולא רמזתי לכך - זוהיא זכות המוענקת לאזרח ולא לאדם, ולפיכך ניתן לשלול אותה או לוותר עליה במקביל לויתור על האזרחות. חברה בה זכות ההצבעה תלויה בקשר ישיר עם שירות צבאי הינה חברה פשיסטית ומיליטריסטית, שערכי הדמוקרטיה ממנה והלאה. |
|
||||
|
||||
I'm sorry, sir, but you again seem quite arbitrary, to me. Your last paragraph again appears to me quite baseless. Especially since this whole issue is about service to the state, not strictly military service.
If voting is a right of a citizen, then yes, by that definition, citizenship, in my view, should be given only to people who have served the State. Others will have to have a different status, in this case. |
|
||||
|
||||
In some places voting is an obligation rather then a right. In Australia, for example, voting is compulsory. This applies to municipal, state and federal elections.
|
|
||||
|
||||
כלומר, לדעתך, מדינה שמאוכלסת כולה באנשים רציונליים שלא ירצו לסכן את חייהם למען הכלל, אין לה זכות קיום (או לפחות אין לה סיכוי להתקיים לאורך זמן) - שהרי איש לא יצטרף לצבא, ובפעם הראשונה שמישהו יחליט לתקוף אותה, היא תקרוס. כל מדינה דמוקרטית מחזיקה בזכות לגייס חלקים נכבדים מהאוכלוסיה לצבא במקרה הצורך. קרה המקרה ובישראל הצורך הוא יומיומי. הפיכת השירות כולו להתנדבותי כאשר אין בצד השירות כל הטבות משמעותיות, משמעותה החרבת מדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
לא רק זאת, הנימוק לחוק שירות בטחון אינו פאשיסטי כפי שטוען גלעד, אלא חופף עם ערכיה הדמוקרטים של המדינה. המדינה שמה כערך עליון את ההגנה על בטחון תושביה. זהו תנאי מרכזי באמנה בין המדינה לאזרחים. על כן, מפאת הצורך, המדינה מרשה לעצמה לגייס אזרחים לשירות בצבאה, על מנת שיגנו על עצמם ועל שאר האזרחים. חשוב לרגע - גם המיסים שאתה משלם הולכים למעשה לאנשים אחרים, הזקוקים להם, וזאת כחלק ממדיניות רווחה שנוקטת המדינה. ואם לא ארצה לחלק את כספי לעניים? אם אני מתנגד למדינת רווחה ודוגל בליברליות סטייל ארה"ב? כאזרח המדינה אני מחוייב, מתוקף ההסכם ביני לבין המדינה, לשלם את המיסים. אני גם חייב מאותה סיבה ממש לשרת בצה"ל. נכון, צודק גלעד כשהוא טוען שכפייה לשרת בצבא כנגד הרצון היא פגיעה בזכות לחופש. גם תשלום מיסים, אגב, מהווה פגיעה בזכות לקניין. אולם, כששני עקרונות דמוקרטיים מתנגשים, וכאן אני מדקלם את שעורי האזרחות בעבר הלא-כל-כך רחוק שלי, יש להגיע לפשרה "הפחות כואבת", כלומר זו שהפגיעה בערכים הדמוקרטיים בה היא הקטנה ביותר. מובן שבטחון המדינה עדיף בהרבה על חירות הפרט (שיש לציין שאינה מוגבלת כמעט, 3 שנים עם ערבים פנויים וכל יומיים בבית זה בכלל לא רע). |
|
||||
|
||||
יא אללה, רק לי זה יכול לקרות! התאמות אישיות... |
|
||||
|
||||
לאלו שלא רוצים לשרת בצבא (מטעמים פציפיסטיים, לפחות) יש סדר עדיפויות שונה. אני, למשל, לא רוצה לשרת בצבא, ואם מדינת ישראל תיחרב אני אלך לגור במקום אחר; אני אעשה את זה הרבה לפני ההיחרבות, למעשה. יש בעולם הזה אנשים שרוצים בסך הכל לחיות בשלווה, ואם על ישראל נגזר לעולם לא לחיות בשלווה, אולי לא שווה לחיות כאן. חוץ מזה, אם אני הייתי ראש ממשלה אז כבר מזמן היה שלום (לדעתי), אז שאני אמות בקרב בגלל מדיניות קלוקלת של מישהו אחר? אין סיכוי. |
|
||||
|
||||
בהחלט זכותך לעזוב את המדינה (בהנחה שיש לך לאיפה ללכת) בכל שלב ובכל זמן שבא לך. העניין הוא שכל עוד אתה אזרח במדינה, הטענה כאילו אין למדינה זכות לגייס אותך לצבא היא פשוט שגויה. אינך מוכן להתגייס לצבא למרות שהמדינה אמרה לך מראש שזה מה שהיא מצפה ממך? עזוב אותה, או שתסכים לקבל עליך את הסנקציות הקבועות בחוק (כלא וכאלה). אתה גם מוזמן, אגב, לנסות להיות ראש ממשלה. אני לא בטוח שאני אצביע לך, אבל תנסה. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
הסרוב לשרת בצבא נובע בדרך כלל מטעמים של "חיים-או-מוות", כלומר - פחד מסיכון החיים וחוסר רצון לפגוע בחיים של אחרים; על המדינה להתחשב ברגשות אלו ובטח שלא להעניש אנשים שלא מעוניינים להשתתף בחגיגה. אני לא בעד אנרכיה - אם מישהו לא רוצה לשלם מיסים או לעצור באור אדום, שייענש; אלו הם חוקים שאין בהם פגיעה ממשית בשלומם ובריאותם של האזרחים שלא מסכימים להם, והנזק המירבי שנגרם להם כתוצאה מביצוע החוקים הוא הפסד כספי מסוים למטרות שאיתן הם לא מסכימים או הפסד זמן בשל סיבה לא מוצדקת, לטעמם. אבל להעניש מישהו כי הוא לא מסכים לסכן את חייו? מגוחך. מחר יהיה משבר בענף הבניה והמדינה תחליט שכולם צריכים לחבוש קסדות ולעלות על פיגומים. אין סיכוי. אגב, אני בטוח שגם לא הצבעת לאנשים שכן ניסו להיות ראש ממשלה ושלהם אני הצבעתי, אז בהחלט יש בינינו פער מסוים. |
|
||||
|
||||
המדינה מחוייבת לספק כמה דברים, אחד מהם הוא בטחון. לצערנו, טרם פותחו רובוטים שממלאים את תפקידם של חיילים, ולכן כדי לספק בטחון, המדינה משתמשת באחד המשאבים שלה - היינו, אזרחיה - כדי לספק את הצורך הזה לאותם אזרחים ממש. הרצון שלך שלא להפגע, אם כן, הוא אגואיסטי. מישהו אחר, בסופו של דבר, כן יפגע במקומך, ואם הוא לא יפגע, משום שגם הוא יתחמק משירות, הרי שכולם יפגעו ברגע שהמדינה תכבש ע"י כוחות עוינים (ויש כאלה, כידוע לנו). על כן, בעצם כך שאתה מסרב לשרת בצבא אתה עושה אחד משני דברים: (1) או שאתה פוגע בשיוויון מול החוק, משום שאתה אינך מסתכן בעוד אחרים כן מסתכנים, בעבור מטרה משותפת. (2) אתה גורם, באופן בלתי רציונלי להפליא, לפגיעה בעצמך (שכן אנו מניחים שכל האנשים הם רציונליים, ושהטענה שלך נובעת מרציונליות, ולכן כל האנשים ינהגו כמוך), ולקריסת המדינה ושואה אדירה של היושבים בה. ולמרות רמיזותיך, הסיכוי הוא שאנחנו הצבענו בדיוק לאותם ראשי ממשלה (פרס, ברק, וברק, בסדר כרונולוגי). |
|
||||
|
||||
הרצון שלי אינו אגואיסטי, כי אני לא דורש מאף אחד להיפגע בשבילי. כבר ציינתי שלדעתי לא שווה לגור במקום שבכדי להתקיים בו יש צורך להיפגע ולפגוע, ושאני ממליץ בחום לברוח ממקומות כאלה. כמו כן: 1. המטרה אינה משותפת, שכן אני מוכן לגור במקום אחר אם לא תהיה ברירה, וקיומה של ישראל אינו מטרה עליונה בשבילי, למרות שאני בהחלט ארגיש צער אם קיום זה יופסק - אבל מכאן לבין לסכן את חיי בשבילה המרחק רב. 2. אני בטח שלא בעד שואה אדירה; אני בעד הישרדות בכל מחיר, ואם לא נחזיק פה מעמד אולי כדאי לחפש מקום אחר. אני בטוח שאתה רואה את דעותיי כתבוסתניות בצורה קשה, אבל אני באמת פשוט רוצה לחיות בשלום, תוך הימנעות מכל מאבק ולחימה כלשהם. אולי מבחינה היסטורית ומדינית א"י שייכת ליהודים וזכותם לחיות כאן, אבל נו, יש כאן המון ערבים שלא חושבים כך ואני ממש לא רוצה להתעמת איתם. לדעתי לבני האדם יש גם זכות לגור על הירח, אבל אני לא מעוניין ללכת לשם ולהתעמת עם חוסר האוויר. |
|
||||
|
||||
אתה מצפה מהמדינה להעניק לך בטחון? איך תתייחס למדינה אם היא תודיע מחר שהיא מבטלת את הצבא ואת המשטרה, ואם מישהו יחליט שהוא רוצה לפוצץ את הבית שלך - היא לא תמנע ממנו, כדי למנוע מאנשים לנדב עצמם להפגע בהגנה עליך? אני, אישית, מאוד לא אוהב את זה. אני אראה בכך פגיעה בסיסית מאוד בזכויותי, ולמעשה אראה במדינה כחסרת זכות קיום, שכן היא אינה מגינה על קיומי שלי. בעצם מגוריך כאן, ובהיותך משתייך לקבוצה האתנית המכונה "יהודית" (אף כי אני מעדיף לכנותה "ישראלית"), כלומר - לא ערבי, אתה מכריח את דורש ממישהו להפגע כדי להגן עליך מפני אנשים שלא אוהבים את העובדה שהקבוצה האתנית הזו יושבת כאן. אם אתה באמת לא רוצה שאף אחד יפגע כדי להגן עליך, הצעד הנכון לעשות הוא לעזוב את המדינה. אינני חושב שדעותיך תבוסתניות. נאיביות היא המילה המתאימה יותר. דעתך על יכולתו של המין האנושי להיות טוב כלפי זרים ראויה להערכה. אין אפשרות להמנע מלחימה או מאבק כלשהם. לכל קבוצה אנושית תמיד יהיו אויבים, בין אם מדובר במדינות, בקבוצות אתניות או אפילו ביחידים. אופי אנושי שכזה. אם אתה לא תהיה מוכן להגן על עצמך (אלא תעדיף לברוח בכל עת), תמיד ימצא מי שינצל זאת כדי לזכות במה שפגיעה בך (או הברחתך) יכולה להעניק לו. |
|
||||
|
||||
אם המדינה תפסיק להעניק שרותי ביטחון אז באמת יהיה רע מאוד, אבל אני עדיין לא יכול להכריח אנשים לעשות דברים נגד רצונם. המצב הנוכחי הוא שרוב החיילים והשוטרים דווקא כן רוצים לשרת ולעסוק בזה, כך שאני לא מנצל אף אחד. אני אכן לא רוצה שאף אחד יפגע, אבל אם -הם- "רוצים" להיפגע, מי אני שאמנע מהם? שנית, הטיעון שלך כאילו "אין אפשרות להימנע מלחימה או מאבק" הינו דרמטי ומוגזם. עם ה"אויבים" היום-יומיים שיש לכל אחד (המנהל בעבודה, המוסכניק שמנסה לרמות אותי) אני דווקא יכול להתמודד, אם לזה התכוונת. זהו המצב בשוודיה, למשל. לאיזו קבוצה אנושית בשוודיה יש אויבים מדיניים או אתניים? תן לי לחיות בשוודיה שנה ואני מראה לך שאני לא צריך "להגן על עצמי" יותר מדי. אז על מה אתה מדבר בעצם? |
|
||||
|
||||
שוודיה: תקציב בטחון של כחמישה מיליארד דולר (כ-2 אחוזים מהתמ"ג), וגיוס חובה לצבא. קשה לי להאמין שמדובר רק בתזמורת הצבאית המלכותית. ממה וממי הם מפחדים, השוודים האלה, שאין להם אויבים מדיניים או אתניים? |
|
||||
|
||||
אין קשר, פשוט אין קשר. אני דיברתי על שקט ושלווה, אשר בהחלט קיימים בשוודיה, ואתה מביא לי נתונים על הצבא שלהם. לשוודיה אכן אין אויבים מדיניים או אתניים, ועם זאת אני באמת לא יודע לשם מה הם צריכים צבא גדול; אולי הם שולחים אותו לעזרה בסומליה ובוסניה, ואולי הם באמת מפחדים מאיזה אויב נסתר. אבל העובדה היא שבשוודיה החיים שלווים, פחות או יותר, ואף אחד לא מאיים על קיומה. אולי תענה בעצמך לשאלות שהצגת? אני אשמח לשמוע את דעתך. |
|
||||
|
||||
אתה דיברת על גיוס-חובה, ועל האפשרות של היעדר צורך ''להיפגע ולפגוע'' כדי להתקיים. |
|
||||
|
||||
נו, הראה לי איך בשוודיה צריך לפגוע ולהיפגע בשביל להתקיים (ואל תאמר ''נו, יש שם צבא''). |
|
||||
|
||||
כבר לא צריך (למרות שתאונות בוודאי קורות), כי אף אחד כבר לא חושב ברצינות לנסות לפגוע בשוודים, שיש להם כזה צבא חזק וגיבור. כפי שהעירו כותבים אחרים פה, הנה גם המצרים והירדנים אינם פוגעים עוד בצה''ל, לאור הבנה דומה. |
|
||||
|
||||
התשובה שלכם לא מספקת ומתחמקת, לדעתי. אני רוצה לדעת מי עלול לנסות לפגוע בשוודיה, זו בקשה כל כך מוגזמת? אולי השוודים פרנואידים ועל כן מחזיקים צבא גדול, אבל זו לא תשובה! הדיון החל מכך שאמרתי שלדעתי אני יכול בשקט לעבור לשוודיה ולעולם יותר לא לחשוש שערבים או פינים או דנים ינסו לכבוש את ארצי המושלגת. עדיין לא הראתם לי שלא. |
|
||||
|
||||
אולי החיים בשבדיה שקטים ושלוים ואין להם אויבים מדיניים ואתניים דוקא בגלל שיש להם צבא גדול? |
|
||||
|
||||
אולי, אבל אני לא חושב כך. אם אתה כן, נא לציין את האויבים. פינלנד? נורווגיה? ואל תשכח שאנו מדברים על ימינו, ולא על שנות הארבעים, כשגרמניה ניסתה לכבוש את העולם. |
|
||||
|
||||
אין לי מושג, אבל אם המנהיג של שבדיה לא מפרק/מצמצם במידה משמעותית את הצבא, או הופך אותו לחיל שלום ושולח אותו לאפריקה לגדל חיטה, כנראה שיש לו סיבות לכך, וקשה לי להאמין שמדינה תוציא 2% מהתלג שלה על נוסטלגיה. |
|
||||
|
||||
ואם מחר יקום בפינלנד "פרעה שלא ידע את יוסף?" ואם מחרתיים תהיה הפיכה צבאית ניאו-נאצית בגרמניה? ואם בשבוע הבא תהיה מהפכה קומוניסטית ברוסיה? זה יהיה לא אחראי לוותר על צבא באופן כללי במצב שכזה. גם שוויץ (Aהיא כשוודיה, ניטראלית) מחזיקה צבא, והולנד וניו-זילנד. מי כבר יתקוף את הניו-זילנדים? לא חשוב. מדינה לא תוותר על היכולת להגנה עצמית ללא בטוחות וודאיות. |
|
||||
|
||||
הכל נכון, ערן, אך לא קשור לדיון. בעתיד הכל יכול לקרות, אבל הדיון היה על ''לאן אפשר ללכת עתה בשביל לחפש שלום ושלווה'', ושוודיה, הולנד וניו זילנד הן אופציות רלוונטיות מאוד. |
|
||||
|
||||
קשור גם קשור, הדיון התגלגל לשאלת צבא שוודיה, או, אם נהיה כלליים יותר, מדוע יש צבא במדינות שלכאורה לא מוקפות באויבים (ראה גם תגובתו של דורון יערי) וככזה, ניסיתי להציע תשובה (שאולי לא מקובלת עליך או פוגעת בטיעונים אחרים שהעלת/התכוונת להעלות אך היא רלוונטית לעניין). |
|
||||
|
||||
דובי - העדרך להבטיח בטחון היא לעשות שלום אמת עם כל שכנינו, ובראש ובראשונה הפלשתינאים. כל עוד נחשוב בכיוון של בטחוניזציה צבאית - המצב רק ילך ויורע. באמת, הרי אנחנו עושים זאת כבר למעלה מחמישים שנה! הדרך היחידה לחיים, הינה חיים של שיתוף בין כל עמי האיזור. אבל אם ננסה לחיות לנצח כמין מוצב צבאי קדמי של המערב... נו, היה מי שניסה זאת לפני תשע-מאות שנה. למשך מאה~מאתיים שנה, הם גם שרדו. זה אינו מוצא חן בעיני - ומה גם, שיש אפשרות אחרת, לעתיד של השתלבות ושיתוף-פעולה בין העמים - שיתוף-פעולה, שממנו ירוויחו גם העבריים וגם הערבים. הגיעה העת לחשיבה חדשה. שלך, דני. |
|
||||
|
||||
כולנו מצפים בקוצר רוח למוצא פיך |
|
||||
|
||||
You don't understand the situation here at all. Regional peace was a strategic target of the Israeli leadership since before the beginning. If you read some of the writings of our former leaders, such as David Ben-Gurion, you will see it. They write about how we must strike out harshly at any military attempt by our Arab neighbour, so that one day, they will be willing to sit at the negotiation table with us. And lo and behold, it worked! First with the Egyptians, then with the Jordanians. Has it occured to you that it may be our lifting our guards, thinking that all is well with the Palestinians, without actually taking measures to ascertain it, that got us in this sitution?
To conclude: you cannot make peace by yourself. Tango takes two. I'm not sure that the other side wants peace - otherwise, I doubt that we would be in our current position, as Israel has proven more than once that it wants peace. |
|
||||
|
||||
לדעתך ניתן היה להשיג שלום, ולפיכך אתה נותן לעצמך פטור משירות בצה"ל. לדעתי ניתן היה לקצץ במיסים, ולפיכך אני מרמה את מס הכנסה. לדעתו של שמוליק החבר שלי ההגבלות על מהירות הנסיעה מטופשות, ולפיכך הוא נוהג במהירות 130 קמ"ש. לדעתם של חרדים מסוימים, מודעות עם נשים הן פריצות, ולפיכך הם שורפים תחנות אוטובוס. וכו' וכו' וכו' וכו' וליהודים היתה אורה ושמחה. |
|
||||
|
||||
עניתי על כך בהודעה לדובי. כל ההתנגדויות לחוקים שציינת למעלה נובעות ממניעים שוליים במקרה הטוב (מיסים - אז תפסיד קצת כסף, לא תמות מזה), טיפשיים במקרה הבינוני (אתה מומחה לתחבורה שהחלטת שזה בטוח לנסוע מהר? מומחים אמיתיים סבורים שאתה מסכן נהגים אחרים) ואנטי-דמוקרטיים במקרה הגרוע. המניע לסירוב לשרות בצבא הוא הטהור ביותר שיש - הרצון לחיות בשלום. |
|
||||
|
||||
What makes you think that another country will take you in? Right next door to you, several million Palestinians live in poverty and squalor for over 50 years and no country is rushing to let then in.
|
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |