בתשובה להדר אבירם, 05/08/03 7:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באותה נשימה הייתי מוסיף את השאלה המשלימה- אלו אנשים יש להם נטיה להתמכר לסדרות או "לסגוד" לסדרות? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סדרות אנשים אוהבים? אני למשל, אוהב במיוחד את דאלאס, אני קלודיוס, כן אדוני השר/ראש הממשלה, המלון של פולטי ובלאק אדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה ערוץ מראים אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד תקוע בשנות ה70. (-: 1 למעט בלאק אדר, היום בבי.בי.סי פריים שלושה פרקים ברצף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום שלישי שעבר היו שלושה פרקים ברצף של ''המלון של פולטי''. יבורך הבי.בי.סי. פריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הסדרה ניתנת להשכרה בדויד בבלוק באסטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל משבוע הבא ביום שני, כל יום בתשע וחצי בערב פרק של סיטקום המופת של כל הזמנים - כן אדוני השר. (וכמה צובט בלב שפול אדינגטון ונייג'ל הותורן כבר לא איתנו.) חבל רק שהראו שתי עונות בלבד של בלק אדר מתוך ארבע עונות + ספיישלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בכלל לא סיטקום המופת של כל הזמנים :-( מקסימום סדרה סאטירית לא רעה. יש שם קצב איטי, סטטיות 1, רקע אפור-חום משעמם לעין. נכון, הדיאלוגים אלגנטיים מאוד, אבל זהו בערך. 1 כל סיטקום מצלמים בעיקר בדירה אחת, פלוס לוקיישן חלופי (משרד/באר) שהגיבורים שוהים בו הרבה. בגלל זה רוב הסיטקומים מזכירים תיאטרון מצולם. גדולתו של במאי כאן תימדד בין היתר בכך שיעשה שימוש נכון בחלל, כך שהצפייה בסדרה לא תגרום לקלסטרופוביה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! (ואני כותב את התגובה הזו רק כי נדמה לי שזו דעה מאוד לא אורתודוקסית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל מהיום, במהלך כל שבת בחודשים אוגוסט וספטמבר יוקרנו פרקים נבחרים מסיטקומים בתחרות שבה ייבחר הסיטקום הטוב ביותר. אין ספק שכן אדוני השר/ראש הממשלה היא הסידרה החכמה והשנונה ביותר, המלון של פולטי המשעשעת והמטורפת ביותר ובלק אדר המיוחדת ביותר, אבל הבחירה שלי היא בסידרה שגיליתי רק לאחרונה - Porridge, קורותיו של האסיר נורמן סטנלי פלטצ'ר. הצבעה כזו כבר הייתה בBBC המקורי וכן אדוני, פולטי וPorridge הגיעו למקומות מאכזבים. עכשיו אפשר לתקן את העוול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק שהצבענו כולנו עבור רבין במשאל של "טיים", ושיבשנו את תוצאות הסקרים באתרים של מעריב, וואלה וחדשות הודו המזרחית, עכשיו צריך לתקן עוד עוול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בשעה תשע ושלושים בערב, עיזבו את כל עיסוקיכם, כנסו את כל בני המשפחה, הביאו גם את הכלב, החתול והתוכי, ושבו לצפות בפרק הפותח של Porridge בBBC Prime. (לאחר מכן יש גם פרק כפול של כן אדוני השר.) אם כבר צפיתם בסידרה, ולו רק בפרק אחד, הרי שאין צורך בהמלצה. אם לא, חוויית הגילוי היא כולה שלכם. תיזכו להכיר את נורמן סטנלי פלטשר, בגילומו של רוני בארקר המצוין (שגם הסידרה השניה שלו - פתוח ברציפות, מתמודדת בתחרות וראויה לקולותיכם), הדמות שמיתחרה על תואר הדמות הטלויזיונית המרשימה ביותר עם ג'יי. אר. יואינג, סיר המפרי אפלבי, קליגולה מ'אני קלואדיוס', בזיל פולטי, אדמונד בלקאדר וקוזמו קריימר. תיזכו להכיר גם את לני גודבאר שמגולם ע"י ריצ'ארד באקינסייל המצוין שנפטר מדום לב בטרם עת כשהוא בן 32 בלבד. (ביתו היא השחקנית קייט באקינסייל.) ודרך אגב, ב5 בספטמבר (ממש אוטוטו) מולאים לסידרה הנפלאה הזו 30 שנה. ובתקווה שתדעו למה להצביע. (קריצה רבת משמעות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חוצמזה, יש ווידאו, לא?) | |
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הסתבך עם איזה בן אצולה ונידון למאסר. כשנתנו לו אופציה לצאת לגלות באנגליה הוא קפץ על ההצעה משום שהיתה לו חיבה והערצה גדולה לאנגליה. אבל, כשהוא הגיע לאנגליה הוא במקום למצוא את הפתיחות והקדמה החברתית והאינטלקטואלית, הוא ניתקל בשנאת הזרים האנגלית הטיפוסית. הם לעגו לפאות ולפודרה שלו, למנהגיו המשונים ובמיוחד לעובדה שהוא לא דיבר אנגלית. בכל אופן, אחרי שנתיים הוא חזר מלא התלהבות לאנגליה וכתב ביומן שלו שצריך להמציא לזה מלה חדשה, אנגלופיל. (אבל, לא נראה לי שהוא ''ענד את זה על שרוולו'', כמאמר האגלי, וד''ל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערב מורט עצבים היה אתמול והתוצאות אינן חד משמעיות. מצד אחד זכתה סידרה ראויה במקום ראשון ומצד שני סידרה חשובה מאוד וראוייה מאוד נעדרה לחלוטין מהעשירייה הפותחת. עוד נחזור לכך. למקום עשירי הגיעה רגל אחת בקבר המשמים שזכתה במקום זהה גם בסקר הBBC המקורי. בחירה תמוהה בשני המקרים. במקום תשיעי מישהו מטפל בך החביבה שנעדרה לחלוטין בסקר המקורי. נקודת זכות לטובתנו. מקום שמיני - על שוטים וסוסים. מקום נמוך למדי ומאכזב לסידרה שזכתה במקום ראשון בסקר הBBC במידה לא מועטה של צדק. המקום השביעי נתפס ע"י זיווגים החמודה שגם היא נעדרה מהעשירייה הפותחת בסקר המקורי. ושוב נקודת זכות לטובתנו. במקום השישי מתחילה להתכער התמונה - מה שנקרא בעין הדג 'אפקט שרק' פעל גם כאן כמו בסקר המקורי: הכומר מדיבלי תופסת מקום זה. סידרה בינונית לחלוטין ובהחלט לא מצדיקה את מיקומה בעשרת הגדולים. לפחות כאן היא לא במקום שלישי כמו בסקר הBBC. המקום החמישי כולל את כן אדוני השר. מאכזב למדי, מכיוון שזהו מקום נמוך מדי לסידרה שנונה ומצוינת זו ועלייה של שלב אחד בלבד לעומת BBC. במקום הרביעי פשוט נהדרת. שוב אפקט שרק אבל לפחות מדובר בסידרה טובה יותר מהכומר מדיבלי. בסקר הBBC היא לא נכללה כלל בעשירייה הפותחת. במקום שלישי שוכן בלקאדר. סידרה מצוינת וירידה של שלב אחד לעומת BBC. בחירה מוצדקת. במקום שני שוכנת הסידרה מה יגידו השכנים. סידרה חביבה אבל בהחלט לא מצדיקה מקום גבוה כל כך. הדעת נותנת שהיתה צריכה להיות תחלופה בין מקום שני לשמיני. במקום הראשון סידרה שבהחלט ראויה להישגה - המלון של פולטי. בסקר הBBC המקורי היא הגיעה למקום החמישי המאכזב למדי. כאן היא זוכה בכבוד הראוי לה. וכאן אנחנו מגיעים לפאשלה הגדולה של הסקר. השחקנים המצוינים רוני בארקר ודיוויד ג'ייסון הזוכים לכבוד רב בבריטניה, אינם מוכרים כל כך מחוצה לה. לכן פורידג' ופתוח ברציפות לא נכללו כלל בעשיריה הפותחת ועל שוטים וסוסים זכה במקום נמוך מדי. דבר שלא היה עולה על הדעת בשום סקר בריטי. בעיני רבים בבריטניה פורידג' היא סידרת הסיטקום הטובה ביותר בכל הזמנים. בזמנו היא הייתה פופולרית גם באירופה ובמדינות חבר העמים הבריטי וזכתה גם לגירסה אמריקאית. כיום היא אהודה רק בבריטניה ומחוצה לה רק ע"י משוגעים כמוני. ההפסד כולו שלנו. סקר סיטקומים בריטים שפורידג' לא נכללת בעשירייה הפותחת שלו שקול לסקר סדרות דרמה שאני קלודיוס לא נכללת בעשירייה הפותחת שלו, סקר סרטים של כל הזמנים שקזבלנקה לא נכלל בעשירייה הפותחת שלו, סקר מוזיקת רוק שג'ימי הנדריקס ולד זפלין לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו, סקר מוזיקת ג'אז שמיילס דיוויס וג'ון קולטריין לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו, סקר בלוז שג'ון לי הוקר ומאדי ווטרס לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו, סקר מוזיקה ישראלית ששלום חנוך ומאיר אריאל לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו. הלוואי שאלה יהיו הצרות היחידות שלנו. ובכל זאת, פיספסנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שהסתכל אתמול חלקית, ומכיר ארבע וחצי מהסדרות שהגיעו לעשירייה, אני חושב שההחלטה לתת את הפרס ל''מלון של פולטי'' היא יותר מתן פרס למונטי פייטון, או יוצא מונטי פייטון, ופחות לסדרה. ''המלון של פולטי'' היא קומדיית טעויות חביבה מאוד, אבל היא הרבה יותר מדי מאומצת בנסיונות שלה להצחיק מכדי להיות משובחת באמת. מבחינתי, מתוך העשירייה, ''כן אדוני השר'' ו''זיווגים'' בוודאי מנצחות אותה, ואולי גם ''מישהו מטפל בך'', שלמרות אינפנטיליותה יש בה משהו הרבה יותר זורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לא לאהוב את המלון של פולטי, אבל לאמר שחשיבותה היא רק בגלל מונטי פייטון או השחקן הראשי שלה היא אמירה מוגזמת ומופרכת. רק 12 פרקים יש בסידרה הזו, אבל כל אחד הוא פנינה שניתן לראות שוב ושוב ולהנות כל פעם מחדש, דבר שאי אפשר לאמר על סיינפלד למשל. וכבר היה מי שהסביר את גדולתה: http://www.bbc.co.uk/sitcom/advocate_fawltytowers.sh... . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיינפלד אתה יכול להנות מכל פעם ש קריימר נכנס לדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באופן אישי מאד נהניתי מ- Game on (נדמה לי ששודר בערוץ 1 תחת השם "שחק אותה"). הקטעים שבהם הג'ינג'י מבכה את אהבתו האבודה, משעשעים לטעמי לא פחות מתוכניותיו הערמומיות (סר) של בולדריק. ואם כבר מדברים, יצא לי לראות בשבוע שעבר איזו סדרה טריה יחסית שמשודרת ביס פלוס (השם תורגם לעברית כ"מחלקה אלטרנטיבית", אאז"נ) ומאד צחקתי. לגבי פולטי, דעתי דומה לדעת האלמוני שמעלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זיווגים'' אינה סתם חמודה - מעבר לבדיחות החוזרות על עצמן, יש שם כמה פנינים של תסריטאות. במסגרת הסדרה הזו נכתבו כמה פרקי מופת של תזמון עלילה לפרטיה הקטנים ביותר ועיתוי מדויק של גאגים (פרק המסך המפוצל הוא רק דוגמה אחת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי רק משלוש העונות הראשונות של ''זיווגים''. הרביעית היתה מאכזבת למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שהחליפו את השחקן הכי מצחיק שם עם איזה דביל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
debilit, if i'm not wrong
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה, החליפו את ריצ'רד קויל - בריצ'רד מיילן - http://www.google.co.il/search?hl=en&source=hp&a... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התרשמתי דווקא מהפרק הנבחר של בלאקאדר (בהנחה שלא שגיתי וגם לפרק ששודר יש משמעות). מצא חן בעיני שברצף הקומדיות הבריטיות הטובות ביותר נמצא גם הקטע העצוב ביותר שראיתי אי פעם על המסך הקטן. הקטע המדובר מורכב מרצף הסצינות האחרונות של הפרק האחרון בעונה הרביעית של בלאקאדר, שמתרחשת במלחמת העולם הראשונה בחפירות. במהלך הרצף מבין הקצין הצעיר ג'ורג' שהוא האחרון מבני כיתתו ששרד (ברצף מצחיק מאד של כינויים יחודיים - מהם יזכר תמיד לטובה סטריינג'לי בראון), ויחד עם כל האחרים (פרט לבלאקאדר עצמו, שהוא הרבה יותר מדי ציני מכדי לחשוף רגשות) מביע את חששו מן המוות העומד לבוא, לכשיאיר היום והיחידה תצא להסתערות אחרונה (חמושים במקלות) אל מול התותחים הגרמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי "רגל אחת בקבר" היא סידרה שנונה ביותר ובעלת עומק, אבל זה כנראה עניין של גיל ושל נטיה לתת משקל לשימו שבשפה. כי אתה אוהב את "זיווגים" שלטעמי היא שבלונית ופלקטית, חסרת חן בה השחקנים *מתאמצים* לשחק ולא משחקים. גם הכומר מדיבלי היא סידרה שנונה ומהנה שמשחקת בשפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבעה למשהו שהיה לאחרונה ולכן הרושם ממנו טרי יותר, למרות שאינו בהכרח טוב יותר מדברים ישנים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה כמו שכשבחרו את כדורגלן היובל או משהו כזה שכחו את מלמיליאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו שג'ון לנון (ג'ון מי?) אמר שהחיפושיות יותר פופולריות מישו. בינתיים עשו איפה שהוא את רשימת "הלהקות החשובות". במקום הראשון - פינק פלויד, במדלית הכסף זכתה לד צפלין ובארד ה"סטונס". הביטלס הגיעו למקום השביעי המכובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושיר היובל (או המילניום, אני לא בטוח) היה ''מקרנה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא למבדה? משום מה זכור לי ששיר המילניום היה one של יו2. אבל למבדה מנקרת לי בראש מסיבה לא ברורה. (נו, אחד היה של העשור, השני של המאה, בכל אופן, יש איזה משהו עם תאריכים עגולים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה תחרות של MTV ונדמה לי ששם נבחר השיר של יו2. למבדה נבחר בגל"צ, מקרנה כמה שנים טובות לאחר מכן (כ"א בשנה שבה דרך כוכבו, להראות כמה טיפשיים וקצרי ימים הדירוגים האלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלו, בלי להעליב. למבדה נבחר ע"י רשת ג', מה שסייע מאוד לגל"צ לצחוק עליהם נורא. אני זוכר היטב את רגעיו האחרונים של מצעד העשור של גלי צה"ל בהגשת מי שמאז הפך להיות "רפיק", ושודר בערוץ 2 הנסיוני דאז. לצערי, חוץ מרגעי הסיום (כולל ריקוד בטן מגרה של רפיק) אני לא זוכר כולם, כולל את השיר הזוכה... אבל עכשיו כשאני חושב על זה, אני די בטוח שזה היה "עוד לבנה בחומה חלק 2". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למבדה ומקרנה זה לא אותו שיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנתיים עברו ומרק צ'פמן רוצחו של לנון ינסה היום שוב לקבל שחרור. מעריצי הביטלס מבטיחים לנקום בו אם ישוחרר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני, אבל מי זה מעריצי הביטלס ומה זה מבטיחים לנקום? איך בכלל אפשר לנקום? מה יעשו? יירו בו? ביג דיל. הוא יחסר לאנושות כמו לי אוסוולד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יירו בו אולי המשוגע הבא שרוצה לעשות רושם על ג'ודי פוסטר יבחר אישיות פחות אהודה לעמוד בין כתפי האתנך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט התבלבלת. האיש שרצה לעשות רושם על ג'ודי פוסטר היה ג'ון הינקלי, שירה ברונלד רייגן ב1981. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הינקלי זה לא ההוא שירה ברבין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הינקל זה לא צ'רלי צ'פלין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנקום נוסח התפוז המכני. קושרים את צ'פמן ומשמיעים לו בלופ את השירים של יוקו אונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השירים של יוקו אונו? מעריצי הביטלס אינם אכזריים עד כדי כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לינק: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא מדובר על מעריצי הביטלס, מדובר על "Lennon fans" (אוהדי פול מקרטני לא בעסק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפירת הרגעה, נדחתה בקשת החנינה של מארק צ'פמן, שהתנקש בלנון: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4 באוקטובר 2005, ניפטר רוני בארקר בגיל 76. גאון קומי שעיקר פעילותו היתה בתוכנית המערכונים "The Two Ronnies" יחד עם רוני קורבט וכן בסידרת הסיטקום "פתוח ברציפות" ייזכר לנצח כמגלמו של נורמן סטנלי פלטשר, אחת הדמויות הטלויזיוניות המענינות, המהנות והאהובות ביותר בטלויזיה בסידרת המופת "Porridge". יהי זיכרו ברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי גם להזכיר שבשנת 2004 זכה בפרס מיוחד מטעם האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששיחק בתור קאלאן הבלתי נשכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששש... אתה לא יודע שאסור לתת לינקים לעיתון האנטישמי הזה, אחרת אסתי תתעצבן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השחקן האלמותי שגילם את הדמות הטלויזיונית המרשימה ביותר של ג'יי. אר. יואינג נפטר בסוף השבוע האחרון. מלבד תפקיד זה ראוי להזכיר גם את תפקידו כקולונל אמריקאי במלחמת העולם השנייה המוצב בבריטניה ומגלה מזימה לחטוף את צ'רצ'יל בסרט The Eagle Has Landed (film) [Wikipedia] . הגמן היה שחקן של פעם בחיים ודמותו של ג'יי. אר. תחסר מאוד בסדרה שחזרה בשנה האחרונה. יהי זיכרו ברוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<זהירות ספויילר>...מעניין לקשר לפרק הראשון של הסדרה המחודשת משנה שעברה. ג'יי.אר. נמצא בקטטוניה מוחלטת ומאושפז עם דכאון עמוק. אבל כשהוא שומע שהחווה עומדת להימכר הוא "שב מן המתים" וג'יי.אר. הישן והמוכר חוזר לתחייה. אבל מסתבר שזה היה רק לשנה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קטע מעולה. ולמען הנוסטלגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, הם כל כך צעירים, ומסורקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא זוכר אותו בתפקיד אסטרונאוט שיש לו ג'יני. למרות נושא הסדרה , ממרחק השנים והגיל אני לא זוכר שזה היה כל כך שובניסטי כמו שזה היה צריך להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הזכירו את הסידרה הזאת לא מעט אבל אני אוהב מהסיטקומים של שנות ה60 את Bewitched [Wikipedia]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוני קורבט נפטר בגיל 85. (הופתעתי לקרא ששמו האמצעי היה בלפור). עם רוני בארקר במערכון "ארבעה נרות", או אולי ידית לקלשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל מהשבוע, ימי שני ושלישי ב14.30 בBBB Prime. לא להחמיץ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר. כמה שאני אוהבת אנשים ששמים את האליטיזים שלהם על שרוול החולצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דאלאס זה אליטיזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטרם מותי אהבתי לצפות בטלהנובלות הישראליות. מצער אותי שלא אוכל לגלות את כיצד יוכלו ירון וליה לממש את אהבתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה נחמדה, אבל איך הגיעה לשם "דאלאס"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זו סידרה שאני מאוד אוהב. ראיתי את כל הפרקים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*כל* הפרקים? זה 357 פרקים לאורך 14 עונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו 13 עונות וראיתי את הסידרה כאשר היא שודרה באופן יומיומי לפני כמה שנים בערוץ 3. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה לעומת 3654 פרקים של "הגבוהים והחסונים"1 1וואטאבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי למה זה יקנן בך ועונת הקינון של האלמוני המצוי חלפה לה, הלוא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפוס התגובה הוא דפוס נאור אך תוכנה הוא רב תבונה. לכן אתבלבלה. אך עתה אתה אמור להבין בין השיטין... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו יגיד לי שהוא ראה את כל 5645.8 הפרקים של "השמנמוכים והחמצמצים" אומר Yikes פעמיים. לראות באדיקות את כל הפרקים של סידרה (כל סידרה, אפילו מהסוג החיובי) לאורך 10 עונות ויותר, נראה לי כמו יכולת התמדה ראויה לציון. אפילו בתור ילד חובב טלוויזיה, תמיד הגיע הרגע בו נמאס לי מסדרות אין-קץ ("פינוקיו" או "הלב" הן דוגמאות לסדרות ילדים מציקות במיוחד מבחינה זו). מתישהו מבינים את הרעיון וזה סתם הופך לחסר טעם, לא? היום המכשיר הזה נמצא אצלי במצבו המהנה יותר (off), חוץ מבמקרים מסוימים שבהם יש סיינפלד, שי ודרור, Futurama או איזו סידרה בריטית חביבה ב-BBC (תוחזר "who's line" בגירסה הבריטית וישא"ק!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפינוקיו והלב היו 52 פרקים לכל אחת. הרגשת האורך נבעה מכך שהם שודרו פעם בשבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלב שודרה בחופש הגדול (לפחות באחד מסוים) יום יום. אני הייתי הבייביסיטר האומללה שהילדים לא היו מוכנים לצפות בלעדיה או לוותר על הצפייה. ושעת השידור היתה שעת בוקר מוקדמת (שמונה, תשע כזה) ופיהוקיי העצומים איימו לבלוע את שני הדרדסים פלוס המירקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, הרגשת האורך נבעה מהתוכן דווקא, שהוא די דומה בשתי הסדרות. הייאוש. הכיסופים. החיפושים. הבדידות. ''רוצה את אמא''... ''רוצה להיות ילד אמיתי''... שוב ושוב, פעם בשבוע, כל שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! שכחת להוסיף גם פחדים קפקאיים של חוסר שליטה (המטמורפוזה של פינוקיו לחמור, למשל). הפרק הכי מצחיק ב"הלב", היה זה שבו מרקו חולם שהוא בים עם אמא שלו והוא מתחיל לטבוע. בעודו טובע, אימו אומרת לו שוב ושוב בקול רגוע - "אבל מרקו, אתה הרי יודע לשחות!". אולי בעצם לא הייתי צריך בתור ילד לחשוב שזה מצחיק. נו שוין. ואז הגיעו הרובוטריקים. כל פרק בפני עצמו. אפשר לפספס פרק פה, פרק שם וכמובן סוף סוף אלימות בריאה שהיתה כה חסרה בשתי הסדרות האחרות. הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מסכים לחלוטין1 2. ונשאלת השאלה כיצד אנשים בוחרים סדר ספרות באופן אקראי. כלומר, שים לב שגם אתה וגם אני בחרנו רצף ספרות אבל בחרנו להביאן שלא כסדרן. היש מחקר בנמצא בעניין זה?3 ____ 1 גם עם מרבית התוכניות2 2 אפרופו - הגרסה העברית (עונה שניה) ל- who's line עולה אוטוטו בערוץ 2. 3 נראה לי שצריכים להיות מחקרים בנושא. איך שהוא זה מתקשר לי ל"פסיכולגיה של צופי קסמים לחשים וטלפטיה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אתה מתקתק "באקראי" כשכל אצבעותיך קרובות זו לזו כברירת מחדל? ככה יוצאים מספרים עוקבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די כבר, רחמים. מעתה אמור whose, דהיינו - "של מי", ולא who's, דהיינו - "מי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת. מגיגול קל, עושה רושם שהטעות הזאת מאוד נפוצה גם בקרב דוברי אנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה - אולי תגלי עניין ב- Apostrophe Protection Society (אני חבר ותיק). פרטים ב- http://www.apostrophe.fsnet.co.uk . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיחה, נכון? הם לא יכולים להיות רציניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא בדיחה, אבל גם לא משהו לגמרי רציני. את ה"אגודה" הקים עורך משנה בגמלאות שבדומה לך (אני מנחש), לי, ולעוד רבים אחרים, היה מתעצבן שוב ושוב כשהיה נתקל בשימוש שגוי בגרש. לא נראה לי שהחבר'ה האלה עושים הרבה (אני לא באמת חבר באגודה), פרט להצבת הכללים הנכונים ברשת, הוקעת שגיאות, ועריכת דיונים נוקדניים על מקרי קצה נידחים (למשל, האם צריך לכתוב masters degrees, masters' degrees או master's degree ?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הפעם הראשונה שאני רואה אתר פעיל המצהיר שאין לו כתובת אימייל פעילה בגלל ספאמינג: http://www.apostrophe.fsnet.co.uk/examples.htm למקרה שההצהרה האלמותית הזו תיעלם ביום מן הימים: Due to the receipt of huge amounts of 'spam' and virus emails, the address previously used for the submission of examples has been withdrawn. We will continue to update this site from time to time but we can no longer receive pictures due to our email address being clogged by unsolicited mail. We apologise for any inconvenience caused. (27 August 2003)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול ראיתי בקפיטריה בחור מסתובב עם חולצה של "האגודה העולמית לאבן, נייר ומספריים". שועשעתי, וחיפוש קל העלה חיש-מהר את אתר האינטרנט שלהם: http://www.worldrps.com . מתוך הצהרת העקרונות של האגודה: "האגודה העולמית לאנ"מ שמה לה למטרה לקדם את אנ"מ כדרך מהנה ובטוחה לפתרון סכסוכים... האגודה עוסקת במספר תחומים של הספורט, כגון: מחקר, סדנאות, טורנירים הן ברמה האזורית והן ברמה הבינלאומית, הוצאת ספרים ועוד." לא להחמיץ: הוידאו של משחק הגמר באליפות העולם האחרונה ב- http://homepage.mac.com/grahamwalker/.Movies/TheRock... . (והקשר הקלוש לתגובה שמעלי: עוד אגודה על נושא אדיוטי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה זה המקום ללינקים על אבן-ניר ומספריים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לציין שאנ"מ נלמד בשיעורים הראשונים של תורת המשחקים, ומדובר במשחק פסיכולוגי מורכב מאוד - זאת בהנחה שמשחקים אותו מספר רב של פעמים ברצף עם אותו יריב, כמובן. (הודעה זו ניתנת לקריאה עם/בלי טון סרקסטי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת, אם אתה משחק אותו פעם יחידה עם יריב אקראי, הסכוי הגדול ביותר לזכות הוא אם תשלוף ניר. למרות שלוגית ''שרשרת המזון'' היא מעגלית, והסכויים לכאורה שווים, פסיכולוגית (ולא בהכרח במודע), השליפה הראשונה היא של אבן, שנתפסת כחזקה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אזכור את זה, יש לי הרגשה שזה יציל לי את החיים יום אחד. יש לך טריקים גם לזוג/פרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינסטינקט שלי הוא דווקא לפתוח במספריים. כלומר, זה מה שבד''כ עשיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה בצעד אחד יותר משוכלל ממני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החסרון הידוע של אנ"מ הוא שבהסתברות שליש המשחק נגמר בתיקו, וצריך לערוך סיבוב נוסף. איך ניתן לצמצם את הבעייה? הנה הצעה. כל אחד מהמתמודדים פושט יד, ומציג מספר אצבעות בין 1 ל- 5. המנצח הוא זה שההפרש (מודולו 5) בין המספר שהציג למספר שהציג האחר הוא נמוך יותר. למשל, 4 מנצח את 2, כי 4 פחות 2 זה 2, ו- 2 פחות 4 זה 3 (מודולו 5). השיטה הזו משמרת את הסימטרייה המושלמת בין השחקנים והאסטרטגיות, אבל מורידה את הסיכוי לתיקו לחמישית (זה בגלל ש- 5 הוא מספר אי-זוגי). שיפור טריוויאלי: להשתמש בשתי ידיים, כולל האפשרות להציג אפס, כך ש"מרחב האסטרטגיות" של כל שחקן הוא בגודל אחת-עשרה. יש למישהו רעיונות לשיפורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוג-או-פרד הוא המשחק האולטימטיבי. אין סיכוי לתיקו, וכל שחקן יכול לכפות הסתברות הפסד של לכל היותר חצי. (שיפור לשיטת האצבעות: כל אצבע ביד ימין שווה שש, אבל אסור להציג אפס; הטווח עולה ל- 35). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה שהייתי צריך לשאול לפני 25 שנה: איך משחקים זוג-או-פרד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמים ידיים מאחורי הראש. אחד אומר "זוג!" השני אומר "פרט!" אומרים ביחד "אן דה טרו-אה"! שולפים אצבעות. אומרים "ניצח-" אם סכום האצבעות זוגי, זה שאמר "זוג" אומר "תי" וזה שאמר "פרט" אומר "רימית! הוצאת לפני הזמן!". אם סכום האצבעות לא-זוגי, אז להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר. אבל שאלה בכל זאת: מה קורה אם שני המתחרים מתעקשים להיות ה"זוג"? אני כמובן יודע שזה אידיוטי, אבל עקרונית, הצורך להכריע מראש מי הזוג ומי הפרט (פרד?) הופך את המשחק למשחק מ"סוג" אחר מזה של אנ"מ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |