בתשובה לאביב י., 05/08/03 19:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפינוקיו והלב היו 52 פרקים לכל אחת. הרגשת האורך נבעה מכך שהם שודרו פעם בשבוע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הלב שודרה בחופש הגדול (לפחות באחד מסוים) יום יום. אני הייתי הבייביסיטר האומללה שהילדים לא היו מוכנים לצפות בלעדיה או לוותר על הצפייה. ושעת השידור היתה שעת בוקר מוקדמת (שמונה, תשע כזה) ופיהוקיי העצומים איימו לבלוע את שני הדרדסים פלוס המירקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, הרגשת האורך נבעה מהתוכן דווקא, שהוא די דומה בשתי הסדרות. הייאוש. הכיסופים. החיפושים. הבדידות. ''רוצה את אמא''... ''רוצה להיות ילד אמיתי''... שוב ושוב, פעם בשבוע, כל שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! שכחת להוסיף גם פחדים קפקאיים של חוסר שליטה (המטמורפוזה של פינוקיו לחמור, למשל). הפרק הכי מצחיק ב"הלב", היה זה שבו מרקו חולם שהוא בים עם אמא שלו והוא מתחיל לטבוע. בעודו טובע, אימו אומרת לו שוב ושוב בקול רגוע - "אבל מרקו, אתה הרי יודע לשחות!". אולי בעצם לא הייתי צריך בתור ילד לחשוב שזה מצחיק. נו שוין. ואז הגיעו הרובוטריקים. כל פרק בפני עצמו. אפשר לפספס פרק פה, פרק שם וכמובן סוף סוף אלימות בריאה שהיתה כה חסרה בשתי הסדרות האחרות. הרבה יותר טוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |