בתשובה לאורי, 07/07/04 19:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כאן בילבול בין שני דברים שונים - השפעה מול שילוב. ברצף הלוגי שתיארת, הדגש המרכזי שרציתי להתייחס אליו היא נקודה מספר 8 ("לתהליך תועלת צידית משמעותית בדמות שילוב ואף קנוניזציה של הנציגים האותנטיים") - לכן גם צריך אולי לנסח מחדש את נקודה מספר 4 שציינת ("רב-תרבותיות היא השפעה דו-צדדית"). במאמר הזה אני לא מנסה לעסוק בהשפעה תרבותית, השפעה בוודאי קיימת היכן שיש מפגש בין בני אדם. טבעי גם שבאופן זה או אחר ההשפעה תהיה דו צדדית (לעניין זה ראה את ההתייחסות של הדר והמאמר שקישרה על appreciation מול appropriation). רוב הבעיות שהעלית נובעות מכך שהתייחסת ל'השפעה' בניגוד ל'שילוב', למעט הקישור בין הכרה וקנוניזציה להתקדמות מצב זכויות האזרח. אני לא משוכנע שהקישור הזה הוא גורם מסביר מספיק. זכויות אזרח מקבלים בבית המשפט ובגוף המחוקק, שילוב תרבותי הוא בין השאר ענין של טעמים. על טעמים לא ניתן להשפיע בבית המשפט, לעומת זאת בהחלט כן ניתן להשפיע עליהם באמצעים שיווקיים. אין מחלוקת על כך שבני תורתי ודודו בוסי הם נציגים אותנטיים לגמרי, אבל דווקא השימוש בשיטות שיווק קפיטליסטיות הוא זה שהביא אותם לקדמת הבמה. אם בני תורתי היה מפיץ את הסרטים שלו על גבי קלטות כמו ימין מסיקה ולא עומד על במת האוסקר הישראלי, או אם דודו בוסי היה מוציא את ספרו האחרון ב"בימת קדם" ולא ב"כתר" עם הנגישות שלה למקום בולט על מדפי חנויות הספרים ולובינג לפרס ספיר, אזי הקול האותנטי שלהם - לא היה זוכה לאותה רמה של חשיפה, ולא לקנוניזציה. מה שהמאמר מנסה לומר הוא שהגעתם לקדמת הבמה לא נובעת רק בגלל איכות (למרות שזה על פי רוב תנאי מקדים) אלא גם בגלל מנגנון השיווק שפועל סביבם. המנגנון הזה פועל קודם כל לשם המטרה העיקרית של רווח כספי, אבל כאמור "לתהליך תועלת צידית משמעותית בדמות שילוב ואף קנוניזציה של הנציגים האותנטיים". המנגנון הזה עשוי להיות חזק יותר מתהליכים של "פתיחות" תרבותית. (למשל, יכול להיות שהכח השיווקי שמפעילה הוצאת "כתר" כדי להרוויח כסף - משפיע על שילובו של דודו בוסי בקנון יותר ממבקרי ספרות שיכתבו בעיתון ביקורת ענינית אוהדת). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לתומי חשבתי ששילוב הוא השלב הבא אחרי השפעה. כלומר, קודם ישנה השפעה (בדרך כלל בצורתה הגולמית (כלומר, ללא עיבוד בתוך התרבות הקולטת)) ואחר כך מתבצע שילוב, כשההשפעה הופכת לחלק מזרם הדם של התרבות הקולטת – משהו בנוסח אנשים המתייחסים ל"אילת אהבים" או "רותי" כחלק מהתרבות הישראלית (ואפילו "ארץ ישראל הישנה והטובה"). במלים אחרות: אני רואה השפעה ושילוב כשלבים על רצף המתקיים אצל התרבות הקולטת, לא כשני דברים שונים באיזה מובן מהותי. לגבי הגעתם לקדמת הבמה של תורתי ובוסי: קשה לי לראות גיבוי מהותי לטענתך כי אופן השיווק הוא שקידם אותם. בעיני, זו בעיקר שאלה של איכות. ימין מסיקה אינו עומד על במת האוסקר הישראלי כי הוא עושה סרטים גרועים. כלומר, שיטת השיווק שלו היא תוצר של איכות (אף בית קולנוע נורמלי לא היה מציג סרטים עם תסריטים וערכי הפקה כה עלובים). אני יכול להזכיר בהקשר זה את סרטיו של ג'ורג' עובדיה וסרטיו של זאב רווח – שנהנו רוב השנים ממנגנוני השיווק הקפיטליסטיים ולמרות זאת לא הביאו את יוצריהם לעלות על בימת אוסקר כלשהו. כלומר, לא השיווק עבד נגדם, האיכות הירודה שלהם עבדה נגדם. נ.ב. כנראה שהשיווק של מר בוסי אינו כה יעיל, כיוון שזו הפעם הראשונה בה שמעתי את שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהשפעה היא שלב בדרך לשילוב. כל עוד יהיה ציבור גדול מספיק שמרגיש דחוי על ידי הזרם המרכזי (בתחומים שאינם מוזיקה), הוא יקיים תרבות מוזיקלית מתבדלת שתבטא מבחינתו את הדחיה הזו. ככל שמוזיקאים מזרחיים נכנסים יותר לזרם המרכזי של המוזיקה מופיעים ז'אנרים קיצוניים יותר של מוזיקה טורקית, יונית וערבית שהקבוצות שרואות את עצמן דחויות ממשיכים לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז'אנרים קיצוניים חדשים כמו טריפונאס ואריס-סאן שהיו הזמרים הכי מצליחים בישראל לפני שלושים שנה? או חאג'ידקיס ותיאודורקיס שהצליחו כאן לפני שלושים וחמש שנים? או חיקויי מוסיקה תורכית המהווים את עיקר ז'אנר הבכיינים המצליח בעשור האחרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוצא לך לשמוע אותם הרבה ברדיו? בערוצי המוזיקה? בערוץ הממלכתי? אפילו הטברנה שהתחילה עם מוזיקה יונית (קלה) הפכה להיות תוכנית זמר ישראלי. מה שאתה מכנה ז'אנר הבכיינים זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו. פופ עם השפעות של מוזיקת השוליים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |