בתשובה לד''ר בר ביצוע, 27/04/04 23:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מרעיון ההתאגדות גם לא נגזר שעדיף לה להיות על-בסיס שוק חופשי מאשר על בסיס ממלכתי. עם כל הכבוד, ההתנגדות ה*אוטומטית* היחידה שאני רואה פה היא התנגדותך לניהול ממלכתי. אכן, אין שום דרך שבה ניתן להסביר את התועלת של רמת חינוך ותכני חינוך בסיסים אחידים, במטבע של חירות אישית פרטית ומצומצמת - ולכן גם אני לא אנסה. אבל מה שכן, אולי רמז לגבי מהותה של אותה תועלת תוכל לקבל מתוך עיון בשאלה מדוע בעצם צריך מימון ממלכתי לחינוך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מרעיון ההתאגדות גם לא נגזר שעדיף לה להיות על-בסיס שוק חופשי מאשר על בסיס ממלכתי." אם היית מעיין בחלקה הראשון של הודעתי הית מגלה מדוע עדיף שההתאגדות תהיה על בסיס וולנטרי ולא כפייתי. בכל מקרה, זה בוודאי לא שוק חופשי. המימון הוא ממלכתי. "אין שום דרך שבה ניתן להסביר את התועלת של רמת חינוך ותכני חינוך בסיסים אחידים, במטבע של חירות אישית פרטית ומצומצמת - ולכן גם אני לא אנסה." אין גם שום דרך להסביר את התועלת של אלו גם במטבעות אחרים. זאת משום שאין באלו שום ערך חשוב במיוחד או תועלת (ההיפך, אם בכלל). האם המטרה שלנו, בחינוך הממלכתי, היא אחידות? אני חשבתי שהמטרה היא מתן האפשרות לחינוך לכל אדם ללא קשר עם מצבו הכלכלי. "אבל מה שכן, אולי רמז לגבי מהותה של אותה תועלת תוכל לקבל מתוך עיון בשאלה מדוע בעצם צריך מימון ממלכתי לחינוך." וזה מחזיר אותנו להתחלה. נניח שצריך מימון ממלכתי. מדוע צריך גם ניהול ממלכתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש מאמין שאתה אכן תשתכנע מדבריי אלו, אבל אני כותב אותם לטובת קוראים אחרים שעלולים להתפתות מדברי החלקות שלך על חירות-אישית-אף-אחד-לא-יגיד-לי-מה-לעשות-למה-מה-קרה. התועלת שאתה לא מכיר בה היא תועלת חברתית. לחברה המודרנית זה מאוד מועיל שפרטיה מתחנכים. אומנם, גם לכל אחד מהפרטים יש תועלת אישית - גם מהחינוך האישי שלו, וגם מהחיים בחברה מצליחה יותר. אבל זה באמת הצדקות שוליות. אין ספק שהתועלת הכללית לחברה עולה על סך החלקים. האפשרות לחינוך כל אדם ללא קשר למצבו הכלכלי - זה עדיין ברמת סיסמא. כשפורטים את זה לפרטים, מדינה לאומית-תעשייתית-מודרנית כמו שלנו צריכה שכל פרט יזכה לקבל סט רחב של מיומנויות: מיומנויות מקצועיות כגון שפה ומתמטיקה, ידע תרבותי-לאומי והיסטורי של עמינו, חינוך גופני, חינוך מדעי ועוד. לשם כך נדרש להגדיר תכנים ורמה אחידים. האחידות היא כמובן לא מטרה לכשעצמה. המטרה היא להגיע לחינוך שתורם לחברה ככלל - כזה שיוצר לכד תרבותי, תנאי סף כלכליים, וכו' כו'. נדוש אבל נכון. ניתן כמובן לשאוף ליותר פלורליזם במערכת החינוך, אבל עדיין חייב להיות גרעין בסיסי אחיד. בשיטה שאתה מציע, הכל כמובן מצטמצם לתועלת האישית הצרה, ואז כל המטרה מתפספסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא ממש מאמין שאתה אכן תשתכנע מדבריי אלו, אבל אני כותב אותם לטובת קוראים אחרים שעלולים להתפתות מדברי החלקות שלך על חירות-אישית-אף-אחד-לא-יגיד-לי-מה-לעשות-למה-מה-קרה." מה בדיוק אתה מנסה לרמוז? שמאחורי דברי החלקלקים אודות כל מיני דברים כגון "חירות" ו"פלורליזם" מסתתרות כוונות שיעבוד או גזל? זאת אמירה מיותרת. למרות שאני חושב שהדעות שלך ושל שכמותך הן שגויות ומסוכנות, אינני מייחס לך כוונות זדון. אתה טועה (לדעתי) ואני מנסה להראות לך איך ומדוע. "התועלת שאתה לא מכיר בה היא תועלת חברתית. לחברה המודרנית זה מאוד מועיל שפרטיה מתחנכים. אומנם, גם לכל אחד מהפרטים יש תועלת אישית - גם מהחינוך האישי שלו, וגם מהחיים בחברה מצליחה יותר. אבל זה באמת הצדקות שוליות. אין ספק שהתועלת הכללית לחברה עולה על סך החלקים." ומהי החברה אם לא סך כל הפרטים החברים בה? הרי אם נפרק את האמירה הריקה הזאת נגיע למסקנה שבעצם לכל פרט בחברה יהיה יותר טוב אם כל שאר הפרטים יהיו מחונכים. לא? זה לא שיש *משהו* ממשי הקרוי "חברה". ואם אין, מדוע צריך להיות אכפת לי מאותה תועלת כללית שעולה על סך החלקים? אתה כזכור המצאת את המילה ליברשיזם. שזה, ותקן אותי אם אני טועה, הכלאה בין ליברליזם לפשיזם. אני חושש שבשביל לתאר את הרעיון הזה שלך לא צריך הכלאות, זה סתם פשיזם. "האפשרות לחינוך כל אדם ללא קשר למצבו הכלכלי - זה עדיין ברמת סיסמא. כשפורטים את זה לפרטים, מדינה לאומית-תעשייתית-מודרנית כמו שלנו צריכה שכל פרט יזכה לקבל סט רחב של מיומנויות: מיומנויות מקצועיות כגון שפה ומתמטיקה, ידע תרבותי-לאומי והיסטורי של עמינו, חינוך גופני, חינוך מדעי ועוד. לשם כך נדרש להגדיר תכנים ורמה אחידים. האחידות היא כמובן לא מטרה לכשעצמה. המטרה היא להגיע לחינוך שתורם לחברה ככלל - כזה שיוצר לכד תרבותי, תנאי סף כלכליים, וכו' כו'. נדוש אבל נכון." ראשית, הכנסת כאן דברים שעשויים להיות שנויים במחלוקת (ידע תרבותי לאומי?). גם השמטת דברים חשובים. אני הייתי מוסיף מוסיקה (הרבה יותר חשוב ממתמטיקה לדעתי). יעקב היה אולי מוסיף גמרא. עכשיו יש לנו מחלוקת. מה נעשה? נכפה האחד על השני את הערכים שלנו? מי יכריע? הפוליטיקאים בכנסת? הפקידים? שנית, כדי להשיג את כל אלו (סט רחב של מיומנויות וכו) אין הכרח בתכנים ורמה אחידים. ההיפך הוא הנכון. קח את הנושא הכי בסיסי, קריאה וכתיבה, ותמצא שיש הרבה מאוד גישות ושיטות. איזה שיטה הכי טובה? מי מחליט? ומה קורה כאשר זה שמחליט טועה? ולא שאני מדבר בתיאוריה, הרי כבר היו דברים מעולם בישראל. כולנו עשויים להסכים שחינוך הוא חיוני אבל איננו יכולים להסכים לא על ה"מה" ולא על ה"איך" ומכאן שאולי כדאי שנשאיר את אלו בידי האזרחים. זה בדיוק הרעיון של שיטת השוברים. "בשיטה שאתה מציע, הכל כמובן מצטמצם לתועלת האישית הצרה..." לא ברור לי מאיפה בדיוק גרדת את התועלת האישית הצרה. הטענות שלי בזכות רעיון השוברים לא קשורות בכך. רעיון השוברים נועד לשפר את המערכת במובנים של איכות החינוך, מתן ביטוי לצרכים ולערכים של האזרחים (קוראים לזה פלורליזם) ויעילות כלכלית. כל אלו הם בהחלט באינטרס של כולנו. הלא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לרישא - אני לא מנסה לרמוז כלום, התכוונתי בדיוק למה שכתבתי. בקשר לתועלת החברתית - כמובן שהשאיפה היא שלכל פרט יהיה טוב יותר. ה-catch הוא שחברה היא לא איזשהוא אוסף אמורפי של פרטים. מכיוון שאינך מייחס ממשות לחברה, אין שום סיכוי שתבין כיצד לפרטים יהיה יותר טוב ע"י תועלת חברתית. אני מקווה שאנשים אחרים שמבחינתם התייחסות לטובה חברתית לא נחשבת לפאשיזם, כן יבינו את נקודה זו. בקשר לשאר - נו. אז קשה להגיע להסכמה, אז מה? זה לא אומר שאי אפשר להגיע להסכמה או לא כדאי להגיע להסכמה, או שכדאי להשאיר זאת אך ורק בידי האזרחים. פרטתי את הסיבות מדוע כדאי שתהיה אחידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מכיוון שאינך מייחס ממשות לחברה, אין שום סיכוי שתבין כיצד לפרטים יהיה יותר טוב ע"י תועלת חברתית." האם אתה טוען שה"חברה" היא דבר ממשי? באיזה מובן? אולי תסביר לי איך זה קורה כדי שאוכל להבין? "אני מקווה שאנשים אחרים שמבחינתם התייחסות לטובה חברתית לא נחשבת לפאשיזם, כן יבינו את נקודה זו." למה אתה כל כך בטוח שלא תצליח לשכנע אותי ושהדיון נועד, בעצם, בשביל האנשים ה"אחרים"? גישה מוזרה... למרות שאינני חושב שיש סיכוי רב שאוכל לשכנע אותך אני משתדל להתייחס אליך ואל טיעוניך (אם תטרח להביא אותם...) ולא לדבר מעל הראש שלך אל הקהל. באשר לפשיזם. אתה הוא זה שבחר להפריד בין רווחתם של הפרטים ובין ה"חברה" כאיזה ישות והוספת שכל אותה תועלת אישית לכל הפרטים היא "הצדקה שולית" (קרי - אם לא הייתה, או הייתה להיפך זה לא היה באמת משנה). מכאן שאתה פשיסט. לא? "בקשר לשאר - נו. אז קשה להגיע להסכמה, אז מה? זה לא אומר שאי אפשר להגיע להסכמה או לא כדאי להגיע להסכמה..." זה לא עניין של "קשה" או "לא כדאי". זה עניין של "בלתי אפשרי". תתוכח כמה שתתוכח עם יעקב, או איתי, לא נסכים אם צריך או לא צריך גמרא ומוסיקה. אבל בסופו של דבר צריך לפתוח את בית הספר. אז מה זה יהיה. מוסיקה או גמרא? האפשרויות: 1. מוסיקה (יעקב לא בא על סיפוקו וגם כופים על בנו "הבלים") 2. גמרא (את המוח של בתי ממלאים ב"שטויות" במקום ללמוד משהו שימושי, כמו מוסיקה) 3. חצי מוסיקה חצי גמרא. (גם לא מלמדים כמו שצריך אף אחד מהדברים, וגם כופים את ה"הבלים" על אילו שאינם מעוניינים) בקיצי. איך שלא תחליט, אתה נאלץ לכפות על מישהו משהו. עכשיו רק נשאר לשאול האם כפיה מעין זאת היא דבר רצוי בעיניך? או שאולי כדאי לנסות להמנע ממנה במידת האפשר? "...או שכדאי להשאיר זאת אך ורק בידי האזרחים." אני חשבתי שהשאיפה המשותפת לנו (אתה הרי שואף לפלורליזם, למשל) היא שנותיר בידי האזרחים את מקסימום מרחב התמרון האפשרי. אני יכול אולי להבין טיעונים של היתכנות: אולי זה לא *אפשרי* להשאיר זאת בידי האזרחים. אבל מדוע זה לא *כדאי*? "פרטתי את הסיבות מדוע כדאי שתהיה אחידות." זה באמת חפיפניקי מצדך. אתה בעיקר פרטת מה *אתה* חושב שהחינוך צריך לכלול. לא התייחסת לבעיות של ניהול ריכוזי של מערכת החינוך כפי שהעלתי אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, זה בדיוק הנקודה. אין לי כוח או עניין להסביר לך את הממשות של חברה ואת התועלת שבקיום חברה לכל אחד מהפרטים. אני לא באמת מאמין שיש טעם באיזשהוא הסבר לוגי-פילוסופי אם אין לך הבנה אינטואטיבית של הדבר הזה, ומה ההבדל בינו לבין פאשיזם. למעשה, זה כלל לא עניין של אמונה אלא לקח מניסיון העבר בדיונים אלו (בין היתר איתך). ובקשר ל"הצדקה שולית" - צודק, ניסוח קלוקל מצידי. כוונתי היתה שזה הסבר פשטני מאוד לתהליכים החברתיים. אבל מכיוון שאתה לא מאמין בממשות של חברה, אין טעם בדיון ברמה גבוהה יותר מאשר "מה אני מרוויח מזה שאני תורם לחברה". ולגבי ההסכמה: אתה מתבלבל בין תמימות דעים לבין הסכמה. תמימות דעים היא כמובן בלתי אפשרית ואיש לא מבקש אותה. אבל דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה היא עובדה קיימת וכורח המציאות. וכאמור, חינוך הוא עניין הדורש דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה. אין לי הכישרון הדרוש להסביר לך מה ההבדל בין כפיה לבין דרך פעולה משותפת הנבחרת באופן דמוקרטי. אני יכול להציע לך לחשוב על התאגדויות קטנות יותר שבהן הייתי חבר (שותפות לדירה, שותפות לטיול, ועד בית). כלל לא הבנת את מטרת הפירוט. אני לא פרטתי מה אני חושב שהחינוך צריך לכלול. פרטתי איזה קטגוריות יש בחינוך, על-מנת להבהיר את החשיבות שלו ביצירת החברה: מיומנויות מקצועיות שהחברה נזקקת להם, אתוס תרבותי שהחברה נזקקת לו וכו'. מה כל קטגוריה כוללת זה לא כל כך חשוב לצורך הדיון (מה זה משנה עם מתמט', מוסיקה או גמרא), כל עוד יש גרעין אחיד. שלא במפתיע, התייחסת לדבריי אלו כאל מין סט כלים שמומלץ לו לאדם באופן אישי שיהיו לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תשמע, זה בדיוק הנקודה. אין לי כוח או עניין להסביר לך את הממשות של חברה ואת התועלת שבקיום חברה לכל אחד מהפרטים." אינך צריך להסביר לי את זה. ההנחה שבקיום החברה יש תועלת לחברים בה עומדת ביסוד השקפת עולמי. זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה להבטיח שה"חברה" תנוהל כך שהתועלת לאזרחים תהיה במרכז ולא תועלתה של החברה כאיזה ישות נפרדת. זה ההבדל בין ליברל לפשיסט. אתה בחרת להבחין בין הדברים. עכשיו אתה חוזר בך? או שזה עוד ניסוח לא מוקפד? "אני לא באמת מאמין שיש טעם באיזשהוא הסבר לוגי-פילוסופי אם אין לך הבנה אינטואטיבית של הדבר הזה, ומה ההבדל בינו לבין פאשיזם. למעשה, זה כלל לא עניין של אמונה אלא לקח מניסיון העבר בדיונים אלו (בין היתר איתך)." לי זה נשמע יותר כאילו אתה קצת מבולבל, וקשה לך להגן על הטענות הסותרות והמבולבלות שלך. פטירת הדבר באמצעות טיעון מיסטי נוסח "או שיש לך את זה או שאין לך את זה" לא עוזרת במאום (ובוודאי לא תשכנע אנשים רציונליים). אם יש כאן עקרון יפה וחשוב שפיספסתי. האר את עיני. "ובקשר ל"הצדקה שולית" - צודק, ניסוח קלוקל מצידי. כוונתי היתה שזה הסבר פשטני מאוד לתהליכים החברתיים. אבל מכיוון שאתה לא מאמין בממשות של חברה, אין טעם בדיון ברמה גבוהה יותר מאשר "מה אני מרוויח מזה שאני תורם לחברה"." עכשיו אתה סותר את מה שאמרת בתחילה. תחליט. האם החברה קיימת בשביל התועלת לאזרחים או בשביל עצמה? ואם היא לא קיימת בשביל עצמה, מדוע שלא ישאל האזרח את עצמו "מה יוצא לי מזה"? "ולגבי ההסכמה: אתה מתבלבל בין תמימות דעים לבין הסכמה. תמימות דעים היא כמובן בלתי אפשרית ואיש לא מבקש אותה. אבל דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה היא עובדה קיימת וכורח המציאות." זו איננה הסכמה. זאת "הכרעה דמוקרטית". מה שאני מנסה להראות לך הוא שהכרעה דמוקרטית היא אולי טובה מהכרעה לא דמוקרטית אבל עדיין טמון בה אלמנט של כפיה ומשום כך יש לשאוף לצמצם במידת האפשר את התחומים בהם נדרשת הכרעה כזאת. ההכרעה הדמוקרטית היא הרע במיעוטו אבל היא עדיין *רע*. אז אם אני מעלה רעיון שעשוי למנוע מאיתנו את הצורך להכריע בצורה כזאת זה *יתרון*, לא חסרון (אתה יכול להעלות טענות אחרות נגד הרעיון - ואינך מעלה - אבל מניעת ההכרעה כשלעצמה היא דבר *טוב*) "וכאמור, חינוך הוא עניין הדורש דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה." מדוע זה *דרוש*? העלתי פה מספר טיעונים נגד השיטה הריכוזית, עצם הרעיון של שיטת השוברים מראה שניתן להמנע מהצורך באותה הכרעה דמוקרטית והראיתי לך (ואני מקווה שהסכמת) שאם אפשר להמנע מכזאת הכרעה, רצוי לעשות כן. אז מה הבעיה? "...אני יכול להציע לך לחשוב על התאגדויות קטנות יותר שבהן הייתי חבר (שותפות לדירה, שותפות לטיול, ועד בית)." אלו הם ארגונים וולנטריים. הכפיה שיש או אין בהם מבוססת על ההסכמה הבסיסית להיות כלולים בהם. זה לא דומה. (וגם בהתארגנויות מעין אלו עומד הכלל שבכל אותם עניינים בהם אין הכרח להכריע, רצוי לא להכריע) "ביצירת החברה: מיומנויות מקצועיות שהחברה נזקקת להם, אתוס תרבותי שהחברה נזקקת לו וכו'." שוב, ה"חברה" כאיזה דבר מנותק מהמרכיבים שלה. מה זה? מי צריך את ה"אתוס החברתי"? אלוהים? "מה כל קטגוריה כוללת זה לא כל כך חשוב לצורך הדיון (מה זה משנה עם מתמט', מוסיקה או גמרא), כל עוד יש גרעין אחיד." מה כל קטגוריה כוללת זה כן חשוב לצורך הדיון. הנחת היסוד שלך היא שניתן להגיע להסכמה ומכאן שאין פגם בניהול המערכת באמצעות הכרעות דמוקרטיות. אני מראה לך שברגע שניגשים לפרטים ברמה הכללית ביותר מתגלעת מחלוקת מהותית. אין דרך להגיע להסכמה ומכאן שיש פגם מהותי בניהול המערכת בצורה כזאת. אולי *הכרחי* לנהל את המערכת בצורה כזאת. אבל אתה, כזכור, לא העלת שום טענה שמראה את זה. "שלא במפתיע, התייחסת לדבריי אלו כאל מין סט כלים שמומלץ לו לאדם באופן אישי שיהיו לו." אכן לא מפתיע (אם כי זאת בכלל התבטאות שלך). כל עוד לא הבאת טיעונים ברורים בזכות קיומה של "טובה חברתית" מעבר לטובתם האישית של החברים לא תוכל לשכנע אותי שהחברה איננה רק אוסף של אידיווידואלים ומכאן שההתיחסות לתועלת האישית היא המדד הבסיסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון אתה רוצה אחידות כי: א) צריך רמת מינימום ב) צריך לדאוג לעניים לגבי רמת מינימום אני מציע שתדרוש ממי שרוצה לנצל את השוברים שתלמידיו יעברו מבחני מינימום מסויימים. אני חושב שדרישה כזאת היתה מכניסה קצת שיפור למערכת הממשלתית המקיימת תכנית ליבה אבל אינה אחראית למה התלמידים יודעים. ב) תכנית השוברים דואגת לעניים. אישית אני מתנגד לתכנית ליבה או דרישות סף כי אני חושב שיש דברים שצריכים לבוא מתוך רצון של הציבור, אבל אתפשר איתך על מה שהצעתי למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחד המרצים שלי תלויה על הדלת כתבה מתוך המגזין הסאטירי "the onion" (http://www.theonion.com/ ) שבה מדווח על הכוונה של הממשל האמריקאי להפסיק את ה"השקעה בעתיד ילדינו" משום שעל פי הנתונים שבידיהם, מדובר בהשקעה עם רווחיות נמוכה ביותר אם בכלל, וגם אז רק בטווח הרחוק (לפחות 12 שנה לפני שהיא יכולה להפוך למשתלמת). לצערי הטקסט המקורי כבר לא זמין על הרשת (לא בחינם, בכל אופן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיבורים על רמת חינוך בסיסית הניתנת על ידי המדינה הם דיבורים ללא כיסוי. המדינה אינה מסוגלת לספק חינוך וכל הדיבורים הינם חלומות באספמיה. ללא תחרות אין חינוך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |